אור ברסלב
ומצור דבש חלק אורח חיים

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק אורח חיים

הקדמת המחבר

סימן א

הלכות בית הכנסת.

שאלה אשר נשאלתי מאיש אמונות מגדולי עירנו יצ"ו לחוות דעתי הקצרה עליה.

וזה נוסח שאלתו אות באות:

להיות כי בעירנו פה עוב"י מצרים יע"א ברחוב היהודים העי"א בנויים לתלפיות עשרה בתי כנסיות גדולים ומפוארים הי"ג. בפ"י. וזאת לפנים היו כל הבתי כנסיות הנז' מלאים פה לפה מהקהל המתפללים הי"ו כן ירבו וכ"י. ואולם בשנים האחרונות לרגלי הרחבת העיר ומגרשיה ורחובותיה ומבואותיה חדשים מקרוב ע"י השגחת הממשלה יר"ה. רוב אנשי העיר ורוב ככל אנשי צורה מיחידי הקהל יצאו מרחוב המיוחד ליהודים וקבעו דירתם בפרווארי העיר אשר רחובותיהם מרווחים ונקיים ואוירם צח. וגם שמה בנו להם בכנ"ם אחרים כלולים בהדר ויופי. ומובן מאליו שבתי כנסיות הראשונים אשר ברחוב המיוחד מקדמת דנא לדירת ישראל אין הקהל שבהם מספיק למלאת אותם. ויש מהם אשר לסיבת מיעוט יחידים המתפללים בו אין הכנסותיו מספיקים לכלכלתו. לשכירות חזן ושמש ושמ"ל ובדק הבית וכיוצא. וע"כ עלה בדעת פרנסי וטובי העיר נשיאי הארץ יצ"ו לסגור איזה מהם לגמרי. או ליחד בהם התפלות רק לימים נוראים וימים טובים וכיוצא. האמנם באשר זאת קשה בעיניהם להוציאה לפועל נועצו לעשות אופן אחר. והוא כי ברחוב הנז' יש שתי בתי כנסיות זו אחורי זו בנויים בשטח אחד לאורך הרחוב ואין ביניהם רק כותל המזרחי מבנין לבנים המפסיק בין זו לזו אשר בכותל ההוא בנוי ההיכל הקדש דבית הכנסת הגדולה. ובנפול המחיצה שביניהם יצורפו לבית הכנסת אחת אשר תהיה גדולה ויפה מאד וברוב עם הדרת מלך. ואז יוקבע ההיכל בבית הכנסת הפנימית הקטנה העומדת להצטרף עם הגדולה. ובמקום ההיכל הראשון הקבוע כעת במחיצה המפסקת העתידה ליפול כאמור יוקבע מקום הבימה. ובזה ישארו הב' בתי כנסיות הנז' מקודשים לתפלה כאשר היתה באמנה. זאת היא עצת הפרנסים יצ"ו והכן נמנו וגמרו. ובאשר עלי אני הח"מ שמו המשרה הזאת להוציא הדבר לפועל ולנצח על המלאכה. אמרתי להם כי לא אעשה דבר כי אם עד אשאל את פה מעכ"ת שי' המורה לצדקה יחש"ל אי אריך למיעבד הכי. מפני כי כמה ספקות אשר אני מסופק בדבר ולא אדע מה לעשות. א) אם מותר לסתור כותל בית הכנסת באופן כזה שאיננו לסתור על מנת לבנות רק לסתור הכותל ולהניח מקומו פנוי כמובן. ב) אם מותר לעשות כן. להוריד מקום קדושת ההיכל ולקבוע במקומו התיבה אשר איננה שוה לקדושת ההיכל והוי כמוריד מקדושה חמורה לקלה ג) אם יהיה האופן שלא יתכן לקבוע במקומו התיבה כנז"ל רק לסתור את כותל המפסיק בין זו לזו מקצה הכותל עד קצהו הב' ולצרף עי"ז את שתי הבכנ"ס לאחת. אם אין איסור בדבר שיהיה מקום ההיכל מדרס כף רגל לאנשי בית הכנסת. ד) מה לעשות בעצים ואבנים של ההיכל והכותל הזה אם מותר למוכרם או לבנות בהם מקום אחר של הקהל. אלו הם ספקותי בדבר ונפשי נכספה לדעת אי שרי מדינא אז אקרב אל המלאכה. או יותר טוב להניחם לסגור הבהכנ"ס הנז' או ליחד בהם התפלות לזמנים ידועים כעצת השרים הראשונה. ועל הכל אקוה תשובתו הרמתה בכתב ופקודתו אשמור לעשות ויבוא שכמ"ה עכ"ל שאלתו:

וזאת תשובתי אליו

ראיתי את דב"ק טוב ארי נעשה שואל כדת מה לעשות בענין ב' בתי כנסיות אשר הסכימו פרנסי ונשיאי העיר יצ"ו לצרפם יחד. והגם כי כבודו יודע כי אינני פנוי רגע מעול הצבור ועסקיו המרובים ואף גם זאת אין אתי במחיצתי ספרים ובעלי תשובה הצריכים לי לעיין בד"ק. עכ"ז אינני בן חורין מחוות דעתי בענין הזה הנוגע לעדתינו. וע"כ פניתי מעט קט להשיבו בקצרה מה שדעתי הדלה נוטה בדבר זה במיצוי הדין וההלכה כפי אשר תשיג ידי יד כהה ומאשר חזו עיני בספרי הקדש אשר אתי במקום לימודי. ומה' אשאלה עזר יאיר עיני בתורתו לבל אכשל בדבר הלכה אמן:

והנה ידידי בצחות לשוני בירר דבריו באר"ש מטוהר"ה. וחילק ספקותיו לארבעת רבעיהם כאשר העלם על ספר כסדר שאלתי. שאלת חכם לב ויודע ספר. וגם אני בעהי"ת אשיב לו על ראשון ראשון. ואח"כ אוסיף לבאר גם הספק החמישי הנולד לי בענין הזה אשר כבודו שי' לא העלהו על לבו. ומצאת כי תדרשנו בסוף דברי תשובתי על שאלותיו אחרי אשר אשיבהו על ספקותיו תחילה:

וזה החלי וה' יעזור לי.

ספק הראשון. הכי אמר מר אם מותר לסתור כותל בבית הכנסת באופן כזה שאיננו לסתור ע"מ לבנות וכו':

הנה מלשון המוצג לפנינו בדברי שאלתו שדקדק בלשונו וכתב אם מותר לסתור באופן כזה שאינו ע"מ לבנות. נראה ברור שרו"מ חושב שכל מין סתירה בבהכנ"ס שאינה ע"מ לבנות מקומה אסיר. ואנכי לא ידעתי מנא ליה הא. וכמדומה לי שהביאו לידי מדה זאת לשון המרדכי במגילה סוף פ' בני העיר. והביא דבריו מור"ם ז"ל בש"ע או"ח סי' קנ"ב סק"ב. שסתם וכתב אסור לסתור דבר מבהכנ"ס אא"כ עושה ע"מ לבנות יעו"ש. ומזה דן כבודו שצריך להיות הבנין בחיוב כדי להתיר הסתירה. ואם כך הוא אתו הס"ר כי אין הדבר כן. והרי לפניך לשון המרדכי במקורו יצא עת"ק או"ב על מתני' דאמר רב יהודה בהכנ"ס שחרב וכו'. ז"ל בהכנ"ס נקרא מקדש מעט כדאמרינן בפרקין. ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכנ"ס. דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן העזרה ומן המזבח שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלד'יכם. ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי עכ"ל. והשתא אם נאמר כדברי רו"מ שי' שכל מין נתיצה לבדה אסורה בכלל קשה טובא דלא מצינו בכל התורה כולה שיהיה הלמד חמור מהמלמד. ובנדו"ד בהכנ"ס אנחנו מדמים אותה למקדש היכל ועזרה כדברי המרדכי. והלא במקדש גופיה אין הדין כן. שאין אסור לנתוץ ולהרוס רק דרך השחתה שכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' יסודי התורה דין ז' יעו"ש. ולמד רבינו כן מדברי הספרי הנ"ל שהביא המרדכי וכמ"ש מר"ן בכ"מ יעו"ש וא"כ כיון שבמקדש גופיה כל שאיננו דרך השחתה שרי. היאך יעלה על הדעת שיהיה בית הכנסת הלמד מהמקדש יהיה חמור יותר לאסור כל מין נתיצה אפי' שאינו דרך השחתה. אתמהה. וע"כ מוכרחים אנחנו לפרש דמה שאסר המרדכי ז"ל אינו אלא בדרך השחתה ור"ל להרוס דבר מבהכנ"ס ולהניחו מקומו פרוץ והרוס בהא הוא דאסור. אא"כ הוא ע"מ לבנות דאז הנתיצה צורך הבנין. וא"כ הכא בנדו"ד דע"י סתירת הכותל המפסיק אנחנו בונים שתי בתים כאחד ואין צורך לבנין. מאין הידים לומר דסתירה כזו היא אסורה. הלא בנין הוא זה ולא סתירה. ויפה אמרו רז"ל סתירת זקנים בנין:

ואם יש את נפשך לומר. דבנדו"ד שאין צורך לא לסתור ולא לבנות שהרי ב' הבתי כנסיות בנויים על תלם ועומדים. וע"כ חושב רו"מ שכיון שאין בסתירה הזאת שום תועלת נוסף. כסתירה האסורה מדמי לה. וללא צורך קרי לה. א"כ במחילת כבודו שכת רו"מ את דברי עצמו דהא רו"מ בשאלתו כל חיליה שאם לא יהיה השיתוף והצרוף הזה. אחד מבתי כנסיות עומדת להסגר מסיבת חסרון די הסיפוק להוצאותיה. ומי זה יטעה לומר דאין הסתירה הזאת צורך גדול כדי שלא להביאו לידי סגירה ת"ו. ועמוד נא עמדי רגע ואשמיעך את הנזקין אשר יגרמו הסגירה. ואתה חכם תשפוט בשכל כי הסתירה היא יפה ממנה עשר ידות:

א) ע"י הסגירה מלהתפלל נגרום לו בידים הורדה מקדושתו. שעי"ז אתה מביאו לידי היתר מכירה. וישתמשו בדמיו. שכן פסק הרב המבי"ט ח"ג סי' קמ"ג שכתב שאם אין מתפללים בו אפי' בבית הכנסת של כרכים מותר למוכרו יעו"ש. ודברי הרב המבי"ט הנז' הביאם המג"א סי' קנ"ה יעו"ש. ואם תאמר שיתפללו בו לזמנים ידועים. אחר המחי"ר היא תקנה שאין בה ממש. שאחרי שיחידי הבהכנ"ס הזאת יקבעו מקומם בבתי כנסיות אחרים להתפלל שם כל הששה חדשים מי זה יניח מקומו וילך להתפלל בבית הכנסת הזאת אשר משנה לשנה יפתחו דלתותיה. ולמה יעזוב מקומו ויבוא הנה. וא"כ ברבות הימים יסוגרו דלתותיו נצח. וא"כ לאט לאט הוא יורד מקדושתו ושפיל ואזיל לבוא לידי היתר המכירה כנ"ל:

ב) כיון שאין יד הקהל מספקת לשלם הוצאותיו מותר למכרו שכן נראה מדברי הרב משפטי שמואל ז"ל ס' ז' בתוך דבריו ז"ל יעו"ש. והובאו דבריו בס' אליה רבה ז"ל סי' קנ"ב ס"ג יעו"ש. וע"י הצרוף פלטינן מהנך חששות:

ואם תשיבני דמצרים הוי כרך וקם דינא דבהכנ"ס של כרכים אין לו מכירה אפי' ע"י זט"ה כדפסק מרן סי' קנ"ג יעו"ש. וכיון שכן אין כאן היתר מכירה ואין כאן הורדה מקדושתו לעולם ורפואת הצרוף אין בה מזור כיון שאין חילי דהא המכירה אסורה. לזאת אשיבך ידידי. דלא כן הוא. דע שמרן הכנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ג כתב משם הרב מ"ב סי' ל"ג דהך דינא דכפרים וכרכים לאו דווקא. אלא הדבר תלוי אם אין בונים אלא בשביל אנשי העיר לבדם ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים דאתו לפרקים כיון דלא. קביעי בעיר. דין כפר יש לה ולא דין כרך ואפי' סייעו אחרים בבנין אין בכך כלום. כדכתב מרן הב"י משם ראבי"ה והמרדכי ז"ל. ובסו"ד כתב ובזמן הזה שמנהג הקהלות בארצות הללו להעמיד להם מנהיגים ופרנסים ונותנים בידם מקל ורצועה לעשות כרצונם בכל עסקי הקהל אין חילוק בין כפרים לכרכים. ויש יכולת ביד אותם המנהיגים למכור בהכנ"ס אפי' למשתי ביה שכרא והדמים יוצאים לחולין אפי' אם אנשי העיר מוחים. יעו"ש:

וכתב עוד בהגהב"י סי' הנז' משם הרב מהר"ם די בוטון ז"ל שאם בני הכרך ביררו טוביהן כמו שבוררין ראשי הקהל בזה"ז הו"ל כתלו בדעת היחיד שכתב הטור דאפי' בשל כרכים יעשה היחיד מה שירצה עכ"ל. ודין זה פסקי מרן בשלחנו הטהור סי' קנ"ג סק"ז יעו"ש:

וכן בקדש חזיתי בהגהות אשירי פ' בני העיר משם הא"ז ז"ל דכל בהכנ"ס שידוע שב"ה בנוה מכיסם ולא גבו זוזי מעלמא יש לה מכר ע"פ זט"ה יעו"ש:

וא"כ הכא בעירנו זאת שתלי"ת אנשיה עשירים ונגידים ומעולם לא גבו זוזי מעלמא לבנות בתי כנסיותיהם חלילה וכל הבתי כנסיות העומדים לתלפיות נבנו מקופת הקהל יש לה מכר זט"ה. ואם תדחה אותי לומר דאפשר דבזמן קדום לא היה ספק בידם ואפשר שאחרים סייעו בבנין עכ"ז הרי ס' ראבי"ה והמרדכי ז"ל דסברי דאין בכך כלום. כמש"ל. זאת ועוד האידנא תלי"ת יש בעירנו פרנסים ונשיאים הממונים מטעם כל הקהל ובידם העוז והמשרה לעשות בכל עניני העדה כחפצם ורצונם ואין פוצה פה ומצפצף ומערער א"כ הו"ל תלו בדעת היחיד דפסק מר"ן ז"ל בשלחנו הטהור דאפי' בשל כרכים יכולים למכרו והדמים יוצאין לחולין. וכמ"ש. הרי מתבאר שאם ח"ו יבוא לידי היתר המכירה הפתוח לרווחה קריה ח"ו הורדה מקדושתו לגמרי. וא"כ בודאי דעדיף לצרפם ולהניח קדושתן במקומה עומדת:

ג) אם יעמוד הבית הכנסת סגור שנה אחר שנה יתרועעו כותליו ומקרא מלא דיבר הכתיב ושאיה יוכת שער. ועי"ז אתה מביאו לידי סתירה הכללית שכן הדין פשוט שאם נטו כותליו ליפול מותר לסותרו ולחזור לבניתו כמ"ש מר"ן סי' קנ"א ס"א יעו"ש ובפרט בדורות הללו שכ"מ כותל רעוע הממשלה יר"ה תכריח את בעליו לסותרו או תסתור אותו היא כידוע. ופוק חזי את הנזק העצום שאם יסתר בודאי הקהל לא יבנוהו שנית כמובן וא"כ בסגירתו נגרום לו ח"ו כליון חרוץ כאמור:

ד) הכא בנדו"ד שע"י סתירת הכותל המפסיק יצורפו שניהם להיות הבית הכנסת משובח ומפואר מבראשונה. וכגו"ד כדי לפאר ולרומס את בית אלהינו אפי' לסתור לכתחילה את כל הבהכנ"ס ולחזור ולבנותו יותר יפה מהראשון פשיטא דשרי. שכן פסק הרב משאת בנימין ז"ל ס' ל"ג בנדונו שהתיר בשופי והביא ראיה חותכת מבנין הורדוס שסתר את בית המקדש ובנאו יותר יפה ונאה מהראשון עפ"י עצת בבא בן בוטא יעו"ש. וה"ט שסתירה כזאת בנין חשיב לה. וברור:

באופן שלדעתי הקצרה אין כאן נדנוד איסור בסתירת הכותל הזה. ואדרבא הוא יסוד בנין כדי שלא לגרום לו הסגירה ח"ו דאית בה כמה ריעותות גדולות כדכתיבנא. ואך למותר הוא להאריך עוד בצדדי ההיתר לסתירה הזאת. וגיד אחית וגוד אסיק. מידי התירו לא נפיק. והדברים ברורים לפי מיעוט שכלי. ואחרי אשר בעהי"ת התרנו הספק הראשון. נקומה ונעלה ונבואה אל בית

ספק השני. כה דיבר בקדשו רו"מ שיחיה לעד. אם מותר לעשות כן להוריד מקום קדושת ארון הקדש ולקבוע במקומו תיבה דהוי מוריד מקדושה חמורה לקלה ע"כ:

והנה בטרם אשיב את כבודו על ספקו עלי לגלות אזנו כי מאי דנקיט מר בלישניה תיבה אינו אלא אשגרת לישן בפי העולם שלא כמשפט הלשין. כי מה שאנו קורין תיבה שהוא מקום שיושבים שם גדולי הכנסת ויש שם כסא מיוחד גבוה להניח שם הס"ת בעת הקריאה ושם עומד הקורא בתורה. קורין אותה רז"ל בימה. ולמקום הנחת הס"ת קורין אותו כסא לס"ת. אכן תיבה בדברי רז"ל הוא ההיכל וכמ"ש מרן בשו"ע או"ח סי' קנ"ד סק"ב. מכרו בית הכנסת לוקחים בדמיו תיבה דהיינו היכל שמעמידין בו ס"ת יעו"ש. ומשפט הלשון יחייב כן כי תיבה פירושה בל"ע סנדו"ק ובלע"ז קאש"ה ור"ל התיבה שמצניעין בה הס"ת. והבימה איננו תיבה. והוכרחתי לזאת ההקדמה שאל"כ לא תמצא ידי להעמידהו על מכון דין הלזה. שבכל דברי הפוסקים ז"ל התיבה הוא ההיכל. ורו"מ לפי שיטתו אחרת יחשוב כי התיבה הוא הבימה. ונ"מ טובא לענין הדין כאשר אבאר בס"ד. ועתה שוב אשוב להשיב את כבודו שי' על שאלתו בספק הב':

דע כי שלשה סדרי קדושות יש בעניני הבהכנ"ס וכללות מה שבתוכה. זו למעלה מזו. א) קדושה ראשונה היא קדושת ס"ת שאין למעלה מקדושתו שאינה נפקעת בשום אופן ואין שים תנאי מועיל להורידו מקדושתו מקדושת ס"ת בשים אופן כלל. ב) הם תשמישי קדושה כגון ארגז לס"ת וארון הקדש וכסא שנותנים עליו הס"ת ומטפחות ס"ת וכיוצא בהם דבקדושתן קיימי לעולם שאם בלו או נשברו יגנזו. אלא שמועיל בהן התנאי מעיקרא. להוציאן לחולין. וכן מטעמא דלב ב"ד מתנה עליהן שלא להכשיל את הרבים. ג) היא קדושת בית הכנסת עצמה דקדושתה פקעה גם בלי תנאי. ורק במכירתה ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר. או אם תלו בדעת היחיד וכיוצא מאופני ההיתר. וע"י מכירתה פקעה לחולין לגמרי. וחיילה אדמיה כפי הענין. ושלשה סדרי קדושה אלה ומצאת כי תדרשם ותרצה לעמוד עליהם הרי הם מפורשים באו"ח סי' קנ"ג וקנ"ד. ובש"ע יו"ד סי' רפ"ב יעו"ש:

האמנם בדבר הורדתם מקדושתם כולם דינן שוה שאין אתה יכול להורידן לקדושה קלה מהראשונה. אלא לעולם מעלין אותם מהקלה לחמורה כדקי"ל מעלין בקודש ולא מורידין. אכן לא נקראת הורדה אלא אם משנה גוף הדבר המקודש לדבר אחר שקדושתו קלה מהראשונה. למשל קי"ל אם מכרו בית הכנסת לוקחים בדמיו תיבה. אם מכרו תיבה לוקחים בדמיו מטפחות וכיוצא. והשתא כשנמכר בית הכנסת יצא הוא לחולין וקדושתו נתפסה בדמיו ולוקחים בדמיו תיבה. ונמצא דגוף הדבר המקודש הראשון שהיה בהכנ"ס חלף הלך לו ונכנסה התיבה תחתיו. וכן כשנמכרה התיבה דלוקחים בדמיה מטפחות דהשתא קדושת התיבה הלכה לה ותחתיה באה קדושת מטפחות. ונמצא דלעולם הקדושה הראשונה נשתנית בגופה ויצאה לחולין ובאה אחרת תחתיה. בהא הוא דאמרינן אין מורידין מקדושה לקדושה אלא א"כ השניה חמורה מהראשונה. וכן אם ירצה לעשות מגוף התיבה שהוא ההיכל לשנותו ולעשות ממנו בימה ודאי לא. שהרי קדושת התיבה היא למעלה מקדושת בימה. ואסור להורידו וזה פשוט:

וא"כ הכא נמי בנדו"ד. לו מגוף לוחות ההיכל וקרשיו ולוחותיו או מדמיו אם מכרוהו. ירצו לעשות הבימה הא ודאי דאסור. וכמו שפסק מר"ן בסי' קנ"ד סק"ו וז"ל אין עושין מתיבה כסא לס"ת יעו"ש. והגם דכסא לס"ת הוא תשמישי קדושה כמ"ש מר"ן סי' הנז' סק"ב. עכ"ז אסור לשנותה דקדושת היכל חמירה ונקראת הורדה. וא"כ מכ"ש וק"ו דאין לעשות ממנו הבימה דאין בה רק קדושת בית הכנסת וכמ"ש מר"ן ביו"ד סי' רפ"ב סקי"ד יעו"ש. א"כ פשיטא דהוי הורדה גמורה ואסור. דקי"ל מעלין בקדש. וכמ"ש:

אבל הכא בנדו"ד כפי שגרון לשון השאלה המוצג לפנינו וכפי ידיעתי בענין עצמו דגוף ההיכל כולו עומד לינטל משם ויוקבע ההיכל הוא וקדושתו עמו במקום אחר. בבית הפנימית שהרי הכותל שבו ההיכל הוא העומד ליהרס כדי לצרף הב' בתי כנסיות יחד. כמובן. ובמקום הכותל הניטל רוצים להעמיד שם התיבה. דהיינו הבימה. ותמהני טובא איך תקרא זאת הורדה מקדושה לקדושה. וזאת לא שמענו מעולם שגם בניטל משם יתפיס קדושתו גם בקרקע עולם לבנים ועפר שתחתיו ומקומו יתקדש קדושה עולמית עד שלא ישתנה אלא לקדושה חמורה. זהו חידוש נשגב ופלא:

ולמטוניה דמר לא מצינו ידינו ורגלינו בבהמ"ד בענין מכירת בית הכנסת דהרי פסק מרן בסי' קנ"ד סק"ט דבני הכפרים שמכרו בהכנ"ס יכול הלוקח להשתמש בו כל מה שירצה. חוץ מד' דברים האמורים שם. ואם נמכר ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר מותר לעשותו אפי' בורסקי וכיוצא. וכן הדין בבית הכנסת של כרכים אם תלו בדעת היחיד או על אופן ההיתר למכירתו דרשאי הלוקח להשתמש בו אפי' תשמיש בזוי. וזה פשוט. וא"כ לשיטת רו"מ דמתפיס קדושת ההיכל תפיסה מעלייא בוקעת עד תהומא דארעא אפי' אחר שאין שם היכל ואיננו במציאות במקומו. תיקשי מה יעשה הלוקח במקום ההיכל וכיצד ישתמש בו תשמיש בזוי. וקדושתו להיכן הלכה. וחידוש כזה לא הזכרוהו הפוסקים ז"ל לומר דמקום ההיכל יהיה אסור הלוקח להשתמש בו. ומכ"ש לשיטתו דמר דמצריך רק קדושה כקדושתו הראשונה. וכן תיקשי ממכירת בית הכנסת גופה. דהשתא לפי שיטת רו"מ גם בניטל משם מקומו עדיין קדוש. וא"כ מה מכרו הזט"ה ומה קנה הלוקח:

זאת שנית כל בר שכל יודה שאין קדושה למקום הארון אלא בעבור קדושת הארון שעליו מלמעלה דאל"כ מאי אולמי' משאר בהכנ"ס דאין בה כי אם קדושת בהכנ"ס. וא"כ כיון שמצינו שיש היתר למכירת הארון כדקי"ל מכרו תיבה לוקחים בדמיה מטפחות והתיבה יצאה לחולין ונמצינו למדין דגם קדושת ההיכל עבידא דפקעה. וא"כ היאך יצוייר בשכל שאם גוף ההיכל המקדש את מקומו אמרינן דפקעה קדושתו ע"י המכר ויצא לחולין. מקומו אחר שניטל משם יהיה יותר חמור ממנו עד שלא ישתנה אלא לקדושה חמורה. זה לא אמרה אדם מעולם:

וכן מוכח להדייא ממ"ש מר"ן ז"ל בסי' קנ"ג סקי"א בבני העיר שבנו בית הכנסת חדשה כשסותרין אח"כ את הישנה מותר למכור העצים והאבנים והעפר והם יוצאים לחולין יעו"ש. ולא פלוג רבנן בין מקום ההיכל לשאר בית הכנסת דבכולהו העצים והאבנים יוצאים לחולין. וזו ראיה גמורה לדברינו דבודאי פקעה קדושתו כמ"ש. ומכ"ש הכא בנדו"ד שאין אנחנו מוציאים את מקומו לחולין. אלא דאחר שניטל משם רוצים לקבוע במקומו בימה דקדושת בית הכנסת יש לה כדכתיבנא:

ואם יש את נפשך להשיבני דאין ראיה מכל הנך דיני לנדו"ד. דשאני הנך דיני דאמרינן בהו דפקעה קדושתייהו. היינו ע"י המכירה דפקעה הקדושה מינייהו וחיילה אדמיהם וא"כ נכנסו הדמים תחתיהם. אבל בנדו"ד שאין כאן מכר להפקיע קדושתו ועדיין בקדושתו עומד. א"כ לעולם אימא לך כיון שגוף ההיכל לא פקעה קדושתו מכיון שאין כאן מכר. א"כ גם מקומו בקדושתו הוא עומד ואסור לעשות במקומו בימה כיון דקדושתה קלה מקדושת ההיכל. וטול מה שהבאת יאמר נא כבודו אלי. ומגוף ראייתי מפריך. ואם זאת היא תפיסתו עלי. אתו הסליחה לא צדק בדבריו ואענהו בכמה אנפי תריצי כאשר אבארם לכבודו אחת לאחת בעהי"ת:

א) ממקום שבא עלי רו"מ בפרכתו ותפיסתו עלי. משם אוכיח לו כי צדקתי בראייתי והענין כי רו"מ תפס עלי מדין המכר והכא אין מכר כדי להפקיע קדושתו. אכן לא שת לבו לשארית דבריו שכתב וחיילה אדמיהם ואלו דקדק יפה בדברי עצמו לא הי"ל מקום לתפוס עלי מה שתפס. והענין כי אין דבר המכר המפקיע קדושת דבר הנמכר גזירת הכתוב או הלכתא בלא טעמא. אלא טעמא איכא למילתא דיש לקדושה על מי תחול. וכל מקום שימצא על מי תחול הקדושה פקעה מהראשון וחיילה על הב'. וכן פסק מר"ן סי' קנ"ג סקי"א וז"ל. בהכנ"ס או לבנים ועצים מבהכנ"ס ישן שסתרו יכולין ליתנם במתנה דאי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה. הדר הו"ל כמכר. וכן יכולים להחליפם באחרים. והם יוצאים לחולין. אבל אסור למשכנם או להשכירם או להשאילן אעפ"י ע"י זט"ה שעדיין בקדושתן עומדים שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו עכ"ל:

הראת לדעת שטעם ההיתר הוא משום שיש דבר אחר הנכנס תחת הראשון ותחול הקדושה עליו והיינו על הדמים. ולאו דוקא דמים אלא טובת הנאה הו"ל כדמים ואמטו"ל מתנה שרייא ושאלה ושכירות לא:

וא"כ זו היא שקשה בעיני על דברי רו"מ דאטו לא תהיה נטילה זו שאנחנו נוטלים את ההיכל ממקום למקום כמכר דאייתי רו"מ בידיה. דע"י המכר שאתה מוציא גוף דבר הנמכר לחולין עכ"ז מינח נייח ליה יען מצא מקום על מי להתפיס קדושתו שהם הדמים. ובזה פקעה קדושה מיניה וחיילה אדמיו. ומדוע הכא בנדו"ד שאין אנחנו מוציאין אותו לחולין ח"ו רק אנחנו נוטלים גוף ההיכל וקדושתו עמו ממקום למקום אמאי לא אמרינן דפקעה קדושה ממקום היכל הראשון ותחול לשני. וכי מי איכא על מי תחיל הקדושה עדיף מהכי. אתמהא:

ושוב מצאתי הדבר מפורש בדברי הט"ז ז"ל סי' קנ"ד סק"ז שכתב שבני העיר שעשו ארון קטן לס"ת עד אשר ירחיב ה' גבולם ואח"כ עשו ארון גדול הנה אחר קביעותו של ארון החדש נתבטלה קדושתו של הראשון יעו"ש:

וכן בקדש חזיתי לג"ע בס' מחב"ר סי' ק"ן ס"ה שהביא משם הרב זרע אמת סי' כ"ו דבהכנ"ס שהיה להם הדוכן באמצע וחרב הבהכנ"ס וחזרו לבנותו יכולים לשנות מקומו לצד אחר יעו"ש. וס' זרע אמת לא נמצא אתי לראות הדברים במקורן. ומכ"ז מתבאר דאין מקום קדושה לההיכל אחר שניטל משם ויעשו אחר וכמ"ש:

ב) הלא רו"מ עיניו שפיר יחזו דלאו דוקא דמי המכר בדוקא הם המתירין אלא אפי' טובת הנאה דמתנה שכבר נאכלה ההנאה מקדמת דנא ואינה בעין עתה לומר דתחול הקדושה עליה אפי"ה קם דינא דשרי. (ועיין בהר"ן ז"ל פ' ב"ה מה שהקשה הרמב"ן ע"ז דהיאך נפקעה הקדושה, בהנאה דאינה בעולם ומה שתירץ הרמב"ן ומ"ש הר"ן שם. אכן מרן בב"י ובשלחנו הטהור פסק דטו"ה כמכר וכתב בב"י שכן ס' רוב הפוסקים יעו"ש) ומדוע נגרעה טובת הנאה זו בעיני כבודו. דהיא הנאה גדולה להיות הבית הכנסת הזאת אחר נטילת כותל המפסיק וההיכל שבו תהיה בהכנ"ס גדולה ויפה ומשובחת וברוב עם הדרת מלך. וגם ההיכל עצמו בודאי יהיה יותר יפה ויותר גדול דהא צריך להגדילו ולפארו כשיעור שיחזיק כל הס"ת שהיו בב' הבתי כנסיות בהיותן חלוקים. והאם אין די בטו"ה כזאת לחושבה כמכר ולהפקיע על ידה את קדושת ההיכל הראשון לגמרי הוא ומקומו יחד. זה פלא בעיני:

ג) הלא מדברי מרן ז"ל מתבאר דל"ד מכירה ומתנה אלא גם חליפין נמי מפקיע הקדושה ואפי' הבהכנ"ס שרי להחליפה כמ"ש מרן ז"ל והוא מדינא דגמ' פרק בני העיר דכ"ו האי בי כנישתא זבונה וחלופה שרי וכן פסקו כל הפוס' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והכא בנדו"ד הוי חליפין שמחליפין היכל ישן בחדש. ושפיר נימא דפקעה קדושה מהראשון וחילה הקדושה אב' החדש:

וכן בקדש חזיתי להאי תנא דידן גאון ירושלים ומלך ראשון לציון הרב הגאון המפורסם כמהר"ר יש"א ברכה יצ"ו בספרו הבהיר הנד"מ מעשה אי"ש חלק או"ח סי' א'. שדן את הדין לנדונו לסתירת בהכנ"ס ישן. מפני שהאיש אשר התנדב לבנות בהכנ"ס חדש התנה קודם המעשה ע"מ שיסתרו הישן. ואחר שבנאו יפה ומהודר. קמו איזה אנשים ולא רצו לסתור הישן. ודן את הדין שדינו ליסתר ואתייא עלה מטעמא דחליפין יעו"ש. והנה נמי בנדו"ד הוי דין חליפין ישן בחדש ושאינו יפה ביפה. והא איכא על מי תחול בשופי. באופן דכולהו צדדי ההיתר דאיכא להפקיע הקדושה מהראשון ולחול על הב' כולהו איתנהו בנדו"ד ודו"ק:

ד) עמוד נא ידידי עמדי עוד רגע ואדברה אליך בספק הב' הזה ואשמיעך דבר חדש. והוא דהכא בנדו"ד ההיכל הקבוע בתוך זה הכותל המפסיק בין הבהכנ"ס לחברתה. הוא עשוי כמין חדר קטן בנוי תוך עובי חומת הכותל. ורק מבחוץ קבועים בו דלתות לשמור הס"ת שבתוכו עשוים לסגור ולפתוח והט אזנך ושמע דרבנן קדישי מגדולי הפוסקים הראשונים ז"ל סברי מרנן דארון כזה אין לו קדושת ארון רק קדושת בית הכנסת ותו לא. והיא ס' המרדכי והגהות אשירי ז"ל הביא דבריהם מור"ם ז"ל בסי' קנ"ד סק"א דכתב דארון הבנוי בחומה אינו נקרא תשמישי קדושה דאינו עשוי רק לשמירת הס"ת. וארון לא מיקרי אלא אם הוא עשוי כמין ארגז לכבוד התורה יעו"ש. ועיין במג"א שם ס"ד. וא"כ כפי סברת המרדכי והגהות אשירי בארון דידן הבנוי בחומה כעין חדר קטן מובלע כולו תוך עובי הכותל. לשמירה הוא עשוי ולא לכבוד. ולפי סברתם מותר לעשות מקרשי ההיכל עצמו את הבימה. דהא תרווייהו חדא קדושה אית להו דהיא קדושת בית הכנסת. והגם שהרב מחה"ש ז"ל סקי"א כתב ע"ז דלאו דוקא אמרו קדושת בית הכנסת ממש. אלא עדיף מקדושת בהכנ"ס ומ"מ דין קדושת ארון אין לו יעו"ש. היינו דלסברתו ז"ל דחשיב ליה טפי מקדושת בהכנ"ס. לא יתכן לעשות ממנו דבר שקדושתו רק קדושת בהכנ"ס כגון לעשות ממנו בימה. כיון דהוא עדיף קצת (עם שבדבריו יש לעמוד מדברי המרדכי במקורן) אכן הא פשיטא ופשיטא דבניטל משם אין מקומו קדוש טפי מקדושת בהכנ"ס אליבא דכ"ע וזה פשוט:

באופן דנלע"ד דמכל אחד מהני טעמי דכתיבנא. אחר שבדעת הקהל ליטלו משם ולקבוע אחר בבית הכנסת כאמור. אחר נטילתו משם ניטלה קדושתו עמו ומקומו הוי רק קדושת בהכנ"ס. ושרי להעמיד שם הבימה השוה למקומו בקדושתה. כאמור ומכ"ש בצירוף כל הנך טעמי להתירה. דודאי שרי ואריך כנ"ל:

ובאם יהיה האופן שבשעת סתירת הכותל הנז' מכח ההריסה יתקלקלו לוחית הדלתות של הארון הקודש כמובן ולא יצלחו עוד למלאכתן הראשונה התיקון לזה למוכרם לעצים להסקה ובדמיו יקנו ליחות חדשים להיכל השני. וכמו שכן ראיתי שכן עשה הרב זרע אמת ז"ל סי' כ"ו הביא דבריו ג"ע במחב"ר סי' קנ"ה ס"ג. ובזה תנוח דעת רו"מ לשיטתו דמצריך מכר. והא איכא מכר. והא איכא טו"ה. והא איכא חליפין ותול"מ. ואחרי אשר בחסד ה' התרנו שאלתו בספק הב'. ממילא יופשט גם ספקו של רו"מ

בספק השלישי

דאם אי אפשר להעמיד שם הבימה. אם מותר להניח מקומו פנוי למדרס כף רגל. ככתוב בדברי שאלתו:

דהנה דאחר שהוכחנו שאחר שינטל ההיכל משם אין למקומו קדושה יותר מקדושת בהכנ"ס. ודאי דשרי להניחו פנוי למדרס ויעברו בו ברגל. דאטו מקום מדרס כף רגלי המתפללים בבהכנ"ס וכל שטח ורוחב ואורך בית הכנסת ואוירו וחללו האם לא דין קדושת בית הכנסת יש לו. ואין כאן הורדה מקדושה לקדושה כמובן. הן. אמת כי היותר טוב להשתדל בכל כחו לקבוע הבימה במקום ההיכל הניטל אתר שמקומו מפורסם וגלוי וידוע לכל. ולא לתתו למדרס כף רגל כי בקביעות הבימה שם יהיה כבוד התורה יותר בלי ספק. וזהו היותר טוב וישר. אכן אם עי"ז ישחת יופי הבית הכנסת ע"י שימת הבימה במקום. ומכ"ש אם מקום הבימה יהיה מחוסר אור בהיר עד שאין הקורא בתירה יוכל לקרוא בנחת ולהסתכל באותיות הס"ת ולהשגיח על הדיבוק והפיסוק וכיוצא שאז ההפסד יותר מן הריוח שיגרום לצבור ברכות לבטלה כאשר הס"ת איננו כשר והוא לא יוכל להבחין מחסרון האור. הנה נלע"ד להניח המקום פנוי ולקבוע הבימה במקום המוכשר לה. מאחר דלפו"ד אין כאן חשש וכדכתיבנא בס"ד:

ועל

ספק הרביעי ששאל רו"מ מה לעשות בעצים ובאבנים וכיוצא:

אין בזה שום ספק ושום שקו"ט דהרי הדין מפורש לפניו במרן הש"ע סי' קנ"ה סקי"א שכתב וז"ל לבנים ועפר מבהכנ"ס ישן שסתרו וכו' דהו"ל כמכר וכן יכולים להחליפם והם יוצאין לחולין עכ"ד. והכא נמי בנדו"ד יכולים למוכרם לכל מי שירצו ויצאו לחולין ודמיהם אע"פ שלפום דינא אם מכרו אותם זט"ה יכולים להוציא המעות לחולין כמ"ש מרן ז"ל סי' הנז' וכן מתבאר מתשובת הרב משאת בנימין סי' ל"ה. עכ"ז תלי"ת אין הציבור עני והדמים ישארו בקדושתם לבנין ההיכל התדש. ואם ירצו לבנות בהם איזה דבר של רבים ר"ל באלו העצים והאבנים שרי וכמ"ש הרב מ"ב ז"ל בתשו' הנז', וכן מתבאר מדברי הפוסקים ז"ל ואכמ"ל:

ומעתה שוב אשוב לברר הספק החמישי הנולד לי בנדו"ד כאשר הודעתי לכבודו בתחילת תשובתי והוא. כי הב' בתי כנסיות העומדים להצטרף נקראים בשמותם האחת נקראת ק"ק רב ישמעאל. והוא ע"ש הרב הגדול כמוהר"ר ישמעאל הכהן טנוג'י זיע"א והיא היא אשר הזכירה גאון עוזנו הרב חיד"א ז"ל בשה"ג מערכת יו"ד נו' 389 שהיא נקראת ע"ש הרב ז"ל שהיה מתפלל בה. והב' נקראת ע"ש הרב ר' יעקב אבושערה ז"ל. והכי נקראת ק"ק רב יעקב ז"ל, וע"י הצירוף הזה א"כ יקראו בשם אחד. ואיכא למיחש לכבודם שלא להפקיע זכותם אשר זכו דור אחר דור ליטול את השם שם טוב לנצח. ולהשיג גבולם ח"ו:

הן אמת כי הבהכנ"ס דרב ישמעאל זי"ע דעלה קא מסהיד ג"ע בשה"ג היא לא תשתנה לעולם ושמה קבוע לדורות יען הבהכנ"ס הזאת היא היותר גדולה והיותר מפוארת בבנינה ובהכנ"ס דרב יעקב היא קטנה ממנה ואיננה נאה כמו הראשונה. וקטנה זו היא העומדת להצטרף אל הגדולה. ופלטינן עכ"פ מחדא מינייהו. אכן הבהכנ"ס הידוע בפי הכל ק"ק רב יעקב ז"ל יתכן שע"י צירופה אל הגדולה לא יוקבע לה השם אשר עליה עתה. ולמיחש בעי אי אריך לעשות כן ע"פ הדין ולזאת נשיב בע"ה:

א) בשגם אם נניח שהרב ז"ל בנה את בית הכנסת הנז' מכיסו וממונו מהמסד ועד הטפחות וע"כ היא נקראת על שמו כמשפט. בכל זאת אין דבר זה מונע עתה להקהל להשתמש בה כחפצם ורצונם שכן ראיתי להגהות אשירי פ' בני העיר שהביא משם הא"ז ז"ל והביא דבריהם מור"ם ז"ל סי' קנ"ה סק"ז וז"ל יחיד שבנה בהכנ"ס ונתנה להקהל דינה כבהכנ"ס של קהל יעו"ש. ורמ"א ז"ל קיצר את הלשון. אך הנני להעתיק את כל דברי ההגהות הנז' כי צ"ל וז"ל הא"ז כתב דכל בית הכנסת שידוע שבני העיר בנו אותו ולא גבו זוזי מעלמא יש לה מכר ע"פ זט"ה. וכן יחיד שבנה בהכנ"ס ונתנו לבני העיר לגמרי שגם הם יש להם רשות לחזק בד"ה ולהוסיף על הבנין ואין הוא ולא יורשיו יכולים למחות בידם. הרי הוא של הקהל ויש לו מכר ע"פ זט"ה. אבל אם נתני כך לטובים שאין לו ולב"ך למחות מלבוא אל תוכה להתפלל אלא ששייר לעצמו שאין רשות לחזק בד"ה ולהוסיף על הבנין אלא הוא או יורשיו אין לו מכר כי אם ע"פ הקהל ועל פיו או יורשיו עכ"ל, וכן הביא הגהה זו הרב ד"מ וכן הביאו מהריק"ש ז"ל בס' הנז' יעו"ש:

המתבאר מכל הנז"ל דאפי' בנאו היחיד מכיסו וממונו כיון שמסרו להקהל הרי זה של קהל ומותרין למוכרו ע"י זט"ה כאמור. והכא בנדו"ד ודאי וברור שאם בנאו הרב מכיסו וממונו ודאי מסרו לצורך הקהל. שהרי הדבר נהוג מקדם קדמתה מימות עולם ושנים קדמוניות בארץ הצבי ומצרים וגלילות ערי המזרח. שאין אדם בונה בית הכנסת ומחזיקה לעצמו להשתרר בכל הנאותיה ותשמישיה כלל. ופוק חזי מאי עמא דבר. וא"כ כיון שנמסר לקהל בודאי א"כ הרי זו של קהל. ושרי אפילו למוכרו:

ואם ניחוש פן הרב ז"ל שבנאה שייר לעצמו שיור זה שאין הקהל רשאין להוסיף ולחזק בנינו אלא הוא או יורשיו כדי שישאר שמו עליו. ואפשר שכך היה הענין בתחי' בנינו. וא"כ עתה שהתנאי היה כן אינם רשאים עתה לצרפה ע"ז אשיב דהא ליתא. חדא דאם איתא דתנאי זה היה ביניהם א"כ היאך הקהל שלפנינו חידשו בנינה מהמסד ועד הטפחות והבנין הוא מחודש ממש וזקנים שבדור יתנו עדיהן שהם זוכרים כשנתחדש בנינה. יען שמקודם היתה קטנה וצרה מהתכנס ובנינה רעוע. והקהל חידשוהו כולו. ולא נחשדו ישראל ח"ו ע"ז ורבני הדור איך לא מיחו בידם. אלא דתנאי זה לא היה ולא נברא. וזאת שנית דהמתבאר מדברי הא"ז ז"ל דהך תנאי ששייר לעצמו שאין רשות לשו"ן לחזק בד"ה. דעי"ז אין הקהל רשאים למוכרה. לאו מסתמא אמרינן כן אלא מוכרח להיות התנאי בפי' איתמר שאע"פ שהוא נותנה ל הוא נותנה על תנאי כו"כ. אכן כל שמסרה להקהל בסתם לעשות בהם חפצם ורצונם ואחר שנה או שנתים יעורר חניתו לאמר כו"כ היה בדעתי. לאו כל הימנו להפקיע זכותם וזה ברור לע"ד:

ואם הכא בנדו"ד אם ימצאו יורשי הרב ז"ל [הגם שהוא רחוק המציאות כי זה שני מאות וששה ושבעים שנה מעת בא הרב ז"ל למצרים כמ"ש הרב המופלא המנוח כמוהרי"ט ישראל זלה"ה בהקדמתו לס' מנהגי מצרים ז"ל שהיה הרב בשנת הש"פ] ויטענו שכך היה התנאי עליהם להביא ראיה. כי הקהל היום הם נקראים מוחזקים במה שבידם. והבא להפקיע זכותם עליו להביא ראיה. ואין ראיה ממה שנקראת בשם "רב יעקב" לומר דיורשיו הם מוחזקים ממה שנקרא שמו עליו עד היום. חדא דלא מצינו חזקה לשמות. וק"ק רב ישמעאל תוכיח אע"פ שנק' על שמו הא ג"ע ז"ל עדות ביהוסף קא מסהיד עלה שהיה מתפלל בה דווקא והיא של הקהל כמ"ש בד"ק:

ותו גם נאמר שהרב ז"ל כשבנאה כתב שמו עליה לזכרון. בכ"ז אין להקהל מניעה להשתמש בה עתה כחפצם. ונ"ל להביא ראיה ממ"ש מר"ן ביור"ד סי' רנ"ט ס"ק ג' וז"ל ישראל שהתנדב נר או מנורה לבהכנ"ס אם נשתקע שם בעליה מעליה שאינה נקראת ע"ש יכולים הצבור לשנותה אפי' לדבר הרשות ואם לא נשתקע שם בעליה אינם יכולים לשנותו לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יכולים לשנותו. וכתב שם רמ"א דאם כתוב שם הבעלים עליהם הוי לא נשתקע יעו"ש והם דברי הירוש' כמ"ש המעיין ואפ"ה קם דינא דלדבר מצוה יכולים לשנות. וא"כ הכא נמי אפי' אם כתב שמו עליו הצבור יכולים לשנותו מיהא לדבר מצוה:

ואם יש את נפשך לומר דבית הכנסת שאני שהרי פסק מר"ן סי' קנ"ה סקי"ז מי שהיה בביתו בהכנ"ס ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר ע"כ והיא תשובת מהריק"ו והביאה מרן בב"י בלתי חולק וא"כ הכא נמי נימא דאחר שהיתה בהכנ"ס שלו ימים רבים ונקראת ע"ש אין הצבור יכולים לשנותו. זה אינו דאין הנדון דומה לראיה אפי' כי אוכלה לדנא. דהתם הבהכנ"ס היא של יחיד ומטעמא דדרכי שלום אייתי עלן מהריק"ו ז"ל כמ"ש הרואה בתשו' מטעמא דקי"ל מערבין בבית ישן. משו"ה כיון שזה זכה להיות ביתו בית הכנסת ודאי אין לעשותה בבית של יחיד אחר. אבל הכא בנדו"ד הבהכנ"ס היא של רבים ואפי' אם בנאה היחיד מכיון שמסרה לרבים הוי של רבים. כדכתיבנא. וכן כתב הלבוש ז"ל בסי' קנ"ה דהא דכתב מהריק"ו דאין הקהל יכולין לשנותו בבית אחר היינו בבית אחר של יחיד אבל אם רוצים לשנותו ע"י שרוצים לבנות בהכנ"ס של רבים מותר להם לשנות דהא אין כאן משום דרכי שלום יעו"ש. וכ"ש הוא הכא בנדו"ד דמעיקרא של רבים שמסרה לרבים. ורב המרחק בין נדון מהריק"ו ז"ל לנדו"ד כמ"ש המעיין. והאורך ללא צורך. וא"כ אחר דקי"ל דשרי לשנותה א"כ אפי' אם שמו כתוב עליו מותר לשנותו מיהא לדבר מצוה דומיא דנר או מנורה וכמש"ל:

ב) הגם דיהיבינא ליה כל חיליה דשייר בה זכותו לעולם ובנאה על שמו לעולם. עכ"ז נלע"ד לומר דכל זה אינו אלא בשגוף בנינו של הבהכנ"ס ההוא קיים עד היום. אז נכנס לבית הני ספיקי לומר שבנאה לשמו הטהור ולזכר צדיק עד עולם כאשר הבית עודנו עומד באיתנו ותנאו הראשון. ברם הכא בנדו"ד הבית הכנסת הזה דרב יעקב ז"ל נתחדש בנינו בדור הזה ועדיין זקנים אשר בשער עדים שהיה בנינו בית קטן וצר ונתרועע ונתחדש הכל מחדש מהרצפה ועד התקרה ולא נשאר רושם הבנין הראשון כלל. א"כ בודאי אח"כ כשנתחדש בנינו מקופת הקהל קם לאחוזת נחלת העדה. ופנים חדשות באו לכאן. וכעין דוגמא ממ"ש מרן בח"מ סי' שי"ב גבי בית זה ונפל דאין מחייבין למשכיר להעמיד לו אחר. ואפי' אם בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו השוכר כמ"ש שם בשם הרשב"א ז"ל. וה"ה הכא אם הקדיש בית ונפל. אם אח"כ בנאוהו הקהל אינו בדין שיבנוהו מכיסם לשם המקדיש. ואפי' נימא דגוף הקרקע הוי הקדש של בעליו הראשונים. הא עיקר הקדש הקרקע הרי הוא מוקדש גם היום לשם בית הכנסת והרי בית הכנסת הנז' עומדת עליו. אכן בחידוש בנינו והחזקתה איני רואה מקום לחייב הקהל שיבנוהו מקופתם ויהיה משועבד לזכות המקדיש הראשון עד גדר שהשעבוד ההוא יאסור ידם מלהשתמש בו גם בזמן שההכרח אלצם לצרפו להשני השכן בצדו לטובת הקהל ולטובת הבהכנ"ס עצמו שלא יסוגרו דלתותיו וככל מאי דכתיבנא לעיל:

וכן תראה שכל בתי כנסיות אשר בעירנו הנקראים ע"ש הרבנים זיע"א שהתפללו בהם כבהכנ"ס דהרמב"ם ז"ל והרדב"ז ז"ל ומהר"ח כפוסי ז"ל כולם נתחדשו בניניהם בדורות הללו חדש ממש. יען נודע כי יקר המציאות שיעמוד בנין מצרים אשר כל הבנין הוא מלבנים ועצים ועפר. שני מאות שנה ויותר. זולת טירות מלכים הבנוים מאבני גזית אשר יקרים מאד. ומעט הם ונער יכתבם. צא וחשוב מש' הש"פ שהיה הרב יעקב ז"ל עד היום קרוב לשלש מאות שנה מי יודע אם לא נתחדש בנינו ג"כ בדור שלפני פנינו. וא"כ כל החידוש הבנין הוא מכיס הקהלות. והחידוש האחרון נעשה סמוך וכל העם עדים. וכמש"ל:

אלא דלקושטא דמילתא כ"ז להג הרבה. דהדבר ברור שלא בנה הרב ז"ל הבהכנ"ס הנז' מכיסו כלל. רק שהיה מקום קבוע לתפלתו או מקום ישיבת לימודו דוגמא לק"ק רב ישמעאל ז"ל דנקראת ע"ש יען היה מתפלל בה. וכן בהכנ"ס רב יעקב וזולתה. ומה גס שהיה רב ז"ל סמוך ונראה לגזירת הבתי כנסיות הידועה שהיתה במצרים לתקפ"ץ שהעכו"ם סגרו בל בתי כנסיות שבמצרים ולא הניחו היהודים לבוא אל תוכם והיתה הגזירה בשנת ש"ה פזורה ישראל. ונשארו כן סגורים עד כ"ח אדר ש' שמ"ד קרוב לארבעים שנה ובשנת השמ"ד נפתחו ע"י מאמר המלכות מקושטא שניתן רשות לבוא להתפלל בהם. והרב ר' יעקב ז"ל בא אח"כ קרוב לחמשה ושלשים שנה. וכבר הבכנ"ס היו פתוחים מקרוב. ומה צורך הי"ל ז"ל לבנות בהכנ"ס ומה גם כי הדעת נוטה שלא יתנו רשות לחדש עוד בהכנ"ס ובלתי מאמר מקושטא אי איפשר לבנות עוד. ובודאי ששם בית הכנסת רב יעקב היה ע"ש שהיה מתפלל. דוגמא לבית הכנסת דהרב מהר"ח כפוסי ז"ל שהיה בזמנו שנקראת על שמו יען היה מקום תפלתו. וזה ברור:

ועוד אני אומר שלענ"ד נראה שכל הבהכנ"ס הנקראים עתה ע"ש הרבנים ז"ל כבית הכנסת הנק' ע"ש הרמב"ם וע"ש הרדב"ז וכו' כולם נקראו בשמות אח"כ שלא בזמן הרבנים ז"ל רק בהשתלשלות הדורות ובנו בתי הכנסיות בחצרות שהיו ידועים ע"ש הרבנים ז"ל זכו ליטול את השם ע"ש הרמב"ם וע"ש הרדב"ז וכיוצא. יען בנו במקום שהיו לומדים או חצרותם. ועשו זאת להקרא בשמות להיכרא כי רבים בתי כנסיות היו במצרים. ולהיכר קראו אותם בשמותם. אכן בזמן הרבנים ז"ל בהיותם בחיים לא היו בתי כנסיות. ואעידה לי מופת חותך בהכנ"ס דהרמב"ם הידועה בפי כל ק"ק הרמב"ם ז"ל. דמלבד דהרב סדר הדורות ז"ל כתב שהרמב"ם ז"ל בבואו למצרים קבע ישיבה גדולה. יעו"ש ולא הזכיר שבנה בית הכנסת. ועם שזה אינו הכרח. אך שמע נא ואתוך. הנה הרב סדר הדורות כתב שהרמב"ם ז"ל נח נפשיה במצרים. ביום ב' כ' טבת ועשו לו הספד ג' ימים. ואח"כ עשו ג"כ במקום אחר אחר ח' ימים. ואחר ימים העלו אותו לא"י בארונו יעו"ש. והדבר ברור שלא הניחו את הרב ז"ל בלי קבורה ח' ימים ובפרט שכתב ואחר ימים העלו אותו לא"י. ואנן בדידן פה מצרים קבלה בידם מדור דור שהרמב"ם ז"ל נקבר במצרים ועדיין מקום קבורתו עומד היום לנס בבית קטנה יורדים לה במדרגות אבנים ובאים שם להשתטח על מקום כבוד מנוחתו. זיע"א וכל איש מכאובות וידוע חולי בא וישן שם לילה אחת וגדולים צדיקים במיתתן על הנסים ועל הנפלאות לאיש הזוכה שתקובל תפלתו ובאמת המקום הזה כולו אומר כבוד באימה וביראה. והנה הבית הזה שהיה מקום קבורתו זיע"א היא תוך חצר הבהכנ"ס שהיא בו היום בית הכנסת הנק' ע"ש הרמב"ם ז"ל סמוכה ונשענת על בית הכנסת רחוקה כאמתים או שלש באמת הבנין. ואם היתה בהכנ"ס הנז' בזמנו דהרמב"ם ז"ל רחוק מן השכל שתהיה כבוד מנוחתו תוך חצר בית הכנסת דלא אריך הכי ע"פ הדין ולגרום שהכהנים לא יתפללו שם. וכיוצא אלא דהדבר ברור שזה היה חצרו ומקום לימודו וכד נח נפשיה קברו אותו תוך חצרו ואח"כ נטלו משם את ארונו והעלוהו לטבריא ת"ו. ואח"כ כאשר איתרמי להו לבנות שם בהכנ"ס או בכוונה בנו שם להקרא ע"ש זכר צדיק לברכה ומכאן תקיש על השאר. ודו"ק:

באופן דנלע"ד מכל מאי דכתיבנא שאין מניעה להקהל לצרף הב' בתי כנסיות יחד ומסתמא גם הרב ז"ל מינח נייח ליה לפאר ולרומם בית אלד'ינו וגם דטבא עבדי מלסגור דלתותיו ת"ו. וכ"ז לדינא. אכן עכ"ז כאשר הרב ז"ל באיזה אופן שיהיה מן שמים זכו לו להיות שמו הטהור לזכר עולם לצאת ידי חשש זכותו וכבודו יחד. הגם כי אין אתנו יודע פרשת גדולתו שג"ע זיע"א בשה"ג לא הזכירו לא בשה"ג ולא במערכת ספרים. עכ"ז ודאי דאיש אלד'ים קדוש אשר מן שמיא מוקמי ליה בשמא. עלינו להשתדל שלא להפקיע זכותו ח"ו וע"כ יש לתקן הדבר באחת משלש אלה:

א) שאחר הצירוף ונטילת הכותל המפסיק ושבה להיות בהכנ"ס אחת. יקרא שמה בית הכנסת "ישמעאל יעקב" והכי יכריזו בבתי כנסיות והכי ידפיסו גם בשטרי גביות נדריה ונדבותיה ופנקסי גזבריה. באופן שבמעט זמן יורגל בפי הכל להקרא בשם ישמעאל יעקב. ובזה בית צדיקים יעמוד לעד:

ב) והוא היותר טוב שגם אחר צירופה יניחו ב' פתחי הכניסה לבהכנ"ס הזאת משתי רוחות כאשר הם היום בהיותם חלוקים. ופתח הכניסה של ק"ק רבי ישמעאל זיע"א ישאר כן בפי הכל. ומקום כניסה מפתח הראשון של רבי יעקב ישאר כן. ויהיו לה ב' פתחים מב' רוחות. דהשתא ע"י אופן זה הדבר ברור שיעמדו שני השמות לדורות עולם. אחרי שאנו מניחים את הקהל ע"פ הרגלם ומקום כניסתם כבתחילה. שהבא דרך פתח רב יעקב ז"ל לא יוכל הגיד מאיזה פתח הוא נכנס להתפלל כי אם באמרו מפתח רב יעקב אני נכנס. וכן רב ישמעאל. ואי אפשר להם להגיד זולת זה ובזה איש על מקומו יבוא בשלום:

ג) או לקבוע אבן שיש גדולה תוך הבהכנ"ס על אחד מכותליה ולהודיע כי הבהכנ"ס הזאת היא על שם שני הרבנים ז"ל שהיו חלוקים לב' ובשנה פ' צורפו לאחת וכיוצא. והבוחר יבחר:

זה הוא מה שהעלתה מצודתי כפי מיעוט שכלי הקטן וכפי מה שיכלתי להתלמד מספרי הקדש אשר אתי במחיצתי וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. כ"ד איש צעיר מבני ירושלים. דשף מדוכתיה ויתיב פה ק"ק מצרים יע"א הכו"ח לכבוד התורה בס' למקרא. קדושים יהיו לאלד'יהם דהאי שתא התרנ"ה בא ס"ט כ"י קרו"ב אלי"ך הדב"ר מא"ד לפר"ק:

הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט

סימן ב

הלכות בית הכנסת:

שלום וכל טוב ורב ברכות יחולו על ראש צדיק כבוד מעלת הרב המופלא זר"ק ר"מ ור"מ בק"ק וברוך עמי מצרים כקש"ת אהרן ן' שמעון נר"ו לנצח ינון שמו יהי אלד"יו עמו. נסו"א:

רב חביבא! כבר הודעתי קודם חג השבועות מקבלת יקרת מכתבו מיום ל"ה למב"י ולא היה באפשרי להשיב תשובה מאהבה מהטעמים שכתבתי. וגם עתה קמי שמיא גלייא כי אין הפנאי מסכים עמי לפי רובי טרדותי וחלישות מאור עיני ה' ישלח לי רפואה שלימה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אכי"ר. ולפי רוב האהבה דחקתי ונכנסתי להשיב בקצרה מה שתעלה מצודתי לפקע"ד בעזר העוזר האמיתי. וכשאני לעצמי אמינא דמילתא כדנא נלמד מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו על ב"ב ד"ג ע"ב דאיתא התם אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני אחריתי ולא אמרן אלא דלא חזו ביה תיוהא [פי' שהבנין רעוע] אבל אי חזו ביה תיוהא סתר ובני. וכתב הרא"ש ז"ל עלה וז"ל וכן כל בנין שאי אפשר לבנות בלא סתירה כגון להרחיבו שרי יע"ש. ומדברי הרא"ש ז"ל הללו נלמד לנ"ד דאי אפשר להרחיבו בלא סתירה שפיר דמי:

אלא שראיתי לר' ירוחם ז"ל נתיב ג' ח"ח שכתב וז"ל אין סותרין בהכ"נ עד שיבנו אחר פי' וכן להרחיבו עכ"ל ודין זה פסקו רמ"א ז"ל בא"ח סי' קנ"ב וציין לר' ירוחם ז"ל הנז' וב"י בשם הרמב"ם ז"ל והאמת שכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' תפלה דגם כותל אחת צריך לבנות החדשה בתחילה בצד הישנה יע"ש נמצא דדין זה במחלוקת הוא שנוי והתימא שר' ירוחם חולק על רבו הרא"ש ז"ל ולא הביא דבריו כלל גם רמ"א ז"ל שפסק דינו של ר' ירוחם ז"ל ולא זכר שר לסברת הרא"ש ז"ל:

ואולם לדידי חזי לי דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דהרא"ש ז"ל מיירי בכגון נ"ד שכבר הכותלים חיצונים כבר הם בנויים וצריך רק לסתור כותל המפסקת שיתרחב הבהכנ"ס ואח"כ יגמרו כל הבנין הצריך לבנות במקום הכותל שסתרו דאז שפיר דמי וליכא למיחש לפשיעותא ולא לטעמא אחרינא לצלויי כיון שהבהכנ"ס בנוי ומשוכלל ויכולים להתפלל בו ואמטו"ל יכולים לסתור הכותל כיון שהיא המפסקת בין הבהכ"נ ובין היתרון שרוצים להוסיף עליו ולהרחיבו. ומינה נפשוט לנ"ד דלא יש שום חשש ולא שום בנין רק לסתור הכותל ולהרחיב את הבהכ"נ. אבל ר' ירוחם ז"ל אתא לאשמועינן אהא דאמר רב חסדא לא ליסתור איניש וכו' שלא תטעה לומר דדוקא לסתור הבהכ"נ כולו אסור עד שיבנו אחרת דאיכא למיחש לפשיעותא ולצלויי כדאיתא בש"ס אבל אם רוצים לסתור כותל אחד דוקא כדי להרחיבו הוה אמינא דיכולים לסתור תחילה ואח"כ יבנו לזה קמ"ל ר' ירוחם דאינם יכולים לסתור קודם שיבנו החדשה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל:

וא"כ לפי"ז גם ר' ירוחם ז"ל יודה בנ"ד דיכולים לסתור הכותל להרחיבו בכה"ג וזה פשוט. ועוד איכא טעמא אחרינא להתיר בנ"ד דאיתא התם בש"ס דב"ב אמימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא לבי סתווא ובי סתווא לבי קייטא וכתבו התוס' ז"ל בהג"ה א' דמשום קור וחום הוייא תיוהא ומשו"ה סתרי ובנו ועי' בחי' הלכות ובחי' מהר"מ ז"ל דפירשו דאפי' שלא היה להם אלא ביהכנ"ס אחד הוו סתרו ובנו יע"ש. והשתא אי משום קור וחום אמרו דהוי תיוהא פשיטא דבנ"ד הוייא תיוהא שיש חשש שיתבטל הבהכ"נ לגמרי דודאי דשרי לסתור. וליכא למיחש למ"ש המרדכי בפ' בני העיר שאסור לנתוץ אבן אחד מביהכ"נ משום לא תעשון כן וגו' דהכא לא עביד אלא להרחבת ביהכנ"ס שיהיה ברב עם הדרת מלך ולא דרך השחתה ובהכי שרי וברור:

פש גבן לברר הספק הב' שנסתפק השואל כי הכותל המפסקת שרוצים לסתור אותה בה היה חקוק כעין חדר קטן ושם היו מונחים הס"ת דהיינו ארון הקודש. ומדברי המרדכי בפ' בני העיר משמע דכיון שאינו עשוי ארגז להניח בו הס"ת אלא בנוי בחומה לשמירה הוא עשוי ולא לכבוד ולית ביה משום תשמישי קדושה יעו"ש והבי"ד מר"ן ז"ל בב"י סי' קנ"ד ופסקו רמ"א בסי' קנ"ד ס"א משם המרדכי והג"א יע"ש. אלא דהרב מ"א ז"ל שם בס"ק י"א עמ"ש מר"ן בש"ע ס"ז אין עושין מתיבה כסא כ' המג"א ז"ל הטעם דתיבה מונחים הס"ת תמיד אבל הכסא מניחים לפעמים ובמרדכי משמע דאפי' הבנוי בחומה אין עושין ממנו כסא יע"ש והר' א"ר וה' זרע אמת ז"ל תמהו על ה' מג"א דליכא ברדמכי דברים הללו והניחו בצ"ע וה' מחצית השקל ז"ל תירץ בדוחק ומיהו קשיא ליה ממ"ש הוא עצמו לעיל בס"ק ד' שיש לו קדושת בהכ"נ דוקא ותי' דלאו דוקא ואית ליה קדושה יותר מקדושת ביהכ"נ ואח"כ הוק' לו ממ"ש הוא עצמו בס"ק י"ד יע"ש. באופן כי מדברי המג"א ז"ל משמע הכי כי בס"ק ד' כ' דהבנוי בחומה יש לו רק קדושת בהכ"נ וכן משמע ממ"ש בס"ק י"ד. אך ממ"ש בס"ק י"א בשם המרדכי משמע להפך דאפי' העשוי בחומה אין עושים ממנו כסא. ואנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שלא חילק כלל בין הבנוי בחומה להנתון בארגז שפסק סתם אין עושים מתיבה כסא. וא"כ בנ"ד שרוצים לעשות במקום ארון הקודש בימה שיעלה הש"ץ ויתפלל ויקרא בתורה הוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולדידי אין שם איסור שיניחו המקום פנוי ויהיה משם הקרקע ליכנס מבהכ"נ לבהכ"נ. וכאשר עין רואה לה' חת"ס ז"ל חא"ח סי' ל"א שנשאל בביהכ"נ שסתרוהו יען חזו בה תיוהא ורצו לבנות בהכ"נ אחרת באופן שבהכ"נ הישנה תהיה מבוי לבהכ"נ החדשה וכותל מזרחי שהיה שם התיבה וארון הקודש יהיה עכשיו פתח וכניסה לבהכ"נ החדשה והשיב שאין להוריד מקדושת ביהכ"נ לעשותו חצר לבהכ"נ החדשה ועוד דבחצר בהכ"נ נוהגים בו בזיון ומטילים מים במקום קדוש. ולהשאלה השנית שנשאל דכותל מזרח שהיה בה ארון הקודש ותיבה ויעשו אותה פתח לכניסת בהכ"נ החדשה לא השיב כלל ואפשר שדעתו כיון שנעשה פתח לכניסת בהכ"נ החדשה לית לן בה דדוקא מקום אה"ק שהיו בו הס"ת הוא קדוש אבל הקרקע שלמטה אינו כלום אלא כקרקע בהכ"נ ולא עוד וכמ"ש הר' זרע אמת ח"א סי' כ"ו וז"ל ואי משום דקנה המקום קדושת בימה כמ"ש מע' השואל גם זה אינו כלום שהרי הבימה אין בה רק קדושת בהכ"נ ולא עוד כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ד ואי משום הלוח שמשימים עליו הס"ת דיש לו קדושת ארון כמ"ש בסי' קנ"ג ס"א אין זה ענין לקרקע אשר מונח עליו הבימה לומר שיהיה בו קדושת ארון ובפרט דאפי' אה"ק הבנוי בחומה אין בו רק קדושת בהכ"נ לדעת הרבה פוסקים כמ"ש בסי' קנ"ד ס"א ובמ"א שם ס"ק י"ד עכ"ל:

הרי להדייא דבקרקע התיבה או הבימה לא נתוספה קדושתו לסיבת היותו תחת התיבה או הבימה אלא קדושת בהכ"נ דוקא. וכד דייקינן שפיר הך דנ"ד לא הוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דלא נאמרו דברים אלו אלא בתיבה עצמה שעושים ממנה כסא וכן בארון שנותנים בו הס"ת אם נותנים במקום הס"ת יריעות וחומשים זה הוי הורדה מק"ח לקדושה קלה. אבל כשמסלקים הארון ממקומו לגמרי ונותנים בקרקעיתו בימה מה הורדה איכא כיון שהקרקעית הוא, קרקע ביהכ"נ ויש לו קדושת בהכ"נ ותו לא ולא קפיד הרב חת"ס ז"ל אלא שקרקע בהכנ"ס רצו לעשותו חצר בהכ"נ החדשה דבזה איכא הורדה ודאי ואפי"ה לא אסר אלא מטעם השני שנוהגים בו בזיון ומטילים מים וכו' הא לא"ה אפשר דלא היה אוסר מטעם הורדה לבד:

וא"כ בנ"ד שפיר מצי לעשות בימה במקום הכותל שסותרים אותה רק יען כתב רו"מ שהוא מקום אפל צריך לפתוח לו חלונות מן הצד או לפתוח ארובה מע"ג הגג להאיר לקורא הס"ת כדי שירגיש בסידוק ופירוד האותיות וכיוצא. וכל לגבי דידי עתה שמעמידין הבימה במקום כותל המפסקת שסתרו אותה נמצא תהיה הבימה באמצע בהכ"נ כדי שישמעו. כל יחידי השתי בתי כנסיות שיתיחדו וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' תפלה ה"ג וע' למרן הכ"מ מ"ש משם התוספתא ומה שנדחק לפרש כונת הרמב"ם ז"ל וכתב בתוך דבריו וז"ל והעמדת הבימה באמצע אינה מן החיוב אך הכל לפי המקום והזמן שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד הבימה באמצע כדי להשמיע לכל העם אך בזמנים הללו שבעונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכולם שומעים יותר נוי הוא להיות מן הצד מלהיות באמצע וכו' יעש"ב. נמצא דבנ"ד שבהכ"נ יגדל ויתרחב פי שנים מן הראוי לעשותו באמצע כדי שישמעו כולם. וכאשר יחזו עיני הקורא בש"ס דסוכה דנ"א ע"ב באלכסנדריא של מצרים דאיתא התם שהבימה היה באמצע והיו ששים רבוא וכו' יע"ש:

ועוד חזון הרבתי להרב חת"ס ז"ל שם בחא"ח סי' כ"ח שנשאל מעין שאלת הרב זרע אמת ז"ל בבהכ"נ שסתרו אותה משום דחזו בה תיוהא והיתה הבימה באמצע. בהכ"נ ורוצים עתה לעשותה בצד בהכ"נ בצד הארון והרב ז"א ז"ל השיב בפשיטות דשרי והביא דברי מרן הכ"מ ז"ל הנז"ל וסיים בדבריו ואי משום קרקע הבימה וכו' כמו שהעתקתי דבריו לעיל אך הרב חת"ס השיב לאסור מכמה טעמים האחד מההיא דסוכה שהבאתי לעיל. זאת שנית שהבימה היא כמו המזבח וכו' וצריך שיהיה באמצע הבית. ואל הג' ל"ו בא דכיון שנתרבו היחידים צריך לעשותה באמצע כדי שישמעו כולם. ואת רב"ע דאפי' להכ"מ ז"ל היינו דוקא כשבאים לבנות בהכ"נ חדשה משא"כ בבהכ"נ ישנה שכבר היתה הבימה באמצע ואיתא בפסיקתא קרש שזכה לינתן בצפון תנתן בצפון וכו' ומכל הני טעמי בהסכמה עלה דאסור לשנות מקום הבימה וצריך לעשותה באמצעה כמו שהיתה:

באופן דחלוקים הר' ז"א והר' חת"ס ז"ל דלדעת הרב ז"א ז"ל יכולים לשנות הבימה ולעשותה בצד הארון. ולד' הר' חת"ס ז"ל אינם יכולים לשנותה כנז"ל. עכ"פ למדנו להועיל דלד' הר' ז"א ז"ל פירש להדייא דמפני קרקעית הבימה לא הוייא הורדה וכאשר העתקתי דבריו לעיל וגם הרב חת"ס ז"ל דאסר מ"מ לא נקט הטעם לאסור מפני קרקעית הבימה במקום שהיתה שתוריד מקדושתה ומדלא נקט הך טעמא לאסור נר' שמסכים דליכא בזה שום קפידא דקרקעית הבימה אין בה רק קדושת בהכ"נ ותו לא. וא"כ בנ"ד שהבימה תהיה באמצע בהכ"נ וממילא יתבטלו השתי בימות שהיו בשתי הבתי כנסיות ליכא למיחש לקרקעית הבימה שיורידוה מקדושתה לד' הר' ז"א ז"ל וכנר' שגם הר' חת"ס ז"ל מסכים לזה וכאמור:

סוף דבר נלע"ד דשפיר מצי לסתור הכותל המפסקת ולאחד את שתי בכנ"ס יחד ולעשות הבימה במקום אה"ק שהיה כבר והנני מסכים להיתירא מהטעמים שכתב רו"מ בתוספת נופך הטעמים שכתבתי בעניותי לפי קוצר השגת קט שכלי להלכה ולמעשה. וצור ישראל י"מ וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה ולאפס פנאי לא יכולתי להשתעשע בד"ק ב"א בארוכה. כ"ד נא"ה הצעיר

יש"א ברכה ס"ט

סימן ג

בן יכבד אב פס"ד זה מעט"ר מרן אבא זצוק"ל

הלכות קריאת התורה

שאלת ידידי אם נמצא בשבת כשקורין בס"ת וישבתו העם ביום השביעי מלא ביו"ד אחר הבי"ת כחביריו שיש בפרשה ארבעה השביעי וכתוב במסרה ג' מלאים ואחד חסר ולא יש בהיכל ספר מוכן וצריך לגלגל אם צריך להוציא אחר בשביל מלא וחסר כזה שאין למדים ממנו דין בגמרא ולגלול אותו בצבור אפי' שיש טורח צבור או אין צריך להוציא ס"ת אחר במלא וחסר כזה ואחר השבת אם צריך לתקנו כדי שלא להעלותו לכתחילה או אפי' תיקון אינו צריך הואיל ואין המסרות שוות. נא ישיבני בקיצור הלכה פסוקה ע"כ דברי השאלה:

ואען ואומר כי נראה ברור כשמש שצריך להוציא ס"ת אחר באין אומר ואין דברים שהרי עמ"ש. מור"ם בסי' קמ"ג ס"ד דאין להוציא ס"ת אחר משום חסרות ויתרות כתב הגאון פר"ח שם וז"ל אין המנהג כן אלא אפי' על חסרות ויתרות ודיבוק בעלמא אנו מוציאין אחר ע"כ. וכן כתב מר"ן החבי"ב בשיירי הנז' דמנהגינו דאפי' בדיבוק מוציאין ס"ת אחר בשבת ויו"ט שא"א לתקן ובחול שאפשר לתקן מתקנינן ואם א"א מוציאין אחר ע"כ. וכ"כ הרב ג"ע ז"ל בספר ברכ"י סי' הנז' ס"ק ג' דאנן בדידן מוציאין ס"ת אפי' מפני דיבוק יעו"ש. וכן רמז בס' לד"א דאפי' בב' ובה' ובמנחת שבת יוציאו ס"ת אחר מפני הדיבוק יעו"ש. וכ"כ הרב כרם שלמה הנד"מ סי' קמ"ג והרב זל"ה שם. הרי נתבאר דאפי' מדבר שאין למדין ממנו דין כלל מוציאין ואל תשיבני ממ"ש הרב לד"א בפסוק את כל האסורים בוי"ו יש להקל שלא להוציא אחר דאדרבא זיל לאידך גיסא שכתב שם דאם כתב האסירים או האסורים צריך להוציא ס"ת אחר. ומוכרח לומר הטעם התם כיון דבמקצת ספרים ומהם קדמונים כתוב בוי"ו יש לסמוך על המקילין אבל אם נמצא כתוב האסירים או האסורים צריך להוציא ס"ת אחר כיון דבמסורת נמצא שצריך להיות חסר יו"ד תנינא כמו שתראה הדבר במקומו בס' אמת ליעקב ד' מ"א. ועוד הביא שם הוראת הרב הכנה"ג בקריאי מועד בפ' קרח מלא ביו"ד והוציא ס"ת אחר יען דמשפטו להיות חסר הרי מבואר כמו שכתבתי. ואשר כתבת במלא וחסר כזה דאין למדין ממנו דין בגמרא אומר אני שאשר הביאו לזה הוא לשון הרב אמת ליעקב ד' מ"ו. ואחר המחילה לא דמי נדון זה להתם דהתם קאי טל מי שרצה להגיה הספר עפ"י מדרש רז"ל ולזה כללא כייל שכל מלא וחסר שתלוי בו דין כגון קרנות קרות וכו' יש להגיה אם נמצא הפך אבל מלא וחסר דלא נ"מ לענין דינא אין לפסול שום ס"ת עפ"י הדרשה אלא אזלינן בתר רוב הס"ת יעו"ש. ומינה בנ"ד שכל הס"ת שכתוב השביעי חסר ודאי יש להגיה הס"ת בלתי שום ספק. ואשר כתבת לגלול אותו בצבור אפי' שיש טורח צבור גם לדבר זה ימחול האדון שהרי כתב המרדכי שביו"ט או ר"ח כשאין שם ס"ת אחר גוללין ס"ת דמוטב שידחה כבוד הצבור ולא תדחה תקנת חכמים ע"כ. ופסקה מרן להלכה בסי' קמ"ד ס"ב ואשר תמה המ"א מהא דכ"ג ביוה"כ קורא עפ"י כבר תריץ יתיב שם דדוקא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו. משא"כ בבהכנ"ס דיש מתי מעט. ומסתמא מוחלין יעו"ש. והרב משחא דרבותא דל"ה תירץ לזה דאותה קריאה אינה חובה כמו קריאתנו זאת. במוספין משום ונשלמה פרים אבל כ"ג היה עושה קרבנות של יום והיה חוזר וקורא יעו"ש. ועיין עוד להרב כסא שלמה שם תירוץ אחר ולכל הדיברות בנמצא ס"ת פסול ודאי דגוללין ס"ת בצבור וידחה כבוד צבור מפני כבוד שמים. ומעתה גם על מ"ש שאחר השבת אם צריך לתקנו לית דין צריך בושש ודאי דצריך לתקנו משום אל תשכן באהלך עולה. והיה את רצוני להאריך לך בכל פרט ופרט. אלא משום שכתבת שרצונך בהלכה פסוקה כתבתי המכוון בזה ושלמא דמר יסגה:

הצב"י

מעט דב"ש ס"ט

סימן ד

הלכות שבת בענין ז' עולין

שאלת הידיד להגיד לו את אשר שמע ושמועתו נאמנה. כי אזהרה יצאה מאת בית דיננו יכב"ץ לשלוחי צבור אשר בבתי כנסיות דפה העירה מצרים יע"א מזה כמה שנים. שביום שב"ק שיש בו שורה שהמנהג לקרוא עולים הרבה מהבאים לכבוד שורת חתן או אבי הבן או גמ"ח ב"מ. שלכל הקרואים יקראו להם שלשה פסוקים מקריאה חדשה. וזה יהיה ע"י שהש"ץ מתחילת הקריאה יתן דעתו לחלק הקריאות למספר העולים. שלשה פסוקים או יותר הכל מקריאה חדשה. כיון שפרשת השבוע גדולה ומחזקת עולים הרבה. ואם אחר כל אלה לא הספיקו העולים אז יחזור לקרות מה שקרא כבר להעולים אחריהם. ומאז ועד עתה הוקבע מנהג זה ברוב בתי כנסיות העירה אשר שלוחי צבור הם נבוני דבר ויודעים היאך להתנהג וההמשך יבוא בע"ה:

ושאלת שלפי"ז אין כאן מקום עוד לעליית הסמוך הנהוגה לכבד בה העולה הששי. כיון שכל העולים קראו קריאה חדשה שכולם עולה קריאתן לחובת היום. ושזאת היתה סיבה שהיו נוהגים במצרים מקדמת דנא להעלות רק החמשה עולים בקריאה חדשה ואח"כ היו קוראים לעולים נוספים שקוראים להם מה שקראו כבר עם החמישי. ואחר שגמרו העולים הנוספים היה עולה הסמוך וקורא בקריאה חדשה והוא העולה ששי. ואחריו המשלים. ולפי המנהג שהוקבע עתה מזה כמה שנים שכל העולים כולם קוראים להם קריאה חדשה. מעתה העולה סמוך. אין סומך לו שאינו עוד ששי. וכתבת שאע"פ שגם בעיניה דמר המנהג הזה הוא יותר נכון מאד מאד מהראשון בכ"ז רצה מני"ר שאגלה לו בכתב טעמי הדברים מבוארים כל הצורך אשר מחמתם בחרנו בהמנהג האחרון מן הראשון. כי גם רו"מ יחפוץ להנהיג כן בקהל עדתו. עכתד"ק:

תשובה באמת אמרו שאלת חכם חצי תשובה. ובדברי מני"ר רואה אני בה כי עוד בה שלישיה. כי אחר שמני"ר כתב שהמנהג שהוקבע עתה הוא יותר נכון בעיניו מהראשון. א"כ רומעכ"ת שי' הא ידע טעם הדבר והמסתעף ממנו מספק ברכות לבטלה המוזכר בדברי הפוסקים בנדו"ז. וכל רז לא אניס ליה. ואחר שכן מה שאל ממני לגלות לו בכתב טעמי הדברים. והטעם שיש אתנו כבר טעם ממנו רו"מ לראשונה. ואם שאלתו לברר לו הדברים מספרי הפוסקים המדברים בדין זה ולהעתיק לו דבריהם. הנה נתן לי מקום לדבר אתו. כי רו"מ שי' אשר הנהו פנוי מעבודת הצבור ועולה הכבד מנשוא. תמצא ידו לחפש בספרי הפוסקים וידיו רב לו להעלות פנינים מים לימודו ועיונו הזך ולברר הלכה למעשה. ולמה יעמיס זאת על שכם רעהו הרבוץ תחת משא העם מבקר עד ערב. ואחרי טרח"א אין אתנ"ח כאשר בקי רו"מ באופנה של מדינה. וכמעט רציתי להשיב לרו"מ בדרך קצרה. תשובה ברורה בקש תמצא. לולא כי דבריו האחרונים המה הרהיבוני באמרו כי אין בידו ספרי הפוסקים גם מעט מזער. וכיון דלית ליה למילף מציאה ממציאה. ע"כ לית ליה גם חיפוש מחיפוש. ולדבר הזה נענעתי לו ראשי הגם כי אנכי גם כן אין אתי ספרי דבי רב ככל הצורך ומעת עלותי מבית תפארתי ירושלים עיר עז לנו תובב"א אשר שם עזבתי בית מדרשו של עט"ר מרן אבא צוף דב"ש זצוק"ל פרדס הצדיקים מלאה ע"כ גדותיו מספרי הפוסקים ושו"ת אין מספר. הנה אנכי מצטמק ויפה לי בספרי הקדש אשר אתי במחיצתי. ומהם אלקטה באומרים מאשר תמצא ידי. וזה החלי וה' יעזור לי כיר"א:

הנה בהך הודעה שצוינו לש"ץ על ככה שלא לחזור ולקרות עם העולים מה שכבר קראו עם עולים הקודמים. אשר ממנו הוקבעה ההלכה והמנהג כעת. לא חדשה היא אתנו. ולא מלבנו הוצאנו מלים. ורק שליחותייהו דרבנן קמאי קא עבידנא אשר צוו אותנו על ככה לסקל המסלה מהמנהג הזה אשר בו נדנוד איסור תורה מברכות לבטלה לדעת רבותינו האוסרים. ופקודתם תשמור רוחינו. וכאשר המנהג הלזה בדורותינו אלה. עוד אסף בחפניו כמה מכשולים חדשים לא שערום הראשונים שלפנינו. לא יכולנו מלהתאפק עוד והוכרחנו לגדור גדר בעד המנהג הקדום שלא יתפשט עוד הוא ומכשוליו עמו. ונשעננו בזה טל רבותינו הפוסקים זצוק"ל אשר מכחם אנחנו באים. והם בדבריהם המצודקים גלו לנו מה לעשות בדין זה. ואותה נשמור לעשות כאשר אגלה למעכ"ת שי' את דבריהם הלאה בעהי"ת. ומפיהם אנחנו חיים:

דע דבהך דינא דנוספים החוזרים לקרות מה שכבר נקרא לעולים הקודמים אי שפיר דמי או לא. היא מחלוקת קדומה בספרי הפוסקים ז"ל. כי המרדכי בשם רבינו אפרים ז"ל בסוף מגילה כתב שרבינו אפרים בש"ת יצא בחרי אף על שהש"ץ היה חוזר וקורא ולאשר אמר. וכתב דאסור לעשות כן. והביא דבריו מרן בב"י סי' רפ"ב יעו"ש. וכן היא ס' התשב"ץ בח"ב סי' ע' הביאו דבריו ג"ע בברכ"י סי' רפ"ב והרב כסא אליהו ז"ל בס' הנז' דהאידנא דכל הקהל מברכים אין להוסיף אפי' בשבת כדי שלא להוסיף בברכות שאינן צריכות יעו"ש:

וכן כתב מאריה דאתרין הרב גו"ר ז"ל בחלק א"ח כלל ב' סי' כ"ב קרא ערער על המנהג הלזה ופקפק בדברי הריב"ש שהתיר. וטרח לישב הדבר ולא הונח לו. ויעוין שם בסו"ד כדבר איש האלדים רתת על המנהג לחזור הקריאה לעולה יעו"ש. והגם שהרה"ג מהר"י פרג'י מהמה ז"ל שם בסי' כ"ג מישב המנהג הלא הרב גו"ר זלה"ה בסי' כ"ד שאחריו חזר וסתר כל דבריו. והחזיק את דבריו הראשונים. [וחבל על דאבדין שדברי התשובה השנית לא נמצאת בשלימות עד תומה] ומהתימה על כבוד הרב המופלא כמוהר"י יו"ט ישראל ז"ל המסדר מנהגי מצרים שכתב בס' זה. שהרב גו"ר ז"ל ערער על המנהג. אכן הרב כמוהר"י פאראג"י ז"ל ישב אותו עיין בדבריהם. ולא זכר שר שאחר מה שאשרו הרב כמוהר"י פראג"י ז"ל חזר הרב גו"ר ז"ל וסתרו ואיך מי שלא ראה זו לא ראה זו. והלא הוא עצמו ציין להגו"ר סי' כ"ב כ"ג כ"ד. וא"כ אין כאן ראיה שאושר המנהג. שהרי הרב המשיג והמערער על המנהג במקומו הוא עומד. ומס' מנהגי מצרים הנז' העתיק רב אחאי גאון כמוהר"ר תדב"א יצ"ו המחבר ס' נוה שלום מנהגי נא אמון יע"א. בה' קס"ת את לשון ס' מנהגי מצרים ככל האמור. ולא יעיר שהרב גו"ר ז"ל לא קיבל את דברי הישוב של הרב כמוהרי"פ ז"ל כי לא ראה הדברי' במקורן:

והריב"ש ז"ל הוא המתיר שאפי' אם יקראו לעולה הב' מה שקראו עם הראשון ומברך אין בכך כלום. ודבריו הביאם מרן בב"י סי' רפ"ב וכתב שס מר"ן שהעולם נהגו כהריב"ש. וכוותיה פסק בשלחנו הטהור סי' רפ"ב סעיף ב' יעו"ש:

האמנם פסק דין הלזה שפסק מר"ן ז"ל שאין בכך כלום. לא איפרק מתולשא. ולא נתקבל בסבר פנים יפות אצל רבותינו הפוסקים (וכאשר ידע לה רו"מ שבענין הברכות לא נתקבלו כל דעות דמר"ן ז"ל בהם מחשש ספק ברכות כי יש מקומות רבים דלא עבדינן כוותיה בענין הברכות וכאשר כתוב אצלינו במקום אחר בארוכה) וצא ולמד מ"ש בזה ג"ע הרב חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רפ"ב אות ג' וז"ל עמ"ש מרן מותר לקרוא הרבה עולים וכו' זה דעת הריב"ש בתשובה. וראיותיו אינן מכריעות. והרשב"ץ וקצת אחרונים חולקין בדין זה כאשר יראה הרואה בספרי האחרונים. ואפי' דנהוג הכי בכמה מקומות כהוראות הריב"ש ומר"ן ואין למחות בידם, מ"מ ירא שמים היכול להזהר. לא יעלה כשאין קורין לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעים בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כלם מחדש איזה פסוקים נוספים עכ"ל:

וכן בקדש חזיתי להתייר הגדול השכנה"ג ז"ל בסי' רפ"ב בהגהב"י אות אלף שאחר שהביא דברי המרדכי ורש"ל וב"ח ודברי מור"ם דכולהו אסרי לחזור ולקרות זולת בשמחת תורה. כתב דבמקומו פשט להתיר. ושוב הביא מדרשות מהרי"ל מה' נישואין דכתב דיש לסדר קודם שבת לכמה בני אדם מספיק הסדר שלשה פסוקים. ולפי אותו הסכום בוררין שושבינין כי אין לחזור בסדר לאחוריו כדי לקרות כמו שירצה. וכן ראיתי בהילולא בת מהר"י סג"ל ביררו שושבינין ולא הספיק הסדר לכולם ונשארו הרבה אחר הסדר ויצאו חפשים ע"כ. וזהו כדעת המרדכי וכס' ס' המפ' ורש"ל וב"ח. ומסיים בה הרב ז"ל וז"ל. ומ"מ מה שנוהגים קצת שלוחי צבור דאע"פ שיש בסדר כדי לקרות לכל העולים שלשה פסוקים. אינן משנין הפסקות של ז' עולין. וחוזרים וקוראים פסקה אחת לכמה אנשים. לא יפה הם עושים. וכיון דאפשר לצאת ידי חובת כל הסברות. מה להם להכניס עצמם באיסור תורה לפי דעת המרדכי וכו'. והילכך הנכון שהש"ץ יקרא שלשה פסוקים לכל עולה. ואם בכל זאת לא יספיקו לעולים אז יחזרו לקרות מה שקראו כבר:

ועוד אני אומר שראוי להש"ץ להזהר בעצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קרא אלא אחר אשר קראו שבעה עולים לפחות אחד ועשרים פסוקים שהוא חיוב הקריאה. ואח"כ אם יראה שאין הסדר מספיק לכל העולים אז יקרא מה שכבר קרא לאחר עכ"ל:

ודברי השכנה"ג ז"ל ואזהרותיו שתים. קבעם להלכה רבין חסידא מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו הבהיר אמת ליעקב ז"ל בסי' משפט הברכות לעולים לקס"ת אות ע"ב. משם השכנה"ג. וחזר ושנאם שנית לקמן בס' משפט קס"ת לש"ץ אות י"ט. וכן העלם ג"ע בספר לדוד אמת ס' הנז' יעו"ש. הנך רואה לרבנן קדישי זיע"א אשר מזהירים והולכים לבלתי נהוג הכי להיות חוזר לאחוריו כל היכא דאפשר. וגם בזאת אחר עלית כל הז' עולים ולא באמצעות העולים. ועוד נדבר מזה לקמן במקומו בעהי"ת:

וכן תחזה להרב גו"ר ז"ל בסוף אותה תשובה. שדבריו חוצבי להבות. וסיים וכה דבריו ואם אפשר שכל עולה לקרות שיקרא שלשה פסוקים או לפחות ב' פסוקים הנה מה טוב ומה נעים. ואם אי אפשר מוטב לדחות כבוד הבריות ואין לדחות כבוד שמים באיסור ברכות לבטלה. וישתקע מנהג חדש זה מן העולם. ומצוה זו תלויה בראשי ודברי הקהל שיתחילו הם לבטל המנהג. ואחריהם כל אדם ימשוך וחפץ ה' בידם יצלח עכ"ל:

הנך רואה כמה אזהרות אזהירו אותנו מרנן ורבנן הפוסקים ז"ל לחדול ממנהג זה לחזור ולקרות לעולים מה שכבר נקרא. ואזהרה שמענו לשלוחי צבור היראי את ה' לבל יכניסו עצמם והצבור באיסור תורה דברכות לבטלה לדעת רבנן האוסרים אשר הם הרבים. ואזהרה שמענו שאיש הירא לא יעלה לס"ת אם יקראוהו עולה. וכמ"ש ג"ע בברכ"י וכמש"ל. והגם שידעי רבנן שמרן ז"ל דאתכא דידיה סמכינן פסק כהריב"ש ז"ל בכל זאת לא הונח להם לנהוג הכי לכתחילה:

וקושטא קאי כי גם פשטות דברי מר"ן ז"ל אינן מנגד להאמור חלילה. כי מטריה דמר"ן ז"ל רק לומר שאם קראו לעולים וקורין לזה מה שקרא זה אין בכך כלום. ר"ל אין כאן חשש ברכה לבטלה אם יהיה כזה. אכן לא כיון מרן ז"ל שזו דרך ישרה שיבור לו האדם אע"פ שיש דרך טובה הימנה. כי סו"ס גוד אחית וגוד אסיק. מידי פלוגתא לא נפיק. ומר"ן ז"ל הכל גלוי לפניו שיש פלוגתא בדבר והחולקים רבו מן המתירים וא"כ גם לדעת מר"ן ז"ל אם נמצא דרך בטוחה משופה ומנוקה מכ"מ טענה וערעור. דהיינו לקרות לכל אחד קריאה חדשה. ע"י שנזהיר את הש"ץ לשית לב לכך. פשיטה ופשיטה דנתפשנה בשתי ידים ולא נעזבה בשום אופן וכאשר נלחץ אל הקיר ואין דרך לעבור שאין הסדר מספיק על מר"ן ז"ל נסמך לחזור אז ולקרות מה שכבר נקרא. ואין בכך חשש ברכה לבטלה. ואם מר"ן יעץ מי יפר. אכן לא לנהוג הכי לכתחילה. נגד האוסרים מרנן ורבנן הקודמים למר"ן ז"ל כל שיש בידינו לתקן ודו"ק:

תורת העולה מהאמור ומדובר שהך עובדא דעבדינן לבטל מנהג קריאת העולים זאח"ז בקריאה אחת. לאו דילן היא ורק אנן מצווין ועומדים מפיהם. ושליחותייהו דרבנן קא עבידנא ובפרט במילתא כדנא דספק ברכות אשר ההפסד יתר על השבח ישמע חכם ויוסיף לקח. ולסגת אחור מקריאה לאחור. ורק נוכח ה' דרכו וזאת לפנים. ולהזהיר על ככה לשלוחי צבור המתוקנים. וה' עזרם ומגנם:

ומעתה עמוד נא עמדי ואשמיעך את דברי מהיכן נוסד המנהג הלזה בארץ מצרים לקרות חמשה עולים ופה עולים העולים הנוספים. ואח"כ הסמוך והמשלים:

דע כי בסדר הז' עולים ומדרגות מעלתם. הנה לפי דרך הפשט המשלים שהוא הגולל את ס"ת הוא היותר גדול שבכולם. וע"כ הוא ניתן רק לגדול הצבור אשר הוא המשלים. והדבר הזה מפורש יוצא מסוגיין דפ' בתרא דמגילה דל"ב ע"א מימרא דריב"ל שם, ופסקה הרמב"ם בפי"ב מה' תפלה דין י"ח שגדול הצבור עולה ומשלים. וכתב שם מר"ן הכ"מ דלמד רבינו דין זה ממימרא דריב"ל הנז"ל יעו"ש. איברא דמר"ן ז"ל בב"י סימן קמ"ז וכן בשלחנו הטהור סי' הנז' סעיף א' מפרש לה דלענין גלילה קאמר דנוטל שכר כנגד כולם. וסובר שגדול באלו הז' שקראו הוא הגולל. וכפי' הב' שכתב בעל העיטור שהביא דבריו רבינו הטור בס' קמ"ז יעו"ש. הא מיהת לדעת הרמב"ם ז"ל ס"ל דפי' הגולל הוא המשלים שאחר קריאתו הס"ת נגלל. וס"ל דגדול הצבור הוא העולה למשלים מדינא דגמרא ממימרת ריב"ל הנז"ל. ותמהתי על ג"ע בס' מחב"ר סי' רפ"ב אות גימל כתב ומנהג קדום הוא בספרד לעלות גדול הקהל בשביעי שהוא המשלים עכ"ל ואייתי עלה רק ממנהג ולא זכר שר אדוני יוסף שהרמב"ם ז"ל פסק לה לדינא ואייתי לה מסוגיין דמגילה. וא"כ איננו מנהג לחוד רק דינא לסברת הרמב"ם ז"ל. וכן תמהתי על הגאון הרדב"ז ז"ל שבח"א סי' ש"ד נשאל במי שעלה לס"ת שלישי אם תלמידו יכול לעלות משלים כיון שמשלים הוא יותר מעולה במדרגתו. והשיב שאם בעלית השלישי איכא כבוד כגון עלית עשרת הדברות או שירת הים דמשום כבודו הוא שהעלוהו לשלישי. יכול התלמיד לעלות משלים כיון דאין בכך קפידה. אבל אם העלו לרבו שלישי באקראי. צ"ע כיון דכבוד עלית משלים אינו מן ההלכה. אלא מנהג כבוד בעלמא. שנהגו העולם היה ראוי שיעלה. מ"מ מסתברא דלא יעלה דאיכא זילותא דרביה דחלשה דעתיה זולת אם נתן לו רבו רשות דהא קי"ל הרב שמחל על כבידו כבודו מחול עכ"ל:

ומהתימה על גאון גדול כמוהו שיאמר שמנהג עלית הגדול למשלים אינו מן ההלכה רק מנהג העולם. ולא כן אבי כי הרמב"ם ז"ל פסק הכי לדינא שגדול הצבור עולה ומשלים. ולמד כן מסוגיין דמגילה. ועיין שם בתוס' ד"ה גדול שבכולם:

עכ"פ דון מינה ואוקי באתרין. דע"ד הפשט עלית המשלים היה יותר גדולה. ופוק חזי שהגאון הרדב"ז ז"ל בתשו' הנז' אסר לתלמיד לעלות משלים אם העלו לרבו בעלית שלישי כיון דהמשלים הוא יותר גדול. במעלה. וכדבר האמור. וכן נהגו בספרד משנים קדמוניות אשר בה ישבו יתנו רבנן תקיפי מאורות הדת זאת לפנים לתקפ"ץ ומלכות הרשעה מהרה תעקר לנצח נצחים תחרב אמן:

ואולם ע"פ סודם של דברים. הששי הוא היותר גדול במעלה. והשלישי קרוב לו. והמשלים הוא הגרוע שבכולם. וכאשר כן כתב ג"ע במחב"ר סי' רפ"ב סי' ג' יעו"ש דדייק לה מדברי הזוה"ק דקאמר ר' כרוספדאי חמיד לבא לא הוה סליק אלא שתיקנה לאינון דסלקין יעו"ש:

וג"ע שם כתב משם מהרח"ו ז"ל דנסתפק בעלית הששי. אם יותר טוב לעלות ששי למנין או סמוך למשלים אע"פ שעלו יותר מששה ושבעה. וכתב דנראה שיותר טוב לעלות סמוך למשלים כי להיות בסמוך ומשלים צריכים לקרות בדבר אחר בס"ת. משא"כ העולים באמצע שחוזר כל אחד וקורא מה שקרא חבירו. וא"כ אינו נקרא הששי אלא סמוך למשלים עכ"ל מהרח"ו. וסיס ע"ז ג"ע שם וז"ל ודבריו טובים אם הששי הראשון לא קרא קריאה מחודשת. אז מסתבר דסמוך שקרא קריאה חדשה יש לו תורת הששי. אכן כי נהוג דגם הששי קורא קריאה מחודשת ומשביעי ואילך חוזרים לקרות מה שקראו כבר נראה דיותר טוב לעלות הששי הראשון שהוא העיקר. והכי דייקי דברי הזוהר וכו' דקאמר שתיתאה לאינון דסלקין. דכיון לומר דאם קורין הרבה עולין הששי הראשון הוא כנגד היסוד וז"ש לאינון דסלקין ולא הסמוך למשלים עכ"ל:

וע"פ דרך הסוד האמור. בנו מגדל מנהג הלזה לקרוא לס"ת חמשה עולים מחובת היום בקריאה חדשה לכל אחד. ובשבת שיש בו חתונה או שורה שצריכים לקרוא עולים הרבה מבעלי השמחה. מפסיקין בין החמישי להששי וקוראים לכל בעלי השמחה והחתן בכלל הכל נוספים שקוראים להם מה שקרא החמישי. ומניחים הששי להעולה סמוך שקורין לו קריאה חדשה כדי שתהיה לו תורת הששי כדבר האמור ואחריו המשלים באופן שכל ההתחכמות הזאת הוא כדי לזכות להאיש הנכבד בעיניהם שהוא יהיה העולה הששי בקריאה החדשה שקורין לו. וע"כ כל הקודמים אליו הם לוקים בתוספת הזאת שקורים. להם מה שקראו עם העולים הקודמים. וכלם קריאתם כפולה מה שקרא החמישי. זה הוא טעם המנהג וזה הוא יסודו. וצא ילמד מעתה כמה תיוהי וכמה תמהי איכא במנהג הלזה. הט אזנך ושמע:

א) דמי שמע כזאת ומי ראה כאלה. שבעבור שיזכה איש יחיד הנכבד בעיניהם. לקרותו בעלית הששי וסמכ'ו את ידיהם עליו לתת לו עלית סמוך לאחרונה ויטול הוא חלק יפה. נכניס את כל הקהל העולים בספק ברכות ובסל"ע המחלוקות של הפוסקים האוסרים לעשות כן. ופעמים רבות אשר בטלי השמחה הם רבים ושלמים בפ"י וגם החתן בעל השמחה שהכל נעשה לכבודו היא ניהו מן הנוספים והטפלים. ואת כל אלה נזרה הלאה בעליות נוספים שאינן עולים לחיוב הקריאה. ומסופקים בספק ברכות. בעבור איש אחד פרטי שיזכה בעליה יפה. ואנה מצינו כזאת להכשיל את הרבים כדי שיזכה היחיד. ולהפך תנן. דאומרים ליחיד חטא כדי שיזכו הרבים. לא להפך הישרה:

ב) אפי' למטונייהו דחפצים לכבד האיש ההוא הנכבד בעיניהם בעלית הששי שהיא גדולה במעלתה ע"פ הסוד. הלא סמייהו בידייהו לכבדו בעליית הששית הזאת עצמה ע"י שיעלוהו ששי למנין הקרואים שכולם קראו קריאה חדשה מראש הקריאה עד כען. והוא באמת הששי העיקרי הן לפשט והן לדרך הסוד. וכן לכל העולים הבאים אחריו כולם יקראו להם קריאה חדשה של שלשה פסוקים לכל אחד. ובהכי פלטינן מכל חשש הן לפשט והן לדרך הסוד. דאין כאן שום ספק ברכה לבטלה בעולים הנוספים הקוראים קריאה חדשה. ואין למו מכשול. והאיש הנכבד בעל הששי הרי הוא כבר זכה בעליתו לששי למנין הקרואים בקריאה חדשה. אשר אין כאן שום ספק במדרגת מעלתו שהוא הששי האמתי הן לפשט והן לסוד. ואין נגרע ממעלתו דבר. והוא זוכה ומזכה בעליתו לששי למנין הקרואים כדי שהבאים אחריו לא יכנסו בספק ברכות:

ולאשר יאמרו כי מדרגת עלית הסמוך היא דוקא בהיותו סמוך למשלים. מלבם הוציאו מלין ואין להם על מה שיסמוכו כלל בין לדרך הפשט ובין לדרך הנסתר כאשר אבאר בעהי"ת. ואעיקרא השם הזה סמוך לא נמצא בספרי הפוסקים שם חדש הזה לעולה הששי. שיקרא סמוך. רק למנהג שנתחדש להוסיף עולים באמצע הקריאה. וחוזרין וקורין מה שקראו ומשכחת לה לפעמים שקורין עשרים עולים. וא"כ מה שם אשר יקראו להעולה ששי בקריאה החדשה שתורת ששי לחובת היום עליו. הוכרחו לקרוא לו סמוך להודיע שהוא הסמוך למשלים. שהוא השביעי. וממילא יתודע שזה שעלה סמוך הוא הששי. וא"כ המנהג ההוספה לעולים ממין זה היא שהולידה והצמיחה את שם הסמוך הלזה. האמנם שיהיה הששי מוכרח להיות דבק עם המשלים אינו הכרח כלל לא לפשט ולא לדרך הסוד. כי על דרך הפשט שהמשלים הוא הגדול שבכולם. הנה סיבת גדולתו בעבור שהוא הגולל את ספר התורה. והוא האומר קדיש אחר הקריאה. ואחת היא לדרך הפשט אם המשלים שהוא גולל ס"ת אם עליתו אחר העולה הששי או הששים. כיון דגדולתו קלה בעבור גלילת הס"ת. א"כ קריאתו לאחרונה וגלילת הספר על ידו זו היא מעלתו. בכל אופן שתהיה:

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה