ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק אבן העזר · סימן טו
עתה יצא לאור ספר תע"ל ח"ג הנד"מ. וחזיתיה לראח"ג המחבר יחי שמו לעולם. בקונטריס אגרת שבוקין סי' ה' שנשאל מעיה"ק טבריא ת"ו עד"פ מאת ראב"ד מקודש הרה"ג מר חביבא חד"ס יצ"ו על ענין קנין אגב בהרשאה. שהרב הנז' דילג מהנוסח של ההרשאה ששלח לו הרה"ג המחבר את קנין אגב מההרשאה. ושאל להודיעו מאין סמוכות לזה. וע"ז השיב הרה"ג המחבר תע"ל וז"ל בח"ב ביארתי שהנוסח של הארשאה הוא הקיצור מנוסח הארוך שסידר הגאון שא"ב כמוהר"מ חזן ז"ל והבאתיה בס' תע"ל ח"א אה"ע סי' יו"ד. ושם כתב הרב ז"ל הק"ס אגב ד' אמו"ק. ובאר עליה וז"ל גם סידרתי קנין אגב דא"ק. אף שידענא שמדינא אינו צריך כמ"ש מר"ן בסי' קמ"א. מ"מ מהיות טוב א"ת רע. ובפרט שמצאנו להרא"ש בכלל מ"ה סי' ז' שנוסח שטר השליחות המובא בשאלה הוא כסדר הזה. ועיין להרב כסא אליהו ז"ל בסי' קמ"א שכתב על לשון הש"ע וז"ל פירוש שמקנה המגרש ד' אמו"ק לשליח. כן מתבאר מדברי הרא"ש כלל מ"ה ס"ז. והגם שאינם אלא דברי השואל. מ"מ כיון שהרא"ש לא ערער בדבר ושתיק ליה ש"מ כי ישר בעיניו הסדר הזה את"ד עכ"ל. והרה"ג המחבר יצ"ו האריך למעניתו. להוכיח במישור כי ענין קנין סודר בההרשאה של כת הקודמין היא הרמב"ם ומר"ן וכן המנהג בכמה מקומות יעו"ש בד"ק:
וע"ז אשיב. תחילה סליחת'ו אדרוש שהטריח קולמוסו להוכיח דקנין סודר בהרשאת שליחות הגט לית ביה חשש ועל ק"ס לא נשאל. כי פשוט הוא שהרי הרמב"ם ומר"ן הזכירוהו שכן נהגו העולם להקנות אע"פ שאין בו צורך ומנהג פשוט הוא בכמה מקומות להקנות. ומהתימא שלא זכר מנהג עי"ק ותפארתינו ירושלם ת"ו אשר בה גודלנו שנינו שמנהגם לכתוב ק"ס בהרשאת השליחות וכאשר הרבה הרשאות ששלחו מתם הנם בידינו. וזה פשוט שאין צורך כלל למשקו"ט בדבר אכן מה שנשאל עליו מעיה"ק טבריא ת"ו הוא על הדבר המחודש לכתוב קנין אגב קרקע בהרשאה שדבר זה לא מצאו לו סמוכות. וכיון שכן גם תשובת הרב המחבר נר"ו לא תגרה מזור להרב השואל. כי תורף התשובה שכן העתיק מנוסח הארוך שסידר הרב הגאון המשי"ח זצוק"ל בלי שום טעם אשר יכריח תוספת הדברים האלה בהרשאת הגט. ואולי זאת הודיענו ראח"ג המחבר יצ"ו שהמולידה והמצמיחה לתוספת הזאת בהרשאת הגט הוא מני"ר הרב הגאון המשי"ח זלה"ה ובכן יבדל לחיים טובים וארוכים ראח"ג הרב המחבר יחש"ל. כי אין לנו עמו דבר. ונתנה ראש להבין להשכיל מה הן סמוכותיו של הרהנ"א המשי"ח זלה"ה אשר חדש לן בהרשאת הגט קנין אגב אשר לא נזכר בשום ספר מרבנן מסדרי הגיטין עד כען. ואתנהלה לפי"ד שהובאו בספר תע"ל ח"ג סי' ה' הנ"ל אחת לאחת:
א) כתב הגם שמדינא אין צריך כמ"ש מר"ן סי' קמ"א מ"מ מהיות טוב וכו'. את אדוני הסליחה רבה מקדושת תורתו וחכמתו. כי מר"ן ז"ל לא עלתה על לבו קנין אגב דא"ק כלל. ולא בזה דיבר מר"ן בסי' קמ"א סכ"ו. וכל דבריו הם רק על ק"ס שנהגו העם להקנות. להודיע שגמר בלבו ואינו כמהתל וע"כ סיים מרן שאם גמר בל"ש להיות, שלוחו א"צ לקנין. ובכן לוא גם הרב הגאון המשי"ח ז"ל סידר ק"ם בההרשאה אע"פ שאין בו צורך יפה דיבר בקדשו מהיות טוב הוא. אכן תוספת קנין אגב דא"ק. העדר הטוב הזה טוב יותר ממציאותו דנפיק מיניה חורבה כפי הראיות שכתבתי מדברי מר"ן בח"מ סי' ס"ו. ואין צורך לכפול הדברים:
ב) רואה אני שנסתייע לפירושו בדברי מר"ן בסי' קמ"א סכ"ו דקאי על קנין אגב ד' אמו"ק מדברי הרב כסא אליהו ז"ל שכן פירש דברי מר"ן בסעיף כ"ו וז"ל נהגו להקנות פירוש שהמגרש מקנה לשליח ד' אמות קרקע ואגבן ממנה אותו שליח להוליך הגט. כן מתבאר מדברי הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' ג' כמו שיעו"ש. עכ"ל. ואעיקרא קשיא בתשובת הרא"ש הלזה כבר הביאה רבינו הטור אה"ע בסו"ס קמ"א ככתבה וכלשונה עד סופה ולמה ליה להביאה מתשו' הרא"ש והרי היא לפנינו בטור אה"ע ס' קמ"א וכל מעיין ישר הולך יבהל וישתומם. ויאחזוהו פלצות על פירושו זה בדברי מר"ן. ולא ידע מי הכרחו לפרש לנו דברי מרן ומקור דבריו. בפירוש כזה דדחיק ואזיל למרחיק. והפך סברת מרן עצמו בב"י כאשר אבאר והלא דברי מר"ן בצביונן ובקומתן ולשונם הם דברי הרמב"ם בהלכות מכירה פרק ה' דין י"ב ודין י"ג לך נא ראה. ומרן הב"י הביא דברי הרמב"ם בב"י סי' קמ"א בד"ה וכתוב בעיטור. יעו"ש והמעיין שם יראה דדברי הרמב"ם קאי רק על קנין סודר וכתב שם דין י"א יש דברים שא"צ קנין ואין טעם לקנין בהם כגון המשחרר עבדו. והמגרש אשתו. או עושה שליח. או המוסר מודעה. או המבטל מודעה. או המוחל לחבירו חוב או פקדון. וכדין י"ב כתב נהגו העם להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו. ובדין י"ג כתב קנין זה אינו אלא להודיע שאינו אומר אלו הדברים כמשחק ומהתל. לפיכך אם אמר בל"ש גמרתי לעשות דב"ז א"צ דבר אחר כלל ע"כ. והן הן דברי מר"ן שהעתיקם בסעיף כ"ו ולא ידענה מאן דכר שמיה בקנין אגב קרקע הכא. ומאן שיאטיה דקנין אגב. וכיצד יתכן לפרש קנין אגב במוסר מודעה או במבטל מודעה. או במגרש אשתו. או במוחל חוב וכו' שכל אלו כללם הרמב"ם בדברים שנהגו העם להקנות בהם ללא צורך. ומכללם לעושה שליח. והדבר מוכרע ומוכרח דבק"ס קא מיירי והן הן דברי מר"ן שהעתיק לשון הרמב"ם. ולא ידעתי למה הרב כסא אליהו ז"ל הסיע אותנו למרחוק לתשובת הרא"ש שאין בדברי הרא"ש שם דברים אלו שאם גמר בל"ש לעשות דבר זה א"צ דבר אחר. ומאן מקורן של דברים אלו בתשו' הרא"ש. דליתנהו שם להני מילי:
ותדע דאפי' על צד הדחק לא יתכן פירוש דברי מר"ן דקאי על קנין אגב שהרי מרן גופיה בב"י בסי' קמ"א בענין שליחות קבלה הביא דברי העיטור וז"ל וכתוב בעיטור אות שי"ן בהרשאת שליח קבלה איך פ' אמרה לנא הוו עלי סהדי וקנו מנאי וכו' וקנינא מפ' לפ' וכו'. וכתב עוד שיש מי שכתב בשליחות אגב ארבע אמות קרקע כשופרא דשטרי. ומסתברא דלא שייך ביה עכ"ל. והרמב"ם כתב בפ"ה מה' מכירה שנהגו להקנות לעושה שליח ולשאר דברים כיוצא בזה להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק וכמהתל אלא שגמר בלבו ואח"כ אמר לפיכך אי אמר בל"ש גמרתי לעשות דב"ז א"צ דבר אחר עכ"ל מרן בב"י. וכונת דברי מר"ן ברורה. דעמ"ש העיטור בהרשאת שליח קבלה קנין סודר. הביא דברי הרמב"ם להודיע לן שעיקר הקנין הוא מנהג שנהגו העם ולא מדינא. וע"כ הביא סיום דברי הרמב"ם שכתב דאם השליח גמר בל"ש להיות שלוחו אפי' קנין אין צריך אפי' למנהג. האמנם בענין מי שכתב לכתוב קנין אגב. לא הוצרך מר"ן לדבר בזה כלל. כי הלא העיטור גופיה נדחה קרי לה דלא שייך הני מילי בשליחות הגט. והשתא תיקשי לך טובא אם כוונת מרן הכא בסעיף כ"ו דכתב נהגו להקנות לשליח וכו' הייני קנין אגב דאמו"ק קשה טובא על מר"ן דכתב נהגו. דאימת נהגו והיכן נהגו להקנות בקנין אגב דא"ק. והלא עיקר סברה זו יחידאה היא שכתב העיטור. והוא ז"ל דחאה דלא שייך הני מילי בגט. וסברה יחידית ודחויה יקראנה מרן מנהג שנהגו בו העם. והלא מרן גופיה הסכים לדברי העיטור במאי דדחי לסברה זו שהרי לא העיר עליה כלום. והיאך הכניסה בפסקיו בשם מנהג. ואפי' למטוניה של הרב כסא אליהו ז"ל דמרן למד כן מתשו' הרא"ש. הלא הרא"ש גופיה לא דיבר בזה כלום ורק הם דברי השואל. והיתכן שדברי השואל נעשו מנהג העם שיאמר עליהם מרן נהגו להקנות. מלבד הקושי שיש בדבר שסיום הדברים שכתב מר"ן שאם גמר בל"ש א"צ קנין הני מילי ליתנהו בדברי הרא"ש וכמש"ל. סו"ד אחר בקשת אלף מחילות מקדושת עצמותיו של הרב כסא אליהו ז"ל אמינא כי פירושו בדברי מר"ן ז"ל קשה להולמו אפי' ע"י הדחק כי מר"ן ז"ל גופיה מאן ימאן בזה לפי מ"ש בב"י בשם העיטור. ודבריו צ"ע:
ומזה תמה אתמה על ראח"ג הרב המחבר תע"ל שכתב בסי' ה' בדף ס"ג ע"ג באמצע העמוד וז"ל ועיין מרן הב"י באה"ע סי' קמ"א שכתב משם העיטור בהרשאת שלי"ק קנין אגב דאמו"ק ומר"ן ז"ל הביא דברי הרמב"ם עכ"ל. ופלא הוא בעיני להעתיק דברי העיטור בתחילתן ולהשמיט סופן שהרי בעל העיטור גופיה שם סמו"ן מסיים דבריו ומסתברא דלא שייך בי. הרי דהרב העיטור נדחה קרי לה לכתוב בהרשאה קנין אגב. ומה סייעתא היא זו לשיטתיה דמר. ותהי להפך:
ב) נסתייע הגאון המשי"ח ז"ל מתשו' הרא"ש שכתוב בהשאלה כנוסח הנ"ל של קנין דא"ק. והגם שהם דברי השואל. מכיון שהרא"ש לא קרא ערער ושתיק ש"מ דשפיר דמי עכ"ל:
ואני עני אמינא אחר בקשת אלף מחילות מקדושת תורתו הרמה. שהרואה תשו' הרא"ש במקורה בלבבו יבין שאין ללמוד ממנו לדינא לכתוב קנין אגב בכל שטרי ההרשאות השליחות של הגט. ושלש תשובות בדבר:
א) כי הרא"ש ז"ל לא הוצרך להטפל בההרשאה ההיא ולדקדק בלשונה אם היא כתובה כשופרא דשטרי או לא. כל שעיקר ההרשאה ויסודה משונה וזה דרכה. ראשונה שהבעל המגרש טעה טעות עם הארץ שמינה לסופר הגט לשליח קבלה. ולא ידע שאין להבעל לעשות שליח קבלה. שנית שתחילת ההרשאה מינה לר' שלמה שליח הולכה. ושוב באותה הרשאה עצמה חזר ומינה לסופר שליח קבלה וזה טעות שנית. וחתר הרא"ש ז"ל לדעת אם נפלה כל השליחות שהרי כשחזר ומינה לסופר שלי"ק. א"כ ביטל את השליחות ראשונה של ר' שלמה שעשאו שליח הולכה ואם שליחות קבלה בטלה. א"כ נפלה כל השליחות וע"כ שקו"ט הרא"ש לומר דלא חזר וכו' כמ"ש המעיין בתשו' הרא"ש. ובהרשאה כזאת המדובללת ומבולבלת. אין זה פלא אם הרא"ש לא נטפל לדקדוקי סופרים שבה. ואיזה ראיה נביא לדינא מההרשאה כזאת שיסודה רופף:
ב) יש לומר שלצד שסופר ראה שהבעל מינהו שליח קבלה. ומסתמה קודם כתיבת הגט וההרשאה מינהו לשליח קבלה כפי דעתו. נפק דק וכתב בהרשאתו אגב דא"ק. וכלפי דידיה קא משתעי בקנין דאמו"ק כיון שהוא נתמנה בהרשאה ההיא עצמה לשליח קבלה. א"כ אין כאן בית מיחוש אם יכתוב קנין דא"ק להשליח ועי"ז יזכה בגט. כי מה בכך הא בקושטא שליח קבלה ידו כיד האשה והוא זוכה עבורה. והיא אינה מקבלת הגט רק שלוחה. וא"כ אם יזכה השליח בגט יפה הוא כי הוא הזוכה בו. ואע"פ שבתחילת ההרשאה כתוב בה שליחות הולכה לר' שלמה. מ"מ דעתו של סופר היא כיון שהוא נתמנה לשלי"ק. שדייה למאן דחזי ליה. וכלפי דידיה נאמר קנין אגב. הגם כי באמת כל שליחות הקבלה הוא פורח באויר. מ"מ לפי דעתו של סופר אפשר שלזה כיוון:
ג) והוא יותר נכון בעיני. דמגוף תשובת הרא"ש ז"ל נראה כי בנדון ההוא. שפיר נתכוון הסופר לכתוב בההרשאה קנין אגב קרקע וטעמו ונימוקו עמו. כי הרא"ש ז"ל לפניו היה גלוי כל המאורע. והוא ז"ל גילה את מצפוניו שכתב שם כי אותו המגרש היה איש רע. ושכרוהו כדי לגרש. ומכח כי לא רצה להתעכב מינה לר' שלמה שליח הולכה. וגם בזה לה רצה להתעכב ומינה לסופר לשלי"ק יעו"ש בתשו' הרא"ש ז"ל. והדבר מובן מאליו. שאיש רע כזה שלא רצה לגרש כי אם ברצי כסף. ברור הוא שלא יאמינוהו ולא ישלמו לו את הכסף כי אם אחר דמטי גיטה ליד האשה ובאשר הוא נחפז ללכת ואי איפשר לו להתעכב כי ע"כ מינה לשליח הולכה לר' שלמה. ומובן הוא שמיד ר' שלמה יקבל את כסף שכירותו. וא"כ ר' שלמה השליח היה שליח הבעל בשני דברים. האחת להולכת הגט והשנית לקבל לו שכירות הגירושין כאשר ימסר הגט בידי אשה. וא"כ לענין גבית הכסף בעבור המגרש שהוא פיקדון לא יועיל לו ק"ס דהא קי"ל מטבע אינו נקנה בחליפין ומוכרח לכתוב קנין דא"ק כמפורש במרן ח"מ סי' קכ"ג. וא"כ מה שנכתב בהרשאה קנין קרקע. הוא כלפי כסף שכירות הגירושין לא כלפי השליחות הולכה עצמה. ואין אלו דברי נביאות כי כן מפורש בדברי הרא"ש ומדבריו למדנו כן כמ"ש וכיון שכן אין ללמוד כלום מאותה תשובה דהרא"ש לכתוב קנין אגב קרקע בכל שטרי הרשאות שליחות הגט. ובפרט דאני עני דינא קא משתעינא שלא לכתוב בהרשאות הגט קנין אגב דנפיק מיניה חורבה ושב וא"ת עדיף. וככל הראיות שכתבתי בזה. ותול"מ. והנלע"ד כתבתי וצוי"מ וימ"ן:
הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט
הן עתה נדפס סה"ק נהר מצרים שחיברתי על מנהגי מצרים ושם בח"ב בס' הגט ע"י שליח אות ד' ה' רמזתי מזה שכן עשיתי מעשה והחזרתי הגט ליד ב"ד המסדרו ושלחו לידי הרשאה אחרת וכמ"ש בתשובתי הקודמת ודי בזה.
המחבר