ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט
סימן א
מעשה שהיה באחד חכם ש"דר מרבני עיר קדש תובב"א שהלך לא' מהכפרים מסביבותינו והיה דן את הדין בין איש ובין רעהו ובכלל עמדו לפניו שני בעלי דינין בעסק ירושה ופשר ביניהם שנתן הנתבע להתובע סדנא דארעא ובזה מחל לו בכל דבר הנוגע לו בירושתו וכתב ונתן בידם וכתב כל זה בקג"וש במדל"ב וקודם כל כתבו וחתמו הבעלי דינים שקבלוהו עליהם לדיין:
והנה בראשית מאמר לא טוב עשה שכתב להם בלשון מחילה ממ"ש הרא"ש בכלל ץ' והביאו הטור ח"מ סע"ג ופסקו מר"ן בש"ע וכן מור"ם שם סרמ"א ראובן שרצה לפדות משכונו ואמר לו שמעון כבר מחלת לי וטוען הלה שאין זה כלום לפי שלא היה קנין במחילה והשיב דמחילה אינה צריכה קנין מיהו מחילה לא שייך במשכון בשלמא כשאחד חייב לחברו מנה ומוחל לו הוי מחילה במקום פירעון אבל כשיש לאדם חפץ ביד חבירו ואומר אני מוחל לך החפץ לאו כלום הוא אלא אם כן נותנו לך ע"כ וכ"ש בקרקע דאפילו דר והחזיק בו אינו כלום וכמ"ש הרשב"א הובא בב"י סרמ"א וכמ"ש הרא"ש גופיה בתשובה בכלל ס"ח סכ"ד והביאו הטור סרמ"א ופסקו מר"ן שם והוא מהטעם שכתב שם במשכון וכמ"ש הסמ"ע שם וכ"כ הרשב"ש ע"ח מהרמב"ן וכן מהרי"קו שורש צ"ד הוכיח כן מלשון הש"ס ומהרמב"ם בפ"ג דזכיה ושכ"ד הרא"בד והמרדכי בשם ראב"ן ורמז דבריו הב"י סרמ"א ומה שתמה עליו כנ"הג וכן על המבי"ט ח"א סכ"ה ושי"ד וח"ב סקי"ג שלא זכרו מש"ות הרא"ש שכן דעתו לא קשה מידי כיון דהזכיר מהרי"קו דברי הטור והטור משם אביו קאמר לה מה צורך להם להזכיר דברי הרא"ש עצמו וכן המבי"ט אע"פי שלא הזכיר מהטור הרי הזכיר דברי מהרי"קו עצמו ומ"ש בס' משחא דרבותא ח"ב מח"מ דקע"ג ע"ג על מ"ש מהרי"קו להוכיח כן מהרמב"ם בפ"ג מהל' זכיה שבפ"א מהל' טוען נראה שאינו כן כבר קדמו בזה המש"ל שם ועיין בספר בית אברהם דקע"ג ובס' בית ישחק דקי"ב מ"ש ליישבו:
וחזות קשה הוגד לי על מ"ש הרב כנ"הג סרמ"א הגב"י אות מ' שהגיה על מ"ש הב"י מחו"ב שכתב הרשב"א אבל קרקע לא כתב על זה ודוקא במחילה דע"י ב"ד אבל במחילה דע"י עצמו א"צ קנין משפטי שמואל סל"א ע"ג וראיתי להרב מש"ש דנשאל על טענת לוי לאפוטרופוס של שמעון שהוציא שטר על חזקת החנות שביד לוי שהוא של שמעון ולוי אמר ששמעון מחל ונתן לו כל כח וזכות שיש לו בו והשיב ע"ז ולא מבעיא אי אמרינן דהחזקות דינם כמטלטלי שאז י"ל שהחזיק זה במטלטלי אלא אפילו אם נאמר כמקרקעי כסברתי דפשיטא דאחר שיש לו עדים שמחל לו הרי זכה בחזקתו ואע"פי שלא נזכר בשאלה אם היה לו קנין באותה מחילה הלא כתב מהרי"קו בשורש יו"ד שאין מחילה צריכה קנין אלא דוקא במחילה דהוי ע"י ב"ד אבל מחילה ע"י עצמו אינו צריך קנין ואוקמיה אחזקתיה לפי סברתם דהוו מקרקעי ואפילו אי הוו מטלטלי פשיטא שנאמר כך ע"כ ודבריו אלו אחר המחילה רבה באין מבין בשלמא אי חזקות כמטלטלי בשגם בלשון מחילה אינו מועיל היינו דוקא כל עוד שלא נתנו להמקבל משא"כ אם נתנו אחר שמחל קנאו במשיכה וכמ"ש בהרשב"א שהביא הב"י בתשובה הנז' שעליה הגיה כנ"הג ופסקה שם בש"ע אבל בקרקע במה זכה והרי בעינן בדבר באחד מהדרכים שקונה בהם המכר וכמ"ש הטור וש"ע סרמ"א ושטר אין כאן וגם חזקה דנעל גדר ופרץ בפני הקונה או דאמר לו זיל חזק וקני לא נזכר בו ואפילו שהחזק ג"ש כל שבא מכח השטר והשטר בטל אין חזקתו כלום וכמ"ש מור"ם סק"ט שרמז הש"ך סק"מ וכ"כ הרשב"ש סי' רמ"ח וכיון דאין כאן אלא לשון מחילה דאינו מועיל בקרקעות מאי אוקמיה אחזקתיה דקאמר דבנפל היסוד נפל הבנין ודבריו הם הפך הרשב"א הנז' ודברי מהרי"קו שהביא אינו ענין לזה דמהרי"קו קאמר על דבר ששייך בו לשון מחילה דוקא דמאי דקי"ל מחילה אינה צריכה קנין משום דבשלמא מחילה ע"י ב"ד לא ידע כמה מחיל לכן צריכה קנין וכמ"ש הסמ"ע סי"ב משא"כ בינו לחברו ולא ידעתי איך לא נזכר ממהרי"קו שורש צ"ד דלפי דבריו מהרי"קו סותר עצמו ותו לא ידעתי לאיזה תכלית רמז דבריו כנ"הג על תשובת הרשב"א הנז' דהרשב"א בסתמא קאמר כל מחילה הניטל אם עדיין לא נטלו יכול לחזור משא"כ אם כבר נטלו משא"כ בקרקע ולא נזכר בדברי הרש"בא הנז' קנין כלל דמנ"יר סבר דקנין במחילה מועיל כאשר יבוא לפנים אי"ה ובוודאי אפילו בינו לבין חבירו וא"כ מאי האי דקאמר כנ"הג על דברי הרשב"א ודוקא במחילה דע"י ב"ד וכו' מורה דהרש"בא בתשו' זו בקנין קאמר ואינו כן ותו פליאה דעת ממני איך לא הזכיר כנ"הג על דברי המש"ש אלו דהמבי"ט ח"ג סקי"ג שהביאו הוא עצמו לעיל אות ז"ך באותו נדון עצמו דביה עסיק המש"ש שפסק להפך ממנו וחיליה מדברי מהרי"קו הנז' בשורש צ"ד וזיכה לאפוטרופוס של שמעון ומ"ש מרן בס' אבקת רוכל סימן צ"ה בחנוך שנפלה לו ירושה במדינת הים ואחר שנתנה לקרובו פישר ומחל אותה למחזיקים בה והשיב כיון שכבר נתנה לראשון שאין בידו ליתנה לאחר יעו"ש לא תידוק מינה דמהני בדבר שהוא בעין והגוף שלו מחילה דלא חש להאריך שכיון שנתנה כבר ומסתמא באחד מהדברים שהמתנה נקנית בהם אין בידו עוד ליתנה ואפילו שנתנה כתחז"ל ואה"נ אם היה נשאל על המחילה בלבד פשיטא דלא מהני אבל אין לומר דאולי המחזיק בה כבר אכלה והויא עליה חוב גמור מלבד דבלשונו לא משמע כן ועוד דא"כ איך נתנ' מעיקרא לאחר והרי בזה צריך מעמד ג' או אם יש שטר מקנהו לו בכ"ומ כמ"ש הטור וש"ע סימן ר"ג:
ואולם במחילה בקנין כתב הרשב"א בתשו' הנז"ל דמהני והוא ממ"ש הדין עם ראובן כיון דלא קנו מידו כדאיתא בריש פרק הכותב ובפרק חזקת הבתים ע"כ הרי דאם קנו מידו הוי כהאיך סוגיאות הנז' דאיתא בפ' חזקת הבתים בשקנו מידו ובריש פ' הכותב ה"נ קאמר דפריך אמתניתין דהתם וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וכו' ומוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא וכו' והדר בעי הש"ס קנו מידו מאי רב יוסף מד"וד קנו מידו ורב נחמן אומר מגופה דארעא קנו מידו ע"כ. ורש"י פירש אבעיא דאברייתא האומר לחבירו וכו' והתוס' חלקו עליו ופירשו לה להאבעיא אאשתו נשואה קאי יעו"ש ומסתמות דברי הרשב"א הנז' מוכח דמפרש כפירש"י וכ"ד רשב"ם שם בפרק חזקת הבתים דגם בדבר שהגוף שלו מהני ביה קנין ד"וד אין לי על שדה וסתמו כפירושו וה"נ במחילה כמבואר בדברי הרשב"א הנז' דמייתי מסוגיאות הנז' למחילה:
אלא דמהרשד"ם ח"מ סי' רע"ח מדקדק מש"ות הרא"ש הנז"ל כלל ץ' שהביאו בנו הטור סי' ע"ג דגם בקנין לא מהני ומה שהשיב ע"ז מהר"י מאיו בס' שפת הים ח"מ סי' כ"ד הוא דוחק וכבר קדמו בס' פרח מט"א ח"ב סי' צ"א ומהתימה עליו כיון ששם זכר להרב בני אהרן ששם הוכח יוכיח מש הרא"ש כלל פ"ד סי' ו' דבביאור בנדונו שם שיש קנין וכתב דאין המחילה כלום מה מקום לידחק לפרש במ"ש בכלל ץ' באופן דמסכים עם הרשב"א ותשו' הרא"ש הנז' הביאה בנו הטור בא"ה סי' קי"ח ורמזה בב"י ח"מ סי' רנ"ג ובש"ות אבקת רוכל סי' צ"ח אבל הרב פרח מ"א ספר בני אהרן לא יצא לאור בימיו ומש"ות לא חש לחפש ועל פי ש"ות הרא"ש הנז' הרב בני אהרן קרא על מהרשד"ם תורת ה' בפיהו אמת ומהרשד"ם הביא מסוגיא דפרק מי שהיה נשוי להקשות להרא"ש ותירץ דשאני התם דאין כאן אלא שעבודה בעלמא ור"ל דומיא דחוב שנקנה במחילה וכתב עליו הר' בני אהרן דאשתמיטתיה סוגיא דריש פ' הכותב דהנכסים שלו וקאמרינן דמהני ואנכי לא ידעתי איך מוכח מהתם דהגוף שלו דזה אינו אלא לפירש"י אבל להתוס' דהאבעיא קנו מידו מאי ופלוגתא דר"י ור"נ קאי דוקא על נשואתו מבואר דבריית' דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וכו' לא אמר כלום גם בדקנו מניה ועל כרחין כפי דבריהם סוגיא דפרק חזקת הבתים דמ"ג דקתני וכי כתב לו מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ע"כ בשקנו מידו פירושו מגופא דארעא ממש ולא בסתמא דאל"כ אין לדברי התוס' דפרק הכותב מובן מסוגיא זו שהוא הפך ממ"ש וכמ"ש בס' לשון לימודים ח"מ דכ"ד. וכיון שבפירוש הסוגיא דריש הכותב פליגי רש"י והתוס' מה מקום לומר על מהרשד"ם דאשתמיטיתיה סוגיא דריש פרק הכותב ולא עוד אלא דמהרשד"ם שהביא ש"ות הרשב"א הנז"ל בב"י מסתמא עמד על הסוגיא ההיא כיון דהרשב"א עיקר ראייתו משם ומפרק חזקת הבתים כמבואר בדבריו ששם ועכ"ז בישוב שיישב על סוגיא דפרק מי שהיה נשוי דבשעבודא איירי יתיישב גם סוגיא דריש פרק הכותב לדברי התוס' וכן סוגיא דפרק חזקת הבתים כמ"ש אבל אי קשיא למהרשד"ם הא קשיא כמ"ש בס' שפת הים דהרא"ש גופיה שם בפ' הכותב מסכים הולך בפי' הסוגיא ששם כרש"י ומזה הקשה הרב הנז' להרב בני אהרן דהו"ל להקשות זה על מהרשד"ם ולא ראה להרב בני אהרן שם דקכ"ג ע"ד שהביא דברי הרא"ש ששם וחילק בדבר דין ודברי' מורה על הענין משא"כ מחילה אין משמעותיה על הענין ולפ"ז אין מקום להקשות על מהרשד"ם אבל ע"ש הרב שפת הים מהתוס' לא ידענא מאי קאמר דאדרבא התוס' סברי דמחלוקת ר"י ור"נ אינה אלא באשתו נשואה דקי"ל כר"נ דמהני קנין דין ודברים אין לי וכו' אבל בדבר שהגוף שלו קנין זה אינו כלום עד שיברר מגופא דארעא ודלא כרש"י ודעמיה ובכללם הרא"ש:
והנה בהאי עניינא בקנין גרוע בלשון זה בדבר שהגוף שלו דעת הרי"ף לפירוש הר"ן וכן להרמ"ה והריטב"א שהביא הרב ער"הש ח"מ סימן ל"ז אות ג' שסופר כרש"י ורשב"ם אלא דהג"א הביאו הב"י שם סופר דהרי"ף דעתו כדעת התוס' ודעמייהו אשר רמז הג"א שם בפ' חזקת הבתים ודעת ה"המ בדברי הרמב"ם בפ' כ"ג ריש ה"א כן אע"ג דפירש בדעתו כדעת רבינו האיי גאון והרי"ף בהלכות דהאבעיא היא באשתו ארוסה בכותב לה דין ודברים שהוא אוכל פירות וקא מבעיא ליה אם קנו מידו מי אמרינן דמגוף הקרקע סילק ידו ואין לו פירות כלל כיון דלא היה צריך לקנין וקנו ממנו לאוסופי כוחא הוא או דילמא לא שנא ואסיקו דמגוף הקרקע קנו מידו ע"כ אעפ"כ שם לעיל מזה כתב והקשו א"ה נשואה נמי ותרצו ידו כידה פירוש והרי הוא כשותף בהם וכיון שהנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל בהם לשון סילוק (פי' בכותב בלבד) וכתב רבינו שאם קנו מידו אחר נישואיה הועילו מעשיו ויצא לו זה ממ"ש בפ' חזקת הבתים גבי הא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו שאם קנו מידו שקנה חבירו ולא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו וזה פשוט ע"כ הרי דלדעתו דהרמב"ם בשותן' מסכים עם פירוש רש"י וידוע דעל ה"המ יש לסמוך ביתר שאת וכמ"ש הרדב"ז ח"א סימן קע"ד וח"ג סי' תס"ה וכ"כ הר"ן על דעת הרי"ף כדברי ה"המ והרב לשון למודים שם כ"כ בדעת הרמב"ם על מ"ש הרמב"ם בה' עדות פט"ז דין ד' אינו מעיד לשותפו עליה אלא אם כן סילק עצמו ממנה וקנו מידו שנתנה לשותף ע"כ לאו דוקא קאמר בהאי לישנא ולא הזכיר מדברי ה"המ הנז' ודלא כמ"ש כנ"הג סי' ל"ז הגב"י אות ב' ממהר"ש הלוי והרא"ש כבר כתבנו דסבור כן והטור בנו מסתמא לא יחלוק על אביו וכ"כ הרב פרישה בדברי הטור ודלא כמ"ש מור"ם בדרכי משה שהביאו שם וכ"כ בפסקי הרא"ש שם בריש הכותב והם מיוחסים. לרבינו הטור כנודע וא"כ מ"ש בטור וז"ל ואם קנו ממנו שלא נשאר לו כלום זכות בו ע"כ לאו דוקא קאמר וכלשון הרמב"ם כתב מרן בש"ע שם סי' ל"ז ובס' ער"הש שם אות ג' וכן בא"העז סי' פ"ה אות ו' נפק דק ואשכח דהכי סברי רובא דרבותא ה"ה הרשב"א והרא"ש והריטב"א ומהר"י בן מיגאש והר"ן והרא"ה וה"המ והרמ"ה וכן רשב"ם שהביאו הב"י שם ודלא כהסמ"ע שם דכתב דרובא ס"ל כהתוס' ודעמייהו וכן מפרש בדעת מרן יעו"ש ובספר משחא דרבותא ח"א מח"מ דכ"א כתב בדעת מרן כמ"ש הסמ"ע ושם בח"ב דקל"ג המגיה השיג עליו בזה ודברי מהרי"ע בבני יהודה ח"מ סי' יו"ד דנשאל בלשון סילוק כלשון הברייתא מדעתי כי קשים הם דכתב דאליבא דר"י ושאר מפרשים אליבא דהרי"ף צריכים לקנות ממנו על גוף הקרקע ממש אבל לרש"י והר"ן בדעת הרי"ף מהני גם בסתם ולענין הלכה על איזה מהם נסמוך והאריך להביא ממחלוקת רבינו האיי והרשב"א בדבר שאין בו ממש דלרבינו האיי גם בקניין אינו כלום משא"כ להרשב"א ומרן פוסק בזה כרבינו האיי ע"כ ולא היה צריך לזה כי ממקומו הוא מוכרע אחר דהרמב"ם לדעת ה"המ נאמן ביתו דהכי סבר והרא"ש כתב כן בביאור וזה דרכו של מרן כתלת סמכי קשוט או תרי מגו תלתא כ"ש שרבים אומרים שדעת הרי"ף נמי הם המה הרמ"ה והריטב"א והר"ן כנגד הג"א שהוא יחידי בדבר זה שסובר שדעת הרי"ף כהתוס' ותו דמשמע מדברי ה"המ הנז"ל שרבינו האיי בדין ודברים אין לי על שדה זו סובר כהרמב"ם ועוד דין ודברים אין לי על שדה אין לה הדמות עם דבר שאין בו ממש וכמ"ש מהרש"ך ח"ב סי' קע"א ומהרימ"ט ח"ב סי' מ"ד:
נהדר אנפין לדעת הרא"ש דסבר מהרשד"ם והרב בני אהרן והפרישה סי' ל"ז דגם בקנין בדבר שאין מועיל בו מחילה אינו כלום וכמה שהוכיח הרב בני אהרן מתשובת הרא"ש גופיה בכלל פ"ד כנז"ל ודלא כהרשב"א וכן הרי"טבא שהביאו כנ"הג סימן רמ"א בהכרח דשאני ליה להרא"ש בין דין ודברים וכו' דמוכח דעל השדה קאי משו"ה בקנו מניה בלשון זה סבר דמועיל משא"כ לישנא דמחילה והרב קמ"ר ח"ב דכ"ה הביא לנו מהרא"ש בפסקיו בפ' המקבל דכתב דמחילה אינה צריכה קנין ממ"ש בקידושין לימא ליה באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"עב גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אינו מחול משמע דאי אין גופו קנוי יכול למחול וליכא למימר דהתם בקנין איירי דא"כ אפילו גופו קנוי יכול למחול דאף עבד כנעני משתחרר בקנין כדאיתא בפ' השולח גבי ההיא אמתא דהוה מרה שכיב מרע וקבכיא קמיה שקל כומתא ושדי עלה ומסיק דאי לא הוי כליו של מקנה לא היתה משתחררת ע"כ הרי מוכח אף בדבר שהוא בעין מהני מחילה ע"י קנין דאם לא כן איך קאמר דאם גופו קנוי יכול למחול הרי כיון דגופו קנוי הוי בעין ולא שייך מחילה ע"כ:
והנה הרב הנז' לא גילה לנו מהו הישוב ליישב :
דבריו אלו עם דבריו שבתשובה כלל פ"ד שהביאה הרב בני אהרן ולדעתי המעט י"ל במ"ש הרב דבר משה ח"ב סי' ה' ד"ג ע"ד שיש חילוק בין מוחל דבר שישנו תחת ידו לאחרים דאז גם בקנין לא מהני משא"כ למוחל דבר שיש לו ביד אחר ששייך בו תפיסה כיון שהוא תחת ידו כל שקנו ממנו הוי סילוק גמור וכהפקר וזכה הנמחל במה שתחת ידו ויש סוג אחר שאינו בעין כגון חוב והוא ביד חבירו כבר בדיבורא בעלמא נקנה ע"כ וא"כ אפוא העבד אם אין גופו קנוי דאמרינן בדיבורא בעלמא קונה עצמו כשאומר לו זיל ע"כ דחשבי' ליה כדבר שאינו בעין שהוא מעשה ידיו שעושה לרבו וכדשנינן דגופו קנוי לרבו ומשו"ה בעי שטר ובעבד כנעני מוכיח הרא"ש דנקנה בקנין היינו משום דאנו נותנין לו דין משכון דס"ס העבד מוחזק בגופו ולא כדבר שישנו תחת יד האדם והוא בעין ממש ורצה לתתו לאחר בפרט אם הוא קרקע דאין להם תפיסה ואינם בעלי חיים לזכות לעצמן כמו העבד בקנין נמי במחילה ליתנהו דומיא דההיא דכתב בכלל פ"ד דבקרקע קעסיק:
והנה דעת מרן מסתמות דבריו דהביא ב' תשובות הרא"ש בסימן ע"ג וסי' רמ"ה וכן הך דכלל פ"ד שהביאה הטור בא"הע בסתמות ומני"ר הזכירה בב' ח"מ ובש"ות אבקת רוכל כנז"ל ואלו מדברי הרשב"א שהזכיר בב"י לא העלה על שלחנו זולתי הא שכתב בסי' רמ"א המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו קודם שנטל יכול לחזור בו וכו' ודוקא מטלטלים אבל קרקע לא אפי' דר והחזיק בו ע"כ ואלו אם הוא בקנין לא הזכיר והרב משחא דרבותא סי' רמ"א תפס כן בדעת מרן דסובר כהרא"ש וכ"כ בס' מר ואהלות א"הע סי' ב' דל"ו שדעת מרן כהרא"ש דגם ע"י קנין לא מהני ועיין בס' זכות אבות סי' כ"ב מדף כ"ז ע"ג ואילך מה שפלפל בזה הענין של המחילה בגוף ובשעבוד ופנאי אין לי להשתעשע בדבריו ומדברי הרשב"א והרא"ש לא זכר רק פלפולו בדברי הש"ס ורש"י והתוס' ושם דכ"ט ע"ב כמ"ש דהעבד מוחזק בעצמו קודם שעבודו בנקל פקע שעבודו יעו"ש והוא מכוון קצת למה שכתבנו וכה"ג כתבתי במ"א בדבר שאין בו ממש שבו נחלקו רבי' האיי והרשב"א דלהרשב"א בקנין נקנה וראייתו מהא דדין ודברים דאם קנו מניה מועיל ורבי' האיי גם בקנין אינו כלום והוכחנו שם דדעת מרן לפסוק כרבינו האיי ודלא כהרשב"א ומ"מ בזה אני אומר המוחזק יכול לומר קי"ל כיון דדעת מרן מידי ספק לא נפיק וכמ"ש בספר שמן המר דק"ד משום דדבר שאין בו ממש גרע יותר כמש"ל אבל כל זה הוא אם הוא קרקע בלבד אבל במחילה במקרקעי ומטלטלי שי"ל שגם הרשב"א מודה שאינו כלום וכמ"ש כנ"הג סי' רמ"א הגב"י ממהראד"ב וכ"כ מהרימ"ט ח"מ סי' מ"ד הובאו בספר מים רבים ח"מ סימן ל' דאפי' סיים קרקע עם השאר לא היה מופקע בלשון מחילה זו שהקנין שאחר כך הוא אין ממנו הוכחה שבא לתקן כדי להקנות הגוף כמ"ש הרשב"א דבלאו הכי היה צריך לקנין בעד מחילה הכוללת וכ"ש אם לא הוזכר הקרקע כלל ע"כ ודבריו דברי טעם וסברא וראויים אליו. ומהתימה על הרב תקפו של יוסף ח"ב סימן ל"ז שנשאל בנדון כזה ומייתי מש"ות הרשב"א הנז' שהביאם בב"י בלי חולק כמו דמהני בדין ודברים אין לי על שדה זו ופסקוהו כל הפוסקים ושכ"כ כנ"הג מהריטב"א וס' מקור ברוך זהו כחו. ואחר המח"ר לא זכר שר מש"ות הרא"ש הנז"ל כלל ומ"ש מדין ודברים דפסקוהו כל הפוסקים מי לא ידע בכל זה שאני לשון ההוא וכמש"ל להרא"ש ולא עוד אלא שגם בדין ודברים פלוגתא דרבוותא אלא שהאמת שרבים סברי כן דבהאי לישנא סגי אך אין הוכחה שגם לשון מחילה כן ולא עוד דלא זכר שר מדברי מהרימ"ט הנז' דבנדונו דהזכיר קרקע ומטלטלי גם הרשב"א מודה ודעת נכונה הוא ועוד מה דמשמע מדבריו דמרן מודה בדברי הרשב"א הנז' לא כן אנכי עמדי כיון דבש"ע לא הזכיר מזה וממה שהזכיר דוקא תשובות הרא"ש על הרוב סבר כוותיה ולא עוד דהרא"ש לגבי הרשב"א בתראה הוא וכמ"ש הב"י י"ד סי' נ"ה:
ברם בנ"ד דהחכם הנז"ל קבלוהו עליהם בשטר וקנין מאי דהוה הוה כל שלא נתברר דטעה בדבר משנה ועיין בס' אבקת רוכל דקנ"ב דהיינו דוקא בדבר המבואר בהרמב"ם ובטור נקרא טועה בדבר משנה ועיין בס' דרכי נועם ח"מ סי' ל"ה מ"ש מהרדב"ז וכדעת מרן נמי דקבלנו הוראותיו כנודע בבר"י ח"מ סי' כ"ה אות כ"ו ובריש ח"ב סי' ל"ח אות ס"ח ובשה"ג ח"ב דע"ו ובח"ג ובטוב עין דל"ה ומ"ו ומ"ט ובבית ועד ששם דנ"ו הרי כתבנו עליהם לדון דין תורה וכמ"ש בס' משאת משה ח"ב סי' א' מח"מ רמזו מט"ש סי' כ"ה וכ"כ בס' מעשה חייא סי' ט"ו ובפרט כשעשה מעשה והוציא ממון כתב הש"ך שם סי' ט' דקם דינא ועיין כנ"הג סי' ר"ט הג"הט אות נ"ב ועיין בבר"י ח"מ סי' כ"ב אות י"א ובס' חשק שלמה שם הגב"י אות ד' להקשות להרב פרח מ"א ח"ב סי' פ"ז ועל מהר"י רוזיילו מדברי הש"ך הנז':
ושוב אחר זמן רב בא לידי שטר הכתוב בכפר א' הסמוך לפה העירה בבת אחת שנתנה לדודה כל ירושתה הנוגע לה עמו והכל בלשון מחילה כסף וזהב ומלבושים ופרדסים ודקלים ובתים וארבעה וחמשה פעמים נכתב לשון מחילה בו אך כתוב וז"ל ואם היא תחזור מדיבורה מחוייבת לו כל פרנסתה שפירנסה מיום שמת אביה עד עת נישואיה וכתובתה ובאו לדין ואחד דן להם שמתנה של שטר זה קיימת ושגה בזה כי מלבד המחלוקת הנז"ל לא שם אל לבו לחפש ולתור ולבדוק בשרשי הדברים דלדברי מהרימ"ט ודעמיה כיון דכלל הכל אין הוכחה שהקנין מתקן מחילת הקרקע דצריך הכתוב לאומרו מפני שאר הדברים הנזכרים בו וחוץ מזה כיון דפירשה בפירוש אם תחזור בדיבורה תשלם לו דמי פרנסתה נמצא שאין כאן מתנה החלטית ואפי' שנכתבה בלשון מתנה כדחזי דזה ממש כהאומר מתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה דהרי היא כמתנת ש"מ ויכול לחזור בו כל ימי חייו אף מהגוף כמ"ש בטור וש"ע סי' נז"ר ומה לי אם כתב עד לאחר מיתה או בסתמות ואורחא דמילתא נקטי בלשונם וכשהרציתי כל זה לפני החכם המקיים המתנה הנז' אמר אלי שזהו תנאי וכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו כלום אפילו בד"מ כמ"ש מרן סי' רמ"א והרואה יראה בש"ות הרשב"א ח"ג סי' ר"ה וז"ל שלא נאמרו דברים אלו אלא בתנאי שאינו בגוף הנמכר כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהתנאי היה באם יעברו והמעשה בנתינת הארץ וכל כיוצא בזה וכו' אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיורין הן אלו במה שנותן נותן מה שאינו נותן אינו נותן כגון שאומר שדי נתונה לך וכו' אי נמי תהא מתנה כשארצה וכו' יעו"ש מינה בנדון זה שעכשיו חזרה בה המתנה בטילה ותשלם לו דמי פרנסתה ונדונייתה שעשה לה בנישואיה ויתן לה ירושתה הנוגעת לה עמו:
סימן ב
חתן שעבר עבירה ודאי דעונשין אותו הב"ד אע"ג דשבעת ימי המשתה כרגל הם אצלו ואסור בעשיית מלאכה בפרט יום ראשון דכתב הרא"ש בפ"ק דכתובות מהרמ"ה שהוא דאורייתא כדכתיב ביום חתונתו וכו' היינו דוקא לגבי דידיה ולא לדידן ומה"ט אין עונשין בשבת כמ"ש מור"ם א"ח סימן של"ט משום דהוא איסור כולל לנו ולו ומאי דשנינו במ"ק ר"מ אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר והטעם הוא שם כדי שלא לצערו ה"נ דבמועד כולנו חייבים לשמוח ואדרבה משם נראה כמ"ש דהרי בפ"ג דנגעים איתא חתן שנראה בו נגע נותנים לו כל שבעת ימי המשתה וקאמר שם במ"ק מדכתיב וביום הראות בו בשר חי וכו' יש יום שאתה רואה וכו' מוכח דאם לאו דגלי קרא לא הוה משגחינן ברגל דידיה ואע"פי שהחתן נקרא מלך מאי הוי הרי מלך דן ודנין אותו אלא דבמלכי ישראל החמירו כנודע ועוד דמההיא דנגעים אין ראיה דהוא לא חטא בפועל אע"ג דנגעים באין על עונש לשון הרע ומ"ש כנ"הג ח"מ סימן ה' הגב"י אות ב' דאין מזמינין אותו לדין שאני ממונא מאיסורא ואפילו בממונא כתב מט"ש שם מהרב שב"י דחלק על כנ"הג ואע"פי שהדבר פשוט לא הוצרכתי לכתוב זה אלא מפני שמי שכנגדי חלק עלי:
סימן ג
כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' עדות דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנא' על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם אבל מד"ס שחותכין עדות כעדות שבשטר אע"פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לאוין ע"כ ושם מרן בכ"מ השיב על מה שהקשה הרשב"ץ על הרמב"ם דהא כתיב שדות בכסף יקנו התם היינו דברי קבלה ולא מד"ת והקשה עליו הש"ך בסי' כ"ח דהא בפ' השולח קאמר על האי גופיה דהוי מדאורייתא והיא ראיית הרמב"ן שורש ג' שהשיגו להרמב"ם וראיתי בספר קנאת סופרים דף י"ז דפריק לה דהרי קאמר שם בש"ס לר"א דאמר עידי מסירה כרתי עצה טובה בעלמא קאמר קרא והרמב"ם פוסק כן כר"א אף בשאר שטרות ואיך זה נעלמו מהש"ך ומזה הרגיש על מרן שם בכ"מ דהוצרך לידחק ולומר דהך קרא דברי קבלה ולא מן התורה ולדעתי המעט לא קשה דהעצה טובה עכ"פ מקרא נפק"ל וכמ"ש התוס' בבתרא דק"ס ואיך אומר הרמב"ם דהוא מד"ס וכמו שכן כתב גם בפ"א מהל' גירושין תקנת חכמים וכו' שעיקר הגירושין בעידי מסירה ולדברי הרשב"א בשיטתו לגיטין מכח מאי דק"ל מ"ש שם לא נצרכה אלא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי ופירש"י עצה טובה קמ"ל א"כ אמאי הוצרך לר"ג שהעדים יחתמו בגט דהא כבר אתא ירמיה ותיקן זה ואין לומר דלדברי ירמיה מאן דבעי חייש מאן דבעי לא חייש ור"ג תיקן בכללות לחתום מכח זה כתב דירמיה בתרי שטרי משתעי אלא דלדעת המקשה דמוקי לה כר"מ משמע ליה דתרוויהו בחתימה וכי מוקמינן לה כר"א חד בחתימה היינו וחתום וחד במסירה היינו והעד עדים ותרי שטרי הם מקושר ופשוט והכי אמרינן דק"ס על האי קרא הנה נתברר לך דבאותו מעשה ב' שטרות היו דא"ל רחמנא לירמיה חתום במקושר והעד עדים בפשוט ולר"מ בחתימה ממש שניהם ולר"א חד בחתימה במקושר וחד במסירה בפשוט ע"כ מעתה א"ש דברי הרמב"ם דפוסק כר"א דבפשוט בע"מ בלבד ותקנת חכמים היא בחתימה בפשוט וא"ש מ"ש ב"הע מד"ס ובגט כ"ת תקנת חכמים ואין כאן קו' הרשב"ץ וגם אין אנו צריכין לתירוץ מרן בכ"מ:
סימן ד
שטר הבא לפנינו שעדיו קרובים שני בשני שהוא פסול אבל נמצא עד אחד מבחוץ שאינו חתום שבא לראות ולא להעיד ואלו היו שנים שבאו לראות מקבלים עדותם כמ"ש מרן ריש סי' ל"ו וסי' מ"ה סכ"ג וכיון דאין כאן אלא אחד זוקקו לשבועה שישבע המלוה להכחישו ובלא זה העד נמי כל שלא ידענו שנזדמנו אלו שנים ביחד לחתום זוקקו לשבועה כמ"ש הש"ך סי' נ"א ממרן בבדק הבית ששם השוה דעת הרמב"ם לדעת בעל הה"ג דאם לא שישבו יחד לחתום זוקקו לשבועה והש"ך שם הסכים דעת מרן בזה ואחר כך לא עלה בידינו אפילו זה יען כי הוא שטר מכר והמוכר כבר נלב"ע ואין יכול להעיד העד הזה אלא בפניו כי אין מקבלין את העדות אלא בפני בע"ד:
סימן ה
מזה ימים ראיתי שערוריה לאחד מו"ץ בק"ק אחד שמקיים השטר ביחידי והוא דעת הת"הד שכתבו מור"ם סי' מ"ו ומלבד דמרן שם בב"י כתב ואנו לא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן עוד בה כתב כנ"הג משם מהרש"ל דקרא ערער על זה והרבה להשיב ע"ז וכן הרדב"ז רמזו שם והוא בח"ב סי' שמ"ח כתב דנפיק מינה חורבא לסמוך ע"ז באיסורין ושם הוכיח במישור בב"ד דרב אשי נמי בג' היו וכתבו בש"ות הגאוני' רמזם המט"ש שם וז"ל כך הוא הדין שאפילו היה אב"ד או ראש הישיבה מקיים השטר לבדו אין שוה אותו קיום כלום ואין מגבין בו שהלכה רווחת היא שקיום שטרות בג' ע"כ:
ואני הצעיר בכל המקומות שהלכתי לא מבעיא בארץ ישראל דגרירי בתר מרן וכן בערי מערב חיצון ופנימי וכן דמשק וארץ צבי ובבל לא ראיתי זה אלא גם ביתר המקומות לא ראיתי זה מה גם מור"ם לא כתב זה אלא במקום שכבר נהגו כן משא"כ במקום המו"ץ הנ"ל לא נהגו כן כאשר ידעתי נאמנה מהרב מ"ץ שקדם לו והדברים מוכרחי' כן דבמקום הזה שרבם הרדב"ז ומני"ר לא ניחא ליה בהכי ואיך שיהיה כבוד אלהים הסתר דבר:
ואני כשבא לידי קיומו זה והוא באחד לא רציתי לקבלו והחזרתיו לתובע בפחי נפש וכמ"ש הרדב"ז שם. ואנו לא קבלנו זה לא מהתובע יען שהוא מתושבי העיר הזאת ולא מהנתבע ואף הוא כמוהו ושלחתי להמורה הנז' ולא חש להשיבני דבר לא מינה ולא מקצתה וכעת ראיתי שעודנו עומד בדעתו ובודאי אם יבואו אצלי לדין אני דוחה אותם ועיין בס' נחפה בכסף ח"ב א"הע סי' כ"ב דלא ניחא ליה בזה:
סימן ו
הנה נא הואלתי לבאר מה שראיתי בכמה שטרות ישנים איזה מהם חותם העד צוה לחתום פב"פ ותו לא מידי ולפעמים מזכיר שמו ושורש זה לקוח מהרשב"א ופסקו מרן סי' מ"ה מקום שהסופר חותם בעד העד וכותב פב"פ חתם במסירת קולמוס או שכת' פלוני בן פלוני צוה לחתום אם קיבלו בעלי הדין עדותו עדות כשרה היא ע"כ ומבואר מדבריו שקיבלו עליהם ודוקא הסופר או זולתו והוא באחד וכמ"ש הרשב"א בח"ד סי' קצ"ט והרשב"א עצמו כתבו הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ח שכתב שאין עדות החותם במצות העד כלום וזה לא שמעתי מעולם כמותו אלא לפעמים בחתימת החתן שהוא ע"ה וכ"כ הרשב"א שם סי' קצ"א ותו דנפיק מינה חורבא אם היה אותו החתום בעד קרוב למלוה או ללוה וכמ"ש הרשב"ץ שם ואפי' ששנים מעידים על מה שצוה לחתום וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תק"ץ ולא עוד אלא דכתב הרשב"ש סי' תקס"ה ששניהן חייבים נידוי ועוד נפיק מינה ריעותא אחרת לפעמים גם כשיהיה העד סגי נהור שהוא פסול לעדות גם כשמעיד בע"פ עושה כן לומר לאחר שיחתום בעדו וזה לא אמרה אדם מעולם ואם העד ע"ה שורת הדין שיקבלו עדותו בית דין של שלשה ויחתמו על זה ועשיתי כן איזה פעמים ואני את נפשי הצלתי ובאם יחתום בעד הלוה במקום שנהגו שהלוה חותם עיין בש"ך שם ובש"ות שציין שם הרב. מט"ש ועיין מ"ש עליו הרב ער"הש סי' מ"ה אות ג':
סימן ז
בא לידינו נפק בשטר אחד מעוב"י תונס יע"א וז"ל אות באות. ואנו מודיעים אנו ח"מ דנפק שטרא דנא לפני ב"ד יצ"ו ונתקיים בחותמיו ואשרוהו וקיימוהו הב"ד יצ"ו וצוו לנו הב"ד לחתום בחריקייהו דמא"ח כסלו שנת תרכ"ב וקים עכ"ל. וחתימי עליה תלתא ב"ד יצ"ו. ואחר המח"ר לא ידעתי מה הלשון אומרת וצוו לנו אם הקיום היה בפניהם ובפני אותו הב"ד שנתקיים בפניהם שכתבו שנתקיים בפניהם וכמו דקי"ל כן בהרבה עדים שהוזמנו להעיד שאם לא היו מצויים אותם העדים שהזמין יכולים אותם העדים שלא הוזמנו להעיד אלא שראו הענין עכ"ז יכולין להעיד כמ"ש מרן בסל"ה א"כ היו צריכין לכתוב ובפנינו היה הקיום הנז' ומאי וצוו עלינו דקאמרי דמשמעותו דאותו הב"ד שנתקיים לפניהם צוו להשלשה אלו לחתום ואנן קי"ל גבי עדים הקיום דעד מפי עד פסול כמ"ש מהריק"ש בהגהותיו סמ"ו אע"ג דהרי"בש מקיל מפי כתבם ופסקו מור"ם שם סמ"ו עד מפי עד גרע טפי וכמ"ש ער"הש שם ומ"ל עד מפי עד או שנים מפי שנים וכמ"ש הר' יד מלאכי וה"ה ג' מפי ג' ולא ידעתי מה אידון בה ואין זה ענין למ"ש בכתו' דף כ"ב ואמר לנא רבנא אשי דהתם בין לפי פירוש ראשון דרש"י בין לפי פירוש שני אותם החותמים הן הן היו בעיקר הקיום מה שאין כן בנ"ד שמשמעות דבריהם שג' אלו לא היו בקיום כלל אלא שצוו להם הב"ד יצ"ו שנתקיים לפניהם לחתום וזה אינו עולה כפי הדין:
סימן ח
שורש על העדים אי אכולה מילתא מסהדי ש"ע סימן מ"ט וקמ"ז ושע"ה ועיין בכנ"הג ובמ"ב סימן מ"ט ובמט"ש שם ועיין מה שרמז הרב ער"הש סי' מ"ט מהרשב"ץ והרשב"ש ועיין לו בא"ה סי' צ"ו ועיין להרדב"ז ח"ג סי' רס"ח ובשו"ת כנה"ג ח"ב סי' צ"א ועיין בס' בית דינו של שלמה מרקס"ו ואילך ובס' זכרון דברים דכ"ג ולהרב חיד"א בבר"י א"ה ס"ג ולמהרי"ע בבני יהודה ח"מ סי' כ"ג ולהרב קול אליהו ח"ב א"ה סי' י"ד ובספר תקפו של יוסף ח"א סי' ג':
סימן ט
מעשה שהיה באחד שמכר שטר חוב לחבירו בפני עד אחד במסירה בלבד בלילה דאמר ליה קני לך וכו' ועשו זמן לפרעון המעות והעד ההוא כתב זכירה בעלמא וכתב שמו בר"ת ונמנו וגמרו עד למחר שיזדמן עד אחר עם זה שנזדמן ויעשו כתקונו ולמחר חזר בו הלוקח באומרו כיון דלא נתן דמים לאו כלום הוא אכן בזה לא צדק כמ"ש מרן בש"ות אבקת רוכל סי' קל"א והביאו המט"ש סס"ז אבל צריך שתבוא לידו אותה הכתיבה וכמ"ש מרן שם בשם יש שאומר והש"ך אע"ג דכתב דלא מצא שורש לזה כתב דמילי דסברא נינהו והרב ער"הש שם כתב שכן מצא לרבינו תאיי והתומים כתב שכ"כ בעל התרומות והרב חשק שלמה . כתב שכן מצא להרשב"א עוד ריעותא אחרת שרשימה זו שכתב העד הראשון אינה אלא זכירה בעלמא כיון דאין שם כתוב העדנו פב"פ וכמ"ש הרא"ש בתשובה ופסקה מרן סס"א סיו"ד וכתב הש"ך דלא הויא אפילו כעדות שבע"פ כיון דאינו בצווי הלוה דקי"ל מפיהם ולא מפי כתבם מיהו בזה צ"ל דהש"ך לדידן קאמר דקי"ל כרש"י וסיעתו אבל להרא"ש גופיה בעל תשובה איהו סבר בעלמא כר"ת דחלק על זקנו בזה כמבואר בפסקיו בפרק ד"א וכמ"ש ענין זה באורך בסוף א"ה מה גם שזכירה זו בע"א ואף דהש"ך כתב בסי' ס"א דאם הודה לא שייך טענת השטאה או השבעה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי היינואם נעשה הדבר כתקונו וכל שלא נעשה הדבר כתקונו מאי אהני הודאת בעל דין וכל שלא קנה הלוקח בדינו בחזרת המוכר שקיבל דמים אין כאן אפי' מי שפרע כמ"ש מור"ם סי' ס"ו כ"ש הכא דדמים ליכא והכתיב' הזאת אינה כלום ותו דצריך לכתוב שקנה באות' כתיבה שטר זה וכל שעבודו והיינו שיפרשו כן שכך אמר להם וכמ"ש הסמ"ע שם ולכן אפילו דלא איברו סהדי אלא לסהדי מיהו צריך כל דבר ודבר לפי קניינו כמ"ש מור"ם סי' קס"ט ותו ממה שהניחו הדבר למחר ואמרו שיזדמנו למחר שניהם גם העד ראשון שהיה כבר הרי דלא סמכו על אותה מסירה כלום עד למחר וביום מחרתו בבקר כבר חזר בו אלא שנתעכב הענין עד שבאו לדין והכי מוכח מחתימת העד דלא סמכו על אותה זכירה שחתם שמו בר"ת ולענין מי שפרע עיין בכנה"ג סי' ס"ו הגב"י אות ל"א וכן בסי' כ"ד:
סימן י
ישראל אחד שקנה גאבי'לא מהמלכות יר"ה והמנהג ליקח ערב ע"ז ולא מצא אלא נכרי אחד אך הנכרי רצה לכתוב עליו על קרקעותיו על ההפסד שיתהוה שיהיו קרקעותיו ממושכנים בידו ובסילוק כתובת אשתו מהם. הנה אעיקרא חיוב זה דאינו ידוע עתה כמה אין בה מועיל גם בקנין כמ"ש מהרשד"ם בח"מ סי' פ"ח גבי ערב הובא בהכנ"הג סי' קכ"ט הגה"ט אות י"ב כ"ש גבי נכרי דלא שייך ביה קנין וכן דהוי דשב"ל בשגם בחיוב בקנין בדשב"ל מהני כמ"ש מרן ס"ס מ"מ בנכרי ליתא לזה לאו אנן לדידהו ולאו אינהו לרידן דקנין מתורת שליחות הוא ועיין למרן סי' קכ"ג בהרשאה לנכרי ובהרב כס"א שם ולהרב זכ"ל ח"ב דף שנ"ד ממהר"ח מודעי ז"ל שיכתוב בלשון הודאה שמודה הישראל וכו' ובזה אין הקנין הכרחי וכו' יעו"ש א"נ שיתחייב הישראל בשבועה אכן לענין סילוק שעבוד כתובת אשתו יש לדון בזה כיון דאין הסילוק מועיל אלא בקנין כנז' במרן ריש סימן ל"ז והנכרי ליתיה בהכי כנ"ל ואם תסלק בשטר בפני עצמו לבעלה תליא בפלוגתא וכמ"ש הרב ער"הש א"ה סי' ץ' אות מ"ט לכן הנכון אחר שיכתוב דבר קצוב יהיה בשם שניהם יחד האיש והאשה שהם חייבים כך וכך לנכרי פב"פ בלשון הודאה ואם לא פרעו לו לזמן פלוני מ"ומ משכנו קרקעם בידו משכנתא כדחזי ובכ"הג חייבת האשה לפרוע החצי כמ"ש מרן ח"מ סי' ע"ז ומור"ם א"ה סי' ץ' ואז הנכרי רצה מזה גובה רמ"ג ואז יאמר הנכרי שהוא רוצה לגבות מהאשה דוקא וחוץ מזה דאם האשה ערבנית בעד בעלה בשעת מתן מעות לא בעיא קנין ועיין כיוצא בזה להרשב"ץ ח"ג סימן קס"ב ולמהרמ"א סימן צ"ח וממילא נסתלק שעבוד כתובתה אם אין לבעלה נכסים אחרים אבל אם קבלה עליה אחריות שאם יבוא ב"ח לטרוף היא תשלם לו ממילא נסתלק שעבוד כתובתה וכנז' באבן העזר סי' ץ' וש"ס ערוך הוא בגיטין דף נ"ח ובנדון דידן אינו מועיל זה כיון דהנכרי ליתיה בקנין וקבלת אחריות הנז' הוא בקנין דווקא כמו שהוכיח הרשב"ש סי' רצ"ה מגוף הסוגייא הביאו הרב יד אהרן אב"העז סימן ץ' ומה שנרשם שם סימן תקכ"ג ט"ס הוא וכיוצא בזה כתב הרמב"ם פ' כ"ה מהלכות מלוה ולוה והביאו הטור ח"מ סי' קל"א ומרן שם בשם יש שכתבו שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו שמעון הרי זה חייב ע"כ ודלא כמו שהבין בספר ברית אבות הנד"מ דף קי"ז דההיא דקבלה האשה אחריות הנ"ל בלא קנין איירי ומזה יצא לו להקשות מהתם שהוא ש"ס ערוך לדברי הרמב"ם הנ"ל שהביאם מרן בח"מ הנ"ל בשם יש שכתבו דהם דברים סותרים ולדעתי המעט אינו כן וכמ"ש. מיהו גם לדעת הראב"ד שם בהל' מלוה ולוה שנחלק על דברי הרמ"בם ודעתו שקבלת האחריות מועיל בשעת מתן מעות אף בלא קנין ממאי דקי"ל ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין הבא גבי אשה שאני כיון דיש טעם של נחת רוח עשיתי לבעלי דהא מגוף הסוגייא הו"ל דגיטין מוכח דגם בשעת מתן מעות בעיא קנין דסתמא קאמר וכן אם אחר שנתחייב בעלה לנכרי היא נתחייבה לנכרי בשטר בפני עצמו שאם לא פרע בעלה היא תפרע לו שהיא חייבת כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תנ"א הכא בנ"ד אינו מועיל דשם איירי בשטר וקנין כמבואר בהרדב"ז שם ובנ"ד בנכרי ליתה להאי וכמ"ש לעיל. עוד יש דרך אחרת אם יש לנכרי ישראל חבירו שמאמין בו יכתוב שטר כדחזי על הבעל בסילוק שעבוד כתובת אשתו בקג"וש מידה תחילה ואח"כ מיד בעלה על שם ישראל זה ואח"כ ישראל זה יתננו לנכרי הזה בכתיב' ומסירה וזה שייך בנכרי כמ"ש מרן סי' ס"ו סכ"ה ושטר משכנתא נמי שייך בו כתיבה ומסירה כמו שמבואר שם. ושטר משכנתא יש בו תועלת אחרת שאינו יכול למוחלו ללוה כמ"ש בסוף ש"ות הרא"ש הנקראים חזה התנופה אשר בסוף ספר חיים שאל ח"ב:
סימן יא
שטר משכנתא הבא לידינו כתוב בסתמות וסתם משכנתא שתא ועכשיו עברו ב' שנים והמלוה תובע מעותיו והלוה בעל הקרקע אומר עדיין יש לו לדור עמו שנה אחרת כי כן עשו ביניהם והביא ע"א מעידי השטר והעיד כדבריו והשני אמר איני יודע. הנה ידוע דמשכנתות דידן בנכוי הוו כשכירות וכמ"ש כנ"הג מ"ב סי' ק"מ אות ה' וכ"כ הרב משחא דרבותא ח"א מח"מ ד"י וישבע הלוה שהוא מאריה דארעא אך בנ"ד ליתא דגם המלוה מוחזק במעונו וכמ"ש כנ"הג בתשו' ח"ב סימן ד"ן דאין חזקת קרקע מועלת להוציא ממון מהשוכר ובנ"ד ישבע השוכר דאין כאן אלא ב"ש והויא שבועה דאורייתא להכחיש להעד שאמר ג"ש ולא מבעיא לפשט דברי הטור סי' מ"ו ומרן שם וסספ"ב דאפילו שהכחיש ע"א לחבירו זה האומר תנאי נאמן וישבע הנתבע היסת ויפטר ודוקא התם משום שאינו יודע שלא קיים התנאי וכמ"ש הש"ך שם סי' מ"ו לכן ישבע הנתבע משא"כ אם יודע שלא נתקיים הו"ל ע"א המסייעו וגם שבועה אין כאן וכל זה משום דהנתבע שם מוחזק בממונו לכן או ישבע היסת כשהעד אינו יודע שנתקיים התנאי או יפטר כשברור לו שלא נתקיים התנאי אבל בנ"ד בהפך המלוה הזה מוחזק בממונו שאין מוציאין ממנו שכירות עוד שהוא הנכוי צריך לישבע להכחיש להעד שמעיד כדברי הלוה בשגם האחר מכחישו אלא גם לדעת הרמב"ן והריטב"א שהביא כנ"הג סי' מ"ו הג"הט אות ע"א ממרן בבדק הבית דלא איירינן בזה אומר תנאי וזה מכחישו דאין כאן תנאי דהו"ל עדות מוכחשת ואין כאן שום עדות דאיירינן כשזה אומר היה תנאי וזה אומר לא שמעתי דאין כאן הכחשה ובנ"ד הכי הוא דאמר איני יודע וצריך לישבע שבועה דאורייתא להכחיש להעד האומר שיש תנאי של ג"ש. ודומיא לזה כתב מרן בסימן צ"ה בבעל הקרקע תובע שכירות ב' חדשים והלה אומר איני חייב לך אלא חדש אחד הרי. זה מודה מקצת שאין זה על הקרקע אלא על שכירותו וישבע שבועה דאורייתא ומשלם שכירות חדש אחד ה"נ ישבע להכחיש העד ויפטר מניכוי שנה שלישית:
סימן יב
מעשה שבא לידינו בקרקע הידוע לראובן והוא במדינת הים ודר בו שמעון יותר משני חזקה ונפטר לבית עולמו ואח"ך בא ראובן ממד"ה ואמר ליורש כי קרקעו זה שכור בשכירות ביד אביו והיורש טען שאמר לו אביו שהוא ממושכן בידו בסך כך וכך ואין כאן בידו לא שטר ולא עדים ואין מי שיודע זה שבתורת משכנתא באה לו ואפילו קלא ליכא. הן אמת בעלמא טענת היורש שכן אמר לו אביו הויא טענת ספק אליבא דהרמב"ם והכי פסק מרן סי' ע"ה סכ"א ואע"ג דהתם בבא ליטול הימנו שאמר לו אביו ה"נ הכא בא ליטול סך המשכנתא שאמר לו אביו אבל הכא בקרקע שדר בו אביו שני חזקה ענין אחר הוא ודל מהכא דיבור הבן שכן אמר לו אביו אנן טענינן ליורש דאם היה אביו קיים כיון דאין כאן אפילו קול שירד בתורת משכנתא יכול לומר ממושכנת בידי מגו דיכול לומר לקוחה היא בידי כמ"ש מרן בסי' קמ"ט וסי' ק"נ וכן אם הבעל הקרקע אומר בחמשים והמלוה אומר במאה כנז' בסי' ע"ב סמ"ב ואע"ג דמרן שם סתם בהכרח דאיירי דאפילו קול ליכא דמידי הוא טעמא אלא דנאמנותו משום מגו דלקוחה היא בידו וכל דאיכא קול אינו נאמן בזה וכן כשזה אומר שאולה ובעל הקרקע אומר שכורה וכמ"ש הרשב"א בתשו' שהביא הב"י סי' שי"ב והיינו בודאי שאינו ידוע דמעיקרא ירד לה בתורת שכירות וכמ"ש הכנ"הג שם כ"ש זה שבא מחמת ירושה שאין צריך שום טענה שמכרה או נתנה לאביו כיון שידוע שאביו החזיק בה שלש שנים ועיין בכנ"הג שם הג"הט אות מ"א ועיין שרמז המט"ש כ"ש הכא שאמר שכך אמר לו אביו וכל דאין כאן כי אם שבועה היורש פטור ממנה כידוע מיהו אם הקרקע אינו שוה כל כך כמו סך שאמר לו אביו אין מחייבין לראובן זה לשלם וכמ"ש מרן בסי' ע"ב במשכון מטלטל שתחת יד היורשין:
סימן יג
כתב מהרימ"ט בש"ות י"ד סי' כ"א והביאו כנ"הג י"ד סי' רל"ט הג"הט אות פ"א ובח"מ סימן ס"ו הג"הט אות כ"ח דבשטר עיסקא פלגא דמלוה הוא שנקנה בכתיבה ומסירה אבל חלק הפקדון דאין בו שעבוד קרקעות לא מהני ביה כתיבה ומסירה אלא אגב קרקע ופסקו הרב מש"ץ ח"א סי' ל"ה ומהרי"ע בבני יהודה סי' נ"ג כתב כן משמו וחלק דפקדון נקנה אגב קרקע כשאר מטלטלין ואין צריך לא כתיבה ולא וכו' ע"כ הוא מגומגם דמשמע דכ"ש דמהני כ"ומ אלא דאין צריך ואין כן האמת:
איברא דעל דברי מהרימ"ט יצאו עוררין דהרב ער"הש סי' ס"ו אות. י"ט כתב דלא גרע מכ"י שיכול לומר פרעתי ועכ"ז נקנה בכ"ומ כמ"ש הרשב"א ח"א ובמיוחסות יעו"ש והאריך להוכיח כן ומצ שכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' צ"א וכן הרב פאת ים דקל"ז מצא כן בהרשב"א ח"ב והוא בסי' של"ד ודלא כמ"ש שם סי' שכ"ט וכן מבואר לו שם סי' ט"ל ומהר"ח מודעי ז"ל הובאו דבריו בס' בית יצחק ד"ק הביאו ס' מנחת זכרון דנ"א הפליא עצה הגדיל תושיה שהביא ד' תשובות להרשב"א שכ"כ ומזה יצא להקשות לכנ"הג תלמידו שהביא דברי רבו בסתם ולא נרגש מתורתן של ראשונים וכן מס' פרי הארץ ח"א מח"מ סי' ד' וכ"כ הרב ב"ד סי' קכ"ב הביאו בס' מט"ש סי' ס"ו הג"הט אות ל"ח ובסי' רי"א הג"הט אות ל"ח וכ"כ מהרי"ע בבית יהודה סימן מ"ט בפישוט הביאו שם מט"ש בסי' ס"ו ומה שהקשה עליהם מהרימ"ט יותר היה לו לתמוה על מהרי"ע מדברי עצמו בבני יהודה סי' נ"א דנקט ואזל כמהרימ"ט אלא שדבריו מגומגמים כמ"ש לעיל ותו יש להרגיש על המט"ש שהקשה עליהם מדברי מהרימ"ט יותר יש להרגיש עליו שלא זכר שר מהחולקים על מהרימ"ט זולת מהרדב"ז וכן ממהרא"ש שהביאו הרב אביו הגב"י אות ל"ג וכדברי רבוותא החולקים על מהרימ"ט כ"כ בס' טל אורות דקי"ד ע"א שמזה הקשה על הרב מש"ץ שם דפסיק ותני כמהרימ"ט ומהתימה על הרב פ"הא סוף ח"ד ובנו בספר ברכות המים דר"ז דנקטי ואזלי לדברי מהרימ"ט הנז' בפשוט וכן הרב לח"ש דמ"ח ע"ב וביותר יש להרגיש על הרב חיד"א דכל רז לא אניס ליה בח"ש בסי' ע"ד אות כ"א מסתפק למוכרת כתובתה אי דמי להא דמוכר שטר עסקא יעו"ש בשגם פשוט שלדעת מהרימ"ט מסתפק אע"פ שלא פירש מ"מ הו"ל לרמוז מהכת החולקים רבנן בתראי מה גם הרשב"א שהוא מכת הראשונים ובפרט הרב משכנות הרועים שהוא אחרון אחרון שם דשמ"ב ע"ד הביא דברי מהרימ"ט הנז' בפשוט והוא פלא איך לא זכר שר לפחות מדברי האחרונים ועיין להר' דב"ש סי' ל"ב מה שפלפל בעסקא באגב ואת דברי מהרימ"ט הנז' לא זכר שר:
סימן יד
בענין המוכר שטר חוב לחבירו בפחות ידוע דאין בו לתא דאיסורא כל שאחריותו על הלוקח אם יעני אחר כך הלוה וכמ"ש מרן בי"ד סי' קע"ג אם הלוה אומר שהוא קודם להקונה ההוא הנה לפי מ"ש מרן בח"מ סי' קע"ה ספ"ב לדחות דברי מהרי"קו שורש ב' למה שרצה לדקדק מדברי הרמב"ם וכן הרדב"ז ח"ב סי' שצ"א דחה דברי מהרי"קו תורה יוצאה דלא כל כמניה דלוה לומר שהוא קודם דאין כאן דינא דבר מצרא במטלטלי וה"ה באחין ושותפין וכן מוכח מש"ות הרשב"א בתשו' שהביא הב"י שם מחו' כ"ט בראובן שיש לו קרקע ומעלה ממנו מס לשמעון ושמעון מכר ללוי המס ההוא לאו כל כמניה דראובן לומר שהוא קודם ללוי ודלא כמ"ש המבי"ט ח"א סי' שכ"ה וח"ב סי' קמ"ד וכבר הש"ך בסי' ס"ו וסי' קע"ה דחה דבריו וכן המש"ל בפ"ו מהל' מכירה כתב דאיכא למשדי נרגא על ראיותיו וכוותיה דמרן כתב הב"ח כמ"ש כנ"הג סי' קע"ה הגב"י אות קכ"ה וכן הסכים מהרי"ע בבית יהודה דק"ג ע"ב וכן הרב ער"הש סי' ס"ו אות ל"ח ושם הביא דברי הרדב"ז הנז' אך מש"ות הרשב"א הנז"ל לא הזכיר ומהריק"ש בהגהותיו סי' קע"ו על דין זה כתב מהרדב"ז דכל שהדבר ההוא ברשות השותף יכול לומר שהוא קודם לאחר אך לא לדבר שברשותו שכנגדו או ברשות שאינו של שניהם:
ואת זה ראיתי בס' ברית אבות דע"ט ע"א שבא לידינו עתה מחדש דכתב מהכנ"הג שכתב דהמנהג כהרב המבי"ט וע"ז הקשה שהוא מנהג הפך הדין הואיל ואנן גרירי בתר מרן וכן מור"ם לא החליט הענין אלא תלה הענין במה שנראה לב"ד ותו הקשה עליו דמדברי הכנ"הג ח"ב לא החליט הענין והוא ממ"ש שם דהב"ח הסכים עם מרן אבל המבי"ט פסק כמהרי"קו ע"כ ואני חפשתי חפש מחופש בכנ"הג סי' ס"ו הג"הט אות ט' ובסי' קע"ה הג"הט אות ק"ד ובהגב"י אות קכ"ה שהביא. דברי הרב המבי"ט הנז"ל וליתא להא לישנא שכתב והמנהג כהמבי"ט אלא ששם כתב מהרב משאת בנימין דקי"ל כמהרי"קו וכבעל המפה דהוו רבים כנגד מרן ועוד דהלכתא כבתראי ומור"ם הוי בתרא טובא כנגד מרן ועוד דבכל מדינות קבלו עליהם דברי רמ"א ובתריה הן נגררין ועוד דמשמע דמור"ם לא פסק כמהרי"קו אלא היכא דנראה לב"ד ובזה אפשר דגם מרן מודה ע"כ משא"כ להמבי"ט דאין הדבר מסור לב"ד אלא שלדעתו מצד הדין זוכה השותף וא"כ בנפול היסוד נפל הבנין קשיותיו שהקשה על כנ"הג והרב זקני בס' זכות אבות דמ"ט ע"ב סי' כ"ח הביא דברי מהרי"ע הנז' בשתיקה:
סימן טו
האי פסקא דדינא לאחד קדוש מעוב"י תונס יע"א ואת שמו לא הגיד ולהיות שפתותיו דובבות ויעתק משם הדברים כמות שהם:
אחינו מוהר"ד גג, נר"ו
אחדש"ו הן ידיע ליהוי לכ"תר כי שאול נשאל מעמדי בראובן החונה ודר בעיר שיש בה ב"ד קבוע ויש לו דין ודברים עם שמעון הדר בעיר מאלטא אין תורה תמנ"ע היתה אשרתא דדייני ואינם דנים אלא ע"פ הערכאות חוקים אשר לא טובים מודעת זאת כי הדן לפני העש"ג בערים ההם פעמים שיוציא מנה על מנה להרבות שכר חזניהם וסופריהם ואנטלרהם וראובן טוען כי יש לו איזה סך אצל שמעון הנז' ולא מצא ידו להוציא בולעו מפיו של שמעון כי חזק הוא ממנו והנה בעתה חקר ודרש כי יש לשמעון ביד לוי מנכסיו ורצה לעכבם ביד לוי במאמר קדישין ובגזרת הב"ד הי"ו עד עת בא דברו אם בא יבוא הוא או שלוחו וטען כי כל זכיותיו בדין עסק שבינו ובין שמעון הן הנה היו מופקדים ביד הקדש ש"דר הח' ר' ישראל לוי הי"ו מדבר הוות אשר היו היה במתא ההיא בעיר מאלטא והחר"י הנז' הי"ו היה שם בעיר מאלטא ולעת עתה החר"י הנז' הוא בעיר אזמיר יע"א עמד השואל ושאל אם שומעין לראובן לעכב מנכסי שמעון שביד לוי עד שיעמדו לדין תורתנו הקדושה שתתעלה בב"א ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה תשו' הגאון מהר"י קולון שרש ק"ט שהסמיך מנהג זה לעכב מדברי הרא"ש בב"ק ופסיק ותני דבתביעה בעלמא אם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע שמצווה הדיין לעכב ממון הנתבע ואע"פ שנתפשט המנהג גם בלא ראות אמתלא וכו' עכ"ל הדברים נראים ומוכיחין דסבר לה מר באמתלא דיהיב תובע מהחששת דלא מצי למישקל דידיה מניה שפיר מצי לעכב גם בלא אמתלא לעיקר התביעה והת"הד סי' ש"ה נשאל בראובן שיש בעירו ב"ד גם שמעון יש לו ב"ד בעירו אם יכול ראובן לעכב מנכסי שמעון שביד לוי כדי לבוא אצלו לדון בב"ד שבעירו והביא דברי הרא"ש הנתנים למעלה ומסיק וז"ל וכך הדין אם דיינים רואים אניש דציית דינא הוא ואין לו כח להשמט מתחת יד ב"ד שבעירו ולא יוכל לדחותו ולא יכול להתא'לם נגד שמעון בכ"הג לא יוכל לעכב וכו' אבל אם עיני הב"ד רואים דליתנהו כל הני מלי דפרישנא ונראה להם שיש לחוש שאם יפטר ממון זה שביד לוי לא יוכל להשיג דין ומשפט בכ"הג מחוייבים הב"ד לעכב הממון מיד בדין גמור וכו' עכ"ל והדברים ק"ו דהתם אידי ואידי תובע ונתבע בי דינא אית להו דקביעי בדוכתייהו וגזר אומר הר' ז"ל דאי איכא למיחש למידי מחוייבים הב"ד לעכב הממון שבעיר התובע לבוא אצלו לדון בב"ד שבעירו וכ"ש וכ"ש שהנתבע חונה במקום שאין שם ב"ד אלא דנים והולכים אחר שרירות לבם העש"ג ופשיטא דמלתא דרמייא עלייהו דבי דינא לעכב ממון הנתבע עד עמדם למשפט משפטי ה' אמת ואע"פ שהרב מהריב"ל ס' א' סי' ק"ב שמיע ליה דבעי' נמי אמתלא לעיקר תביעת התובע לעכב הממון ע"ש לפי הנשמע בנ"ד דאיכא עידי וראיה עוד מצאתי להר' מוהרשד"ם ח"מ סי' ק"ן וחזר ושנאה שם בסי' שפ"ו אחר שהביא דברי הת"הד הללו כתב למדנו מדבריו שאפילו כשאומר ציית לדינא אם יש לחוש שיכול להשמט או לדחות או להתאלם שאז יש לב"ד בדין גמור לעכב א"כ בנ"ד הדבר מפורסם בזמן הזה דדרים בפראנ"קייא או עומדים שם קשה מאד להשיג דין עמהם ויש להם כח לדחות עד שצריך התובע לפעמים להוציא מנה על מנה עכ"ל. ואתה דע לך דבנדונים של הרב מהרשד"ם היה בעיר הנתבע תורה וסחורה ג"כ כמ"ש שם בשאלה ואף על פי כן העד העיד בנו האיש אדוני האר'ש דק' להשיג עמהם הדין וכ"ש במקום שאין בו תורה ועיין במור"ם סי' י"ד וסי' ע"ג ס"י ועד אחרן ה' מגן גבורים סי' צ"ב במה שהאריך למעניתו וזה הלכה העלה ע"ש ואין להאריך והנלע"ד פחת'ת היא כתבתי אם יסכימו עמי אחים לי יושבי על מדין מני ומנייהו יתקלס עלאה י"תו:
סימן טז
שאלה מעשה שהיה בראובן ובן שתבע ליורשי שמעון שאביהם חייב לו סך מה בחוב בעל פה וכששמע שאין היורשים חייבים לפרוע זולת אם תפס תפיסה מעליא דאית ליה מגו ואפילו אם תפס אחר מיתה כנודע ובהיותו יודע שנכרי אחד חייב לאביהם הלך וגבה ממנו וכשדברו היורשים עם הנכרי אמר שאביהם אמר לו שסך זה שבידו הוא של ראובן ולא שלו:
תשובה הנה שורש זה של תפיסה על ידי גוי הוא ממ"ש המרדכי סוף ב"ק על מ"ש שם בש"ס בההוא מסותא דהוו מנצו עלה בי תרי קם חד מנייהו ומסרה לפרהנגא דמלכא דמשמתינן ליה עד דמייתי לה וקאי בדינא ופסקוה כל הפוסקים ובכללם הטור וש"ע סי' שפ"ח כתב כיון שכך הוא לא יועיל עדים ולא יוכלו לראות העדים אם היא שלו ע"כ משמע דאם באה ליד ישראל על ידי גוים כיון שיוכלו העדים לראות שפיר הוי תפיסה וכן מוכח ממ"ש לעיל מזה ממהר"י מטולא שכתב ואם יש עדים שתקף ע"י נכרים לאו כל כמיניה אבל אם אין כאן עדים נאמן במגו ע"כ וכ"כ המרדכי ריש מציעא והלכה רווחת כל שבידו נאמן ואם זה שבידו יוצא מחזקתו ע"י נכרים בפ"ע כדי שיהא הוא מוחזק לאו כל כמיניה ואם שלא בפ"ע מתוך שיכול לומר לא עשיתי יכול לומר עשיתי וכדין עשיתי ע"כ הרי דע"י גוים אם אין כאן עדים אית ליה מגו ותפיסתו תפיסה אבל בהגוזל קמא כתב המרדכי וא"ת הואיל וההיא שותא כל דאלים גבר וכו' ומוטב שיהא הוא תוקף בעצמו ומיהו הא מבעיא לי אם הגוי מסייע ליה לתוקפה ותקפה ישראל בעצמו ע"י גוים ולא למוסרה לגוים ומסתברא דאין לעשות ע"י גוי כלל וכן דן רבינו מאיר ע"כ והביא דבריו ת"הד סי' ש"ד וסיים שם מיהו אם אי אפשר להציל בענין אחר מה שעשה עשוי והביאו מור"ם סי' ד' וכנ"הג שם וסיים ועיין בהג"א פ' המניח ובמרדכי פ' הגוזל בתרא ע"כ ושם בהג"א מבואר דאם א"א בענין אחר הוא דשרי ורמז מהמרדכי דהגוזל קמא לומר דהוי דלא כהג"א ששם מבואר דכל דאין כאן עדים ש"ד ועיין לו בסי' קל"ט בהגה"ט שדבריו לדעתי הקצרה מעורבבים ששם הביא מהמרדכי דפ' הגוזל קמא דאין לעשות ע"י נכרים כלל וכ"כ במרדכי בפ' הגוזל בתרא גבי שותא ויש ללמוד מזה לדינא דארבא ולכל מקום דהוי דינא כל דאלים גבר שאין תפיסתו שע"י גוים הויא תפיסה וכ"כ מהרשד"ם ח"מ סי' קמ"ה ע"ב דאיך לא נרגש דדברי המרדכי דהגוזל בתרא פלגן עם דבריו דהגוזל קמא ובשלמא מהרשד"ם ל"ק עליה כיון דלא הזכיר מהגוזל בתרא תפס לעיקר מ"ש בהגוזל קמא וכן מהר"י חנדאלי דף צ"ח לא הזכיר רק מהמרדכי דהגוזל קמא לחוד ויש להפליא על מהרי"קו שורש קנ"ד שהביאו כנ"הג סי' ק"ד הג"הט אות כ"ג ובסי' שפ"ח הג"הט אות מ"ג וכן הביאו מהרשד"ם שם בתוקף ע"י הערכאות שאינו כלום וראייתו מהמרדכי דהגוזל בתרא ומשם מוכח בהפך וכמו שהקשה כן הגאון נו"ב ח"ב ח"מ סי' ל' ועשה מעשה להפך יעו"ש ודברי כנ"הג הנז' בסי' ק"ד ממהרי"קו והרשד"ם הביאם בס' תקפו של יוסף ח"א סי' ד' דף ה' ע"ב בהלכתא פסיקתא ולא זכר שר ממ"ש כנ"הג עצמו ממהראנ"ח סי' ד' וסי' רל"ג ועליה נמי דידיה יש להפליא איך לא נזכר מהמרדכי דהגוזל קמא מה גם דמור"ם דאינהו נקטי בשיפולי גלימיה סובר כן אם לא שנדחוק שבנדון דידיה א"א בענין אחר והנה מהריק"ש בהגהותיו סי' קל"ג כתב אפי' שחייב להחזיר מכח החרם לא הפסיד המגו שלו וכן אם הוציא ממנו ע"י גוים ע"כ וכ"ד מהראנ"ח בב"י רמזו כנ"הג ס"ד הגב"י אות י"ז ושנאו בסי' קל"ג והוא כדברי המרדכי דהגוזל. בתרא. אבל כנ"הג מה"ב סי' ע"ה הג"הט אות ג' כתב מהרב מקור ברוך תפיסה ע"י גוים הוי כתפיסה ע"י עדים ואין הספר אתנו לראות המעשה ההוא וכן נקיט ואזיל כנ"הג בתשובתו ח"ב סי' קי"ז שרמזה המט"ש סי' ק"ד ונדונו שם ע"י החא'נג'י ומייתי מדברי מהרי"קו ומהרשד"ם הנז"ל וכן נקיט בס' מעיל שמואל סי' מ"ד דף פ"ו ורמזו המט"ש שם וכ"ד מהר"י חנדאלי שם וכן מצאתי לגדול המורים הרשב"א ח"ד סי' קע"ה בראובן שתובע מנה משמעון שהלוהו ושמעון אמר פרעתי וראובן התפיס על זה שבא אצלו מנה שחייב שמעון ביד גוי אחד והשיב דבר ברור הוא דהרי הוא כדמעיקרא ושמעון נשבע היסת ונפטר ולא עוד אלא אפי' תפס הוא עצמו וכו' בפ"ע מוציאין וכו' ע"כ. ואיך שיהיה כיון דהדבר במחלוקת הוא שנוי ראשונים ואת אחרונים מצי המוחזק לומר קי"ל כיון דמרן דעליו אנו סומכים לא גילה דעתו בזה ועיין בס' מגן שאול סי' י"ו נדון גרוע מזה שתקף ע"י השרים מנכרי שחייב לראובן ושמעון ואין בנכסיו לפרוע לשניהם וב"ח המאוחר. בפה לנכרי. לפורעו ובדיניהם חולקים ובדינינו אין כאן דין קדימה במטלטלי וכל הקודם זכה וזיכהו בזה והמעיין בש"ות כנ"הג הנ"ל שכתב והן לו יהיה שהתפיסה תפיסה ובאו לרשותו כיון דהתפיסה ע"י נכרים לא. הויא תפיסה כמ"ש מהרי"קו ומהרשד"ם ע"כ וכן בכנ"הג י"ד סי' קס"א הג"הט אות י"ו הביאו בס' פאת נגב דף פ"ז הביא דעת מהרשד"ם בלבד דלא הוי תפיסה נראה הפך מדברי הרב הנז"ל ועיין למהרמ"אי בס' קול אליהו ח"א ח"מ ס"ט כנדון הרב הנז"ל אך הגבייה היתה מישראל שחייב ופרע לאחר מב"ח והלוה היה חי וזיכהו בגבייתו ובנ"ד עדיף יותר שאין כאן תקיפה בדבר והגוי מאליו נתן לו מה גם דמתרץ לדיבוריה ששמעון אמר לו שממון זה של ראובן אע"ג דקרא כתיב אשר פיהם דבר שוא מ"מ קצת סעד יש לדבר וישבע ראובן בנקיטת חפץ כדינו וזכה במה שגבה ותפיסתו כדינא דאין כאן עדים בדבר הזה שגבה מהגוי סך הנז' יכול לומר גביתי וכדין גביתי וכמ"ש המרדכי דמציעא הנז"ל ואין זה ענין לתפיסה ע"י אחר דלא מהני עיין בכנ"הג סי' ד' וסי' ע"ה. ודע דכספיקא דדינא דיאמר המוחזק קי"ל ואפי' ע"י עדים משא"כ בתפיסה דליכא ספיקא רק בין הבע"ד שיש הכחשה ביניהם ובדתפיס התובע באופן דאית ליה מגו דאין זכאי בדינו בהא אלא ע"י מגו כאשר הורה גבר הרב החק"ל ח"מ ח"א ס"י דף ל"ו ע"א. ואחר זמן רב ראיתי להגו"ר ח"מ כלל ג' סימן מ"ח דאיתשיל בראובן שתקף בשמעון והוציא ממנו ממון בערכאותיהם שבדינינו אינו חייב שמעון ממנו אלא שבועה ליפטר ושקיל וטרי בש"ות הרשב"א שהביא הב"י סי' ע"ה מחו' י"ב והביא דברי כנ"הג בסי' פ"ו הג"הט אות ס"ט דהרא"ש סבר דגם אי איכא עדים אכתי איכא מגו דהחזרתי וחילק בדברי הרא"ש והסכים דבזה לא שייך טענת החזרתי ובס' ברית אבות הנד"מ הבין דבריו בשתיקה והתימה איך לא זכר שר מדברי מהריק"ש בהגהותיו סי' קל"ג והוא מאריה דאתריה דכתב בסי' קל"ג הפך מזה כנז"ל ואין לחלק בין דבר מפורסם או לא וכמ"ש הרב מט"ש סי' פ"ו הג"הט אות ע"ז ושם הקשה עליו מדברי מהראנ"ח אשר כתבם כנ"הג בסי' ד' וסי' קל"ג וגם הרב מט"ש לא זכר מהרב מקור ברוך שהביא כנ"הג מ"ב סי' ע"ה תניא דמסייע להג"ור ומ"מ דינו דין אמת דהכי סברי רובא דרבוותא וכמש"ל ממהרי"קו ומכנ"הג בתשובה והרשב"א שהוא מכת הראשונים ואף בדבר שאינו מפורסם:
סימן יז
מעשה שהיה בראובן שנלב"ע וחלי"ש ויצאו עליו ב' ב"ח בשטר אלא שהראשון בסילוק שעבוד כתובת אשתו וכבר עבר זמנו והשני במשכנתא בלא סילוק שעבודה והיא בתוך השנה שהוא בתוך זמנו. שורת הדין נותן שהראשון ראשון קודם אפילו אם הגיע זמן של המאוחר קודם כ"ש הכא שעבר זמנו וסילוק שעבוד כתובת אשתו לא מעלה ולא מוריד יען שיש עוד ממה שתגבה היא והגם שסילקה לו שעבוד כתובתה חוזרת וטורפת מהשני כמ"ש מר"ן ח"מ סי' קי"ח ושורת הדין שבעל המשכנתא אומר לה שתגבה את כתובתה אחר שתוציא אותה ותשבע כתחז"ל ולא שתהא ניזונת מהנכסים עד שלא ימצא ממה לגבות כמ"ש מור"ם ריש סי' ק"ב והב"ד כתבו פס"ד בוה כשעמדו לדין ונתנוהו ביד אחד שיש בידו מנכסי בעלה שיפרע לאותו ב"ח ראשון אחר שישבע כדרך כל הבא ליפרע מנכסי יתומים והשאר יהיה בידו עד שתשבע האשה אחר שתוציא שטר כתובתה בב"ד וב"ח זה נתרשל ולמאי דביני ביני חש בעל המשכנתא שמא לא ישאר לו כלום ועשה בערמה שנתן שטרה בכתיבה ומסירה לאותו שיש בידו המעות כדי לתפוס לעצמו מממון שבידו דמטלטלי אין בהם דין קדימה כל שלא נתברר שהמטלטלין אלו היו לו קודם שלוה משניהם ומחזקינן להו כלווה ולוה ואחר כך קנה דיחלוקו ואם קדם המאוחר זכה כמ"ש מרן סי' ק"ד ולגבי ב"ח ראשון א"א יחלוקו כיון דהאשה סילקה שעבודה לו יגבה מהקרקע עד אשר תטלנו בכתובתה וקרקע זה ידוע דהיה לו מקודם שלוה משניהם:
ואחר התבוננות נראה דלא עשה ולא כלום חדא דאחר פסק דין נגמר הדין דלא גרע מעכוב אם עכבו ב"ד כתב כנ"הג בתשו' ח"ב סי' ג' דאם ראובן שעכבו בידו הנכסים נתנם לבנו שהוא ערב על הלוה פושע הוא ומנדין אותו עד שיחזיר אותם ועיין בחק"ל ח"א ח"מ סי' ס"ח בעכוב ב"ד אין בידו לתפוס לאחרים אף אם יעשנו שליח:
ומה שעשאו בכתיבה ומסירה גם זה אינו כלום וכמ"ש בס' חוות יאיר סי' ר"ל איברא דכנ"הג סי' ק"ה הג"הט אות ב' כתב ממהרא"ש סי' ס"ז לאידך גיסא וכ"כ המט"ש שם מהרב שב"י אך הכא דעשה בערמה נגד מעשה ב"ד שאני ובס' תקפו של יוסף ח"א סי' ל"ו דף ל"ג הביא דוגמא לזה וקיים הענין:
סימן יח
מעשה שהיה בראובן שנלב"ע במיתה חטופה רח"ל וחלי"ש ויש לו אחים שותפים ויש לו עסקים עם אחרים שחייב הוא להם והאחים יודעים זה אך אינם יודעים אם פרע להם:
הנה עם היתומים אין עליהם שום חיוב דהלכה רווחת אין נפרעין חוב בע"פ מן היתומים זולתי אם תפס הב"ח תפיסה מעליא בענין דאית ליה מגו אך האחים צריכים לקבל ח"ס שלא ידעו שאחיהם לא פרע להם ואם לא ירצו ישלמו הם כמ"ש מהריק"ש בתשו' סי' מ"ג ועיין להג"ור ח"מ ריש כלל ב' שכן דעתו:
סימן יט
נכרי אחד שהטיל מלאי לישראל לישב בחנות ואין לו לישראל בקרן כלל ואח"כ נתפרדה החבילה ויצא אותו ישראל מהחנות ההוא ובא ישראל אחר ושכר אותו החנות ובא ישראל ראשון עמו לדין לתבוע שכירות חזקת החנות נראה דאין לראשון כלום דכיון דאין לו אלא פירות עם הנכרי הרי קי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ועיין בזכ"ל ח"ג דקל"ו ע"ג קרוב לזה בנכרי שהניח עמו ישראל חייט אחר בחנות דאין לו חזקה ועיין בס' משמא דרבותא ח"ב דף קנ"ג דאם שכרה מהשוכר ראשון דרך נסתר כגון שהיה עומד ומשמש בבית השוכר והיה תמיד מניח סחורות השוכר באוצר בענין שגם עתה כשהניח ישראל סחורתו באוצר לא מינכרא מילתא שהוא החזיק בה אין כאן חזקה ע"כ ועיין עוד בס' תקפו של יוסף ח"ב סימן קכ"ח בקונה לצורך הקונסול והוא סרסור שלו אין לו חזקה:
סימן כ
מודע לבינה כד הוינא טלייא הייתי בין ברכי ת"ח וראיתי פעמים שלש הלכה למעשה להרב הכולל כמהר"י סרוסי זלה"ה וזיע"א בתובע שכירות חזקתו מחבירו שדר שם הוא היה אומר לו אחוי שטרך ששלך היא החזקה וישלם לך ואם לא נמצא אצלו שטר אף שיש לו עדים שהיה דר בו' או שאכל פירותיו היה מחזיק להשני בחזקתו והשתא דקשישנא בחסד עליון והייתי משתומם בזה עד שהאיר ה' את עיני בס' עדות ביהוסף ח"א סי' ל"ה שכתב דבעיירות הללו נהגו מלבד שני דברים ששכר מהנכרי ושדר בו עוד בעינן נמי שטרא וכן בהחק"ל ח"א ח"מ סי' פ"ח שכן מנהגם בעוב"י אזמיר והדברים מגיעים למי שרוצה לזכות בנכסי הפקר צריך שיתכוין לקנות עיין בחק"ל שם סי' ק"ה מה שהאריך בפרט זה מעתה ידענו בבירור שיש יסוד בזה והרב הכולל הנ"ל שימש עם זקנים ממנו רבנים עצומים כאשר ידענו נאמנה ובודאי קבל מהם שכך הוא המנהג דהחזקות נהרא נהרא ופשטיה כידוע וכן אני עתה מורה ובא ואני את נפשי הצלתי לכתוב מה שידעתי והכרתי:
סימן כא
בעוקר דירתו מהעיר ברצונו ולא הניח אחר במקומו לגבות חזקתו עיין בהכנ"הג סי' ק"מ הג"הט אות זק"ן שאיבד חזקתו מן הדין וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו שם וכ"כ בס' פרח מטה אהרן ח"א סי' ס"ט וכ"כ יתר האחרונים עיין במט"ש מאות ס"ו ואילך ועל מ"ש כנ"הג שהוא מדינא ולא מכח נוסח התקנה עיין להרב דבר משה ח"ג ח"מ סי' י"א דף ל"א מוכח לה כן ממהרשד"ם ומהרש"ך והראד"ב וכן כתב החק"ל ח"א מח"מ סי' פ"ט דף קי"ג ועיין במור"ם סי' קנ"ו בחזקת ישוב דשנאו במחלוקת מהרי"קו והרשב"א דלהרשב"א אפי' יצא בסתם לא איבד חזקתו ולמהרי"קו איבד ע"ש ובספר תקפו של יוסף ח"ב סי' קל"ג כתב שבמערב נהגו כהרשב"א וחזקות בתים וחנויות היינו גמי חזקת ישוב כמ"ש שם ועיין לו עוד סי' נ"ג באחד שעומד בעיר פאס ושם מכר חזקתו שבעיר טיטואן לאחד מעיר טיטואן הנז' ולא נכנס בספק זה כלל. ותו דהחזקות נוהגים בהם כדין קרקע לכל מילי. כמ"ש מהריק"ש בהגהותיו סי' קי"ג וק"מ וכנ"הג סי' קל"ג וק"מ וקמ"א וק"ץ ורל"ה ושי"ב ומה שרמז הרב מט"ש סי' ק"מ וכן המנהג בע"הק ירושלם תוב"ב כמ"ש הרב חק"ל הנד"מ ח"מ סי' י"א דנקטי דהדבר תלוי בנוסח ההסכמה ולא מדינא כמ"ש הכנ"הג ובפה העירה י"עא לא נמצא הסכמה כתובה בזה ושאלנו לזקני עם והיו תמ'הים ע"ז שלא שמעו מעולם חדוש זה דמ"ש מקרקעי גמור דלא ניתן להתייאש ממנו ושמעתי שבעוב"י תונס יע"א מנהגו כמנהג המערב הפנימי וזכורני לימים ראשונים בהיותי עם טובים השנים מקור מים חיים ואביר יעקב חלקם בחיים שבא אדם א' מעו"בי ליוורנו יע"א והביא שטר חזקה ממורישו על חנות אחד שבפה העירה ומכרו על ידינו ואין פוצה פה והאמת שאנו בו בפרק לא עמדנו על דברי הכנ"הג והנלוים אליו הנ"ל אך אי אית' שהמנהג שאיבד חזקתו היה איזה ממהדורי מילי לדבר עמנו. ותו דהרב אגורה באהלך דף צ"ד רמזו הרב מט"ש שם דכל מחלוקת הזה הוא מטעם הפקר נגעו בה וכמ"ש מהרשד"ם אבל לא למי שקנאה בדמים מחבירו ע"כ ודברי קדשו יש בהם טעם כעיקר אע"ג דהרב זכור לאברהם ח"ב דף שי"ג רמז מהג"ור דאין כאן חילוק מה גם דהרשב"א סבור כן איברא דאם אחד מעם לועז דעל הרוב אין רצונו. להשתקע עמנו ויש לו איזה חזקה ויצא מן העיר ברצונו ועקר דירתו אם לא באה לו ע"י דמים אלא שהחזיק בה מהנכרי נראה דאיבד חזקתו:
סימן כב
אמרתי אעלה על אר'ש ענייני חזקות דצריכי גבן אלה חוקות מרבנן סמוכי. זר'ח ברוכי:
א' הסכמת החזקות אזלינן בתר רובא. כנ"הג י"ד סי' רכ"ח הגב"י אות רמ"ו:
ב' עיקר תקנת החזקות לצורך הנכרים היתה להסיר מעלינו תלונת אדוני הארץ שאנו מחלישין כח קרקעותיהם הוא היה מונה שלשים פרטים. הג"ור ח"מ כלל ו' ובחק"ל ח"א ח"מ דף קמ"ג:
ג' כיון דחזקות דנים בהם דין קרקע. ישראל הקונה מגוי חזקה אינו קונה אלא בכתיבת השטר עם הכסף ובמקום דדינא דמלכותא שנקנים בכסף קנה כנ"הג סי' קצ"ד הגב"י אות ה' וכן אם מכרה הנכרי לישראל במלוה וכן אם נתנה במתנה קנה. מהריק"ש סי' קצ"ד:
ד' אם הנכרי מכרה לישראל במלוה וכתב לו בערכאותיהם והחזיקו בה ואח"ך מכרה לגוי אחר במחלוקת היא שנויה כנ"הג שם אות ו' ולא דמי למ"ש מני"ר בסי' ק"מ בישראל שהלוהו מעות לנכרי ונתן לו בית לדור בו דהויא חזקה דשאני שכירות דנקנה בכסף בלבד וכמ"ש מור"ם סי' צד"ק. ובאם קנה במלוה דאינו כלום גם אם החזיק הקונה שלש שנים אינו כלום דמחילה בטעות היא דלאו כ"ע דינא גמירי דהמלוה אינו קונה. כנ"הג סי' ר"ד אות ה':
ה' אע"ג דחזקה דיינינן בה כדין קרקע לכל מילי מ"מ שוכר קרקע לחבירו סתם פירושו מול"קי ולא חזקה ואם נמצאת חזקה מקח טעות הוא. כנ"הג סי' רי"ו הגה"ט אות ט"ו וסי' רל"ב הג"הט אות נ"ה:
ו' המו"לקי מהגוי דהמנהג לתת סך מה למחזיק ולאו כל כמיניה להקונה המול"קי לומר למחזיק קח ממני המול"קי שלקחתי וכמ"ש מני"ר בסי' ק"מ אות ל"ה ואם אין המנהג לכתוב שטר נאמן לומר פרעתי כנ"הג סי' קצ"א הגב"י אות כ"ו אבל בסי' ע' הג"הט אות ו' הביא מחלוקת בזה בסתם ולא הזכיר מהשטר ובאם טען שמחל לו החזקה עיין לו בסי' ק"מ אות ז':
ז' אם שכר הגוי לראובן במסירת המפתח ולא קצב עמו ואח"ך שכר לשמעון וקצב שמו ראובן הוא הזוכה. כנ"הג סי' קצ"ה הג"הט אות יו"ד:
ח' ראובן ושמעון החזיקו בחזקת נכרי ראובן החזיק בנתינת המעות לנכרי ושמעון החזיק במסירת המפתח הסכמת העיר הפותח והסוגר הוא הזוכה כנ"הג ססקצ"ב:
ט' אם נפלה ונשדפה וחזר הנכרי ובנאה חזקתו קיימת כנ"הג סי' ק"מ אות צ"ז וצ"ח ועיין בזכור לאברהם ס"ב דף ש"ח והיינו דווקא שבנאה אבל לא אם מכרה לישראל אחר והקונה ההוא בנאה:
יו"ד מכר קרקע וחזקה בבת אחת ולא פירש כמה . שווי החזקה וכמה שווי הקרקע שורת הדין אע"פי שלא קנה הקרקע מכח דבר שלא ברשותו או מצד אחר קנה קרקע החזקה אם ירצה הלוקח יחזור המוכר להלוקח שווי. הקרקע ותשאר לו החזקה כנ"הג סי' רי"ו הג"הט אות ו'.
י"א החזיק בחנות החזיק גם באוירו לכשיבנה. משחא דרבותא ח"ב מח"מ סי' ק"מ ממהרשר"ם:
י"ב החזקה היא לא שנא שכר מהנכרי המול"קי או החזקה כנ"הג סי' ק"מ אות י"א ממהרש"ך וכ"כ הרב משחא דרבותא שם דהוא הפך ממהרשד"ם סי' קע"א וגם הפך ממ"ש כנ"הג ממהדורא בתרא ממהרי"בר:
י"ג ראובן השכיר חנות מנכרי לזמן ה' שנים בל"ה פרחים והתנה עמו שאם יסלקנו תוך הזמן יתן לו כל הפרחים ובא שמעון והשכירו מהגוי תוך הזמן מוציאין מידו. כנ"הג סי' רל"א הג"הט אות י"ד:
י"ד המעלה חזקת חבירו ובשבילו צריך הישראל לפרוע לנכרי חייב לשלם משום דינא דגרמי. כנ"הג סי' ק"מ סקנ"א:
ט"ו ראובן ושמעון שגירשו לתוגרמים שהיו דרים בחצר אחד והחזיקו כל אחד בחלקו המיוחד לו ולאחד שהחזיקו מכר ראובן חזקתו לשמעון ולאחר ימים חזרו התוגרמים לגרש היהודים מאותו חצר ובכללם נגרש שמעון אעפ"כ חייב שמעון לפרוע לראובן אם לא פרעו דאדעתא דהכי נחית כיון שהם גירשו אותם מתחילה כנ"הג סי' רכ"ו הג"הט ממהרש"ך ח"ב סי' קפ"ב ויש לחלק בין זה ובין מ"ש בסי' שי"ב אות מ"ד מהמבי"ט דאם גירשוהו הנכרים חייב להחזיר דמי השכירות שקיבל ממנו וכן במ"ש בסי' רכ"ה הג"הט אות ג' ממהרשד"ם ומהרש"ך דהמוכר חזקתו לחבירו והוציאו הנכרי אין לו על המוכר כלום ונראה דפליג אהך דהרשד"ם ומהרש"ך והא ודאי אין טעם לחלק בין בעל הקרקע או נכרים אחרים אם לא שיש לחלק בין מכר דחזקה לשכירות דחזקה:
ט"ז אם ראובן שכר מהנכרי חזקה ועדיין לא פרעו והיה נושא ונותן בחנות ואח"ך נשתתף עם שמעון וישבו בו ימים אחדים ופרעו השכירות מכיס השותפות ואח"ז נתפרדה החבילה אין לשמעון כלום בחזקת החנות מהרשד"ם סי' קע"א משא"כ אם בא לידם בהיותם שותפים כמ"ש שם סי' י"א והביאו הרב מט"ש סי' קע"ו הג"בי אות ק"ך אלא דמהרי"ע במנהגים דף קי"ח ע"ד כתב דבכל גוונא דנין בו גוד או איגוד הביאו הרב מט"ש שם אות קי"ו והוא דלא כמהרשד"ם ואולי ממנהגא הוא דאמר כן:
י"ז שמעון ולוי היה להם בית בשותפות והלך שמעון חוץ לעיר ושלח לאחיו לוי שימכור לו חלקו ולוי כתב לו שיכתוב לו שטר בשמו שמכר לו ואז ימכור החצר ולוי מכרה לתוגר אחד שאחיו שלח לו שטר מכירה ונשארה החזקה ללוי גם אחיו שמעון שותף עמו כנ"הג סי' ק"מ אות ק"ד:
ח"י ראובן שהחזיק בבית שלש שנים והוציא שמעון שטר שמכרה לו וטען ראובן ששטר אמנה הוא נאמן במיגו דאי בעי אמר חזרתי ולקחתי ממך שם אות ר' ממהרש"ך ומהרא"נח:
י"ט ראובן הפציר בשמעון לדבר עם השר שיתן לו שדה וכן עשה ונתנה השר לראובן ע"י הפצרת שמעון החזקה ההיא לראובן אע"ג שסייעו שמעון בבנין ואע"פי שפרע שכירות על ידו. כנ"הג מ"ב סי' ק"מ אות בתג יו"ד ממהראד"ב:
כ' מקום שהסכימו שאין יכולין ליכנס בבית או בחנות שנכנס בו חבירו אפילו החליף הגוי בשל ישראל אינו כלום. הכנ"הג שם ממהרש"ך:
כ"א מי שבא לקנות חזקה מראובן ובא לימלך עם שמעון אם יקחנה ואמר לו קנה אותה כי אין לי זכות בה אין כאן לא טענת השטאה ולא השבעה. כנ"הג סי' ל"ב הג"הט אות י"א מרבו מהרימ"ט ח"ב ח"מ סי' ח"י:
כ"ב מי שלא תבע דמי החזקה זה כמה שנים כתב מהרשד"ם הביאו הכנ"הג סי' קמ"ו אות ק"ו אם יש טעם לשתיקתו לא איבד חזקתו ושם הקשה ש"ות מהרשד"ם אהדדי והרב מטה שמעון שם אות ג' הביא מהרב דבר משה ח"ב סי' כ"ו דכתב מחתימות ח"ור עו"בי שאלוניקי ובתוכם מהרשד"ם דאפילו שתק אלף שנים פעמים לא איבד חזקתו וכ"כ כנ"הג בתשו' סימן ר"ל מה שאין כן שכירות שעבר דניתן למחילה וכמ"ש הכנ"הג סי' שס"ג הג"הט והובא בש"ות זכ"ל סי' ח"י ועיין בחק"ל ח"א ח"מ סימן צ"א מה שפלפל בזה ובמסתעף:
כ"ג החזיק בחורבה ואח"כ בנאה הגוי אין לו חזקה מהריק"ש בהגהותיו סי' ק"מ וספר דרכי נועם סי' י"א ודלא כהרב עין משפט מט"ש שם אות פ"ח ועיין בהכנ"הג שם אות קכ"ג דכתב ממהרש"ך להפך:
כ"ד בענין נזקי שכנים אינו יכול לדחותו אצל הנכרי מהריק"ש שם:
כ"ה ראובן שהי"ל חזקה בבתים בחצר אחד שהרבה שכנים דרים שם והיה פורע לנכרי דבר קצוב ואחר כך הלך מהעיר כשחרב הבית ונפרע הנכרי מהשכנים כפי נימוסה אם בא זה לבנות ביתו צריך לשלם להם כל מה שפרעו לנכרי בשבילו. מט"ש סימן קכ"ח הגב"י אות ח' מהרב תורת חסד:
כ"ו אין קניית הגוי בחזקה כלום. הרשד"ם סימן שנ"ב והביאו מהריק"ש סי' ק"מ:
ז"ך ראובן היה לו חזקה ונשרפה ובא שמעון לבנותה כי היא אצל ביתו ומחה בו שכנו שמגיע לו נזק ואמר לו שמעון שראובן כבר אבד חזקתו וזכה מן ההפקר והלך לוי וקנאה מהגוי זכה במקחו וטוב וישר שיתן לשמעון בעד הוצאת הבנין. הרב דבר משה ח"ב הביאו ה' זכ"ל דף שי"ג:
כ"ח מי שהיה לו חזקת חנות אחד ביריד ונכרי א' נכנס בה וראובן שכר בו מקום קטן מהנכרי אינו חייב לתת למחזיק דמי החזקה. שם מספר באר מים חיים:
כ"ט הקונה המול'קי מהנכרי בשגם המוחזק ידע בזה קודם שקנאה ושתק אפ"ה החזקה לראשון ה' פאת נגב סי' כ"א:
ל ראובן ושמעון היו מחזיקים בבית ועליה של גוי שהלוו לו מעות ולבטחון נתן להם זה והתנו עמו שאם לא יפרעם לזמן פלוני חלוטים להם וקודם שנתנו המעות התנה שמעון שהוא יקח העליה לעולם ואח"כ העליל עליהם הגוי והוצרכו להוסיף לו מעות ונחלטו להם הבית והעליה עתה טוען ראובן שיתן לו שמעון העליה לדור בו כמו ב' שותפין דעלמא בבית ועליה ושמעון טוען על תנאי זה נתתי מעות ע"מ לדור לעולם בעליה הדין עם ראובן מכמה טעמי ואפילו שהגוי לא חור והעליל עליהם דפנים חדשות באו לכאן שעתה הוא שנחלטה להם והתנאי בלא קנין אינו כלום והרי היא כשותפין דעלמא. שם סי' כ"ב:
ל"א ראובן שמכר חזקתו לשמעון ולוי ואח"ך מכרה לשמעון ושמעון נתנה במתנה לנכדו וכל זה לא ידע לוי אחר כך ערער שהחצי שלו כיון שדר בתוכו עם שמעון כיון דנתנה במתנה זכה המקבל דלא עדיף חזקה מדינא דאורייתא דאם נתנה הלוקח במתנה קודם שסילק המצרן בטל כח המצרן וכמ"ש מרן ואפילו למאן דפליג המקבל הוא המוחזק ועל המוציא ממנו להביא ראיה. שם סי' כ"ג:
ל"ב ראובן מכר חזקת חנות אחד שנת תקט"ו ושמעון מכרה ללוי אחר ימים באו יורשי יששכר והוציאו שטר שזמנו שנת תק"ה שיששכר קנאה מזבולון וא"כ ראובן מכר דבר שאינו שלו ולוי טוען שראובן דר בה שתי שנים ולא יותר ולא מיחה יששכר ולא עוד אלא שלאחר מיתתו יורשיו גדולים ואחד קטן היה לו אפוטרופוס ועכשיו כ"כ זמן שהגדיל ולא מיחה הדין עמו אף לפי הדין. שם סי' כ"ד:
ל"ג ראובן שהשכיר חנותו לנכרי אחד לשנה אחת וקודם השנה לקחו שמעון בשכירות לג' שנים וטרם שנכנס שמעון מכרה הנכרי ללוי זכה לוי ואין ראובן יכול לבוא עליו מכח דינא דבר מצרא בשכירות כיון שהוא מחלוקת הלוקח הוא המוחזק. כרם שלמה הובא בהרב זכ"ל דף שד"י:
ל"ד נכרי שיש לו חנות אחד ובא ראובן וקנה ממנו סחורה במנה אדעתא לשכור לו החנות ואח"ך הנכרים לא הניחוהו ואח"ך נכנס שמעון ודר בו ד' שנים ובא לוי ליכנס בחנות מכח הכתב יד שנטל מהשוכר הנכרי זכה לוי בחזקה. שם מ"ה פנים מאירות ח"ב:
ל"ה ראובן היה בחנות נכרי זה י"ז שנה ובא הגוי למוכרו ולפי שראובן היה בטוח בחזקתו לא חשש לו שסבר שימכרנה לו בדמים קלים והלך שמעון ולקחה ממנו ובין כך ובין כך שמע לוי ואמר אני דרתי בה קודם ראובן ומה שלא מחיתי בך לפי שאיני יודע מי שדר בחנות גוי הוא מחזיק יקבל חרם שכך הוא בדעתו וזכה בחזקתו. ה' זכ"ל דף שי"ג מהב"ד:
ל"ו הקונה חזקה מישראל חבירו בעלי החנויות הסמוכות לו יכולין לבוא מכח דינא דבר מצרא אך אם קנה קאמא"דה מהנכרי וקנה גם החזקה שלו מישראל לא דאריא הבריח מעליהם ואף שיש יד ישראל באמצע הואיל והיה הנכרי דר שם. מהרי"ע במנהגים:
ל"ז ישראל יש לו חצי מולק"י וחצי חזקה ושמעון חצי חזקה אבל לא חצי הקרקע ונפחתו הכתלים היאך ההוצאה אם הגוי אלם ואינו רוצה לבנות עמהם. עיין להרב תקפו של יוסף:
ל"ח אם מחל דמי החזקה למי שיקנה הבית אף דדבר שלא בא לעולם מחול. הרב מש"ל בפרק כ"ג מהל' אישות הביאו הרב כסא אליהו סי' ר"ט:
ט"ל ראובן תבע משמעון תוספת שכירות בית ששכר ממנו זמן רב כשער הזול ועתה שנתייקרו הבתים רצה להוסיף עליו ושמעון אמר שזה כמה זמן שנתייקרו הבתים ולא תבע תוספת ממנו והיה פורעו כשער הזול מה שעבר עבר שכבר מחל ומכאן ואילך יקבלנה בתוספת אחר שיתן לו זמן ההודעה כפי הדין. הרב תקפו של יוסף ח"א סי' ל"ד:
מ' ראובן שמכר חלק חזקה אחת. שנפל לו בירושה מאשתו ולבתו יש לה חלק עמו והמכר היה בהסכמת ב"ד ואח"ך חזרה בה הבת ומכרה לאחר מכרה אינו כלום ומכר האב קיים. שם סי' ט"ל:
מ"א ראובן שהיה לו שתות בחזקה אחת ועפי"ז מכרה לאחר וכתב לו שמכר לו כל זכות שיש לו ואח"ך נתגלה שיש לו רביע הדין עמו וחוזר במכר אע"פ שכתב לו שכל זכותו מכר לו. שם סי' נ"ב:
מ"ב מי שמכר קרקעו לנכרי ונשאר לו החזקה כנודע ואח"ך מכרו הנכרי לישראל אחר ונאבד לנכרי שטר קנייתו שקנה מהישראל ואין. לנכרי עוד אכילת פירות שחוזר הגוף לבעל החזקה ואין לו זכות בדיניהם ונעשה המקום הפקר אעפ"כ זכה הישראל הקונה ממנו ודלא כמי שחולק שזכה הישראל הראשון שמכר לנכרי ונעשה הכל שלו. הרב תקפו של יוסף ח"ב סימן נ':
מ"ג מי שמכר חזקתו אדעתא ללכת לא"י וחזר בו ושתק כמה שנים ואחר שנתייקרו רצה לחזור בו המכר קיים כיון שלא פירש בהדיא אדעתא למיסק וכו' שם סי' כ"ד:
מ"ד שני שותפין בחזקה ואח"ך אחד מהם קנה הקרקע מהנכרי יכול חבירו לסלקו בחצי הקרקע כנגד החצי שיש לו בחזקה. שם סי' ש"ך:
מ"ה ראובן הביא קבלת עדות שהחזיק בחנות אחד גוף וחזקה שני חזקה ואח"כ יצא שטר שמוכח ממנו שאין לו אלא הגוף לא איתרע קבלת עדות זה דשמא אחר כך קנה ממנו ממי שמכר לו הגוף שחזר וקנה ממנו החזקה. שם סי' קכ"ז:
מ"ו ראובן החזיק במקום אחד ואח"ך המציאו יורשי שמעון עדות שהיתה ביד מורישם ממושכנת והמנהג שהממשכן מן הגוי יש לו חזקה כמו השוכר הדין עם ראובן מכמה טעמים. שם סי' קל"ג:
מ"ז החזקה היא משלשה מינים האחת חזקת סקריקון כנז' בטור וש"ע סי' רל"ו שהמוכר מוכר פחות רביע והוא של בעלים הראשונים והקונה ממנו יתן רביע לבעלים או שליש המעות ויד בעל הקרקע על העליונה וחזקה זו דין קרקע יש לה ולא נסתפק בה אדם מעולם ועל פי זה נתייסדה תקנת החזקה הנהוגה במוכר קרקעו לנכרי או קרקע ישראל הנמכר בערכאותיהם לבן ברית או לשאינו בן ברית מחמת חובו של נכרי שחייב לו הישראל ודין קרקע יש לה אליבא דכולי עלמא. חזקה ב' היא חזקת ישוב כשהקרקע הוא של גוי ובא ישראל וסייעו או שכר ממנו וזה נתייסד מדין עני המהפך בחררה ובזה הוא שנחלקו אם יש לה דין קרקע. חזקה שלישית ששוכר מהנכרי ומהמחזיק שזוכה גם הוא בחזקה ג' ואע"פ שלא ראינו חזקה זו באופן השלישית הרי הוא בכלל עני המהפך בחררה אבל לדון אותה כקרקע בדותא היא והבו דלא להוסיף עלה ה' זכות אבות דף נ"ב ע"ג וחזקה זו האחרונה לא שמענו אך ורק כשיבוא בעל החזקה להוציאו אם מחמת תוספת אם ירצה לקבלה בתוספת כפי העת והזמן הנה מה טוב ואם לאו אין כופין אותו אלא שאם המחזיק רוצה אותה לעצמו לדור בו או לבנו צריך למוסרה לו: