אור ברסלב
ומצור דבש חלק יורה דעה › השמטה מהלכות טרפות אחרי סימן א

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק יורה דעה · השמטה מהלכות טרפות אחרי סימן א

סימן כז

שאלה. יורנו נא המורה לצדקה פירוש דברי מרן בשלחנו הטהור בהלכות טרפיות ס' ט"ל ס"ז וז"ל, אם נסרכה האונה או האומה לגרגרת או לחזה. או לרחם. או ללמעדא שקורין מוליג"א וכו' והדברים תמוהים לי מאד כי מן הנמנע שתסרך האונה או האומה לרחם הבהמה בשום פנים. שמלבד שיש מרחק אמה וחצי או יותר ממקום הריאה שהוא בחזה עד רחם הבהמה אשר הוא סמוך לדדיה אשר בין רגליה האחרונים אשר הוא רוב האורך של הבהמה. ומן הנמנע שתהיה סירכה ארוכה כחבל כפי המדה הזאת. עוד בה הלא אחורי הטרפס שסוגר בעד הריאה יש שם הכבד והטחול. ואחריהם הכרס הגדול ובית הכוסות והקיבה והדקין וכל כלי מאכל הבהמה שהכלים האלה ממלאים את כל חלל הפנימי של הבהמה. ואחריהם הכליות ולמטה מזה הוא בית הרחם של הבהמה. ואיזה דרך תעבור הסריכה מהריאה לבית הרחם. הלא אין לה מביא לעבור בו. וכידוע כל זאת לשוחטים ולקצבים. ואם יש מציאות שתסרך הריאה אחר שינקב הטרפס ותעבור דרך הנקב ההוא הוא רק להכבד ולמקומות הקרובים לה. ואפשר גם להכרס וכיוצא. אכן לרחם הבהמה הוא רחוק מאד מאד כי הרבה כלים מפסיקים בין הריאה להרחם. ומה עלתה על דעתו של מרן הקדוש זי"ע לפסוק דין שלא יתכן מציאותו. וע"כ אבקשה מהר"ג שי' להעמידיני בקרן אורה. כי ידעתי שאדוני ידיו רב לו בשו"ב וטרפיות ובכל חכמה ומדע בפ"י. ומצוה עליו לישב דברי מרן אשר רומעכ"ה ש' נאמן ביתו וזה דרכו בקדש לישב דבריו במקום אשר תפסו עליו כאשר נוכחתי מספריו הקדושים שיצאו לאור עולם. וזה חסדו עמדי להסביר לי הדברים כי נחוץ לי הבנתם כי שו"ב אנכי ועלי לדעת מה לעשות. ועל הכל יבוא שכמ"ה:

תשובה ידיד הנפש שאלת חכם שאלת. ועתה הנני מוכרח לגלות לך את אשר היה טמון בחובי. כי מעת חנני אלהים ולמדתי הלכות טרפיות וידעתי במלאכת השו"ב. (ללמוד לבד לא לעשות) פירוש דברי הסעיף הלזה נעלם ממני מסיבת קושי מציאות טרפיות כזאת. ואין זה ענין למה שארז"ל דרוש וקבל שכר. כי מילי דדרשה אין זה מקומם כי הלכות קבועות להלכה ולמעשה שנו כאן למען דעת מה להכשיר ומה להטריף. ועם לבבי אשיחה מה בצע לפסוק דין בטרפיות והדין ההוא לא יבוא ולא יהיה לעולם. ושאלתי גם את פי השוחטים בקיאים כבירים ממנו לימים וגם הם הגידו כי מעולם לא תהיה כזאת. וצא ולמד כי גדול המורים הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות שחיטה אשר אסף כל הטרפיות שהוסיפו הגאונים והאחרונים. מה שלא נזכרו בתלמודינו ונתקבלה חומרתם באומתינו כהלכה למשה מסיני לא מנה סירכה זאת מכללם כי רופא גדול היה ויודע שסירכה כזאת לא תצוייר. וכן רבינו הטור לא הזכירה. ואולם בכ"ז תליתי הדבר בחסרון ידיעתי ואם רק הוא ממני. ולא נתתי אל לבי לחקור הדבר בהיות שאינינו נדרש אלי למעשה. האמנם עתה כאשר דפקת על דלתותי. וכזאת שאלני גם ת"ח מהשו"ב העומד תחת דגל עירנו. עתה הנני נאלץ לחקור בדבר ולהשיבך מלים ממה שתעלה מצודתי. כי לא בן חורין אני להפטר כי לדעתך הדבר נחוץ לך ידיעתו להלכה אם לא למעשה. ומה' אשאל עזר וזכותיה דמר"ן תגן בעדי להאיר עיני בתורת ה' המימה. כיר"א:

ראשית הגש'. עלינו לדעת מקורן של דברים למי המה. כי טרפיות סירכה מהריאה להרחם לא הוזכרה בתלמודין ולא בדברי הפוסקים עמודי ההוראה כלל. ומצאתי כי שורשם ממקום קדוש יצא הם רבינו ירוחם ורבינו בעל העיטור זי"ע הביא דבריהם מרן הב"י בס' ט"ל בד"ה לכל מקום שתסרך הריאה וכו' וז"ל כתבו העיטור ורבינו ירוחם דה"ה דסמוכה להרת והיא רחם הבהמה. ורבינו ירוחם פירש שהיא אלמעד"א שקורין מוליג'א בלע"ז עכ"ל. ועתה נשב על הבא"ר דברי כל אחד מרבותינו שני המאורות הגדולים הנזכרים ונפרש דברי קדשו כפי כחינו ועניות דעתינו:

הנה לפירוש רבינו ירוחם שפירש מלת הרת שהיא האלמעד'א בלשון ערבי. שהיא המוליג'א בלשון לועז. א"כ מבואר דלא כפירש"י שפירש במאמרם בברכות דמ"ד. ששה דברים מרפאים את החולה ורפואתם רפואה ואלו הם כרוב וכו' וקיבה. והרת. ויותרת הכבד. ופירש"י שם הרת הוא רחם הבהמה. (על שם ששם מקום הריונה) וכ"כ בפ' הרואה בברכות דנ"ז ע"ב. ובמס' ע"ז דנ"ט ע"א שהובא בהם מארז"ל הנז' של ששה דברים הנזכרים. ובכולם פירש"י הרת הוא רחם הבהמה. ואולם רבינו ירוחם לא ס"ל פירוש הרת שהוא הרחם רק שהוא האלמעד'א בלשון ערבי. והיא האיסטומכ"א שהיא מקום עיכול מאכל הבהמה. שכן נקראת בלשון ערבי גם האיסטומכ"א של האדם האלמעד'א כידוע. וא"ת דכפי"ז האלמעד'א שהיא מקום עיכול מאכל הבהמה. א"כ היא היא הקיבה שהוא מקום עיכול מאכלה. ובש"ס תנן בכל שלשת המקומות הנז"ל הקיבה. והרת. ויותרת הכבד הרי שהקיבה לחוד והרת לחוד זה אינו כלום. דהבהמה שלשה מקומות לעיכול מאכלה יש לה. והם בית הכוסות. והמסס. והקיבה. והדקין. וכפי"ז יהי' פי' האלמעד'א הוא המסס בבהמה. ששם מתמסמס מאכלה. ולדעת רבינו ירוחם הוא הנקרא הרת. ואולם הקיבה לחוד. והמסס לחוד. ולהיות הריאה נסרכת להמסס הוא ענין קרוב ע"י שינקב טרפס הכבד שהוא הסוגר בעד הריאה. ודרך הנקב ההוא יצא איזה חוט מהאונה או האומה. ויסרך להמסס:

רק מה שהקשה לן הוא כי הנה אנחנו המדברים בשפת לועז. אינם קוראים להמסס או להאלמעד'א מוליג'א כמו שכתב רבינו ירוחם כי המוליג'א אנחנו קוראים לחתיכת בשר לבנה ורכה שמקומה נגד הצואר. והישמעאלים קוראים אותה לחלווא וזה דבר מפורסם מאד. אצל השוחטי' כי חתיכת המוליג'א לוקחים אותה השוחטי' לחלקם מאת הגוים בעלי הבשר כידוע. ובל"ע נקראת אלחליווא. לזה יש לתרץ אחת משתים. או כי נשתנה שמה מדור רבינו ירוחם ז"ל לדורנו זה. או כי יש לומר כי טעות המעתיקים יש כאן. ורבינו ירוחם להיותו מבני ספרד קראה רק בשמה הלועזי הרת שקורין מוליג'א. והמעתיקים שלא ידעו לשון ספרד או לשון ערבי על מתכונתה. דימו כי היא נקראת אלממד'א בל"ע וכתבו שהאלמעד'א היא הנק' מוליג"א. ולא היא. עכ"פ העולה מהאמור כי רבינו ירוחם לא פירש שהרת היא רחם הבהמה. והסירכה האמורה בה היא או שתסריך להאלמעד'א הנקראת מוליג"א או שתסרך להמוליג'א ואינה האלמעד'א ולכל האופנים אינינה רחם הבהמה. ואותה אנחנו מבקשים. ובזה גמרנו ביאור דברי רבינו ירוחם זיע"א. ככל האמור:

ומעתה נשים לב לבאר דברי רבינו העיטור ונעתיק להקורא כל דברי העיטור (בח"ב די"ז ע"ב) כלשונו הקדוש אות באות ממ"ש וז"ל הרת. בחיבור הרב. אם עולה סירכה מאונה להרת טריפה. ופירושו מן הקרומה ארמיליש. ולא שמענו זה"ל אלא הרת פירש בעל הערוך. רחם של בהמה. ששה דברים מרפיאים את החולה כרוב ותרדי'ן וממוסין יבש והרת וזה אחד מעשרה מקומות שלא הזכירו רבותינו עכ"ל. ובהעתקת דברי רבינו העיטור ככתבו וכלשונו אומר אני כי נתגלה לעינינו אור גדול אשר יפיץ אור בהיר על הענין הסתום אשר לפנינו. כי מעתה ראינו ששורשן של דברים אינן לרבינו העיטור גופיה. ולא הוא הממציא טרפיות זאת של סירכת האונה להרת רק הוא העתיק הדברים ממקורם מחיבור הרב. שכתב שם הרת בשמה הלועזי ארמילו. ורק רבינו העיטור אשר אזן קדושתו לא שמעה לשון כזה של ארמילו הסיענו למקום אחר לפרש כי מילת הרת האמורה הכא בטרפיות היא כמו הרת האמורה בש"ס דברכות במימרא דששה דברים מרפאים את החולה. ששם פירשה הערוך (וכן פירש"י) שהוא רחם הבהמה. ושם הרת דהכא ודהתם חדא נינהו. זה הוא מה שחידש רבינו העיטור מדידיה. ודעת חפצתי מה שם קדושתו של הרב שהזכיר רבינו העיטור בסתם. וכן לקמן בדיני הטרפיות קורא אותו בשם המחבר. כי להיותו רבינו האי גאון. או רבינו האלפסי. או הלכות גדולות לא יתכן שהרי רבינו העיטור ז"ל מזכירם תמיד בשמם מפורש. בתשובות רב האי גאון. ורבינו אלפסי וכו' כמי שיראה המעיין בדברי רבינו העיטור במקומות רבים. וכן מזכיר רבינו גרשון מאור הגולה בשמו. גם מילת המחבר מבלי להזכיר ולציין באיזה מקום ודף כתב כן הרב המחבר. כנראה שהרב המחבר חיבר בפרטות חיבור בהלכות טרפיות וכאשר רבינו העיטור עסוק בדיני הטרפיות אין צורך לו לציין המקום כי סעיף הטרפיות דקשו"ט ביה. נקל למצוא אותו בדברי הרב המחבר. ופרסומו אצלי יספיק. כי ע"כ אחשבה אני כי הרב שהזכיר רבינו העיטור הכא בסתם. הוא רבינו שמואל אבן גמיע שחיבר הלכות טרפיות בלשון ערבי. ורבינו העיטור מעתיק מדבריו ומזכירו בשמו כמו שתראה באות הקודם לזה. באות דופן אות ל"ה בסופו. ואם השערתי זאת צודקת בעיני המעיין עוד תפוץ אור יקרות לבאר את הענין המסובך שלפנינו. לנכון כאור היום בעהי"ת. ומעתה נבוא אל הביאור בע"ה:

הנה מ"ש רבינו העיטור כי לא שמע לשון זה שפירוש הרת הוא קרום ארמילו. וע"כ החליט כי פי' הרת כפירוש הערוך רחם הבהמה. קשה לן טובא ואחרי ההתאבקות בעפרות רגליו אבקש סליחתו בכדי לדון לפניו בקרקע. שאתמהא טובא. שהרי רבינו הערוך גופיה באות רי"ש בערך רת או רית הביא פירושו של רבינו האי גאון ז"ל שפירש כי הרת איננו רחם הבהמה. ורק חתיכת בשר לבנה וכחושה ונקראת בלע"ז ארמילו. וז"ל רבינו הערוך בערך רת רית. בפ' הרואה בסמוך דמקום שנעקרה ע"ז (ברכות. דנ"ט ע"ב) קיבה והרת ויותרת הכבד. פירוש קיבה לא הקיבה שבבהמה גדולה היא. אלא שבבהמה קטנה שמעמידין בה הגבינה. רית היינו חתיכה קטנה ולבנה של בשר שיש בכבשים קטנים שעדיין יונקים החלב הוי על לבן כלפי הצואר חתיכה יתירה וזו היא הרית וקורין לה בלשון לע"ז אנמילי. (ויש גירסה אחרת ארמילי) יותרת הכבד כמשמעו. מרפאין בה את בעלי שברירין שבעין. זהו פירוש רבינו האי גאון ז"ל, פ"א בערך הרת מספקה לן אם ה' יסוד או לא. [א"ה ככר הביאו בערך הרת ופירשו רחם הבהמה] עכ"ל הערוך בערוך רת אות רית עי"ש. הראת לדעת כי רבינו האי גאון מפרש למלת הרת האמורה בש"ס דברכות במארז"ל דששה דברים מרפאים את החולה וכו' שהיא חתיכה יתירה ולבנה שיש בכבשים לעומת הצואר לא כפירש"י. ועל הש"ס קאי שהרי פירש אח"ז גם יותרת הכבד האמורה אחר הרת. ואתמהא טובא על רבינו העיטור שכתב שלא שמע פירוש הרת ארמילי והוא מדברי הגאונים והובא בערוך שהזכירו בערך רת:

ומעתה ברור הדבר שגם כבוד הרב המחבר שהזכיר רבינו העיטור שהוא המציא טרפיות סירכה זו מאונה להרת כוונתו על אותה החתיכה הלבנה ורכה שהיא כנגד מקום צואר הבהמה לא על הרחם כלל. והמופת חותך ע"ז שהרי קרא אותה בשמה הלועזי ארמילי. וכמו מה שכתב רבינו האי גאון ממש. ואם כן הוא נוכל להשוות דעת רבינו ירוחם לדעת רבינו המחבר שהזכיר העיטור. שהרי אותה החתיכה רכה ולבנה שהיא לעומת הצואר היא הנקראת בלשון לע"ז היום מוליג"א ובלשון ערבי חליווא. וא"כ כולם כיוונו לדעה אחת שסמוכה להרת הוא אותה חתיכה לבנה שמקומה כנגד הצואר. ודבר נקל הוא שתסרך האונה או האומה להמוליג'א שהיא חתיכה דקה ולבנה שכנגד צואר הכבשים. ותהיה הסירכה ממטה למעלה. ותמצא כפי"ז לשון הרב המחבר מדוקדק מאד במ"ש. אם עולה סירכה מאונה להרת טריפה. ע"כ. ולפירוש רבינו העיטור שהיא רחם הבהמה. לא יצדק כלל מאמר אם עולה סירכה מאונה להרת. כי היה צ"ל אם ירדה סירכה מאונה להרת שהוא הרחם. כי הרחם. הוא למטה סמוך לדדיה אכן להמוליג'א או להחתיכה הלבנה שכנגד הצואר יצדק לשון אם עולה. כי מקום הצואר גבוה מהריאה שהיא בחזה ופשוט:

ואין לתמוה על הערוך שבמערכת ה"א פירש הרת רחם הבהמה או תרנגולים. והכא במערכת רת פירש בו מדברי הגאון שהיא חתיכה לבנה וכו'. ודבריו נראים סותרים זא"ז. דלא היא. כי במערכת ההא. אכתי לא אסיק אדעתיה שיש פירוש הגאוגים בזה. ולמונח שמילת הרת כל אותיותיה יסוד. הפשט פשוט יותר שהוא רחם הבהמה. והרת נופל על הרחם שהוא מקום הריונה של הבהמה. אכן בערך רת או רית אחרת מצא בדברי הגאונים שהם מפרשים הרת ויותרת הכבד האמור במאמרם ז"ל בענין הרפואה. מילת הרת בלתי ה"א. ביסוד ורק ה"א שמושית ושורש המלה רת או רית ופירשו בה שהיא חתיכה לבנה וכחושה. וע"כ כתב דלפירוש רב האי יש להסתפק אם הה"א שמושית והיא ה"א הידיעה או שהיא שורש. בתיבה. ולכל האופנים הגם כי נאמר כי רבינו הערוך לא הכריע בין שני הפירושים אם הרת יסודית או רת הוא היסוד וממילה יש פנים לכאן ולכאן אם היא רחם הבהמה. או היא החתיכה לבנה וכחושה. עכ"פ הדבר ברור כי הרב המחבר שהמציא טרפיות הסירכה להרת וקראה בשמה הלועזי. ארמילו. כוונתו על החתיכה לבנה שנקראת ארמילו וכפירוש רב האי גאון ז"ל. שפירש גם למילת הרת האמורה בש"ס הרת ויותרת הכבד שהרת היא חתיכה לבנה וכחושה שנקראת ארמילו. כי להחתיכה יש מציאות שתסרך הריאה. אכן לא לרחם כי הוא דבר נמנע. וכמש"ל:

ולמען יתלבנו הדברים יותר באר רחובות אעתיק לך מה שכתוב בס' ערוך השלם לאחד מגדולי חכמי דורנו המפורסם בשמו "אחי"ה" נר"ו אשר נד"מ הפליא לעשות בחיבורו הגדול סובב הולך על ספר הערוך לרבינו נתן זי"ע בתוספות וביאורים וציונים ומראה מקומות דבר פלא. וצירף לביאוריו כמה לשונות ע"כ ערך והגדיל דמות ספר הערוך עד היותו לבעל שמנה חלקים. חן חן על פעולתו וחכמתו ובקיאותו הנשגבה. והכא במערכת רת או רית אחרי שהביא דברי רבינו הערוך מה שפירש בשם רבינו האי גאון כנז"ל. כתב הוא בתוספת ביאורים וז"ל "אחי"ה" מ"ש רבינו בשם רה"ג ז"ל נמצא בתשובות הגאוגים (הוצאת הרכבי) צד ר"ט בס' שצ"ד וז"ל רית אמרו חתיכה קטנה יתירה שנמצאת על לב כבשים קטנים שיונקים חלב. ונקראת אללבלאב ם ונקראת אלחלווא צפה ויש בה כמה מיני הועיל. יותרת הכבד כמשמעה מרפאין בה בעלי שברירין שבעין שנקרא בלשון ישמעאל אלעשא ואלשבככה ורבינו כדרכו השמיט המלות ערביות. ולא עלה בידי למצוא מלה הנופלת על פי' רת רית הרת בענין חתיכה רכה ולבנה של בשר ואולי שהרת כמו הר"ט שפירושו בלשון ערבי ע) חתיכת בשר רכה וכחושה של כבש היונק. וגם כבש בעצמו וכ"נ ש) והיינו חתיכה יתירה כמו תלוייה ומרופרפת עכ"ל:

ודברי חכמים אינן צריכים חיזוק כי כן נמצא בספר הערוך לשפת ערבית הנקרא קטר אל מחי"ט וז"ל אל הר"ט לחם מהזול כאלמכא"ט ופירושו בלה"ק הר"ט בשר כחוש כמו הריר. היר"ט אלרכ"ו. פירושו היר"ט חלוש ורפוי. עכ"ל. והוא מ"ש הרב המחבר ערוך השלם נר"ו:

ומעתה הט אזנך ושמע שאם השערתי צודקת שהרב המחבר שכתב רבינו העיטור. שהוא בעל הדין הזה. הוא רבינו שמואל אבן גמיע שחיבר דיני הטרפיות בלשון ערבי והוא מר ניהו שכתב אם עולה סירכה מאונה להרת טריפה. נראה לע"ד ברור שהרב ז"ל כתב כן בל"ע מאונה להרת ובערבי תתחלף התי"ו בטית וטית בתיו כאשר יבואו בסוף התיבה. ופירוש דבריו הם שנסרכה האונה לבשר הכחוש הנק' הרת בל"ע. והרב המחבר ז"ל חשש פן תתחלף מילת הרת שהיא ערבי בשר כחוש עם מילת הרת בנקודותיה הרת שהיא בלה"ק רחם. הוסיף לה גם שמה הלועזי שהוא ארמילו. לבלתי התחלף. זהו מה שכתב רבינו שמואל אבן גמיע המחבר. האמנם רבינו העיטור להיותו יליד צרפת ולשון ערבי זרה להם. ולא שמע לא מילת הרט בערבית ולא ארמילו בשפת לעז. דחה פירוש זה והשווה מלת הרת האמורה בטרפיות למלת הרת האמורה בש"ס שהוא רחם הבהמה. ורבינו העיטור לא ריחם עלינו להציל אותנו מהמבוכה הסובבת אותנו בפירושו זה, שהוא דבר נמנע האיפשרות. ככל האמור. ואם השערתי זאת ימצא בה איזה ערעור היינו לומר שהוא רב מחבר אתר זולת רבינו שמואל הנז' ז"ל עכ"פ אין ספק שהוא אחד מהגאונים או מהפו' קמאי דקמאי. והרי מצינו כדבריו בפירוש רבינו האי גאון ז"ל ובתשובות הגאונים שפירשו במלת הרת או רת או רית שהוא בשר כחוש הנמצא בכבשים נגד בית צוארם ולתשובות הגאונים שהוסיפו לבארה גם בשמה הערבי שנקראת אלחלווא. א"כ הרי גם פירוש רבינו ירוחם ז"ל שוה להם שהרי המוליג'א בלשון ספרד. היא הנקראת חליווא בלשון ערבי. שאל נא להשוחטים המדברים ערבי ויגידו לך. והגאונים כולם מפרשים שהרת האמורה בתלמודינו בברכות ובמס' ע"ז פירוש חתיכת בשר כחושה שהרי קבעו דבריהם על דברי הש"ס והמופת ע"ז שהרי פירשו גם יותרת הכבד שנזכרה שם אחר הרת. ואין זו תמיהא אם ש"ס דילן יזכיר מצה ששורשה ערבי. כי מלבד שלשון עברי וערבי אתים המה. ואלפי רבבות מלות בערבי קרובים להעברי. ובשניהם נקראת חתיכה זאת הרת ופירושה בשר לבן ורך הנמצא בבהמה נגד בית שחיטתה בצוארה. זאת ועוד הלא גם מלת סיסין האמורה במימרא דששה דברים מרפאים. שהיא מלה יונית. כדפירש הערוך בערך סיסין ומאי שנא יונית מערבית:

ובכן באשר כי דין זה דסירכה להרת דטריפה. לאו רבינו העיטור מארה דשמעתא. ורק מה שחידש בה רבינו העיטור מדידיה הוא פירוש הרת לבד. ור"ל רחם כמו שמצא בהערוך. והרי מצינו להערוך גופיה שהביא פירוש דברי הגאונים שפירשו מלת הרת שהוא חתיכה לבנה ורכה. שנקראת ארמילו. ומצינו שהרב המחבר גופיה קראה בשמה הלועזי ארמילו. כפירוש הגאונים. וגם המציאות תוכיח דאי אפשר להיות פירוש הרת האמורה כאן רחם כמש"ל. הדבר בדור כנכון היום דלא שבקינן פירוש הגאונים שפירשו כן בש"ס ובפירוש דידהו רווחא לן שמעתתא וניזיל בתר פירוש רבינו העיטור (שאין גוף הדין דידיה) ולהכנס במשעול צד שאין בו דרך לנטות ימין ושמאל ויהיה פירוש הדברים הסמוכה להרת דהיינו חתיכה רכה ולבנה. שהיא המוליג'א בלע"ז ולחלווא בלשון ערבי. וכפירוש הגאונים והכל בא על נכון בעהי"ת:

ותכל תלונתו מעל מרן הקדוש זי"ע שהכניס פירוש רבינו העיטור תוך הסעיף. דסרכות הריאה ולא הלך ברג"ש דזה דבר שאי אפשר כי מרן ז"ל הרי בבית יוסף כתב לך הדברים בשם אומרם ומצא כי העיטור ז"ל מחמיר אם נסרכה לרחם. ורבינו ירוחם מחמיר אם נסרכה להמוליג'א ודבר זה ידוע כי מרן ז"ל בהלכות טרפיות אסף וקיבץ כל תמיר'א שמצא בדברי הגאונים והפוסקים והעלם על שלחנו הטהור. להיותו מיראי הוראה זכותו יגן עלינו. וכתב כדברי שניהם. ואם יש לך מה למשקו"ט בדבריהם של רבינו העיטור ורבינו ירוחם. זיל גמור ושקו"ט בדבריהם. ומרן ז"ל אגב טרדת לימדו וטרדת עבודתו הגדולה בסידור הב"י והש"ע. אין הפנאי אתו לדקדק אם המציאות תתכן או לא. כי ממ"נ אם המציאות תתכן להיות סירכה כזאת הרי הטריף. ואם אין המציאות זאת א"כ אין כאן סירכה זו בעולם ולא הפסדנו כלום. ולדידן אנן לדעת להבין דברי הדין הזה בשורשו ומקורו הרי כתבתי לך מה שהעליתי במצודת עיוני הדלה ואתה שלום. כנפשך וכנפש השמח בחכמתך ובחקירותיך הבנויים על אדני העיון וסברה ישרה. והוא:

הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט

תם ונשלם חלק יו"ד בעזר האל חונן לאדם דעה:

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה