אור ברסלב
ויקרא אברהם אורח חיים › סימן יט

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אורח חיים · סימן יט

סימן יח

מי שלא הבדיל במוצאי י"ט כתב מהרי"ע בבני יהודה סי' כ"ח יש ללמדו מדין גטין דבפסחים דף ק"ו מדמי להו להדדי ולא נתבאר בי"ט מה דינו ובש"ך סי' מ"ג בשטר שזמנו עד אחר הרגל הוא עד ט"ו ימים שכ"כ רבינו חננאל שדבריו דברי קבלה וכתב הש"ך שם שלמדוהו מעולי רגלים וכ"כ הטור סי' קמ"א ונראה דגם לענין נדרים כן אע"פי שלא נתבאר ומיהו בהבדלה אין לאחר כ"כ כיון דהשבת מפסיק וכו' ולכן הדבר ברור שכל ימות החול שאחר י"ט רשאי להבדיל וכן הורה הלכה למעשה ע"כ וכ"כ במטהו יפרח סימן רצ"ט והביא דבריו הרב יד אהרן מפ' שם והרב עיקרי הד"ט דף ע"ט אך הרב חיד"א בבר"י שם. כתב עליו דאין ראיתו מכרעת ובמח"בר סי' תצ"ח והביאו הרב זכור לאברהם ח"א דף כ"ו ששמע מגדול אחד שאין דעתו נוחה בדבריו ואין לסמוך עליו למעשה ע"כ. ודבריו סתומים הרבה ולא הודיענו אם על מ"ש כל השבוע יכול להבדיל הוא שחלק עליו או על עיקר דינו דבמוצאי י"ט כלל כלל לא:

וראיתי למהרא"י בס' כסא אליהו סימן רצ"ט דנראה דהבין בדבריו דעד שלשה ימים מיהא מבדיל כמו שכן הדין בשבת שכתב שם עיין להריטב"א בפ' מי שאחזו שהביא כמה סברות וכיון דלכ"ע בהא דשלשה ימים מישך שייכי לרגל הכי עדיף טפי ורמז מדברי מהרי"ע הנז' וממ"ש עליו הרב חיד"א בבר"י וסיים והדין דין אמת וציין ממ"ש הרי"ף בתשו' סי' קכ"ג ולכל שלשה ימים מישך שייכי לרגל וכבר ידוע שכן הוא בענין שבת ודכוותה לי"ט ע"כ והיא הכרעת עצמו הואיל ולר"ח ט"ו יום מקרי אחר הרגל ולהרי"ף בתשו' ולהרמ"ה חצי הזמן שבין רגל לרגל כמ"ש הר"ן בס"פ מי שאחזו ובכלל מאתים מנה דשלשה ימים לכ"ע הוי אחר הרגל ודעתי דעת הדיוט אינו כן אע"ג דהאבעיא שם היא בשלשים יום ונשארה בספק מ"מ לא הוברר שיעורא כמ"ש בשבת לענין גט נמי אלא הר"ח הביאוהו הרא"ש והרשב"א והר"ן שם כתבו ממנו עד ט"ו יום וכ"כ הטור א"ה סימן קמ"א והכי נקיט הב"ח שם אבל הרשב"א כתב מהרמב"ן דלא ידע מנליה ואע"ג שיישבו דהוא מחלק הזמן כמו שלשת ימי השבוע מ"מ סיים הוא והרא"ש דלא מחוור וכ"כ הר"ן שם וכתב עוד שם מהרמ"ה כי היכי דלאחר השבת הוי מחצות וכו' וכתב הרי"ף בתשובה ראובן שנשבע וכו' והנה הרי"ף בפסקיו בגטין כתב דברי הש"ס כמות שהם והרמב"ם בגטין לא הזכיר כלום מזה ואחריו נמשך מרן אלא דמרן בממונא כתב בס"סי מ"ג אם כתב עד לאחר הפסח עד שיעברו רוב הימים ושם בב"י ציין ע"ז מרבינו ירוחם ושם סי' מ"ב הביא מש"ות הרי"ף משם הר"ן וידוע דאין ללמוד איסורא מממונא ואין ראיה מש"ות הרי"ף הנז' ולכן מרן בגטין לא דיבר מזה אלא דבממונא דקי"ל גדול כח המוחזק כתב כדברי הרי"ף משא"כ באיסורא וכיון שלא הוברר בש"ס שלשה ימים אחר י"ט בענין איסורא כמו שהוברר גבי שבת בהבדלה ובגט אין לנו לעשות מעשה בפרט בספק ברכות דלדעת הרמב"ם ברכה שא"צ הויא דאורייתא כמ"ש הרב חיד"א בבר"י סי' מ"ו ובמח"בר סי' רט"ו ומוטב לסמוך על מה שהבדיל בתפלה ועל הרוב כן נראה דעת הרב חיד"א ממה שסתם כ"כ בבר"י ובמח"בר:

ואחר החיפוש מצא חיים בס"ס אות אמת למהר"י סיד. דף קל"ד דעלה ונסתפק בספק זה וכתב דספק זה לא יפול אלא בי"ט אחרון משא"כ במוצאי י"ט ראשון מצינו בקרבנות שיש להם תשלומין כל שבעה כמ"ש במס' חגיגה דף ט' ובמ"ק דף כ"ד ואין לחלק בין מידי דמדאורייתא למידי דרבנן שהרי משם למדו לאבילות דרבנן כמ"ש מרן בא"ח סי' תקמ"ח ובי"ד סי' שצ"ט ע"כ:

ואחר המח"ר לא כן אנכי עמדי בדורות הללו לחדש דבר מעתה אשר לא שיערוהו ראשונים הגאונים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואם חכמי הש"ס למדו מקרבנות לאבילות היינו להקל משא"כ להחמיר להצריכו להבדיל ואם הוא דומה ממש לא יצטרך להבדיל דבקרבנות ובאבילות שני ימי החג ראשון ואחרונים הרי הם כימי חו"המ ממש ותו יש לומר לאידך גיסא שאינו מבדיל כל ימי חו"המ שבפסח כתיב מקרא קדש על יום ראשון וכן בחג ולכן אנו מבדילין ביציאתם אתם להבדיל בין יום זה שנקרא מקרא קדש למחרתו שהוא חו"המ ואם עבר יומו אינו כלום ותו דבקרבנות קרא אשכחו ודרשו למר כדאית ליה ולמר כדא"ל כמ"ש שם בש"ס ולענין מוצאי י"ט אחרון שהניחו בספק יש להרגיש עליו איך לא זכר שר מדברי מהרי"ע הנז' וגם לא מדברי הרב חיד"א בבר"י שמזכירו שם כמה פעמים:

והדעת נותן מ"ש בספר משחא דרבותא ח"א סי' תר"א שנשאל במי שלא הבדיל במוצאי ר"ה לא בתפלה ולא על הכוס שכתב דלא יבדיל כלל שאלו טעה בשלש רגלים היה יכול להבדיל ביום לפי שהוא אסרו חג שיש לו שייכות לרגל אבל ר"ה אינו נקרא חג וכן י"הך דקרא כתיב אסרו חג בעבותים ועוד שהם מתענים ואם הבדיל אינו יכול לשתות ולתת לתינוקות אי אפשר דבעינן שיטעום המברך וכ"ת יבדיל לו תינוק בן ט' או בן עשרה שנים שאינו מחוייב בתענית ויצא זה א"א דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא וכ"ת דהקטן יאמר בפ"הג והוא יאמר ברכת המבדיל גם זה א"א דבעינן שיאמר הבדלה על הכוס וישתה עכת"ד:

וראיתי בס' מעשה אברהם הנד"מ א"ח סי' מ"ז שהקיפו בהלכות להרב משחא דרבותא הנז' ראשון לציו'ן על מ"ש דאינו נקרא חג אשתמיט מניה מקרא מלא תקעו בחדש וכו' ליום חגנו ונדרש בש"ס על ר"ה וא"כ הפסוק שאמר אסרו חג גם על ר"ה נאמר חג ע"כ. ואחר המח"ר איהו גופיה אשתמיט ליה דברי הלבוש בסי' תקפ"ב דאין לומר בר"ה מועדים לשמחה שמועד הוא לשון ועד שמתוועדים ועולים לירושלים ור"ה לא איקרי מועד וגם חג לא מצינו שר"ה נקרא חג ע"כ. והן אמת דבס' הפרדס לרש"י דף מ"ב ע"א כתב מרב יהודאי גאון שאסור להתענות בר"ה משום שקרוי חג כשאר י"ט כדכתיב תקעו בחדש וכו' ועיין בהרא"ש סוף ר"ה והביאו או הטור סימן תקפ"ב דמחלוקת הגאונים אם להזכיר בר"ה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ודעת רבינו האיי כתב שאין לאומרו וכן המנהג פשוט בכל המקומות וכ"ה במס' סופרים פרק י"ט שהביא רבינו הטור שם ממנו וכ"ה בנוסח הרמב"ם בסדר התפלות והא ודאי גם למ"ד שמזכירין בתפלה שם חג אינו חג גמור כשאר חגים שהוא שם רומז על הקרבנות שמקריבין ישראל בעלותם ברגלים בפרט על שם החגיגה שמקריבין עם עולת ראיה וגם הכתוב לא קראו חג סתם כשאר חגים המכונים לשמו יתברך חג לה' אלהיך אלא חגנו ולישראל קאמר שאנו שמחים בו ומובטחים בשמו ית' להוציא לאור משפטינו וכיון שכן לא שייך עם הפסוק דאסרו חג בעבותים שאנו עושין איסור לחג דווקא למי שנקרא בשם חג סתם בפרט דיום מחרת ר"ה תענית אבל מה שהקשה לו שם על מ"ש דא"א לומר שיברך הוא ויטעום לתינוק דבעינן שיטעום המברך ממ"ש מור"ם סימן תקנ"א במילה בתשעה באב יטעים לתינוקות וגם לדעת מרן סי' תקנ"ט דאינו כן יש לחלק בין כוס דמילה לכוס דהבדלה ע"כ קושטא קאמר דהרי בכוס של קידוש דעת מרן סי' רע"א דאם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו יצא ע"כ והכא דאין כאן מסובין אחר נמי ששותהו אין כאן ברכה לבטלה והמצאה שהמציא שם לבקש חולה שלא התענה או חתן משום דהקטן בפלוגתא מתנייא יעו"ש כל זה לדעתו דר"ה איקרי חג ויכול להבדיל ביום מחרתו אבל לפי דבריו של הרב הראשונים דשאני אסרו חג דשאר רגלים ליתא להאי ולדידי שב ואל תעשה עדיף וכן למ"ש אם לא ימצא חולה או חתן יבדיל הוא בעצמו אחר התענית אינו. ומה שדקדק ממהרי"ע הנז"ל דגם במוצאי ר"ה קאמר ממה שלא ביאר. אין זה כלום דלמאי דאתשיל אתשיל דעיקר ספיקו במוצאי שמחת תורה ומה לו להזכיר במה שאינו עסוק בו ואימא לאידך גיסא דהתם פשיטא ליה דאינו יכול להבדיל אלא דבמטהו יפרח כתב בסי' רצ"ט בסתמות במוצאי י"ט מפני שסמך על מ"ש בתשובה זו שהזכירה שם ושם הרב הנז' אסף וקיבץ כל הסברות שהזכרנו לעיל בהא דא דאחר הרגל למר כדאית ליה ולמר כדא"ל והסכים לסברת הריטב"א זמן שלשה ימים אחר הרגל שהוא הקטן מכולם וכמ"ש הרב כס"א והוא לא הזכירו שם והוא תימה דזה ידוע דאיסורא מממונא לא ילפינן והוא שם רמז מדברי הרב מכתב מאליהו דקצ"ז ע"ב שכ' מה"ה טעם שלא הזכיר הרמב"ם לאחר הרגל בגט לפי. שלא נתבאר בגמ' מה דינו ע"כ. ומתשובת הרי"ף הנ"ל אין ראיה בענין איסורא וכמש"ל. ושם הקשה על כנ"הג ח"מ סימן מ"ג שהביא דברי הסמ"ע בלתי חולק ותמה עליו איך לא הביא מדברי הש"ך ששם ע"כ ולא ראה מ"ש הרב חיד"א בש"הג ח"א דף כ"ו דהש"ך ח"מ לא ראה אותו הכנ"הג מעולם אע"פ שנדפס בימיו. ומ"ש עוד שם הרב הנז' ראיה לרבינו חננאל דאמר ט"ו יום אחר החג מסוגיא דיבמות דף מ' אקרא דובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים יעו"ש לא שמיע ליה דמה ענין מקרא לדברי רבותינו ז"ל באומרם אחר החג ובלא זה הוא נדחק שם דא"כ לא קאמר כן ר"ח אלא על החג דוקא ולא אשאר רגלים ולא משמע כן מדברי הפוסקים שהביאו דבריו ובפרט הש"ך סימן מ"ג דכתב על דברי ר"ח שאין חילוק בין רגל לרגל:

וראיתי בס' קנין פירות לימים נוראים דף י"ט לעמיתנו בתורה מאורות נתן נר"ו שהביא דברי הרב משחא דרבותא הנ"ל וסיים ועיין למהרי"ע שהסכים כמו כן רק שלא יעבור זמן ההבדלה כמ"ש ע"כ ודבריו מעורבבים הם דמשמעות דבריו ששניהם אמרו דבר אחד ואינו כן דלמהרי"ע אפי' כל השבוע הולך ומבדיל ולהרב משחא דרבותא דווקא יום אסרו חג שנסרך ונדבק עם החג. ומה שצידד אח"ך דיברך הוא ויטעום תינוק אי אפשר וגם אם יבדיל לו תינוק שלא התענה אי אפשר אינו אלא לומר דאפי' את"ל שאין חילוק בחגים דראש השנה נמי קראו הכתוב חגנו הכא אי אפשר כיון דהוא תענית אבל לעולם דעתו ביום אסרו חג לבד הוא שיכול להבדיל אבל בס' חכמה ומוסר דף ק"ף הביא דברי מהרי"ע כמות שהם וסיים אבל הבאים אחריו חלקו עליו שאין ראייתו מכרעת ואין לסמוך עליו בזה ע"כ והן הם דברי הרב חיד"א בבר"י ובמח"בר הנז"ל ואחר זמן רב ראיתי בספר כף החיים דרל"ט שהביא בזה דברי הרי"ף והריטב"א ומהרי"ע והרב חיד"א והרב כס"א והרב מעשה אברהם הנ"ל ולא בירר דעתו דעת עליון:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה