אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ז › פרט ג

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ז · פרט ג

פרט ב

איברא דלפי מה שתופס הדג"מ הנ"ל. דא"ה בממון דפדה"ב אחר הרוב דרו"נ ולד מעלי' ילדן תיקשי להני רבוותא. דמוכח ע"כ דס"ל דגם בפדיון שהוא ממון ג"כ אזלינן ב"ר. דרוב ב"ק הם אע"כ דלא כהדג"מ. וצ"ל דהא דקיי"ל א"ה בממון אחה"ר הוא בממון דעלמא אבל במצוה אזלינן ב"ר אף בממון וכמו"ש בשמ"ק לב"ק (יא) אך עכ"ז יישוב זה לא ניח לי. ועל הראשונים אנו מצטערין במ"ש השמ"ק לחלק דבמצוה הולכין אחה"ר. וכבר כתב הגאון בשו"ת צ"צ (סי' קכ"ה) בספק אם הבכור כהן או ישראל פטור מפדיון. דאע"ג דרובא דעלמא ישראלים נינהו ולא כהנים מ"מ בממון א"ה אחה"ר. ועי' בתוס' בכורות (כ) ד"ה ור"י שכ' גדולה מזו. דבכה"ג דהוי ממון שאין לו תובעין גם רב מודה לשמואל דא"ה אחה"ר. הרי מבואר דלא מחלקינן בזה בין מצוה או לא. וכן משמע לפענ"ד. לפי מה דקיי"ל דס' בכורות הוה ככל ספק ממון דהממע"ה כמבואר בטהרות (פ"ד מי"ג) ובכורות (מח) ועוד בכמה דוכתי. וכ"כ הר"ן בפ"ק דנדרים (ו') ובש"ך יו"ד (סי' רנ"ט) דס' ממון עניים וס' מת"כ וכה"ג הוה לקולא והממע"ה והשתא כאן בכל ספק מצוה דמה"ת קיי"ל לחומרא. וכל שיש ספק אי מחויב במצוה ודאי דמחייבינן לי' ואפי"ה בס' ממון עניים ומת"כ וכה"ג קיי"ל לקולא. אלא ע"כ דלא דיינינן בכה"ג מעליותא דמצוה ואין לחלק בזה ומאי אולמא דהך כללא דא"ה בממון אחה"ר מכללא דכל ספק של מצוה לחומרא. דקיי"ל דאין זה אלא במצוה גרידא ולא במצוה דממונא וה"נ בהא דא"ה בממון אחה"ר לא נפקא לן מידי אי הוה מצוה אי לא. ועי' נימוק"י ר"פ המוכר פירות שכ' דטעמא דא"ה בממון אחה"ר הוא משום דהממע"ה:

אך יותר נכון לומר בטעמא דהני רבוותא דס"ל דאזלינן הכא ב"ר אף דממונא הוא. עפימ"ש תוס' בסנהדרין (ג) אהא דאמרי' שם דר' יאשי' יליף דאזלינן ב"ר בדיינים בד"מ בק"ו מד"נ והק' תוס' דלפי"ז אמאי אמר שמואל בב"ב (צג) דא"ה בממון אחר הרוב. ניליף ד"מ מד"נ בק"ו דניזול ב"ר. ותי' דלא אמר שמואל אלא בכמו רובא לרדי' דלאו רוב חשוב הוא כהנך רובי ע"כ. ודבריהם סתומים. וכ' בס' שב שמעתתא (ש"ז פ"ה) לחלק בין רוב שברצון בני אדם לרוב דבטבע העולם דמשו"ה רוב לרדיא לאו רוב חשוב הוא משום דתלי' ברצון בני אדם אבל ברוב דטבע אף בממון הולכין אחריו יעוי"ש. א"כ לפי"ז רוב ב"ק דרוב דטבע הוא הוה רוב חשוב משו"ה אזלינן ב"ר ב"ק אף בממונא:

ועפי"ז נראה לתת פרפרת אחת במחלוקת רש"י ותוס' בב"ק (יא) שם בפירושא דנטרף קודם ל' יום דאמר שם. דרש"י פי' נטרף נהרג ותוס' פי' שנעשה טריפה וצ"ב דאמאי לא רצה רש"י לפרש בפשיטות כמו"ש תוס' שנעשה טריפה. דהנה בשעה"מ (ה' טו"מ) הק' דכיון דקיי"ל דא"ה בממון אחה"ר ובכור שנטרף א"פ אותו וכ' תוס' שנעשה טריפה. א"כ איך אמרה תורה ופדויו מב"ח תיפדה ליחוש שמא טריפה הוא כו' ע"כ. אך יש ליישב קו' זו בפשיטות לפמ"ש תוס' בסנהדרין הנ"ל עפימ"ש בביאורו בש"ש הנ"ל דברוב דטבע הולכין אחריו אף בממון א"כ י"ל דרוב שאינם טריפה הוי רוב דטבע והולכין אחריו אף בממון. אך רש"י אינו מחלק בין דטבע לרוב דרצון. ועיקר מה שהביא לתוס' לחלק כן הוא מכח קושייתם. אמנם לרש"י לק"מ דעיקר קו' התוס' הוא על רובא דל"ק יעוי"ש. ובסוף סוגי' דרובא בחולין (יב) מסיק רש"י דהא דאזלינן ב"ר אף ברובא דל"ק הוא מהלל"מ וידוע דאין דנין ק"ו מהלל"מ כמבואר בנזיר (נז) משו"ה לק"מ קו' תוס' וא"צ לחלק כתוס' בסנהדרין. וקשה קו' שעה"מ ומשו"ה לא פירש שנעשה טריפה רק שנהרג אך תוס' שפיר מצו לפרש. שנעשה טריפה ולדידהו לק"מ קו' שעה"מ ואיש:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה