ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל ד · פרט י
כתב המל"מ (פ"ו ממעילה) דלשי' הסוברים דהא דדשיל"מ ל"ב אפי' באלף. דלאו דוקא בביטול איסור והיתר שהוא לפנינו דאתחזק איסורא. אלא אפי' לא אתחזק איסורא כגון לקנות ביצים מן הא"י ביו"ט ג"כ לא סמכינן ארובא מה דרוב ביצים הם מאתמול משום דהוה דשיל"מ תיקשי להו מברייתא דפסחים (ז) בתיבה שנשתמשו בה חולין ומעש"ש ואח"כ נמצא בה מעות אם רוב חולין חולין. והא מעש"ש הוא דשיל"מ כמ"ש הרמב"ם (פ"י ממעש"ש):
ונראה ליישב זה בעז"ה. הנה בלא"ה יש להבין לשי' זו. דבאמת מצינו בנדרים דהוה דשיל"מ כנודע דאפשר בשאלה. ומבואר ביו"ד (סי' ר"ח) באם אמר הרי עלי כבשר מליח תלי' איך רוב אנשי המקום קורין בשר מליח. וכן שם (סי' ר"ך) אמר עד הקציר סתם קציר הוא קציר חטים. ואם המקום שנדר בו רובו קציר שעורים הולכין אחריו. הרי דבדשיל"מ אזלינן ב"ר. הן אמת דשם ביו"ד סי' רי"ג ס"ג וסי"ז) לענין נודר מכבוש ושמן מבואר דא"ה אחה"ר. והוא מהש"ס נדרים (נג) דאמר שם מה"ד ניזיל בתר רוב קמ"ל דספק איסורא לחומרא. וכבר חתרו בזה האחרונים (ריש סי' ר"ח) למצוא טעם והבדל בזה מה דבנדרים גופי' איכא דוכתי דאזלינן ב"ר ואיכא דוכתי דלא אזלינן. וכולם לא נחתו לדין בזה מה דנדרים הוה דשיל"מ ולא אזלינן ב"ר ועי' בס' בי"מ לאה"ע (סי' מ"ה) שכ' באמת דמ"ש בנדרים גבי שמן דלא אזלינן ב"ר הוא מטעם דשיל"מ. אך לא נחות שם כלל במה שדיברו האחרונים (בריש סי' ר"ח) מהא דמבואר ג"כ בנדרים גופי' דאזלינן ב"ר. ועבלח"מ (פ"ט מנדרים) שעמד בזה אש"ס דנדרים גבי שמן דלא אזלינן ב"ר. ותמה מאוד דבמאי אישתני נדרים מכל התו"כ דלא אזלינן ב"ר ויישב שם לפי דרכו ולא אתי עלה משום דבדשיל"מ לא אזלינן ב"ר. ובמקו"א הארכנו בזה ביישוב סתירת המקומות הנ"ל גבי נדרים ואכ"מ. ועכ"פ איך שיהי' תמוה מה דלא נחתו כל האחרונים הנ"ל ולא הזכירו להך מלתא. דנדרים הוה דשיל"מ ובדשיל"מ לא אזלינן ב"ר:
והנכון לפענ"ד בזה דעיקר דשיל"מ לא הונח אלא על איסור המתבטל ברוב לעכבו שלא יתבטל וכאינו אין כאן רוב היתר אלא מחצה למחצה. והמיעוט האסור עם הרוב שניהם יחד נמצאים בעולם ואי ניזיל ב"ר לא נתבטל המיעוט האסור מן המציאות רק דנקטינן צד הרוב מכח גזה"כ דניזיל ב"ר. אבל היכא דאי ניזיל ב"ר אין כאן איסור כלל רק דע"י חומרא דדשיל"מ נחדש כאן איסור על הדבר ע"ז לא הונח חומרא דדשיל"מ. ולא מיבעי לשי' הר"ן בפ"ק דביצה ובסו"פ א"צ דלא אמרי' דבדשיל"מ לא אזלינן ב"ר אלא בביטול איסור והיתר דאתחזק איסור לפנינו דודאי הכין הוא. אלא אפי' לשי' רש"ל ומג"א המובא במג"א (סי' תקי"ג) דאין לקנות ביצים מן הא"י ביו"ט שמא נולדו ביו"ט אע"ג דרוב ביצים מאתמול משום דבדשיל"מ לא אזלינן ב"ר מ"מ נראה דטעם הסוברים כן הוא דגם זה מקרי אתחזק איסורא. דהא ע"כ נמצאים בעולם ביצים שנולדו ביו"ט. א"כ אע"ג דלא אתחזק איסורא לפנינו מ"מ אתחזק איסורא עכ"פ בעולם ואנו באין לבטל האיסור ברוב היתר למימרא דביצה זו היא מרוב היתר. ע"ז בא חומרא דדשיל"מ ואינו מניחו להתבטל. משא"כ בכה"ג דנדרים בכל הני דאייתינן לעיל. הא אי לאו דשיל"מ. לית כאן מיעוט האסור נמצא בעולם ביחד עם הרוב. כגוונא דהא דביצים מן הנכרי ביו"ט. דהא ע"י הנדר אנו באין להטיל שם איסור על שמן וכבוש וכדומה. מיבעי לן למימר דאזלינן ב"ר ושהנודר כיון להרוב ולא נאסר המיעוט כלל. אלא שתאמר שע"י דשיל"מ יהא אסור גם במיעוט ז"א. דהא דשיל"מ אינו אלא שאינו מניח האיסור המועט להתבטל. אבל לא להטיל שם איסור על המיעוט המותר ע"י חומרא דדשיל"מ. וכיון דאזלינן ב"ר שלשמן שומשמין אין קורין שמן סתם אז אין במציאות על המיעוט שם איסור כלל. ובזה אזלינן ב"ר אע"ג שהוא דשיל"מ. וכן בעד הקציר דאי ניזיל ב"ר אז כשכלה קציר שעורים כלה הנדר ואינו במציאות כלל בעולם. וכן בהא דריש (סי' ר"ח) בבשר מניח דאי ניזיל ב"ר אין כאן איסור כלל וכמ"ש:
ובמ"ש יש ליישב קו' הגרעק"א בדו"ח לעירובין (לב) אהא דדייק ר"נ מהא דהרחוקים מותרים מחצות היום מיד משום דאין ב"ד מתעצלין. ומשמע הא שליח מתעצל. ומוכח דלא סמכינן אחזקת שליח עו"ש. והק' שם דשמא חזקה זו היא רוב ובחדש דהוי דשיל"מ לא סמכינן על הרוב. ולפמ"ש מיושב דהא אין כאן לתא דביטול איסור ברוב היתר דהא מיעוט שלוחין שאין עושין שליחותן לא מקרי איסור ואין שם איסור עליה דנימא דחומרת דשיל"מ אין מניחו להתבטל ועומד באיסורו. ואע"ג דעי"ז נצמח לענין איסור והיתר דחדש. מ"מ עיקר מיעוט ורוב דשלוחין לאו להכי דוקא אתמר. ועכ"פ אין כאן מיעוט האסור בעולם כמיעוט ביצים הנולדים ביו"ט ואין זה ביטול איסור ברוב היתר לא לפנינו ולא בעולם דנימא דע"י חומרא דדשיל"מ הוי כח המיעוט ככח הרוב ושוב ממילא עומד באיסורו. דז"א דמיעוט שאין עושה לאו שם איסור עלי' ודמי להא דנדרים וכמ"ש לעיל דאי. ניזיל ב"ר אין כאן לאיסור במציאות בעולם כלל. ול"ד לביצים הניקחים מן הא"י ביו"ט דאע"ג דניזיל ב"ר לא נסתלק המיעוט האסור מן המציאות אלא דלא משגחינן עלי' מגזה"כ דאח"ר להטות וכעין מ"ש באו"ת בקות"כ על דברי התוס' בב"ק (כז) לענין מיעוט דיינים. דבכל רוב ומיעוט אע"ג דאזלינן ב"ר לא נסתלק המיעוט האסור מן המציאות. אבל בדיינים דלפי דעת הרוב ליתא לדעת המיעוט במציאות כלל:
ובזה יהי' מיושב ג"כ מה שהקשה שם בדו"ח מהא דפריך בחולין (פ"ו) מ"ש רישא ומ"ש סיפא דשחי' חש"ו פטור מכיסוי ולענין או"ב חייב. דהא י"ל דלענין או"ב דהוי דשיל"מ לא סמכינן על הרוב דרוב מעשיהם מקולקלים. ולפמ"ש ג"ז מיושב. דהא רוב ומיעוט דמעשיו של חש"ו אינם בזמן אחד. דאם פעם זה מתוקן אינו מקולקל. וא"כ אין הרוב והמיעוט בזמן אחד במציאות בעולם. דאפי' הי' רוב מעשיהם מתוקנים. דאז המיעוט שם איסור עליה לענין לאכול בשר משחיטת החש"ו. מ"מ אינם בזמן אחד במציאות כגונא דכל ביטול איסור בהיתר ששניהם נמצאים יחד בעולם. וחומרא דדשיל"מ אינו מניחו להתבטל. וכ"ש דהשתא באמת רוב מעשיהם מקולקלים. והמיעוט מתוקנים הא ודאי דאין עליו שם איסור כלל דנימא שהאיסור לא יתבטל ברוב ההיתר ומש"ה אין כאן לתא דדשיל"מ ושפיר אזלינן הכא בתר רובא:
והשתא יהי' מיושב ג"כ קו' המל"מ הנ"ל. דהא בהא דתיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר. הנה בגמרא שם הוא בקיצור בלשון זה. אם רוב חולין חולין ואם רוב מעשר מעשר. אך בתוספתא (פ"ב דמעש"ש) שם מבואר יותר. וז"ל שם אם רוב הניחו חולין חולין ואם רוב הניחו מעשר מעשר. וכ"ה ברמב"ם (פ"ו ממעש"ש) א"כ לפ"ז הא אין אנו דנין שם על רוב מעות שבעולם רק על רוב השימוש איך הי' בזמן שעבר. לומר שאם איש זה ברוב פעמים הניח בתיבה חולין. או שרוב מהאנשים שנשתמשו בו היו בעלי חולין בזה הם המעות חולין. וא"כ בשלמא אם היינו דנין על רוב מעות מה שבעולם. כגון שנמצא מעות לפנינו בתיבה או בבית ואנו מסתפקין בו איזה מעות הם אם חולין או מעשר. פשיטא דרוב מעות שבעולם הם חולין. אף שנמצא בעולם מיעוט מעות מעשר. מיהו כיון דדשיל"מ הוא ורוב ומיעוט נמצאים יחד בעולם בזמן אחד. ואף אי ניזול ב"ר לא נסתלק המיעוט האסור מן המציאות והמיעוט שם איסור עליו בזה היינו אוסרים המעות מדין דשיל"מ וכמבואר לעיל משא"כ הכא דאין אנו דנין על רוב מעות שנמצא בעולם רק על רוב השימוש בזמן שעבר. דהיינו על פעולת ההנחה איזה פעולה היתה ברוב. והפעולה והשימוש אין שם איסור עליו. וגם אינם במציאות יחד בעולם כמובן. דהא באותן הפעמים היתירים והמרובים שנשתמשו בו החולין. כבר לא היה עמהם המיעוט פעמים משימוש מעשר ביחד בעולם. והוה כמו כל רובא דמעשה ופעולה דלא שייך לתא דדשיל"מ כמו ברוב מעשיהם דחש"ו בחולין (פו) שהובא לעיל. או הא דעירובין (ל"ב) ברוב שלוחין עושין שליחותן וכמ"ש לעיל. אך אם היה הספק על רגע אחד שנשתמש האיש ביחד שני דברים חולין ומעשר והי' הספק איזו מעות מרובים. אז הוה זה כמו רוב מעות שבעולם דאתחזק איסורא. משא"כ בהא דמיירי התוספתא דאין אנו דנין על רוב מעות כי אם על רוב השימוש וההנחה וכנ"ל לא שייך זה: