אור ברסלב
ומצור דבש חלק יורה דעה › סימן יג

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק יורה דעה · סימן יג

סימן יב

וזאת תשובתי אליו

מצרים. א"ך טו"ב למטמונים. ידי"ן רב אחאי גאון הרה"ג וכו' וכו'

תנא דבי אליהו יצ"ו

אחרי דשו"ט כדמ"ל. חזה הוית אר"י נעשה שוא'ל חוות דעתי הקצרה בענין ברכות המילה בבן ישראל הנולד מן הגוייה. שעדיין היא בגיותה. בודאי שאין לברך כי אם ברכת הגרים כמובא ביו"ד ס' רס"ח וכו'. דבר ה' בפיהו אמת דברכות המילה לא שייכי הכא שהרי אינו בנו כלל ואינו מתאבל עליו אם מת ואינו יורשו כמ"ש מרן יו"ד ס' שע"ד סק"ט ובחו"מ ס' רע"ו סק"ו ובאה"ע ס"ד סק"ה יעו"ש. והוא מתיחס רק אחרי אמו כדקי"ל ולד שפחה כמוה. וא"כ היאך יתכן לברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. והילד הזה אינינו מזר אברהם. ואסור לבוא בקהל עד שיתגייר ויטבול. ואין חיוב על אביו למולו שאם ירצה להניחו כרוך אחרי אמו. וא"כ כיון שמכניסו אביו עתה למילה הוי לשם גירות. ופשיטא שאין בו רק ברכת הגרים. ותו לא. כאשר דיבר בקדשו. אכן גם בברכת הגרים גופה כתב מני"ר וז"ל. לבי נוקפי דהתם מיירי בגר גדול שקיבל עליו עול מ"ש. אבל בבן קטן שאביו מביאו למולו מי יודע אם יניח אותו לטבול משיגדיל. וגם הנער בעצמו לא יאבה לטבול וכו' ודינא יתיב דאין מטבילין את הקטן ע"ד ב"ד עד שיאמר גיירוני כמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה. הוב"ד בב"י ס' רס"ח וקרוב הדבר שלא ירצה להתגייר וכו' ואני אומר וכו'. כי ע"כ יברך בלי שו"מ עתד"ק:

ואחר המחי"ר דב"ק תמוהים. דהנה רומעכ"ת שי' בנה כל יסוד הספק משום דדינא יתיב דאין מטבילין את הקטן וכו' עד שיאמר גיירוני שהיא סברת ראבי"ה שהביא המרדכי ז"ל ומזה נולדו לו כמה ספקי הכתובים בדב"ק. ואתו הס"ר דעיקר היסוד הוא יסוד נופל כי מעולם לא כתב ראבי"ה דאין מטבילין אותו עד שיאמר גיירוני אלא בגר קטן שאין לו אב ובא מדעתו להתגייר. דבהא הוא דכתב ראבי"ה דאע"פ ששומעין לו להתגייר משום דזכות הוא לו. ואע"פ שאין בו דעת שומעין לו. מ"מ בעינן שיאמר גיירוני כדי שיהיה הדבר מדעתו. ולא בע"כ. אכן הם לומר דאפי' יש לו אב ומביאו להתגייר שצריך שיאמר גיירוני זו לא אמרה אדם מעולם. דהא כשיש לו אב א"צ אפי' דעת ב"ד. והכי רהטא סוגיין דכתובות די"א שעלה קאי המרדכי ז"ל. ואם אין לו אב ומביאתו אמו בעינן דעת ב"ד והיא גירסת רש"י בכתובות שם. ורבינו הטור והב"י ז"ל לא הזכירו הך דאמו מביאתו אכן מר"ן פסקה בשלחנו הטהור ס' רס"ח ס"ז יעו"ש. וכנראה דדעת מר"ן ז"ל דלא הזכיר סברת המרדכי בשלחנו הטהור דנ"מ טובא לדינא. ס"ל דבין אם מביאו אביו בין אם מביאתו אמו מטבילין אותו ע"ד ב"ד בלתי שיאמר גיירוני! עכ"פ היכא שאביו מביאו להתגייר לית דינא ולית דיינא שאין צריך לומר גיירוני. ומעולם לא דיבר המרדכי בשיש לו אב כאשר עיני"ק תחזינה מישרים בדברי המרדכי ז"ל ובדברי הב"ח בס' רס"ח יעו"ש:

וא"כ הכא בנדו"ד שיש לו אב והיא המביאו להתגייר. איני יודע ואיני מוצא מקום להסתפק בברכתו כלל. דגר גמור הוי ומברך עליו ברכת הגרים בשופי דהדבר ברור אע"פ שהאב חטא בנישואיו עם גויה אשר לא מבנות עמיו. מ"מ הוא רוצה ברצונו הגמור שיהיה בנו יהודי כמוהו. דאל"כ מי הכריחו למולו. ובפרט בדורותינו אלה שבעוה"ר הותרו נישואי התערובות ע"י השררה. והבנים כפי תנאי שביניהם. ומסתמא האב המל את בני אשר נולד לו מהגוייה. גם אמו מסכמת ברצונה. וכאשר מעשים בכל יום שהאם נכריה. והבנים מתגדלים ע"פ חקי דת ישראלית בפרהסיא. וא"כ אין מסירת האב את בנו למילה. אלא לגדלו יהודי כמוהו. והוי גירות גמורה. ופשיטא שיש לברך:

ומ"ש מני"ר שי' שאע"פ שיאמר עתה שיניחהו לטבול יש לחוש שיחזור בו (ר"ל האב) במחילת כבוד תורתו הרמה דבריו סתראי נינהו דהא רומעכ"ת שי' לעיל מזה. נתן טעם גבי גר גדול דמברכין על המילה. משום שאם הגר קיבל עליו צער הגוף ומל. כ"ש שיטבול. ויגמור מצות גיירותי. ובאמת הם דברים של טעם וק"ו אלים ותקיף. וא"כ הכא בגר קטן היאך יצוייר בשכל. שהאב המוסר את בנו הקטן היותר מסוכן מהגדול באשר הוא רך. עכ"ז חפץ הוא בכך כדי להכניסו לדת ישראל כאביו. למה לא יתרצה אח"כ להטבילו במים רגע אחד ויהיה יהודי גמור (דהא אין כאן קבלת עול מצות בהיותו תוך המים כדין הגר הגדול) וע"י מניעתו מן הטבילה יאבד כל מה שטרח ויגע במילת בנו חנם. דהא קי"ל מל ולא טבל כאלו לא מל זו חששה רחוקה. כי ע"כ ב"ד הצדק בעת המילה יודיעוהו לאביו שצריך להטבילו אח"כ. וכאשר יתרצה האב ויבטיח להטבילו סגי. דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בברכת הגרים דיש לחוש שאח"כ יתחרט מלטבול ותהיה ברכת המילה ברכה לבטלה למפרע. וזה לא נמצא בשום פוסק חששה כזאת. ואיניני יודע לחלק בין קטן לגדול בזה:

ואם נחוש חששה אחרת. פן כשיגדל הילד יתחרט על גירותו. כמ"ש מרן ס' רס"ח ס"ח. דאפי' אם גיירו אביו או ב"ד יכול למחות כשיגדיל. ומחששה זאת לא נברך על מילתו. הנה על נדון כזה היא תשובת הגאון חת"ס ז"ל יו"ד ס' רנ"ג שצין רומעכ"ת שי' ועכ"ז העלה דאין לחשוש כלל. והגם שנדונו הוא בשאמו מביאתו להתגייר. ומצא מקום הגאון ז"ל לחלק דבאמו לא מצינו שיכול למחות. אכן כשמביאו אביו להתגייר הלכתא רווחת דיכול למחות. עכ"ז אמינא דלענ"ד. הכא בנדו"ד שאין האב מתגייר רק הוא יהודי גמור מבטן ומלידה. והוא הוא המכניסו לדת להיות כמוהו. אינו יכול למחות כשיגדיל. דהא עדיפה מנדון שנתגיירו קרוביו עמו שכתב הגאון חת"ס ז"ל משם גדולי הפוס' ז"ל דאינו יכול למחות כשיגדיל. והחילוק מבורר (ויש לי בזה אריכות דברים ואין זה מקומו) אכן באיזה אופן שיהיה אין מזה חשש לדין הברכות כלל דהשתא מיהא בקטנותו לא מצי מחי. ואם יגדיל מי יאמר דמחי. ואפי' גבי גר גדול לא חששנו בעת המילה פן אח"כ יחזור לסורו הרע. ותהיה הברכה בטילה למפרע. הגם שיש חילוק בניהם דבקטן אם מיחה הוי גוי מעיקרו. ובגדול אם חזר לסורו הוי ישראל מומר. עכ"ז בענין ברכת המילה. נ"ל לברך באשר הוא שם שהאב עתה מכניסי לשם גירות גמורה. ודי בזה:

ועוד אני אומר שבדורות הללו אין מקום לחששה זאת כלל. יען עפ"י חקי הממשלות יר"ה בזה"ז כי הבן ברשות האב עד היות לבן כ"א שנים. והאב יכול לכפות לבנו שיהיה באמונת אבותיו עד זמן חפשיותו שהוא כ"א שנים. וא"כ פלטינן מכל חשש דהא קי"ל לדינא שאם הגדיל ונהג שעה אחת ביהדות שוב אינו יכול למחות. והגדיל היינו ר"ל בן עונשין כפי דינינו בן י"ג שנה ויום אחד. וא"כ עד עשרים שנה הוא מוכרח להיות בדת אבותיו כרצון אביו. וא"כ אם אח"ז ישוב לסורו הראשון הרי הוא כישראל שהמיר ופשוט:

עוד כתב מעכ"ת שי' שלענין מילתו כתב הפרישה שאין מלין אותו בח' אפי' בחול דולדה כמוה ואינו נקרא יליד בית וכו' ובס' נחל כרית נתן טעם יכו' ונ"ל דאנן אתכה דמרן סמכינן שכתב שאין מלין אותו בשבת הא בחול מלין עכד"ק. ודב"ק נפלאו ממני. דכפי פירושו בדברי הפרישה ז"ל משוי ליה חולק על רבינו הטור. דהא לדעתו בחול מיהא מלין בח' והפרישה סובר להפך דאפי' בחול אין מלין אותו כלל. ולא חזינא כהאי סימנא בדברי הפרישה ז"ל ודבריו ז"ל הם דברי רבינו הטור ומר"ן. ומדברי רבינו הטור קא מקשי ליה. ופירוש דבריו. דהוא מקשה לרבינו הטור דפסק דבשבת אין מלין אותו בשמיני. הא בחול מלין אותו בח'. ולא כן קי"ל דבן כזה נימול ביום שנולד עצמו. ולא בח'. שכן פסק הוא בהלכות עבדים וכן פסקו מרן בשו"ע ס' רס"ז סק"א. דמי שלקח שפחה ע"מ שלא להטבילה לשם עבדות אע"פ שנולד בביתו ונתעברה ברשותו. ה"ז נימול ביום שנולד שאין זה יליד בית יעו"ש. וסובר הפרישה דבן הנולד לישראל מן הגוייה והיא גוייה עדין א"כ ולד שפחה כמוה. ואינו נקרא יליד בית וא"כ דעדיפה מינה הו"ל לרבה"ט לומר דאפי' בחול אינו נימול לשמונה. ופירושו אלא ביום ראשון שנולד. וע"ז מתרץ שפיר דכיון דמשתעי בדיני שבת כתב כן. אבל אה"נ לענין דינא נימול ליום ראשון ללידתו והיא פירוש פשוט בדברי הפרישה ז"ל. וס' נחל כרית לא ראיתיו ולא נמצא אתנו. ודב"ק תמוהים דמה צריך טעם לגזירת הכתוב ודין התורה. וס' אבק דרכים ג"כ אינינו אתנו:

עכ"פ לדעתי הקטנה נראה שבנדון כזה שהאב מביאו לבנו הקטן למילה. יודיעוהו ב"ד שאח"כ צריך להטבילו ואם לאו לא עשה ולא כלום. וכאשר יאמר שיטבילו אח"כ יכול לברך במילתו ברכת הגרים בשופי בשו"מ. כנלע"ד. וברכת שהחינו יברך אחר הטבילה כדין הגר. כנלע"ד. ולצורי אוחילה יכונן כסא תורתו לעד. כנה"ר וכנא"ה:

הצעיר

רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה