ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק אורח חיים · סימן ד
הלכות שבת בענין ז' עולין
שאלת הידיד להגיד לו את אשר שמע ושמועתו נאמנה. כי אזהרה יצאה מאת בית דיננו יכב"ץ לשלוחי צבור אשר בבתי כנסיות דפה העירה מצרים יע"א מזה כמה שנים. שביום שב"ק שיש בו שורה שהמנהג לקרוא עולים הרבה מהבאים לכבוד שורת חתן או אבי הבן או גמ"ח ב"מ. שלכל הקרואים יקראו להם שלשה פסוקים מקריאה חדשה. וזה יהיה ע"י שהש"ץ מתחילת הקריאה יתן דעתו לחלק הקריאות למספר העולים. שלשה פסוקים או יותר הכל מקריאה חדשה. כיון שפרשת השבוע גדולה ומחזקת עולים הרבה. ואם אחר כל אלה לא הספיקו העולים אז יחזור לקרות מה שקרא כבר להעולים אחריהם. ומאז ועד עתה הוקבע מנהג זה ברוב בתי כנסיות העירה אשר שלוחי צבור הם נבוני דבר ויודעים היאך להתנהג וההמשך יבוא בע"ה:
ושאלת שלפי"ז אין כאן מקום עוד לעליית הסמוך הנהוגה לכבד בה העולה הששי. כיון שכל העולים קראו קריאה חדשה שכולם עולה קריאתן לחובת היום. ושזאת היתה סיבה שהיו נוהגים במצרים מקדמת דנא להעלות רק החמשה עולים בקריאה חדשה ואח"כ היו קוראים לעולים נוספים שקוראים להם מה שקראו כבר עם החמישי. ואחר שגמרו העולים הנוספים היה עולה הסמוך וקורא בקריאה חדשה והוא העולה ששי. ואחריו המשלים. ולפי המנהג שהוקבע עתה מזה כמה שנים שכל העולים כולם קוראים להם קריאה חדשה. מעתה העולה סמוך. אין סומך לו שאינו עוד ששי. וכתבת שאע"פ שגם בעיניה דמר המנהג הזה הוא יותר נכון מאד מאד מהראשון בכ"ז רצה מני"ר שאגלה לו בכתב טעמי הדברים מבוארים כל הצורך אשר מחמתם בחרנו בהמנהג האחרון מן הראשון. כי גם רו"מ יחפוץ להנהיג כן בקהל עדתו. עכתד"ק:
תשובה באמת אמרו שאלת חכם חצי תשובה. ובדברי מני"ר רואה אני בה כי עוד בה שלישיה. כי אחר שמני"ר כתב שהמנהג שהוקבע עתה הוא יותר נכון בעיניו מהראשון. א"כ רומעכ"ת שי' הא ידע טעם הדבר והמסתעף ממנו מספק ברכות לבטלה המוזכר בדברי הפוסקים בנדו"ז. וכל רז לא אניס ליה. ואחר שכן מה שאל ממני לגלות לו בכתב טעמי הדברים. והטעם שיש אתנו כבר טעם ממנו רו"מ לראשונה. ואם שאלתו לברר לו הדברים מספרי הפוסקים המדברים בדין זה ולהעתיק לו דבריהם. הנה נתן לי מקום לדבר אתו. כי רו"מ שי' אשר הנהו פנוי מעבודת הצבור ועולה הכבד מנשוא. תמצא ידו לחפש בספרי הפוסקים וידיו רב לו להעלות פנינים מים לימודו ועיונו הזך ולברר הלכה למעשה. ולמה יעמיס זאת על שכם רעהו הרבוץ תחת משא העם מבקר עד ערב. ואחרי טרח"א אין אתנ"ח כאשר בקי רו"מ באופנה של מדינה. וכמעט רציתי להשיב לרו"מ בדרך קצרה. תשובה ברורה בקש תמצא. לולא כי דבריו האחרונים המה הרהיבוני באמרו כי אין בידו ספרי הפוסקים גם מעט מזער. וכיון דלית ליה למילף מציאה ממציאה. ע"כ לית ליה גם חיפוש מחיפוש. ולדבר הזה נענעתי לו ראשי הגם כי אנכי גם כן אין אתי ספרי דבי רב ככל הצורך ומעת עלותי מבית תפארתי ירושלים עיר עז לנו תובב"א אשר שם עזבתי בית מדרשו של עט"ר מרן אבא צוף דב"ש זצוק"ל פרדס הצדיקים מלאה ע"כ גדותיו מספרי הפוסקים ושו"ת אין מספר. הנה אנכי מצטמק ויפה לי בספרי הקדש אשר אתי במחיצתי. ומהם אלקטה באומרים מאשר תמצא ידי. וזה החלי וה' יעזור לי כיר"א:
הנה בהך הודעה שצוינו לש"ץ על ככה שלא לחזור ולקרות עם העולים מה שכבר קראו עם עולים הקודמים. אשר ממנו הוקבעה ההלכה והמנהג כעת. לא חדשה היא אתנו. ולא מלבנו הוצאנו מלים. ורק שליחותייהו דרבנן קמאי קא עבידנא אשר צוו אותנו על ככה לסקל המסלה מהמנהג הזה אשר בו נדנוד איסור תורה מברכות לבטלה לדעת רבותינו האוסרים. ופקודתם תשמור רוחינו. וכאשר המנהג הלזה בדורותינו אלה. עוד אסף בחפניו כמה מכשולים חדשים לא שערום הראשונים שלפנינו. לא יכולנו מלהתאפק עוד והוכרחנו לגדור גדר בעד המנהג הקדום שלא יתפשט עוד הוא ומכשוליו עמו. ונשעננו בזה טל רבותינו הפוסקים זצוק"ל אשר מכחם אנחנו באים. והם בדבריהם המצודקים גלו לנו מה לעשות בדין זה. ואותה נשמור לעשות כאשר אגלה למעכ"ת שי' את דבריהם הלאה בעהי"ת. ומפיהם אנחנו חיים:
דע דבהך דינא דנוספים החוזרים לקרות מה שכבר נקרא לעולים הקודמים אי שפיר דמי או לא. היא מחלוקת קדומה בספרי הפוסקים ז"ל. כי המרדכי בשם רבינו אפרים ז"ל בסוף מגילה כתב שרבינו אפרים בש"ת יצא בחרי אף על שהש"ץ היה חוזר וקורא ולאשר אמר. וכתב דאסור לעשות כן. והביא דבריו מרן בב"י סי' רפ"ב יעו"ש. וכן היא ס' התשב"ץ בח"ב סי' ע' הביאו דבריו ג"ע בברכ"י סי' רפ"ב והרב כסא אליהו ז"ל בס' הנז' דהאידנא דכל הקהל מברכים אין להוסיף אפי' בשבת כדי שלא להוסיף בברכות שאינן צריכות יעו"ש:
וכן כתב מאריה דאתרין הרב גו"ר ז"ל בחלק א"ח כלל ב' סי' כ"ב קרא ערער על המנהג הלזה ופקפק בדברי הריב"ש שהתיר. וטרח לישב הדבר ולא הונח לו. ויעוין שם בסו"ד כדבר איש האלדים רתת על המנהג לחזור הקריאה לעולה יעו"ש. והגם שהרה"ג מהר"י פרג'י מהמה ז"ל שם בסי' כ"ג מישב המנהג הלא הרב גו"ר זלה"ה בסי' כ"ד שאחריו חזר וסתר כל דבריו. והחזיק את דבריו הראשונים. [וחבל על דאבדין שדברי התשובה השנית לא נמצאת בשלימות עד תומה] ומהתימה על כבוד הרב המופלא כמוהר"י יו"ט ישראל ז"ל המסדר מנהגי מצרים שכתב בס' זה. שהרב גו"ר ז"ל ערער על המנהג. אכן הרב כמוהר"י פאראג"י ז"ל ישב אותו עיין בדבריהם. ולא זכר שר שאחר מה שאשרו הרב כמוהר"י פראג"י ז"ל חזר הרב גו"ר ז"ל וסתרו ואיך מי שלא ראה זו לא ראה זו. והלא הוא עצמו ציין להגו"ר סי' כ"ב כ"ג כ"ד. וא"כ אין כאן ראיה שאושר המנהג. שהרי הרב המשיג והמערער על המנהג במקומו הוא עומד. ומס' מנהגי מצרים הנז' העתיק רב אחאי גאון כמוהר"ר תדב"א יצ"ו המחבר ס' נוה שלום מנהגי נא אמון יע"א. בה' קס"ת את לשון ס' מנהגי מצרים ככל האמור. ולא יעיר שהרב גו"ר ז"ל לא קיבל את דברי הישוב של הרב כמוהרי"פ ז"ל כי לא ראה הדברי' במקורן:
והריב"ש ז"ל הוא המתיר שאפי' אם יקראו לעולה הב' מה שקראו עם הראשון ומברך אין בכך כלום. ודבריו הביאם מרן בב"י סי' רפ"ב וכתב שס מר"ן שהעולם נהגו כהריב"ש. וכוותיה פסק בשלחנו הטהור סי' רפ"ב סעיף ב' יעו"ש:
האמנם פסק דין הלזה שפסק מר"ן ז"ל שאין בכך כלום. לא איפרק מתולשא. ולא נתקבל בסבר פנים יפות אצל רבותינו הפוסקים (וכאשר ידע לה רו"מ שבענין הברכות לא נתקבלו כל דעות דמר"ן ז"ל בהם מחשש ספק ברכות כי יש מקומות רבים דלא עבדינן כוותיה בענין הברכות וכאשר כתוב אצלינו במקום אחר בארוכה) וצא ולמד מ"ש בזה ג"ע הרב חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רפ"ב אות ג' וז"ל עמ"ש מרן מותר לקרוא הרבה עולים וכו' זה דעת הריב"ש בתשובה. וראיותיו אינן מכריעות. והרשב"ץ וקצת אחרונים חולקין בדין זה כאשר יראה הרואה בספרי האחרונים. ואפי' דנהוג הכי בכמה מקומות כהוראות הריב"ש ומר"ן ואין למחות בידם, מ"מ ירא שמים היכול להזהר. לא יעלה כשאין קורין לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעים בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כלם מחדש איזה פסוקים נוספים עכ"ל:
וכן בקדש חזיתי להתייר הגדול השכנה"ג ז"ל בסי' רפ"ב בהגהב"י אות אלף שאחר שהביא דברי המרדכי ורש"ל וב"ח ודברי מור"ם דכולהו אסרי לחזור ולקרות זולת בשמחת תורה. כתב דבמקומו פשט להתיר. ושוב הביא מדרשות מהרי"ל מה' נישואין דכתב דיש לסדר קודם שבת לכמה בני אדם מספיק הסדר שלשה פסוקים. ולפי אותו הסכום בוררין שושבינין כי אין לחזור בסדר לאחוריו כדי לקרות כמו שירצה. וכן ראיתי בהילולא בת מהר"י סג"ל ביררו שושבינין ולא הספיק הסדר לכולם ונשארו הרבה אחר הסדר ויצאו חפשים ע"כ. וזהו כדעת המרדכי וכס' ס' המפ' ורש"ל וב"ח. ומסיים בה הרב ז"ל וז"ל. ומ"מ מה שנוהגים קצת שלוחי צבור דאע"פ שיש בסדר כדי לקרות לכל העולים שלשה פסוקים. אינן משנין הפסקות של ז' עולין. וחוזרים וקוראים פסקה אחת לכמה אנשים. לא יפה הם עושים. וכיון דאפשר לצאת ידי חובת כל הסברות. מה להם להכניס עצמם באיסור תורה לפי דעת המרדכי וכו'. והילכך הנכון שהש"ץ יקרא שלשה פסוקים לכל עולה. ואם בכל זאת לא יספיקו לעולים אז יחזרו לקרות מה שקראו כבר:
ועוד אני אומר שראוי להש"ץ להזהר בעצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קרא אלא אחר אשר קראו שבעה עולים לפחות אחד ועשרים פסוקים שהוא חיוב הקריאה. ואח"כ אם יראה שאין הסדר מספיק לכל העולים אז יקרא מה שכבר קרא לאחר עכ"ל:
ודברי השכנה"ג ז"ל ואזהרותיו שתים. קבעם להלכה רבין חסידא מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו הבהיר אמת ליעקב ז"ל בסי' משפט הברכות לעולים לקס"ת אות ע"ב. משם השכנה"ג. וחזר ושנאם שנית לקמן בס' משפט קס"ת לש"ץ אות י"ט. וכן העלם ג"ע בספר לדוד אמת ס' הנז' יעו"ש. הנך רואה לרבנן קדישי זיע"א אשר מזהירים והולכים לבלתי נהוג הכי להיות חוזר לאחוריו כל היכא דאפשר. וגם בזאת אחר עלית כל הז' עולים ולא באמצעות העולים. ועוד נדבר מזה לקמן במקומו בעהי"ת:
וכן תחזה להרב גו"ר ז"ל בסוף אותה תשובה. שדבריו חוצבי להבות. וסיים וכה דבריו ואם אפשר שכל עולה לקרות שיקרא שלשה פסוקים או לפחות ב' פסוקים הנה מה טוב ומה נעים. ואם אי אפשר מוטב לדחות כבוד הבריות ואין לדחות כבוד שמים באיסור ברכות לבטלה. וישתקע מנהג חדש זה מן העולם. ומצוה זו תלויה בראשי ודברי הקהל שיתחילו הם לבטל המנהג. ואחריהם כל אדם ימשוך וחפץ ה' בידם יצלח עכ"ל:
הנך רואה כמה אזהרות אזהירו אותנו מרנן ורבנן הפוסקים ז"ל לחדול ממנהג זה לחזור ולקרות לעולים מה שכבר נקרא. ואזהרה שמענו לשלוחי צבור היראי את ה' לבל יכניסו עצמם והצבור באיסור תורה דברכות לבטלה לדעת רבנן האוסרים אשר הם הרבים. ואזהרה שמענו שאיש הירא לא יעלה לס"ת אם יקראוהו עולה. וכמ"ש ג"ע בברכ"י וכמש"ל. והגם שידעי רבנן שמרן ז"ל דאתכא דידיה סמכינן פסק כהריב"ש ז"ל בכל זאת לא הונח להם לנהוג הכי לכתחילה:
וקושטא קאי כי גם פשטות דברי מר"ן ז"ל אינן מנגד להאמור חלילה. כי מטריה דמר"ן ז"ל רק לומר שאם קראו לעולים וקורין לזה מה שקרא זה אין בכך כלום. ר"ל אין כאן חשש ברכה לבטלה אם יהיה כזה. אכן לא כיון מרן ז"ל שזו דרך ישרה שיבור לו האדם אע"פ שיש דרך טובה הימנה. כי סו"ס גוד אחית וגוד אסיק. מידי פלוגתא לא נפיק. ומר"ן ז"ל הכל גלוי לפניו שיש פלוגתא בדבר והחולקים רבו מן המתירים וא"כ גם לדעת מר"ן ז"ל אם נמצא דרך בטוחה משופה ומנוקה מכ"מ טענה וערעור. דהיינו לקרות לכל אחד קריאה חדשה. ע"י שנזהיר את הש"ץ לשית לב לכך. פשיטה ופשיטה דנתפשנה בשתי ידים ולא נעזבה בשום אופן וכאשר נלחץ אל הקיר ואין דרך לעבור שאין הסדר מספיק על מר"ן ז"ל נסמך לחזור אז ולקרות מה שכבר נקרא. ואין בכך חשש ברכה לבטלה. ואם מר"ן יעץ מי יפר. אכן לא לנהוג הכי לכתחילה. נגד האוסרים מרנן ורבנן הקודמים למר"ן ז"ל כל שיש בידינו לתקן ודו"ק:
תורת העולה מהאמור ומדובר שהך עובדא דעבדינן לבטל מנהג קריאת העולים זאח"ז בקריאה אחת. לאו דילן היא ורק אנן מצווין ועומדים מפיהם. ושליחותייהו דרבנן קא עבידנא ובפרט במילתא כדנא דספק ברכות אשר ההפסד יתר על השבח ישמע חכם ויוסיף לקח. ולסגת אחור מקריאה לאחור. ורק נוכח ה' דרכו וזאת לפנים. ולהזהיר על ככה לשלוחי צבור המתוקנים. וה' עזרם ומגנם:
ומעתה עמוד נא עמדי ואשמיעך את דברי מהיכן נוסד המנהג הלזה בארץ מצרים לקרות חמשה עולים ופה עולים העולים הנוספים. ואח"כ הסמוך והמשלים:
דע כי בסדר הז' עולים ומדרגות מעלתם. הנה לפי דרך הפשט המשלים שהוא הגולל את ס"ת הוא היותר גדול שבכולם. וע"כ הוא ניתן רק לגדול הצבור אשר הוא המשלים. והדבר הזה מפורש יוצא מסוגיין דפ' בתרא דמגילה דל"ב ע"א מימרא דריב"ל שם, ופסקה הרמב"ם בפי"ב מה' תפלה דין י"ח שגדול הצבור עולה ומשלים. וכתב שם מר"ן הכ"מ דלמד רבינו דין זה ממימרא דריב"ל הנז"ל יעו"ש. איברא דמר"ן ז"ל בב"י סימן קמ"ז וכן בשלחנו הטהור סי' הנז' סעיף א' מפרש לה דלענין גלילה קאמר דנוטל שכר כנגד כולם. וסובר שגדול באלו הז' שקראו הוא הגולל. וכפי' הב' שכתב בעל העיטור שהביא דבריו רבינו הטור בס' קמ"ז יעו"ש. הא מיהת לדעת הרמב"ם ז"ל ס"ל דפי' הגולל הוא המשלים שאחר קריאתו הס"ת נגלל. וס"ל דגדול הצבור הוא העולה למשלים מדינא דגמרא ממימרת ריב"ל הנז"ל. ותמהתי על ג"ע בס' מחב"ר סי' רפ"ב אות גימל כתב ומנהג קדום הוא בספרד לעלות גדול הקהל בשביעי שהוא המשלים עכ"ל ואייתי עלה רק ממנהג ולא זכר שר אדוני יוסף שהרמב"ם ז"ל פסק לה לדינא ואייתי לה מסוגיין דמגילה. וא"כ איננו מנהג לחוד רק דינא לסברת הרמב"ם ז"ל. וכן תמהתי על הגאון הרדב"ז ז"ל שבח"א סי' ש"ד נשאל במי שעלה לס"ת שלישי אם תלמידו יכול לעלות משלים כיון שמשלים הוא יותר מעולה במדרגתו. והשיב שאם בעלית השלישי איכא כבוד כגון עלית עשרת הדברות או שירת הים דמשום כבודו הוא שהעלוהו לשלישי. יכול התלמיד לעלות משלים כיון דאין בכך קפידה. אבל אם העלו לרבו שלישי באקראי. צ"ע כיון דכבוד עלית משלים אינו מן ההלכה. אלא מנהג כבוד בעלמא. שנהגו העולם היה ראוי שיעלה. מ"מ מסתברא דלא יעלה דאיכא זילותא דרביה דחלשה דעתיה זולת אם נתן לו רבו רשות דהא קי"ל הרב שמחל על כבידו כבודו מחול עכ"ל:
ומהתימה על גאון גדול כמוהו שיאמר שמנהג עלית הגדול למשלים אינו מן ההלכה רק מנהג העולם. ולא כן אבי כי הרמב"ם ז"ל פסק הכי לדינא שגדול הצבור עולה ומשלים. ולמד כן מסוגיין דמגילה. ועיין שם בתוס' ד"ה גדול שבכולם:
עכ"פ דון מינה ואוקי באתרין. דע"ד הפשט עלית המשלים היה יותר גדולה. ופוק חזי שהגאון הרדב"ז ז"ל בתשו' הנז' אסר לתלמיד לעלות משלים אם העלו לרבו בעלית שלישי כיון דהמשלים הוא יותר גדול. במעלה. וכדבר האמור. וכן נהגו בספרד משנים קדמוניות אשר בה ישבו יתנו רבנן תקיפי מאורות הדת זאת לפנים לתקפ"ץ ומלכות הרשעה מהרה תעקר לנצח נצחים תחרב אמן:
ואולם ע"פ סודם של דברים. הששי הוא היותר גדול במעלה. והשלישי קרוב לו. והמשלים הוא הגרוע שבכולם. וכאשר כן כתב ג"ע במחב"ר סי' רפ"ב סי' ג' יעו"ש דדייק לה מדברי הזוה"ק דקאמר ר' כרוספדאי חמיד לבא לא הוה סליק אלא שתיקנה לאינון דסלקין יעו"ש:
וג"ע שם כתב משם מהרח"ו ז"ל דנסתפק בעלית הששי. אם יותר טוב לעלות ששי למנין או סמוך למשלים אע"פ שעלו יותר מששה ושבעה. וכתב דנראה שיותר טוב לעלות סמוך למשלים כי להיות בסמוך ומשלים צריכים לקרות בדבר אחר בס"ת. משא"כ העולים באמצע שחוזר כל אחד וקורא מה שקרא חבירו. וא"כ אינו נקרא הששי אלא סמוך למשלים עכ"ל מהרח"ו. וסיס ע"ז ג"ע שם וז"ל ודבריו טובים אם הששי הראשון לא קרא קריאה מחודשת. אז מסתבר דסמוך שקרא קריאה חדשה יש לו תורת הששי. אכן כי נהוג דגם הששי קורא קריאה מחודשת ומשביעי ואילך חוזרים לקרות מה שקראו כבר נראה דיותר טוב לעלות הששי הראשון שהוא העיקר. והכי דייקי דברי הזוהר וכו' דקאמר שתיתאה לאינון דסלקין. דכיון לומר דאם קורין הרבה עולין הששי הראשון הוא כנגד היסוד וז"ש לאינון דסלקין ולא הסמוך למשלים עכ"ל:
וע"פ דרך הסוד האמור. בנו מגדל מנהג הלזה לקרוא לס"ת חמשה עולים מחובת היום בקריאה חדשה לכל אחד. ובשבת שיש בו חתונה או שורה שצריכים לקרוא עולים הרבה מבעלי השמחה. מפסיקין בין החמישי להששי וקוראים לכל בעלי השמחה והחתן בכלל הכל נוספים שקוראים להם מה שקרא החמישי. ומניחים הששי להעולה סמוך שקורין לו קריאה חדשה כדי שתהיה לו תורת הששי כדבר האמור ואחריו המשלים באופן שכל ההתחכמות הזאת הוא כדי לזכות להאיש הנכבד בעיניהם שהוא יהיה העולה הששי בקריאה החדשה שקורין לו. וע"כ כל הקודמים אליו הם לוקים בתוספת הזאת שקורים. להם מה שקראו עם העולים הקודמים. וכלם קריאתם כפולה מה שקרא החמישי. זה הוא טעם המנהג וזה הוא יסודו. וצא ילמד מעתה כמה תיוהי וכמה תמהי איכא במנהג הלזה. הט אזנך ושמע:
א) דמי שמע כזאת ומי ראה כאלה. שבעבור שיזכה איש יחיד הנכבד בעיניהם. לקרותו בעלית הששי וסמכ'ו את ידיהם עליו לתת לו עלית סמוך לאחרונה ויטול הוא חלק יפה. נכניס את כל הקהל העולים בספק ברכות ובסל"ע המחלוקות של הפוסקים האוסרים לעשות כן. ופעמים רבות אשר בטלי השמחה הם רבים ושלמים בפ"י וגם החתן בעל השמחה שהכל נעשה לכבודו היא ניהו מן הנוספים והטפלים. ואת כל אלה נזרה הלאה בעליות נוספים שאינן עולים לחיוב הקריאה. ומסופקים בספק ברכות. בעבור איש אחד פרטי שיזכה בעליה יפה. ואנה מצינו כזאת להכשיל את הרבים כדי שיזכה היחיד. ולהפך תנן. דאומרים ליחיד חטא כדי שיזכו הרבים. לא להפך הישרה:
ב) אפי' למטונייהו דחפצים לכבד האיש ההוא הנכבד בעיניהם בעלית הששי שהיא גדולה במעלתה ע"פ הסוד. הלא סמייהו בידייהו לכבדו בעליית הששית הזאת עצמה ע"י שיעלוהו ששי למנין הקרואים שכולם קראו קריאה חדשה מראש הקריאה עד כען. והוא באמת הששי העיקרי הן לפשט והן לדרך הסוד. וכן לכל העולים הבאים אחריו כולם יקראו להם קריאה חדשה של שלשה פסוקים לכל אחד. ובהכי פלטינן מכל חשש הן לפשט והן לדרך הסוד. דאין כאן שום ספק ברכה לבטלה בעולים הנוספים הקוראים קריאה חדשה. ואין למו מכשול. והאיש הנכבד בעל הששי הרי הוא כבר זכה בעליתו לששי למנין הקרואים בקריאה חדשה. אשר אין כאן שום ספק במדרגת מעלתו שהוא הששי האמתי הן לפשט והן לסוד. ואין נגרע ממעלתו דבר. והוא זוכה ומזכה בעליתו לששי למנין הקרואים כדי שהבאים אחריו לא יכנסו בספק ברכות:
ולאשר יאמרו כי מדרגת עלית הסמוך היא דוקא בהיותו סמוך למשלים. מלבם הוציאו מלין ואין להם על מה שיסמוכו כלל בין לדרך הפשט ובין לדרך הנסתר כאשר אבאר בעהי"ת. ואעיקרא השם הזה סמוך לא נמצא בספרי הפוסקים שם חדש הזה לעולה הששי. שיקרא סמוך. רק למנהג שנתחדש להוסיף עולים באמצע הקריאה. וחוזרין וקורין מה שקראו ומשכחת לה לפעמים שקורין עשרים עולים. וא"כ מה שם אשר יקראו להעולה ששי בקריאה החדשה שתורת ששי לחובת היום עליו. הוכרחו לקרוא לו סמוך להודיע שהוא הסמוך למשלים. שהוא השביעי. וממילא יתודע שזה שעלה סמוך הוא הששי. וא"כ המנהג ההוספה לעולים ממין זה היא שהולידה והצמיחה את שם הסמוך הלזה. האמנם שיהיה הששי מוכרח להיות דבק עם המשלים אינו הכרח כלל לא לפשט ולא לדרך הסוד. כי על דרך הפשט שהמשלים הוא הגדול שבכולם. הנה סיבת גדולתו בעבור שהוא הגולל את ספר התורה. והוא האומר קדיש אחר הקריאה. ואחת היא לדרך הפשט אם המשלים שהוא גולל ס"ת אם עליתו אחר העולה הששי או הששים. כיון דגדולתו קלה בעבור גלילת הס"ת. א"כ קריאתו לאחרונה וגלילת הספר על ידו זו היא מעלתו. בכל אופן שתהיה:
וע"פ הסוד. הנה כל הששה עולים מהכהן עד הששי והוא בכלל כולם רומזים לספירות והארות עליונות הני רכשי דרחמנא. ומעלת עלית הששי שהיא בחינת היסוד היא הארה גדולה מאד. וע"כ העולה ששי הוא הגדול שבכולם כפי בחינת הספירה הששית הרומזת לעליתו. וקרוב לו במעלה עולה השלישי. והגרוע שבכולם הוא העולה השביעי שהארת בחינתו היא הארה מועטת מאד בערך הקודמים. צא ולמד שרבינו האר"י התיר לאשה ולקטן לעלות שביעי וכדקי"ל הכל עולים למנין ז' וכמ"ש ג"ע בברכ"י סי' רפ"ב סעי' ה' יעו"ש וכ"ז ידוע ליודעי חן. ואני שמעתי ואתלמד מדבריהם הגם כי לא זכיתי לבוא עדיין אל שערי החכמה הזאת. וא"כ בהיות העולה הששי הוא הששי למנין הקרואים בחובת היום כבר קנה הארת מדרגת עליתו בספירה הרומזת להששי שהוא הארת היסוד. ובאשר כי הארת הז' איננה גדולה בערך הששי. א"כ אפי' אם הששי האמיתי עלה בעליתו. ואחריו עלו עולים אחרים. אין נגרע מערכו דבר. ואין כאן צורך שהמשלים יחובר אליו כלל. וה' הטוב יכפר בעדי. ועיין להרב גו"ר ז"ל בא"ח כלל ב' סי' כ"א בסופו:
ומכיון שכן. אין לך דרך בטוחה משופרת ומנוקה מכל מין טענה וערעור הן לפשט והן לדרך הסוד. כי אם לקרות לכל העולים כמה שיהיו מתחילה ועד סוף קריאה חדשה שלשה פסוקים לכל אחד והששי למנין הקרואים הוא האמיתי עולה הששי לפשט ולסוד. ובזה פלטינן מכל נדנוד בדבר וכדכתיבנא:
ג) תמהתי על המנהג הלזה. להעלות העולים הנוספים בין החמישי והששי ומפסיקין בתוך הז' עולים של חובת היום. בנוספים שאינם עולים לחובת היום. שהרי העד העיד בנו הרב השכנה"ג ז"ל בסי' רפ"ב והבאתי דבריו לעיל. שראוי לשליח צבור להזהר בעצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קראו אלא אחר אשר כבר קראו השבעה עולים לפחות סכום כ"א פסוקים שהוא חיוב הקריאה ואח"כ אם יראה שהסדר אינו מספיק לכל העולים יחזור לקרות מה שכבר קראו עכ"ל. וכן הזהיר ג"ע בס' לדוד אמת. ורבין חסידא בס' אמת ליעקב כמש"ל. והגם שהרב השכנה"ג ז"ל במקומו מתירין לחזור ולקרות מה שכבר קראו. ועכ"ז עומד ומזהיר שעלית הנוספים תהיה אחרי כלות השבעה עולים של חובת היום. לפחות שלשה פסוקים לכל אחד שהוא חיוב הקריאה מדינא ואח"כ אם יש נוספים אם יש מקום לתת להם קריאה חדשה יקרא לכל עולה שלשה פסוקים או לפחות שנים ולא יחזור. אא"כ אין הסדר מספיק. ונראה ברור שטעמייהו דרבנן משום לתא דהפסק נגעו בו. שכיון הנוספים האלה שאינן קורין להם קריאה חדשה אינן עולים מהמנין לז' עולים. מי הכניסם באמצע חובת היום ולהפסיק בין העולים בעולים שאינן עולים לחובת. וע"כ הזהירו שהתוספת תהיה אח"כ ולא באמצע הקריאה. ואולי שגם ע"פ דרך הנסתר אין נכון לעשות כן כיון שששת העולים הם רומזים לספירות עליונות. מי שם פה להפסיק ביניהם בעולים שאינן עולים לחובת היום. והלא נוכל לצאת ידי שניהם שאחר גמר הששה עולים כסדרם ואח"כ הז' כולם בקריאה חדשה. ואח"כ נוסיף. ואפוכי מטרתא למה להו:
ד) כמו זר נחשב בעיני המנהג הלזה שביום שיש בו נוספים מחמת שורה של חתונה. שבאים בני אדם הרבה מקרוביו ומיודעיו לעלות עמו לס"ת ולכבדו. באופן שכל שמחת היום כולה לכבוד החתן שהוא כמלך. וחרפת עולם היא זאת שהחתן בכל כבודו ומלכותו יעלוהו לעולה נוסף שאין עולה עליתו לס"ת מחובת היום. כי כן הוא הדבר לפי מנהגם הקדום וכאשר ראיתי בעיני. שהחתן מעלים אותו מן הנוספים בקריאה כפילה ומכופלת מאה פעמים ואם מלך הוא איה כבודי. פוק חזי שהרב השכנה"ג בסי' רפ"ב בהגהב"י אות י"א תמה על מנהג העולם שאין נוהגים לעמוד על רגליהם בעת שהחתן קורא בתורה. מפני שהוא מלך. שמטעם זה אנחנו עומדים בשעת ז"ב מטעם שהחתן מלך הוא וכן המנהג פשוט בקושטא. וכתב שבס' הפליאה כתב כן. ולא מצא טעם למנהג הזה שהוא תמוה בעיניו וכתב הרב ז"ל שמנהגו הוא לעמוד על רגליו בעת שהחתן עובר לפניי יהיה מי שיהיה שהרי הוא כמלך יעו"ש:
ומי יגלה עפר מעיני"ק לראות ע"פ מנהג הנז' שמלכות החתן בעיניהם היא מלכות קטיעה וממשלה שפלה. ולא זו שאין מכבדין אותו בעמידה על רגליהם. אלא שנחשב בעיניהם לאיש פשוט שנותנים לו עלית נוסף המסופקת בעליתה מלתא דברכות. וברורה שאינה עולה מחובת היום. הזה הוא כבוד מלך? ובמקומות שנוהגים להוציא ס"ת מיוחד לחתן לקרות בו פרשת ואברהם זקן כעוב"י תונס ועוב"י נ"א ושאר מקומות. ניחא שהוא עכ"פ כבוד והדר לחתן לקרות בס"ת שלו כדין המלך. אכן להעלותו נוסף לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי שיהיה זה כבוד. ורק בזיון ח"ו. ובכל המקומות שהעברתי בהם במדינות רבות לא ראיתי ולא שמעתי שהחתן יעלו אותו לנוסף כנר התשיעי שבחנוכה רק בארץ הזאת במנהגם הקדום אשר תלי"ת התחילו בכמה בתי כנסיות לתקן הדבר. ה' יעזרנו ויעזרם עדכ"ש:
ה) אני אומר לוא ראו הראשונים אשר הנהיגו את המנהג הלזה. את המכשולות הגדולים היוצאים ממנהג זה בדורותינו אלה. חלילה לי להאמין אשר היו מניחים את המנהג הזה להתפשט אפי' כדי אמה אחת. כי עתה בדורותינו אלה אשר בעוה"ר הדור פרוץ ואין מורא בית הכנסת עליהם. הנה מעת אשר יתחילו הנוספים לעלות לס"ת ולחזור ולקרות מה שקראו כבר. והם יודעים שאין עליות אלו עולים לחובת היום. והקריאה הזאת כבר שמועה. מאז יתחילו לדבר איש עם רעהו בדברים בטלים ודברי חול בשבת. וכאלו יושבים בקרונה של ציפורי. וכמה רעות נמשך מזה איסור שיחה בבית הכנסת. ונוסף על אלה שהס"ת פתוח. והוא עון פלילי רח"ל. ולפעמים תקוץ נפשם בהטורח ויצאו מבהכ"נ בעוד החזן קורא בתורה. ויש סכנה בדבר. גם החזנים עוזרים בזה לרעה. כי כאשר קצה נפשם וקצרה רוחם לחזור קריאה אחת עשרים פעמים. המה קורין בלחש ומהירות עצומה. קריאה דחופה וחסרת טעם בלתי טעמי התורה כלל. וגם המברכים מברכים בלחש. ואין בקריאה זו שום טעם וריח רק ריח איסור ומכשול וטורח הצבור. אשר כל זה יתוקן בהיות קריאת כל עולה חדשה שאז הצבור אשריהם ישראל לא יחפצו לאבד אפי' שמיעת פסוק אחד. ואין דובר דבר והכל יבוא על מקומו בשלום:
וזאת תורת העול"ה מכל מאי דכתיבנא. אמינא ולא מסתפינא שהמנהג אשר הוקבע עתה להעלות כל הקרואים בקריאה חדשה שלש פסוקים או יותר לכל עולה. הוא הדרך הטוב והישר. משופרת ומנוקה מכ"מ נדנוד איסור ח"ו. והעולה הששי יעלה הששי למנין הקרואים והוא הששי האמיתי לפשט ולסוד. וכמה טובות ותועליות כרוכים בזה. א) שאין כאן טורח צבור בקריאה פעם ראשונה וחזרה אח"כ אותה הקריאה עצמה אשר שמעוה כמה פעמים. ב) שעי"ז תמנע השיחה בבית הכנסת בעוד הספר פתוח כי הצבור יתנו אזן קשבת לשמוע הפרשה. באשר כי כל העולים מקריאה חדשה. ג) לצאת ידי ספק ברכות לדעת רבותינו האוסרים לחזור הקריאה וכדכתיבנא. ד) שע"פ אופן הזה כיון שתהיה להרבה עולים כולם קריאה חדשה. א"כ בודאי כבר עברו ז' עולין של חובת היום. אם אח"ז לא הספיק לו הסדר לכל העולים בקריאה חדשה ורצה לחזור לקרות מה שקראו כבר אין בכך כלום כי הרי הנוספים התחילו אחר חובת היום. וכדכתב הרב השכנה"ג ז"ל. ה) לכבוד החתן ביום שמחת לבו. שישתקע הדבר ולא יאמר שהחתן יעלה נוסף ח"ו ויש גם צד איסור בדבר שמזלזלים בכבודו וחלילה לעשות כן. ותמצא עוד תועליות הרבה בענין הלזה, ואדע אל נכון כי גם רו"מ בשמוע את דברינו הנ"ל אשר כלם למדתי אותם מדברי הפוסקים זיע"א אשר קדם זכרם בדברינו. כן ינהיג גם רו"מ בקהל עדתו. וזכות הרבים תלוי בו. הלכ"ד איש צעיר. הבעהח"מ פה קריה עליזה מצרים יע"א בש"א לחדש השלישי המוכתר בכתר תורה. ה"ן סדר למקר"א. את משמרת ה' שמרו על פי ה' וה' יזכנו לעשות רצונו כרצונו אמן:
הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט