אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ה › פרט ג

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ה · פרט ג

פרט ב

איברא דנראה דביצה של ספק טריפה באמת דמי ממש להא דמעוברת שהפילה לפמ"ש הנ"י וכמו שיבואר. והוא עפ"י ד' הגאון פרמ"ג ביו"ד במש"ז (סי' ל"ו סק"ד) שהביא דעת הרשב"א ומ"כ שבב"י דהא דאמרו קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום היינו אפי' קרום חזק שסופו להתקיים. מ"מ אין טריפה חוזר להכשירו. עוד כ' שם בפרמ"ג במש"ז (סי' ל"ג סק"ד) וז"ל עוד יש לחקור בקרום מחמת מכה דטריפה. הטעם דסתימה לאחר זמן י"ל דחי' יחי' אלף שנים. ולא אמרו דטריפה א"ח אלא לסימן דאין חי יב"ח. ונפ"מ לספק טריפה והיינו אי לא עלה עלי' קרום אבל אי עלה קרום חי' יחי' כמה ואפי"ה טריפה כיון שהי' זמן אחד טריפה אין פסול חוזר להכשירו כו' ע"כ. ומבואר מזה דמ"ש הרשב"א דטריפה לא תחי' יב"ח אלא בדרך נס הוא כ"ז שלא עלה עלי' קרום אבל יכול להיות שיעלה עליה קרום או שיהי' לו איזה סבה שיתרפא. ואז יוכל לחיות יב"ח, ומ"מ הוא טריפה דאינו חוזר להכשירו וצ"ל הא דיב"ח הוא סימן לספק טריפה שהיא כשירה. ולכאורה קשה דשמא באמת היא טריפה. וע"י איזה סבה נזדמן לה רפואה שחיתה אך צ"ל דכיון שהיא ספק אם היא כשירה או טריפה. משו"ה כיון שחיתה יב"ח א"א לומר שהיא טריפה ונזדמן לה רפואה ע"י איזה סבה משום דזה אינו מצוי. ורוב טריפות אין מתרפאין מעצמן. א"כ סמכינן על הרוב שהיא כשירה דמכח הרוב אנו תופסין דמסתמא לא נזדמן לה סבה או רפואה מעצמה שחיתה ודבר רחוק הוא שתתרפא מעצמה ע"י סבה או רפואה. ועי' ט"ז יו"ד (סי' מ"ד סק"ד) אבל מ"מ אין זה מהנמנעות ושפיר י"ל ע"ד המיעוט באם חיתה יב"ח דשמא היא טריפה. רק שנזדמן לה איזה סבה שנתרפאת מעצמה:

והשתא לפי"ז נראה דביצה של ספק טריפה דמי' ממש להא דחליצת מעוברת מכל צד לסברת הנ"י. דהא גם כד חזינן דחיתה יב"ח אין זה בירור גמור ע"ד הנמנע בענין אחר. רק דאז דנין בזה רוב דעפ"י רוב הא דחיתה יב"ח הוא משום שהיא כשירה מעיקרא ולא היתה טריפה מעולם. וכה"ג הוא ממש בחליצת מעוברת. דהתם ג"כ י"ל דרוב ב"ק אין אמן מפילתן רק נולדים ויוצאים חיים מבטן אמם. וזו מדהפילה ע"כ שהוא נפל מיצירתו. ומ"מ ס"ל לר"ל דלא אמרי' אגלאי מלמ"פ. כיון דיש מיעוט ב"ק שמזדמן להם סבה שגורם להפיל. משו"ה עכ"פ אין זה בירור גמור כמו סימנים דסריס שהוא בירור גמור דמי שאינו סריס א"א כלל במציאות שיהיו נולדים בו ס"ס אח"כ. ומשו"ה ס"ל לר"ל דלא אמרי' בכה"ג אמלמ"פ. וה"נ בספק טריפה דמה יועיל זה אי אמרי' דידיעה זו שאנו יודעין עתה שחיתה יב"ח. דהוה כאילו ידעינן זה בזמן הקודם. דהא סו"ס כיון דידיעה זו אין פועלת בירור גמור רק מכח סמך הרוב. ובכה"ג ס"ל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ. וכיון דלא אמרי' אמלמ"פ בכה"ג ממילא הוה ביצה זו שפיר דשיל"מ:

וראיתי שע"פ המבואר יש ליישב ג"כ הא דרמי לה המל"מ (בפי"ו מסנהדרין) ד' התוס' אהדדי דביבמות (פ') כתבו גבי סריס. דמשום סברא דאגלאי מלמ"פ אמרי' דהוה התראת ודאי בשעה שאכל החלב. וכמו"ש לשונם לעיל (פרט א') ובנדה (מו) כתבו גבי מופלא סמוך לאיש שהקדיש ואכלו אחרים. דר"י ור"ל תרווייהו ס"ל דלוקין. והק' שם בתוס' דהא הוה התראת ספק דשמא יביא שערות לאחר ב' וג' שנים. ור"ל הא ס"ל דהתראת ספק לאו שמי' התראה ותי' דהוה התראת ודאי מכח הרוב. דרוב מביאין שערות בזמנם. הרי דלא ס"ל למימר דהוה התראת ודאי מכח אגלאי מלמ"פ לולא הרוב. אך למ"ש לעיל מיושב זה דהא באמת גם בהביא שערות בזמנו. הא דחשבינן לי' לגדול. הוא ג"כ עכ"פ מכח הרוב וסתם בני אדם כל שהביא שערות בזמנו הוא גדול אבל מ"מ לא שייך ע"ז לומר בדרך בירור ודאי. רק שהוא מבורר לגדול מכח הרוב. דהא באמת אין מן הנמנע שיהי' קטן עדיין והשערות הם שומא. וכהא דקיי"ל דתו"ז כלפני זמן כמו"ש תוס' בנדה (מ) ד"ה קטנה ועי' יבמות (יג) תוס' ד"ה רב זביד. ומחזקינן שערות אלו לשומא. משום דמיעוטא דמיעוטא הוא שממהרין להביא גדלותן לפני זמנם. כמבואר בחי' רמב"ן ביבמות שם בסוגי' דבנים ה"ה כסימנים. ועכ"פ כיון דאיכא נמי שומא. לא שייך לומר בתורת ודאי אפי' בהביא שערות בזמנו. וע"ד המיעוט י"ל דלמא שומא הן ועדיין הוא קטן. דהא לכה"פ אין זה מהנמנעות אלא דמ"מ מחזקינן דלאו שומא הן מכח הרוב. דרוב שערות שבזמנו לאו שומא הן. וא"כ אף אם הי' ידוע לנו אז בשעת התראה ג"כ לא היינו דנין בזה אז רק מכח הרוב. ובכה"ג ס"ל לר"ל דלא אמרי' אגמלמ"פ משא"כ בסריס שהוא סריס ממעי אמו. דמי שאינו סריס הוא מן הנמנעות שיהיו נולדים בו ס"ס אח"כ. הרי הוא ידיעה החלטית דע"כ הוא סריס ודאי ממעי אמו. ע"ד הנמנע בענין אחר. רק שהי' חסר לנו ידיעה זאת ובזה שפיר אמרי' אגלאי מלמ"פ וכאמור:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה