ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אורח חיים · סימן י
מעשה ביום ש"ק שנמצא בס"ת בירך הימיני של הה"א שיש בו פירוד למטה שיעור מעט מזער ונשאר עדיין יש בירך שיעור ירך והחלק ההוא של הפירוד נראה לעין כל וחילק הירך הנז' לשנים ואיש חכם בעיניו פסלו והביאו ס"ת אחר ולא ראה שש"ס ערוך הוא במנחות דך כ"ט איגרא חמוה דרבי אבא איפסיקא ליה כרעא דה"א דהעם בנוקבא אזל לקמיה דרבי אבא א"ל אם נשתייר בו כמלא אות קטנה כשר ע"כ וכ"ה שם בוי"ו דויהרג וא"ל אייתי. תינוק וכו' והב"ח הובא בשיירי א"ח סי' ל"ב אות ל"ב דלא שנא נפסק בנקב או שלא ע"י נקב אלא שנראה החלק והגויל באמצע האות לא מכשרינן ע"י תינוק אא"כ נכתב האות מתחלה כתקנה וכו' יעו"ש ממילא גם בירך הה"א דלעיל ה"נ דמה לי ניקב או. נפסק לב' והגויל קיים שגם בזה אם מעיקרא כתיקונו וכתב כשר דבה"א דוקא איירינן וכמ"ש הב"י שם ליישב דאיך מכשרינן בנוקבא דה"א והא בעינן דכל אות שיהא מוקף גויל מארבע רוחותיו אלא ודאי משום דהכא איירינן שאירע אח"ך ומתחילה כדינו נכתב. ומסתברא דאין לחלק בין הוי"ו דויהרוג ובין הה"א דהעם וכן משמע ליה מהמרדכי שהביא הב"י סי' ל"ב וז"ל דהאי שיעורא לאות ה"א ודכוותה אבל אותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחד אי אינקיבו או הפסיקו אין שיעורם כאות קטנה והכי דייק לשון הרב חיד"א בלד"א סי' י"ג באות הה"א רגל פנימי שלא נשאר ממנו שיעור אות קטנה וכן רגל ימיני משמע בין ע"י נקב או ע"י פירוד והחלק קיים וכ"נ ממ"ש שם סמוך ונראה אם נפסק קצת עוביו וסתמא קאמר ומ"ש סי"ד ס"ד וכן אם ניקב רגל פנימי וכו' לישנא דש"ס והרמב"ם וש"ע נקט ובש"ס כי איתשיל הכי איתשיל דהמעשה בנקב היה ואדרבה ניקב גרוע יותר הן שחילק האות לשנים הן שאינו מוקף גויל משא"כ בפירוד דהחלק קיים והוא מוקף גויל: