ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט · סימן טו
האי פסקא דדינא לאחד קדוש מעוב"י תונס יע"א ואת שמו לא הגיד ולהיות שפתותיו דובבות ויעתק משם הדברים כמות שהם:
אחינו מוהר"ד גג, נר"ו
אחדש"ו הן ידיע ליהוי לכ"תר כי שאול נשאל מעמדי בראובן החונה ודר בעיר שיש בה ב"ד קבוע ויש לו דין ודברים עם שמעון הדר בעיר מאלטא אין תורה תמנ"ע היתה אשרתא דדייני ואינם דנים אלא ע"פ הערכאות חוקים אשר לא טובים מודעת זאת כי הדן לפני העש"ג בערים ההם פעמים שיוציא מנה על מנה להרבות שכר חזניהם וסופריהם ואנטלרהם וראובן טוען כי יש לו איזה סך אצל שמעון הנז' ולא מצא ידו להוציא בולעו מפיו של שמעון כי חזק הוא ממנו והנה בעתה חקר ודרש כי יש לשמעון ביד לוי מנכסיו ורצה לעכבם ביד לוי במאמר קדישין ובגזרת הב"ד הי"ו עד עת בא דברו אם בא יבוא הוא או שלוחו וטען כי כל זכיותיו בדין עסק שבינו ובין שמעון הן הנה היו מופקדים ביד הקדש ש"דר הח' ר' ישראל לוי הי"ו מדבר הוות אשר היו היה במתא ההיא בעיר מאלטא והחר"י הנז' הי"ו היה שם בעיר מאלטא ולעת עתה החר"י הנז' הוא בעיר אזמיר יע"א עמד השואל ושאל אם שומעין לראובן לעכב מנכסי שמעון שביד לוי עד שיעמדו לדין תורתנו הקדושה שתתעלה בב"א ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה תשו' הגאון מהר"י קולון שרש ק"ט שהסמיך מנהג זה לעכב מדברי הרא"ש בב"ק ופסיק ותני דבתביעה בעלמא אם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע שמצווה הדיין לעכב ממון הנתבע ואע"פ שנתפשט המנהג גם בלא ראות אמתלא וכו' עכ"ל הדברים נראים ומוכיחין דסבר לה מר באמתלא דיהיב תובע מהחששת דלא מצי למישקל דידיה מניה שפיר מצי לעכב גם בלא אמתלא לעיקר התביעה והת"הד סי' ש"ה נשאל בראובן שיש בעירו ב"ד גם שמעון יש לו ב"ד בעירו אם יכול ראובן לעכב מנכסי שמעון שביד לוי כדי לבוא אצלו לדון בב"ד שבעירו והביא דברי הרא"ש הנתנים למעלה ומסיק וז"ל וכך הדין אם דיינים רואים אניש דציית דינא הוא ואין לו כח להשמט מתחת יד ב"ד שבעירו ולא יוכל לדחותו ולא יכול להתא'לם נגד שמעון בכ"הג לא יוכל לעכב וכו' אבל אם עיני הב"ד רואים דליתנהו כל הני מלי דפרישנא ונראה להם שיש לחוש שאם יפטר ממון זה שביד לוי לא יוכל להשיג דין ומשפט בכ"הג מחוייבים הב"ד לעכב הממון מיד בדין גמור וכו' עכ"ל והדברים ק"ו דהתם אידי ואידי תובע ונתבע בי דינא אית להו דקביעי בדוכתייהו וגזר אומר הר' ז"ל דאי איכא למיחש למידי מחוייבים הב"ד לעכב הממון שבעיר התובע לבוא אצלו לדון בב"ד שבעירו וכ"ש וכ"ש שהנתבע חונה במקום שאין שם ב"ד אלא דנים והולכים אחר שרירות לבם העש"ג ופשיטא דמלתא דרמייא עלייהו דבי דינא לעכב ממון הנתבע עד עמדם למשפט משפטי ה' אמת ואע"פ שהרב מהריב"ל ס' א' סי' ק"ב שמיע ליה דבעי' נמי אמתלא לעיקר תביעת התובע לעכב הממון ע"ש לפי הנשמע בנ"ד דאיכא עידי וראיה עוד מצאתי להר' מוהרשד"ם ח"מ סי' ק"ן וחזר ושנאה שם בסי' שפ"ו אחר שהביא דברי הת"הד הללו כתב למדנו מדבריו שאפילו כשאומר ציית לדינא אם יש לחוש שיכול להשמט או לדחות או להתאלם שאז יש לב"ד בדין גמור לעכב א"כ בנ"ד הדבר מפורסם בזמן הזה דדרים בפראנ"קייא או עומדים שם קשה מאד להשיג דין עמהם ויש להם כח לדחות עד שצריך התובע לפעמים להוציא מנה על מנה עכ"ל. ואתה דע לך דבנדונים של הרב מהרשד"ם היה בעיר הנתבע תורה וסחורה ג"כ כמ"ש שם בשאלה ואף על פי כן העד העיד בנו האיש אדוני האר'ש דק' להשיג עמהם הדין וכ"ש במקום שאין בו תורה ועיין במור"ם סי' י"ד וסי' ע"ג ס"י ועד אחרן ה' מגן גבורים סי' צ"ב במה שהאריך למעניתו וזה הלכה העלה ע"ש ואין להאריך והנלע"ד פחת'ת היא כתבתי אם יסכימו עמי אחים לי יושבי על מדין מני ומנייהו יתקלס עלאה י"תו: