ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק אבן העזר · סימן טו"ב
הלכות גיטין לכבוד והדר מע' הרב המובהק כמוהר"ר מיכאל נ"ח מנוח אילה שווילי יצ"ו דומו"ץ בק"ק סוג'ונא יע"א
שאול שאל הידיד מעמדי על אודות הגט המובא למח"ק ע"י שליח הולכה שהביא את הגט לתת ליד המתגרשת במח"ק. ומני"ר מיראתו הקודמת לחכמתו לא רצה להיות אפי' סניף בסדר נתינת הגט הזה מיד השליח להאשה מחמת ספקותיו שנפלו לו בהגט הזה ובהרשאתו. ואף הוא היה מונה מספרם לשש ספקות כמבוארים בכתבו ששלח אלי. ואלו הם:
א) שבגט לא היה כתוב בי וכל שום אחרן כמנהגינו בני ספרד. ואנן דאתכא דמרן סמכינן צריך לכתוב וכל שום כפסק מרן בסי' קכ"ט ס"ח. ב) שכתוב בו בשם אבי המגרש אברהם המכונה ביטשיא. ולדידן צריך הכרע אם כותבין המכונה או דמתקרי. ג) כי בנוסח ההרשאה שביד השליח לא היו כתובים בה סימני הגט כמו שנהוג וכמ"ש הפוס' מסדרי הגיטין. ד) כי הנראה מדברי הגאון שדי חמד ז"ל בסי' כ"ה אות ו' שצריך לכתוב סימני הגט בשטר ההרשאה קודם כתיבת הגט וכאן נכתב הגט קודם ההרשאה. אלה הם ספקותיו מה שבגופו של גט והרשאתו ועוד לו ספק. ה) כי מקדמת דנא מקום כתיבת הגט הזה היו כותבים וכל שום כמנהגינו בני ספרד. ועתה הביאו רב ומו"ץ היושב על כסא ההוראה רב מרבני אשכנז יצ"ו והוא הנהיג בשער מקומו כסברת רמ"א שלא לכתוב וכל שום. אי אריך למיעבד הכי. ספק. ו) אם הרב המסדר אשכנזי ורב לקהלה ספרדית והמגרש והמתגרשת ספרדים אם יכול לעשות בגט כס' רמ"א ולסדר הפך מנהג הספרדים. ס"ה ששה ספקות איתרמו בגט זה. וע"כ אלין לא נעשה אפי' סניף לסידורו וכתב עוד שאע"ג ששתיקותי יפה לי מדיבורי שלא להוציא לעז על הגט אחר הנתינה אכן אומר אני שיותר טוב להוציא לעז על גט זה כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים דלא לישוו בניהם ממזרים וכו'. וע"כ יורנו נה המורה כדת מה לעשות (לימים יוצרו) ושכמ"ה עכ"ל כתבו והנצרך ממנו:
תשובה. אם כי קשה בעיני להטפל בנדון כזה אחר שהגט כבר ניתן כמובן מדב"ק שסידור הגט נעשה ע"י ב"ד זולתו אלא שרו"מ לא רצה להיות גם סניף לסידורו. ובפרט שמני"ר בעצמו העיד בגודלו כי הרב המסדר אדם גדול בתורה הנהו. אם לא ידעתי שם כבודו. יהי שמו ברוך. ותמהני מדוע מני"ר לא התוכח עם הרב המסדר נר"ו הקרוב אל שער מקומו כדרך חכמי ישראל. ובלי ספק היה מגלה טעמיו מה ראה על ככה. והיה מתיר ספקותיו בטו"ט. ולמה זה רץ אחרי עד מצרים לדון בדין שאינינו בתחומי ויותר ויותר להטפל בגט אחר נתינה וקמיה דמר גליא גודא רבא דשדו בה רבנן קדמאי שלא להוציא לעז על הגט ח"ו. ואולם דברי קדשו הם הרהיבוני שכתב שללמוד תורה קא בעי. ולא שח"ו דיבר סרה כנגד הגט. רק למען דעת מה לעשות לימים יוצרו וע"כ באהבה נגשתי להשיבו דבר. ומה גם כי אנכי בתשובתי הזאת אראהו בראיות מוכיחות שהגט הזה כשר ומכושר הוא ויצא נקי מכל ספקותיו. ובכגו"ד גם אנא מצוה קא עבידנא להפיץ ולהדיח מעל הגט כל מין לעז ח"ו. וזאת סמכתני. וחובתי ואעשנה. ולוא היתה דעתי נוטה כדעת מני"ר לפקפק בגט זה אפי' באחת תהא במאמינו כי הייתי מחזיר כתבו בלי תשובה. כי ירא אנכי. ומה גם דאיכא זילותא דבי דינא כמובן ודי בזה הערה לחכם שכמותו. ועתה זה החלי וה' יעזור לי.
ואען ואומר. הנה ידידי הרבה בספקותיו וחלקם לסעיפים ללא צורך. כי שאלותיו א' ב'. ג' כולם אחת הם כי בהיות הרב המסדר אשכנזי סידר כל הגט כפי סברת רבינו הרמ"א ז"ל כי כן לומד מנעוריו. וא"כ כל שאלותיו מתרכזים אל השאלה החמישית והששית. אם רב אשכנזי בקהלה ספרדית יכול לעשות כס' רמ"א באתריה דמרן [וגם זאת לא אדע למה חלקה לשתיים. ואולי מפני מה שחידש בה אם גם בהיות המגרש והמתגרשת ספרדים וגם זה דוחק]. ועל שאלתי הרביעית. אתו הסליחה כי שגגה היוצאה מלפני השליט היא זאת. וחלילה ליחס טעות מפורסם כזה לגאון דורינו המחבר שדי חמד ז"ל רק רו"מ שגג בפירוש דבריו ולקמן אבאר לו הכל בע"ה. ובכן הנני להשיב לו תחילה על ספקותיו מה ששייכים לגוף הגט ולהרשאותיו. ואח"כ אשיבהו על שאלותיו אם הרב האשכנזי יכול לסדר הגט כס' הרמ"א בקהל ספרד אשר בתריה דמרן גרירי. ואודיעהו מה לעשות בע"ה לימים הבאים בבוא לפניו נדון הדומה לזה.
ועתה למען העמידהו על בסיס נכון בהסרת כל לעז מעל הגט הזה הנשלח ממקום הכתיבה למקום הנתינה. שמסדרו רב אשכנזי. עלינו לחקור לוא היתה כזאת בגט שמסדרו רב ספרדי למגרש ומתגרשת ספרדים והרב המסדר אם שלש אלה לא עשה לו. דהיינו ששגג ולא כתב וכל שום. ותחת דמתקרי כתב המכונה. ולא כתב סימני הגט בהרשאת שליח הולכה. ונשלח הגט כבר למקום הנתינה. האם יש צד ח"ו לפסול את הגט. וכאשר יתלבנו ויתבררו הדברים האלה. יפתרו שאלותיו מאליהן במה שנוגע לכשרותו של הגט הזה והרשאותיו. ונתחיל ראשון ראשון בעהי"ת:
א) במה שלא כתב וכל שום. הנה גם לדידן בני ספרד שורש הדבר מנהג שנהגו כן לכתוב בכל הגיטין. הגם שכותבין בגט שמו וכינויו ושמות אבותיו וכמ"ש מרן סי' קכ"ט ס"ח. ואולם הרמ"א כתב דלא נהגו לכתוב וכל שים בכל מדינות אשכנז וכמ"ש בהגהה ריש ס' קכ"ט. וקושטא קאי כי אנן בני ספרד מחמירין בזה לכתחילה וכמ"ש הגאון ג"פ סי' קכ"ט סקמ"א שלנוהגים לכתוב וכל שום אם אירע שלא כתב וכל שום אין לגרש בו לכתחילה אם אפשר להשיג גט אחר. ואם אי אפשר בגט אחר ושעת הדחק מגרשין בו אע"ג דלא כתב. וזה איירי בגט הניתן במקום כתיבתו. אכן בגט הנשלח ממקום למקום שבמקום הכתיבה אין כותבין וכל שום ובמקום הנתינה כותבין וכל שום ונשלח הגט ולא כתב בו וכל שום כתב שם הרב ג"פ בס"ק מ"ב דיש להכשיר וליתן אותו לכתחילה כיון דידוע שבמקום הכתיבה אין כותבין יעו"ש. וליכא לעז ח"ו על גיטין הראשונים דהא מידע ידעי שהגט בא ממקום שאין כותבין. וכדכתב הג"פ בצד ההפך מזה יעוש"ב. וכ"כ מהר"מ בולה ז"ל בס' גט מקושר סי' נ"ט אות ד'. וכ"כ הרב בית שמואל סי' קכ"ט סק"ב בפי' איתמר בנדון כזה שכשר לכ"ע ואין כאן לעז ח"ו על גיטין הראשונים שהיו כותבין וכל שום ובגט זה לא נכתב. דהא נשלח ממקום אחר וכתבוהו כמנהגם יעו"ש. וכ"כ גאון דורנו המחבר שדי חמד בסי' י"ז אות ט"ו בדיני וכל שום. שאם שלחו הגט ממקום שאין כותבין וכ"ש למקום שנוהגים לכותבו ונשלח הגט בלי וכ"ש הגט כשר וכן עשו רבני קושטא להכשיר גט שבא מפריאיסטי ולא היה כתוב וכל שום והכשירוהו יעוש"ב:
ודון מינה ואוקי באתרין. שהרב המסדר האשכנזי הנהיג במקומו כס' הרמ"א שלא לכתוב וכש"ו ישלח הגט לסוג'ונא עיר שמנהגם לכתוב וכ"ש ולא כ' וכ"ש אין לפקפק חלילה בכשרות הגט הזה. וכן אנחנו עושים פה עירינו שבאים לנו גיטין מערי רוסיא ורומניא וכו' ואין בהם וכל שום כמנהג מקום הנתינה. וניתנין לכתחילה בלי פוצה פה כלל:
ומהתימה על רו"מ ששמעתתיה של הרה"ג שדי חמד ז"ל בפיו. כמו שהזכירו בכתבו בכל ספקותיו. ואישתמיטתיה מניה דמר עובדא גדולה מזו שם בסי' י"ז אות ט"ו. שהגאון המחבר ז"ל אפי' שהיה ספרדי בעיר ספרדים לא היה כותב בגיטין וכל שום. יען קודם שנתמנה הוא לרב ומו"ץ בעירו. קודם ממנו היה הרב המורה אשכנזי והנהיג כסברת הרמ"א שלא לכתוב וכל שום. והגם שישב הוא אחריו על כסא ההוראה והוא היה ספרדי בקהלה ספרדית. ולא שינה ממה שהוקבע כבר שלא לכתוב וכ"ש בגיטין. והודיע זאת לרבני דורנו ולא היה מי שרפרף בדבר יעו"ש בד"ק. ומזה יתפשט למני"ר ספקו שכתב אם יכול רב אשכנזי שנתמנה בקהלה ספרדית להנהיג כס' הרמ"א. דבנדו"ד איכא דעדיפא מינה דלא זו בלבד שהנהיג כס' הרמ"א בקהלת ספרד. אלא שנשאר הדבר קבוע אחריו גם בהיות לה רב ספרדי כנ"ל. ועוד אוסיף ידי לבאר לו עוד בהגיענו לפתור שאלותיו החמישית והששית לקמן בעהי"ת:
הראת לדעת דאין כאן בית מיחוש לנדון זה. ולהיות הדברים פשוטים מאד אין כאן מקום לאורך ללא צורך:
ספק הב' שכתב הרב המסדר בשם אבי המגרש אברהם המכונה ביטשיא. וכתב רו"מ דגם בזו צריך הכרע בספרדים אם לכתוב המכונה או דמתקרי. אתו הס"ר כי אופן ספק כזה לא יכנס בתור שאלה. כי לא הראה מעלתו צדדי הסותר ולהורות יתן לנו הכרעת דעתו אם צריך לכתוב דמתקרי דוקא. וכעת שנכתב בהמכונה. מה דינו זה יקרא ספק. אבל לשון צריך הכרע ר"ל איני יודע להיכן הדין נוטה והי"ל ללמוד מקודם כדי לערער על זולתו. והרב המסדר בהיותו אשכנזי הכריעה דעתו ללכת כסברת הרמ"א כי ידוע כי בדין זה מחלוקת מרן והרמ"א במי שיש לו שתי שמות הראשון עברי והשני לעז. אכן הלעז יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון. או חיים ביבאנטי. דעת מרן בסי' קכ"ט סעיף ט"ז דאם השם השני דומה קצת לשם העברי כגון יהודה שנקרא גור אריה. והאריה בלעז ליאון. כותבין דמתקרי ליאון וכן בחיים ביבאנטי שהעברי והלעז אחד הם כותבין דמתקרי. ואם אינו דומה כותבין המכונה. אכן דעת רמ"א שכל שהשם השני הוא לעז כותבין המכונה ואין חילוק אם שם השני יוצא מהראשון או לא לעולם כותבין המכונה. ורק אם שניהם עברי כותבין על השני דמתקרי. ודעת הרמ"א הרי הוא מבואר בהג"ה לסעיף ט"ז יעו"ש. והרי נתבאר כי הרב המסדר הי"ו בהיותו נשען על רבינו הרמ"א עבד כוותיה ויש לו סמוכות חזקים. וכפי"ז יהיה צד ערעור מני"ר על הרב המסדר שעשה כסברת הרמ"א באחריה דמרן שהם ספרדים שלא הי"ל לכתוב המכונה רק דמתקרי. כסברת מרן:
אכן אתו הס"ר דמי גילה רז זה לרו"מ שבכגון דא לדעת מרן צריך לכתוב דמתקרי. הלא גם לדעת מרן ז"ל לא פסק לכתוב דמתקרי רק אם שם הלעז דומה קצת לעברי כגון יאודה ליאון. או אם הלעז פירוש העברי כמו חיים ביב'אנטי אכן שם ביטאשיא אין לו דמיון עם העברי שהוא אברהם. וכ"ש שאין ביטשיא פירוש אברהם. ובזה נראה לדעתי שגם לדעת מרן כותבין המכונה ולא דמתקרי. ושפיר עשה הרב המסדר לכתוב המכונה. שכן הוא גם לסברת מרן:
ואת"ל שהדבר ספק ולא ידעינן אם כינוי ביטשיא הוא יוצא מהעברי בלשון בני מדינתו. או אפשר שהוא שם עצם שיש אנשים שנקראים דוקא בשם ביטאשיא. ומפני ספקות אלו הי"ל להרב המסדר האשכנזי הי"ו לכתוב דמתקרי שהוא לשון כולל המוציא מדי כל הספקות וכפסק הרמ"א בתשו' סי' פ"ד כידוע סו"ס אין כאן מקום להחריד ע"ז עיר ומתים ולערער על הגט אחרי שנשלח ממקום למקום מכמה טעמי. חדא כיון שרו"מ מעיד בכתבו שהרב המסדר גברא רבה וידיו רב לו בש"ס ופוסקים. ברור הוא כי נפק דק ואשכח כי ביטאשיא שם כינוי בעלמא ואין לו יחס עם העברי. ואינו שם עצם ושפיר כתב המכונה. ורו"מ הלא לא השמיענו שצריך לכתוב דמתקרי הפך ממ"ש הרב המסדר. ובאיזה כח הוא מערער על מעשיו. זאת שנית אף את"ל שצריך מדינא לכתוב דמתקרי וכתב המכונה. כבר דבר זו נפתח בגדולים דהגט כשר אחר שנשלח. שכ"כ הרב ג"פ בסי' קכ"ט אות ס"ד שנסתפק לבני ספרד דנוהגים לכתוב יהודה דמתקרי ליאון וכתב המכונה ליאון. או לבני אשכנז דרגילין לכתוב יהודה המכונה ליאון וכתב דמתקרי. וכתב דאין בזה חשש פיסול בזה. שאין כ"ז אלא מטעמא דותבחר לשון ערומים. והביא ראיה מדברי מהרח"ש ומהרשד"ם יעו"ש. ואע"פ שהרב הביא שם סברת הב"ח דס"ל שאם במקום דמתקרי כתב המכונה פסול כמ"ש שם. מ"מ נראה ברור דהרב לא חש לסברת הב"ח לענין דינא. חדא דהרב שם סמוך ונראה אחר שהביא ס' הב"ח כתב וז"ל ואם הגט נכתב במקום אחד ושולחין אותו למקום אחר ובמקום הכתיבה רגילין לכתוב יהודה דמתקרי ליאון ובמקום הנתינה כותבין המכונה ליאון לכאורה נר' דכותבין במקום הנתינה דמקום הנתינה עיקר יעו"ש ואם ס"ל כס' הב"ח דהמכונה במקום דמתקרי פסול. לא הי"ל להשגיח למקום הנתינה במקום דאיכא פיסול והו"ל להרב ג"פ לומר דמקום הכתיבה עיקר דליכא בו צד פיסול. והגם שהרב ג"פ שם חזר בו ומסיק דכיון דמתקרי הוא שם כולל טפי עדיף לכתוב כמקום הכתיבה מכל מקום הא לא אתי עלה רק מטעם דטפי עדיף. ותו לא. ש"מ שאין דעת הג"פ לפסול אם כתב המכונה במקום דמתקרי. שנית דהרב ג"פ גופיה לקמן באות ע"ו וע"ז שקו"ט בהאי דינא. באריכות ומסיק לדינא וז"ל ובדיעבד נ"ל דכשר דדקדוק זה בכה"ג לכתוב דמתקרי או המכונה אינו אלא משום לשון ותבחר לשון ערומים וכבר כתבתי בזה לעיל בס"ק ס"ד עכ"ל. הרי להדייא שהרב ג"פ עם שראה ס' הב"ח לא הדר ביה משמעתתיה דהגט כשר. שלישית. שהרי בספרו עזרת נשים באות מכונה. הביא ס' הב"ח וחלק עליו בפי' איתמר. וכתב דכ"ז לשון ותבחר לשין ערומים. יעו"ש:
ולדעתי הקטנה נראה דע"כ לא פסל הב"ח אם כתב המכונה במקום דמתקרי. אינו, אלא באופן דמדינא לכ"ע צריך לכתוב דמתקרי אפי' לס' הרמ"א וכגון ששני השמות הם לה"ק וכיוצא וכיון דמדינא צריך לכתוב דמתקרי וכתב המכונה בזה הוא דס"ל להב"ח דפסול. אבל בנדון דשם השני לעז דבזה תליה פלוגתא דמרן הרמ"א כגון יהודה דמתקרי ליאון דבני אשכנז נוהגים לכתוב המכונה ליאון. בזה אם במקום דנהגו לכתוב דמתקרי כתב המכונה לא יתכן דהב"ח יפסול בזה. דהרי כל בני אשכנז נוהגים לכתוב המכונה כשהשם השני הוא לעז. והס מלהזכיר דכל גיטין בני אשכנז פסולים הם לדעת הב"ח חלילה. ומוכרח לומר דסברת הב"ח הוא דוקא היכא שהדין נותן לכתוב דמתקרי אליבא דכ"ע. וא"כ זכינו בדין דהכא בנדו"ד דהשם השני ביטשיא הוא כינוי בעלמא ואינו יוצא משם העברי. גם לס' הב"ח אם כתב המכו' לא פסל אפי' לדידן. דודאי קרוב לומר דגם מרן ס"ל בכגו"ד לכתוב המכונה ולא דמתקרי. ואת"ל דיש ספק אם הוא כינוי דעלמא או יוצא משם העברי בלשון המדינא ההיא שאין אנחנו בקיאים בלשונם. והוה צריך לכתוב דמתקרי משום ספק כיון דמתקרי הוא שם כולל. עכ"פ אם כתב המכונה לא פסל. כיון דאשכחן דעדיפא מינה ביהודה דמתקרי ליאון דמרן ס"ל לכתוב דמתקרי. ואפ"ה באשכנז נוהגים לכתוב המכונה. וא"כ מאן דעבד בדיעבד כס' רמ"א ח"ו לומר שהגט פסול. ובפרט שהרב המסדר מתלמידיו ושותה ממימיו של הרמ"א ז"ל. והוא ברור בעיני:
ושו"ר להרב עבודת משא בדיני הגט סי' ח' שנשאל בכגו"ד ודעדיפא מינה שהשם הב' היה רבינו וטעה הסופר וכתב המכונה ושקו"ט הרב ומסיק להכשיר והביא מעשה רב בכגו"ד שעשה הרה"ג כמוהר"ח מודעי זצוק"ל והכשירו את הגט לינתן לכתחילה ושם בעמוד הקודם הביא דברי הב"ח. וחילק כמו שכתבתי בעניותין דהרב ב"ח לא אמרה אלא היכא שהדין מחייב לכתוב דמתקרי יעו"ש ושש אנכי שזכיתי לדעת עליון. וכן ראיתי להרב שמן המשחה בסי' קכ"ד שכתב שאם במקום דמתקרי כתב המכונה רוב האחרונים כתבו דאינו פסול. אבל הב"ח כתב דפסול יעויין בתשו' בח"א סי' צ"ה עכ"ל. ותשובות הב"ח אינם אתי. ואולם הא כתיבנא דבר ברור דבכגו"ד דנדו"ד גם הב"ח מכשיר. ומצאתי לי סמוכין אילנא רבא הרב עבודת משא וכדבר האמור:
וכ"כ הרב ג"מ למהר"מ בולה ז"ל בסי' ג"ן דקל"ו ע"ב ד"ה כלל העולה. דבדיעבד כשר אם כתב המכונה במקום דמתקרי יעו"ש. וכ"כ גאון דורנו בס' שדי חמד ס' ו' דקנ"ד ע"ב שהביא משם הגאון שואל ומשיב בעובדא שכתבו בגט מנחם מנלה המכונה מנלה והיה צריך לכתוב דמתקרי והשיב דבדיעבד שכבר נשתלח הגט אין לחוש לזה וכ"כ הגאון שם אריה סי' ס"א וס' קט"ו יעו"ש ועוד לו להגאון שדי חמד באריכות בס' ז' אות א' דמסיק בדיעבד הגט כשר יעו"ש:
זאת תורת העולה מכל מאי דכתיבנא שהגט הזה כשר הוא אף אם היה דינו לכתוב דוקא דמתקרי וכתב המכונה. ומכ"ש בנדו"ד דנראה דגם לדעת מרן ז"ל צריך לכתוב המכונה כדכתיבנא. ואת"ל דגם בזו צ"ל דמתקרי. הא הסכימו כל האחרונים דבדיעבד הגט כשר מאחר שכבר נשלח ממקום למקום וכ"ש אחר הנתינה דאין לערער בדבר וכאמור:
וכל מה שאנחנו מתחבטיה במקצוע זה אינו אלא כשיארע טעות זאת בשמות המגרש והמתגרשת עצמם דמדינא צריך לכתוב שמותיהם וכינוי שיש להם בגט. אכן בשם אבי המגרש ואבי המתגרשת הדבר קל יותר דהא אפי' אם לא כתב שם אביו ושם אביה בגט. הגט כשר וכמ"ש מרן בסעיף ט' ולכתחילה אנחנו עושים מעשים בכל יום בכל ספק שיפול בשמות אבי המגרש והמתגרשת אנחנו מדלגים שמותיהם וכן נהוג בעיקו"ת ירושלם ת"ו ובכל בתי דינין אשר נדעם. וגאון דורנו הרב שדי חמד סי' ג' אות ט' קבצם כעמיר גרנה את כל הספקות שבעבורם אין כותבין שמות אבותיהם בגט לך נא ראה. וזה הוא בשמות העצם של האבות. אכן בכינוי שלהם הדבר יותר ויותר קל. שהרי כמה מהפוסקים ס"ל דאין לכתוב כינוי האבות בגט כלל. וכאשר הביא מחלוקתם הגאון גט פשוט בסי' קכ"ט אות מ"ד. והביא עוד שם מ"ש השלטי הגבירים וז"ל קיבלתי מרבותי שאין לדקדק בשמות אב המגרש או אב המתגרשת. ולא באים כשיש להם שתי שמות לכתוב המכונה או דמתקרי עכ"ל. ולשון השה"ג הלזה הזכירו הרב הכנה"ג בסי' קכ"ט הגהב"י אות ס"ב. וכתב שכן כתב רמ"א בתשו' יעו"ש:
ונדון דידן בשאלה מבואר דבשם אבי המגרש ששמו אברהם כתבו המכונה ביטשיא. ופשיטא דאין כאן על מה לערער בזה. כיון שאם לא כתב הכינוי כל עיקר הגט כשר אפי' במקום דנהגו לכתוב כינוי האבות וק"ו הוא משמות העברי שאם לא כתב שם אביהם כל עיקר כשר הגט וכ"ש אם לא כתב הכינוי. וכן כתב בפירוש הרמ"א ז"ל והרב הכנה"ג בסי' קנ"ד בחלק גופו של גט אות קל"ו יעו"ש. והזכירם הרב שדי חמד בסי' ג' אות ז'. וכ"ש שאין מה לדקדק בהם אם כתב המכונה או דמתקרי כמש"ל. וזה לא הוי שינוי בשם האבות כמובן. והרי בעהי"ת נתברר כל צורכו ספקו השני בכחא דהתירא. וכשרות גמורה. ויבוא השלישי:
ספקו הג' שלא כתבו בשטר ההרשאה סימני הגט אתו הס"ר כי רו"מ חרד ע"ז את כל החרדה הזאת ללא דבר. וכבודו נלחם בלא כלים כי אעיקרא דדינא אשאלהו ויודיעני מי שם חק ומשפט שצריך שיהיו סימני הגט בההרשאה ולעיכובא מדינא והיכא רמיזא. הלא אין זכר וזכרון לסימני הגט בההרשאה בדברי מרן בדיני הגט או בסדר הגט. ולא בדברי רמ"א כלל ולא בסדר גיטין למהר"מ מקראקה. ולא בסדר הגט להגאון ג"פ ז"ל ולא נזכר בהם סימני הגט בכל נוסחי ההרשאות שסידרו כלל לך נא ראה. וראש המדברים בסימני הגט בההרשאה הוא הרב הכנה"ג בחלק שמיני הנקרא מי השילוח אות נ"ג כתב שמנהג עיר מקומו לכתוב בשטר השליחות קצת מסימני הגט כגון שיטה פ' מתחלת בתיבה פ' ומסיימת בתיבה פ' וכן שיטה פ' וכו' עד שלשה שיטות וכותבין זה קודם שיכתוב והגט וכו' יעוש"ב. ומנהג זה היה בעיר הרב הכנה"ג לתוספת טובה. אכן הרב גופיה לא קבעו חובה. תדע שהרב הכנה"ג אשר הזכיר מנהג הסימנין בההרשאה. כשסדר נוסחי ההרשאות של השליחות מהבעל לשלוחו. והרשאת שליח הראשון לשליח השני. כמו שמסודרים שם במי השילוח אות ע"ג ואות פ'. לא הזכיר בהם סימני הגט כלל. יען כי הנוסחאות כתובים לרבים ויש מקומות שלא נהגו כן. ע"כ לא הזכירם. הראת לדעת כי הך דסימני הגט בההרשאה שורשו מנהג שנשתרבב היום אצלנו. אכן יש מקומות שלא נהגו כן עד היום. וא"כ אם באיזה מדינות של ערי אשכנז לא נתקבל אצלם מנהג זה. מאיזה כח נתלונן עליהם ח"ו. והלא גם בדורנו זה בא גט לעיה"ק ירושלם ת"ו שלוח מקמ"ר קושטא יע"א ולא כתבו בהרשאה סימני הגט. ולא ערערו רבני עיקו"ת ירושלם ת"ו ח"ו כי אמרו אולי בקושטא לא נהגו כן. וכמ"ש כ"ז מופה"ד הרב שדי חמד בסי' כ"ב אות ג' יעו"ש. ועוד לו בסי' כ"ה אות ז'. ומשם מבואר דגם בערי איטליא לא נהגו גם הם לכתוב סימני הגט שהרי שם כתב שהרב שמש צדקה בדף י"ג לא הזכיר סימני הגט וכן כתב הרב ז"ל שמנהג זה נתפשט בין הספרדים והגם שכתב שם עוד וז"ל וסבור הייתי לומר שמנהג זה לא נתפשט בין רבני אשכנז בהרשאה לשליח בפניו אכן מקרוב נשלח לפה גט שנסדר לפני רבני אשכנז והם כתבו בהרשאה סימני הגט היינו התחלת ראשי שיטות גדט"י בלא סופן יעו"ש. עכ"ז אין כאן ראיה חותכת לדעתי הקטנה שהמנהג הזה נתפשט בכל המקומות של אשכנז. מתרי טעמי. א) שאפשר שרבני אשכנז המסדרים הגט ההוא. בידעם שמקום הנתינה הם בני ספרד. עשו להם כמנהג מקום הנתינה. בדבר שאין בו נזק ורק תוספת טובה. ואולי לדידהו לא ס"ל הכי, ואין צורך להם בסימנים. ב) אפי' את"ל שכן נהגו בעיר מקום הכתיבה ג"כ. מי לידינו יתקע שהמנהג נתפשט בכל המקומות המדינות והעיירות של אשכנז כי רבה היא בפ"י. וטורקיאה עצמה תוכיח שפשט המנהג בטירייא מקום הרב הכנה"ג. ולא בשאר מקומות. והרי בקושטא לא נהגו כן גם האידנא וכמש"ל. וא"כ אין כאן מקום אחיזה ותפיסה על הגט הזה שלא כתבו בהרשאה סימני הגט. כי זה דבר שאין לו שורש וענף מצד הדין. רק מחמת המנהג. ואולי שהרב האשכנזי המסדר נר"ו הוא ממקום שלא נהגו ומה בכך:
ושוב התבוננתי בדבר וראיתי שבנדו"ד אין צורך לסימני הגט אפי' לוא היה מנהג מקום הכתיבה לכתוב סימני הגט בההרשאה. ואולי שזהו טעמו של הרב המסדר נר"ו ונימוקו עמו. שהרי הגט הזה הביאו שליח הולכה עצמו שנמסר לידו מיד המגרש כדי ליתנו להמתגרשת מיד השליח לידה במח"ק וכמבואר בדברי רו"מ בכתבו. וא"כ הרב המסדר את הגט הזה אדעתא דהכי סידר את הגט והרשאתו לשליח הולכה דוקא שהוא בעצמו יביא את הגט. ואין כאן לא שליחות שניה ולא הרשאתה כלל. וא"כ בנדון כזה אפי' ההרשאה עצמה לשליחותו אינה צריכה מן הדין. כי השליח נאמן לומר שהבעל עשאו שליח לפני עדים. אפי' אין כאן עדים שיעידו כדברי השליח. ורק נהגו לכתוב הרשאה בכנו"ד. ועיין בזה דברי מרן בסי' קמ"א סעיף י"ח וסעיף כ"ד. ובסימן קמ"ב סעיף ב' ובדברי הרמ"א בהגה יעו"ש. וא"כ אם ההרשאה בכגו"ד אין בה צורך מדינא. כ"ש שהיא יוצאה בלי סימנין כי מה צורך לנו מעתה בסימני הגט. הלא השליח הולכה שהגט יוצא מתחת ידו הוא מעותד להעיד בפני ב"ד ולומר. גט זה בפני נכתב ובפני נחתם. וע"פ השליח מתקיים הגט ואין צורך לקיום אחר. והיש לך סימן יותר חזק מזה שהוא מעיד שהגט הזה נכתב ונחתם בפניו וזהו הגט שבידו. ומה יועילו הסימנים ליותר מזה. ובלא זה הלא שמות המגרש והמתגרשת הכתובים בגט ובהרשאה ועדות העדים הכתובים בהרשאה שזה הוא השליח שנמסר לידו הגט. הם סימנים מובהקים שזהו הגט הנמסר לידו. והוא נאמן כבי תרי גם. בלא הרשאה. ומה נבקש עוד:
ומנהג כתיבת סימני הגט בההרשאה. כל עיקר יסודם הוא כי המגרש ע"י שליח מסתמא הוא בסיבת שאין המתגרשת עמו בעיר. ושולח לה הגט ע"י שליח. ונותן לו כח ורשות למנות שליח אחר בחריקאיו אפי' עד צ"ט שלוחים אפי' בלא אונס. כי גם הבעל המגרש יודע שאין השליח נהוג שיוליך הוא עצמו את הגט ליד המתגרשת. כי זאת עבודה רבת הטורח וההוצאה כמובן. ומסתמא שהשליח הראשון ימנה את שליח שני שלא בפניו או בפניו בפני ב"ד וע"פ. והגט ישולח ליד השליח השני העומד במקום המתגרשת עס המעב"ד למינויו כנהוג וידוע. וא"כ ב"ד הצדק מסדרי הגט במקום הנתינה. הלא מעתה כל עיקר סמיכותם לסידור הגט. הוא רק על ההרשאות של השליחות במעשה הכתב. כי אין לפניהם עומד לא המגרש ולא שלוחו. רק שליח שלוחו אשר בעירם. וא"כ למען יתברר אל נכון לב"ד הצדק שזהו הגט שכתב הבעל ומסרו לשליח הולכה. וזהו הגט עצמו שהשליח הראשין מינה את השליח השני עליו כדי לתתו להמתגרשת העומדת לפניהם כותבין סימני הגט בההרשאה למען יתברר אל נכון שזהו הגט העובר מיד ליד וממקום למקום. וזהו טעם האמיתי של המנהג. האמנם כשיהיה האופן שהשליח הולכה הנמסר לידו מיד הבעל הוא עצמו המביאו ליד המתגרשת ולא יצא מתחת ידו עד תתו להמתגרשת אין צורך לסימנין עוד אחרי שהוא מוכרח להעיד שבפני נכתב ובפני נחתם ואין לך סימן יפה. יותר מזה. וזה פשוט וברור לענ"ד. ומה שאנחנו נותנים סימנין בכל ההרשאות הוא כדי שלא לחלוק בין ההרשאה מזו לזו. וכותבין את הסימנין של הגט בההרשאה אע"פ שאין בהם צורך. וכדבר האמור. ועין לגאון דורנו הרב שדי חמד סי' כ"ב אות ג' מ"ש בנדון כזה משם הגאון מחנה אפרים ז"ל. ותמצא נחת. ולהיות הדברים ברורים למעיין אין לאורך צורך עוד. והרי בעהי"ת ביררנו כל שלשת ספקותיו במוט"ב תלתא ויצא הגט נקי ומשופה מכל ערעור. ברוך אלד'ים:
ספק הד' כתב רו"מ שהיה צריך לכתוב סימני הגט בההרשאה קודם כתיבת הגט. וכאן נכתב הגט קודם ההרשאה וכו'. אם כי לא הודיענו כיצד נודע לו זאת בבוא לפניו הגט והרשאתו כתובים ביום אחד בעיר אחרת. שהגט נכתב קודם ומנא ידע. עכ"פ אתו הס"ר כי שגגה גדולה יצאה מלפניו. וטעות מפורסם היא זאת. כי איך יתכן שתכתב ההרשאה קודם כתיבת הגט. ויחתמו עליה העדים קודם שיכתוב הגט שא"כ תהיה עדותם עדות שקר גמור. שהלא עדות ההרשאה היא זאת שמעידים העדים שבפניהם ביום פ' מסר המגרש פב"פ גט כריתות אשר ביד פב"פ שעשאו שליח הולכה וכו' וכך אמ"ל אתה פב"פ הולך גט זה לאשתי פב"פ ותנהו לה בכל מקים שתמצאנה וכו' וזהו עיקר המינוי והשליחות שימסור בידו הגט להוליכו לאשתו. והיאך יצוייר שיכתבו הרשאה כזאת בטרם יכתב הגט. ומה יכתבו. הלא לא מסר כלום. כי עדיין לא נכתב הגט כל עיקר. זאת שנית שקר אחר. שהלא בשטר הרשאת שליחות כתיב לאמר. שהגט הזה נכתב ונחתם בפני השליח פב"פ. ואם הגט עדיין לא נוצר היאך יכתבו זאת בשטר השליחות הלא זה שקר וכזב. שלישית אני תמה על מני"ר. דדל מהכא כל תמיהותינו הנז"ל. איך לא נרגש רו"מ מדברי עצמו. שהלא כבודו תמה יקרא על שלא כתבו סימני הגט בההרשאה. קידם שיכתוב הגט. ויודיעיני נא היאך תהיה מציאות זאת בעולם. הלא סימני הגט המה ראשי שיטות הגט בשלישית ובששית ובתשיעית. תחילתן וסופן. באיזה תיבה מתחלת השיטה ובאיזה תיבה מסיימת. ומהיכן ידעו העדים את זאת בטרם יכתב הגט האם נביאים הם לדעת מראש באיזה תיבה יתחיל את השיטה סופר הגט. ובאיזה תיבה יסיים? האם חשב רו"מ שהגט הוא דינו כשירת הים ושירת האזינו שראשי שורותיהם קבועים בכל הס"ת (כמ"ש במס' סופרים פי"ב) אשר נדע איזו היא השיטה השלישית והששית וכו' גם בטרם יכתבו. ולוא היו כן א"כ אין אלו סימנין כמובן. ונפלאתי מאד על רו"מ ששגגה כזאת יצאה מלפניו. ופוק חזי שכל רבנן מסדרי הגיטין. באזהרה באים שאחר שימסר הגט ליד השליח. אזי יצוה המסדר לכתוב ההרשאה ולא קודם ורו"מ חפץ להפך אתמהא. קושטא קאי כי מינוי השליח צריך שיהיה קודם כתיבת הגט כדי שהשליח ידע לשמור ולעשות מה שהיא חובתו. אכן כתיבת ההרשאה מוכרח להיות אחרי כתיבת הגט ומסירתו ליד השליח. וזה פשוט וברור:
ומ"ש רו"מ הדברים האלה בשם הגאון שדי חמד בס' כ"ה וכו' אתו הס"ר כי גם זו שגגה שניה לפרש דבריו בפירוש מוטעה וזר ומוזר. וחלילה ליחס אליו דברים כאלה שאין להם שחר. וכוונתו פשוטה מאד ומבוארת. ורצונו לומר כי בשטר השליחות שם כתוב לאמר. והגט אשר נעשה עליו שליח הולכה פב"פ נכתב ונחתם בפני השליח ביום פ'. וככתוב בכל נוסחי הרשאת השליחות. וכתב הרב ז"ל שסימני הגט יכתוב אותם בשטר ההרשאה קודם אשר יכתוב והגט אשר נעשה עליו וכו'. ודבריו הם לקוחים מדברי הרב הכנה"ג ז"ל שכ"כ בחלק מי השילוח אות נ"ג וכמ"ש המעיין. (ולא כן מנהגינו שאנחנו כותבים סימני הגט לאחרונה וכן הוא בס' שמן המשחה דקי"ח ובשאר מסדרי גיטין ואין קפידה בזה) ויש בדברי הרב שדי חמד ז"ל חסרון ו' דטעות הדפוס וצריך להיות קודם והגט אשר וכו' אכן בכ"ז חסרון וא"ו לא תוליד טעות כזאת לדיינא דממונה אגיטי. ופליאה היא בעיני. ומפני כבודו לא ארחיב הדיבור יותר בזה. ומעתה אשיבהו על ספקותיו הנותרים:
ספק ה' וספק ו' על שתיהם אשיב כאחת. כי הנה במה שנסתפק רו"מ שהרב המסדר האשכנזי הוא אב"ד המקום והנהיג בעירו כס' רמ"א הגם כי מקודם היו נוהגים כסברת מר"ן וא"כ תכלית השאלה בזה הוא אם הרב יוכל עשות כן או לאו. אתו הס"ר כי אין כאן מקום לשאלה וכ"ש לתשובה בנדו"ז. כי כיון שהוא מאריה דאתרא ורב יושב על כסא ההוראה בעירו. מי הכניס את רו"מ ואותנו בתחומו ולרדותו בתוך ביתו ולומר לו עשה. ואל תעשה. ומאחר שנתקבל אצלם למו"ץ עם שיודעים בלי ספק שהוא אשכנזי. א"כ אינהו בתריה גרירי. ולא הוא אבתרייהו. וכאשר קבלוהו עליהם הוראותיו. הלא הוא ידע איך להתנהג ומסתמא כאשר למדוהו רבותיו. ומי זה יכניס ראשו בתחום שאינו שלו. וכבר השמעתיו בהתרת ספק הראשון מ"ש הרב שדי חמד ז"ל שהרב שישב על כסא ההוראה בעירו שהיה ספרדית היה אשכנזי והנהיג בעירו כסברת רבינו הרמ"א ז"ל שלא לכתוב וכל שום בגט. ולא זו בלבד שלא ערערו עליו בזאת אלא גם הרב שדי חמד ז"ל שיישב אחריו והיה גאון ספרדי החזיק אחריו ולא שינה ממה שעשה והנהיג קודם וכמש"ל כל זאת. וכ"ז משום כבוד התורה ועכ"פ אין אורח ארעא ולא נימוס מוסרי לחטט אחריו מה הוא עושה. ואין הדבר הזה נוגע רק לאנשי עירו וחכמי מקומו. ואם הם מרוצים בכך מי הכניס אחרים בתחומו. ובזה אמרו שתיקה יפה וד"ב הערה:
רק בזאת אטפל בדבר במה שנוגע למני"ר ולשער מקומו. שעם היות הרב המסדר אשכנזי מאריה דאתריה בעירו. אם שולח גט מעירו לעיר מני"ר אשר הנהו ספרדי. והמגרש והמתגרשת הם מהחוסים תחת צלו ספרדים. ושולח גט מסודר כס' הרמ"א לעיר מני"ר דנהיגו כס' מרן. בזה יאות לדבר ולהורות לו מה לעשות לימים הבאים בעזהי"ת:
והן אמת אני תמה על המראה הגדול הזה. כי איככה יתכן שהרב המסדר שהוא אשכנזי והוא גברה רבה. שסידר גט לעיר אחרת אשר בו עומדת המתגרשת בלי שיבוא בתחילה בחליפת אמרים עם מני"ר שהוא מארי דאתרא. ומקום האשה. להתחקות של שמותיה אם הם כאשר יקראו לה במקום הכתיבה או לאו. כי נפיק מינה חורבא לענין דינא. וגם הגט צריך להיות לכתחילה כמנהג מקום הנתינה. וחוץ מזאת הלא עלינו לדעת אם האשה רוצה לקבל את גיטה או מתגרשת בע"כ כי מסתמא הרב המסדר שסידר לה הגט כס' הרמ"א לא יתפוס החבל בשני ראשין ולגרשה בע"כ כמנהג ספרד דלית לן חרם רגמ"ה ז"ל וגם לדידן בני ספרד לא תתגרש בע"כ כי אם בפרעון סכי כתובתה מקודם. וכל זה צריך דרישה וחקירה ע"י האב"ד היושב בעיר האשה. כנהוג בכל תפוצות ישראל. ואיככא בא הגט הזה לפתע פתאום למח"ק ולא נודע אליו דבר וחצי דבר בטרם ישלחוהו למח"ק. הלא ענין כזה לא יעשהו אפי' מי שאינו בקי בטיב גיטין כלל. עאכו"כ הרב המסדר הגט הזה אשר רו"מ מעיד בגודלו עליו ועל חכמתו ועל תורתו. לא יאומן כי יסופר כי יעשה מעשה זה ותמוה. וצדיק מה פעל. אם לא תאבה האשה לקבלו פלה?:
מטעמים שעמה. ואם שורת הדין מסיעתה! האין זה
ולרוב תמהוני חזרתי להתבונן בכתבו וראיתי שאין כאן תמיהא. שהרי מני"ר כתב בכתבו. "ומחמת החששות הנז' לא נעשיתי להם סניף בסדר זו עכ"ל" ושטחיות הדברים מוכיחים שיש שם במח"ק ב"ד קבוע לדין ולהורות ולסידור גיטין. ואפי' אם רו"מ נמנה עמהם היה להם לסניף דוקא. וא"כ מסתמא שהרב המסדר את הגט. כבר בא בדברים עם בית דין שבמקום הכתיבה והם שהודיעו לו שמות המגרש והמתגרשת שבמקום הנתינה. ועל פיהם סדר את הגט ושלח אותו לידם. וא"כ אין כאן מה להתלונן עם הרב המסדר בעירו. והתלונה תחול רק על בית דין שבעירו אם הם ספרדים. ואולם אם גם רבני ב"ד שבעירו המה אשכנזים ואולי שגם המגרש והמתגרשת מבני אשכנזים. הגם שדרים בעיר ספרדית אין בכך כלום. וכבר דבר זה נפתח בגדולים הגאון ג"פ בס' קכ"ט אות ע"ו. ובדברי הרב ג"מ בולה ס' ג"ן אות י"ג ולהגאון שדי חמד בסי' א' שם ביארו איככה יתנהג רב מסדר ספרדי והמתגרשים אשכנזים. או להפך ויעויין שם בדבריהם. ובי דינא דממונה אגיטי הלא המה ידעו מה לעשות, בנדון כזה. ואכמ"ל:
ועכ"פ לא אדחל מלהודיעו מה לעשות לימים יוצרו. אם יקרה כזאת שהרב האשכנזי מסדר גט בעירו ושולחו למח"ק סוגו'נא אשר היא קהלה ספרדית והמגרש והמתגרשת הם ספרדים. אכן המגרש נמצא בעיר הרב המסדר ומשם שולח גט לאשתו. רו"מ במתק שפה יודיע לכבוד הרב המסדר נר"ו כי באשר בני עירו מקום הנתינה אתכא דמרן סמכי. כאשר יסדר גט לעיר הזאת יעשה הגט כמקום הנתינה דוקא. וזה יהיה על ידי שישלח לו גט מסודר נוסח מקום הנתינה. עם כל פרטי השינויים שממקום למקום. ובפרט בענין השמות וכינוייהם שיש הפרש רב ועצום בין מנהג כתיבתם לכתיבת בני ספרד. שבנקל יפסל הגט מחמת זה. כמו בשם פירלא מנהגם לכתוב פערלא. בשם רוזא מנהגם לכתוב ראזא. וכיוצא מזה הרבה אין מספר. ולדידן השמות הללו אם יכתבו בגט כמנהגם הגט פסול לגמרי דהוי שינוי שם המתגרשת פשוט. ובלי ספק שהרב המסדר נר"ו ביראתו הקודמת לחכמתו ביודעו מקום הנתינה ומנהגה. ולפניו מסודר גט מנהג המקום חלילה שיעשה ההפך. ואם אחרי ששלח לידו נוסח גט מקום הנתינה וסדר כתיבת השמות מקום הנתינה וככל האמור. ובכ"ז הרב לא ירצה לשנות את הרגלו כסברת הרמ"א (אם כי לא יאומן ח"ו כי יעשה זאת. אוי הרשות בידו שלא לקבל את הגט בבית דינו ובפרט אם יש שינוי בשמות דהגט פסול. לדידן כמובן [ועין מ"ש בזה באריכות הגאון שדי חמד ס' א' אות ד' דפח"ח]. אך כל זאת יהיה במתק שפה ולשון ובדברים נעימים ונוחים כדרכם של ת"ח המרבים שלום בעולם. וכסא דמני"ר יהיה נכון לעד כנה"ר וכנא"ה הדושו"ט הבעה"ח בס' למקרא זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ש' התרס"ח בא סימן
י'ג'ד'י'ל ת'ו'ר'ה ויאדיר. זעיר שם הבעה"ח פה מצרים יע"א:
והוא הצעיר
רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט