אור ברסלב
ומצור דבש חלק אבן העזר › סימן יט

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק אבן העזר · סימן יט

סימן יח

הלכות חליצה (אטר רגל)

מעשה אשר בא לפנינו ביבם הבא לחלוץ ליבמתו. ונמצא אטר רגל גמור בכל בחינות ונסיונות המובאים בספרי הפו'. ועד אחרן נתברר כי הוא ג"כ אטר יד. באופן שכל כח צד הימני נהפך אצלו לצד שמאלי. והיבם הזה יש לו אחים אחרים בארץ מולדתי ארם צובא. אכן הגדול שבאחים הוא פסח בשתי רגליו שאינינו יכול לבא למצרים בשום אופן. והאח השלישי הקטן מהיבם העומד לפנינו הוא ג"כ בארץ מולדתו ואי אפשר להביאו הנה. הן מצד כי הוא עני מרוד. והיבמה זה רבות בשנים והיא עגונה רח"ל. ובקושי עלתה לבית דינינו להביא את היבם הנ"ל העומד אתנו למצרים ע"י הוצאות מרובות מכים היבמה וכבר נתעכלו מעות הרבה בהוצאות הדרך. ומי יודע אם יתרצה לבא. ושנית חששנו פן גם האח הקטן גם הוא אטר כמוהו. כי לפ"ד היבם הנ"ל כי זאת שבח משפחה להם. וא"כ למה זה ניגע לריק. ולשלוח היבמה למקום היבם לא יכולנו ע"פ עצת ב"ד הצדק שבאר"ץ רבא יע"א. וע"כ הוכרחנו לחלוץ לאטר הזה. וכדעת מר"ן. דכתב בסי' ס"ח סעיף מ"ם דאפי' אם יש לו אח אחר יכול האטר לחלוץ האמנם נסתפקנו מה לעשות בסדר חליצתו. דהא ודאי אנן דאתכא דמרן סמכינן כוותיה עבדינן. ומרן ז"ל הא פסק לן שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת שבידה אחת תחלוץ רגל זה בעודה חולצת רגל שני בידה האחרת. שאם חולצת רגל אחד קידם חבירו איכא למיחש. דלמא קי"ל כמ"ד שאינו חולץ אלא ברגל האחד והויא לה חליצה פסולה. וצריכים לחזור ע"כ האחים ואע"פ שאם חולצת לשתי רגליו בב"א נמצא שלאחד מהם חולצת ביד שמאלה. טפי עדיף לחלוץ ביד שמאל דהויה חליצה כשרה מחליצת רגל שמאל דהויה חליצה פסולה עכ"ל. וכפ"ז דעת מרן לחלוץ שניהם בבת אחת כשיש לו אח אחר. ובנדו"ד הא איכא אח אחר וצריך לחלוץ שתיהם בבת אחת. וזה ברור:

האמנם זאת חזות קשה. דכפי הסדר הפשטי שסידר מרן ז"ל בלשונו הטהור. לחלוץ בשתיהם בבת אחת. הוא דבר נמנע לחלוץ שתיהן כאחת. כי יפול היבם לארץ. ואם היבם יסייע קצת בחליצה. נפיק מינה חורבה דלדעת הריף והרמ"ה החליצה פסולה. וע"כ הפו' הבאים אחרי מר"ן ז"ל כתבו לחלוץ בשתיהן בזה אחר זה ואולם כל לעומת זה רבים מרבנן קדישי מסדרי חליצה הלא בספרתם החזיקו בשיטת מרן ז"ל לחלוץ שתיהן בבת אחת ממש. אכן לא כסדר מרן ממש משום דלא אפשר. וע"כ אמרתי לשנות פרק זה. להלכה ולמעשה. באופן שתהיה חליצה כשרה מוסכמת אליבא דרוב הפוסקים. ובתרייהו ניזיל וכן נעשה ונשמע בסדר החליצה העומדת לפנינו. ומה' אשאל עזר. יאיר עינינו בתוכנו לבל נכשל בדבר הלכה. כי"ר:

תשובה. דע כי בחליצת אטר רגל רבו הסברות מי מרבותינו ז"ל ס"ל דטפי עדיף לחלוץ בזה אחר זה מלחלוץ שתיהן בבת אחת. וטעמם ונימוקם דבזה אח"ז תעשה היבמה החליצה ביד ימין. ולא בשמאל. ושני חיישי שבחליצת שתי רגליו כאחת פן יסייע היבם להחולצת. ויש גם חששות אחרות כאשר נבאר בעהי"ת. ויש מרבותינו דעשו מעשה כדעת מרן לחלוץ בשתיהן כאחת. ותיקנו באופן מרן לחלוץ שתיהן בבת אחת אכן לא כסדר דבריו ממש. וע"כ רצתה נפשי להעמיד לעין הקורא שיטת הפוסקים דס"ל לחלוץ זה אחר זה כטעמייהו דרבנן. ולעומת זה כל שיטת הפוסקים דתפסו כשיטת מרן ז"ל. ולאחרונה אנן נתפוס הדרך היותר מוסכמת ומקורבת לדעת שניהם. להלכה ולמעשה. ונתחיל בדרך הראשונה לסדר סדר מערכת רבנן דסברי לחלוץ זאח"ז שלא כסדר מרן ז"ל ולישב דברי מרן ז"ל מתמיהותם עליו. וזה החלי. וה' יעזור לי:

א) היא סברת הב"ח ז"ל שכתב בה' חליצה סי' מ"ב. וז"ל וב"י בפירוש חליצה ס' מ' כתב לחלוץ ב' רגליו בבת אחת. ורבותי לא נהגו כמותו. אלא חולצת בזה אח"ז ותקנה לזה שחשש הב"י שמא תהיה חליצה פסולה. הוא שיזהירו הדיינים ליבם שיהיה דעתו בשעת חליצה שבאותו חליצת רגל שהדין הוא לחלוץ בו. הוא מכוין בו לפטור יבמתו. וכן היבמה תהיה דעתה וכוונתה שלא להיות פטורה מזיקתה אלא באותו חליצת הרגל שהדין נותן לחלוץ בו הן הדין הוא לחלוץ ברגל ימין הן וכו' ברגל שמאל. דהשתא אין כאן חששא שמא תהיה החליצה פסולה. דכיון דשניהם יתכוונו שלא תהיה נפטרת מזיקתה בחליצת אותו רגל שאינו בדין אינה חליצה כלל. וכאלו לא חלץ לה ולא פסלה ע"כ:

הנה הגאון הב"ח ז"ל לא השיג על מרן ז"ל על הב"י שכתב לחלוץ לשתיהם בבת אחת. חלילה. רק כתב שרבותיו לא נהגו כן ונהגו באופן אחר לחלוץ בזאח"ז. ע"פ האזהרה שהמציאו ז"ל לצוות להחולץ והחולצת שיתכוונו לחליצה הכשרה שבשניהם. הגם שבסדר מרן א"צ תנאי ולא אזהרה דהא חולצת שניהם כאחת ובתוך השניים הא חדא מיניהו הוי רגל כשר וחליצה כשרה. ועל מנהג שנהגו בו רבני אשכנז זי"ע דלא כמרן ז"ל אין מה לפצות פה דאלו ואלו דברי אלהים חיים. אכן פשיטא ופשיטא דאנן דהתכה דמרן סמכינן גם הב"ח ז"ל יודה דלא נניח סברת מרן וסדורו לעשות ההפך ממנו. וזה ברור:

הנך רואה דהגאון הב"ח ז"ל אשר הוא ראש וראשון לסדר החליצה בזה אח"ז. לא השיג חלילה על מרן על סדר דידיה לחלוץ שניהם בבת אחת. ולא כתב דחליצת זה אח"ז עדיפא מלחלוץ שניהם בבת אחת. ולא פקפק על זאת חלילה. ובנועם שיח פה קדוש הודיענו שמנהגם הוא לחלוץ זה אחר זה ותו לא מידי. ושמור זאת עמך ידידי הקורא נעים לעת מצוא דברינו הלאה:

ב) חזיתי להרב גו"ר באה"ע כלל ב' ס' א' דתמה על הב"ח דהרי אמרינן דאפי' לא נתכוונו לשיותרו הוייא חליצה פסולה. ותירץ הוא ז"ל דדוקא שלא נתכוון אחד מהם היא או הוא. אבל הכא שלא נתכוונו שניהם לא הויא חליצה פסולה. ולמד כן מדברי מרן הכ"מ בסוף פ"ד מה' חליצה יעו"ש. וסיים הוא ז"ל ומ"מ קשה הדבר למיעבד פירוקא לאיסורא ואע"ג דידיעינן דלא נתכוונו לא היא ולא הוא יש לחוש לחליצה ואזלינן בה להחמיר. ומ"מ לענ"ד לא תברה היא למיעבד כדברי הב"ח כיון דלא נפיק מינה חורבה. ס"ס הוא חולץ בשתי רגליו ונפיק מינה ספיקא. ומ"מ אין חששות אלו אמורין אלא בדאיכא אח אחר דהויה זיקתו זיקה גמורה. ואמטו"ל איכא למימר דלא ליתי חליצה כי האי למיפקע זיקתא אלימתא. אבל כשאין שם אח אחר אין להקפיד בכך ובכל גוונא דעבד שפיר דמי וכדברי מרן. ולמאי דאתינה עלה בנ"ד נמי אע"ג דליכא אח אחר נעביד כדברי הב"ח שיכוונו שניהם שלא יותרו אלא החליצה הראויה כפי הדין. ובדאיכא אח אחר מוטב לעשות תקון זה דב"ח ולא לעשות תקונו דמרן משום דאי אפשר לחולצת שתי רגלים כאחת כראוי ויש לחוש שיסיענה החולץ כשלא ידחוק רגלו על הארץ והו"ל חליצה פסולה להרי"ף ולהרמ"א יעו"ש עכ"ל:

המתבאר מדברי הרב גו"ר ז"ל דהך תנאי דמשוי הרב ב"ח לכווין שלא יותרו מקהי בה אקהתא הרב גו"ר ז"ל. בדאיכא אח אחר מיהא. משום דנזקקו זיקה אלימתא. ולא ליתי חליצה כי האי להפקיע כח זיקתו. ומה שסיים הגו"ר ואע"ג דאיכא אח אחר מוטב לעשות תיקון הב"ח ולא תיקון דמרן דעת לנבון נקל דהרב גו"ר ז"ל מרוב דוחקו במציאות סדר מרן אמר כן דאי אפשר לחלוץ ב' רגליו כאחת ואולי יסייענה היבם. ונפיק מיניה חורבה. אבל לו באמת יתכן מציאות לעשות כסדר מרן לחלוץ בשתיהן בבת אחת. ופלטינן מחשש סיוע היבם. פשיטא דהכי עדיף. דפלטינן מחשש חליצה פסולה. ואותה אנחנו מבקשים לבאר דברי מרן ז"ל ולהעמיד על נכון את סדר החליצה שפסק לחלוץ בשתיהן כאשר נבאר הלאה בעהי"ת. ועכ"פ בכל דברי הרב גו"ר ז"ל אין כאן השגה אחרת מצד הדין על סדר מרן ז"ל כי אם אופן המציאות של החליצה. אשר זאת היא שעמדה לאבותינו ולנו. וכאשר נבאר סדר מרן בעהי"ת הלאה. גם הרב גו"ר ז"ל יורה דלא שבקינן דעת מרן ז"ל וכוותיה עבדינן ודו"ק:

ג) סברת מהר"מ מלובלין ז"ל בתשו' ס' ט' שנשאל ממורה צדק שעשה לאטר רגל בזא"ז והיה לבו נוקפו שעשה כן מחששת הרב"י וכו' והשיב הגאון מהר"מ ז"ל דמסתבר להו דברי הסמ"ג דאפי' אטר חולץ בימין כל אדם. ואע"ג דהטור ז"ל כתב וי"א שחולץ ברגל ימין שלו שהוא שמאל רגל כל אדם והרי מסתבר טפי דומיא דתפילין וכו' מ"מ מסתבר לן ס' הסמ"ג טפי מס' הטור. וכדי לצאת ידי כל הדעות לרווחא דמילתא חולצין ג"כ מרגל שמאל שהוא ימין דידיה. וזהו הטעם שסתמו האחרונים וכתבו דאטר רגל חולץ בב' רגליו בין אית ליה אחים או לא ולא חששו לסברת הב"י משום דאינהו ס"ל כדעת הסמ"ג והחליצה העיקרית היא בימין כל אדם וכבר יצאנו בה ידי חובת חליצה ולרווחא לצאת ידי כל הספקות חלצינן ג"כ ברגל השמאל שהוא ימין דידיה לצאת ידי כל הספקו'. וא"ת מה הרויחו בזה הא לא יצאו ידי כל הספקות דהא הויא חליצה פסולה וצריכה לחזור ע"כ האחים י"ל דדוקא לחליצת שמאל חששו שהוא מוסכם מכל הפו'. אבל לחששא דחליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים אין זה מוסכם מכל הפו' לא חשו לה. דאינה אלא מימרא דרבה בפרק ה"ג ושמואל פליג עליה. והרא"ש כתב כשמואל וכן הראב"ד וכיון דרוב הפו' ס"ל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור ע"כ האחין לכך לא חששו האחרונים לזה. ואע"ג שכתבו שה"ג סופ"ר מצות חליצה וז"ל נראה בעיני שצריכים הדיינים ליזהר שלא תעלה בידם חליצה פסולה ותהיה צריכה לחזור ע"כ האחים. י"ל היינו בודאי פסולה אבל הכא דאין כאן אלא חששא לא חששו לזה עכ"ל:

ודב"ק שגבו ממני ולא זכיתי להבינם דכתב וכיון דרוב הפו' ס"ל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור ע"כ האחים לכך לא חששו האחרונים וכו'. דהא הך מילתא היא פלוגתא רבתי בין גאוני עולם. ואי הרא"ש והראב"ד כתבו דהלכה כשמואל. הא כל קבל דנא הא איכא הרי"ף ז"ל שכתב הרמב"ן דפסק הרי"ף כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים. וכן דעת הרמב"ן והרמ"א, ויש מי שר"ל שגם הרמב"ם ס"ל כן כאשר האריך מרן הב"י כ"ז בסי' ק"ע יעו"ש. באופן דהדבר הוא תלוי במחלוקת. בין הרא"ש והראב"ד לצד אחת והרי"ף והרמב"ן והרמ"א לצד שניה. והדברים עתיקים אין כאן מקום להאריך בהם פה. עכ"פ תם אני ולא אדע. דאי האחרונים ז"ל דחששו לחליצת רגל אטר. אשר לא נזכר דבר מזה בתלמודין. והיא פלוגתא דרבוואתא בתראי אי עבדינן בה ברגל ימין דידיה או בימין כל אדם. ולאשר ההלכה לא הכריעה כמאן. סברי מרנן דלצאת ידי כל הדעות חולצין בשתיהן. ואיך במחלוקת גדולה ונוראה כזאת שהיא פלוגתא דרב ושמואל בסוגיית דיבמות דכ"ו ע"ב. וגדולי עולם חלוקים בדבר. הרי"ף לדעת הרמב"ן והרמ"א כולהו ס"ל דהלכה כרב דקי"ל הלכה כרב באיסורי. והרא"ש והראב"ד סברי דהלכה כשמואל. ובדעת הרמב"ם יש פלוגתא אי פסק כרב או כשמואל. ובמחלוקת כזאת איך הכריעו האחרונים דחליצ' פסולה אינה צריכה לחזור ולא חששו לה. ולא ידעתי מי הם רוב הפוסקים דסברי הכי דקאמר הגאון מהר"מ מלובלין. כל שגדולי ההוראה בישראל חלוקים בדבר. ועכ"פ לדידהו דחיישי לספיקא דאטר רגל. לצאת ידי כל הספקות אמאי לא חיישי גם לצאת ידי עמודי ההוראה דפסקו כרב דצריכה לחזור ע"כ האחים. ומ"ש ספיקא מספקא. אטו מי זוטר הספק האחרון מהראשון זה פלא. ועיין למהרשד"ם אה"ע סי' צ"ג שהאריך בזה וכתב דאם רש"י והרי"ף ז"ל חיישי לחליצה פסולה לחזור ע"כ האחים. מי יוכל להקל ראש נגדם יעו"ש בדברי קדשו החוצבי להבות בענין זה. ומזה תגדל יותר תמיהתינו ודו"ק:

גם מה שחילק בדברי השלטי הגבורים ז"ל וכתב דה"ד בפסולה ודאית אבל לא בחשש פסולה. כי הכא. וק"ל דהלא ביבמה שגדלה בין האחים וחזינן שחלצה נעלו דנפסלה מלהתיבם וחליצתה פסולה. הא התם נמי לאו בודאי ידעינן דכוונה לשם חליצה. אלא חיישינן שמא כיוונה לחליצה וחששא בעלמא היא. ונפסלה להתייבם. ולשיטת רש"י ז"ל דכל שנפסלה מלהתייבם הויא חליצה פסולה. וצריכה לחזור ע"כ האחין. ודומיא דרקקה בפני ב"ד לפני היבם קודם החליצה דנפסלה מלהתייבם וצריכה לחזור ע"כ האחים ודכפסק מרן בסי' קס"ט סעיף מ"ו. וה"ה ביבמה בין האחים דכולה חד טעמא נינהו. ומה גם בנדו"ד דמספק"ל אי זהו רגל ימין או שמאל דבחליצת רגל שמאל פיסולו מן התורה וכיון דלא ידעינן ליה הוי חשש גדול דפסלות בחליצה הוא ודו"ק:

עכ"פ כל זה לא יגהה מזור האידנא לדידן. דקבלנו הוראות מרן והכרעותיו בין לקולא בין לחומרא. אין אנחנו בן חורין לומר אי חששת דצריכה לחזור ע"כ האחים היא מוסכמת מרוב הפו' או לא. כיון דמרן חש לה במקומות רבים וס"ל דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. וכיון דמרן חש לה אנן דאתכא דידיה סמכינן. מדבריו לא נסור. ואנן נמי חיישינן לה. כאשר חשש לה מרן הכא ובדין הרקיקה. ובפי' סדר החליצה. עמד מרן ומזהיר לבלתי תעלה ביד הדיינים חליצה פסולה ותהא צריכה לחזור ע"כ האחים. יעו"ש באות מ"ט. וא"כ אנן האידנא מאן ספין ומאן רקיע להכניס עצמו בסלע המחלוקות בדבר ערוה החמורה. ולומר דלזה חיישינן ולזה לא חיישינן. וע"כ למיחש בעינן בכל מאי דפסק לן מרן ז"ל ודו"ק:

איברא שחזה הוית שהגאון מהר"מ ז"ל הוא גופיה נרגש מחולשת דברים אלו שטעמן של האחרונים הוא דלא חיישי להא דצריכה לחזור ע"כ האחין ששוב אח"ז כתב והעיקר אצלי דס"ל להאחרונים דלא שייך הכא לומר חליצה פסולה משום דכשנועלים השני מנעלים אנחנו אומרים להם שיכוונו שאיזה רגל הוא ימין יכוונו לפוטרה בו דוקא ולא באחר. א"כ אין כאן חשש לחליצה פסולה דכיון דידעינן שלא כיוונה פשיטא דמותרת ולא מיפסלה ע"כ האחים וכו'. יעו"ש. והיא היא סברת הב"ח ז"ל שכתבנו לעיל דחולץ בזה אח"ז במה שמודיעין להם שיכוונו אל הרגל הימין הפוטר מן הדין וק"ל:

אלא דחזיתיה להגאון מהר"מ ז"ל דרצה להעדיף הך החולץ בזה אח"ז. על סדר מרן דפסק לחלוץ בשניהם יחד. מטעם חששה אחרת. וז"ל. אלא שזה הוה שייך למיחש. שמא הכא כיוונה למנעל זה שאינו ימין ע"פ ההלכה וכמ"ש ר"י וויל בתשובותיו כשנותנים ב' גיטין לאשה אחת כותבין אותם זה אח"ז דאם יתן לה שניהם בבת אחת דילמא דעתה אההוא דלאו גיטא הוא וכדאמרינן בקידושין המקדש במלוה ופרוטה ר"ן אומר אינה מקודשת שמא דעתה אמלוה. אלא שנ"ל. דאף לזה ליכא למיחש הכא. דבשלמא התם נותן ב' גיטין כאחד דומיא דמלוה ופרוטה שנותן לה המלוה ופרוטה כאחת. ואומר שמקדשה בשתיהן שייך לומר שמא כיוונה לאותו גט. אבל הכא שחולצת אותם זה אח"ז. ואומר לה מתחילה שתכוין שאם זה הוא הימין תהיה פטורה בו. ואח"כ חולץ הב' ואומר לה ג"כ שאם זה הוא הימין תתכוין שתתפטר בו הרי זה ממש דומה לשתי גיטין זה אח"ז ואין כאן בית מיחוש כלל. ולכן נ"ל שעדיף טפי מה שאנחנו נוהגים לחלוץ הב' מנעלים זה אח"ז ממה שפוסק הב"י שתחלוץ הב' מנעלים כאחת בשתי ידיה דהא איכא למיחש שמא תתכוין לזה שאינו אמת ימין ע"פ האמת וק"ל עכ"ל:

ודברי קדשו הללו שגבו ממני מכמה תמיהי דאית בהו:

ראשונה נחזי אנן אמאן קאי דכתב שיש למיחש שמא תתכוין לזה אמת. ופשטן של דברים דקאי על סדר מרן דפסק לחלוץ שתיהן בבת אחת והדברים מוכיחין שעל מרן קאי שהרי רצה לדמותם לנתינת ב' גיטין כאחת שכתב מהר"י וויל. שלא יתנו כי אם בזה אח"ז. והכא נמי אם חולצין ב' רגלים כאחת הו"ל כנתינת ב' גיטין כאחת. וזה ברור בדב"ק. וא"כ כשרצה הגאון ז"ל לדחות חששא זו וכתב דנ"ל דליכא למיחש אף לזה. יצא לחלק ואמר דהכא שחולץ בזה אח"ז הוי דומה ממש לשני גיטין. וזה תימה כי הסיענו הגאון לדבר אחר מה שלא נתקשינו בו מעיקרא. דעל סדר חליצת זה אח"ז אין זה דומה לההיא דמהר"י וויל. דשני גיטין בבת אחת. דהכא הא חולץ בזה אח"ז והוו כשני גיטין בזה אח"ז. ועל סדר מרן דחליצה בבת אחת הוא דקשיתיה מעיקרא. אבל סדר הב"ח דהוי בזאח"ז אין כאן קושיא מעיקרא ועל סדר מרן דחולצת בבת אחת לא תירץ כלום. כפי"ז. וא"כ אין התירוץ מעין הקושיא כלל:

ועל כן מוכרחים לפרש דבריו דחששא זו דחליצת ב' מנעלים כאחת דומה כב' גיטין שלא ינתנו בבת אחת היא דקשיתיה על סדר מרן. וזאת לא איפרקה כלל. וכותב מהר"מ דלדידיה דס"ל דחולצים בזה אחר זה ליתא הך חששא. וע"כ סיים ולכך נ"ל דטפי עדיף מה שנוהגים לחלוץ זה אח"ז מסדר שכתב הרב"י דהא איכא למיחש שמא תתכוין לזה שאינו ימין ע"פ האמת. וזהו פירוש דבריו. הגם כי אין הדברים מסודרים ע"פ סדר הענין עכ"פ זאת כוונתו הברורה. ולזה העדיף מנהגם מדברי מרן ז"ל:

ואת אדוני הסליחה. כי לא הבנתי כוונתו. דאיך על סדר מרן ז"ל דחולץ בב' בבת אחת במעשה אחר וברגע אחד חולצת שתיהן כאחד יש לחוש שמא תתכוין אל הימין שאינו אמת. ולא ידעתי מקום מהיכן יש ליכנס החששא זאת אפי' כמלא מחט סדקית דהלא לדעת מרן חליצה זאת דשתים כאחת. היא שוה לחולצת בעלמא במנעל אחד דמודיעים ליבם ויבמה שיכוונו שהחליצה זו תהיה זיקתם נתרת ומותרת לשוק. והכא נמי מודיעים להם שבחליצת שתי המנעלים כאחת תהיה ניתרת לשוק. דבכלל השתי רגלים האלה יש בהם אחת המועלת חליצה ע"פ הדין ומשום דמספק"ל איזה מהם היא הרגל הימנית ע"כ עושה שתיהן כאחת. וזה ברור. אלא דבסדר מרן אין צריך לומר להם שיכוונו שאם זה הרגל ימין תפטר בו ואם הרגל הב' שחולצת אח"כ הוא הימין תפטר בו. ואין צורך לזה ואין מקום לזה כלל דהא בבת אחת שלפה להו ומדין שתיהן הויא חליצה כשרה כמש"ל:

וא"כ מהיכן יש לחשוש שמא היא תכוין אל רגל שאינו אמת. חדא דמי הודיע להאשה הקושית הזאת היכן הוא רגל הימיני עד שתתכוין אליו. מה שלא ידענו אנחנו הדיינים המסדרי החליצה. ומי נתן חכמה לאשה להכריע בין הפוסקים ולכוין אל מה שאינו אמת. ואשר לדעתה הוא האמת. זה פלא. ב' הלא אין לה מקום מעיקרא לחשוב זאת דהא היא כשחולצת ב' רגליו כאחת ברגע אחת הא לא ידעה הי ימין והי שמאל כלל. וכשאומרים לה לחלוץ לשתיהן כאחת בב' רגלים מה שאין אנחנו עושין כן בסדר החליצות דעלמא. הא היא יודעת ורואה ושומעת דמשום דלא ידעינן היכן הוא הרגל הימני שבשתיהן. ע"כ חולצין לשניהם. והיאך היא תכוין אל מה שאינו אמת לקלקולי נפשה. ומהיכן תדע זאת. ומאין יש לה מקום לזאת. וזה פלא גדול בעיני:

ואדרבה בסדר דידהו דחולצין זה אח"ז איכא למיחש טפי לזאת כיון שחולצת רגל ראשון. ואח"כ חולצת אל השני. איכא למיחש שמא תתכוין לזה שאינו אמת שחלצה עתה ותחשוב שבזה היא נפטרת. ובשניה תחשוב שהיא כמתעסקת. והחששא שייכה בזה יותר מס' מרן ז"ל. אלא דחליצה לנו לחשוב זאת. כל שמעיקרא מודיעים לה שהיא תתכוין להפטר בהרגל המועיל לפי הדין אם זה ואם זה. וכך היא עושה ומכוונת להפטר בהרגל שהדין נותן לחלוץ בו ולא חיישינן שתכוין ההפך אל מה שאינו אמת כי היא רצונה להפטר ולא להתקלקל. ומדוע בחליצת ב' רגליו כאחת דהוי כחליצת מנעל אחד דעלמא אשר היא רוצה להפטר בחליצתם דבכללם יש רגל הראויה מן התורה. ניחוש לשמא תתכוין אל מה שלא אמרנו לה. ותעשה ההפך. זה באמת פלא דבמקום שחליצתה בשתי רגלים נפרדים ליכא למיחש שמא תתכוין אל אחד מהם. ובמקום שחולצת ב' רגלים כאחת בבת אחת וברגע אחת יש לחשוש שמא תתכוין אל אחד מהם. אתמהא טובא.

וליותר תימה דהגאון מהר"מ ז"ל סמוך ונראה כתב להרב המסדר שנשאל ממנו תשובה זאת וכתב בתוך דבריו שעשה כן לחלוץ בזה אח"ז מחשש ברירה והגאון מהר"מ ז"ל מחי אמוחא דחששא זאת וכתב עליו וז"ל ומה שחששת לתרץ חששא דאין ברירה. ורצית לדמות למתני' פרק כל הגט האומר כתוב לי לאיזה שארצה וכו' לא ירדתי לסוף דעתך דמה אין ברירה ויש ברירה שייך הכא דבשלמא התם שייך לומר ברירה. ר"ל דכשאנו רואים לבסוף שהוא נותן הגט לזו אמרינן הוברר הדבר שמתחילה בשעת כתיבה היה דעתו לזו ונכתב לשמה וכפירש"י שם. אבל הכא דאנחנו מסופקין באיזה היא רגלו הימנית וזה לא יבורר מעולם וא"כ מאי ברירה שייך כאן. עכ"ל. ונאים הדברים למי שאמרן בדברי טו"ט כחכמת אלדי"ם שבקרבו. דלא שייך הכא דין דברירה. כל שעיקר הדבר תלוי בספק אשר אין בידינו לבררו מעולם. לדעת היכן הוא רגל הימיני ע"פ הדין. שאין בידינו להכריע כדברי מי. אחרי שדין אטר רגל לא נזכר בתלמודינו. והדברים מצודקים ומנופת צוף מתוקים:

וא"כ מדב"ק אלו הלא נדחה בשתי ידים חששה דשמא תתכוין אל מה שאינו אמת. דהלא אנן בדידן לא ידענו היכן הוא הרגל האמת עד שהיא תתכוין אל ההפך ממנו. ולא נוכל לעמוד על בירורו מעולם. וכיצד נחוש שהאשה הזאת תכוין של מה שאינו אמת. תהיה מחשבתה מתנגדת לפעולתה הממשית שהיא חולצת לו ב' רגליו כאחת משום שלא נדע היכן הוא הרגל האמיתי והיא יודעת זאת שהרי אנחנו מטריחין אותה לחלוץ שתי רגליו משום ספקא דאית לן בדבר. וכיצד תחשוב ההפך. אלו הם דברים מפליאים מאד:

ומה שטען על מרן ז"ל מחששת סברת מהר"י מווינא הנ"ל דב' גיטין שלא ינתנו בבת אחת דילמא מכוינא לההוא דלאו גיטא. דוגמא למקדש במלוה ופרוטה. דאיכא מ"ד והוא רבי נתן דסבר דעתה אמלוה. וא"כ הכא נמי דכוותה בחליצה דילמא מכוונה לההוא דלאו חליצה שפירתא:

בי אדוני תשובות רבות בדבר. חדא דחששת מהר"י מווין היא רק חששת חומרא בעלמא דהא איפסיקא הלכתא דהמקדש במלוה ופרוטה ה"ז מקודשת ודאי. דאדם יודע שאין מקדשין במלוה ודעתה אפרוטה. וכן פסק מרן גופיה בסי' כ"ח סעיף י"ד. וא"כ למה נחשוש לסברת רבי נתן כל שבש"ס גופיה פסקו כר"י דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וכמ"ש בקידושין דמ"ו ע"א מימרא דרבה. אלא שמהר"י ווין ז"ל כתב והביא דבריו בב"י מרן ז"ל בהלכות גיטין ס' קכ"ט שכתב שם בב"י. ואע"ג דאפסיקא הלכתא כר"י הנשיא. דילמא הכא מודה ר"י הנשיא דהתם ה"ט דאדם יודע. שאין מקדשין במלוה ודעתיה אפרוטה. אבל הכא אין אדם יודע איזה מהם יועיל עכ"ל. ומרן ז"ל בב"י הבי"ד ולא כתב ע"ז כלום. וכתב דבריו בסי' קכ"ט סעיף י"ט בשם יש מי שאומר. יעו"ש. שהיא רק חששה בעלמא. כי יש לומר להפך דבנדון ב' גיטין גם רבי נתן מודה דדעתיה אמאן דיועיל. משום דעד כאן לא פליג התם רבי נתן אלא משום דמלוה ופרוטה הם ב' מיני נתינה. האחת חוב ישן שיש לו אצלה. ומוחל לה בהלואתו. ובשעת קידושין אינו נותן לה כלום רק הפרוטה. ומוחל לה בהלואה. הישנה. וע"כ איכא למימר שמא דעתה אמלוה שהיא יותר גדולה בדמותה וגם ניחא לה שתפטר מחובה. ולאו אפרוטה. אבל בנתינת ב' גיטין דכולהו מין אחד ושניהם גיטין כשרים. אלא שלחומרא חשש המסדר וכתב שני גיטין. וא"כ הגט היותר כשר תפטר בו. גם ר"ן מודה ועם שחששה רחוקה היא מרן ז"ל הזכירה בב"י ז"ל כי זה משפט הספר מאסף כל הסברות כידוע. ועכ"ז מרן גופיה בחליצת ב' מנעלים כאחת דאיכא חששה גדולה דחליצה פסולה לא חשש לה הוא גופיה ופסק לחלוץ בב' רגלים כאחת. באופן דסברת מהר"י מווינא ז"ל לא חדשה היא למרן ז"ל דהא הזכירה בב"י בדיני הגט. ולא חשש לה בדיני החליצה. ומה חידוש חידשנו למרן בזה:

גם סברת מהר"י מווינא ז"ל בדיני הגט גופיה היא סברה יחידית. דהא הר"פ עשה מעשה באחד שהיה חולה והחליפו שמו והצריכו הר"פ ב' גיטין ונתנם ליד האשה כאחת בבת אחת כמו שהביא דבריו מרן הב"י בסי' קכ"ט יעו"ש. ומהר"י מינץ ז"ל בסדר הגט' שלו בד' ל"א אות ל"ד כתב פעם אחת הוצרכתי לאיש אחד ב' גיטין וסדרתי שניהם ונתנם ליד האשה בפעם אחת יעו"ש. ורמ"א בד"מ בסי' קכ"ט סעיף כ"א הביא משם ת"ה סי' רג"ל ליתנם בבת אחת יעו"ש בד"מ שכתב שטוב לחוש לכתחילה יעו"ש. וא"כ במקום דחששא זאת נפיק מינה חורבה דחליצה פסולה לדעת מרן. פשיטא ופשיטא דלא חיישינן לה. ועיין להרב כנה"ג ז"ל שאסף וקיבץ ס' מהרימ"ט ליתנם בבת אחת בדווקא. וס' מהר"ם די ביטון ז"ל בתשו' סי' ט"ל כתב דלדעת הר' לכתחילה ליתנם בב"א. ומהראנ"ח בתשו' סי' פ"ב כתב בשכ"מ ליתנם ביחד טפי עדיף מזאח"ז יעו"ש. באופן דס' מהר"י מיוינא היא סברא יחידית גם בגט. וכמש"ל. ואכמ"ל:

ותו קל"ט דעד דמקשי הגאון מהר"ם ז"ל על סדר מרן מחששת מהר"י מווינא ז"ל. מההיא דב' גיטין וכו' אמאי לא תסייעיה למרן. מדין ספיקא כזה ממש המפורש בש"ס גיטין משנה וגמ' דפ"ה ע"ב. בשנים ששמותיהם שוים ושם נשותיהם שוין ושלחו ב' גיטין ונתערבו זב"ז. נותן שניהם לזו ושניהם לזו ופסקו מרן בס' קל"ב סעיף ו' יעו"ש ומשמע דשני הגיטין ינתנו בבת אחת לכל אחת מהם דהא ספקא נינהו ולא ידעינן הי גיטה דזאת והי גיטה דאחרת. ונותנין שניהם לכל אשה מהם. והוי דומיא ממש דחליצה דהכא דלא ידעינן הי רגל ימין והי רגל שמאל וחלצינן בשתיהם בבת אחת משום ספקא. ומעשה זו הוכיח הרב ד"מ ז"ל בסי' קכ"ט שיכול ליתן ב' גיטין בבת אחת. וכ"נ ממה שציין הרב הכנה"ג ז"ל דין זה עיין בת"ה סי' רל"ג. ואין הספר תה"ד בידי. וא"כ היא ראיה גמורה לנדון מר"ן ז"ל דיכול ליתנם בבת אחת בגט ה"ה בחליצה ודו"ק:

הן אמת כי מהרש"ל ז"ל הבי"ד הרב ב"ח בסי' קל"ב דס"ל דאין ליתנם בבת אחת ליד כל אחת. מטעמא דחציצה יעו"ש. האמנם הכא בנדו"ד דחליצה דאין כאן חציצה כלל דהא כל מנעל ברגל בפ"ע. שפיר דמי. לחלוץ שניהם בבת אחת אליבא דכ"ע. וכמש"ל:

באופן דחזרנו על כל צדדים וצדי צדדים ולא מצינו שום חשש בסדר מרן ז"ל שפסק לחלוץ בב' בבת אחת ואדרבא עלינו להתיירא שלא לעשות בזאח"ז מחשש פיסול חליצה דתהיה צריכה לחזור ע"כ האחים. דפסקה מרן וכדכתיבנא:

ואולם אחרי כל מה דשקו"ט ופלפלנו בדברי הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל במ"ש בס' מרן ז"ל הגאון מהר"מ גופיה. עשה עמנו לטובה אות במה שסיים דברי תשו' הנז"ל אחר כל מאי דשקו"ט בחכמתו הנפלאה. סיים וז"ל. ולכל הדעות בדיעבד פשיטא ופשיטא דאתתא שריא לשוק. ובפרט שאי אפשר לתקן באופן אחר. כמו שכתב כת"ר שאחי החולץ הוא חולה ברגליו וכו' יעו"ש ונועם שיח פה קדוש יתנו עדה'ן דכל דברי תשו' בזה הם יען שנשאל ע"ז אחר מעשה. שכבר הרב המסדר חליצה ז"ל סדר לו לחלוץ בזה אח"ז. וכן עשה מעשה. ונשאל מפני שלבו נוקפו שלא חשש לחששת הרב"י ז"ל ועשה מעשה כבר. וע"ז השיבו דבדיעבד שפיר דמי. אכן לו נשאל הגאון מהר"מ ז"ל בטרם עשה מעשה. אם לעשות כסברת הב"י לכתחילה. ברור מדב"ק שהיה מורה ובא לחוש לחששת מרן הב"י ולחלוץ שניהם בבת אחת דפליטנן מכל החששות כאחת ודו"ק:

ד) סברת הגאון נו"ב מהדורא תנינא באה"ע סי' קנ"ה שנשאל על נדון זה. וכתב שהדבר פשוט כס' הב"ח וכל דברי מהר"מ מלובלין בתשו' סי' ט' צדקו יחדיו. ואין כאן חשש לחליצה פסולה. כי תכוין ברגל המועיל. ובפרט שחליצה פסולה איננו מוסכם וכו' יעו"ש בד"ק. ובד"ק לא מצאתי שום חידוש נוסף על מ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל, וכבר עמדנו על ד"ק ביתר שאת:

ה) כתב הכנה"ג ז"ל בסי' קס"ט הגה"ט אות ע"ה. כתב עמ"ש מרן ז"ל וחולץ בשתיהם. נ"ב אמ"ל מורי שראה למהר"ז פדואה שחלץ בב' מנעלי' וכו' וכתב רש"ל בתשו' ס' חליצה ולמ"ד חולץ בשתיהם מנעל ימין של כל אדם חולץ תחילה. והעיד החכם כמוה"ר אברהם די בוטון נר"ו שהר"מ די בוטון זלה"ה שחלץ ליבמה שהיה אטר רגל ולא אטר יד והי"ל אח קטן בב' מנעלים ובבת אחת. והכא דברי רבינו הב"י בספרו הקצר בפי' ס"ח סעיף מ'. וכתב מהר"מ מלובלין סי' ט' שעדיף טפי לחלוץ ב' המנעלים זה אח"ז. ואומר לה שתתכוין שאם זהו הימין שתהיה פטורה בו. ואח"כ חולץ האחר ואומר לה כנ"ל ממה שפוסק הב"י שתחלוץ הב' מנעלים בשתי ידיה. דאיכא למיחש שמא תתכוין למי שאינו ימין עפ"י האמת. ולכל הדיעות פשיטא דחליצה כשרה וכו'. עכ"ל. ומ"ש דלחלוץ ב' רגליו כאחת איכא למיחש לזה שאינו אמת אינה טענה דיאמרו לה שתתכוין באיזה רגל היא הימין אלא שלזה יש חשש דאין ברירה. ומטעם אחר נראה דעדיף טפי בזה אח"ז וכסדר מהר"מ מלובלין מלחלוץ בבת אחת. מפני שאפי' כשחולצת רגל אחת בימינה צריך שתזהר שלא תסייע בשמאל כ"ש אם תחלוץ ב' רגליו בב' ידיה. דאיכא למיחש לבלבול. ולכן טוב הדבר לחלוץ בזה אחר זה עכ"ל:

ובתר דמחוינא קיד'ה דב"ק אינם מובנים לדעתי הקטנה. חדא. במה שתירץ לטענת מהר"מ על מרן. דאינה טענה. משום דיאמרו לה שתכוין באיזה רגל הוא ימין. דהלא טענתו של מהר"מ על מרן היא. דבשלמא לדידיה דחולץ בזה אח"ז ומודיעין לה שתכוין שאם זה הוא הרגל הימין שתפטר בו. ואם הב' הוא הימין שתפטר בו. בכגו"ד ליכא למיחש למידי דהא מודיעין לה בכל אחד שתכוין להפטר בו אם זהו הימין. אבל לסדר הרב"י שחולץ בב' רגליו כאחת. דהשתא לא שייכה הך כוונה דהא בהדי הדדי שלפה להו וע"י חליצת שניהם ניתרת. ניחוש דלמא מיכוונה למה שאינו אמת. זו טענתו של מהר"מ על מרן. וא"כ מה תירץ הרב על זה. דיאמרו לה שתכוין אל הימין. והלא כוונה זו שייכה רק לשיטת מאן דחולץ בזאח"ז. שהיא שיטת הב"ח ומהר"ם. לא כסדר מרן דבבת אחת דלא שייך אמירה שתכוין אל הימין. דהא בהדי הדדי חלצה. וצריך לומר לה שתכוין דבחליצת ב' רגליו תפטר דהא איכא בינייהו רגל אחד כשר. ותול"מ. ובתירוץ הרב הכנה"ג ארכבה אתרי רכשי דהכנסני שיטת הב"ח תוך שיטת מרן. ואי כוונה זו שייכה בשיטת מרן א"כ הו"ל לחלוץ זה אח"ז. אכן דעת מרן דזה לא יתכן לחלוץ זה אח"ז דהא חייש דלמא באמת חליצת רגל ראשון היתה חליצה פסולה. וכמש"ל:

שנית די"ל דאדרבה משום הך חששא דשמא תכוין אל מה שאינו אמת בחליצה. ע"כ ס"ל למרן דלא מהני לחלוץ בזה אח"ז דשמא היא תתכוין להפטר ברגל ראשון שחלצה בו ראשונה. ואם הרגל הזה הוא שמאל נמצא דחליצתה פסולה היתה. וכיון שנפסלה צריכה לחזור ע"כ האחים. כי ע"כ דעת מרן דתחלוץ רק ב' רגליו בבת אחת ונודיע לה שבחליצת שניהם תהיה מותרת דבין ב' הרגלים איכא רגל אחד כשר. דהשתא ליכא למיחש למידי אם תכוין או לא תכוין. דהא אין כאן רגל נפרד דשייך למיחש שמא הוא זה הרגל הימין האמיתי והיא כוונה אל האחרת. דהא בהדי הדדי שלפה להו. ובחליצת שניהם דווקא היא ניתרת ולא באחד מהם ודו"ק היטב. ועיין מש"ל בדברי תשו' מהר"מ ז"ל הלזו בד"ה ואדרבה יעו"ש:

גם במה שכתב הרב הכנה"ג ז"ל. אלא דלזה יש חשש דאין ברירה. תם אני. דהלא הרב הכנה"ג שקו"ט בתשו' מהר"מ מלובלין. ושם סמוך ממש כתב מהר"מ ז"ל והכה על קדקד סברה זו דחשש ברירא. דלא שייך הכא חשש ברירה ולומר הוברר הדבר למפרע וכו' בדבר שלא יתברר מעולם שאין בידינו לברר הכרעת הדין יעו"ש. ודב"ק אלו הבאתים לעיל. והוא פלא דלא סיימוה קמיה דברי מהר"מ. באותה תשובה עצמה שממנה העתיק דברי מהר"מ גופיה:

גם מ"ש הרב הכנה"ג ז"ל דמטעם אחר טפי עדיף לחלוץ בזה אח"ז. משום סיוע ביד שמאל. הדבר הזה הוא לפליאה בעיני. דאטו חידוש הוא זה אשר אנחנו מחדשין למרן ז"ל בזה. הלא מרן גופיה שם בפי' סדר החליצה סי' מ"ם. באותו סעיף שפסק לחלוץ בב' מנעלים בבת אחת. סיים וז"ל ואע"פ שאם חולצת וכו' נמצא שלאחד מהם חולצת ביד שמאלה. טפי עדיף לחלוץ ביד שמאל מלחלוץ ברגל שמאל דחליצה ביד שמאל כשרה וברגל שמאל פסולה. ע"כ:

והנך רואה דמרן גופיה נרגש מזאת דחולצת ביד שמאל. ולא חש לה. כיון דמדינא חליצת יד שמאל כשרה. דאין זה מעכב כלל. שלא אמרה תורה רק וחלצה נעלו. ולא אמרה וחלצה בידה. וגדמת חולצת בשיניה לכתחילה. דאין דין יד ימין רק מנהג שנהגו כן עפ"י דברי הירושלמי. וכמ"ש מרן הב"י והרא"ש ז"ל בה' חליצה סעיף נ"ה מציוני רבינו הטור. ואטרת יד ימינה תחלוץ בשמאל דידן שהוא ימינה. וזה מוסכם ואולם חליצת רגל שמאל פסולה מן התורה דהא ילפינן לה בגז"ש מרגל רגל כידוע. וא"כ מה חידוש הוא זה להודיע ממנו למרן ולהשיג מזה עליו. ואם מרן גופיה הזכיר הך חששא ולא חש לה. אנן ניקום וניחוש לה כדי לעשות ההפך מפסקיו. זה קשה טובא:

וכזאת אני תמה טובא על הגאון פתחי תשובה ז"ל. בה' חליצה סעיף כ"ה ששם הביא תשובת מהר"מ מלובלין. דחשש בסדר מרן ז"ל דשמא תכוין אל מה שאינו אמת. והוא ז"ל הוסיף מדיליה חששא אחרת בסדרו של מרן. שכתב דכפי דעת הרב"י נמצא חולצת ביד שמאלה. והרי לכתחילה בעינן יד ימין כדלקמן סעיף למ"ד עכ"ל. והדבר מתמיה. דמי כתב לן סעיף למ"ד הלא הוא מרן גופיה. והיתכן שמרן לא זכר מדברי עצמו חלילא. אלא שלמרבית הפלא שבאותו סעיף מ"ם בס' חליצה דביה שקו"ט הרב פ"ת ז"ל הלא מרן גופיה ז"ל כתב דאין לחוש לחליצת יד שמאל. וא"כ מה באנו לחדש אנחנו היום. אתמהה:

זאת תורת העולה מכל האמור. שאין בידינו שום חששא מחודשת ע"ד מרן ופסק שלו לחלוץ בבת אחת כלל, ואין כאן שום סיבה מכחת בדין כדי לנטות הצדה ולעשות הפך ממה שהורה לנו מרן בשלחנו הטהור. חלילה:

ו) סברת הרב מהר"ר אליהו הלוי ז"ל בספרו ס' זקן אהרן סי' ט"ז. שהרב ז"ל פלפל מאד בדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דסברי מרנן דלאטר רגל אין לו תקנה. ואינו חולץ ודחה דבריהם מהלכה. וקיים ס' הפוסקים דכתבו דאטר חולץ אלא דתליא בפלוגתייהו באיזה רגל חולץ וכתב הרב ז"ל שהחכמים הקרובים בזמן לא נמצא להם מנעל של שמאל כלל והיו עושים הכל בימין דוקא ע"פ דעת הסמ"ג ושכן נראה מדברי הרי"ף והרמב"ם שכתבו רגל ימין סתם וחליצה בשמאל פסולה וכו' וחליצה בימינו שהוא שמאל כל אדם לא מסתברא כלל. וכו'. וע"ז דרכו החכמים הקרובים בזמן שלא לחלוץ אלא בימין כל אדם. ולא נמצא להם מנעל של שמאל כלל כמו שכתבתי. ואני לצאת ידי ספק מפני שיצא מפי קצת מהחכמים בדבר שלא יזיק ואינו מביא לידי ענין. עשיתי מעשה. להלכה לחלוץ אטר בשני מנעלים. ועושים כסדר. שלובש שני מנעלים ועומדת היבמה ומקרין לה מאן יבמי וכו'. ושולפת היבמה ב' המנעלים בזה אחר זה. ושולפת של ימין שהוא שמאלו תחילה. ואח"כ של שמאל שהוא ימין דידיה. ורוקקת. ואח"כ בא בזה הענין ועשה מהר"ר אליה מזרחי הלכה למעשה. זהו מה שנלע"ד להשיב על שאלתכם ולחפש זכות על החכמים הקרובים בזמן שלא נמצא להם אלא מנעל של ימין עכ"ל:

המתבאר מדברי הרב ז"ל שהוא היה הראשון אשר המציא לחלוץ בב' המנעלים, מה שלא היו עושים החכמים הקרובים בזמן שלא היו חולצין רק ברגל אחד. ואולי שעליו כיון מרן בפי' ס"ח סעיף מ'. אחר שהביא כל הסברות ושמעתי שנהגו לחלוץ בשתיהן דלא כהרמב"ן והרשב"א כי הרב מהר"ר אליהו הלוי ז"ל. היה בימיו [עדיין לא נגלו ספרי מרן הב"י והש"ע] ומרן בתשו' אבקת רוכל בסי' ק"ט וק"י מביא תשובותיו יעו"ש. ואין ספק שהיה זקן ממרן ז"ל (עיין שה"ג אות אלף יע"ש) ואפשר שעליו כיון בשמעתה הנז"ל:

ועכ"פ אין כאן שום הוכחה כלל. שהרב זקן אהרן פליג אדעת מרן בדאיכא אח אחר לחולץ. וחולק עליו דחולץ בזה אח"ז דהא ליתא. דהרב זקן אהרן זאת המציא לחלוץ בב' מנעלים וכתב לחלוץ בזאח"ז וגם מרן ז"ל מודה בדליכא אח אחר דסגי בזה אח"ז. אלא דמרן ס"ל דבדאיכא אח אחר דזיקתו אלימא אין ליכנס בספק זה דזאח"ז משום חשש חליצה פסולה ותהיה צריכה לחלוץ מכל האחים. ולא נמצא בדברי הרב זקן אהרן ז"ל דאפי' בדאיכא אח אחר נמי לחלוץ בזה אח"ז. כלל. וזו היא הכרעת מרן אחרי מה ששמע המנהג לחלוץ בשתיהם וזה ברור בעיני. וא"כ אחרי דמרן הכריע בדבר אחרי כל זאת. ואנן קבלנו הוראותיו. אין לזוז מדבריו. ולהקל בערוה החמורה כנגדו חלילה. וק"ק על הרב יד אהרן ז"ל שבסדר חליצה אות כ"א כתב בענין אטר רגל רבו הסברות אי שניהם בבת אחת או בזה אח"ז. וציין תחילה להרב זקן אהרן שכתב בזאח"ז וכן עשה הרא"ם. ואח"כ ציין לשארית הפוסקים ז"ל ומהתימה דבנדון אטר דרבו בו הסברות המוזכרים בדב"ק בשמותם. איירינן ביש לו אח אחר להאטר. דבהכי איירי כל הפוס' אשר זכרנו דבריהם במערכה זו ואשר נביא דבריהם בעהי"ת להלאה. ובמערכה שניה. אכן בדליכא אחר. אין קפידה בדבר ומרן ז"ל גופיה. אי בדליכא אח אחר לא קפיד. וא"כ הרב זקן אהרן ז"ל כל מטרתו להמציא חליצת ב' המנעלים דווקא. ואין בדבריו שום זכר מאח אחר או החולץ לבד. עד שיהיה נמנה עם הפו' הסוברים זאח"ז אפי' בדאיכא אח אחר. ולפרש דבריו דזה אח"ז דקאמר. על אטר דיש לו אחר. ליתא בדבריו כלל. ודו"ק:

ז) סברת רש"ל ז"ל בתשובותיו סי' צ' בסדר חליצה שלו. כתב שאם הוא אטר רגל עושה ב' מנעלים לימין שלו ולשמאל שלו. רק שבמנעל ימין של כל אדם חולצין תחילה. עכ"ל:

ומטעמא דכתיבנא לעיל בדברי הרב זקן אהרן ז"ל שאין להביא ראיה כלל נגד דעת מרן מדבריו. דהא לא כתב הרב דאפי' איכא אח אחר נמי חולץ בזאח"ז. כן נימא ג"כ בדעת רש"ל דכל כוונתו לומר דחלצינן בשתיהם. לאפוקי מס' הפו' דמר סבר בימין לבד. ומר סבר בשמאלו שהוא ימין כל אדם לבד. וגם בזה אמינא דאולי דמרן ז"ל כיון עליו בשמועתו ששמע דנהגו לחלוץ בשתיהם. כי נודע שהגאון מהרש"ל ז"ל היה בזמן מרן ורמ"א ז"ל. ונח נפשיה דמר בש' השל"ג. שנת סילוקו ש"ץ הגאון רמ"א ז"ל. שנתים בקירוב טרם סילוקו של מרן ז"ל בשנת של"ה כידוע. (עיין בשה"ג לג"ע החיד"א ז"ל) ואחרי כל זאת ששמע שהקודמים נהגו לחלוץ בב' מנעלים לצאת ידי ספיקא. הכריע מרן גם לצאת ידי ספק דהלכה כדברי מי. ושלא ליכנס בחשש חליצה פסולה. ובדברי הפו' ששמע בשמם חליצת ב' מנעלים. לא נזכר ולא נמצא בדבריהם ההפך מהכרעתו. ודו"ק:

ח) הגאון שבות יעקב ח"א סי' קכ"ט. נשאל מאת רב ומו"ץ אחר על חליצת רגל אטר דיש לו אח. וכתב לו דהנה בש"ע בסדר חליצה כתב לחלוץ ב' המנעלים בבת אחת מחשש חליצה פסולה. ואע"פ שחולצת ביד שמאל. טפי עדיף מרגל שמאל. אכן הרב ב"ש הביא משם הב"ח דנהגו לחלוץ בזה אחר זה. וכן מבו' בס"ח של מהר"מ. אכן באמת דעת הרב"י בפי' ס"ח הם דברי טעם ומסתבר טעמיה. ולמה נקל בחנם אף שהוא דבר קשה קצת לחלוץ שתיהן בבת אחת לכן ילמדנו רבינו הלכה למעשה. וע"ז השיב הגאון שבו"י. שהב"ח ומהר"ם מלובלין שני עדים נאמנים. גדולי האחרונים מעידים שכך נהגו לחלוץ בזאח"ז. ולדעת מהר"מ טפי עדיף לחלוץ בזה אחר זה. וכנ"ל עיקר. דהא אם חולצת בבת אחת אינו חולץ כמצוותו לכתחילה דחולצת בשמאלה. ולכתחילה צריך לחלוץ בימינה. וגם הוא צריך למדחס רגליה. וחולץ בעמידה. וכשחולצת ב' בבת אחת אי אפשר בקל שלא תפול. אם לא שע"פ הרוב יצטרך לישב. אף דבדיעבד כשר. מ"מ גם זה בדיעבד אין כאן חשש פסולה. דחליצת ימין עיקר כדעת הסמ"ג וכו' ונ"ל כמשמעות תשו' מהר"ר מלובלין שם שמקדימין החליצה של ימין. וחולצים מיד מרגל שמאל, ואח"כ הרקיקה. ונ"ל שאם עושה כן יוצאים ידי כל הדעות כיון שעושים חליצת המנעלים תכופים הוי כחולץ בבת אחת וראיה מבגדי כהונה בסוגיין דיומא דף ה'. וכו' וא"כ דון מינה ג"כ לחליצת המנעלים כיון שאי אפשר לחלוץ שנים בבת אחת ממש ביד הימנית. והוא עומד לכתחילה יעשה עד"ז. ינעול שני המנעלים כאחת זה אח"ז ויכוונו לפטור וכו' ותחלוץ רגל ימין של כל אדם ואח"כ תחלוץ רגל שמאל שהוא ימין דידיה. עכ"ל:

והמעין בדברי הרב ז"ל עיניו יחזו כי אין בדבריו שום חששא חדשה נוספת. מה שלא תרשה אותנו לעשות סדר מרן ז"ל. שלחששה שהיא חולצת ביד שמאלה. מרן גופיה לא חש לה. וטפי עדיף לחלוץ ביד שמאל דאינו מעכב. מלחלוץ ברגל שמאל דהויא חליצה פסולה מדינא. ואם למדחס רגליה וחששא דשמא יפול הא הרב גופיה ז"ל אשכח לה פתרי שישב היבם. ומה בכך הא סוגיה מפורשת בפרק מ"ח. דבין מוטה בין יושב חליצתה כשרה. ואם בעבור כי זה רק בדיעבד. אודי לי מיהא דברגל שמאל אם חלצה אפי' בדיעבד חליצתה פסולה וא"כ טפי וטפי עדיף לישב ולחלוץ ברגלים שניהם כאחת דחד מינייהו הוא ימין בלי ספק. והויא חליצה כשרה. מלעמוד ולחלוץ בזה אחר זה דאפשר דחליצה קמייתא הויא פסולה ולא הועילה לנו לא עמידה דידיה ולא חליצה דידה:

ומ"ש הגאון שבו"י דאין כאן חשש חליצה פסולה דחליצת ימין כשרה כדעת הסמ"ג. וכו'. את אדוני הסליחה. דהלא זאת היא שעמדה לו למרן ז"ל. דמאן לימא לן דהלכה כהסמ"ג. והלא רבינו הטור הביא סברת יש אומרים הפך הסמ"ג דסברי לחלוץ בימין דידיה דומיא דתפלין. ורבינו הטור כתב דהכי מסתברא ליה הפך דעת הסמ"ג כמ"ש המעיין בסי' קס"ט. ומחששה הזאת דאיכה פלוגתא בדבר ואין בידינו להכריע כדברי מי. ע"כ סבירא ליה למרן בכדי להסתלק מן הספק ושלא לבוא לידי חליצה פסולה נחלוץ בשני מנעלים כאחת. ולמה זה ועל מה זה נניח דרך המרווחת ונכניס עצמינו בשביל המסופק באיסור ערוה החמורה. ועיין בתשובת חוט השני סי' כ"ז שכתב שאין לעשות מעשה כהסמ"ג והסמ"ק דרובא דרבוואתא פליגי עלייהו יעו"ש:

ומזה ק"ל מ"ש הגאון הנז' שבזה אפשר לצאת ידי כל הדעות. כיון שעושה אותם בזאח"ז תכופים. הוי בבת אחת. וכו' ואנכי לא אדע כיצד נצא ידי דעתו דמרן ז"ל באופן הרב ז"ל בזא"ז שנועל אותם כאחת וחולץ בזה אח"ז כיון דאינו מפסיק בין חליצה לחליצה. דהלא מרן ז"ל אשר מאן ימאן בחליצה ואח"ז גם הוא באופן כזה דחולץ רגל אחד ראשונה ואח"כ השניה. הגם דאינו מפסיק ביניהם כלל. ועכ"ז ס"ל למרן דלא עבדינן הכי. כי חששתו פן בחליצה רגל זה אפשר דהלכה כמ"ד שהחליצה היא ברגל האחר וא"כ זאת היתה חליצה פסולה. ומה בצע אם החליצות תכופים. הלא לא זאת היא בבת אחת אשר יחפוץ בה מרן ז"ל. דמרן ז"ל בעי דחליצת אטר לא יקדים רגל אחד לחבירו בשום אופן. וזה לא יתוקן לעולם כי אם בחליצת שניהם כאחת בבת אחת. וא"כ בחליצת זה אח"ז אי איפשר לצאת ידי כל הדעות. דהא מרן ז"ל פליג כמש"ל:

והראיה שהביא הגאון שבו"י ז"ל מבגדי כהונה. אינה עולה במאזנים יחד עם נדו"ד מתרי טעמי. חדא. דבבת אחת דאמרינן גבי בגדי כהונה:

אינינו דבר לעיכובא. ואינו דבר הלכה לדורות דמאי דהוה הוה ורק למסבר קראי הוא דשקו"ט תלמודא ביומא ד"ה ומה דמיון לנ"ד דהדבר מעכב מדינא לדעת מרן. שנית דהתם הבבת אחת הוא דבר נמנע האפשרות שאיש אחד ילביש הוא חמשה אנשים בפעם אחת כאחת. וע"כ כיון דאקשינן למ"ד בבת אחת. דמי משכחת לה. הוכרח לשנויי דלאו בבת אחת ממש קאמר רק דאקדים ולא הפסיק ביניהם בלבישת בגד אחר. אכן חליצת ב' מנעלים כאחת הוא דבר שאפשר לעשותו בקל אם ישב היבם קצת עד שתחלוץ. וכמ"ש הוא גופיה ז"ל. ומה בכך אם ישב. ונחלוץ ב' רגליו כאחת:

ואולם בכ"ז כל מעיין ישר הולך בשכלו ישפוט כי הגאון שבו"י. לא העדיף סדר דידיה לחלוץ בזה אח"ז על סדר מרן לחלוץ ב' בבת אחת. אלא מתוך הדוחק כי ראה סדר מרן קשה המציאות כי אי אפשר לחלוץ ולא יפול. והגם שכתב דאיתיה בתקנתא דישיבה. אכן נ"ל דוחק יען ע"ז ג"כ חולצת בשמאלה ואיכא תרי דוחקי בסדר אחד. וע"כ נתן הקדימה למנהגם לחלוץ בזה אח"ז. ובלשונו הטהור הבליע כ"ז בנעימה שכתב דבדיעבד גם לחלוץ בזה אח"ז אין בה חשש חליצה פסולה. וכאשר סיים. מטעמא דאי אפשר לחלוץ שתיהם כאחת. וביד ימנית. והוא עומד. וא"כ עיכובים רבים מצא בדרך מרן. האמנם לו יהיה האופן לעשות כסדר מרן. ויוסרו כל המעקשים. הגם דישאר אחת מהנה. דבדיעבד כשרה. אין ספק דהגאון שבו"י. יבחר לו כדעת מרן דמוציאה מדי ספק פסלות החליצה ודו"ק:

ט) סברת הרב פרי האדמה ז"ל בח"ד די"ח ע"ד כתב שעשה מעשה בהתרת הרצועות כס' הרב בית דוד ז"ל דהיינו להתיר ביד ימין קשר אחד מרגל ימין וקשר אחד מרגל שמאל. ואח"כ תחזור להתיר קשר אחד מרגל ימין ואח"כ מרגל שמאל וכן חוזרת חלילה. עד שתתיר הקשרים כולם ביד ימין. ואולם בסדר חליצת המנעלים עשה לחלוץ בזה אח"ז רגל ימין של כל אדם תחילה. וזה נראה יותר קירוב דעות כיון שאי אפשר לעשות הכל בעמידה אם לא כסדר הזה. ואופן זה ביררו בני החכם השלם יוסף תהלות ככתוב אצלו באורך וזה נכון עכ"ל. ומר בריה דרבינא הוא הרב שער המים ז"ל הוא מני"ר אשר ברר אופן זה. ובכן נלכה נא אל דברי הרב שער המים ושם יתבאר לנו טעמו של הרב ז"ל:

יוד) הרב שער המים בתשובותיו סי' י"ז נשאל בדין יבם איטר רגל. והרב ז"ל הביא תחילה דברי מרן ז"ל בפירוש סדר החליצה סעיף מ' דהצריך לחלוץ שתיהם בבת אחת ואח"כ הביא ס' הב"ח ז"ל ודברי מהר"מ מלובלין ז"ל ודברי הרב שבות יעקב והגו"ר. באופן דאסף וקבץ כל הסברות הנ"ל דאמור רבנן לחלוץ בזה אח"ז. ואח"ז הביא דברי הרב כרם שלמה אמאריליו ז"ל ס' נ"ו (אשר נביא בעהי"ת דבריו במערכה שניה) אשר עשה תיקון מרן ז"ל וכתב שהתיקון הזה עשאו מהרח"ש ז"ל והמציא אופן לחלוץ ב' מנעלים בפעם אחת וביד ימין וכו' וכן הביא אח"ז דברי הרב בית דוד ז"ל (אשר נביא דבריו בעהי"ת במערכה השנית) אשר כן מנהג שאלוניקי יע"א לחלוץ שתיהם בבת אחת וביד ימין. כנז"ל. והרב ב"ד ז"ל הוסיף נופך בביאור סדר התרת הרצועות והקשרים באופן שיהיו בבת אחת וביד ימין ומעומד עד חליצת המנעל מהעקב שתחבר שני רגליו בידה השמאלית ותאחז בהם ביד שמאל. וביד ימין תשלוף שני המנעלים כאחת. (וכאשר עתידים אנחנו הלאה לברר אופן הזה היטב אשר הוא הדרך היותר נכון לצאת ידי ס' מרן ז"ל ופלטינן מכל החששות האמורות בענין הזה ה' יעזרנו) ואחר שהביא סברת כרם שלמה וס' הרב בית דוד ז"ל. סיים הרב שער המים וז"ל. מעתה המורם מכל האמור. לנדו"ד שנ"ל לע"ד שהיותר נכון הוא שתנעול שתיהם בבת אחת כמ"ש מהר"מ מלובלין והגו"ר והשוב"י. ותתיר הקשרים כמ"ש הרב בית דוד ז"ל ואח"כ לענין חליצה תחלוץ בזה אח"ז ותתחיל ברגל ימין תחילה. האמנם להתיר הקשרים נראה דהנכון כמ"ש הרב בית דוד דבהא חשיבא בבת אחת כמ"ש הרב שבו"י וכו'. ויאמר להם הרב המסדר שיכוונו שבאיזה רגל שהוא שורת הדין לחלוץ בו תהיה כוונתם לפטור בו כמ"ש הב"ח יעו"ש בד"ק:

ועל זה יתחמץ לבב המעיין. דמה ראה על ככה הרב שער המים ז"ל. להכריע דלא כמרן ז"ל לחלוץ בזה אח"ז. אחרי אשר עיני קדשו חזו בדברי הרב כרם שלמה ז"ל משם מהרח"ש ומהר"י קובו ז"ל. והרב בית דוד ז"ל ומנהג עוב"י שאלוניקי יע"א. דכולהו עושים כדעת מרן והמציאו בחכמתם אופן נאה לעשות כסדר מרן ולצאת ידי החששות דחששו הגאון מהר"מ מלובלין והשבו"י. כי היא חולצת ביד שמאלה. הגם דמרן לא חש לה. אחרי שהזכירה. וכן עשו הכל ביד ימין וכן עשו אופן להעמיד היבם כתיקון מהרח"ש ז"ל אלא שהרב בי"ד ז"ל סבר דטפי עדיף להושיבו בעת שליפת המנעל דמעומד אינינו מעכב. ואף אם יושב שפיר דמי באופן דהעמידו דברי מרן ז"ל על מכונם. בהמצאה יפה ונכונה מכל צדדיה. ולא רצו הם לעשות כס' הב"ח ומהר"מ מלובלין וכו' מאחר דהרב"י חולק עליהם בדאיכא אח אחר. כמ"ש המעיין בדברי הרב ב"ד ז"ל. וא"כ כאן הבן שואל. מאיזה טעם הרב שער המים ז"ל העלה לעשות הלכה למעשה דלא כמרן ז"ל. ועל הרב ז"ל קשה יותר מכל הפוסקים ז"ל שזכרנו דבריהם ז"ל כי הם ז"ל נדחקו בפשטות דברי מרן שלא ביאר לנו המציאות כיצד היא לחלוץ ב' מנעליו בפעם אחת ולא יפול היבם. וע"כ כל אחד מתרץ לטעמיה כאשר זכרנו דבריהם. לעיל. ועכ"ז הנה נראה בעליל מד"ק שכתבו דגם בזאח"ז בדיעבד שפיר דמי. דזה יורה באצבע דאם היו מוצאים אופן לעשות כדברי מרן משופה ומנוקה מחששותיהם. בסור הדבר דלא היו זזים מדבריו כי איכא חששה עצמית נוקבת ויורדת מד התהום אשר חש לה מרן דהויא חליצה פסולה וצריכה לחזור ע"כ האחים. אכן מה יעשו אם אופן דמרן ז"ל קשה לעשותו. וככל מ"ש לעיל. האמנם הרב שער המים ז"ל הוא ראה וידע דברי הרב כרם שלמה ותיקונו. ודברי הרב ב"ד ותיקונו וכמנהג שאלוניקי. דהשתא הא סדר מרן ז"ל נעשה ופלטינן מכל החששות. ואחר כל אלה הכריע דלא כמרן. אתמהא טובא. ולא נתן שום טעם בדבר. דעל מה נכון לעשות כסדר מהר"מ מלובלין והשבו"י ז"ל, ולא כסדר מרן המתוקן. ולא חדש לן כלום במה שכתב שיכוונו שבאיזה רגל שהדין נותן וכו'. כי כל זה הם דברי הב"ח. ועוד זאת יותר קשה מכולם דתפס כהרב בית דוד בס' התרת הקשרים והרצועות ביד ימין וכו' ובחצי השני דחליצת המנעלים. תפס כשיטת מהר"מ והשב"י בזה אח"ז. ולמה לו כל זאת. ומה מום ח"ו מצא בסדר מהרח"ש והב"ד ומנהג שאלוניקי. והיה משלים כל סדר החליצה כמותם ובזה הוה עביד כס' מרן הב"י ז"ל בכל סדר החליצה כדעתו. בלתי שום חשש. ומה גם דהרב ז"ל כתב בשאלתו דרוצה להמציא לעשות ס' החליצה בלתי שום פקפוק יעו"ש. והאם אין זה פקפוק לעשות דלא כמרן דחשש לה מחששת חליצה פסולה. ואם הב"ח ומהר"מ המציאו אופן התנאי שיכוונו באיזה רגל וכו' הלא עלינו לדעת דמרן ז"ל כל רז לא אניס ליה. וענין הכוונה הזאת לא ישרה בעיניו כל דאיכא אופן לחלוץ בב' רגליו כאחת. ואם אנן לא ידענו אופן סדר מרן ז"ל היאך יתוקן. הלא רבנן תקיפי מהרח"ש והרב בית דוד ז"ל ומנהג עוב"י מחכמים ורבנים ודיינים מומחים. היא שאלוניקי כן עשו והורו לנו דרך סלולה לעשות כדעת מרן. ואחר כל הכבודה הזאת נקום ונעביד דלא כמרן באיסור ערוה החמורה. על מגן. הם דברים מפליאים מאד:

ועת לדבר. כי ראיתי להגאון פתחי תשובה ז"ל בסי' קס"ט סעיף כ"ד שהביא דברי הגאון גט מקושר אשכנזי ז"ל דתמה על הב"ח ומהר"מ מלובלין והב"ש והרב המסדר ז"ל שכולם כתבו שיכוונו בחליצה שאם רגל זה אינו ע"פ הדין לא תועיל בו החליצה. ותמה עליהם דזה הוי כמו תנאי. ומה תועלת בתנאי דהא קי"ל אין תנאי בחליצה. ומסיים שם דזה הויא כשגגה היוצאה מלפני השליט. יעו"ש. והגאון פתחי תשובה ז"ל בראשונה חתר לישב תמיהתו. וחזר וסתר ישובו שרצה לישב בתמיהתו. ולסוף תירץ תירוץ דחוק שגם לדידיה לא הונח לו מזה והניח הדבר בצ"ע. יעו"ש:

ואחרי זאת הלא נוכח לדעת דיש פקפוק בשיטת הב"ח ומהר"מ מלובלין ז"ל. ואולם שיטת מרן לחלוץ בב' מנעליו כאחת. אין בה גם אחת מאלה. מהפקפוקים הנוגעים לדינא. רק חששות חומרות בעלמא כההיא דחולצת ביד שמאל. והיבם יושב דכולהו מדינא כשרים. ואחר כל זאת הרי מצאנו אופן לצאת ידי רובן של החומרות כמ"ש הרב כרם שלמה והרב בית דוד ז"ל. ומה נבקש עוד. ואכמ"ל עוד ועכ"פ. הכרעת הרב שער המים ז"ל מאד קשה לישבה. ולסמוך עליה לעשות דלא כדעת מרן ז"ל. זה לא יאמר גם הרב גופיה ז"ל. ואכמ"ל:

עד כה השיגה ידי ללקט אורות מהספרי הקדש אשר אתי דסברי מרנן לחלוץ בזה אח"ז. והם עשרה שליטים במספר. אכן סמי מנייהו ס' הרב זקן אהרן וס' רש"ל. ז"ל דהוו מקמיה דמר. ולא שראו דבריו וחלקו עליו. ומה גם כי הם רק המציאו חליצת ב' המנעלים ולא בא בדבריהם דיש אח אחר לחלוץ וכמו שכתבתי במקור דבריהם לעיל. ושו"ר כי לחלוץ בב' מנעלים. לימין ולשמאל. דקמאי היא שכן כתב התשב"ץ ז"ל בח"א סי' קס"ז ומשם בארה. דמשום ספקא צריך לחלוץ ברגל ימין וברגל שמאל. יעו"ש ואין כל חדש. ודו"ק:

ומעתה נתחיל לסדר סדר המערכה השניה דסברי מרנן לחלוץ בשתיהן בבת אתת:

א) דעת מרן אבי התעודה. בפירוש סדר החליצה סעיף מ"ם ומשם בארה בדעתו לעיכובא דדוקא בשתיהן בבת אחת:

ב) דעת הרמ"א ז"ל שכן בסי' קס"ט סעיף כ"ה הביא מרן בהלכות חליצה באטר רגל י"א דחולץ בשתיהן ויש מי שנסתפק לומר דאין לו תקנה. ושם נאמר בהג"ה דנהגו כס' ראשונה. וע"ל בפי' הס' סי' מ'. ושם בסעיף מ"ם לא כתב רמ"א כלום. וס"ל כדעת מרן וכן מוכח שהרמ"א בספרו דרכי משה. ציין על מ"ש מרן הב"י. פלוגתא דאיכא בדבר כמ"ש בסי' קס"ט. ציין הוא ז"ל וז"ל ובסדר חליצה שלנו פסק לחלוץ בשתיהן. ע"כ. ומדסתם דבריו נראה ברור דדעתו כפסק מרן דחולץ בשתיהן בבת אחת קאמר:

ג) דעת מהר"ם פדוואה ז"ל הביא דבריו הרב מהר"מ די בוטון ז"ל בתשו' סי' ט"ל שכתב משמו לחלוץ בשתיהן בבת אחת. יעו"ש:

ד) מהר"מ די בוטון ז"ל שם שכתב וכן אנחנו נוהגים לכתחילה לחלוץ בשתיהן בבת אחת. ודעת הרב לעשות כן גם בשני גיטין יעו"ש:

ה) סברת הרב הלבוש שכן כתב בפירוש בס' קס"ט כדעת מרן לחלוץ בשתיהן בבת אחת וכדעת רבו הרמ"א ז"ל כידוע:

ו) הרב גור אריה הלוי ז"ל כן כתב בשמו הרב פחד יצחק לאמפרונטי ז"ל באות ח' דט"ו ע"ב בד"ה חליצה ברגל שמאל יעו"ש:

ז) הגאון נתנאל טארבוטו ז"ל כן עשה הלכה למעשה בפירארה. כמ"ש בשמו הרב פחד יצחק שם:

ח) מהרח"ש ז"ל בתשו' כ"י. וז"ל יראה לי שיש תיקון שיחבר היבם השתי רגליו יחד וידחקם בקרקע. ואח"כ תגביה היא בידה ובזרוע שמאלי דילה כל השני רגלים ביחד. ואח"כ תאחוז שני עקבי המנעלים יחד בידה הימנית. ואח"כ תאחוז בידה הימנית ראשי המנעלים ותחזור ותאחוז בעקבי המנעלים. ותעשה על דרך זה עד שתחלוץ ב' המנעלים יחד. ואם יראה בעיני כת"ר שאם תגביה הב' רגליו ותאחוז אי אפשר להיות היבם בעמידה. בשעת החליצה. לפי שבעודה אוחזת ב' המנעלים יחד ישמט גוף היבם לפניה. אז יוכל היבם לשבת על גבי כסא וכיוצא ואין בכך כלום. כן כתב משמו הרב כרם שלמה ז"ל בתשו' סי' נ"ו יעו"ש:

ט) הרב כרם שלמה ז"ל שם דידיה. כתב שכן ראה גדולים עושים באטר אע"פ שאין לו אח אחר. וכן עשה מעשה בבית דינו ש' בעת"ה יעו"ש. וחלץ ב' מנעלים בבת אחת:

יוד) סברת הרב מהר"י קובו ז"ל אשר הסכים הולך עם הרב מ"א ז"ל הרב כרם שלמה ז"ל הנז"ל. כמ"ש הרב כרם שלמה בסוף הסימן יעו"ש:

יא) סברת הרב מר בריה בספר דבר משה. בסדר חליצה שלו. דקפ"ה ע"ב אות י"ג שכתב לחלוץ בשתיהם בבת אחת וציין לעשות הסדר כמ"ש הרב ר' אבהו ז"ל בס' כרם שלמה יעו"ש:

יב) הרב בית דוד ז"ל באה"ע סי' ק"ח הביא דברי הרב כרם שלמה ז"ל. משם מהרח"ש. והוא ז"ל כתב תוספת ביאור מה שמצא בדברי מהרח"ש ז"ל בתשו' וז"ל. ואולי לענין מעשה הנ"ל הסכימו לחלוץ בבת אחת אכן לא כסדר הזה שחולצת בב' ידיה. אלא הכל ביד ימינה לבד דהיינו להתחיל להתיר הקשר אחד מהימיני. ואח"כ קשר אחד מהשמאל. וחוזרת חלילה אחד מזה ואחד מזה. ומשפלת צדדי המנעל יפה. מן הרגל. עד שלא תשאר רק העקב ואח"כ תגביה ב' רגליו כאחת בבת אחת בשמאלה. ותאחוז ב' המנעלים משני העקבים שניהם בידה הימנית יחד בתפיסה אחת ותחלצם. ובזה מתוקן שאין כאן חליצה ביד שמאלה כלל, ולפי שהגבהת ב' רגליו של יבם אי איפשר לו לעמוד אם לא שישב או יחזק מעט אמרו לו שיתחזק מעט באיזה עמוד עד שתחלוץ לו ושם מסיים הרב בית דוד ז"ל משם מהרח"ש שהיותר טוב שיחזיק עצמו באיזה עמוד כדי שתהיה החליצה מעומד. ע"כ:

האמנם הרב בית דוד דידיה מסיים ע"ז וז"ל נ"ל לפי מה שאנחנו רואים בעינינו. שיותר טוב לעשות בישיבה לכחחילה. לפי שעיניו הרואות כשמחזיק עצמו לעמוד בעמידה לא יעצור כח לחבר ב' רגליו דבוקים יחד אלא נפרדים זה מזה ומתרחבים ואז אין ידה תופסת ב' העקבים כאחת. ובהכרח מקדמת אחד לחבירו. נמצא כדי להרויח שתהא בעמידה שהוא דבר שאינו של עיכוב. אנחנו נכנסים בספק דבר שהוא של עכוב שמקדמת אחד לחבירו. ולכן נ"ל לכתחילה לעשות בישיבה דאין לך חולה גדול מזה עכד"ק. ונאים הדברים למי שאמרן:

ודע שהרב בית דוד ז"ל כתב דלא כתב כן מהרח"ש אלא בדאיכא אח אחר. אבל בדליכא אח אחר אין לזוז מלחלוץ בזה אח"ז. דהא הב"ח ומהר"מ מלובלין פליגי עליה דמרן אפי' בדיש לו אח אחר. ודיינו לעשות כהני רבוואתא בדבר שהרב"י חולק עליהם. אבל בדבר שגם הרב"י מודה להם היכא דליכא אח אחר שהוא מודה לחלוץ בזה אח"ז למה נעשה כנגד הכל עכ"ל:

ואת אדוני הסליחה רבא מקדושת עצמותיו במ"ש שהרב פליג על מרן הב"י. דהב"ח ז"ל הורה לנו שמנהג רבותיו שבאשכנז לא נהגו כן. ועשו תקנה לחששת חליצה פסולה דחש לה מרן. ואם כן מנהגם מקדם קדמתה. לא יכנס זו בגדר מחלוקת ע"ד מרן. והב"ח לא העדיף מנהגם על סדר מרן ז"ל. בטעם מה. ורק מהר"מ מלובלין ז"ל הוא הראשון והמיוחד אשר העדיף לכאורה מנהג דידהו לחלוץ בזה אח"ז בטעם שכתבו מהר"מ. וכבר עמדנו ע"ז וישבנו במ"ה כל תמיהותיו על סדר מרן. ולאחרונה הבאתי לשונו הטהור שכתב דבדיעבד שחלצה בזאח"ז פשיטא שהותרה לשוק. ומזה נראה דהוא ז"ל גופיה בוחר בסדר מרן לכתחילה לוא נשאל על זה. טרם המעשה. והבאים אחריו החזיקו כדבריו ז"ל. אכן לעומת זה הא איכא רוב מנין כפלים לתושיה. דסברי מרנן לחלוץ בבת אחת. וכבר זכרנו לעיל שגם להפוסקים דסברי כס' מהר"מ לחלוץ בזאח"ז משום דהוקשה להם סדר מרן באופן עשיתו דקשה במציאות. אכן עתה אשר עתה הונח לנו תלי"ת ומצינו אופן נאה לעשות כסדר מרן ויצאנו ידי החששות שנאמרו בענין. ודאי דגם הם יודו דסדר מרן נכון הוא בין בדאיכא אח או ליכא. הן אמת כי מרן ז"ל גופיה לא הכריח עלינו לחלוץ בבת אחת כי אם בדאיכא אח אחר דזיקתו אלימא. ולא בדליכא אח אחר דאז דעבד הכי שפיר דמי ודעבד הכי שפיר. אבל מי שרוצה לעשות כסדר מרן ז"ל ע"פ התיקון הנ"ל גם בדליכא אחר. לא יאמר על זה שהוא עושה נגד הכל. דאין זה נגד מרן ז"ל אלא דמרן לא הצריך לעשות כן. ומי שרוצה לעשות כן גם בדליכא אח אחר. אינינו מנגד לדעת מרן חלילה. ומכ"ש לדעת הפוסקים שותי מימיו דמצאו אופן נאה כזה. למה זה יקרא נגדם. והלא הם כתבו כן בסתם לחלוץ בשתיהם בבת אחת. ולמה נעשה ב' מיני חליצות באטר רגל. ובמקום אחר בעהי"ת נעמוד עוד על הדבר. עכ"פ בדליכא אח אחר אין קפידה בכך. ותול"מ:

יג) מהרם ן' חביב ז"ל בסדר חליצה שלו שבסוף ספרו הנורא גט פשוט. אות ע"ז דפסק כדעת מרן ז"ל דאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ ב' המנעלים בפעם אחת. מחשש חליצה פסולה ותהיה צריכה לחזור ע"כ האחים. יעו"ש:

יד) מהר"י עייאש ז"ל בספרו בית יהודה במנהגי ארג'יל בענין חליצה אות ס"ב. שכתב וז"ל בענין אטר רגל. מחלוקת י"א וכו'. וי"א וכו' ונהגו לחלוץ בשתיהם. תחילה של ימין של כל אדם שהוא שמאלו ואח"כ שמאל של כל אדם שהוא ימינו כשאין יבם אלא הוא. וכן עשינו מעשה בשני למרחשון ש' התק"ב ליצירה עכ"ל. ודעת שפתיו ברור מללו. דביש לו אח אחר לא עבדי הכי אלא לחלוץ בבת אחת. אלא שהרב ז"ל הודיענו שבאין שם אח אחר. לא נהגו כן לחלוץ בבת אחת דלא כמהר"ם די בוטון והרב כרם שלמה ז"ל. ועשו כפשטות דברי מרן בפי' ס"ח סעיף מ"ם יעו"ש:

טו) הרב שמן המשחה דקי"ח סי' קמ"ח. כתב שבזכרון החליצות שבמתא בלאט. נמצא כתוב כי מנהגם לחלוץ ב' המנעלים בבת אחת דווקא. ובענין התרת הרצועות עשו כסברת הרב בית דוד ז"ל. וכן עשו מעשה עוד כמה פעמים. יעו"ש:

טז) הרב עולת משא אות ה' הביא משם הרב מר אביו שמחת יהודה. לחלוץ ב' ביחד כס' מרן. ואין הספר שמחת יהודה בידי לראות דב"ק במקורן:

טוב) הרב זכור לאברהם אלקלעי ז"ל בסדר חליצה שלי בדף ע"ר ע"א ד"ה חליצה. ובדף רע"ב ע"א אות י"ג. שכתב דאטר רגל אם יש לו אח אחר יחלוץ האחר כס' מהריק"ש. ואם לאו חולץ בב' רגליו בבת אחת. ועיין הסדר בס' כרם שלמה עכ"ל:

ומדברי הרב נראה דס"ל דאף אם אין לו אח אחר חולץ בב' מנעלים בבת אחת וכס' הרב כרם שלמה. וכמ"ש וזה דלא כהמנהג ארג'יל שכתבנו לעיל:

חי) סדר החליצה להרב כמהר"י ן' וואליד ז"ל בספרו ויאמר יצחק ח"א בסדר החליצה אות כ"ו ומשם בארה:

הנה עד כה השיגה ידי יד כהה לאסוף ולקבץ סברות הפוסקים דפסקו כמרן ועשו מעשה כסדר מרן. מהספרים הנמצאים אתי במחיצתי. ואולי נמצא כן בספרי הקדש אחרים שאינן עמדי כעת. ועכ"פ אתה הראית דרבים אשר אתנו במערכה זו כסדר מרן לחלוץ בבת אחת. מאשר נמצא אתנו במערכה ראשונה דסברי מרנן לחלוץ בזה אח"ז. וגם זאת רק מתוך דוחק של קושי החליצה באופן סדר מרן ז"ל. ועתה אשר תלי"ת מצאנו אופן מרויח לעשות כסדר מרן ז"ל. הכי עבדינן וממנו אין לזוז כי אתכא דידיה סמכינן וחלצינן שתיהן בבת אחת בדאיכא אח אחר מיהא. והדברים ברורים. וכן עשינו הלכה למעשה פה ק"ק מצרים השתא הכא התרס"ב ליצירה. והנני מסדר הסדר כדעת מרן המלוקט מספרי הפוסקים ז"ל דעשו כדעת מרן עם תיקון לכל החששות שנאמרו בדבר. להקל מעל הרב המסדר החליצה אשר יראה דברינו אלה. בטורח בעשית הסדר. וה' יעזרני עדכ"ש:

ודע שבצורת המנעל של שמאל. עשינוהו כדעת כל הפוסקים ז"ל כי מלבד השינוי בענין הקרסים והלולאות שבמנעל הימין הנהוג. הנה הקרסים שהם הבוטונים הם לצד ימין החולץ ר"ל לחלל שחוץ לגופו. והלולאות שהם הרצועות המנוקבים שבהם מכניסים החומרתות שהם הבוטונים הם לצד שמאלו ר"ל לחלל שבין רגל ימין לרגל השמאל כדי שעי"ז יכנסו הקרסים בלולאות בענין חזק ואמיץ. ובמנעל השמאל הוא להפך שהבוטונים הם לצד שמאלו לצד חלל שחוץ לגוף היבם. והלולאות לצד ימין ר"ל לצד החלל שבין רגל לרגל ובצורה זו הרי ניכר ההבדל שבין מנעל ימין לשמאל. אכן עשינו גם שינוי אחר המורגש לכל. כי חתך המנעל באלכסונו מצד האצבעות מראש אצבע הרגל הגדולה עד שיפוע האצבעות עד האצבע הקטנה. של צד ימין חתוך באלכסון לצד ימין. ומנעל של שמאל הוא חתוך באלכסונו לצד שמאל. ובצורה כזאת לא יתהפכו לעולם הימין לשמאל. כי אי אפשר להכנס הרגל שמאל במנעל הימיני ולא להפך וכמ"ש הגאון שבות יעקב סי' קכ"ט. והביא דבריו הרב יד אהרן ז"ל בס' החליצה בהגה"ט אות ט"ו ושכן כתב הרב נחלת שבעה. וכן עשו מעשה בק"ק פראה יעו"ש. וצורת המנעל הזה הוא מוסכם אליבא דכ"ע. דו"ק ותשכ"ח:

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה