ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק יורה דעה · סימן יד
חזר וכתב שנית. וז"ל
ראיתי כל הכתוב בד"ק ואסו"ד זו הלכה העלה לברך על מילתו ככל הכתוב בדב"ק. ואנכי הרואה כי קיצורי גרמה לו לתמוה על הוראתי וחשב שהיסוד אשר בניתי הוא יסוד נופל. וטרח וכתב שראבי"ה לא אמרה למילתה אלא באין לו אב והאריך בזה כאלו חדשות הוא מגיד. ואתו הס"ר כי אין כל חדש אחרי שעינו רא"ה שהדבר מבואר בשו"ע בדוכתיה ובודאי לא נעלם ממני דבר זה ועליה אני דן כאשר אבאר:
כי אעיקרא דדינא יש לדון אם בנדון כזה יכולים ב"ד למולו אפי' בחול כיון שאמו גוייה ולא נתגיירה. והבן כרוך אחר אמו יש לחוש וקרוב לודאי שהבן יצא לת"ר. והרי הטור שם בסי' רס"ו כתב במומר שנולד לו בן מישראלית מלין אותו בשבת ואין מחזיקין אותו שיצא לתר"ע כיון שאמו ישראלית. דון מינה שאם אמו מומרת שיש לחוש לתר"ע לא מהלינן ליה בשבת. ומרן ז"ל בבד"ה כתב דגם אם היא מומרת מלין אותו בשבת כיון שהם חייבים בכל המצות. ומה דנקט ישראלית הוא לאפוקי גוייה. ודברי מר"ן ז"ל קשים לשמוע שאם רבינו הטור ובעה"ט לא אתו אלא לאפוקי גוייה. והם כבר ביארו דבר זה בפירוש אח"כ שישראל הנולד לו בן מן הגוייה אין מלין אותו בשבת. וא"כ הו"ל לאשמועינן רבותא בתחי' שמומר הנולד לו בן ממומרת לא מחזיקינן ליה שיצא לתר"ע ומלין אותו בשבת. וממה שאמרו בפירוש לפי שאמו ישראלית משמע דאפי' בן מומרת אין מלין אותו בשבת. וכן העלה הש"ך סק"ט והצ"ע דברי מרן בבד"ה והגם הט"ז בסקיו"ד העלה דאין למולו בשבת. וכ"כ המש"ל בפ"א מה' מילה והגו"ר בא"ח כלל ב' ס' ל"א אך מרן פשיט"ל דגם אם אמו מומרת כיון דזרע ישראל נינהו וחייבים בכל המצות והורו שלבם לשמים שהרי הביאו את בנם להכניסו לבריתו של אברהם אבינו. תו לא חיישינן שיצא לתר"ע ועיין פר"ח בליקוטיו ליו"ד:
מ"מ כשאמו גוייה אף אם האב ישראל גמור חיישינן שיצא לתר"ע כיון דולדה כמוה וכמ"ש הטור ובעה"ט שם. וכתב הפרישה דמ"ש שאין מלין אותו בשבת הו"ל למימר דגם בחול אין מלין אותו בח'. דהולד כמוה ואינו נקרא יליד בית אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כ"כ עכ"ד. ודבריו צ"ב שאם אינו נימול לשמונה מפי יהיה נימול. כי אין סברה לומר (כמ"ש מעכ"ת) שיהיה נימול ביומו. כיון שאינו עבד ואינו מקנת כספו. אלא הוא גוי גמור. והאיש הזה המחזיקו לבנו אינו רבו. וכשאנחנו מלין אותו מברכים ברכת הגרים ולא ברכת העבדים. ודבר זה פשוט מאד והאורך ללא צורך. ונראה פשוט שכוונתו של הפרישה הוא שכיון שאמו נכרית וחיישינן שיצא לתר"ע. א"כ אין כאן מקום למולו בח' אפי' בחול כיון דהוי גוי גמור וכיון דאידחי מזמנו ידחה עד שיגדל ויאמר גיירוני. דאז אע"פ שאין בו דעת שומעין לו כיון שזכות היא לו. ואז מלין ומטבילין אותו ע"ד ב"ד כמ"ש המרדכי בס"פ החולץ בשם ראבי"ה והו"ד בב"י ס' רס"ח וכ"כ הרא"ה הו"ד בש"מ לכתובות דף י"א. וכ"כ הרב אות ברית (הו"ד בס' כורת הברית בנחל כרית) שאין מלין אותו עד שיגדל ודייק כן ממ"ש הטור בבן מומר שאמו ישראלית לא חיישינן שיצא לתר"ע. אבל בבן גוייה דאיתא לחששה זאת לא מהלינן ליה אפי' בחול:
ואל תשיבני דמ"ש ראבי"ה והרא"ה דממתינין לו עד שיגדל ויאמר גיירוני ה"ד היכא שאין לו אב. אבל אית ליה אב א"צ דעת ב"ד. ואפי' אינן מתגיירין עמו כתב בש"מ שם דאפשר דניח"ל במאי דעבדין ליה אביו ואמו. וא"צ דעת ב"ד. דהכא נמי אין לו אב מקרי. כיון שהבן הזה הנולד מנכרית קרוי בנה ולא בנו והוא מיוחס אחריה ולא אחריו. כמ"ש בפ' כיצד והרמב"ם בהלכות א"ב פי"ב הל"ז. ומ"ש בטוש"ע ישראל שנולד לו בן מגוייה היינו אשגרת לישן לפי שהוא מחזיקו לבנו. אבל ודאי כי לא לו יהיה הזרע. וה"ז מעין למ"ש בפ' הערל צא וחזר על בניו מניין הם ופירש"י זינתה אשתו. וכיוצא בזה הרבה עיין בספרי הקטן תע"ל ח"ב אה"ע ס' ג' דיו"ד ע"א:
ובכן הבאת האיש הזה למולו מגן שוייא כיון שאינו אביו ואמו מיוחס אחריו. ולא דמי ודאי לגוי הנשוי אשה בגיותה ונולדו לו בנים ממנה בגיותה כי אביו מיקרי ושפיר יכול להביאו להכניסו בברית כמובן וגם אם אמו תתרצה שימולו אותו. אנן סהדי כי לא לש"ש היא מתכוונת שהרי היא נשארה בגיותה. ולא תעשה כן אלא להפצרת ובקשת האיש המצוי אצלה לשכב עמה. וכגו"ד ודאי שיש לחוש שהולד יצא לתר"ע ולא מהלינן ליה ואפשר שבדקדוק נקט הש"ע גר קטן שאין לו אב ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר. ב"ד מגיירין אותו. ולא נקט כלישנא דש"ס מטבילין אותו. להורות דבכגו"ד ממתינין לו עד שיגדל ואז מלין ומטבילין אותו. ואין זה מוכרח שי"ל דנקט הכי משום דאיתיה בין באיש בין באשה וכמ"ש בש"מ:
וראיתי להגו"ר שם בכלל ל"א שכתב שאם אמו היא מומרת אין מלין אותו אפי' בחול שיש לחוש שיצא לתר"ע ואין במילתו מצוה האמיתית שיעשה אותה לקיים מצות אלהיו וכו' וסיים אע"פ דהטור ומהריק"ש לא אמרו אלא שלא למולו בשבת מ"מ קושטא דמילתא דלא נחתי אלא כשיש שם איסור גדול דחילול שבת. ואה"נ דאפי' בחול אין למולו. ע"כ. והנה הפריז הרב הרבה על המדה. וגם המש"ל בפ"א מה' מילה הגם שהסכים שאין למולו בשבת מ"מ על מ"ש הרב גו"ר שאין למולו אפי' בחול כתב שאין דבריו נראים. והיינו ודאי כשהיא מומרת. אבל בגוייה גמורה נראה דלא נפלאת היא סברת הפרישה שאין למולו אפי' בחול וכן הסכים הרב אות ברית. ואע"פ שי"ל שגם מר"ן ז"ל יודה בזה כמ"ש הפרישה דלא נקט שבת אלא איידי דאיירי כאן בדיני מילה בשבת. ואולם מפשט דבריו נראה דבחול מלין אותו דאלת"ה הו"ל לפרש בש"ע כדרכו בקדש:
אך לענין הברכות נראה ודאי כיון שיש מחלוקת מעיקרא אם מלין אות נראה שראוי לברך בלי שו"מ דס"ב להקל וברכות אינן מעכבות. וגם מהר"ם שיק ליו"ד סי' רמ"ח העלה שאם לא נדע שיניח לטבול את בניו אין לברך עי"ש. וידיעה זאת קשה לדעת מעתה. והניסיון הורה פה העירה. שכמה בנים שנולדו לישראל מגויות ומלו אותם בזמנם. ולא חזרו אחריהם להטבילם אלא כשבא לישא אשה חקרתי ודרשתי ונודע לי שלא טבלו. וגיירנום מחדש. וגם בשאר דברי מהר"מ הנז' יש לי מו"מ. אכן אין הפנאי מסכים כעת. זהו הנלע"ד ושו"ט יגדל. כחומה וכמגדל כנפשו הרמה וכנא"ה הדושו"ט ברב ע"ז ושלום:
הצעיר
אליהו חזן ס"ט