ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק חושן משפט · סימן ד
הלכות מכירה
בן יכבד אב
תשובת עט"ר מרן אבא זצוק"ל לשואלו
דבר. את זה שלח אלי הרבני המופלג החריף והשנון כמוהר"ר יהושע העשיל מרגליות מטעלז ברוסיא נ"י עמ"ש בספרי הקטן אולם השער דף י"ח וז"ל:
אחרי הדרישה והחקירה בשלמא דמר הוא ניהו רבא אבוא לפניו בדבר שתקע עצמו בדבר הלכה בספרו הקדוש באולם השער דף י"ד לחלק דלענין שמתא ולקבל עליו כל אונסא הוא דוקא כשהגוי וישראל שוים בדמי המקח אבל לענין המצוה דוכי תמכרו ממכר איכא אפילו כשהגוי מוזיל גביה. מחמת תשובת רמ"א ואני אומר שאין זה סברא לומר דכשיש לאחד חפץ למכור שיתן לישראל בחנם ולעכו"ם בשכר והא קי"ל חייך וחיי חברך חייך קודמין. ומאי חזית. דהראיה דאיזהו נשך כבר עמד ע"ז הפני יהושע ותירץ בטוב טעם ולא נשאר לנו רק מפסחים שאמר להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם ועל זה כל יסודו של רבינו הרמ"א וכל הרואה יראה שבמחי' כת"ר רבינו הרמ"א נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' בחולין דף קי"ד ד"ה עד שיפרוט שכ' דוקא נבילה בא"י שאין עכו"ם מצויין שם וצריך למכור בדמים מועטים נתינת גר קודמת אבל פשיטא דאם יש חפץ למכור מקודם ימכרנה לעכו"ם ממה שיתננה אפילו לישראל חבירו. ובאמת גם דברי התוס' צריך תבלין דא"כ נתת דבריך לשיעורין. אם יהיה לאחד חפץ שדמיו מועטין חייב ליתנו לישראל מלמכור לעכו"ם ואיזה שיעור ניתן בשיווי החפץ. אמנם דבר תורה עניות במקום זה ועשירות במק"א ודברי התוס' מבואר היטב במס' ע"ז ד' כ' א' ד"ה ור' מאיר וז"ל וא"ת וכי אם יש לאחד חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכור לנכרי ואפי' לישראל אינו מצוה על כך. וי"ל דוקא נבילה שאינה שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היה נכרי מצוי להם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר. וכונתם דאז חייב' התורה ליתן לגר דהוי כמו זה נהנה וזה לא חסר רק מעט. לא כן בחפץ דאם דמיו מועטים גם לישראל חבירו אינו שוה יותר ולכן ימכרנו לעכו"ם ובהכי ניחא דלא שייך לומר חייך קודמין כיון דאינו דומה חייו לחיי חבירו דלו שוה מועט ולחבירו שוה הרבה ולכן מצוה להחיות את הגר אבל היכא דהגוי מוזיל טפי אפי' מצוה ליכא לקנות מן הגוי או למכור כמש"כ כבוד אדון בספרו הבהיר באולם השער שכל יסודו על רבינו הרמ"א. וזה ברור לדינא ומצוה לפרסם ובלתי ספק שזה היה העלמ'ה מרבינו הרמ"א ועל זה אחכה לשמוע מה בפי מעלת כבוד אדוני ואז אשמח בתשובתו אשר ממקום קודש יהלך. ממני המנשק זהב אשר כפות רגליכם ומצפה לישועת כי עין בעין יראו וכו':
יהושע העשיל בלאאמו"ר הרב ר' אלי' מרגליות.
וזאת תשובתי אליו. מציון מכ"י תוב"ב ישפיע ויופיע רב ברכות. ורב שלום עד בלי ירח. לראש ידידינו וידיד ה' הרבני המופלג האברך החריף והשנון חידודו קודם לליבונו כמוהר"ר
יהושע העשל מרגליות נ"י.
קבלתי כתבו הטהור וקראתי בכל לב מעשה ידיהם של צדיקים על מ"ש בקונטריסי הקטן אולם השער על תשובת הגאון רבינו הרמ"א ז"ל ואחר עד עתה מלהשיבו תשובה מאהבה כי ה' הוא היודע ועד בשחק גודל טרדותי ומצוקותי המשונות מכל בשר ורוח מפני הנכנסים והיוצאים לא יתנוני השב רוחי זה רודה וזה מרדה ולעילא מכל שרא דעניותא דרדיף בתרייהו ואין רגע בלא פגע דין גרמא דעציר'אה ועל יראתו וענותו הגדולה סמכתי שידינני לכף זכות וראיתי מ"ש מעכ"ת נ"י ותמצית ד"ק שבודאי היה העלמ"ה מרבינו הגאון הרמ"א ז"ל וכו' ובמחילה מכבודו כי רב הוא שלא דיבר נכונה על כבוד הגאון רבינו הרמ"א זלה"ה דגם דיהיבנא ליה כל דיליה על כן יאמרו המושלים גברא אגברא קא רמית וכל שכן וק"ו שאין כאן סתירה מדברי התוס' לדברי הגאון רבינו הרמ"א ז"ל כאשר נבאר בס"ד. ופליאה נשגבה איך הפה יכולה לדבר שרבינו הגאון הרמ"א ז"ל נעלם ממנו דברי התוס' והרי כל כחו של מעכ"ת נ"י הוא מכח דברי התוס' דמס' ע"ז ורבינו הגאון הרמ"א ז"ל אייתי בידיה תוך התשובה הנז' גרסינן במס' ע"ז ובפסחים וכו' ומילתא דתמיהא לומר שראה הגמרא ולא ראה דברי התוס' ז"ל כל כי האי מילתא לא איתי אינש על יבשתא דלימא הכי ודעת שפתי הגאון רבינו הרמ"א ז"ל ברור מללו וכמדומה לי שמעכ"ת נ"י במחי' מכבודו לא ראה דברי הגאון רבינו הרמ"א ז"ל במקורן דהמעיין שם יראה דכן כל ראתה עינו דברי התוס' דע"ז דדוקא בנבלה הוא דאמרינן וכו' לגר בנתינה וכו' ודוק מינה דדבר אחר בנתינה חנם אין כסף לא אבל בפחות מעט ימכור לישראל משום מצוה דוכי תמכרו ממכר וזה פשוט והכרח הדבר עוד מכיון דקי"ל ר"מ וכו' הלכה כר"י וקאמר הכא דלאקדומי לא צריך קרא. א"כ קרא דוכי תמכרו בהכרח לומר אפי' היכא דמוזיל דאל"כ מה צריך קרא דוכי תמכרו לו' אפי' היכא דמוזיל יעו"ש ומעתה אשובה ואתפלא על תמיהתו שאין זה סברא לומר דכשיש לאחד חפץ למכור שיתן לישראל בחנם ולגוי בשכר וכו' והיכן כתב הגאון רבינו הרמ"א ז"ל שיתן לישראל בחנם ולא היו דברים בעולם ולא אמר הגאון רבינו הרמ"א ז"ל כי אם דוקא היכא דמוזיל הגוי וכמ"ש. הגם הלום מ"ש מעכ"ת נ"י דהראיה דאיזהו נשך כבר עמד על זה הרב פני יהושע ותירץ בטוב טעם וכו' ואנכי לא ידעתי דאדרבה משם ראיה דהמעיין שם בתירוצו יראה דדוקא במקום דליכא מצוה וליכא פסידא בזה אמרינן חייך קודמין משא"כ במקום מצוה כהתם שעיקר המצוה להלוות לעני כדי להחיותו או כי הכא דוכי תמכרו בזה לא אמרינן חייך קודמים יעו"ש זהו מה שנלע"ד ליישב דברי הגאון רבינו הרמ"א ז"ל ושלמא דמר יסגי לעילה מן דרגיה כנה"ר וכנפש אוהבו ומוקירו:
והוא הצב"י מעט דב"ש