אור ברסלב
ומצור דבש חלק אבן העזר › סימן ה

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק אבן העזר · סימן ה

סימן ד

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רחימא דנפשאי חמיד לבאי הרב הכולל סר"ו. בנש"ק כמהר"ר מסעוד חי בן שמעון נר"ו שהעלה להתיר את האשה הנז"ל ואת בניה. ואחריו ל"ו קם רב נהוראי גאון הרה"ג ר"מ ור"מ כמהר"ר אחרן בן שמעון נר"ו והסכים עמו להלכה ולמעשה. ואותי שאל לחוות דעי גם אני. ולהיות חביבים עלי דברי דודים. הנני בא בקצר אמיץ כי להאריך אין לי פנאי. והנה בעדות הישראל שהעיד מפי הגוי. הגם שהיה מקום להאריך בדברי הרבנים טובינא דחכימי אחי ומרחמי הי"ו. אחרי כי המתחיל בענין ההריגה היה הישראל. מ"מ לפי מה שבינותי בספרים לא נפיק מידי מסל"ת. ואם העד הזה היה בא בזמנו להעיד מה ששמע מהגוי. היה נכון להשתדל בהתר העגונא הזאת:

אך לבי מהסס בעדות זה שלא בא לב"ד להעיד אלא אחר י"ג שנה. וגם כי זכר כל העדות בקשר הדברים. וזה מורה כי ידע שיש בעדות זה התר להעגונא. והוא בעצמו אמר כן לחברו דוד דיין באותו פרק כמבואר בזכ"ע. ומדוע לא הציל בעת ההיא כאשר עשה דוד דיין נ"ע הנז' שבא לפני בית דיני בנ"א בשנת התרנ"ג להעיד על עגונא אחרת. ככתוב בספרי תע"ל ח"ב בדיני עגונא סי' א'. ומהרי"א ז"ל הו"ד בס' מוצל מאש סי"ג כתב שאם נתאחר שנה או שנתים צריך דו"ח למה לא בא בזמנו ואפילו אם ישבע בנק"ח אינו נאמן ועיין מה שציין בזה הרב י"א בח"א סי' י"ז הגה"ט תי"ז ותי"ח. ואף שבנ"ד אפש"ל שכיון שראה אותו עם האיש ההוא חשב שהתירוה ב"ד. ועתה כאשר שמע שאינם רוצים להתיר את הבת בא והעיד. מ"מ למיחש בהא בעי. ובפרט שלפי דברי הגוי המעיד הריגת אלו האנשים נתברר ע"י הממשלה ועמדו למשפט ושפטו אותם במאסר. וגם היא האשה אומרת עתה כן. ובוודאי שבאותו זמן הגידה ולא כחדה מהרב המו"ץ ז"ל ואיך יתכן שהרב יו"ט ראשון ז"ל ואשר ע"י השני עמוד הימיני הרב מהרמ"ט ז"ל לא דרשו מבית המשפט לברר ענין זה שהיה יותר בנקל לבררו בעת ההיא. וכיון שגם לעת כזאת אפשר לבררו ממקום המשפט כצד היה הענין. ראוי ונכון לחקור ולברר הדבר כיון שהאשה הזאת היא פרוצה וחצופה אשר לא שמעה בקול מורים ולהתראת ב"ד וכן מתברר מתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ב הבאתי דבריו בספה"ק תע"ל ח"ב שם. ועיין חת"ס אה"ע ח"א סס"י ע"ה שכתב דהיכא דאפשר לעמוד על החקירה האמיתית עלינו לעשות כל טצדקי דאפשר וכו' ואם תסור האשה למקום גבוה וכו' אותה השורה נכתבה כבר ל"ת וגם הוא מארכי של מלך וכבר נעשה מעשה כזה וכו' וציין למ"ש בסי' מ"ג וכבר האריכו בזה רבני האחרונים ז"ל ואחר אחרון אני בא הגאון שארינו כמהרמ"ח ז"ל בס' כרך של רומי סי' ט"ז שהאריך הרחיב:

ומה גם שבנ"ד עיקר מטרין לא באנו אלא כדי להתיר את הבת שהגיע לפרקה. כי היא האשה זה כ"ג שנה שעוברת על התראת ב"ד ולא בקשה התר לעצמה. וכיון שראינו דלא דייקא ואף עדות ע"א לא הי"ל כדי שנאמר שסמכה עליו במלתא דעבידא לגלויי וגם אין לה חומר בסופה כיון שנאסרה על בעלה הא' אם הוא חי. ואף אם לגבי האשה יש מקום להתיר כמו שכתבתי בעניותי בספה"ק תע"ל ח"ב בפסק עגונא ואף שבנ"ד כבר עברה ונישאת ולא חששה גם על הבנים שהולידה. י"ל שעתה רוצה אשה לשבת אתו בהתר ולא באיסור. וממילא תבא להכשיר את בניה. ושם הבאתי דברי מהרעק"א ז"ל (שהביא הפ"ת בסקי"ג יען לא היה מצוי אצלי) סי' ק"ל שכתב דחומר שתצא מבעלה הב' ג"כ סגי להאמינה דמשום חומר זה דייקא. ועתה אני רואה להגאון חת"ס בח"ב אה"ע סי' קל"ו שכתב וז"ל אם זינתה ועברה ונישאת טרם יצא היתרה אם תאומן אי משום דייקא ומנסבה הא קחזינן דכבר נסבה ולא דייקא וכו' ומשום חומר שהחמרת עליה בסופה עיקר החומר הוא מה שתצא מבעלה הראשון וכו' והאי כיון שזינתה וגם נישאת לאחר וכו' למה תאומן ולא נעלם ממני מ"ש הרא"ם בסי' כ"א וכו' אבל העיקר שאצל הגאון עיקר הוא טעמא דעבידא לגלויי וע"כ לא הצריך כל כך דייקא ומנסבה אבל אנו אין לנו אלא דברי ה"ה דהרמב"ם חייש לב' הטעמים וא"כ אין להתיר ע"כ. הרי דל"ד הגאון חת"ס ז"ל אם עברה ונישאת קודם ההתר דלא שייך בה דייקא ומנסבה ואין לה חומר בסופה לבעלה הא' אין להתירה עפ"י העד. כ"ש שאין להתיר את הבנים הפך סברתו של חמיו הגאון רע"ק ז"ל בסי' קכ"ג וקכ"ד וקכ"ה שהביא ידידי ה"ה חי ומלא הי"ו. שהרב ז"ל יסוד התרו הוא דכיון שנישאת יש לה חזקת דייקא וגם יש לה חומר מבעלה הב'. ותימה שהרב ז"ל בסי' ק"ל כתב שגם הגאון חתנו הסכים עמו. אלא שי"ל שהחת"ס ס"ל כדעת הרמב"ם כמ"ש ה"ה ז"ל שסומך על ב' הטעמים. אך לדעת הרא"ם ז"ל בסי' ך' והו"ד בכ"מ בריש פי"ג דהל' גרושין שרבינו סובר שהעיקר הוא הט' הראשון דעבידא לגלויי ועיין בכ"מ שם ובב"י סי' י"ז. והגאון נוב"י בסי' כ"ז וסי' מ"ב במה"ק אסברא לן דפי' הבעייא כך הוא אם טעמא דע"א משום מלתא דעבידא לגלויי וממילא לא משקר או טעמא משום דאיהי דייקא ויתודע שקרו ומתיירא לשקר וכו' כיעו"ש י"ל דהעד חושש אפי' לדיוקא פורתא משום בעלה הב' או משום בניה והעד מתיירא לשקר. וממ"נ אם העד לא ידע שזינתה ונישאת א"כ יש להאמינו גם משום דייקא. ואם ידע יש לומר דהנישואין עצמם הוי דייקא כמ"ש הגאון מליסא שם. ובכן יש לסמוך על הגאון רעק"א לומר דכמו שהקלו במקום עגון האשה. הכא נמי לפסול הבנים לבוא בקהל מקרי מקום עגון ויש לסמוך על עדות זה. ואף אם אין אנו באים עתה על התר האשה. מ"מ כיון שיש להתיר את האשה משום חומר שבסופה ואדרבא כיון שנישאת יש לומר דדייקא ואינסבה. ה"ה שיש להתיר את הבנים כמו שביאר הרב ז"ל בסס"י קכ"ה. ועל עיקר יסודו של הנוב"י בסי' מ"ב מדמתרינן לה בו ביום לאלתר ומתי תידוק וכו' אני תמיה כי הלא אין אנו אומרים לה שתנשא בב'. ואם היא לא דייקא מקודם לא תנשא בב'. ואם נישאת אמרינן דדייקא קודם שבא העד. וכן בקטנה שנתקדשה ע"י אביה. י"ל שאביה ואמה דייקי עבורה ואכמ"ל:

ומ"ש רו"מ שנ"ד עדיפא מנדונו של מהרעק"א יען שהעד בא עבור האשה שהיא עדיין בחיים. אתו הסליחה שגם כאן עיקר ביאתו או הבאתו של העד הוא בשביל הבת העומדת להנשא. שהב"ד הודיעו לבל יקרב איש אל פתח ביתה כי לא יתנו רשות להשיאה. ואז נתעורר העד לבא להעיד. מה שלא נתעורר קודם לכן. מ"מ אין נפק"מ בזה. כמו שמבואר בתשובת הרב ז"ל בסי' קכ"ה. ואף שבכל אופן אין ההתר כ"כ ברור כמש"ל. ותמהני מהרה"ג הש'ר המסכי'ם הי"ו שלא נרגש בכל זה. ועוד היה לי אריכות דברים בזה ממה שמצויין אצלי אך אין הפנאי מסכים כעת:

אתאן למה שנסתפק אם יש להתיר האשה הזאת להבועל הזה. ופשיט"ל שאין לחוש שבא עליה קודם שנהרג בעלה. ובכן אין מקום לאוסרה עליו כיון שלא אסרה על הבעל והבאת לנו דברי המוצל מאש סי' מ"ו ומה שכתב הברכ"י בסי' י"א ככל הכתוב בדב"ק. ראה דברך טובים ונכוחים ישר חילך לאורייתא. הגם שאין אני רואה זמן מבורר להריגתם. ומי יודע אם לא בא להם עסק אחר ונתעכבו שמה עוד ימים אחדים לזמנם הנהוג לחזור. וכשיצאה האשה עם הבן הבליעל יחד וילכו שניהם יחדיו ונועדו לדבר עבירה. עדיין היו בחיים ונמצא שאסרה על בעלה. מ"מ יפה כתבת שאין אנו לחוש לזה. אחרי שאין בירור בדבר. ואם היה אפשר לברר. אז בוודאי שהיתה אסורה להבועל הזה. ומותרת לאחרים. ואין מקום לומר ב' הפכים בנושא אחד כמ"ש אחיו הרב נר"ו בהסכמתו. ועכ"פ חקירתך היא חקירת חכם כיון דהאשה הזאת היתה בחזקת א"א והתרו בהם ב"ד הזמן והודיעום גודל האיסור. והם עמדו במרדם וכיוונו לאיסור. היה מקום לומר שאסורה עליו והוא ממש ספיקו של מהר"י אלפאנדרי ז"ל שהיה ממש כנ"ד באשה שהלך בעלה למדה"י ועדיף מנ"ד דהתם נתברר בבירור שבשעה שזינתה כבר מת בעלה. ובברכ"י בא"ה סי' י"א הביא משם הפרי הארץ סי' ב' שהעלה להתירם מדינא. והרב שם הביא ראייה ממ"ש בנדה דנ"ב והיא ראייה עצומה להתיר אף שהרב כתבה בדרך לכאורה. וזה נראה שהיה כוונתו של מז"ה הגדול ז"ל בישר"ל א"ה אות א' שכתב שהברכ"י פשיט ליה להתיר. וכן הבין הפ"ת בסי' י"א ס"ג:

ואנכי חזון הרביתי מ"ש הרה"ג מ"א נר"ו שתמה על מעכ"ת שלא ראית הדברים בשורשם. והאמת כי הנכון והישר הוא לראות סברות הפוסקים במקורם. כי רבני המאספים מביאים בקיצור הדברים. אבל בדין זה בחנם החריד עליך החרדה הגדולה הזאת. אחרי שהגאון חיד"א ז"ל לא חלק על עיקר הדין אלא בראיותיהם וסו"ד הביא ראייה ברורה להתיר כיעו"ש. והנה כל הספרים שציין בברכ"י שם אינם מצוים אצלי ואם רב נהוראי גאון הרב המשיב נר"ו ראה כל הדברים במקומם ושורשם. אין הדברים מכוונים למה שכתוב בברכ"י. כי שם כתוב שהמוצל מאש נסתפק בזה. ולא כתב שהרמ"מ התיר כמ"ש הוא נר"ו. גם מ"ש שהביא דברי הרב פרי הארץ שאסר והברכ"י דחה דבריו. גם בזה לא כיון יפה שהברכ"י לא כתב שאסר הרב פרה"א. אלא שהביא ראיות לאסור ולהתיר ודחאם וסו"ד העלה להתיר. גם מ"ש שהביא דברי המ"מ שהתיר וחלק עליו. אינו כי לא חלק עליו ולא כתב שהמ"מ התיר אלא שעמד בזה והביא ראייה להתיר והרב המחבר דחאה ואין ס' משאת משה ופרי הארץ מצוים אצלי לראות הדברים בשורשם. עכ"פ הדין דין אמת כמ"ש הרב הפוסק רח"ם רחמתי"ם נר"ו ואפריון נמטייה. ומ"ש הרב המשיב אהרן אחי נר"ו לומר שנ"ד עדיף שלא כיוונו כלל לדבר עבירה ומעולם לא נזדקקו לזה אלא עד אחר עבור שנה או שנתיים וכו' אני אומר כי אין בירור לזה מהזכ"ע כמש"ל. ועכ"פ הם כיוונו לאיסור אחרי שעברו על התראת ב"ד וצריכים לכפרה כמ"ש בהגהותי לס"ה ישרי לב חיו"ד או' ס' ואכמ"ל:

זאת תורת העולה כי אחרי שהעד הזה לא בא בזמנו להעיד בב"ד כאשר החיוב מוטל עליו. ואחרי שהאשה הזאת עברה על התראת ב"ד וישבה עם הבועל זה כ"ג שנים והולידה בנים ובנות. אשר אם היה כח ב"ד יפה היו כופים אותם להפרד זה מע"ז כיון שדינא יתיב שאפילו אם נישאת תצא כיון שבאותו זמן עד אין בה אפילו עבד או שפחה. ואם היתה נישאת אפילו ע"פ הוראת חכם היו חייבים להוציאה מבעלה ובניה ס' ממזרים כמ"ש הרדב"ז בח"א סי' תקכ"ו. וגם עדות העד הזה בעת שהגיע הבת לפרקה וגזרו הב"ד להתרחק ממנה. ולא קודם לכן. יש בו חשש. ואחרי שיש מי שחושש דלא אמרינן בה דייקא ומנסבה ולא מתירינן לה בעצמה וכ"ש לבניה שהוא דבר שבערוה וצריך עדות גמורה. ואף שהראנו פנים להתיר. מ"מ היכא דאפשר לברר. נר"ל שצריכים לברר העניין באר היטב. ואחרי שמבואר בעדות העד שבמקום ההריגה נתפסו הרוצחים וגם הוא נתפס עמהם. וידוע כי בכל בתי המשפט כותבים כל הפסקי דינים. המצוה מוטלת על הב"ד לשאול ממקום המשפט העתקה מכל הנכתב שם בענין הריגת השני ישראלים האלו. ועיין שבית יעקב ח"א אה"ע סס"י צ"ח ובח"ב סי' קפ"ו ואכמ"ל. ובכן יצא הדין לאורה כמו שביארנו. זהו הנראה לע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר:

הכ"ד החותם פה נ"א יע"א בש"א לח' תמוז התרס"ו כאן שנה לא

תסו"ר מן הדבר וה' יברך את עמו בשלום:

הצעיר אליהו חזן ס"ט (מקום החותם)

אחר החיתום כן בא אלינו הרב המובהק בנש"ק כמהר"ר יוסף ענתבי נר"ו מתושבי מצרים יע"א והעיד בגודלו כי זה קרוב לט"ו שנים באו שני עדים להעיד על עגונא זאת ולפי הרשום בזכרונו היה בו כדאי להתיר העגונא. והוא היה אחד מהב"ד שחתם בקב"ע. גם הודיעני הרב הפוסק רחימ"א דנפשאי נר"ו כי לא דקדקו בסידור השאלה שמובן ממנה שהעד הזה בא להעיד על התר הבנים יען הבת כבר הגיעה לפרקה. והאמת לא כן כי לא בא אלא בעבור האשה יען הבת עודנה קטנה כבת עשר שנים. והטעם שלא בא העד קודם לכן הוא מפני שלא נמצא בעיר. וגם כתב להממשלה לקחת העתקה מהפס"ד בענין הנהרגים. ולא השיבו דבר יען קשה למצוא הפנקסים מזמן כ"ב שנים מו"מ. ובהצטרפות כל זה נראה שיש מקום להתיר את האשה הנז' להנשא כדת של תורה. אחרי שלכ"ע יצאה מאיסור תורה. וציי"ם:

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה