אור ברסלב
ויקרא אברהם חשן המשפט › סימן לב

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

חשן המשפט · סימן לב

סימן לא

בא לידינו שטר ששלחו מא"י לפה מתא והוא שהר' פלוני בפ' הספינה שעלה מהכא להתם נישאת לו אלמנה אחת שהניחה קודם נישואין סך מה מופקד ביד אחד להתעסק בו בתנאי שאם מתה שם בתוך שנה ראשונה שינתנו לעניי העיר ואם חייתה יותר משנה כשתשלח עליהם שישלחום לה קרנא ופירי וקרוב לגמר השנה ממש שלחו מתם שטר אחד שהאשה הנז' הודית שחייבת לבעלה פ' הנז' סך מה שהוא שיעור ממון הנז' ולא יהיה פרעונם אלא מהסך המונח אצל פ' בעיר פ' ואח"כ כתב פ' הנז' שטר הרשאה לבנו העומד עמנו בפה מתא והוא גברא אלמא וגבאו מעצמו וברוך היודע אם הגיעו ליד אביו ובשטר כתוב שקבלה עליה סברת מהרח"ש ולקמן בע"ה נדבר מזה ונתחכמו לכתוב זה ולא שיכתבו שטר הרשאה על שמה בשם המורשה הנז' אז זולתו שחששו שמא תמות קודם הגיע הסך זה לידו ויהיה נודע זה אצלינו שאז בטלה ההרשאה כמובן מלשון מרן סי' קכ"ב וכמ"ש הסמ"ע וגם הש"ך שם שכ' הואיל וכתבי' אגב ארבע אמות קרקע אין לחוש ה"מ בעסקא ופקדון וכמ"ש שם או שמא יבטל המרשה להמורשה וזה בכל אופן כמ"ש הש"ך שם והם כל מגמתם לזכות בממון מכח בעלה דוקא כדי שאם תמות הכל לבעלה והם יטלוהו אחר מיתת בעלה אם הגיע הממון לשם שאם לא כן לא יזכה בו בעלה דמעיקרא לא הכניסתו לו לא בנכסי צ"ב ולא בנכסי מלוג ואם היה נשאר בכאן זכו בו עניי העיר ומה שלא כתבוהו בלשון הודאה לבד שהודית הודאה גש"וק שסך כ"וכ שביד פ' בעיר פ' הוא של בעלי פ' בהאיך דאיסור גיורא הנז' בבתרא דקמ"ט איברא דנדון ההוא בש"ס בש"מ איירי י"ל דה"ה בריא וכמ"ש התוס' בקמא דק"ד והרי"ף והרא"ש הביאו לשון הש"ס כמות שהוא והרמב"ם בפ"י מה' זכיה וטור וש"ע לא כתבוה אלא בש"מ י"ל דלשון הש"ס נקטי ולעולם לאו דוקא וכן מוכח מדברי מרן בכ"מ בפי"א מהלכות מכירה דין ט"ו רמזו הרב חיד"א בבר"י ח"מ סימן מ' דק"ח ושם עמד על פרט זה והביא כת המחלקים בין ש"מ לבריא ומכללא הקשה להרשב"ץ ח"א סימן קנ"ב ובח"ג סי' שי"ט ושכ"ה שכ' בפשוט דדעת כל הראשונים אין זה אלא בש"מ וכן הק' המט"ש סי' ר"ן על הרשב"ץ אלא בסי' ר"ז בשרמז דברי מהר"ץ אשכנזי דנקיט לאידך גיסא לא העיר עליו כמו שהעיר הרב חיד"א שם ובס' נשמת כל חי למופת הדור עטרת החיים ח"מ סי' ח"י דנ"ט הביא מהרשב"ש סי' תמ"ב דההודאה כשאינו חב לאחרים מהני במטלטלים ושם הקשה גם על הרשב"ץ ועיין להרשב"ש עוד סי' תק"ד דנקיט ואזיל כסברת הרב אביו ומ"ש שם מבעל העיטור דאפילו בש"מ לא מהני הודאה מדברי הרב אביו שם מוכח דאינו כן אלא דב"הע סבר דבבריא לבד הוא דסבור דלא מהני הודאה ואף שהדבר שנוי במחלוקת אי מהני הודאה בבריא אינהו דגרירי בתר מרן וכ"ש בע"הק צפת את"ל דהוא מאריה דאתרייהו הרי בתשו' אבקת רוכל סקמ"ה רמזו המט"ש סי' ר"ן מבואר שדעתו גם בבריא מהני ואנחנו בני מערב חיצון ופנימי גרירי בתר מרן ובשגם הר' חיד"א בהשמטותיו לח"ש ח"א כתב שיש לצדד בזה אם דבריו גם בתשובה קבלו עלייהו או דוקא בש"ע ודלא כמ"ש שם סי' ע"ד אות י"א מרבו ומהרב משאת משה שגם דבריו קבלנו עלינו וסיים הוא ודברי טעם הם שבתשובותיו בפרטות הם הלכה למעשה הנה הרב מהרי"ח בחק"ל ח"ג הגד"מ דף ע"ד הביא דבריו ובירר שכן הוא האמת ויש להרגיש על הרב נשמת כל חי שם שלא הזכיר מתשובת מרן הנז' אבל הרב חיד"א בעסקו בבר"י לא נדפסו ש"ות אלו בימיו אז אלא דבס' ש"הג ח"א דל"ח כתב שראהו בכ"י בעיר איזמיר גם בח"ב דף מ"ו כתב כן וכן בס' ועד לחכמים דכ"ג ודמ"ו ונמצא דדברי מרן בתשו' מכוונים עם דבריו שכתב בכ"מ הנז' ושם כתב הרב חיד"א שכ"ד מהר"י בן מיגאש והרא"ם בתשו' והרדב"ז בח"ה סי' ש"א ש"ך וכן ראיתי למהריק"ש בהגהותיו סי' ר"ג וא"כ מצו למעבד הכי ואין כאן שום נדנוד:

והנה בלשון החיוב שכתבו לדעת מהרח"ש אע"פ שאין הספר מצוי אצלנו כן מצא חיים בס' פרי הארץ ח"ב סי"א דקל"ב וכן הרב פ"הא ח"א ד"ס שכתבו כן משמו דסבר דמלוה ע"פ נקנית בחיוב ותמיהא לי טובה והלא מילתא כמעט הוא פשוט בפרט למרן ס"ס ואמאי יחסוה למהרח"ש דהרי כתב בס"ס דשב"ל או שאינו ברשותו נקנה בחיוב ושם ביאר בב"י שכ"כ הרב בע"הת והרשב"א ובסי' ר"ט הוסיף שכ"כ רבינו ירוחם ועיין בכנ"הג סי' רי"א ממהריב"ל שדבר שאינו ברשותו הוא יותר מוסכם מדבר שלא בא לעולם ובב"י סי' ר"ט כתב דמלוה ע"פ הוא דבר שאינו ברשותו ומטבע נמי נקנה בחיוב עיין מ"ש כנ"הג סימן ר"ג הג"הט אות מ"ד ובתשו' שרמז שה וכ"ה דעת מרן בתשו' א"ה דנ"ה ע"ד ודנ"ו:

וישלח אברהם את כל זה לע"הק צפת את"ל ועמד קנה במקומו:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה