אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ה › פרט ד

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ה · פרט ד

פרט ג

ואיכא למידק תו בהא מלתא דהנה שטחיית ד' הנ"י שם מורים. דעיקר מחלוקת ר"י ור"ל הוא אי אמרי' בהא דהפילה דמוכח ע"כ מזה שהי' נפל משעה ראשונה. או דניחוש שמא ד"א גרם לה להפיל וב"ק הוא דר"י ס"ל דמהנפילות מבואר ע"כ שהוא נפל. ור"ל חייש שמא ד"א גרם דז"ל שם שאם בשעה שחלץ היתה ודאי שלא היתה ראוי' לבא לכלל לידה אה"נ כו'. אלא שאינו כן דאיהו חייש דלמא באותה שעה כו' אלא שאח"כ גרם כו' ע"כ. ומדכתב דאיהו חייש משמע דרצונו דר"י לא חייש שמא ד"א גרם. ולר"י באמת קושטא הוא דבשעה שחלץ הי' ודאי שלא היתה ראוי' לבא לכלל לידה. ומ"ש לשלול מדעת ר"ל ס"ל כן לר"י ואף שלא ידענו אז אין נפ"מ בזה משום דאמרי' אגלאי מלמ"פ. וכן מבואר במל"מ (בפ"ו מגירושין) דלר"י יש כאן גילו"מ שהי' נפל ור"ל ס"ל דלית כאן גילו"מ. ועכ"פ מבואר מזה דבהא מודו ותרווייהו ס"ל דבדבר שי"ל דד"א גרם לא אמרי' אמלמ"פ אלא דר"י סבר דהכא גבי חליצת מעוברת היא כמו בסריס שאין לומר בו דד"א גרם. ומשו"ה אמרי' אגלאי מלמ"פ. ולפי"ז יהא נסתר לכאורה מ"ש לעיל בישוב קו' השיך ביו"ד (סי' קב) שהק' דלמה כ' השו"ע דין זה דביצה של ספק טריפה דלא הוה דשיל"מ בשם יש מי שאומר דהא גמ' ערוכה היא ביצה (ג') מדלא משני הש"ס דהא דספיקא אסורה מיירי בכה"ג יעוי"ש לעיל (פ"א) מש"ש בישוב זה דלא מצי הש"ס שם לאוקמא בהכי. משום דהסוגי' שם אזיל אליבי' דר"י. ולדידי' דס"ל דאמרי' אגלאי מלמ"פ לא הוה דשיל"מ. משא"כ לר"ל דס"ל דלא אמרי' אגלאי מלמ"פ וקיי"ל כותי' הוה זה דשיל"מ. ואתי השו"ע בשם הרשב"א לאשמועינן דעכ"ז לא הוה דשיל"מ מטעמא דאין המתיר עתיד לבא בודאי. כ"כ שם בישוב זה. אמנם למה שנתבאר בשי' הנימוק"י נסתר זה דהא הא דס"ל לר"י אמלמ"פ גבי חליצת מעוברת הוא משום דהוה מלתא דלא חיישינן בזה לשמא ד"א גרם להפיל. אבל בדבר שי"ל בו ד"א גרם גם ר"י מודה דנא אמרי' אמלמ"פ א"כ בכה"ג דספק טריפה די"ל בו דד"א גרם לה שתחי' יב"ח. וכמו"ש לעיל בשם הפרמ"ג. גם ר"י ס"ל דלא אמרי' אמלמ"פ דהא ל"פ ר"י ור"ל אלא אי הא דהפילה הוא בירור שהוא נפל או שאינו בירור דשמא ד"א גרם. אבל בהא דלא אמרי' אמלמ"פ רק בדבר שמוכרח כן משעה ראשונה כמו בסריס הא בהא תרווייהו מודים. וא"כ כיון דבספק טריפה גם לר"י לא אמרי' אמלמ"פ. ממילא הוה דשיל"מ והדק"ל קו' הש"ך דלמה לא משני הש"ס בביצה דהא דספיקא אסורה מיירי בביצה של ס"ט דכה"ג הא הוה דשיל"מ אף לר"י:

אך יש ליישב זה דלכאורה בלא"ה צ"ב דלפמ"ש הנ"י דר"ל ס"ל די"ל ד"א גרם. ומשום דליכא גילו"מ משו"ה ס"ל תיגלי מלמ"פ לא אמרי' וכמו"ש המל"מ (בפ"ו מגירושין) אבל היכא דאיכא גילו"מ גם ר"ל ס"ל דאמרי' דאמלמ"פ. א"כ יש לתמוה דלכאורה אין זה מדוקדק בלשון הש"ס דאמר ר"ל תיגלי מלמ"פ לא אמרי'. ומשמע להיפך דאף דאיכא הכא גילו"מ מ"מ לא אמרי' לי' וכן שמעתי מקשים כן. אבל אין זה קושי' כלל. דבחליצת מעוברת הא חזינן דבעינן דוקא שיהי' ברור לנו שהי' נפל ומשו"ה אתינן עלה משום אמלמ"פ אבל בלא"ה לא תפיס מספיקא וכמו"ש תוס' בסוגין בד"ה תיגלי יעוי"ש ומשו"ה ס"ל לר"ל דלא תפיס החליצה משום דלא נתברר שהי' נפל לפי מה דס"ל די"ל דד"א גרם. ונמצא דעיקר מחלקותם הוא דר"י טען דכיון דאגלאי השתא מה שהי' בסופו של עיבור זה שהפילה ממילא מבורר שהי' נפל בשעה שחלץ ור"ל סבר דנהי דאיכא הכא גילו"מ מה שהי' בסוף עיבור זה שהפילה. ומיחשיב כאלו הוה ידעינן זה בשעה שחלץ דהא ודאי הוא דאמרי' אגמלמ"פ וא"י אלי'. מיהו הכא אין פעולה כלל בגילו"מ זה דגם עכשיו שהפילה מ"מ שמא ב"ק הוא וד"א גרם ונהי שיש כאן גילו"מ איך הי' הסוף אבל אין כאן גילו"מ אם הוא נפל. ולפי"ז מדוקדק לשון הש"ס תיגלי כו' לא אמרי'. והיינו אף דיש כאן גילו"מ איך הי' הסוף שהפילה וא"י אלי' בשעה שחלץ ואמר דהך דמיעברא אפולי מפלה השתא נמי תיגלי מלמ"פ דהך עיבור הוא עיבור שסופו שהפילה. מ"מ לא אמרי' לי' דאינו מועיל וכמו"ש דאכתי הוה ספק ומספיקא לא תפיס:

ולפי"ז י"ל דהא דמוכח דגם ר"י מודה דבדבר שי"ל בו דד"א גרם לא אמרי' אמלמ"פ דהא מוכח דאי הוה ס"ל לר"י דד"א גרם להפיל הוה ס"ל דלא תפיס החליצה היינו דוקא בגונא דחליצת מעוברת משום דהגילו"מ זה מה שנתגלה הסוף שהפילה אינו עושה פעולה ואינו מועיל אי אמרי' שמא ד"א גרם משו"ה שפיר מודה דאי הוה אפשר לחוש במעוברת שהפילה שמא ד"א גרם לא מהני החליצה וכסברת ר"ל משום דאף דאגלאי מלמ"פ מ"מ מספק לא תפיס אבל היכא דהגילו"מ עושה פעולה אמרי' אמלמ"פ אפי' בדבר שי"ל בו דד"א גרם ומשו"ה בספק טריפה דקודם דאגלאי הסוף שחיתה יב"ח היתה ספק אי כשירה אי טריפה ואחר דחיתה יב"ח יש עלי' כח רוב דכשירה היא וכמו"ש לעיל דרוב טרפות אין מזדמנין להם רפואה מעצמה ומוכח דע"כ כשירה היא וכיון דהגילו"מ עושה פעולה דמתחלה היא ספק ועכשיו היא מרוב המוכיח שהיא כשירה ודאי אמרי' אמלמ"פ ונתבצר חומת דברינו בזה בישוב קו' הש"ך הנ"ל:

אמנם לפי"ז יסתער לנו קו' משי' ר"ל שכתבנו לעיל (פרט א') דמשו"ה משמיענו השו"ע והרשב"א דביצה של ספק טריפה אינו דשיל"מ מטעם דאין המתיר עתיד לבא בודאי משום דאי לא"ה הוה דשיל"מ לר"ל דקיי"ל כותי' דס"ל דלא אמרי' אמלמ"פ בדבר שי"ל בו דד"א גרם וכמו"ש לעיל (פ"ג) יעוי"ש ולמ"ש נסתר זה. דהא באמת היכא דעושה פעולה גם ר"ל ס"ל דאמרי' אמלמ"פ אפי' בדבר שי"ל בו דד"א גרם. ובס"ט הא עושה פעולה כמו"ש לעיל וכיון דאמרי' אגמלמ"פ לא הוה דשיל"מ בלא"ה וכקו' הצ"צ שהבאנו לעיל (פ"א) ולכן כדי לעמוד על בירורן של דברים ולבוא אל עומק הסברא ראיתי להאריך קצת בזה:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה