אור ברסלב
ויקרא אברהם אורח חיים › סימן יח

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אורח חיים · סימן יח

סימן יז

באמירת סדרא דקדושה בליל מוצאי י"ט לחול המועד או לחול אנא נפשאי כתבית בס"הק השומר אמת דף ס"ח ריש ע"ב ועיין בטור סי' רצ"ה לאמירתו בליל מ"ש והטעם ההוא לא שייך לליל מוצאי י"ט ע"כ. כוונתי בזה שהטור כתב מרבינו עמרם שנהגו לומר ויהי נועם וסדרא דקדושה בנעימה ובאריכות נועם באפוקי שבתא כדי שישתהו ישראל באמירת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם דבמ"ש צועק הממונה על הרוחות לחזור לגיהנם שכבר השלימו הציבור סדריהם ע"כ. וכן הוא בילקוט איוב סי' תתק"ו על פסוק ארץ עיפתה כמו אופל יעו"ש וכ"ה בזהר ח"א דף י"ד ודף ע"ה ע"ב ושם בזהר בתוספתא וז"ל מאן יתבע לון כד אתמסרון בידא דדומה ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מניה בר בריש ירחי ושבתי כד"א והיה מדי חדש בחדשו וכו'. הרי דבשבת בלבד אין כאן גיהנם ולכן נתקן סדר קדושה מהטעם הנז' להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם א"כ בי"ט שיש גיהנם אין שייכות לאומרו וסמכתי על הידוע. וכעת ראיתי להרב חיד"א במדבר קדמות דף פ"א שהביא כן מהפסיקתא הנז' מהמרדכי סוף פסחים ושם בהשמטות כתב אמנם בזהר ס' תרומה דף ק"ג איתא דאין גיהנם גם בי"ט וכן משמע לי מלשון הזהר ח"ב דף פ"ח ע"ב וז"ל תנא בהאי יומא מתעטרין וכו' מה דלאו הכי בכל שאר זמנין וחגין בהדין יומא חייביא דגיהנם נייחין וכו' ע"כ וממה שלא אמר מה דלאו הכי וכו' כמ"ש בתחילה נראה דהא דגיהנם שבת וי"ט שוין ושם הקשה הרב מלשון הזהר של ס' תרומה להרב אליעזר נחמן ויש לדקדק עליו הואיל ובזהר עצמו שם וכן בדף מ"א וכן מצאתי בתיקונים דף נ"א דאין כאן ביטול גיהנם כי אם בשבת וכן בתוספתא שבזהר כנז"ל מאי קשה להרב אליעזר נחמן דסמי חדא או תרתי מקמי כל הני דוכתי. ואחר החיפוש מצאתי לו בספרו ככר לאדן דף קל"ו שהביא מהתו' דיומא דף ל"ג שבי"ט נמי אין כאן גיהנם ומהפסיקתא לא קשה די"ט נמי בכלל שבת הוא ע"כ. ומעתה י"ל נמי כן על הנך דוכתי שבזהר דמייתי מקרא דוהיה מדי חדש בחדשו וכו' די"ט ושבת חדא מילתא נינהו ואע"פי דדברים דחוקים הם מ"מ כן ראיתי בס' אורחות חיים דף ס"ו ע"ד שכתב טעם דאין אומרים אותו בשבוע שחל בו י"ט באותה השבוע מפני שאין כאן חזרת רשעים לגיהנם ובשביל כבוד י"ט אינם חוזרים בכל אותו שבוע ע"כ הרי מבואר דאפילו בימות החול של אותו שבוע אין כאן גיהנם מפני כבוד י"ט שבסוף השבוע:

ועכ"פ מצד אחר י"ל דלא שייך אמירת סדרא דקדושה במוצאי י"ט והוא במ"ש הרב של"ץ דף רי"ח מס' סדר היום סדר קדושה שאנו אומרים בכל מ"ש כיון שאנו מבדילין בין קדש לחול אנו אומרים סדר קדושה להבדיל בין קדושת אלהינו לשאר קדושות שהוא מופרש ומובדל משאר העולמות עולם השפל עולם הגלגלים עולם המלאכים לזה אנו אומרים ג"פ קדוש לכוין בזה ומשום שקדושת שבת חמורה מי"ט לא נתקן כי אם בקדושת שבת ע"כ וכ"ה המנהג בע"הק צפת תוב"ב ע"כ ובכל מקומות שהלכתי אין אומרין אותו במוצאי י"ט הן מוצאי י"ט לחו"המ הן מוצאי י"ט לחול:

ובאגב ראיתי להרב ב"ד סימן רצ"ט דברים תמוהים שדעתו לומר במוצאי י"ט גם ויהי נועם שכתב דלא מצא טעם למנהג שאין אומרין ויהי נועם במ"ש לחול או לחו"המ כמ"ש הלבוש כמ"ש ע"כ וממקום שבא מהלבוש הוא להפך ששם כתב דבעינן ששה ימים שלמים דמטעם זה

אין אומרין אותו כשחל י"ט באותו שבוע וכ"כ הא"ח דף ס"ו והרד"א דף ס"ז מש"ות הגאונים לפי שכתוב שני פעמים בו ומעשה ידינו ולא משכחת לה ששה ימים שלימים אלא לבני א"י כשחל החג בשבת דממוצאי יט"א יש ששה ימים שלימים שיש היתר מלאכה בדבר האבד ויש ששה ימים שלימים ממוצאי י"ט לחול שהוא מליל א' ואילך והב"ד מסתם דבריו נראה דמדבר על ח"ל ששם איתן מושבו ואף על א"י ל"ק דבמוצאי י"ט לחול כשחל חג בשבת ודאי שאומרים אבל במוצאי יט"א אף שיש ששה ימים חוה"מ אין אומרין כיון דלא הותר כי אם דבר האבד ומעשה ידינו משמע אכל המלאכות קאי ולפ"ז לא א"ש מ"ש כנ"הג בתשובה דבמוצאי פסח וסוכות היה ראוי לאומרו אם לא כשחל י"ט באותו שבוע וזה לא שייך אלא לבני א"י כשחל החג בשבת ע"כ דגם כשחל בשבת מ"מ אותן ששת ימי חו"המ לא הותר בכל המלאכות והרב ב"ד לפי שעה לא ראה דברי שב"הל דף י"ז שכתב שאלו למורינו ר"י ואביו על ויהי נועם במ"ש לחו"המ והשיב להו לאו מנהגא ואם בא לאומרו לא הפסיד עכשיו אל תמנעו אלא במ"ש לי"ט או למועד בלבד ע"כ הרי מבואר בדבריו גם במ"ש לחו"המ אין אומרים כל שכן במוצאי י"ט דבי"ט הותר באוכל נפש שאין ר כן בשבת:

ומה שכתבתי עוד בס"הק הנז' שם ועיין בשב"הל דף ז' וברוקח סי' רכ"ד ושס"ג דמוכח דאין לאומרו ע"כ השמטה יש שם וצ"ל ברוקח סי' רכ"ג ורכ"ד ושס"ג שגם הם כתבו בסתמות כדברי הטור וכ"מ למהרד"א דף ק"ב וקי"א וכן מס' הפרדס דף נ"ז ומהרי"ל דף כ"ב. ועתה ראיתי שאין ראיה מדבריהם משום דסברי מרנן דסדר קדושה תלוי בויהי נועם דאם ויהי נועם ליתיה גם סדר קדושה ליתיה דלא נתקן סדר קדושה שהוא ברכת הרב כי אם מפני שנתברך התלמיד בויהי נועם דאין לברך התלמיד בלי שנברך להרב וכמ"ש הרד"א וכיון שאין אומרים ויהי נועם דאין כאן ששה ימים שלימים והרי לא נתברך התלמיד א"כ גם סדר קדושה ליתיה דהטעם באמירתו שיתברך זה ולא יתברך זה ליתיה משא"כ לדידן דליתא להא וכמ"ש הרד"א דף ס"ח דהרי כשחל י"ט באותו שבוע אין אנו אומרים ויהי נועם ואומרין סדרא דקדושה ולדעתו ולדעת הטור שאין זה תלוי בזה דאם איתא דבמוצאי י"ט לחו"המ או לחול שצריך לאומרו הו"ל לבאר ולא לסתום ומ"ש ומתפללים כמו בכל מ"ש היינו לענין הבדלה בתפלה קאמרי ולמה שאנו נוהגין לומר סדר קדושה בלא ויהי נועם נהי דאין לברך התלמיד בלבד לומר דווקא ויהי נועם בלי סדר הקדושה אבל איפכא לברך הרב ולא התלמיד לומר סדרא דקדושה בלי ויהי נועם מאי הוי וכמ"ש שכנ"הג סימן רצ"ה:

ומה שכתבתי עוד שם בס"הק הנ"ל וכנ"הג שם תמה על האומרים במ"ש לחו"המ א"כ כ"ש במוצאי י"ט ע"כ ט"ס נפל שם וצ"ל שכנ"הג תמה על האומרים במ"ש לחו"המ וה"ה מוצאי י"ט לחו"המ וכוונתי כיון שטעמו במ"ש לחו"המ משום שאין כאן גיהנם וה"ה והוא הטעם במוצאי י"ט לחו"המ ונקוט מיהא פלגא בידך דדעתו במוצאי י"ט לחו"המ אין לאומרו:

וראיתי לו בי"ד סי' ת"ג הגב"י שכ"ד במ"ש שאין גיהנם בחו"המ שכתב דלבני ספרד אומרין האבלים קדיש גם בחנוכה ור"ח אבל לא בשבת וי"ט וחו"המ אבל בני רומאני"א אומרים אותו גם בחו"המ ע"כ משמע דבשבת וי"ט הוא מוסכם כי פליגי בחו"המ ובודאי דבהא פליגי אם יש גיהנם בחו"המ או לא וצריך לדעת מנ"ל לבני ספרד דאין גיהנם בחו"המ והרי בי"ט עצמו אנו מפוקפקים ותו איך השוו חנוכה לר"ח והרי בר"ח הדבר מבואר מקרא דוהיה מדי חדש בחדשו דאין גיהנם בר"ח וכמ"ש בזהר ובתוספתא שבו ובתיקוני' על פסוק זה וכן יש לדקדק על מור"ם י"ד סימן שע"ו שכתב דהאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת וי"ט ע"כ משמע דבר"ח אין כאן חידוש ואינו כן ששוה הוא לשבת בעונש גיהנם ועוד כתב שם מור"ם שהאבלים מתפללים בכל מ"ש שאז חזרת רשעים לגיהנם ע"כ משמע אבל לא במוצאי י"ט וזהו דלא כמ"ש באמירת הקדיש אם לא שנאמר דאמירת קדיש לאו משום עונש גיהנם לחוד וכ"כ הרב חיד"א בשיו"ב שם משם רבינו האר"י לאומרו גם בשבת וא"כ כיון דבר"ח אין כאן גיהנם למה כשחל ר"ח במ"ש אנו אומרים סדר קדושה כיון דאין כאן חזרת רשעים לגיהנם וי"ל כיון דאנו מוכרחין לומר ויהי נועם הואיל ור"ח מותר בעשיית מלאכה ולומר ויהי נועם בלבד דאין לברך התלמיד מבלי שיתברך רבו עמו לכן מוכרח לומר גם סדר קדושה אבל איפכא לברך הרב ולא התלמיד אין ה"נ וכמש"ל מהכנ"הג ואע"ג דאיכא מ"ד דאמירת צדקתך במנחה בשבת משום החזרת רשעים לגיהנם וכשחל ר"ח במ"ש במנחה בשבת אין אנו אומרים צדקתך וכשאנו אומרים במ"ש שהוא ליל ר"ח סדרא דקדושה הוי תרתי דסתרן י"ל דאין לחוש כיון דסדר קדושה אחר ויהי נועם נגרר מכיון שאנו מוכרחין לומר ויהי נועם שיברך הקב"ה מעשה ידינו כדרך שבירך מרע"ה לישראל בגמר המשכן וכמ"ש רש"י בחומש סדר פקודי והוא מת"כ פרשת המלואים וכן בשבועות דף ט"ו וכן הוא בזהר ח"ב דף נ"א ודף ר"ז. והנה באמירת והוא רחום דאומרים אותה בערבית בכל ימות החול שטעמו נמי מפחדה של גיהנם וכמ"ש בזהר ח"א דף ק"ל וח"ג דף רמ"ג ועין רואה בכל ליל ר"ח אנו אומרים אותו הטעם מפני טעמים אחרים לאמירתו עיין בס' הפרדס לרש"י דף נ"א ולהרב אורחות חיים דף מ"ג והרד"א דף נ"א והרשב"ש סי' ך' והטור סי' רל"א ואותם טעמים שייכי בר"ח אבל לא בשבת ויום טוב:

ואגב ראיתי להרב ש"ץ שם שתמה על דברי כנ"הג הנז"ל שתמה על האומרים סדר קדושה במ"ש לחו"המ דהא ימי חו"ה קדש הם דמה"ט אין האבלים אומרים קדיש על מתיהם בחו"המ שהוא הפך על מ"ש בתשובה סי' נ"ה במוצאי פסח וסוכות היה ראוי לומר ויהי נועם אם לא כשחל יום טוב באמצע השבוע כיון דמותרין במלאכה ע"כ. אחר המח"ר מה ענין סדר קדושה לויהי נועם דסדר קדושה מפחדה של גיהנם אבל ויהי נועם משום עשיית מלאכה ומהראוי לאומרו בני א"י כשחל החג בשבת דאין כאן י"ט באמצע השבוע ואין ה"נ דאז מוכרח שיאמרו גם סדר קדושה ולא מפחדה של גיהנם אלא כדי שלא יתברך התלמיד בלי שיתברך הרב אבל בכנ"הג קאמר דכשחל י"ט באמצע השבוע דאין כאן אמירת ויהי נועם ואומרים סדר קדושה בלבד דאה"נ שיש לברך הרב ולא התלמיד וע"ז קרא ערעור כיון דאין כאן גיהנם למה יצטרכו לאומרו בשלמא אם הם מוכרחים לומר ויהי נועם כגון שאין י"ט באותו שבוע והיינו לבני א"י כשחל החג בשבת אנה"נ לומר גם סדרא דקדושה מטעם הנז' ולא מפחדה של גיהנם שהרי לדידיה אין כאן גיהנם גם בחו"המ אבל כשחל י"ט באמצע השבוע אם אנו אומרים אותו מבלי ויהי נועם שכן מוכרח הא ודאי מטעם פחדה של גיהנם והרי אין כאן גיהנם בחו"המ:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה