ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט · סימן ל
האי פסקא דדינא מח"ור עו"בי תונס יע"א ולהיות שפתותיהם דובבות ויעתק משם הדברים כמות שהם ואגב ריהטא אעלה על אר'ש כאן לבסוף מה שנ"ל אני הצעיר לדקדק קצת בדברי קדשם:
ליד החכמים השלמים הדיינים המצויינים יושבים על מדין אשר אור תורתם זורח בעיר טראבלס יע"א יחיו דגן ויפרחו כגפן כיר"א:
ממד'בר קדמות שב'חי שלמים שלומות אלומות מאליפות מרובבות מינן ב"ד דח"ל:
אותותינו אלה יביעו ידברו על דבר הלכה אשר הגיעו לידנו ממח"ק הנשאלה בפנינו ודין נוסחה יעקב וראובן עשו שותפות עם שמעון וכל אחד הטיל לכיס השותפות איזה סך כמש"ו ושמעון פשט לו את הרגל למד"ה אח"ך עמדו יעקב וראובן ושלחו הרשאה ללוי ומסרו לו שטר השותפות כדי לעמוד בחרקייהו להתפרע משמעון הנז' ואחרי כמה שנים נלב"ע לוי המורשה הנז' ואחרי מופלג הלך ראובן שהוא אחד מהשותפים הנז' למקום שמעון הנז' ותפס אותו לפרוע לו הקרן והריוח ושמעון טוען פרעתי ללוי המורשה הנז' כל סך שחייב להם וראובן טוען אם פרעת להמורשה הנז' היה לך לכתוב ע"ג השטר כמו שכן כתוב ע"ג קצת מפרעון מסך החוב שביניהם ועוד שטרך בידי מאי בעי וכיון שאתה מודה שלא שלחת לידי אפי' שוה פרוטה וגם לא יש עדים שפרעת להמורשה הנז' מחוייב אתה לפרוע לי כל הסך הנשאר בשטר ושטר השותפות הנז' וההרשאה נמצאו באמתחת המורשה הנז' וטופס השטר ביד ראובן הנז' היכי לדיינו דייני וכו' ע"כ נוסח השאלה אשר שלחו משם ממח"ק קדמנא אנן ב"ד דח"ל:
והנה מתוך סגנון השאלה הנז' מבואר דדבר זה לא בא לפני רו"מ וגם לא באו להתדיין ראובן ושמעון הנז' בפני רו"מ אלא שעמד השואל ושרטט וכתב לנו להודיעו להיכן הדין נוטה כי נפשו לשאו'ל הגיעה לעמוד על רזא דנא וכדי שלא להשיב פני השואל ריקם כתבנו שורותים אלה בקצירת האו'מר לרו"מ להודיע להשואל הנז' היכן הדין נוטה:
הנה מה שבא בשאלה דטען שמעון דפרעתי להמורשה וכו' וראובן טוען כיון דהשטר בתוקפו עומד אי איתא דפרע להמורשה הנז' היה לו לכתוב ע"ג או להחזיר לו השטר ולא דמי למ"ש הפוסקים ופסקו מרן סי' נ"ט מלוה שהוציא שטר חוב על הלוה והלוה אומר פרעתי והמלוה אומר איני יודע אינו גובה בו ולא אמרינן אי איתא דפרעה הו"ל להחזיר ללוה וא"כ יש מקום לומר כנ"ד דמי כיון דהלוה טוען בריא שפרע. להמלוה והמלוה אינו יודע אם פרע להמורשה או לאו אינו גובה בשטרו ולא אמרינן שטרך בידי מאי בעי כיון דהמלוה טוען איני יודע הא ודאי ליתא שהרי הטור שם סיים וכתב בטעם זה משום דהו"ל לידע בשטרו אם פרע אם לא מבואר דדוקא דאיכא טעמא משום דהו"ל לידע בשטרו אם פרע אם לא אבל גבי יורשין דהוציאו שטר והלוה טוען פרוע והיורשין אומרי' אין אנו יודעין גובין דלא הו"ל לידע וכ"מ בכמה דוכתי ובדברי הפוסקים בסי' ק"ח ס"ה וא"כ בנ"ד נמי דטוען הלוה פרעתי ליד המורשה והמלוה לא הו"ל לידע הוי דיניה כיורשין וכ"כ המבי"ט ח"א סי' רי"ג וכ"כ הש"ך בסי' קכ"ב סי"ז ע"ש וכ"כ האחרונים וכעת אכמ"ל כי לא עת האסף ועוד בה דמת המורשה הנז' והלוה טוען פרעתי להמורשה הוי דינו כיורשין ודינא הוא דלישתבע ראובן הנז' כעין שבועת היורשין דאינו יודע אם פרע ליד המורשה הנז' גובה שטרו ממנו והיינו דוקא אם השטר מקויים דאל"כ נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אומר מזוייף אי אית ליה מגו זה וכמבואר:
ברם לכאורה יש מקום לומר בנ"ד דשמעון נאמן בטענתו שאמר דפרע ליד המורשה הנז' והוא כיון דבנ"ד השטר הוא שטר שותפות וקי"ל דהשותפין ש"ש זה לזה ואינם חייבין אלא בגניבה ואבידה והיינו דוקא אם אחד מתעסק בו לזמן ידוע ונאבד בזמן שמתעסק בו וכו' וכמ"ש מרן בח"מ סי' קע"ו אבל באונסין לא מחייב ואם כן נאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו נאמן נמי לומר פרעתי וכמ"ש הרמב"ם בפ"כב מה' שכירות ופסקו מרן סי' רצ"ו ס"ב ואם טען וכו' אמת שהפקדת בידי או השאלתני או השכרתני אבל החזרתיו לך נשבע היסת ונפטר אפי' הפקיד בידו או השכירו או השאילו בשטר נאמן בשבועה בנק"ח לומר החזרתיו במגו שהיה יכול לומר נגנב אם הוא ש"ח או נאנס אם הוא ש"ש או מתה מחמת מלאכה אם הוא שואל וכשם שאם היה טוען היה נשבע בנק"ח כך אם טוען החזרתיו צריך לישבע כעין של תורה וכו' יעו"ש וכן קי"ל גבי שטר עיסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון אם יצא שטר כיס על היתומים שהיה אביהם מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה' שלוחין ופסקו מרן בסי' ק"א הנה היכא דאית ליה מגו דנאנסו נאמן לומר פרעתי ובנ"ד נמי כיון דאית ליה מגו דנאנסו נאמן לומר פרעתי והאי דנ"ד עדיפא מהאי דשטר עיסקא דההיא אינו נאמן לומר פרעתי אלא בפלגא דפקדון משום דבפלגא דמלוה לית ליה מגו אבל בנ"ד אפילו נאמר דש"ש הוא מ"מ לא מחייב באונסין וא"כ נאמן זה לומר פרעתי העסק מגו דנאמן לומר נאנסו העסקים וכ"כ מהר"י אדרבי שי' ק"ב כעין זה יעו"ש:
אך כל יד המרבה לבדוק יראה דבנ"ד לא מהימן שמעון והוא דמלשון השאלה וגם מסגנון לשון השטר של השותפות מבואר דשמעון הוא היה המתעסק וראובן ושמעון הטילו סך השותפות וגם שמעון הטיל עמהם חלקו והניחו כל העסק ביד שמעון והוא היה המתעסק וכיון שכן יש לחקור בשנים או שלשה שנשתתפו יחד והטילו כל אחד סך לצורך השותפות והיה אחד מתעסק לבדו ונו"נ אי הוי דיניה כמקבל עיסקא והוי דיניה פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם נאנסו חייב באחריות חצי העסק או נאמר דהוי דיניה כשותפין דעלמא ופטור מהאונסין ודבר זה הוא בפלוגתא איתמר בין הראשונים והזכירם מרן בי"ד סי' קע"ז וז"ל ולענין שנים שנשתתפו שכל אחד הביא מעותיו ואחד לבד מתעסק בהם להרמב"ם בפ"ו מה' שלוחין דינא שוה להיכא שכל אחד מאחד והאחר מתעסק בהם וזה לגבי המעות ששם אותו שאינו מתעסק שדינם פלגא מלוה ופלגא פקדון אבל להסמ"ג ולהרי"ף בשערים כיון שכל אחד הביא חלק מעותיו אע"פ שזה מתעסק לבדו אין זה קרוי עסק אלא שיתוף וחולקים הריוח וההפסד כמו שירצו ואין בזה משום רבית יעו"ש ומרן בש"ע שם לא הזכיר מזה כלום וכן מור"ם ומהריק"ש שם פסקו כהסמ"ג והרי"ף שבשערים וא"כ בנ"ד לדיעה זו נאמן לומר פרעתי כל העסק במגו דאי בעי לומר נאנס כל העסק ולדעת הר"מ במז"ל אינו נאמן אלא על פלגא דפקדון ואם כן שמעון דטוען פרעתי ליד המורשה אינו נאמן אלא בפלגא הסך הכתוב בשטר ובדעת מרן כתב הרב חיד"א בשיו"ב שם דמסתמות דבריו בש"ע נראה דפוסק כהרמב"ם ואע"ג דכנ"הג שם בי"ד כתב דהרמב"ם יחיד בדבר כנגד הסמ"ג והרי"ף בשערים כבר כתב שם אות נ"ח מהרב מש"ץ ח"ב סי"ו דמצי המוחזק לומר קי"ל וכ"כ הרב כהונת עולם בנימוקיו שם לי"ד ובתשובה סל"א דהרמב"ם אינו יחיד בדבר והביא מהריטב"א ורבינו ירוחם דהכי סברי יעו"ש ומ"מ כל זה לא יהגה מזור בנ"ד דמ"מ בנ"ד שמעון הוא המוחזק ומצי למימר קי"ל כהסמ"ג והרי"ף בשערים ולדעתם כבר כתבנו דאית ליה מגו דנאנסו ונאמן שפיר בטענתו:
האמנם נראה דעכ"ז אינו נאמן שמעון לטעון פרעתי במגו דנאנסו והוא כיון דכבר כתבנו דלדעת הרמב"ם בנ"ד שמעון המתעסק בעסק ההוא לבדו הוי דינא פלגא מלוה ואינו יכול לומ' נאנסו בחלק המלוה וכבר כתבנו דהרמב"ם אינו יחיד בדבר דאיכא מהפוסקים דס"ל כוותיה וכמדובר. נמצינו למידין דמגו דנאנסו דאית ליה לשמעון הויא פלוגתא דרבוותא וכבר כת' כנ"הג ספ"ב בכללי המגו אות קע"ט משם המבי"ט ובר מניה מהרימ"ט ומהרדב"ז וממהר"א ששון וממהר"י הלוי דסברי מרנן דמגו דאי בעי אמר טענה דאית בה מחלוקת הפוסקים לא אמרינן ויהיב שני טעמים לדבר משלו אי משום דלא בעי למימר טענה שאם יתפוס כנגדו אין מוציאין מידו ולמ"ד דמוציאין הטעם הוא שאינו רוצה לזכות בדבר שהוא במחלוקת אלא רוצה בדבר שהוא אליבא דכ"ע יעו"ש והגם שסיים שם לכתוב מהריב"ש סי' תצ"א מגו במקום מחלוקת אמרינן מ"מ כתבו האחרונים דההיא דהריב"ש לא מיכרעא דשאני התם דאיכא חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ולכך אמרינן במגו כל דהוא נאמן מה שאין כן בעלמא דליכא הך חזקה הדרינן לכללין שפיר דמגו במקום מחלוקת הפוסקים לא אמרינן:
וא"כ דון מינה ואוקי באתרין בנ"ד נמי אין להאמין לשמעון במה שאומר משום מגו דאי בעי אמר נאנסו דמצינו למימר שפיר דהא דלא טעין נאנסו משום דלדעת הרמב"ם מתחייב בפלגא דמלוה בכל האונסים ולכך טוען פרעתי ולפי דעתו דצודק בטענתו לית בה משום מחלוקת וזוכה במה שתחת ידו לכ"ע ומגו בזה לא אמרינן וכמבואר:
ומעתה למדנו בנ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו משום דאיכא דעת הרמב"ם דסבור דפלגא הוא מלוה ואינו נאמן בטענה דאומר פרעתי כיון דלית ליה מגו מיהו אכתי צריכין אנו לברורי אפילו שנאמר דקי"ל כהרמב"ם דזה המתעסק לבדו הוי דיניה כמקבל עיסקא אם כן נאמן לומר פרעתי בפלגא דפקדון במגו דנאנסו במגו דהוה שטר כיס היוצא על היתומים:
הא ודאי בורכא היא דאם שמעון זה שיש בידו העסק טען שהסך שבשטר פרעתי ממנו החצי בהא ודאי לית דין ולא דיין שנאמן בטענתו במגו דנאנסו והוי דיניה כשטר עיסקא אכן מבואר מתוך השאלה ששמעון טען שפרע כל הסך ליד המורשה בהא ודאי אינו נאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו דטענת המגו אינה אלא בפלגא דפקדון וטענת פרעתי בכל הסך העסק ובכה"ג לא אמרינן מגו וכמ"ש מהרימ"ט ח"א סי' ס' וז"ל הצריך לעניינינו ובנ"ד נאמן דטענתו במגו דנאנסו או נפסדו וכי תימא אם היה אומר כן היה מפסיד בין כך ובין כך כההיא דשטר כיס היוצא על היתומים וכיצר יהא נאמן על כל התביעה ועוד שדין הוא שאפילו על החצי לא יהא נאמן שאין זה מגו שהוא יודע שאם היה טוען כך היה צריך לשלם פלגא דפקדון ולכן טוען להד"מ כדי לפטור עצמו מכלום והוא הדין גבי שטר כיס דהיינו עיסקא בשטר לא מהימן לומר פרעתי דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי אלא משום מגו דנאנסו וכו' כי אמר החזרתי הכל לא מהימן אפי' בפלגא דפקדון שהיה יכול לומר נאנסו שאין זו מגו שהוא סבור ליפטר מן הכל והכי מוכח מהתוס' וכו' וכן דקדקתי מכמה דוכתי וכו' יעוש"ב הרי דמהרימ"ט הוכיח במישור דבשטר כיס גופיה אם טען החזרתי הכל אינו נאמן גם בפלגא דפקדון:
אמור מעתה בנ"ד נמי ששמעון טען שפרע כל הסך הכתוב בשטר להמורשה אינו נאמן אפי' בפלגא דפקדון ומצי ראובן לומ' לו שטרך בידי מאי בעי דאזדא לה מגו דידיה וא"כ קם דינא דשמעון אינו נאמן בטענתו ודינא הוא דראובן יקיים שטרו וישבע שבועה כעין שבועת היורשים שאינו יודע ושלא הגיד ולא צוה לו המורשה הנז' וגובה כך סך קרן הנשאר בשטר ויברר חשבונו עמו על הריוח ואם טען שפרע הריוח ישבע שמעון ויפטר זהו שורת הדין ומ"מ היותר טוב לפשר ביניהם פשרה קרובה אל הדין כי מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא וכמבואר ולכן היותר טוב לפשר ביניהם ור"ומ תעמדו על רזא דנא ויבא שכמ"ה:
כה דברי בפה מתא תונס יע"א בסדר ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום אתן שנת
ורב שלום
בניך ליצירה ושריר ובריר וקיים:
הצעיר יצחק טייב ס"ט הצעיר יוסף אריכס ס"ט הצעיר שלמה ע"ה יהודה בר אברהם נטף ס"ט הכהן טנוגי ס"ט