אור ברסלב
ויקרא אברהם חשן המשפט › סימן כב

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

חשן המשפט · סימן כב

סימן כא

אמרתי אעלה על אר'ש ענייני חזקות דצריכי גבן אלה חוקות מרבנן סמוכי. זר'ח ברוכי:

א' הסכמת החזקות אזלינן בתר רובא. כנ"הג י"ד סי' רכ"ח הגב"י אות רמ"ו:

ב' עיקר תקנת החזקות לצורך הנכרים היתה להסיר מעלינו תלונת אדוני הארץ שאנו מחלישין כח קרקעותיהם הוא היה מונה שלשים פרטים. הג"ור ח"מ כלל ו' ובחק"ל ח"א ח"מ דף קמ"ג:

ג' כיון דחזקות דנים בהם דין קרקע. ישראל הקונה מגוי חזקה אינו קונה אלא בכתיבת השטר עם הכסף ובמקום דדינא דמלכותא שנקנים בכסף קנה כנ"הג סי' קצ"ד הגב"י אות ה' וכן אם מכרה הנכרי לישראל במלוה וכן אם נתנה במתנה קנה. מהריק"ש סי' קצ"ד:

ד' אם הנכרי מכרה לישראל במלוה וכתב לו בערכאותיהם והחזיקו בה ואח"ך מכרה לגוי אחר במחלוקת היא שנויה כנ"הג שם אות ו' ולא דמי למ"ש מני"ר בסי' ק"מ בישראל שהלוהו מעות לנכרי ונתן לו בית לדור בו דהויא חזקה דשאני שכירות דנקנה בכסף בלבד וכמ"ש מור"ם סי' צד"ק. ובאם קנה במלוה דאינו כלום גם אם החזיק הקונה שלש שנים אינו כלום דמחילה בטעות היא דלאו כ"ע דינא גמירי דהמלוה אינו קונה. כנ"הג סי' ר"ד אות ה':

ה' אע"ג דחזקה דיינינן בה כדין קרקע לכל מילי מ"מ שוכר קרקע לחבירו סתם פירושו מול"קי ולא חזקה ואם נמצאת חזקה מקח טעות הוא. כנ"הג סי' רי"ו הגה"ט אות ט"ו וסי' רל"ב הג"הט אות נ"ה:

ו' המו"לקי מהגוי דהמנהג לתת סך מה למחזיק ולאו כל כמיניה להקונה המול"קי לומר למחזיק קח ממני המול"קי שלקחתי וכמ"ש מני"ר בסי' ק"מ אות ל"ה ואם אין המנהג לכתוב שטר נאמן לומר פרעתי כנ"הג סי' קצ"א הגב"י אות כ"ו אבל בסי' ע' הג"הט אות ו' הביא מחלוקת בזה בסתם ולא הזכיר מהשטר ובאם טען שמחל לו החזקה עיין לו בסי' ק"מ אות ז':

ז' אם שכר הגוי לראובן במסירת המפתח ולא קצב עמו ואח"ך שכר לשמעון וקצב שמו ראובן הוא הזוכה. כנ"הג סי' קצ"ה הג"הט אות יו"ד:

ח' ראובן ושמעון החזיקו בחזקת נכרי ראובן החזיק בנתינת המעות לנכרי ושמעון החזיק במסירת המפתח הסכמת העיר הפותח והסוגר הוא הזוכה כנ"הג ססקצ"ב:

ט' אם נפלה ונשדפה וחזר הנכרי ובנאה חזקתו קיימת כנ"הג סי' ק"מ אות צ"ז וצ"ח ועיין בזכור לאברהם ס"ב דף ש"ח והיינו דווקא שבנאה אבל לא אם מכרה לישראל אחר והקונה ההוא בנאה:

יו"ד מכר קרקע וחזקה בבת אחת ולא פירש כמה . שווי החזקה וכמה שווי הקרקע שורת הדין אע"פי שלא קנה הקרקע מכח דבר שלא ברשותו או מצד אחר קנה קרקע החזקה אם ירצה הלוקח יחזור המוכר להלוקח שווי. הקרקע ותשאר לו החזקה כנ"הג סי' רי"ו הג"הט אות ו'.

י"א החזיק בחנות החזיק גם באוירו לכשיבנה. משחא דרבותא ח"ב מח"מ סי' ק"מ ממהרשר"ם:

י"ב החזקה היא לא שנא שכר מהנכרי המול"קי או החזקה כנ"הג סי' ק"מ אות י"א ממהרש"ך וכ"כ הרב משחא דרבותא שם דהוא הפך ממהרשד"ם סי' קע"א וגם הפך ממ"ש כנ"הג ממהדורא בתרא ממהרי"בר:

י"ג ראובן השכיר חנות מנכרי לזמן ה' שנים בל"ה פרחים והתנה עמו שאם יסלקנו תוך הזמן יתן לו כל הפרחים ובא שמעון והשכירו מהגוי תוך הזמן מוציאין מידו. כנ"הג סי' רל"א הג"הט אות י"ד:

י"ד המעלה חזקת חבירו ובשבילו צריך הישראל לפרוע לנכרי חייב לשלם משום דינא דגרמי. כנ"הג סי' ק"מ סקנ"א:

ט"ו ראובן ושמעון שגירשו לתוגרמים שהיו דרים בחצר אחד והחזיקו כל אחד בחלקו המיוחד לו ולאחד שהחזיקו מכר ראובן חזקתו לשמעון ולאחר ימים חזרו התוגרמים לגרש היהודים מאותו חצר ובכללם נגרש שמעון אעפ"כ חייב שמעון לפרוע לראובן אם לא פרעו דאדעתא דהכי נחית כיון שהם גירשו אותם מתחילה כנ"הג סי' רכ"ו הג"הט ממהרש"ך ח"ב סי' קפ"ב ויש לחלק בין זה ובין מ"ש בסי' שי"ב אות מ"ד מהמבי"ט דאם גירשוהו הנכרים חייב להחזיר דמי השכירות שקיבל ממנו וכן במ"ש בסי' רכ"ה הג"הט אות ג' ממהרשד"ם ומהרש"ך דהמוכר חזקתו לחבירו והוציאו הנכרי אין לו על המוכר כלום ונראה דפליג אהך דהרשד"ם ומהרש"ך והא ודאי אין טעם לחלק בין בעל הקרקע או נכרים אחרים אם לא שיש לחלק בין מכר דחזקה לשכירות דחזקה:

ט"ז אם ראובן שכר מהנכרי חזקה ועדיין לא פרעו והיה נושא ונותן בחנות ואח"ך נשתתף עם שמעון וישבו בו ימים אחדים ופרעו השכירות מכיס השותפות ואח"ז נתפרדה החבילה אין לשמעון כלום בחזקת החנות מהרשד"ם סי' קע"א משא"כ אם בא לידם בהיותם שותפים כמ"ש שם סי' י"א והביאו הרב מט"ש סי' קע"ו הג"בי אות ק"ך אלא דמהרי"ע במנהגים דף קי"ח ע"ד כתב דבכל גוונא דנין בו גוד או איגוד הביאו הרב מט"ש שם אות קי"ו והוא דלא כמהרשד"ם ואולי ממנהגא הוא דאמר כן:

י"ז שמעון ולוי היה להם בית בשותפות והלך שמעון חוץ לעיר ושלח לאחיו לוי שימכור לו חלקו ולוי כתב לו שיכתוב לו שטר בשמו שמכר לו ואז ימכור החצר ולוי מכרה לתוגר אחד שאחיו שלח לו שטר מכירה ונשארה החזקה ללוי גם אחיו שמעון שותף עמו כנ"הג סי' ק"מ אות ק"ד:

ח"י ראובן שהחזיק בבית שלש שנים והוציא שמעון שטר שמכרה לו וטען ראובן ששטר אמנה הוא נאמן במיגו דאי בעי אמר חזרתי ולקחתי ממך שם אות ר' ממהרש"ך ומהרא"נח:

י"ט ראובן הפציר בשמעון לדבר עם השר שיתן לו שדה וכן עשה ונתנה השר לראובן ע"י הפצרת שמעון החזקה ההיא לראובן אע"ג שסייעו שמעון בבנין ואע"פי שפרע שכירות על ידו. כנ"הג מ"ב סי' ק"מ אות בתג יו"ד ממהראד"ב:

כ' מקום שהסכימו שאין יכולין ליכנס בבית או בחנות שנכנס בו חבירו אפילו החליף הגוי בשל ישראל אינו כלום. הכנ"הג שם ממהרש"ך:

כ"א מי שבא לקנות חזקה מראובן ובא לימלך עם שמעון אם יקחנה ואמר לו קנה אותה כי אין לי זכות בה אין כאן לא טענת השטאה ולא השבעה. כנ"הג סי' ל"ב הג"הט אות י"א מרבו מהרימ"ט ח"ב ח"מ סי' ח"י:

כ"ב מי שלא תבע דמי החזקה זה כמה שנים כתב מהרשד"ם הביאו הכנ"הג סי' קמ"ו אות ק"ו אם יש טעם לשתיקתו לא איבד חזקתו ושם הקשה ש"ות מהרשד"ם אהדדי והרב מטה שמעון שם אות ג' הביא מהרב דבר משה ח"ב סי' כ"ו דכתב מחתימות ח"ור עו"בי שאלוניקי ובתוכם מהרשד"ם דאפילו שתק אלף שנים פעמים לא איבד חזקתו וכ"כ כנ"הג בתשו' סימן ר"ל מה שאין כן שכירות שעבר דניתן למחילה וכמ"ש הכנ"הג סי' שס"ג הג"הט והובא בש"ות זכ"ל סי' ח"י ועיין בחק"ל ח"א ח"מ סימן צ"א מה שפלפל בזה ובמסתעף:

כ"ג החזיק בחורבה ואח"כ בנאה הגוי אין לו חזקה מהריק"ש בהגהותיו סי' ק"מ וספר דרכי נועם סי' י"א ודלא כהרב עין משפט מט"ש שם אות פ"ח ועיין בהכנ"הג שם אות קכ"ג דכתב ממהרש"ך להפך:

כ"ד בענין נזקי שכנים אינו יכול לדחותו אצל הנכרי מהריק"ש שם:

כ"ה ראובן שהי"ל חזקה בבתים בחצר אחד שהרבה שכנים דרים שם והיה פורע לנכרי דבר קצוב ואחר כך הלך מהעיר כשחרב הבית ונפרע הנכרי מהשכנים כפי נימוסה אם בא זה לבנות ביתו צריך לשלם להם כל מה שפרעו לנכרי בשבילו. מט"ש סימן קכ"ח הגב"י אות ח' מהרב תורת חסד:

כ"ו אין קניית הגוי בחזקה כלום. הרשד"ם סימן שנ"ב והביאו מהריק"ש סי' ק"מ:

ז"ך ראובן היה לו חזקה ונשרפה ובא שמעון לבנותה כי היא אצל ביתו ומחה בו שכנו שמגיע לו נזק ואמר לו שמעון שראובן כבר אבד חזקתו וזכה מן ההפקר והלך לוי וקנאה מהגוי זכה במקחו וטוב וישר שיתן לשמעון בעד הוצאת הבנין. הרב דבר משה ח"ב הביאו ה' זכ"ל דף שי"ג:

כ"ח מי שהיה לו חזקת חנות אחד ביריד ונכרי א' נכנס בה וראובן שכר בו מקום קטן מהנכרי אינו חייב לתת למחזיק דמי החזקה. שם מספר באר מים חיים:

כ"ט הקונה המול'קי מהנכרי בשגם המוחזק ידע בזה קודם שקנאה ושתק אפ"ה החזקה לראשון ה' פאת נגב סי' כ"א:

ל ראובן ושמעון היו מחזיקים בבית ועליה של גוי שהלוו לו מעות ולבטחון נתן להם זה והתנו עמו שאם לא יפרעם לזמן פלוני חלוטים להם וקודם שנתנו המעות התנה שמעון שהוא יקח העליה לעולם ואח"כ העליל עליהם הגוי והוצרכו להוסיף לו מעות ונחלטו להם הבית והעליה עתה טוען ראובן שיתן לו שמעון העליה לדור בו כמו ב' שותפין דעלמא בבית ועליה ושמעון טוען על תנאי זה נתתי מעות ע"מ לדור לעולם בעליה הדין עם ראובן מכמה טעמי ואפילו שהגוי לא חור והעליל עליהם דפנים חדשות באו לכאן שעתה הוא שנחלטה להם והתנאי בלא קנין אינו כלום והרי היא כשותפין דעלמא. שם סי' כ"ב:

ל"א ראובן שמכר חזקתו לשמעון ולוי ואח"ך מכרה לשמעון ושמעון נתנה במתנה לנכדו וכל זה לא ידע לוי אחר כך ערער שהחצי שלו כיון שדר בתוכו עם שמעון כיון דנתנה במתנה זכה המקבל דלא עדיף חזקה מדינא דאורייתא דאם נתנה הלוקח במתנה קודם שסילק המצרן בטל כח המצרן וכמ"ש מרן ואפילו למאן דפליג המקבל הוא המוחזק ועל המוציא ממנו להביא ראיה. שם סי' כ"ג:

ל"ב ראובן מכר חזקת חנות אחד שנת תקט"ו ושמעון מכרה ללוי אחר ימים באו יורשי יששכר והוציאו שטר שזמנו שנת תק"ה שיששכר קנאה מזבולון וא"כ ראובן מכר דבר שאינו שלו ולוי טוען שראובן דר בה שתי שנים ולא יותר ולא מיחה יששכר ולא עוד אלא שלאחר מיתתו יורשיו גדולים ואחד קטן היה לו אפוטרופוס ועכשיו כ"כ זמן שהגדיל ולא מיחה הדין עמו אף לפי הדין. שם סי' כ"ד:

ל"ג ראובן שהשכיר חנותו לנכרי אחד לשנה אחת וקודם השנה לקחו שמעון בשכירות לג' שנים וטרם שנכנס שמעון מכרה הנכרי ללוי זכה לוי ואין ראובן יכול לבוא עליו מכח דינא דבר מצרא בשכירות כיון שהוא מחלוקת הלוקח הוא המוחזק. כרם שלמה הובא בהרב זכ"ל דף שד"י:

ל"ד נכרי שיש לו חנות אחד ובא ראובן וקנה ממנו סחורה במנה אדעתא לשכור לו החנות ואח"ך הנכרים לא הניחוהו ואח"ך נכנס שמעון ודר בו ד' שנים ובא לוי ליכנס בחנות מכח הכתב יד שנטל מהשוכר הנכרי זכה לוי בחזקה. שם מ"ה פנים מאירות ח"ב:

ל"ה ראובן היה בחנות נכרי זה י"ז שנה ובא הגוי למוכרו ולפי שראובן היה בטוח בחזקתו לא חשש לו שסבר שימכרנה לו בדמים קלים והלך שמעון ולקחה ממנו ובין כך ובין כך שמע לוי ואמר אני דרתי בה קודם ראובן ומה שלא מחיתי בך לפי שאיני יודע מי שדר בחנות גוי הוא מחזיק יקבל חרם שכך הוא בדעתו וזכה בחזקתו. ה' זכ"ל דף שי"ג מהב"ד:

ל"ו הקונה חזקה מישראל חבירו בעלי החנויות הסמוכות לו יכולין לבוא מכח דינא דבר מצרא אך אם קנה קאמא"דה מהנכרי וקנה גם החזקה שלו מישראל לא דאריא הבריח מעליהם ואף שיש יד ישראל באמצע הואיל והיה הנכרי דר שם. מהרי"ע במנהגים:

ל"ז ישראל יש לו חצי מולק"י וחצי חזקה ושמעון חצי חזקה אבל לא חצי הקרקע ונפחתו הכתלים היאך ההוצאה אם הגוי אלם ואינו רוצה לבנות עמהם. עיין להרב תקפו של יוסף:

ל"ח אם מחל דמי החזקה למי שיקנה הבית אף דדבר שלא בא לעולם מחול. הרב מש"ל בפרק כ"ג מהל' אישות הביאו הרב כסא אליהו סי' ר"ט:

ט"ל ראובן תבע משמעון תוספת שכירות בית ששכר ממנו זמן רב כשער הזול ועתה שנתייקרו הבתים רצה להוסיף עליו ושמעון אמר שזה כמה זמן שנתייקרו הבתים ולא תבע תוספת ממנו והיה פורעו כשער הזול מה שעבר עבר שכבר מחל ומכאן ואילך יקבלנה בתוספת אחר שיתן לו זמן ההודעה כפי הדין. הרב תקפו של יוסף ח"א סי' ל"ד:

מ' ראובן שמכר חלק חזקה אחת. שנפל לו בירושה מאשתו ולבתו יש לה חלק עמו והמכר היה בהסכמת ב"ד ואח"ך חזרה בה הבת ומכרה לאחר מכרה אינו כלום ומכר האב קיים. שם סי' ט"ל:

מ"א ראובן שהיה לו שתות בחזקה אחת ועפי"ז מכרה לאחר וכתב לו שמכר לו כל זכות שיש לו ואח"ך נתגלה שיש לו רביע הדין עמו וחוזר במכר אע"פ שכתב לו שכל זכותו מכר לו. שם סי' נ"ב:

מ"ב מי שמכר קרקעו לנכרי ונשאר לו החזקה כנודע ואח"ך מכרו הנכרי לישראל אחר ונאבד לנכרי שטר קנייתו שקנה מהישראל ואין. לנכרי עוד אכילת פירות שחוזר הגוף לבעל החזקה ואין לו זכות בדיניהם ונעשה המקום הפקר אעפ"כ זכה הישראל הקונה ממנו ודלא כמי שחולק שזכה הישראל הראשון שמכר לנכרי ונעשה הכל שלו. הרב תקפו של יוסף ח"ב סימן נ':

מ"ג מי שמכר חזקתו אדעתא ללכת לא"י וחזר בו ושתק כמה שנים ואחר שנתייקרו רצה לחזור בו המכר קיים כיון שלא פירש בהדיא אדעתא למיסק וכו' שם סי' כ"ד:

מ"ד שני שותפין בחזקה ואח"ך אחד מהם קנה הקרקע מהנכרי יכול חבירו לסלקו בחצי הקרקע כנגד החצי שיש לו בחזקה. שם סי' ש"ך:

מ"ה ראובן הביא קבלת עדות שהחזיק בחנות אחד גוף וחזקה שני חזקה ואח"כ יצא שטר שמוכח ממנו שאין לו אלא הגוף לא איתרע קבלת עדות זה דשמא אחר כך קנה ממנו ממי שמכר לו הגוף שחזר וקנה ממנו החזקה. שם סי' קכ"ז:

מ"ו ראובן החזיק במקום אחד ואח"ך המציאו יורשי שמעון עדות שהיתה ביד מורישם ממושכנת והמנהג שהממשכן מן הגוי יש לו חזקה כמו השוכר הדין עם ראובן מכמה טעמים. שם סי' קל"ג:

מ"ז החזקה היא משלשה מינים האחת חזקת סקריקון כנז' בטור וש"ע סי' רל"ו שהמוכר מוכר פחות רביע והוא של בעלים הראשונים והקונה ממנו יתן רביע לבעלים או שליש המעות ויד בעל הקרקע על העליונה וחזקה זו דין קרקע יש לה ולא נסתפק בה אדם מעולם ועל פי זה נתייסדה תקנת החזקה הנהוגה במוכר קרקעו לנכרי או קרקע ישראל הנמכר בערכאותיהם לבן ברית או לשאינו בן ברית מחמת חובו של נכרי שחייב לו הישראל ודין קרקע יש לה אליבא דכולי עלמא. חזקה ב' היא חזקת ישוב כשהקרקע הוא של גוי ובא ישראל וסייעו או שכר ממנו וזה נתייסד מדין עני המהפך בחררה ובזה הוא שנחלקו אם יש לה דין קרקע. חזקה שלישית ששוכר מהנכרי ומהמחזיק שזוכה גם הוא בחזקה ג' ואע"פ שלא ראינו חזקה זו באופן השלישית הרי הוא בכלל עני המהפך בחררה אבל לדון אותה כקרקע בדותא היא והבו דלא להוסיף עלה ה' זכות אבות דף נ"ב ע"ג וחזקה זו האחרונה לא שמענו אך ורק כשיבוא בעל החזקה להוציאו אם מחמת תוספת אם ירצה לקבלה בתוספת כפי העת והזמן הנה מה טוב ואם לאו אין כופין אותו אלא שאם המחזיק רוצה אותה לעצמו לדור בו או לבנו צריך למוסרה לו:

מ"ח שותפין בחצר ומכרה אחד כולה לנכרי החזקה הנשארת בחצר כנהוג שהיא רביע החצר בכללה היא של האחר וחייב המוכר לשלם לו רביע האחר ששיקעו ביד הגוי דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ולא מצי בעל חוב דמוכר לטרוף חצי רביע החזקה הנשאר שהיא שמינית החצר אלא כל הנשאר הוא של חבירו שם:

מ"ט בחזקות בית הכנסת עיין להרשב"א ח"א סי' תתקנ"ו וח"ב סי' קמ"א וקצ"א ורע"ב ורכ"ו וח"ג סי' קנ"ח וקס"ו ובב"י סי' ק"מ מחו"ג ובסי' קע"א ובמור"ם שם וסי' ר"ב ור"מ ועיין להרב זכור לאברהם מה שרמז ומכללא מ"ש הכנ"הג י"ד סי' רמ"ה דהיינו דוקא במקום שקונים אותו ומורישים אותו לבניהם שכ"כ מהריב"ד וכ"כ בשמו בח"מ סי' קע"א ושם כתב אעפ"כ אם הבן אין כבודו ליישב כופין אותו למוכרו למי שראוי לו ואם לאו כופין את הציבור לתת לו שוויו כמו שישימוהו שלשה בני אדם וזה בכלל מפני שיבה תקום ועיין עוד בהכנ"הג מ"ב סימן קע"א אות ס"ט ובא"ה סי' ק' וק"ב. ובחזקת שררת ב"הכנ עיין בס' תקפו של יוסף ח"א וח"ב ובספר זכות אבות:

נ' ראובן שהיה חייב לחברו מעות ומכר חצרו לגוי ואח"ך הגוי מכרו לישראל ובא ב"ח לטורפו מיד הקונה וזה אומר אם שתקת שתקת ואם לאו מהדרנא שטרא למריה הדין עמו ואין יכול ב"ח לטורפה מידו הרב ברית אבות דף פ"ז:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה