ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט · סימן כט
שותפין מאבות לבנים ואח"ך אחד מהאבות עם בן אחיו והיו נושאים ונותנים ביחד ועיסה אחת לכולם ולא היה ביניהם שום קפידא שהבן הנז' אין לו שום טיפול רק הוא ואשתו ודודו השיא בת אחת כפי כבודו ובת אחרת משודכת והיה מכין לה נדוניא ואח"ך נלב"ע דודו והבן הנז' נושא ונותן בנכסים ובכלל פרע לאיזה בעלי חובות נכרים שדודו חייב להם שהיתה רבית אוכלת בהם וכן פרע לאיזה בעלי חוב שהיו בידם משכונות מדודו וקיבל מהם המשכונות וכן פרע לאיזה שברור אצלו שלא פרעם דודו ובתוך זמן זה השיא בת דודו המשודכת כפי כבודו בנדוניא הוגנת ואחרי כן קמו בעלי הבנות לחלוק עמו בעזבון הנוגע לנשותיהם מאביהם והראה להם חשבונו מה שהכניס והוציא מהחובות שפרע והם צווחי ככרוכיא דאעיקרא מת אחד מהשותפין בטלה השותפות ומה שנתעסק אחר שמת דודו לו לעצמו יען שראו שיש הפסד בכל שנתעסק אחר מיתת דודו וכן הבעלי חובות שפרע להם מי הרשהו לעשות כן ואחר התבוננות נראה בטענת כשמת אחד מהשותפין בטלה השותפות הנ"מ כשביטלוהו בפירוש ביתומים גדולים בפני עדים וביורשין קטנים בפני ב"ד כמ"ש הגאונים שרמז כנ"הג סי' קע"ו הג"הט אות קע"ז וכל שנתעסק בסתם גם ביתומים קטנים כתב מהרמ"ג ס"ה דהכל לאמצע לריוח או להפסד וכן רמז שם מכמה רבנן סבוראי וכ"כ מרן בתשו' באבקת רוכל סקל"ו וכ"כ מהריק"ש סע"ד בתוך התשובה ועיין מה שציין הרב מט"ש שם אות קס"ד קס"ו והרב דבר משה ח"ב סימן קי"ז דקל"ח ע"ד מייתי כדברי מהרמ"ג ודעמיה ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ע"ט והביאה הב"י סקע"ו אות נ"ג לבד מהרש"ך סק"ח והרב נאמן שמואל סק"א דסברי דבסתמא הריוח לאמצע וההפסד לו לבדו ובנ"ד דהיתומים גדולים יודה מהרש"ך דהרי בעל הבת הנשואה וכן הבת המשודכת ראו מה שנשא ונתן ושתקו יחדו והרי הרב נאמן שמואל שם כתב דביתום גדול ויש לו אח קטן יודה מהרש"ך שגם ההפסד לאמצע כ"ש בשניהם גדולים ודע דמ"ש הרשב"ש סימן ר"ב דגם בנתעסק סתם הריוח לו לעצמו והביאו הר' זרע יעקב סוף סס"ג הנה מהרי"ע בבית יהודה במנהגים ריש דקי"ט לא חש אפילו להזכיר דבריו ופסק בסכינא חריפא כמהרמ"ג ודעמיה והחק"ל שם כתב על הרשב"ש דסבר' יחידה היא וגם הר' זכות אבות די"ט ע"ד עמד על דבריו ובמה שפרע לב"ח נמי אין עליו אשמה אם בכ"י שביד הנכרים שרבית אוכלת בהם יפה עשה דהרי ב"ד נזקקין לזה לפרוע גם מהיתומים קטנים ותו כיון שהוא יודע בבירור שלא פרע להם דודו בשגם אינו נאמן אלא על חלקו בלבד מ"מ יתחייב על הכל מדין ערב וכשהכל בידו נאמן מטעם מגו וחוזר ופורע ממה שפרע על דודו וכמ"ש הגו"ר ח"מ ריש כלל ב' ואם בחובות שיש בידם משכונות מדודו והם ג"כ רבית אוכלת בהם יפה עשה אם מטעם שרבית אוכלת בהם אם מטעם דהמשכונות מסתמא שווים יותר והרי הרויח היתרון ההוא כשלקחם מידם:
ואירע בדבר הזה שדודו אבי הבנות הנז' הניח אחריו שתי נשים האחת זקנה והב' בחורה שהיא אם הבנות הנז' ותפסה כל המטלטלי שבביתה והוליכתם לרשות אחרת שחששא לא יגיע לה כלום מכתובתה כיון שיש כאן אשה אחרת הקודמת לה ואיברא אם אין כאן רק שעבוד מטלטלי ומקרקעי בלבד בכתובתן היה מקום להסתפק דבעינן שידעו העדים דמטלטלין אלו היו לו מקודם דאל"כ הו"ל כלוה ולוה שיחלוקו ואם קדם המאוחר זכה וכמ"ש מרן סק"ד אבל אנן נהגינן לכתוב בכל הכתובות מה שקנה ומה שעתיד לקנות וכמ"ש מרן א"ה ס"ק ובזה דוקא אם מכר או נתן הבעל או מכרו היורשים אינה טורפת משא"כ אם גבה המאוחר מוציאין מידו ואין כאן ת"ה בזה כמ"ש בב"י ס"ס ושם בש"ע ובסק"ד וקי"ג ודלא כהמבי"ט ח"א סימן קע"ז שרמזו שם ס"ס בב"י וכמ"ש כנ"הג שם הגב"י אות ה' ואנן בתר מרן גרירי ואין לנו לזוז מדבריו וכ"ש שרבים ועצומים כותיה וכמו שרמז כנ"הג והמט"ש ס"ס:
והנה מה שכתב הב"י בכ"מ פי"ח מה"א על מ"ש הרמב"ם שם ואם תפסה מטלטלין בכתובתה בחיי בעלה גובה מהן אבל לא לאחר מיתה וכתב עליו הנ"מ לדינא דגמרא דמטלטלי אינה גובה מהן אבל לדידן גובה מהם אפי' לא תפסה ע"כ כל זה אינו ענין לב"ח מוקדם או לכתובה הקודמת לה ואע"ג דזה פשוט הוצרכתי לכתבו להיות שראיתי למרן בתשובתו הרמתה א"ה ס"ה דדבריו שם סתראי נינהו למ"ש בכ"מ שם שבתשובה הנז' כתב דתפיסה לכתובה צריך תפיסה מחיים ואם תפסה לאחר מיתה אינו כלום ואם למזונות אפי' אחר מיתה מהניא וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ועוד כתב שם דתפיסה לכתובה צריך להיות או מסמטא או מר"ה והוא דעת רש"י בתשובה הביאו המרדכי בפ' אלמנה וכ"כ בב"י א"ה סי' צ"ג גבי מזונות נמי לדעת הרי"ף שהביאו רבינו ירוחם אבל שם בכ"מ כתב בסתם דתפיסה דלאחר מיתה מהניא ולא ביאר אם ברשותיה או ברשות אחר ובענין המזונות בא"ה סימן צ"ג כתב בסתם אפילו תפסה ככר של זהב לאחר מיתה נמי אין מוציאין מידה ומשמע שגם שהוא ברשותה ודלא כמ"ש מור"ם שם וטעם יש לחלק בין כתובה למזונות שהם חיי נפש:
ואחר החיפוש מצאתי לכנ"הג שם בא"ה שם אות נ"ז ולהרב יא"ה ח"ב שם אות נ"ד שהעירו בסתירת דבריו מ"ש בכ"מ למ"ש בתשו' ועיין בזה להחק"ל ח"א ח"מ סימן ע"ה מ"ש בזה והקשה שם על. הרב מגן גבורים סע"ה דמסתמיך ואזיל על דברי מרן בתשובתו הנז' ולא הרגיש ממ"ש בכ"מ וכן יש להרגיש על הרב דברי מרדכי להר"י קרישפין א"ה סי' יו"ד דגם הוא אזיל ומסתמיך על מ"ש מרן בתשובה הנז' ובודאי כסתם מרן בש"ע סי' צ"ג קי"ל דסתם וכתב אפי' תפסה ככר של זהב לאחר מיתה אין מוציאין מידה ודלא כמ"ש בב"י שם לדעת הרי"ף שהביאו רבינו ירוחם ודע דכשמרן סותר ממ"ש בתשובה למ"א לא קי"ל כדברי התשו' וכמ"ש כן לגבי הרא"ש שכתבו מרן פעם ופעמים וכמ"ש בס' מר ואהלות דל"ו זולתי אם ראו שהאלמנה מבזבזת וכיוצא דצריכין אז לראות תיקון גם ליורשים ועיין בפרט זה בספר די השיב א"ה סי' ט' הנדפס מחדש מ"ש ואין הפנאי מסכים לעמוד בדברי קדשו: