ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק יורה דעה · סימן כז
בן יכבד אב
פס"ד זה מעט"ר מרן אבא זצוק"ל
שאלה להיות שבמתא דנא ג'בראלטאר יע"א משנים קדמוניות היה להקקי"ץ מקום מוכן לבית הקברות בהר הטוב רחוק מן העיר. וזה ימים חליפות למו בשנת תקס"ה ובשנת תקע"ג ובשנת תקפ"ט שלשה קטובים היה בהם חילי הדבר לתפ"ץ. ובאותם הימים בזמן המגפה הנז' לא היו קוברים המתים בבה"ק שבהר הנז' או מחמת השררה שעכבו או מפני שהיו המתים רבים ולא היו יכולים להעלותם לבה"ק שבהר הנז' כי רחוק הוא גם שהקרקע היה קשה עד מאד נתנו השררה בקעה א' מצד הים לקבור שם המתים במגפה רח"ל והמקום הנז' הוא עפר תחות ותחתיו יש מים. ושם קברו המתים במגפה בשלשה זמנים ראשונים שנים. ושלישים. ואחר שהיה מסלק ה' חרון אפו ומרחם על עמו היו חוזרים לקבור המתים בבה"ק הא' שבהר הנז'. ובשנת תר"ח גזר המושל שלא יקברו המתים עוד בבה"ק הא' שבהר הנז'. ונתן לנו מקום אחר בבקעה הנז' רחוק מעט לבה"ק של מתי המגפה הנז'. והשתדלו הקקי"ץ לבטל הגזירה ולא יכולו הוא הבה"ק החדש שקוברים בו מאז ועד עתה:
ואותה הבקעה במקום שקבורים בו המתים שמתו בזמן החולאים הנז' לתפ"ץ. עשו אותו מקום מוכן לאנשי חיל. שהולכים שם להתלמד נמוסי המלחמה ועומדים שם מערכה מול מערכה. כאלו עורכים שם המלחמה. והגדולים שבהם מקיפים ורצים אלה ברכב ואלה בסוסים להשגיח עליהם ולהדריכם בסדר המלחמה כנהוג:
והנה בעת"ה השר הגדול המושל בעיר הלזו. שרטט וכתב לראש הועד איש על העדה. שאותו המקום של בה"ק הנז'. רוצה לפנות משם המצבות שעל הקברות יען וביען רוכבי הסוסים ההולכים ללמד את האנשי החיל הנז' סדר ונמוסי המלחמה כאמור. אינם יכולים לרוץ שם יען כי הסוסים הם נכשלים במרוצתם במצבות שיש על איזה קברות מהם שהם בולטות שם. גם רוצה להשוות המקום ההוא לעשותו דרך ישר שלא יהיה מקום גבוה מחברו. וכתב להם שהמצבות אשר יפנו משם יוליכו אותם להבה"ק הנז'. וגם העצמות שיצאו בחפירתם ובתקונם. ילקטו אותם ויקברום בבה"ק החדש הנז"ל. ושאל מהם השר הנז' שאם יראה בעיני העדה שיכול לשלוח יד במקום הנז' לעשותו כמו שעלה במחשבתו הנה מה טוב. ואם לאו יבחרו העדה דרך אחר באופן המועיל כדת מה לעשות. וישיבו אותו דבר יפה שא"ק כי רוצה להביא הדבר לידי גמר. ורוצה לעשותו בשורה ע"י בדרך אשר יטב בעיניהם. וטרם כל הלוך הלכנו לראות המקום של הבה"ק הנז'. ולא נראו שם כי אם כמו שבעים מצבות מ"מ. ומחציתם לא נודע לנו למי מקדושים המה כי נמחקו השמות שהיו כתובים בהם. ולא מצינו כי אם ל"ד מצבות שנשארו עדיין האותיות קיימות ונכרנו שמותם. וכל המקום ההוא אומרים עליו שהוא מלא קברות מתים ואינם נכרות. כי הן בעון נקברו שם עם רב מישראל. ומפי השמועה למדנו שיום א' מתו בו ט"ל בני בריח. שטל תחיה יחיה אותם בכלל מתי עמו ישראל. ואותו היום לא היה להם פנאי לעשות קבר מיוחד לכל איש ואיש, וחפרו חפירה אחת גדולה ושמה קברו אותם כולם כא':
ואח"ך בנו עליהם בנין מאבנים קטנות שהוא נראה וניכר המקום הנז'. ואפשר שיש מצבות אחרות שכסה אותם עפר הארץ. ויש כמה מקומות שנראה אבנים קטנות בנויות על פני האדמה. שמסתמה יש שם קברים. ויש מקום אחד גבוה מחבירו. באופן שלפי מה שראינו בעינינו. ידענו נאמנה שאם תצא מחשבתם כפי השאלה לפועל להסיר המצבות ולהשוות המקום ההוא לעשותו דרך ישר מוכרח שמלבד שיסירו המצבות עוד זאת יתירה שיצאו עצמות מהקברות ויתערבו העצמות של א' בחבירו עצם אל עצם. יען וביען לא מלבד שהמקום ההוא אינו קרקע קשה כאמור. גם כפי הנשמע רוב הקברות הנז' אינם עמוקות הרבה מפני שלא היה להם פנאי ומפני המים שמתחת לארץ. ולא ידענו מה להשיב להשר השואל. כי לא נודע לנו אם כפי דברי רבותינו ז"ל יכולים להסיר המצבות שלא על מנת לעשות יפה הימנה. ואם יכולים לפתוח הקבר אפי' בלא פנוי וכ"ש לפנות המצבות ממקומם ומה גם שיתערבו העצמות כאמור. ושאלנו את פי החכמים המצויים במחז"ק לדעת מה להשיב להשר השואל. והשיבו כי דיני קברות צריכה רבה ושהם אינם בעלי הוראה. ולא רצו לגלות דעתם כי אמרו שדין כזה צריך להיות נגמר מפי ב"ד הרבנים היוצאים כסאות למשפט ועל פיהם יקום דבר וראה ראינו כי לשעבר בש' תר"ו לפ"ק שאל השר המושל בזמן ההוא מאת הקקי"ץ שאלה זאת. ולא נעשתה. כי השיבו לו אנשי המעמד שהיו באותו הזמן. כי אין כח בידם ליתן להם רשות לשלוח יד במקום הנז' לפנות המצבות וכו' כי הוא נגד תורתנו דברי חז"ל ונמנעו ולא שלחו בו יד עד היום:
ואחר שהשר היה שואל להשיב לו דבר יפה שא"ק. השבנו לו כי רצוננו לעשות חפצו ורצוני. אבל אין כח בידינו כי הוא נגד דברי רבותינו כפי מה ששמענו מהחכמים [כי אע"פ שלא גלו דעתם מבין ריסי עיניהם נכר שדעתם לאסור ובכן אם רוצים לגמור הענין תכף האופן שנראה לנו אופן המועיל הוא עזה"ד שלא ישלחו יד בקרקע ההוא ולא במצבות. ואחר שרוצים לעשות המקום דרך ישר כדי שלא יכשלו האדם והבהמה בלכתם ובמרוצתם יעשו תקון זה שיגביהו המקום הזה שיתנו עפר על המקומות הנמוכים עד שיהיה עולה בשוה עם המצבות והמקומות הגבוהים ומאחר שגם באופן זה לא ימנע שיתכסו גם המצבות בעפר. אמרנו לו שהמקום שעדין יש שם המצבה קיימת. יעשה ציין למעלה להודיע שתחת אותו המקום יש מצבת קבורת מת. ואותם המצבות שעדין נכר שם הכתוב במצבה שיכתבו שם המת בציון אשר יעשו למעלה כדי שלא ימחה שמו ויהיה היכר לזרעו אחריו. ואם אינם רוצים לעשות בדרך אופן זה אין כח בידינו ליתן רשות לשלוח יד במקום הנז' כאשר עם לבבם. כי יראנו לעשות דבר נגד רז"ל והשבנו לו עוד שמה שבידינו לעשות להפקת רצונו הוא לסדר שאלה ולשלוח אותה להרבנים היושבים עלי כסא ההוראה לערוך שלחן במדבר. והם ישיבו אותנו דבר כפי דברי רבותינו קמאי ובתראי כי לפניהם נגלו כל תעלומות חכמה ועל פיהם יקום. דבר לאסור או להתיר:
ובכן רבותינו. אחת ממעכ"ת ישיבו אותנו דבר כפי דברי רז"ל. כפי מה שיורו להם. מן השמים לאסור או להתיר. כי עינינו ועיני כל העדה למעכ"ת תלויות לדעת מה להשיב להשר השואל ותשובתם הרמתה מהרה תצמח כי השר הוא דוחק להשיב לו יפה שא"ק לדעת מה לעשות. ויבא שכרכם כפול מן השמים הכ"ד הסרים אל משמעתכם. ונושקים יד"ק. ודורשים שלומכם וטובתכם. החו"פ ג'יברלטאר יע"א בסדר ובשנת מה טובו אהלך יעקב משכנותי"ך ישרא"ל לפ"ק:
ע"ה יהודה הלוי ס"ט ע"ה יום טוב אבירג'יל ס"ט
תשובה הלא לאמונה. יומא כי האידנא טדדין עלי אדמה סבוני גם סבבוני. ועד בלעי רוקי לא ירפוני. ואפס לי פנאי ללבן ולצרף הלכתא בדין זה וכאשר נודע לכל באי שער עיקו"ת. האמנם לא בן חורין אני כי כן צוותי מפי עט"ר וצניף תפארתינו ראשון לציון הרב הגאון המפורסם אחד היה אברהם. מגן אברהם יהיה בעזרו אשר הוא פקד עלי לשנות פרק זה [דאיהו בדידיה רפיון גוו וסיבת רובי טרדותיו עם הצבור והיחיד לא נתנוהו להשיב שואלו דבר הרופא חנם יעלה לו ארוכה ומרפא] ואני את פי מלך שמור ולעשות רצונו חפצתי דדיבורו הקל איהו גופיה גזרה. ע"כ אחזתי בקסת לכתוב שנים שלשה גרגרים לפי מה שתעלה מצודתי במיצוי הדין לבד. וזה החלי. בעזר צורי וגואלי:
הנה באיסור פנוי העצמות דינא יתיב הלא בספרתם של רבותינו פוסקים ראשונים ואחרונים. הרמב"ם פי"ג מה' אבל הט"ו. והטור ומרן בסי' שס"ג. ומקורו מוזכר לו סתמא דש"ס דפרק נגמר הדין דף מ"ו. ואם לא בא בפירושא! וברייתא דמסכת שמחות פי"ג ופ"ב דירושלמי מ"ק. והאריכות בזה לחפש חפש מחופש עוד אך למותר! וטעמא דאיסורא כתבו הפו' הרב הלבוש והש"ך והט"ז והרב קרבן העדה משום חרדת הדין כדכתיב בשמואל למה הרגזתני לעלות אותי יעו"ש:
והגאון בעל שבות יעקב בתשו' ח"ב יו"ד סי' ק"ג כתב דאין זה טעם מספיק ועיקר. וטעמא הוא משום ניוול דהאי טעמא מפורש בש"ס דהוי משום ניוול וכו' יעו"ש. וג"ע בס' יוסף אומץ ס' ט"ל הקשה עליו דהפוסקים יהבי טעמא שאינו לפי האמת ויניחו הטעם האמיתי שהוא מפורש בש"ס דהוי משום ניוול יעו"ש:
וראיתי להגאון חכם צבי ז"ל בתשו' סי' נו"ן שכתב תו"ד שע"כ לא הוצרכו הפוסקים ליתן טעם חרדת הדין אלא לטלטלו בארון סתום ומוסגר שאין רואים אותו בניוולו אבל לפותחו ולראות ניוולו הוא יותר חמור יעו"ש. ולפי דב"ק טוב אתי שפיר ואזדא לה תמיהת ג"ע ז"ל דאיכא למימר דטעמייהו דהפוסקים דנקטי משום חרדת הדין הוא אפי' בהך גוונא דליכא ניוולא כגון שהוא בארון סתום ומוסגר וליכא טעמא לאיסורא רק משום חרדה כאמור! ומן האמור תסתיים דלפי הני תרי טעמי אין שום היתר בפינוי העצמות כי משום ניוול ובשגם דליכא ניוול הא איכא טעמא אחרינא דחרדת הדין. ואין פתח להתיר זולת על אחד מה' דרכים שפסק מרן ז"ל שם. א. לקוברו לתוך קבר שלו. ב. כדי לקוברו בארץ ישראל. ג. אם מתחילה כשנתנוהו שם ע"מ לפנותו אח"כ. ד. אם אינו משתמר בזה הקבר. ה. קבר הנמצא:
ואתה תחזה שכל להקת הפוסקים האחרונים שפסקו בנדוניתהם להתיר הוא רק באחד מהדרכים הנז"ל הלא מראש מו"ה בס' פרי האדמה ח"ב דל"ו ע"א בנדונו שמרוב הגשמים רבו הזוחלים ועקרו כמה קברים וכו' דהתיר לפנות משום שאינו משתמר יעו"ש באורך. גם אשור למוה"ר בס' זרע אברהם יו"ד סי' כ"א בנדונו שהשופכים של הביבים צף ע"פ הקברות וכו' ופסק להתיר משום דמזיקים לרבים ותו דאיכא צער דאי אפשר שלא יכנסו המים לתוך הקברים וכו' ומצוה לפנות משום צער וביזיון המתים וכו'. גם בתשובת הגאון חכם צבי שם במעשה שנקבר בקרקע גוי דמצוה לפנות דכיון שהנכרי רוצה לחרוש ולזרוע על גביו ואין לך ביזיון גדול מזה ואפ"ה מקרקע נכרי לשכונת קברי ישראל עדיף משל אחרים לתוך שלו דשרינן אפי' ממכובד לבזוי יעו"ש ומזה נסתייע הרב ג"ע בס' יוסף אומץ שם בנדונו במי שנקבר בלאזריטו וכו' דמותר לפנותו יעו"ש. וכן בקדש חזיתי בתשו' דבר משה ח"א ס' פ"ו על ענין הנקברים שנקברו בתוך העיר מפני סיבה ואייתי בידיה תשו' הרשב"א ז"ל ס' שס"ט במי שנקבר תוך השכונה ביום הידוע לנוצרים שלא יכלו לקבור אותו ביומו דמותר יעו"ש והיינו דוקא מכח הסיבה הנז'. ועכ"ז מסיים בה שאם אין מקום לומר שיבואו לידי תקלא מוטב בשב ואל תעשה יעו"ש:
עוד ראיתי בתשו' כנסת יחזקל ס' רנ"ג בדין בני עיר האמבורגי השולחים לקבור מתיהם באלטונא וכו' ובשעת הדבר ב"מ לא הניחו להוליכם אנה ואנה ונתן להם השר קרקע לקברות סמוך לעיר וקברו שם ואח"כ באו ושאלו אם היו רשאים לקוברם בבה"ק הישן. והורה הרב ז"ל שהמתים שצוו להוליכם לקוברם בישן או שיש משפחות בבה"ק הישן מותר לפנותם אך שאר המתים ינוחו על משכבותם בשלום יעו"ש והיינו מהטעמים שפסק מרן בשלחנו הטהור יעו"ש!:
וחמותי ראיתי אור בתשו' הגאון חתם סופר חיו"ד ס' של"ד דנשאל על אודות בית הקברות הניתן ליהודים לקבור שם המתים במגפה ר"ל ואותם הקברים לא ניתנו לחלוטין וגם אינו מוקף ואינו משומר וע"פ דתם שאחר שש שנים מפנים העצמות וזורעים שם. והן עתה מצאו מקום בקל ויכולים להשתדל אצל הקיר"ה לפנות בית הקברות ולהוציא משם המתים ולקוברם בבה"ק הישנה ורובם המה מבני העיר שיש להם משפחות ישיני עפר בקברות הישנה. והתיר הגאון בשופי. לא מיבעייא לאותם שאבותיהם שוכבים בבה"ק הישן וכו'. אלא אפי' שאר מתים. מטעמא דאינו משומר ועתידים פריצים לבוא ולחללו יעו"ש. והרואה בעיניו יראה שאין נדון הרב דומה לנדון דידן כלל. כי בנדון הגאון ז"ל מעיקרא בעת הקבורה לא לחלוטין ניתן להם אחוזת קבר במקום ההוא והו"ל נתנוהו שם ע"מ לפנותו דפסק מרן דשרי כנז"ל. זאת שנית דכיון דע"פ דתם אחר שש שנים מפנים העצמות וזורעים שם. הו"ל כפנוי ועומד כיון שקרקע אינה שלו. אלא דגוי וא"כ מוכרח הוא דסו"ס מפריצי הפרצה יחללו כבוד שוכבי עפר בפינוי העצמות ועוד דהו"ל מקום שאינו משתמר. וכל הני טעמי לא שייכי בנדון דידן כפי השאלה המוצגת לפנינו בראש אמי"ר וכמ"ש המעיין!:
עוד בקדש חזיתי בתשו' הגאון נודע ביהודה חיו"ד ס' פ"ט בקהל שקנו קרקע למאה וחמשים שנה ואח"כ תחזור הקרקע לבעלים לחרישה וקמו בניהם ורוצים לקנות קרקע אחרת וכו' והשיב דמותר לפנות אחר ק"ן שנים מטעם שאם נתנוהו ע"מ לפנותו מותר וכו' דכל כי האי גוונא ליכא בלבול. ועוד דלזמן מרובה כזה לא נשאר כי אם רקב ולא שייך בו בלבול כלל יעו"ש. וגם בזה עינא דשפיר חזי יראה דרב המרחק בין נדונו לנדוננו וזה פשוט:
ואל יקחך לבך לומר דשמעינן מיהא דלאחר ק"ן שנה יש היתר וכ"ש לפי מאי דהוסיף הגאון בתשו' שאפי' בעצמות אם לא נשאר רק עצם בלי בשר לא שייך בלבול וכמ"ש יעו"ש. לא היא ואחר המחי"ר מכבוד הגאון השואל שהראיה שהביא לזה דלא שייך קבורה ברקב מדאיתא בת"כ קרבו שאו את אחיכם מכאן אמרו אין הכהנים מטמאים למתים וכו' והיינו משום שנשרפו לעפר והרב קרבן אהרן כתב שאם יש אחרים שיטמאו להם לא יטמאו הכהנים ולא משמע הכי בתלמוד וכו':
ואהמ"ר אין דבריו מוכרחים שיש לפרש פירושא דת"כ בפירושה אחריתי דמינה אין הכרע לראיתו וכאשר ביארתי בספרי הקטן שער החצר סי' תקנ"ד ודו"ק. גם דברי הגאון נודע ביהודה ז"ל תמוהים טובא וכאשר עמד עליהם ג"ע שם בסי' ט"ל. ממה שאמרו בש"ס עצמות יהודה מגולגלים גם ממ"ש עצמותיו מרקיבין וכו' ולענין דינא הניח הדבר בצריך להתיישב בדבר. ואם ג"ע ז"ל הן ולאו ורפיא בידיה מאן ספין למיעבד עובדא. ובכן לא נשאר טעם מספיק לכחא דהיתרא בנדון הגאון נודע ביהודה ז"ל כי אם מטעמא דמעיקרא נתנוהו ע"מ לפנותו ואין עוד:
הנך רואה דלכל הדיברות והאמירות כל הנך רבוותא דמסקי למילתייהו בכחא דהיתרא כל אחד טעמו ונימוקו מהחמש טעמים ומעשה האופנים דפסק מרן בשלחנו הטהור. ומינייהו לא נזוע. ובנדו"ד אין גם אחד מהטעמים להתיר פנוי הקברות הנז"ל כלל כפי השאלה הנצבת לפנינו. הילכך בנדון דידן כיון דאפשר בתקנתא דהיינו למלאת כל גובה המצבות עפר וכו' ככתוב בשאלה הכי עדיף טפי דהמתים ינוחו על משכבותם. ותלי"ת שדבר זה נתקבל בעיני השר של העיר והכי צריך למיעבד. ואם ח"ו לא נראה בעיני השר לעשות אופן זה נראה לע"ד דחיובא רמייא על ראשי הוועד הקדוש להשתדל בכל עז ותעצומות בגופם ומאדם ויקריבו את משפטן לפני הממשלה האדירה יר"ה. כי תלי"ת בטח נדע כי ממשלת בריטאנייה לבה מלא חן וחסד ורחמים על יושבי בצלה בכלל ועל ישראל בפרט ובימין צדקתה תומכת לעם הקדוש לשמור את דת מורשה להם. ולא תחפוץ כי בגלל הדבר כזה יהיו מוכרחים חוסי בצל כנפי רחמיה לעבור על דת לגעת בכבוד ישיני עפר אשר נחו על משכבותם משנות דור ודור. והגם דאיסור זה מדרבנן כמ"ש ג"ע בס' יוסיף אומץ שם וכן בא הדבר מפורש ותשו' הרב זרע אברהם ז"ל שם עכ"ז עליהם המצוה הזאת לחזק ולאשר ולקיים דברי רבותינו הקדושים ועיין בתשו' הרא"ם סי' נו"ן בשגם שיש לפלפל בזה לקצר אני צריך. גם מה שהובא בדברי השאלה ומה גם שיתערבו העצמות וכו' עיין בזה בתשו' רבינו האי גאון זצוק"ל והביאה רבינו הטור ז"ל שם ועיין מ"ש ע"ז באורך מורינו הרב זרע אברהם שם ומשם בארה:
זאת תורת העולה מכל האמור ומדובר דבנדו"ד ליכא שריותא אלא הך אופן דמילוי העפר ותו לא וכאשר כתבתי לעיל כן נראה לעניות דעתי אם יסכים עמדי עטרת ראשינו גאון ירושלם ראשון לציון שיחל"א. ואם כה יאמר ראה דבריך טובים ונכוחים חדאי נפשאי את שמ"ח דוד. ואם לא ישרו בעיניו והיו כלא היו וכאשר יגזור אומר כן יקום. ויה"ר על כסאו לא ישב זר ולא יעדי מינן הדרים וזיויה ויקריה וצור ישראל יצילינו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות:
כ"ד הצב"י מעט דב"ש נר"ו
הסכמת עט"ר ראשון לציון מוה"ר הגאון אחד היה אברהם נר"ו
אנא נפשאי ראשון לציון ראה ראיתי מ"ש מע' רב אחאי ורב נחומאי הרב המופלא וכבוד ה' מלא הרב צוף דב"ש יצ"ו מה שפסק בהאי דינא בנדון השאלה המוצגת לפנינו. וכל דבריו מיוסדים על אדני פז. כולם נכוחים למבין בשכל זך וסברה ישרה. וגם ידי תכון עמו דיפה דן יפה הורה. דק ואשכח ולאחזוקי דבריו שפר קדמי להחוייה מ"ש בשו"ת שיבת ציון ס' ס"ג שנשאל על כיוצא בזה בבה"ק ישן אשר פסקו מלקבור שם מתים יותר ממאה שנים. ואדון שר העיר רוצה להרחיב בנין ארומונו והוא צריך לאותו בה"ק להכניסו תוך הבנין ורוצה לקנותו במחיר כסף או בחליפין על שדה אחרת. ואי איפשר להיהודים לסרב בזה פן יהפך להם לאויב ובידו להמציא להם צרות רבות. וגם בידו ליקח אותו מידם בחזקה שלא ברצונם. והשיב דאם לא היה כאן חשש רק שיקח בחזקה שלא ברצונם. היינו אומרים מוטב שיקח השר בע"כ ואל ימסרו לו ברצון. אכן מכיון שיש לחוש שיהפך לבבו ויסתעף מזה כמה תקלות ליהודים לכן אם אפשר להם להפוך לבב השר בריצוי כסף שיבטל דעתו שלא להכניס בה"ק תוך בנינו. צריכים להתאמץ בזה ואף להוציא הוצאות הרבה. ואם אי איפשר אזי עכ"פ לפנות הקברים עד מקום שידם מגעת ויקברו העצמות מכל קבר וקבר בפ"ע בבית הקברות החדש ויזהרו שלא יקברו עצמות משני מתים בקבר אחד. ע"כ. והרי זו ראיה גדולה וסיעתא לדברי רב אחאי הפוסק נר"ו שכללות דבריו כן כתב הרב שיבת ציון ז"ל ובכן קם דינא ככל אשר שרטט וכתב וכדבר האמור. ולהיות אמו"ץ ולמכתב לחזקיהו ח"ש בעה"ק ירושלם ת"ו מצפה ומיחל רחמי קוני צור עוזי ומעוזי:
אברהם אשכנזי ס"ט