אור ברסלב
ויקרא אברהם חשן המשפט › סימן מט

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

חשן המשפט · סימן מט

סימן מח

פועל חוזר בו ואפילו בחצי היום ואפילו כבר קיבל כל שכרו כ"פ מרן סי' של"ג והוא ממהרי"קו כמ"ש מרן שם בב"י ופסקו בקצר וכ"כ המש"ל בפ"ט מה' שכירות שכן משמע בש"ות הרשב"א מלבד כשיש הפסד שוכר עליהן או מטען ושם כתב מרן מהריטב"א ה"מ באמירה בעלמא אבל אם יש קג"וש לטפויי מלתא אתא ואינו יכול לחזור בו ובב"י סי' קע"ו מחו' א' כתב מהריב"ש לאידך גיסא ושם כתב הריב"ש שכ"ד הרמב"ן והרשב"א ובספר נאמן שמואל סי' ק"א מצא להרשב"א ח"ב סימן פ"ז שכ"כ דאין לו תקנה שלא יוכל לחזור רק בחיוב וקג"וש שכל החוזר בו יתחייב לחבירו כ"וכ ויש לתמוה על הכנ"הג דכתב דהרשב"א סבר כהריטב"א ורבותיו והוא עצמו שם הגב"י אות ד' רמז לתשובה זו של ח"ב וכבר עמד בזה ה' משחא דרבותא ח"ב מח"מ סי' ע"ג והב"ד ח"מ סי' קמ"ג והביאו הרב חיד"א בשיו"ב לי"ד סימן קס"ו ובח"ש ח"ב סימן ל"ח אות ס"ט הביא כן מהרשב"א שם סי' ע"ב אלא שלא הזכיר מספר נאמן שמואל שקדמם וכן תמה על הכנ"הג הרב משחא דרבותא י"ד שם אלא דלא הזכיר לא מספר נאמן שמואל ואף לא מהב"ד ומעתה מ"ש מהריטב"א ורבותיו על כרחין אע"ג דרבותיו היינו הרשב"א כנודע הכא אי אפשר לומר כן כיון דעין רואה דהרשב"א כתב להפך וכמ"ש הרב חיד"א שם בשיו"ב לי"ד וא"כ אפוא לפ"ז מ"ש כנ"הג סי' של"ג ריש הגב"י מהמבי"ט דאם ראה הריב"ש להריטב"א ורבותיו דסברי דהקנין לטפויי מלתא אתא לא היה כותב מה שכתב ליתה אחר דעין רואה דהרשב"א סבר כן וכ"כ הריב"ש שם ממנו ומרבו הרמב"ן והתימה על הכנ"הג שכתב דבריו בשתיקה וכן ראיתי בסוף ס' חזון עבדיה בש"ות סט"ו שתמה כן להראד"ב ולהרב בני אהרן שכתבו דסברת הריב"ש יחידאה היא וכן תמה בס' מר ואהלות סי' כ"ו וכן יש לתמוה על הרדב"ז דכל רז לא אניס ליה שכתב בח"ב סש"ו בשותפין כדעת הריטב"א ואיך לא זכר שר מש"ות הריב"ש דפליג ושמעתתיה בפומיה כוליה יומא ואף דאפשר דש"ות הרשב"א ח"ב לא ראה אותם אע"פ שמרן בב"י לפעמים מזכיר מהן כמו שרמז הכנ"הג בכ"מ ומרן והרדב"ז בזמן אחד היו כנודע מ"מ הרדב"ז קשיש יותר ממרן דהרי באבקת רוכל סי' קפ"ז מקדימו בחתימה וכן בהמבי"ט ח"ב סי' קל"א ועיין להרדב"ז ח"ב סי' תרס"ב מ"ש על מרן בב"י אבל הרי הריב"ש מייתי כן מהרשב"א ועוד תמה עליו הר' מר ואהלות שם שהביא מהש"ך שכן סבר הרא"ש והטור וכן תמה עליו ממ"ש הוא עצמו שם סי' של"ג וכן בס' פאת ים דף צ"א תמה גם ממ"ש הוא עצמו שם סי' שכ"ו ולפ"ז מ"ש הב"י סי' קע"ו מחו"א מהרשב"א דהקנין הוא על גוף הנכסים וכענין מ"ש מגופא דארעא קנו מידו והוא סותר לשתי תשובותיו ח"ב סי' ע"ב ופ"ז הנ"ל וכבר עמד הרב נאמן שמואל שם בזה ובהכרח לומר סמי חדא מקמי תרתי ומ"ש בס' זכרון דברים דף ג"ן דהרשב"א בקנין שאינו מועיל איירי ליתה ששם בח"ב סגר עלינו את המדב'ר דכתב דלא מהני כי אם בחיוב על מי שחוזר בו ויש לתמוה על ש"ות מחס"י הובאו דבריו בספר מתן בסתר בש"ות ששם ד"ח דנקיט בפשוט כמ"ש הריטב"א דבקנין גרידא אינו יכול לחזור ואיך לא נזכר מדברי הריב"ש וחיליה מהרמב"ן והרשב"א ואיך לא זכר שר מכת האחרונים הנ"ל בפרט לדידן דגרירנא בתר מרן דבש"ע סתם דבריו דמשמע דסבור כהריב"ש ודעמיה ומור"ם לא הגיה עליו כלום וכ"כ בספר ברית אבות דף קי"ד ע"ד אלא דקשיתיה על מור"ם סי' קע"ו ס"ט שהביא דברי הריטב"א הנז'. וכ"נ דעת מהריק"ש בהגהותיו שהביא דברי הריב"ש וכן הש"ך שם כ"כ מהרא"ש והטור ורבינו ירוחם והג"מיי וכ"ד הרב תורת חסד סי' רע"א והרב מח"א דף פ"ד והרב שבות יעקב ח"א סימן ס"ו והרב מר ואהלות שם וכן מהרא"י בספרו ארעא דישראל דף מ"ז אלא דלא זכר שר מדברי הרשב"א הנ"ל ועיין בספר חקקי לב ח"מ דף מ"ג מה שרמז עוד בזה:

קו'ל אשר נשמ'ט (שייך לסי' מ"ג) השתא הכא שנת תרכ"ד אתא לדידן ס' אחד חדש מאיש ירושלם תוב"ב נר"ו יאיר זה שמו נדיב לב וראיתי לו בסי' ב' במעשה שבא לידו בעוב"י אזמיר יע"א שביום א' של פסח בספר ב' שנמצא דיבוק בפסוק אחרון כאלה תעשו וכו' והאריך בזה שאין צריך להוציא ס"ת אחר ועיקר יסודו הוא ממ"ש הכנ"הג בשבת דעלמא אם נמצא טעות בשביעי אחר שקרא ג"פ בהכשר א"צ להוציא ס"ת אחר וה"נ בפסוק כאלה וכו' אינו מחובת היום ואינו אלא כדי שלא לסיים בפרשה פחות מג"פ והאריך בזה יעו"ש. ואחרי בקשת המחילה הראויה י"ל על כל דבריו רק שאין הפנאי מסכים עמדי רק את זה אני אומר תסגי לן כמ"ש הרשב"ץ ח"א ססקל"א וז"ל חובת היום בס' מוטעה לא אפשר כלל ע"כ וסתמא קאמר והביאו כנ"הג עצמו ומזה יצא לחלק שם בהוראתו הנ"ל דדוקא בשבת דעלמא הוא דקאמר מר יעו"ש ואם כדבריו לא הו"ל להכ"הג לסתום כיון שהוא עוסק בזה וכו' וטעמא רבא איכא לחלק דבשלמא שבתות דעלמא קריאת כל הפרשה אינו אלא מנהג דבני מערבא מסקי אורייתא לתלת שני משא"כ קריאת חובת היום ברגלים הביאה הרב עמרם גאון כמ"ש התוס' במגילה ולכן דעתי הקלה נוטה שגם באתריה דמר אזמיר יע"א דנהגו כהוראת הכנ"הג הנ"ל בשבתות דעלמא כנודע. בנדון זה צריכין להוציא אחר אע"ג דפסוק זה אינו מחובת היום עכ"ז תקנת חכמים היא לסיים גם אותו פסוק. ותו אף דיהיבנא ליה כל דיליה מ"מ הו"ל לבאר שכל זה הוא באתריה דמר הכנ"הג דנהגו כותיה בשבתות דעלמא משא"כ לדידן וכן הוא ברובא דעלמא לא נהגו כן כידוע דרבים ועצומים הבאים אחריו חלקו עליו בזה שאפילו נמצא פיסול בסוף הפרשה לגמרי צריך להוציא ס"ת אחר:

כתב הרב חיד"א בספרו מורה באצבע ס"ג וז"ל בקריאת שמו"ת אם באותו שבת קורין הצבור הפטרת השמים כסאי או מחר חדש הוא יקרא הפטרת הפרשה ע"כ והוא לקוח מהכנ"הג והשיירי סימן רפ"ה ושם מבואר שכן הוא בארבע פרשיות ושבת חנוכה אלא דהרב חיד"א ז"ל קיצר וכתב של שבת ור"ח לבד ומה שהוצרך לומר של מחר חדש דאל"כ הוה אמינא דוקא בשבת שיש בו חובה אחרת ליום וההפטרה מעין החובה ההיא וכיון דבקריאת שמו"ת אין אנו קורין שמו"ת החובה ההיא גם ההפטרה ההיא אין קורין אותה יום הששי אלא יקרא של אותה הפרשה אבל במחר חדש שאין כאן שום חובה הו"א דביום ששי בקריאת שמו"ת יקרא ההפטרה ההיא של מחר חרש קמל"ן דלא. ומזה י"ל דהפטרת דברי ושמעו צריך שיקרא ההפטרה של הפרשה כמו שמסודר בחומשים וכן בחק לישראל אבל של חזון שייכא שפיר לאלה הדברים שהם תוכחות ישעיה דומות לתוכחות של משה כמ"ש שם רש"י ואנקלוס שם בראש הסדר. אלא דהרמב"ם בסוף ס' התפלות כתב הפטרה אחרת וכן בשבעה דנחמתא כתב הפטרות אחרות וסיים אלא שנהגו העם להפטיר בז' דנחמתא ע"כ וכיון דלא הדפיסו בחומשים ההפטרות אחרות שהזכיר הרמב"ם טורח עלינו לבקש בנביאים. ותו דהם מסודרים בחק לישראל מלבד ס' כי תצא וידוע דחק לישראל הוא מהאר"י ז"ל ותו דהמסתכל יפה יראה דבז' דנחמתא רובם כל אחת מהם יש בה מעין הפרשה ההיא. ויש לתמוה על הרב בתי כנסיות סרפ"ה שדקדק מדברי החמ"י לאידך גיסא ואיך לא הזכיר מדברי הכנ"הג שהוא מאריה דאתריה שמוכח להפך דמאי שנא דברי ושמעו ממחר חדש דבכולהו אין כאן חובה אחרת ליום:

ת"ו ש"ל ב"ע

סוף הספר

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה