ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
הקדמת המחבר
בשפה רפה מדבר. מי יתן ויכתבו מלי בספר ויוחקו בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון (איוב י"ט' כ"ג כ"ד).
קורא נעים, שני כתובים הבאים כאחד אשר שמחים כתר ממעל לראשי אמרי, הם מלמדים את הגיוני לבבי. ומצפוני רעיוניו, במה אכף לאלהי מרום על כל תגמולוהי עלי, קטונתי מכל חסדיו, גם על אחת מהנה, ומה, אם רבו מספר, הן הודעתי בקצר אמיץ בהקדמת ספרי הקטן שער המפקד [אשר חברתי על מנהגי עיקו"ת ירושלם ת"ו, וכבר נדפס ממנו החלק הראשון על או"ח] את כובד המשא אשר בכתף ישא, האיש אשר ההשגחה העליונה שמתהו בבחירתה, רועה צאן קדשים בארץ מצרים, אשר עולה כבד מנשוא, כי כל עסקי הצבור בעיר הגדולה לאלהים הזאת ואנפיה, בכל עסק דת ודין, ובכל עסקיהם הנדרשים אל הממשלה יר"ה, כלם נתונים נתונים המה על שכם האיש ההוא, והוא באחד, כידוע תקנת עוב"י מצרים יע"א, משנות דור ודור, ואין צורך לאורך בדבר הנודע, מובן הוא שאיש הרבוץ תחת משא לעיפה כזאת, איכה ירעה בשדה החכמה, ואיכה ירביץ בנאות התורה, איה עת ללמוד, ואיה עה ללמד, אם כל עתותיו, ושעותיו, אינן מסורים אליו, ולאושר נחשב לו, אם תמצא ידו בעתות ספורות ללימודים קלי העיון וארץ מצרים לפניך חיא, לך נא ראה, ובכן גם אני בראותי את העול שהוטל עלי במאמר ההשגחה, בראשית בואי מצרימה, אמרתי נואש לחדש מעתה חידושי תורה כלימוד העיוני, בפסקי דינין ושו"ת ודומיהן הדרוש להם דעת צלולה, ואורח סלולה, מטרדות הזמן. ועם לבבי אשיחה, אולי כי לכך נוצרתי לשום אה כל משא העם הזה עלי, ואם ה' יעץ מי יפר, ומי יעמוד בסודו, ואהיה תמים עמו ואתנהלה לרגל עבודתי לצבור בכל כחי ובטוב לבבי, בישע אלהים:
ידידי הקורא, אל נא תדמה בדעתך, בהקשיבך אמרי אלה, שהנני מתאונן על גורלי, שא"כ הלא תשימני לכפוי טובה ליוצרי חלילה, לא כי, כי הנני שמה בחלקי, כי האלהים הגביר עלי מדות חסדיו, והמתיק לי גזרתו בעבדותי להצבור ברחמים גדולים, כי הפיל חבלי בנעימים, והביאני המלך חדריו, לרעות ביעקב בקריה עליזה, עוב"י ק"ק מצרים יע"א, אשר אנשיה ישרי לב, תושביה תמימי דרך, יראת ה' חיא אוצרם, חונני דלים, ומרחמי אביונים, אוהבי צדקות, מכבדי התורה ולומדיה, ושריה, ונשיאיה, ונכבדיה, כולם אנשי חמודות מדובר בם נכבדות, אנשי חיהם והמעלה, והתפארת והתהלה, כן ירבו וכן יפרוצו, יחד כולם ישמרם צורם, ויחיה מגינם וסתרם, אמן, וגם אני תלי"ת כבודי חדש עמדי, כי הנני ה' בכבוד ויקר כאדם תור המעלה, וגם בגוים שמי נכבד, ולא חסרתי דבר, בחסד אלהים עלי, גם כל אשר חפצתי לתקן בקריה נאמנה הזאת, תקנות, והסכמות, ונדרים, לכונן סדרי העדה ומשטריה, על אדני היראה, והנהגה האנושית לטובת הקהל בחומר וברוח, אלהי אבי היה עמדי עדי הקימותי כל אשר חפצתי לעשות, אסיר תודה הנני לצור ישעי אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמדי, ושמרני בדרך אשר אני הולך. ונתנני להן ולחסד בעיני בני עמי העי"א, גם בעיני הממשלה ושריה ורוזניה יר"ה עדי גדלה עדתינו שבעוב"י מצרים לאושר ולכושר, ויהי שמה לתהלה ותפארת בין קהלות הקדש אשר בתפוצות הגולה, בנועם סדריה, וביושר נתיבותיה, בפ"י כ"י וכ"י יהי ה' עזרה ומגנה לנצח, ואם כן עלי לשבח, ולרנן לא ה"ו להתלונן האמנם, בכל זאת תוגה חרישית, שכנה בלבי פנימה, כי נגזלו ממני עתות הפנאי לשקוד על דלתות התורה והחכמה והמדע, אשר בהם חיי רוחי, יקרים הם בעיני מסגולות מלכים ועדיי נסיכים. ואם כי גם העוסק בצרכי הצבור, כקורא בתורה יחשב, אכן רק נחמה היא, האמנם לא תרגיע בזה נפש החושקת למצוא תאותה כמובן:
ואולם החשגחה העליונה אשר אין קץ לטובותיה, ולא מדה וקצב לרחמים, סללה לפני המסילה להשיג מאויי גם בזה, כי לרגלי עבודתי לקהל עדתי. וחשקי הנמרץ, לכונן את הקהלה ולהעלותה על במת ההצלחה והאושר, בתקנות תועליות ונצחיות, אם ממה שהעירוני עליהם רעיוני ואם ממה שהעירוני עליהם יהודי הקהלה ונשיאיה וגדוליה העי"א. לשום משטרם בארץ ויהיו לחק. מובן הוא כי למען עשות תקנה או גדר אשר תעמוד לדורות, עלינו החובה בטרם נגיש לפעלה, לבחון יסודותיה, ולבדוק אשיותיה, אם על פי הדין והדת יבנו חומותיה, ולהסיר ממנה חלקי הסותר והדוחה, לבלתי ינועו מעגלותיה. וכל דבר אשר לא היתה ידיעתי בו ברורה אם זך. ואם ישר, ועל פי משפטי התורה יכשר, הלא מעתה עלי לחפש בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, וללמוד אני צריך למען נדע איך נטע ואיך נשתיל את הנצר בתוך גן החיים של העדה, וכן ישאלוני משפטי צדק בענינים אשר פתרונם ידרש ממני בלתי התמלט, ובאופן כזה, נאלצתי לגנוב ולגזול בחזקת היד מעט קט מעתותי המוקדשים להקהל, ומעט גם מעתות המנוחה ומרגוע, ואיחדם ללימודי אשר גם הוא מעסקי הצבור, ויהי לי היום למשמר והלילה למלאכה, ולאט לאם נקבצו תחת ידי כמה וכמה קונטריסים, כמו קונטריס, אם אדם מצווה על שביתת הבהמה ביו"ט, למען יכולנו עי"ז להתיר הובלת ארון המתים ביום טוב ראשון בעגלה רתומה לסוסים של הכרת סוחרים ב"ב ושאב"ב פה מצרים, (באו"ח סי' ז') וכן קונטריס התר הדלקת המאור ליקטריק ביו"ט ועצי הכברית. (בחלק או"ה מסי' ט' עד י"ג) וכן קונטריס גדול הנק' מקוה טהרה, להתיר עשיית מקואות במצרים ממימי הנילוס (יו"ד סי' ד'), קונטריס משמרת הטהרה (אה"ע סי' א') קונטריס נדר קדושה בענין הפקעת הקדושין שנעשית במלכות מצרים בהסכמת הקהלות, (אה"ע סי' ו') וכן תשובות ממין זה אשר ימצאם הקורא נפוצים על פני ספרי זה, אשר כולם נוצרו ונולדו לרגלי עבודת הצבור, וכולם סידרתים ואח"כ העתקתים בספר ואשמה מאד כי נמלאת בקשתי, אשר אותה אויתי מי יתן ויכתבו מילי בספר ויוחקו. ואקוד ואשתחוה לה' ויהיו שעשועי יום יום. אכן לא היה את לבבי לעשות מזה ספר ולהדפיסו, מטעמים רבים נסתרים וגלויים, ואסתפק במה שהשגתי חשקי ותאותי ומה לי עוד:
זכות אבותי והורי, אשר תמיד עמדה לימיני, ובעבודה היטיבה לי ההשגחה בטובות ונצורות לא פללתים היא קמה וגם נצבה גם עתה. ונכנסה בחוג עבודה ספרי זה, כי מעת צאתי מבית תפארתי ירושלם ת"ו, הבאתי באמתחתי פליטה ושארית של כת"י של עט"ר מרן אבא הוא הקדוש הרה"ג המפורסם כמוהר"ר דוד ן' שמעון זצוק"ל, לדאבון לכי שאינם מסודרים לדפוס [כי שנות עמל חיו ימי שני חייו האחרונים כנודע:] ויהיו בעיני חמדה גנוזה, לא יסולה זהב מחירה, ובחפשי בתוך אגודת וחבילת כתביו, מצאתי בהם ס' קטן כת"י והם שו"ת ופסקי דינין שחשיב לשואליו דבר, וכאשר עמדתי על מספר הפסקים הנשלמים וחתומים, עלו בידי למספר י"ד פסקים כמספר שם קדשו דוד, הקונטריס הזה כבר העש יחד אותו לטרפו, ועשהו נקוב ככברה, ועלי לבי דוי, מה אעשה לאלה היום, אם להדפיסם כאשר הם לעשות נחת רוח לנפש מרן אבא ז"ל, הן אין בכמותם שיעור ספר כמובן, ואם אוסיף להניחם אתי כאשר עד הנה, הלא אירא בי הרמש זוחל הלז יקח גם את שאריתו לברות לו, ויירש הוא את יגיע אבותי, ועל כן סעיפי השיבוני, לשוב מדעתי, ועת לעשות לה' משום כבוד אבותי ולאסוף ולקבץ כל כתיבותי, ולסדרם על סד"ר חלקי הש"ע, ולעטרם בכתבי עט"ר מרן אבא ז"ל, ולשים כל פסק שלו, בחלק הראוי לו, וכן עשיתי בעהי"ת. ולמען כבודו, קראתי שם ספרי הקטן הזה, בשם ומצור דבש לשתי טעמים והם אחד, ראשונה, כי מצורו נחצבתי והוא אבי אשר ילדני, ובשמו אעדה גאון וגובה, וכי כן נודע בחייו, בשמו צוף דב"ש זצוק"ל) ושנית, כי צור דבשו הוא היה נסיכה עתה להחיש פעלי ולהדפסת ספרי בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון. וכאשר כן עשיתי בראשית פרי תנובת לימודי הוא ספרי הקטן שער המפקד על מנהני עיקו"ת, וכן פניו למטה עשיתי ביאור רחב וקראתיו בשם נהר פקוד, ולמענו ולמען כבודו הקדשתיו לשמו, ככתוב בהקדמת ספרי הנז"ל, לך נא ראה, ובספרי הנוכחי, על כל פסק שהוא של עט"ר מרן אבא זצוק"ל כתבתי ממעל לו, בן יכבד אב, להודיע כי שלו הוא, וכל זאת אולי אשלמה אחת מאלף מחובותי אל עט"ר מרן אבא ז"ל, כי מידו כל הכבוד הזה לי, כי מאד מאד השתדל בעדי ללמדני תורה וחכמה, נפש צדיק לא שבעה מהלעיטני כשור כל מדע אשר אך אוכל לסובלו לפי ערך שנות נעורי, מלבד לימוד התורה אשר גם עד בלעי רוקי לא הרפני, עוד זאת בשנות נעורי, למדני להיות סופר, (ע"י אומן ששכר לי) והוא למדני להיות גם מליץ ואעשה חיל במלאכה זו (וממנה נתפרנסתי בימי עלומי) וכן לא חדל ללמדני, מלאכת השחיטה, (לא למלאכה רק לשלימות מדע) וכן למדני להיות מוהל, כי הוא היה אומן מומחה ז"ל, ועוד, ועוד, אשר כל אלה המה בעוזרי במשרת עול הצבור ששמה עלי ההשגחה, לרעות ביעקב בכרך גדול של מצרים הברוכה, ועל כל טוב אשר גמלני אבא מארי זצוק"ל, לא אוכל שלם אחת מהנה, ויה"ר תערב לנפש צדיק את מנחתי הקטנה אשר הקרבתי שי למענו להוציא לאור כל יגיעו, ונפש אדוני תהיה צרורה בצרור החיים, נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ, וזכותו תהיה בעדי ובעד בני ובעד אחי היקרים ה"ה מעלת הרב ה"ר יקותיאל הי"ו תושב בעיקו"ת ירושלם ת"ו, ומע' הרב כמוה"ר מסעוד חי יצ"ו ובניו הי"ו אחי וחתני, הנצב לימיני פה מצרים יע"א בכל עסקי שירות הקהל הי"ו ובעד אחיותי ובעד כל זרעו לברכה, משפחת בית דוד, ישמרם צורם, ויהיה מנגם וסתרם ולהאריך ימיהם בטוב ובנעימים אמן:
ועוד זאת אדרוש ממך קורא נעים, והיה כאשר עיניך תחזינה באיזה פסקים ובפרט בקונטריסים שבספרי זה הקטן שהארכתי קצת בשקו"ט בדברי הפוסקים, ובסיבת זה יחזיק הפס"ד כמה דפים, ואולי תאמר אלי כי הנני דורש ואין אני נאה מקיים, כי הלא בהקדמתי שכתבתי לס' משפט וצדקה ביעקב ח"א, להגאון המפורסם כמוהר"י אבן צור זצוק"ל, הנדפס על ידי בהוצאות הח"ק דובבי שפתי ישנים תכב"ץ שיסדתי בעוב"י פאס המהוללה יע"א, שם אנכי העירותי אזן המחברים אשר כגילי לבל יאריכו מיתרי תשובותיהם, ויחבלו מעשה ידיהם, כי באריכות יוצאה מהגבול, קורא אין להם, ומדוע אנכי מוצא שפתי שנתי על זאת לא צדקת אענך, בהון נא אמרי הכתובים בההקדמה ההיא, ולבבך יבין, כי מטרת תוכחתי חיא נגד פני איזה מהמחברים, בזמנינו, אשר יכניסו תוך תשובותיהם. דרך אגב פירוש דברי תוס' במסכת פ' או בשקו"ט בדברי איזה פוסק, מה שאין להשקו"ט ההיא שום שייכות לנדון הדין שהוא דן עליו, ובתוך הפסק יצא ממלאכתו, למלאכת שיטה וכללים, וכו' ובסיבה זאת יתעבו דפי הפסק והתשובה, ללא צורך, וללא תכלית, וגם אני חלילה לי מעשות זאת בכל תשובותי שנדפסו, ואשר אתי. כאשר עיניך תחזינה מישרים בכל תשובותי, אכן אם גוה הנדון שאנו דנין בו, יסתעפו בו ספקות רבות, ואהיה נאלץ למשקו"ט בהתרת הסעיף ההוא, או למשקו"ט בדברי חרב הפוסק, המדבר באותו נדון שכנראה שהוא סותר לדברי, וארחיב בו הדיבור להתאים דבריו הקדושים עם שיטתי בהלכה שלפני, הלא מזה וכיוצא בזה לא יתמלט שום מחבר גם היותר קצרן ואם לא יעשה בה למשמש בכל ספקותיו, ולהתירן בראיותיו, לשוא צרף צורף כי מקיצור הנפרז בדבריו, יגלו בם סתריו. ואם בינה שמעה זאת, וד"כ לחכם לב:
ובכן לצורי אוחילה, כי חסדו לא ימוש מעמדי, וכן יהיה בעזרתי ויזכני להוציא לאור שארית ספרי אשר אתי בכתובים, להגות בהם את הרבים, ויתן לי כח ובריאות לעמוד על משמרתי משמרת הקדש, לזכות את הרבים ולעשות רצונו כרצונו וישיב שבותי, לירושלם בית תפארתי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים, אמן:
הלכ"ד איש צעיר הכותב וחותם פה ק"ק ברוך עמי מצרים יע"א, בש"א לחדש כסלו דשנתינו זאת תער"ב לפ"ק. הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט משרת בקדש בק"ק מצרים ואגפיה יע"א
ממשש מיתת הם ייו
ש. ומצור דבש