ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק יורה דעה · סימן ו
תשובה. ידענא בנפשאי ערכי עלי שאיני כדאי להתטפל בדין זה ולחוות דעתי הקלושה במקום אשר אלפי רבנים דשו בדין זה ובפרט מע' רב אחאי גאון הרב המופלא וכבוד ה' מלא ר"מ ור"מ זר"ק כמוהר"ר אהרן ן' שמעון נר"ו אשר זרוע קדשו וביאר על כל פרטיה ומה אני אבא אחריהם. אכן יען שעט"ר הרב מ"א נר"ו אותי צוה לבקש בספרים ולגלות דעתי הקלושה בדין זה. כי לרגלי חלישותו לא יעצור כח לבקש הוא בעצמו בספרים הרבים שדברו בדין זה. חל עלי מצות כבוד עט"ר הרה"ג החק"ל מר אבי נר"ו אבל אסרב ואספתי באומרים הנמצא כתוב בספרים בקצור רב ועפ"י סדר הספקות שסדר מע' הרב הנז' נר"ו וזה החלי בעה"י:
בהתרת הספק הא' אם החבית של המכונה הזאת נקביה הם בשוליה ממש באופן שאינה מחזקת כ"ש מים בפתוח הנקבים כפי שכיבתה תמיד הרי דין זה מבואר יוצא בהש"ע סי' ר"א ס"ק ו' שהביא הרב הפוסק נר"ו וז"ל הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה הרי זה כשר עכ"ל. ואנן דאתבה דמרן מלכא סמכינן אין לנו לבקש חומרות יותר על דבריו:
וא"ת שהרי הרב שואל ומשיב ח"ג סי' קכ"ב כתב על מכונת הפומבה העשויה ביד לשאוב מים וז"ל ואף דהשולים אינם קבועים בכלי הרי כשהגביה השולים יהיה הכלי מנוקב יותר משה"ן מ"מ כיון שתחילת עשייתה נעשו באופן שיהיו השולים עולים ויורדים וכן הוא דרך תשמישו הדבר דומה למה שמבואר בהש"ע או"ח סי' קנ"ט ס"ה בכלי שהוא מלא נקבים כל שנעשה לקבלה בענין זה נקרא כלי המותר ליטול ידים מזה וה"ה כאן להפך נקרא כלי עכ"ל הרב שו"מ:
הרי שלפי דב"ק הנז' הנקבים האלו הנפתחים ונסגרים בכל רגע לא תקרא המכונה הזאת נקובה והרי היא כלי ממש. לזאת אשיב כי שתי תשובות בדבר חדא כי דב"ק של הרב הנז' ז"ל הם בהפומפה שמושכת את המים בשאיפתה וא"כ אף בשאיפתה והיא נקובה הרי היא כמו כלי המנוקב ממש לא כן פה שהמים באים לצנורות מבלתי שאיפת המכונה רק שהיא דוחקת את המים להעלותם במקום גבוה א"כ אינו דומה כלל לפומפה. ואילו היה חושב הרב הנז' בעבור הפומפה שכשתסגר תהיה כלי מדמה אותה לחבית נקובה ובנקבי החבית יש ברזה הסותמת ופותחת שהיא נקרא כלי אלא ודאי שלא חשבה כלי רק מפני שהיא שואבת המים ומחזיקתן בה דומיא דכלי שהביא בה מן הש"ע או"ח:
ובציור המכונה שלנו גם חששה זאת ליכא דהרי אי אפשר למכונה הזאת שתהיה רגע בלתי שיהיו פתוחים בה שני פתחים ויסגרו שני פתחים א"כ כיצד נקרא אותה כלי ולא יש רגע אחד שתהיה באופן שתוכל להחזיק מים בקרבה ואיך נוכל לקראתה כלי:
ועוד כי בשעה שנבנית בארץ אי אפשר שיהיו סגורים נקביה כי לא יסגרו ויפתחו רק בשעת עסק המכונה עת ישלמו כל אבריה והרי דומה זה לצנור שקבעו ואח"ך חקקו ועיין פ"ת סי' ז' ובית לחם יהודה סי' נ"ז מה שהביא מספר מנחת יעקב ועיין שאר ראיותי ע"ז לקמן בדין אם היא מחזקת מים:
ואף אם נימא שמכונה זאת היא כדין הפומפה של הרב שו"מ הנז' הלא רבים חולקים עליו והם הרב פנים מאירות ח"ב סי' ק"ד והר' זכרון יוסף סי' י"ג והרב השואל שם והרב נחל אשכול הלכות מקוואות וגדולי תרומ"א ומוהר"ש לוצאטו ומוהר"ל סרוואל ומוהר"ם צווידל ופורת יוסף והרב ויאמר יצחק סי' ס"ב וזולתם שכולם התירו בפירוש בהפומפה הנז':
נשובה לחקור בהיתר השני אם המכונה הזאת נקראת תפישת יד האדם. עיין הרב זכרון יוסף שם ובמוהריט"ץ סי' ר"י והרב דבר משה סי' ר"ד והרב נחל אשכול שם ובית לחם יהודה ומוהרימ"ט ח"ב סי' י"ז שכולם הביאו ראיות גדולות והסכימו שאין בו תפיסת יד:
ועיין להר' גו"ר דקל"ט ע"ב שכתב לטהר את מקוה ריגיה יען שלא נתלשו המים לגמרי ואפי' שנעשו ע"י אדם ממש. ובנ"ד לא נתלשו לגמרי וכאשר אבאר:
וגם הרב הט"ז מותר בנ"ד שכתב בסקמ"ז דאפי' אם נעשית ביד אדם כל שלא נשאבה בכלי ושלא הפסיק מן המעין מותר בהמשכה. ופה אף אם תאמר שיש בה תפיסת יד אדם הרי יש המשכה בצאת המים אל הבריכות וכ"ש שלא ראיתי בזה שום חולק שאומר בדין זה שיש בו דין תפיסת יד אדם:
הספק הג' בהיתר הסלונות אף שהם של ברזל אין בזה שום חשש אף שנחשוב הנילוס לנוטפים ואפי' אינם קבועים בקרקע חדא שהם מושכים ממקוה מים שיש בו מ' סאה כי כן דבר המלך מרן מלכא ס"ה מ"ט אם ממשיך ממעין או ממקוה אפי' ע"י דבר המקבל טומאה כשר. ואפי' לסברת החולקים בנ"ד לא חלקו כי מתחילת עשייתם עשוים לתתם בקרקע וכנז' בנו"ב סי' קל"ז וקל"ח מה גם כי אין לך סילון בנ"ד שלא נקרא קבוע כי אף הנגלים ע"פ קרקע הלא ראשם תחוב בבנין מוצק והרב"י כתב בשם הרשב"א ז"ל שהוא הוא המחמיר וז"ל ולא עוד אלא אפי' מחובר לדבר המחובר לקרקע וכו' אינו מקבל טומאה. וכמ"ש הרב ויאמר יצחק יו"ד סי' ס"ב:
ובכן הסעיף הא' והב' והג' של הספק הג' וכל ספק רביעי שפלפל הרב המחבר נר"ו בהם אינו אלא להגדיל תורה ולהאדירה:
פש גבן ע"ע הברזות המונחים בפי הצנורות ששמעתי באומרים שמשוה הצנור כלי ומע' הרב המחבר לא העלם על לשונו הטהור ובאמת שאין לחוש לדבר זה חדא שהברזות מניחים אותם בצינור אחר שבונים הצנור בקרקע כנודע הרי זה כמו קבעו ואח"כ חקקו דמותר וכנדון זה כתב הרב בית לחם יהודה ס"ק ט"ו להתיר משם הרב מנחת יעקב ולא הביא שום חולק עליו. והרב פנים מאירות סי' ק"ד וטעמו שבשעה שפותחו הרי הוא אינו כלי. ועין מוהרח"ש ח"ג סי' כ"א בענין קבעו ואח"כ חקקו והרב נוד"ב מהד"ב סי' קמ"ב וחו"ס סי' קצ"ח ויאמר יצחק שם שכולם פסקו להתיר. ומה שרצה לאסור רב אחאי כמוהר"ר יעקב מאיר נר"ו בספר מעשה איש סי' יו"ד כל דבריו לא נאמרו אלא על המקוה בעצמה שיש בה ברזה לבטלה מתורת כלי:
האמנם כ"ז כתבנו עפ"י מש"כ מע' הרב הפוסק נר"ו שחבית זאת אינה מחזקת מים כל שהוא בהפתח הפתחים הנז' אכן כפי הציור שכתב לנו מע' הרב הנז' נר"ו יראה שיש מקום בחבית הנז' להחזיק סך מרובה אף בהיותה מושכבת יען שהנקבים הם מונחים באמצע משני צדיה והיא עגולה ובודאי שבעגול אשר מהנקבים ולמטה יש בה כדי להכיל אשר באופן כזה לא נוכל לדעת עוד אם ניחא ליה למר"ן מלכא ז"ל להתיר כי בס"ק מ' כתב ויהא הנקב קרוב לשוליו שאינו יכול לקבל שום מים ממנו ולמטה אבל אם מקבל שום מים למטה ממנו לא נתבטל מתורת כלי:
ובסק"ח כתב וז"ל מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצאו מהכלי עכ"ל א"כ פה כל המים הנכנסים למקוה הם באים תוך כלי זה. ומה יושיענו אם הצנור יש בו ארבעים סאה ואם בעבור חבור המעין כשה"ן הלא מרן ז"ל לית ליה סברת הרשב"א ז"ל וס"ל דהמים שבתוך הכלי כמו שלא יועיל להם התחברותם במעין כן לא יועיל להם חבור המקוה בשפופרת הנאד כיון דמשום גזירת לטבול בכלים אסרינן לה ואפי' שיש בכלי יותר ממ' סאה:
וכ"ש לסברת הב"ח דל"ש כשהכלי שלם ול"ש שיש נקב בצדו ועפ"י כללים אלו יבין המעין כי כל הראיות שהביא להתיר מע' הרב הפוסק בהתרת הספק הא' בסעיף ב' מטעם שראשי הצנורות הם מכוסים בתוך המים והמים צפים עליהם ובסעיף ג' שבצנורות יש ארבעים סאה ובסעיף ד' שמי המכונה מעורבים עם מי הצנורות ובסעיף ה' משום גל שנתלש ובו מ' סאה ופה בכל דפיקה יש מ' סאה כל צדי התרות אלו לא זכיתי להבין כי מש"כ מר"ן ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו וכו' חוצה לו מותר היינו דוקא אם מי המעין אלה לא נכנסו כלל בכלי רק נתערבו אח"כ עם המים שיצאו מן הכלי לא כן פה שכל המים נכנסים בתוך הכלי ולא יש מים אחרים שיתערבו עמהם. ואפי' אם יש בכל דפיקה מהדפיקות מ' סאה לא דמו לגל שנתלש דאף הוא אם נכנס בכלי נפסלו מימיו ע"ז בטור ובש"ך ס"ק ו' ובק"ט ס"ק י"א ודברינו אלה ברורים למעין בשורש הדברים בהב"י והטור וא"כ איך נהין לפסוק נגד מר"ן מלכא ז"ל:
והן אמת שהרב"י הביא לנו בדין נהר שרבו מימיו שהרשב"א בת"ה כתב שלא מיחו חכמים בדבר משום דחשו לכמה עיירות שנתפזרו שם היהודים וכו' ואם הוו אסרי לנו לטבול בנהר אתו לזלזולי בטבילה לגמרי. והרב ד"מ כתב עליו וכך כתב מהר"ו ובדין הרוצה לנקות הטבילה הרב"י בד"ה ומש"כ הלכך הביא משם מוהרי"ק בש"ו כ"ו אינו ראוי כלל שתתעב מלטבול ולבטל בנות ישראל מפו"ר וכל המרבה חומרות באיסור דרבנן שהקלו בו חכמים וכו' אומר אני דאינו אלא מן המתמיהין ולא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש וכן כתב מוהר"ש הקאן הלוי שבמקום שנהגו וכו' וידעינן דלא מקבלי מינן וכו' לא אמ"ל ולא מידי וכן כתב הרב זכרון יוסף שם דבשעת הדחק שאני יצא לנו מכל הרבנים האלה דבשעת הדחק יש לנו להקל ולסמוך על המקילים ובפרט בנ"ד שאם לא נתיר המקוה הזה יש רבים שנכשלים בעון נדה מרוב הצער שיגיע להם מהטבילה שבתוך העיר וכנז' מע' הרב הפוסק נר"ו והא ודאי חובה עלינו למצא להם סמך ולהתיר להם במקוה כזאת כיון שגוף גזירת מים שאובים אליביה דמרן מלכא ז"ל היא דרבנן וכנראה מפסקו ס"ק נ"ג וכנז' בש"ך ס"ק י"ז וס"ק קי"ד והא ודאי בחשש קרוב לודאי שיעברו עליו לאו כרת דאורייתא ודאי שגם מרן יסבור דיש להקל להם ולסמוך על המקילין:
והנה לסברת הרב פנים מאירות שם שכתב בדברים הנ"ז דס"ל אף המים שיצאו מן הכלי מותר לטבול בהם באשבורן והרב זכרון יוסף כתב עליו שיש לסמוך על הרשב"א והט"ז ופ"מ הנז' אף שסתר דברי הפ"מ הא ודאי דבנ"ד כשר וכן אליבא דהרשב"א ומהריט"ס שהביא הרב הב"י ובפה עדות הרב מוהריט"ס שכן היו מקואותיהם שנטהרו בערוב מקואות כש"ה אף בהיותם בכלי וכן ס"ל הרב רבינו חיים שהוביאו המרדכי שם גם לסברת הרב אלחנן וסמ"ק הביאם הרב ידיו של משה סי' י"א דס"ל כל שיש מ' סאה מהמעין לכלי ואין שפע המעין כולו נכנס תוך הכלי טובלין בו ואפי' תוך הכלי. בנ"ד אליבא דכל להקת הנביאים הנז' המקוה כשר יען שברגע שיתחיל להסגר נקב המעין כבר נפתח נקב המוציא כנגדו והרי נתחברו המים כולם למעין ונטהרו המים שנכנסו בכלי ושבצנור הגדול באותו רגע שהיו פתוחים שניהם זה כנגד זה. וא"ת שלא די לנו זה הנני מסביר לך קורא נעים כי המכונה הזאת היא תמיד מחוברת אל המעין ביותר משפופרת הנאד. שהלא החבית הזאת לה שני נקבים גדולים המחוברים אל צנורות הנילוס וחיש ברגע שירד כלי הדוחה לפנים מן החבית יפתח צנור הנז' להביא מים אל החבית ואז יתחיל להסגר הצנור הפנימי שבחבית וברגע שיעלה הכלי הנז' לראש החבית יפתח הצנור הפנימי ויתחיל להסגר החצון הרי שאי אפשר לנו לצייר בדעתינו אף רגע כמימרי שתהיה החבית הזאת בלתי מחוברת אל הנילוס אם הנקב שלפנים מכלי הדוחה או הנקב שחוץ לדוחה. וא"ת שכלי הדוחה מפריד בין מים העליונים לתחתונים והרי בהסגר אחד מהנקבים המים שלפניו הם פסוקים מן המעין בהפסק הכלי הנז' ומה יושיענו אם הנקב השני שאחר הכלי פתוח. זה אינו כי הא ודאי כי כלי עיגול גדול כזה אשר ירד ויעלה בחבית י"ג פעמים במינוט אחד אי אפשר שלא יהיה בינו ובין החבית שיעור כונס משקה וליותר יפו"ך אוכל לאמר שאולי בצירוף כל העיגול יש הפרש כשה"ן ובזה גם מרן ז"ל מודה שלא נקרא כלי זה מפסיק כנז' בס"ק נ"ד כותל שבין שני מקואות אפי' יש בניהם כל שהוא לשתי מצטרף וזה יש בו בכל סביבות המקוה היינו החבית וכ"ש שהאמת החבית הזאת תחשב כחורי מערה וסדקיה שאעפ"י שאין המים מעורבים אלא כל שהוא לא נקרא הפסק שם ס"ק נ"ח כי מהיכא תיתי שכלי דוחה הזה היורד ועולה י"ג פעמים למינוט והסדקים שלו לא יחשבו כסדקי מערה למדנו מזה שכל החבית יש לה דין מקוה אחת והרי החבית הזאת יש לה חבור תמיד עם המעין יותר משה"ן וכמו שביארנו. א"כ הרי לדעת הרשב"א ודעימיה המים שבכלי זה ר"ל אף אם נחשוב אותו לכלי כשרים הם לטבול בחבית עצמה יען יש בצנורות יותר ממ' סאה ומחוברים אל ים הגבול נילוס:
אכן אנן דאתבא דמרן הקדוש סמכינן והוא אינו סובר כהרשב"א קשה להתיר הפך סברת מרן ז"ל אכן בא עימי אראה לך ממקום אחר כי אולי נ"ד מתיר אותו אף מרן וכ"ש שאר הפוסקים:
והנה הר' המבי"ט ז"ל בח"ג סי' ע"א כתב בקצרה שאלה טבילה שמימיה באים מן ההר ובדרכם כמה חביות טמונות בארץ וסמוך לפיהם יש נקב שבו נכנסים המים לחבית וכנגד נקב זה יש נקב אחר בחבית עצמה שמשם יוצאים המים ההולכים לחבית אחרת וכו' עד בית הטבילה:
תשובה הנקב שבכל חבית אעפ"י שתהיה כשה"ן אינו מבטל החבית מלהיות כלי אלא כשהוא מן הצד למטה וכו' בנ"ד שהנקבים של החבית אשר הם ב' נקבים לכל חבית זה כנגד זה וכו' אבל המים שבאים אח"כ דרך הנקבים אינם תוך חלל הכלי אלא צפים על המים שבחבית שאצל הנקבים אינם שאובים וכו' שהם עצמם אינם שאובים מעולם שהרי יורדים ממעין שבהר עכ"ל:
כל אשר לו עינים לראות בדברי הרב יראה שהרב הנז' נטה מדברי הרשב"א ולא ס"ל כוותיה כי אם ס"ל כהרשב"א מה לו לבאר כל הדברים אלה שהמים צפים הלא לסברת הרשב"א אם לפי' הרב"י בצאתם מהכלי הרי הם טהורים אף מה שבכלי. ואם לפי' כמוהריט"ס הרי המעין מטהר גם מה שבתוך הכלי. ואם אופן דאיהו ביה אין במעין מ"א סאה ולא נקב כשה"ן אם הוה ס"ל כהרשב"א לא היה כותב אעפ"י שתהיה כשה"ן אינו מבטל את החבית שמה איכפת לן בזה כי אין אנחנו ברצונינו לטבול בחבית רק בהמים היוצאים וא"כ לכל שני הפירושים בהרשב"א המים היוצאים בטהרה. וא"ת שאין במעין כשה"ן לא היה לו לפסוק הדבר בפשיטות באומרו אינו מבטל את החביות מלהיות כלי והיה לו לבאר אם אין במעין מ' סאה יען שעל הרוב סתם מעין יש בו מ' סאה. ועוד שלא ביאר לנו דין זה שאם יש בו נקב כשה"ן ומ' סאה במעין שלא ידרוש לכל התנאים אלו. נמצינו למדין שהרב המבי"ט מוכרח מדבריו שהוא אינו פוסק כהרשב"א וס"ל כדעת מרן הקדוש ז"ל אלא שכאן פסק להתיר מטעם אחר והוא דס"ל כל שהמים עולים משפת הנקב ולמעלה לא נקרא כלי וכנז' בש"ע או"ח סי' קנ"ט ס"ק ולכן כשהוא מחובר עם המעין לא נקרא שאובים כלל. אם לא חיישינן שמא המים האלה יורדים בתוך הכלי ואעפ"י שעברו על המים שבכלי והיה לנו לאמר עליהם פסולים שהרי הם נוגעים במים שבחבית אפי"ה אינם נפסלים יען שהם מחוברים למעין. הרחבתי בדברים פשוטים לבאר דברי הרב המבי"ט יען ראיתי בספר מעשה איש בפסק רב אחאי כמוהר"י מאיר נר"ו שעשה סב' המבי"ט כסברת הרשב"א ובאמת נפלאתי כיצד לא דקדק בחכמתו להבין פשוטן של דברי הרב הנז':
וא"כ לדברי הר' המבי"ט כל שהיו מי המעין מחוברים למעלה מהמים שבכלי לא יהיה הפסק הכלי. וכמעט ברור לי שגם הרא"ש יודה בזה שהרי הביא תירוץ על קושיית רבינו שמשון שתמה על התוספתא דמעין היוצא לתלמי כשה"ן דלישתרו כולהו כיון דמחוברין למעיין והרא"ש ז"ל כתב עליו הנ"ל דל"ק מידי כיון דכלי מפסיק בין מים שיצאו חוץ לשוקת ובין המעין ובנדו"ן המבי"ט לא יפסיק הכלי כיון שהם למעלה מהכלי:
ובכן לדברי הרבנים הנז' ודאי גם אם יפסלו עם המים שבתוך הכלי נטהרים הם ע"י המים העליונים שלא ירדו בכלי כלל וכמעין שהעבירו ע"ג השוקת:
וכעין ראיה לדברי זה כסברת המבי"ט שהרי כתב בסוף התשובה נראה שהיו עושים כך כי לפעמים כשיהיה נפסק הקלוח מן ההר אותם המים שיורדים אז מעיקרם מפסיקת הקלוח עד הטבילה הם שאובים עכ"ל ומדוע בפי' דבריו הטהורים הלא אלה המים לא נכנסו לכלי אלא ודאי דאכתי חייש מהא שמא יתערבו במים שבכלי ולכן בהיות שפע המעין הולך הם נטהרים אלו באלו לא כן בהפסק שנפסלו. הרי שהרב המבי"ט אינו מתנגד לסברת מרן ואדרבא גם הרא"ש נראה דיסבור כהמבי"ט. ואז גם מרן ז"ל יסבור כהמבי"ט כיון דהרא"ש והרמב"ם בדין זה הם בדעה אחת:
הן עתה באנו לבאר דברי הרב"ח שלמעלה שכתב לש' אם הכלי שלם וכו' הנה ראיתי בספר נודע ביהודה מהב"י סי' קל"ט וז"ל בקצרה וכתב הש"ך בס"ק כ"ו בשם הב"ח דל"ש כשהכלי שלם בלי שום נקב והמעין מקלח לתוך הכלי וכו' ול"ש שיש נקב בצדו של הכלי וממנו מקלחים לחוץ נקרא מים שאובים כיון שמקבל מים מן הנקב ולמטה וע"ז הקשה מעלתו עמש"כ הש"ך בס"ק כ"ו בשם הראב"ד שהמים היורדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים ולפ"ז למה פוסל הב"ח במעין המקלח לכלי הלא אותן המים שיורדים באחרונה כשהוא מלא הם צפים והם לא נעשו שאובים וכו' ובאמת אין כאן ריח קושיא דודאי אף שהכלי מלא על כל גדותיו מ"מ חוזק הקלוח הבא יורד לתוך הכלי אלא שאינו מעמיק וכו' עכ"ל הר' נו"ב:
מתירוץ הר' הנז' נראה שדעתו כדעת המבי"ט מדכתב חוזק הקלוח משמע דוקא במקום שיש חוזק קלוח לא כן בנדו"ן המבי"ט יודה שלא נקראו מים שאובים כיון שאין בהם חוזק קלוח:
גם יצא לנו מדבריו שאין ברצונו לפרש את הב"ח מטעם דכל המים הנכנסים לכלי ואפי' מה שלמעלה מהנקב ואפי' מה שבאוירו נקראו מים שאובים והטעם משום גזירת כלים שבזה לא היה נשאר שום קושיא על הב"ח וכמו שנראה כן לשון הב"ח ממ"ש. כיון דמקבל מים מן הנקב ולמטה. ע"כ הרי שתלה הדבר משום כלי ומדוע נטה הרב נו"ב מפירוש זה אלא ודאי דס"ל כהמבי"ט ז"ל כי כן הדעת נוטה דכיון שגזרו חכמים על תוך הכלי לא אמרינן שגזרו על מה שהולך על פני הכלי. אם לא שנאמר כשהוא מלא נאסר ג"כ מפני חוזק הקלוח ובאופן המבי"ט שאין בו קלוח ודאי דשרי ואף אי נימא דכוונת הרב נו"ב על כל מין המים השוקתים לא המקלחים (עיין בחולין ד' ל"ו פירוש מקלחין) מה שאין הדעת סובלתו לתרגם בהנו"ב מלת חוזק הקלוח כניסת המים דנדון המבי"ט אין בו חוזק ולא קלוח רק כניסת המים בכ"ז דכיון דהנו"ב אודי לן שאין המים הצפים למעלה פסולים אלא מפני שיורדים תוך המים שבכלי אף נאמר שגם באופן המבי"ט ידון כזאת הנו"ב בכ"ז בנ"ד אי אפשר שיאמר כן שהמים העליונים יכנסו בתחתונים שהרי בעת שיכנסו המים מן הצנורות הרי נקב שכנגדו סתום והמים אחר שנמלא הכלי הם נערמים זה על זה ויהיו נצבים כמו נד וא"כ המים שהם גבוהים מעל פני המים שבכלי יותר מג' טפחים איך נציר שאלו הם יורדים לכלי ועולים ורב המרחק ביניהם הלא האדם יראה לעינים שלא שייך שירדו המים העליונים לכלי. וא"כ לפי' זה בשעת פתיחת הצנור להשפך לשם הרי נטהרה מה שבצנור על דרך המוביל המעין מנקב זה לנקב שכנגדו בהמים הכשרים שע"ג המים הפסולים ויהיה כל הצנור הגדול כשר באין אומר ודברים ע"י השקה זו וכל למר"ן כי מרן ז"ל והש"ך והרא"ש והרמב"ם כולם יודו להרב המבי"ט וכמו שביארנו עפ"י הנו"ב כי כל פסול המים שע"ג הכלי פסולים הוא מפני חוזק הקלוח ובמקום שאין קלוח לא יפסלו המים ודברי טעם הם:
ועיין הרב חיים ביד שהביא המבי"ט הנז' ופסק כמוהו וכן פסק, הכנה"ג ממה שלא השיג עליו וכן פסק כמהר"א גואלקו. וכן פסק ידיו של משה סי' י"א וכן פסק הרב עיני דוד ד' ל"ח וכל להקת הנביאים האלה הם כולם ספרדים ואית להו סברת מרן ז"ל ואיך פסקו כהרב המבי"ט אם הוא נגד מרן והנה ראיתי בספר מעשה איש הנז' ורב אחאי כמוהר"י מאיר דחה את ראית המבי"ט עפ"י סברתו וכן דחה החלוק הזה שהביאו הרב גבריאל בס' אבקת רוכל סי' נ"ו והביא את הנוד"ב ראיה לדבריו ולא ידעתי לרדת לחקר תבונתו הרבה שהיא נגד לדברים המוסברים לנו בטעמם ומה יענה לכל אלה האריות שהזכרתי שכולם פסקו כהמבי"ט והם פוסקים כמר"ן ז"ל ומה יש לו להשיב ע"כ מה שכתבנו ומי יוכל לחלוק על הרבנים הגדולים הנז' אשר דבריהם כראי מוצק וקטנם עבה ואף גם זאת אם יהיבנא לך הקורא הנעים כל ונאמר שהמים שבכלי הזה הם פסולים שבאו בתוך כלי:
הנה יש אתי עוד צד להגיד שזה אינו כלי יען שהמכונה הזאת אינה עשויה לקבל המים כו"ע והיא אינה עשויה רק כדי לדחוק המים להעלותם בגובה הצנור וכגון דא מרן ז"ל מתיר בשופי כנז' בס"ק ל"ו בצנור רחבה באמצע שהיא מותרת אף שמביאת מים וכתב הרמב"ם ז"ל שהיתה הכונה שיצאו המים מן מקום הצר בחוזק וכן הוא נ"ד:
ובפרט לסברת הרב נחל אשכול בהלכות מקוה שכתב כיון שבשעה שנעשית מכונה זאת היא לקרקע אין לה דין כלי וזאת נעשית תכליתה לקובעה בקרקע:
וכל לעד"ן שבכלי כזה גם הר"ש והרא"ש והרמב"ם והרמב"ן לא אמרו שגזרו חכמים שלא יבא לטבול בכלי כזה שאין צורתו ואין תבונתו היא לטבילה:
ועיין בס' ידיו של משה שם שפסק דבספק מים שאובים הו"ל ספקא דרבנן ולקולא וכן בית אפרים סי' נ"ג כתב שיש להקל בספק שאובים וכן כתב הרב הגאון עקיבא איגר סי' מ' וכן פסק בנו"ב סי' קמ"ב סי' ט' להקל בספיקות כאלו וכ"ש בנ"ד שאם לא נתיר להם חיישינן קרוב לודאי שלא יטבלו ויעברו על אסור כרת רח"ל המורם מכל האמור שכל לעד"ן שבנד"ן גם מר"ן ז"ל יודה להתיר ומטעמים הנז' ואף אי נימא דמר"ן חולק בזה הנה אלה כמה רבנים גדולים ועצומים שהסכימו להתיר בשופי והא ודאי שהמקוה העשויה מהמים הנז' כשרים הם אליבא דרוב ככל הפוסקים ובמקום הדוחק כנז' בנ"ד ודאי שאין כאן שום חשש פסול. וכל דברי אלה הם להלכה ולא למעשה עד יבא הדבר לפני עט"ר הרה"ג החק"ל מ"א נר"ו והוא יבחר ולא אני וצור משגיאות יצילני ובתורתו ינחני:
הצעיר
סלימאן מנחם מני הי"ו (מקום החותם)
גם אני הח"מ רועה צאן קדשים בעיה"ק חברון תוב"י עיני ראו את פסק רב אחאי הרב המופלא וכבוד ה' מלא זר"ק ר"מ ור"מ כמוהר"א ן' שמעון נר"ו ומה שכתב ג"כ חכם בני ח"ר
סלימאן מני הי"ו בענין המקוה שנעשה ממים הבאים מהנילוס ע"י מכונה שמותר לטבול בו. ובאמת ששמחתי לפעולת מע' הרב מרי דאתרא הנז' שהסיר מכשול גדול מעוב"י מצרים יע"א. ואני מזה שנים נשאלתי שאלה זאת מאת המנוח השר הצדיק סי'
נסים מוצרי נ"ע והתרתי לו מהטעמים שהביא הרב מרא דאתרא הנז' נר"ו ומהראיות שהביא ומהראיות שהביא חכם בני נר"ו וחפץ הייתי בכל לב לכתוב גם אני פסק בזה אכן יען שזקנתי ושבתי וזה לי שנים שקבלתי עלי שלא להורות בשום דין לא באיסור והתר ולא בדי"מ לכן נמנעתי מלהתעסק בדין זה בימים אלה. יואל אלוה ויפוצו מעינות הרב
אהרן בחיר ה' חוצה ויהי ה' אתו ויאריך ימים על ממלכתו. הוא ובניו אתו כאות נה"ר וכנא"ה דשו"ט ברב עז ושלום:
הצעיר
אליהו סלימאן מני הי"ו (מקום החותם)