ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט · סימן טז
שאלה מעשה שהיה בראובן ובן שתבע ליורשי שמעון שאביהם חייב לו סך מה בחוב בעל פה וכששמע שאין היורשים חייבים לפרוע זולת אם תפס תפיסה מעליא דאית ליה מגו ואפילו אם תפס אחר מיתה כנודע ובהיותו יודע שנכרי אחד חייב לאביהם הלך וגבה ממנו וכשדברו היורשים עם הנכרי אמר שאביהם אמר לו שסך זה שבידו הוא של ראובן ולא שלו:
תשובה הנה שורש זה של תפיסה על ידי גוי הוא ממ"ש המרדכי סוף ב"ק על מ"ש שם בש"ס בההוא מסותא דהוו מנצו עלה בי תרי קם חד מנייהו ומסרה לפרהנגא דמלכא דמשמתינן ליה עד דמייתי לה וקאי בדינא ופסקוה כל הפוסקים ובכללם הטור וש"ע סי' שפ"ח כתב כיון שכך הוא לא יועיל עדים ולא יוכלו לראות העדים אם היא שלו ע"כ משמע דאם באה ליד ישראל על ידי גוים כיון שיוכלו העדים לראות שפיר הוי תפיסה וכן מוכח ממ"ש לעיל מזה ממהר"י מטולא שכתב ואם יש עדים שתקף ע"י נכרים לאו כל כמיניה אבל אם אין כאן עדים נאמן במגו ע"כ וכ"כ המרדכי ריש מציעא והלכה רווחת כל שבידו נאמן ואם זה שבידו יוצא מחזקתו ע"י נכרים בפ"ע כדי שיהא הוא מוחזק לאו כל כמיניה ואם שלא בפ"ע מתוך שיכול לומר לא עשיתי יכול לומר עשיתי וכדין עשיתי ע"כ הרי דע"י גוים אם אין כאן עדים אית ליה מגו ותפיסתו תפיסה אבל בהגוזל קמא כתב המרדכי וא"ת הואיל וההיא שותא כל דאלים גבר וכו' ומוטב שיהא הוא תוקף בעצמו ומיהו הא מבעיא לי אם הגוי מסייע ליה לתוקפה ותקפה ישראל בעצמו ע"י גוים ולא למוסרה לגוים ומסתברא דאין לעשות ע"י גוי כלל וכן דן רבינו מאיר ע"כ והביא דבריו ת"הד סי' ש"ד וסיים שם מיהו אם אי אפשר להציל בענין אחר מה שעשה עשוי והביאו מור"ם סי' ד' וכנ"הג שם וסיים ועיין בהג"א פ' המניח ובמרדכי פ' הגוזל בתרא ע"כ ושם בהג"א מבואר דאם א"א בענין אחר הוא דשרי ורמז מהמרדכי דהגוזל קמא לומר דהוי דלא כהג"א ששם מבואר דכל דאין כאן עדים ש"ד ועיין לו בסי' קל"ט בהגה"ט שדבריו לדעתי הקצרה מעורבבים ששם הביא מהמרדכי דפ' הגוזל קמא דאין לעשות ע"י נכרים כלל וכ"כ במרדכי בפ' הגוזל בתרא גבי שותא ויש ללמוד מזה לדינא דארבא ולכל מקום דהוי דינא כל דאלים גבר שאין תפיסתו שע"י גוים הויא תפיסה וכ"כ מהרשד"ם ח"מ סי' קמ"ה ע"ב דאיך לא נרגש דדברי המרדכי דהגוזל בתרא פלגן עם דבריו דהגוזל קמא ובשלמא מהרשד"ם ל"ק עליה כיון דלא הזכיר מהגוזל בתרא תפס לעיקר מ"ש בהגוזל קמא וכן מהר"י חנדאלי דף צ"ח לא הזכיר רק מהמרדכי דהגוזל קמא לחוד ויש להפליא על מהרי"קו שורש קנ"ד שהביאו כנ"הג סי' ק"ד הג"הט אות כ"ג ובסי' שפ"ח הג"הט אות מ"ג וכן הביאו מהרשד"ם שם בתוקף ע"י הערכאות שאינו כלום וראייתו מהמרדכי דהגוזל בתרא ומשם מוכח בהפך וכמו שהקשה כן הגאון נו"ב ח"ב ח"מ סי' ל' ועשה מעשה להפך יעו"ש ודברי כנ"הג הנז' בסי' ק"ד ממהרי"קו והרשד"ם הביאם בס' תקפו של יוסף ח"א סי' ד' דף ה' ע"ב בהלכתא פסיקתא ולא זכר שר ממ"ש כנ"הג עצמו ממהראנ"ח סי' ד' וסי' רל"ג ועליה נמי דידיה יש להפליא איך לא נזכר מהמרדכי דהגוזל קמא מה גם דמור"ם דאינהו נקטי בשיפולי גלימיה סובר כן אם לא שנדחוק שבנדון דידיה א"א בענין אחר והנה מהריק"ש בהגהותיו סי' קל"ג כתב אפי' שחייב להחזיר מכח החרם לא הפסיד המגו שלו וכן אם הוציא ממנו ע"י גוים ע"כ וכ"ד מהראנ"ח בב"י רמזו כנ"הג ס"ד הגב"י אות י"ז ושנאו בסי' קל"ג והוא כדברי המרדכי דהגוזל. בתרא. אבל כנ"הג מה"ב סי' ע"ה הג"הט אות ג' כתב מהרב מקור ברוך תפיסה ע"י גוים הוי כתפיסה ע"י עדים ואין הספר אתנו לראות המעשה ההוא וכן נקיט ואזיל כנ"הג בתשובתו ח"ב סי' קי"ז שרמזה המט"ש סי' ק"ד ונדונו שם ע"י החא'נג'י ומייתי מדברי מהרי"קו ומהרשד"ם הנז"ל וכן נקיט בס' מעיל שמואל סי' מ"ד דף פ"ו ורמזו המט"ש שם וכ"ד מהר"י חנדאלי שם וכן מצאתי לגדול המורים הרשב"א ח"ד סי' קע"ה בראובן שתובע מנה משמעון שהלוהו ושמעון אמר פרעתי וראובן התפיס על זה שבא אצלו מנה שחייב שמעון ביד גוי אחד והשיב דבר ברור הוא דהרי הוא כדמעיקרא ושמעון נשבע היסת ונפטר ולא עוד אלא אפי' תפס הוא עצמו וכו' בפ"ע מוציאין וכו' ע"כ. ואיך שיהיה כיון דהדבר במחלוקת הוא שנוי ראשונים ואת אחרונים מצי המוחזק לומר קי"ל כיון דמרן דעליו אנו סומכים לא גילה דעתו בזה ועיין בס' מגן שאול סי' י"ו נדון גרוע מזה שתקף ע"י השרים מנכרי שחייב לראובן ושמעון ואין בנכסיו לפרוע לשניהם וב"ח המאוחר. בפה לנכרי. לפורעו ובדיניהם חולקים ובדינינו אין כאן דין קדימה במטלטלי וכל הקודם זכה וזיכהו בזה והמעיין בש"ות כנ"הג הנ"ל שכתב והן לו יהיה שהתפיסה תפיסה ובאו לרשותו כיון דהתפיסה ע"י נכרים לא. הויא תפיסה כמ"ש מהרי"קו ומהרשד"ם ע"כ וכן בכנ"הג י"ד סי' קס"א הג"הט אות י"ו הביאו בס' פאת נגב דף פ"ז הביא דעת מהרשד"ם בלבד דלא הוי תפיסה נראה הפך מדברי הרב הנז"ל ועיין למהרמ"אי בס' קול אליהו ח"א ח"מ ס"ט כנדון הרב הנז"ל אך הגבייה היתה מישראל שחייב ופרע לאחר מב"ח והלוה היה חי וזיכהו בגבייתו ובנ"ד עדיף יותר שאין כאן תקיפה בדבר והגוי מאליו נתן לו מה גם דמתרץ לדיבוריה ששמעון אמר לו שממון זה של ראובן אע"ג דקרא כתיב אשר פיהם דבר שוא מ"מ קצת סעד יש לדבר וישבע ראובן בנקיטת חפץ כדינו וזכה במה שגבה ותפיסתו כדינא דאין כאן עדים בדבר הזה שגבה מהגוי סך הנז' יכול לומר גביתי וכדין גביתי וכמ"ש המרדכי דמציעא הנז"ל ואין זה ענין לתפיסה ע"י אחר דלא מהני עיין בכנ"הג סי' ד' וסי' ע"ה. ודע דכספיקא דדינא דיאמר המוחזק קי"ל ואפי' ע"י עדים משא"כ בתפיסה דליכא ספיקא רק בין הבע"ד שיש הכחשה ביניהם ובדתפיס התובע באופן דאית ליה מגו דאין זכאי בדינו בהא אלא ע"י מגו כאשר הורה גבר הרב החק"ל ח"מ ח"א ס"י דף ל"ו ע"א. ואחר זמן רב ראיתי להגו"ר ח"מ כלל ג' סימן מ"ח דאיתשיל בראובן שתקף בשמעון והוציא ממנו ממון בערכאותיהם שבדינינו אינו חייב שמעון ממנו אלא שבועה ליפטר ושקיל וטרי בש"ות הרשב"א שהביא הב"י סי' ע"ה מחו' י"ב והביא דברי כנ"הג בסי' פ"ו הג"הט אות ס"ט דהרא"ש סבר דגם אי איכא עדים אכתי איכא מגו דהחזרתי וחילק בדברי הרא"ש והסכים דבזה לא שייך טענת החזרתי ובס' ברית אבות הנד"מ הבין דבריו בשתיקה והתימה איך לא זכר שר מדברי מהריק"ש בהגהותיו סי' קל"ג והוא מאריה דאתריה דכתב בסי' קל"ג הפך מזה כנז"ל ואין לחלק בין דבר מפורסם או לא וכמ"ש הרב מט"ש סי' פ"ו הג"הט אות ע"ז ושם הקשה עליו מדברי מהראנ"ח אשר כתבם כנ"הג בסי' ד' וסי' קל"ג וגם הרב מט"ש לא זכר מהרב מקור ברוך שהביא כנ"הג מ"ב סי' ע"ה תניא דמסייע להג"ור ומ"מ דינו דין אמת דהכי סברי רובא דרבוותא וכמש"ל ממהרי"קו ומכנ"הג בתשובה והרשב"א שהוא מכת הראשונים ואף בדבר שאינו מפורסם: