ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל ד · פרט יא
גרסינן בביצה (ג) מיתיבי א' ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט כו' וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות. בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוה ספד"א וספד"א לחומרא. אלא לר"י וכ"י דאמרי משום גזירה ספד"ר הוא וכל ספד"ר לקולא סיפא אתאן כו' יעוי"ש עד סוף הסוגיא דמסיק ר"א אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוה דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' מדרבנן ל"ב. והנה הרמב"ם (פ"א מיו"ט) הביא להך ברייתא דא' ביצה שנולדה בשבת כו' והשמיט הא דספיקא אסורה. וכתב ע"ז המ"מ דהא דלא הביא הדין דספיקא אסורה. דכיון דכבר אשמועינן דאין לה ביטול פשיטא דספיקא אסורה. והק' ע"ז הלח"מ מדפריך הש"ס על ר"י ור"י דאמרי משום גזירה ספד"ר הוא וספד"ר לקולא ואמאי ספיקא אסורה ואעפ"כ ניחא ליה סיפא דואם נתערבה באלך כולן אסורות ור"א הוא דמחדש ופליג דגם ספק הוי כתערובות ואיך נימא ע"ז דא"צ להשמיענו כו' ע"כ:
ונראה ליישב דעת הרמב"ם גם עפ"י דרכו של הלח"מ דהנה לשי' הלח"מ דר"א פליג עם סוגיא דמעיקרא אי ספק הוה כתערובות אי לא. הא בלא"ה צריך ליישב סוגיא דשם. דא"כ דגם מעיקרא הוה ניחא ליה סיפא דנתערבה באלף כו' וע"כ משום דידע דגם בדרבנן ל"ב. א"כ קשה אמאי קאמר ר"א כל דשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב. הך אפי' מדרבנן הוא מיותר לגמרי דהא גם מעיקרא הכי הוה ס"ל דגם מדרבנן ל"ב ולא הו"ל לר"א למימר אלא לעולם כו' וכל דשיל"מ ל"ב. כלומר אפי' ספק. ותו דשם (ד) גבי הא דעצים שנשרו מן הדקל כו' פריך ולר"א דאמר דאפי' בדרבנן ל"ב כו'. אמאי מקשה זה דוקא לר"א הא כו"ע הכי ס"ל. וכן הקשה בשעה"מ (פ"ב מיו"ט) וגם בדו"ח להגרעק"א לביצה (ד) והכריחו מזה דהא דספק דומה לביטול כו"ע ס"ל הכי רק דפליגי אי גם בדרבנן ל"ב. ואי משום הא דמדייק הלח"מ דלהמקשה הוי ניחא ליה סיפא דנתערבה כו' ע"ז כתב השעה"מ דהיה דהוה מצי לאקשויי מסיפא אלא דניחא ליה לאקשויי מרישא. אמנם לפי שי' הלח"מ צריך ליישב הסוגיא. גם מה שדחה השעה"מ דניחא ליה למיפרך מרישא מ"מ יש לטעון ע"ז דמצינו כמה פעמים דמקשה גם מסיפא להדיא ואמאי שביק לה הכא ולא פריך ותו נתערבה כו'. ועוד דלפי מה דהוה ס"ל דבדרבנן בטל. טפי הו"ל לאקשויי מסיפא דאי דרבנן אמאי רובא לא מהני. דקו' דמקשה מרישא מספד"ר לקולא יש מקום לדחות. דמיירי בספד"ר שיש לו חזקת איסור כדס"ל להש"ך וסייעתו ביו"ד (סי' ק"י) וכמ"ש הכרו"פ שם שנולדה ביהש"מ יעוי"ש. או שנתערבה הביצה חד בחד. דאף באיסור דרבנן אסור להשליך חדא ולמיכל אידך כמ"ש הפרמ"ג בפתי' לתערובות ביו"ד (ח"א פ"ג) ואפי' בנאבד חדא ממילא אוסר הש"ך שם (סי' ק"י). באופן דמרישא עכ"פ אין הקו' חזקה כ"כ כמו מסיפא דהא רובא ודאי מהני א"כ בכה"ג דחוק למימר דניחא ליה למיפרך מרישא ולא אמר ותו נתערבה באלף כו' למיפרך גם מסיפא. אע"כ דהוה ניחא ליה סיפא כמ"ש הלח"מ וא"כ צריך ליישב הא דטרח ר"א למימר אפי' בדרבנן ל"ב דא"צ לזה. גם מה דמקשה גבי עצים שנשרו כו' דוקא לר"א. גם צריך ליישב בלא"ה דאמאי לא מוקים להך דספיקא אסורה בנתערב חד בחד וכן הק' בשעה"מ (פ"ח ממ"א) יעוי"ש:
ולכן נראה דהנה כבר הוכחתי לעיל (פ"י) דעיקר יסוד דשיל"מ לא הונח אלא לעכב האיסור שלא יתבטל ומה"ט כ' הפוסקים דבעינן אתחזק איסורא. ולהר"ן פ"ק דביצה ופ' א"צ בעינן דוקא אתחזק איסורא לפנינו ודייק לה מהא דביצה (ז) דמוכח סוגי' דבלא בדק אפי' ליכא זכר סמכינן אהא דגם ספנא מארעא רוב יולדות ביום. וטעמא משום דלא אתחזק איסורא וכ"כ הרא"ש שם. אך לרש"ל ומג"א (סי' תקי"ג) וכ"כ בתפארת שמואל שעל הרא"ש בפ"ק דביצה שם דלאו דוקא אתחזק לפנינו אלא אפי' אתחזק איסור בעולם. מיהו עכ"פ אתחזק בעולם כגון ליקח ביצים מן הא"י ביו"ט דע"כ יש מיעוט ביצים בעולם הנולדים ביו"ט. ואי ניזיל ב"ר לא נסתלק האיסור מן המציאות וע"ז אתי חומרא דדשיל"מ ואינו מניח את המיעוט להתבטל בתוך הרוב. משא"כ ברוב דמעשה ופעולה דאי ניזיל ב"ר אין כאן מציאות למיעוט האסור כלל. אלא דע"י חומרא דדשיל"מ נחדש שם איסור על הדבר בזה אזלינן ב"ר אף בדשיל"מ ועיי"ש מ"ש להוכיח כן מכ"מ. ועפי"ז נלפענ"ד דה"ה לענין ספיקא בדשיל"מ נמי אין לאסור לפי סברא זו בדשיל"מ אלא בספיקא דאתחזק איסורא כגון חתיכה א' מב"ח. או בספק ששני הצדדים נמצאו יחד בעולם. והספק הוא אם מצד זה או מצד זה כגון ספק מוכן דביצה (כד) דאסור אם יש במינו במחובר כמ"ש הרמב"ן בשבת פ' השואל דאע"ג די"ל שמא מתלוש מ"מ הוה ספיקא ואסור בדשיל"מ אפי' באי' דרבנן. ועכ"פ ספק זה דמי לביטול דאתחזק איסור בעולם. דהא אתחזק מחובר וישנו בעולם. אבל ספק דמעשה שאם נתפוס צד המותר אין כאן לאיסור מציאות אפי' בעולם זה מותר בדשיל"מ:
ועפי"ז נראה לפרש דגם סוגי' דמעיקרא ידע דגם בדרבנן ל"ב ומש"ה הוה ניחא ליה סיפא אלא דרישא הוה קשי' ליה. מכדי הך ספיקא אסורה דאמר תנא במאי קמיירי. אי נימא בתערובות חד בחד ונאבדה אחת דקמ"ל כהש"ך (סי' ק"י) דבכה"ג ספד"ר אסור ודלא כהמנ"י בכללי ספיקות שלו (ס"ק כ') ז"א. דהא חד בחד הוא כ"ש וק"ו מנתערבה באלף כו'. דהא התם נמי אי נאבדה א' אסור לאכול התערובות א' א'. ואפי' שנים יחד לאדם א' אסור כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' ק"י ס"ז) וברמ"א שם. ואם רובא לא מהני כ"ש ספק. ומיושב קו' השעה"מ (פ"ח ממ"א) דאמאי לא מוקים בתערובות חד בחד. דז"א דאי מיירי בתערובות חד בחד א"כ הך וספיקא אסורה מיותר לגמרי דיש לאוסרה מאותו טעם שאוסרין תערובות באלף מכח כ"ש. וקו' הכרו"פ (סי' ק"י) שהק' דלוקים בנולדה ביהש"מ בלא"ה לק"מ כמו שיישב בחו"ד שם יעוי"ש. והנה אחר העיון בסוגי' דלקמן (ז) גבי בדק בקינה של תרנגולת ובר"ן שם יראה הרואה דאי לא בספיקא דתערובת לא משכחת לה בביצה ספק מיו"ט ספק מחול דליהוי ספק שקול אלא בספק דמעשה דאי ניזיל בתר צד המותר אין כאן איסור כלל בעולם. ואי איכא לאיסורא בעולם אפי' ניזיל בתר צד המותר. כגון שיש בעולם מיעוט יולדות בלילה או כהא דר"ן שם שיש מיעוט ביצים בעולם שנולדים ביו"ט. אך בכה"ג ליכא ספק שקול אלא דאיכא רוב להיתר. דרוב יולדות מזכר שאינן יולדות אלא ביום ורוב ביצים מחול. ומבואר שם בגמרא ור"ן דאזלינן ב"ר. והשתא י"ל דהמקשה ס"ל כר"ן דכל שלא בתערובות בטל בדשיל"מ יעוי"ש. ומקשה דאפי' לא מיירי הך וספיקא אסורה בתערובות אלא בלא אתחזק איסורא לפנינו באופן די"ל דלא ידעינן ליה דאסור מטעמא דתערובות באלף. מ"מ לא מתוקמא בספק יו"ט ספק חול. דאי באתחזק איסורא בעלמא הא אזלינן ב"ר להתירא. ואי בספק דמעשה ודאי דליכא בזה חומרא דדשיל"מ וכמ"ש לעיל בד"ה ולכן. ומסיק בספק טריפה. וטעמא דאסורה לאו מאותו טעם שאוסרין נולדה ביו"ט שנתערבה באלף ושפיר מייתי לה תנא:
והנה המעיין בר"ן שם בביצה (ז) יראה שכ' להדי' דמ"ש דבלא א"א כמו תערובות ביצים בטל אינו אלא באי' דרבנן. וכה"ג כ' השעה"מ (פ"ח ממ"א) בשם הר"ן לענין ס"ס בדשיל"מ. דס"ל להר"ן דבאיסור דאורייתא אסור ובדרבנן שרי. וס"ס דומה לרובא דלא א"א. ועפי"ז מיושב קו' השעה"מ והגרעק"א הנ"ל שהק' דאם גם מעיקרא ידע דגם בדרבנן ל"ב א"כ מיותר לגמרי מה דאמר ר"א אפי' בדרבנן ל"ב. ולפמ"ש יש ליישב. דשולל בזה סברת הר"ן דבלא תערובות בטל בדרבנן. דלפ"ז אכתי תיקשי לר"י ור"י במאי נוקים הך דספיקא אסורה. ויהיה הכרח לאוקמא בספק טריפה. וע"ז אתי ר"א למימר כשי' רש"ל ומג"א דלאו דוקא תערובות. אלא אפי' אתחזק איסור בעלמא ג"כ לא אזלינן ב"ר אפי' בדרבנן וכמבואר דעתם לעיל (פ"י) יעוי"ש וזמ"ש כל דשיל"מ כו' כלומר אפי' שלא בתערובות לפנינו. ודלא כר"ן נמי דאמר דדוקא באיסור תורה אלא אפי' מדרבנן ל"ב. ויהי' מיושב בזה ג"כ מה שהק' בשעה"מ (פ"ד מיו"ט) על הרש"ל דהא ע"כ מוכח מש"ס ביצה (ז) דכל שלא בתערובות מתירין משום רוב יולדות ביום אע"ג דליכא זכר וליכא אלא חד רובא יעוי"ש ולמ"ש י"ל דכיון דר"א דבתרא הוא פליג פסק רש"ל כוותיה:
ובזה יש ליישב ג"כ סוגיא דעצים שנשרו מן הדקל שהק' השעה"מ (פ"ב מיו"ט) דאי גם מעיקרא הוה ס"ל דגם בדרבנן ל"ב אמאי פריך שם דוקא לר"א י"ל דבלא ר"א לא רצה להק'. דיש לדחות כסברת הר"ן דשלא בתערובות בטל באיסור דרבנן. וכיון דבהא דמשני דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ע"כ ידע מהא דמקלי קלי איסורא כמבואר ברא"ש שם. א"כ יש לדחות לסברת הר"ן. דכיון דבדרבנן בעינן דוקא שבשעה שנהנה יהא ממשו של איסור בעין לפנינו בתוך התערובות ואע"ג דאיתי' לאיסור בעולם לא מהני ובטל כ"ש במקלי קלי דבשעה שנהנה ליתיה לאיסור כלל. ומש"ה מקשה דוקא לר"א. דס"ל דאפי' בדרבנן לא בעינן דאיתיה לממשו של איסור בשעה שנהנה דמ"מ ל"ב. ובעי אי פליג ר"א אהא דרב מתנא או דיש לחלק דר"א לא אמר אלא דעכ"פ איתי' לאיסור בעולם אע"ג דליתיה לפנינו משא"כ במקלי קלי דליתיה כלל בשעת ההנאה. ומשני דבאמת בכה"ג דמקלי קלי מודה ר"א:
ובמ"ש יתיישב ג"כ קו' הגרעק"א בדו"ח לביצה (ג) על הרמב"ן בשבת פ' השואל שכ' דס' מוכן אסור אם יש במינו במחובר אע"ג דס' דרבנן הוא משום דספק אסור בדשיל"מ אפי' מדרבנן ע"כ. והק' הגרעק"א דהא מרא דשמעתא דס' מוכן הוא ר"פ בביצה (כד) ור"פ הוא דמוקי בביצה (ג) לברייתא דספיקא אסורה כתנא דליטרא קציעות והא דספיקא אסורה הוא בספק טריפה ולא משני כדר"א ומוכח ע"כ דלא ס"ל כר"א דספד"ר יהא אסור בדשיל"מ ע"כ. ולמ"ש י"ל. דבאמת כו"ע ס"ל דספק חמיר מביטול ברוב. והיכא דרוב לא מהני ול"ב כ"ש ספק. ומש"ה כמו דנתערבה באלף ל"ב וכ"ש ספק. ה"נ שלא בתערובות אלא דאתחזק איסורא בעולם נמי אי הוה סבירא לן דל"ב ודאי דכ"ש ספיקא בלא אתחזק לפנינו אלא דאתחזק בעלמא דל"ב. מיהו לפמ"ש דסוגי' דמעיקרא סברא דדוקא בתערובות ל"ב בדשיל"מ. אבל שלא בתערובות אע"ג דאתחזק איסור בעלמא ס"ל דבטל וכסברת הר"ן בביצה (ז). א"כ לפ"ז אין הוכחה כלל דספק שקול באתחזק איסורא בעלמא דשרי. די"ל דוקא היכא דאינו שקול שרינן משום רובא אבל בספק שקול אסור משום חומר דשיל"מ. והא דלא מוקים סוגיא דמעיקרא הך דספיקא אסורה בספק יו"ט ספק חול ובספק שקול דאתחזק בעלמא איסורא שלא בתערובות לפנינו. הא כבר כתבנו לעיל דבביצה ספק יו"ט ספק חול לא משכחת לה כלל ספק שקול באתחזק בעלמא איסורא אלא אי שקול הוא ספיקא דמעשה. ואי באתחזק עכ"פ בעלמא איסורא איכא רובא ואזלינן ב"ר. וא"כ לפ"ז שפיר כ' הרמב"ן דבס' מוכן אם יש במינו במחובר דהוה אתחזק איסור בעולם ולא שייך למימר הכא רובא להתירא שפיר אסור גם לר"פ:
וסרה מהר לפ"ז קו' הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם שהשמיט הא דספיקא אסורה. די"ל שפיר כמ"ש המ"מ דספק חמיר מביטול. מיהו כ"ז בתערובות אבל באתחזק בעלמא איסורא כיון דבביצה דמיירי מיני' הרמב"ם לא משכחת לה ספק שקול בכה"ג אלא דאיכא רובא להתירא ס"ל להרמב"ם לפסוק בזה דלא כר"א כיון דסוגיא דביצה (ז) ג"כ מסייעא ליה לסוגיא דמעיקרא בביצה (ג) דבכה"ג כל שלא בתערובות בטל וס"ל דאפי' בשל תורה בטל ודלא כר"ן בזה. ומש"ה אע"ג דפסק רבה דמשום הכנה כמבואר ברמב"ם שם מ"מ בטל. והא דבטל לא איצטריך לאשמועינן כלל דאטו עד השתא לא שמעינן דאזלינן ב"ר בכל התו"כ ולא איצטריך לאשמועינן אלא החידוש שיש גבי נתערבה באלף דל"ב משום דשיל"מ וא"ש בעז"ה: