ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק יורה דעה · סימן ה
יום טו"ב לח' אלול שנת וברכתי"ך בימי הרחמים. יכתב לאורך ימים. ובחדש הסליחות. יחתם לשובע שמחות. כבוד מעלת ידי"ן הרב המופלא. בכתם פז לא יסולה. ר"מ ור"מ כקש"ת אהרן בחיר ה' לנצח ינון שמו יהי אלקי"ו עמו. ישב עולם. בריא אולם. על מי מנוחות. נסו"א.
רב נכבד
יקרת מכתבו זה ימים לא כבירים הגיעני לנכון ותוכו רצוף אהבה קונטריס מקוה טהרה. אשר כוננו יד"ק אשר נתעורר בעוצם השתדלותו לטהרת בנות ישראל מטומאתן את הכל עשה יפה בעטו. צנה וסוחרה אמתו. ואותי שאל אחוה דעי דעת הדיוט קלה אם יוכלו לטבול בנות ישראל בעת טהרתן ולא יכשלו ח"ו באיסור כרת בטומאתן. ואנא נפשאי ברוב חולשת גופי ומאור עיני סהדי במרומים כי לא אוכל לתפוס בספרים להבין אמרי בינה. עכ"ז דחקתי ונכנסתי בראותי אהבתו וחיבתו לזכות את הרבים וכגון דא מצוה רבה אין ערוך אליה. כל שהיא תפארת לעושיה. אמרתי הנה באתי בקצר אמיץ לכבוד המצוה. ולעשות רצינו חפצתי. יה"ר שלא אכשל בדבר הלכה:
קראתי בכל לב את השאלה שאלת חכם ואת אשר נגזר עליה אשר האריך הרחיב למעניתו בא בארוכה רח"ב רח"ב בכחא דהיתירא וגם שלח לי תמונת הקיטור ומכונתו וצינורותיו וסילונותיו. ואתבונן על המראה והנה נדמה בדעתי שהמנקבים אשר בשולי המכונה אשר מהם יוצאים המים להצנורות הגדולים. יש בית קבול מהנקבים ולמטה וזה מוסכם אליבא דכ"ע שאם יש בית קבול מהנקב ולמטה למר אפי' כל שהוא ולמר כדי רביעית מים נעשו כל המים שאובים מוסכם מכל הפוסקים ז"ל. וזה אפשר שהוא דמיון שנדמה אלי בתמונת המכונה. אולי לא כן הוא. ולא פורש בד"ק ועליה דמר רמיא לבדוק ולחקור אם מן הנקבים ולמטה לא ישאר בית קבול כלל לקבל מים אפי' כל שהוא:
הנה בכל הספקות שנסתפק רו"מ כבר השיב עליהם באורך ויש לי כמה ראיות לסיועי לרו"מ שהלכה כמותו. באשר ה' אתו. אך עיקר הסיבה משום דלא אפשר לי מטעם האמור:
ולא אכחד כי חובה עלינו לילך אחר סברות המקילין בנ"ד כיון דלא יש מי גשמים ואי אפשר לעשות מקוה בארץ מצרים באופן אחר. וכאשר ראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' פ"ה שנשאל אם אסור מקוה כולה שאובה היא מדאוריתא או מדרבנן והשיב ה' סברות יש בדבר וכל אחד יש לו עינים בהלכה והביא הסברות של הפוס' ז"ל ובסו"ד כתב וז"ל ומ"מ קבלת הגאונים הכריע דשואבה אין פסולה אלא מדרבנן ומזה הטעם הכריע הרי"ף ז"ל דשואבה שהמשיכה כולה כשירה כיון דאסור שאובה מדרבנן ע"י המשכה כשירה אף מדרבנן וכו' וסיים בדבריו וכל זה דוקא בדיעבד ובמקום דלא אפשר אבל במקום וכו' יעש"ב. הרי להדיא דבמקום דלא אפשר הולכין אחר המיקל. ואתה תחזה בס' משבית מלחמות כל הספר כולו מראשו ועד סופו כמה וכמה רבנים גאונים גדולים עצמו מספר ומתוכם הרב ליב סרוואל והרב הלבוש ז"ל שהיה בחיים כולם הסכימו להכשיר מקוה שאובה מבאר נובע ע"י כלי מנוקב בהמשכה יעש"ב. ואפי' הרבנים הפוסלים מהם חזרו והודו להכשירה משום דלא אפשר. ועיני הקורא תחזינה מישרים בס' האשכול (רבו של הראב"ד ז"ל) שכתב בה' מקואות פ' נ"ב דפלוגתא דראב"י ור' יאושע בפ"ב דמקואות המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מי גשמים דלראב"י אם עונת גשמים נדונים משום שאובים ואם אין עונת גשמים ישבר ור' יאושע סבר בין כך ובין כך ישבר או יכפה אבל לא יערה דפלוגתיהו יש ב' פירושים פי' הא' הוא דפליגי בשאובה ע"י המשכה לראב"י פסולה ולר"י כשירה. וקי"ל כר"י דר"א שמותי הוא. והפי' הב' דפליגי בתפיסת ידי אדם ור' יאושע מכשיר וטעמיה משום דתניא בת"כ וכו' אלמא לאו בכל מידי פוסל תפי"א ואיכא צד דשרי כההיא דקנקנים דמותר לכפותם ולשברם כדי שירדו המים למקוה דכל זמן שאינו מגביהם לא הוי תפי"א ממש אלא גרמא בעלמא ושרי עכ"ל יעש"ב. ומדבריו אלו יוצא לנ"ד במכ"ש שהאדם אינו עושה שום פעולה אלא שמבעיר האש וע"י כח האש מתעורר הגלגל ופועל להתעורר המכונה ופועלת הולכת המים למקוה. ועיין במ"ש התשב"ץ ח"א סי' מ"ט בשם ס' המנהגות שהמשכה צריך שתהיה ממקום רחוק כדי שתכלה כח הממשיך קודם שיגיעו המים למקוה. וליכא תפי"א. יע"ש ודו"מ לנ"ד במכ"ש וזה פשוט:
באופן כי בכל הספקות שלשה המה מטיבי כי אין ספק כי טהורה היא המקוה דנ"ד הן מפאת המכונה שהיא גדולה מחזקת יותר ממ' סאה וגם היא נקובה נקב גדול ומשמשת לקרקע. וגם לתפי"א ליכא למיחש וכנז"ל וגם כל הצנורות והסילונות הם קבועים בקרקע ולא נשאר לנו להסתפק זולת בספק הרביעי שנסתפק רו"מ בנהר נילוס והאריך הרחיב והרבה תמיהות על הרדב"ז ז"ל שכתבו משמו הרב מהריק"ש ז"ל והרב גו"ר ז"ל ולא זכר שר' לתשו' הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ב סי' תש"ס שנשאל אם מברכין שהחיינו על מי גשמים והשיב דברכת שהחיינו היא רשות ובמקום שהחיינו יאמר מודים אנחנו לך וכו' ואם לא אמר מודים אנחנו לך וכו' יברך שהחיינו שהיא באה על השמחה וגם במצרים שמתחדשים המים בכל שנה. וכו' יע"ש. הרי דדעת הרדב"ז ז"ל לברך שהחיינו על מי גשמים ועל נילוס המתחדש ג"כ. ומה מאד תמיהני על רו"מ שהעלים עין הבדולח ממ"ש הכנה"ג בשירי יו"ד סי' ר"א הגהט"ו ס"ק ד' ב' ו' ז' שהביא כת הסוברים דאסור לטבול בנילוס ובסו' ס"ק ז' הביא משם הר"ש חקאן הלוי בתשו' כת"י וז"ל דכולהו טליא וטליתא סברי וגמירי דמימיו פרים ורבים מברכתו של יעקב אע"ה וגם בס"ק כ"ט כתב בשם הר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשו' כ"י איך עושים חומה וכשמתגבר הנהר י"ח אמה שוברין החומה ומשם מתמלאים בריכות יאורים ובארות וכולם נחשבים מגוף הנהר ולא יתפרדו וגם בהגהב"י ס"ק י"ז וז"ל יש מי שהבין שלא אמר ר"ת והנמשכים אחריו אלא בסתם נהרות אבל בנהרות דודאי רבו הנוטפים על הזוחלין אסור לטבול ולפיכך אסור לטבול בנהר נילוס והר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשו' כ"י האריך להוכיח בדעת ר"ת דאפי' בנהרות שרבו הנוטפים על הזוחלין מותר לטבול בהם ולפיכך התיר לטבול בנהר נילוס יעש"ב באופן ראינו הרדב"ז לבדו האוסר לטבול בנהר נילוס וכבר מילתינו אמורה דחובה עלינו לילך אחר סברת המקל. ול"ד הר"ש חקאן הלוי ז"ל מתיר בשופי. הן מצד שבארץ מצרים לא יש שום אופן אחר לעשות מקוה רק ממי נילוס והן מצד דאנשי מצרים אינם מקבלים שכבר הורגלו מימי עולם. והן מצד שכל הבריכות ויאורים לא נפרדו מגוף הנהר. וכל הג' טעמים אמרם הר"ש חקאן הלוי ז"ל כמבואר בהכנה"ג ומה שנסתיע רו"מ מזילוף רגלי הבהמה אין לו דמיון מלבד שכבר כתב רמ"א ז"ל שם בסי' ר"א ס"ק ט"ז וס"ק ל"ט דיש חולקין וס"ל דרגלי הבהמה הם כרגלי האדם דפוסל ואפי' היה דין מוסכם מכל הפוס' ז"ל עכ"ז לא דמי דזילוף ע"י בהמה הוי שלא בכוונה אפי' שרוכב האדם עליה והיא מזלפת ברגליה אין הרכיבה סיבה להזילוף וכן חילק הרב אמרי אש סי' פ"ו ועוד כתב משם המעד"מ ז"ל דיש הפרש בין אדם לבהמה משום דאדם מקבל טומאה ומשו"ה הוא פוסל אבל הבהמה אינה מקבלת טומאה וכתב הרב אמרי אש דלדברי המעד"מ גם ע"י גוי שאינו מקבל טומאה מדאוריתא היה ראוי להכשיר אלא דחכמים ז"ל עשאום כזבים לכל דבריהם יע"ש. גם מה שהאריך והרחיב הדברים לומר דאפי' אם נניח דהמכונה דין כלי יש לה והמים שאובין עכ"ז המים שבצנורות הבאים מגוף הנהר ודאי יש בהם כ"א סאין ויצטרפו עם המים שבמכונה ויומשכו למקוה ויהיה המקוה כשר אף שהמים כשרים באים אל תוך המים שאובים והכריח כמה הכרחיות להעמיד דברים הללו. לזה אומר עמו הסליחה דאם באמת היו נמשכים המים מן המכונה להמקוה דרך ישר היינו מעמיסים להעמיד דב"ק כל מה שכתב. אבל אין כן האמת דהמים שבמכונה עם מי הנהר שבאו דרך הצנורות שנתמלאו מן הנהר כולם הולכים דרך צנורות גדולות אל תוך הבריכות המלאות מזה זמן לעולם ועד. ומהבריכות הולכות אל תוך הבור הגדול ועצום ומשם הולכים לבתי החצרות ומכללם יבואו אל המקוה. אחר שנתערבו הכ"א סאין שבאו מהצנורות של הנהר עם אלפי אלפים סאין ויותר והלואי שיבא להמקוה רביע סאה מן המים הכשרים או פחות ולמה הטריח את עצמו להעמיד המכונה שיש לה דין כלי והמים הוו שאובין יכול על מגן:
ועוד יש כמה וכמה הכרחיות שאם באנו להכשיר המקוה הזה דנ"ד אפי' לדעת האוסרים ילאה ע"ט סופר ולא נצא ידי חובתינו להכשירה כי כמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסים נשתברו וכמה ניירות הושחרו בדיני מקואות ורו"מ לא בקש לראית ספרי האחרונים ז"ל כמה סברות וכמה פירושים נאמרו בדברי הראשונים אשר נכספה נפשי להציע לפניו איזה חומרות מהם אך מה אעשה כי אין הפנאי מסכים ואור עיני. גם הם אין אתי:
אלא מחוורתא כדאמרינן מעיקרא במקום דלא אפשר סמכינן על המקילין וכמ"ש הרדב"ז ז"ל די לנו שהרי הרב גו"ר ז"ל אסברא לן המקואות שהיו עושים במצרים. היו חופרין חפירה ומבצבצין המים ומתגברים מחודש תמוז עד חדש חשון ומאז והלאה היו הולך וחסור עד כי אירע שבשנת חורב חסרו פחות מכ"א סאין וע"ז נשאל כדת מה לעשות יע"ש בחיו"ר כלל ד' סי' ג' ד' ה' יע"ש. נמצא דלא מצאו ראשונים כמלאכים לעשות מקוה באופן יותר טוב מזה:
ועוד תדע שהרי עוד יש להסתפק במקוה הזה דנ"ד והוא דכל הצנורות והמכונה הגדול הונחו לקבל מים מן הנהר ונמצא שהונחו לדעת לקבל המים מן הנהר שאין דינו כמעין אלא כמי גשמים דמטהר באשבורן. וכבר ידוע מתני' דפ"ב דמקואות המניח קנקנים בראש הגג לנגבם אם עונת גשמים היא אם יש כמעט מים בבור ישבר ואם לאו לא ישבר ר' יאושע אומר בין כך ובין כך ישבר או יכפה אבל לא יערה. ופי' ר"ע ז"ל לנגבן דוקא שלא נתכוון לקבל המים לכן לא נעשו שאובין. וכתב ה' ש"ך ז"ל בסי' הנ"ז ס"ק צ"ד וז"ל כתב העט"ז כיון שהעלם לנגבן חשיבי שלא לדעת שהרי לא הניחם כדי שירדו גשמים אלא לנגבן דוקא יע"ש. הרי להדיא שאם הניחום לקבל מים הוו שאובין ובנ"ד לא נוכל להכחיש שהניחו המכונה מעיקרא ובראשונה אלא כדי לקבל המים והוו לדעת והנהר הזה כבר מילתנו אמורה דהוי כמי גשמים שמטהרין באשבורן דוקא וזהו ההפרש בין המניח כלים תחת הצנור למניח קנקנים בראש הגג לנגבן דבקנקנים אפי' היו עונת גשמים כיון שהניחן לנגבן לא הוו לדעת אבל בכלים שהניחם לקבל מים מן הצנור הוו לדעת אם הוא עונת גשמים והוו שאובין. ואכ' מה נענה אנחנו בנ"ד שלא הונחה המכונה כי אם דוקא לקבל המים מן הנהר דרך הצנורות באין תפונה:
אלא ודאי מוכרחים אנו לומר דהמכונה בטלה מתורת כלי כיון שהיא גדולה. מחזקת יותר ממ' סאה. וגם היא נקובה נקב גדול ובזה אנו מכשירים את המקוה הזה:
ואם יתאמץ רו"מ בהתלהבותו וחשקו הנמרץ אם יוכל לעשות צנורות ארוכים שיבואו מן הנהר דרך ישר להמקואות שלא יעברו דרך המכונה והבריכות והבור הגדול. אלא יבואו הצנורות בדרך ישרה מן הנהר למקוה בנויים בקרקע לכל בתי השרים הישרים בלבותם ולא נכנס עצמינו בכמה ספיקי ובוקי סריקי ושנויי דחיקי אם אפשר לעשות כן אשריו ואשרי חלקו שמזכה את הרבים בדרך ישר כדת וכהלכה רק סמוך למקוה יעשה סילון קטן של עץ או המשכה ע"ג קרקע שיעור ג' טפחים וכמדומה לי שבנקל יוכל לעשות כן כיון שיש צנורות קבועים בארץ בלא"ה יכול להוסיף עוד צנורות שיביאו המים למקואות ולזכר עולם יהיה צדיק באמת:
וטעם כעיקר הן כל יקר אני מעמיס על כת"ר עמס'א ן' ית'ר שישתדל לעשות הצנורות מן הנהר להמקואות דרך ישרה יען מה! יען כי חוששים מחטאת כי בהמשך הזמן יתקלקל איזה כלי או איזה צנור ויוכרחו לתקנו ולמאי דביני ביני מוכרחים לנוח הגלגל ולסתום הצנורות שישקטו המים ממרוצתם ויסתמו פי הצנורות והכלים ויהיו כלי בית קבול והיו המים שאובים כי כל הצנורות והכלים אין להם נקב כשפופרת הנאד ובזה איכא למיחש טובא. כי בדידי הוה עובדא בבואי מיפו ת"ו דרך מסילת הברזל נתקלקלה המכונה והגלגל ונתעכבתי ששה שעות עד שהביאו קיטור של אש אחר להגיענו לעה"ק ואתר איזה ימים תקנו המקולקל ולסיבה זאת בקשתי את שאהבה נפשי לעשות הצנורות כנז"ל אם אפשר ע"י השתדלות נמרץ:
ואם באמת אי אפשר בשום אופן מפני איזה סיבה המונעת אשר לא אדענה הנני מסכים ומעריב לעשות המקוה הנז' כאשר העלה רו"מ וגם אני מסכים דהרדב"ז ז"ל ודעימיה לא אסרו אלא לטבול בנהר נילוס בכאלי"ג אבל לטבול במימיו באשבורן חלילה חלילה לא יכחיש שום רב ושום פוסק כלל דאלת"ה מה יעשו כל אנשי מצרים ונשותיהם להטהר מטומאתם ונמצאו ח"ו כולם בועלים נדות הס כי לא להזכיר. וכאשר צדד רו"מ ברוב יגיעתו שהלכה כמותו כיון דלא אפשר ואשרי יולדתו שזכה על ידו לטהר את בנות ישראל מטומאתן. ולא יסתכנו בעת לידתן ולאפס פנאי כי הימים האלה נשכרים ונעשים להתבודד האדם בינו לבין קונו לא באתי בארוכה ולסיבת חלישות מאור עיני האל ברחמיו ישלח לי מרפא וארוכה. ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה. והנני חותם בברכה:
הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט. בא סי' יש"א ברכה הי"ו (מקום החותם)