אור ברסלב
ויקרא אברהם אורח חיים › סימן ט

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אורח חיים · סימן ט

סימן ח

מעשה בבית מדרשי ביום ש"ק כשעלה המפטיר להפטיר עד שלא בירך על הס"ת ראה הש"ץ באותה יריעה עצמה שהיא מסדר השבוע הבאה תיבה אחת שאות אחת או שנים ממנה אין רישומן

ניכר כלל והורתי להוציא ס"ת אחר כיון שעדיין לא בירך יען כי הרשב"ץ ח"א סי' קל"א שהביאו הב"י סי' רפ"ב אע"ג שכתב להקל בשבתות דעלמא דאין צריך להוציא ס"ת אחר עכ"ז סיים ועדיין יש לפקפק. מה גם לדעתי דעת הדיוט דלא היקל בזה הרשב"ץ תחילת דבר אלא כלפי השואל דלא ירד לחלק בין שבתות דעלמא לשבת שיש בו חובה אחרת או בי"ט וכמ"ש בחיבורי השומר אמת דף מ' אבל מה נעשה שהרב כנ"הג דעתו שם וכן בשיירי שם סבר דהמיקל לא הפסיד וכתב שכ"ד מור"ם בי"ד סי' רע"ט וכ"כ המג"א סי' קמ"ג וכן פסק האמ"ל והרב חיד"א בלד"א ואיכא בינייהו דהרב אמ"ל סבר דלא יפטיר בברכות ולהרב חיד"א יפטיר בברכות וכן נקיט ואזיל מהר"א קלעי בש"ות חס"ל סימן ח"י יען דרבים הם האומרים כן מור"ם וכנ"הג והרב דבר משה ח"א סי' י"ב ומהר"ש אלגאזי שהסכים שם עם כנ"הג והרב חיד"א בלד"א ואלו החולקים אינם אלא ארבעה הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' מ"ג והרב פרי האדמה ח"ג דף ו' ושכ"כ מהרב דבר שמואל סי' רצ"ב ושס"ו והמחמיר תבא עליו ברכה להראות יופי התורה ודקדוקיה וכ"ד הרב ב"ד סי' נ"ט שערער על דברי מהר"ש אלגאזי ולא זכר שר מה שסיים הרב פ"הא שם שרמז ממ"ש הרב לקט הקמח ורוב העולם נהגו כך וכן דעת הט"ז י"ד רע"ט והביאו המג"א שם שאם נמצא טעות בשביעי ישלים בס"ת זה ומוציאין ס"ת לצורך המפטיר וכ"כ בהגהה בס' בית הלל י"ד שם וכ"כ בס' שערי אפרים בפתחי שערים דף ה' מס' בני יונה וכ"כ הרב מאמר מרדכי סי' קמ"ג נמצא דרובא האומרים להוציא ס"ת לצורך המפטיר מה גם דרוב העולם נהגו כן ומסתברא כוותייהו דהני רבוותא להוציא ספר אחר למפטיר ממה דקי"ל דאם קרא שני פסוקים צריך לחזור ולקרות ולברך דאין נגרע משאר העולים וכמ"ש הרב חיד"א ביוסף אומץ סי' י"ב והדר ממ"ש בלד"א סי' י"ט דכיון דחשבינן ליה כשאר העולים גם בהאי מלתא נמי אע"פ שיש לחלק קצת וכמ"ש בס' אשדות הפסגה סי' ד' דף ח'. ותו גם לדעת סיעת"א דשמיא המקילים שלא להוציא ס"ת אחר הנ"מ שכבר בירך והתחיל לקרות ונמצא הפיסול שכן מוכח מלשון מור"ם י"ד שממנו דקדק בשכנ"הג דגם הוא מיקל בזה וכן מלשון כנ"הג ושאר רבוותא המדברים בזה וכן מוכח ממ"ש בס' פרח שושן כלל ב' סי' ג' דחושש גם לברכה שאינה צריכה דקריאתו אינה חובה אולי לא יצטרך לברך אם נמצא פיסול וכשאתה מזקיקו להוציא ס"ת בהכרח לברך ברכה אחרונה משא"כ בנ"ד דעדיין לא בירך בראשונה אלא דמריהטא דלישנא של הרב מהר"א קלעי שם בלשון השאלה נראה כנדון דידן דעדיין המפטיר לא בירך ועכ"ז הסכים שלא להוציא ס"ת אחר ויפטיר בלי ברכות ובענין ברכות מסקנתו שם גם בבירך בתחילה על התורה ונמצא הטעות כל שלא בירך לאחריה יפטיר בלי ברכות לחוש לדעת הרב אמ"ל דסבור כן. ודבריו תמוהים לא זו דגם אם הרגישו בטעות קודם שבירך על הס"ת דאין צריך להוציא ס"ת אחר דהא מנליה הואיל והכא לכתחילה הוא ולא דיעבד אף זו דאף אם בירך בתחילה על התורה לא יפטיר בברכות לחוש לדעת האמ"ל שכן סבור דמה זו סמיכה על הרב אמ"ל דדעת יחיד הוא וכמ"ש בס' אות אמת עליו ועוד דאעיקרא דברי האמ"ל תמוהים מצד עצמם דכל עיקר טעמו שלא לברך על ההפטרה כל שקרא בס"ת פסול ונמצא הטעות אחר שקרא שלשה פסוקים המפטיר או המשלים בס"ת פסול אחר שכבר קרא חובתו בג' פסוקים והוא המפטיר כמו שפשטה הוראת כנ"הג בשאר מקומות ע"כ מכח מה שהשריש ממרן הב"י סי' רפ"ד מש"ות הרשב"א שהביא הכולבו על איסור בקס"ת פסול כתב ובהפטרה ששאלת אי אפשר שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפילו בלא ספר ע"כ וט"ס הוא וצ"ל אפשר במקום אי אפשר ומיהו דוקא במקום שקראו בתורה ואע"פי שהס"ת פסול וכו' ומביא אח"ך מכנ"הג ובשיירי דכתב ולרבינו ב"י שומעין ומייתי תו התם מדברי הרב מג"א סימן רפ"ד דפירש בתשו' הרשב"א הנז' דעל ספר ההפטרה דאינו עשוי בגלילה כס"ת אלא כתוב בין הכתובים קאי ולפ"ז יוצא לנו הפך ממ"ש הב"י וכל שהס"ת פסול המפטיר לא יפטיר בברכות והרשב"א לא על הס"ת קאי רק על ההפטרות שאינם כתובות בספר דאין קפידא בהם וכן ראה בס' לקט הקמח שהאריך בזה וכן מצא בש"ות הרשב"א שאין לקרות בהפטרות שלנו שהם בקונטריס וכו' ואע"פי שבהפטרות רגילין להקל בהם זהו לפי שאין מצויין כלל ספרים של נביאים וגם הפטרות לא הותרו לכתוב מן הדין לפיכך מקילין בהם אבל בקריאה בתורה אין מקרין כלל. כלל העולה שמ"ש הרשב"א שמברכין על התורה אף בלא ספר לא קאי על הס"ת וכו' ודבריו נכונים המה ולענין ברכה ספק ברכות להקל וכל שקרא המפטיר או המשלים בס"ת פסול אחר שקרא חובתו ג' פסוקים והוא המפטיר כמו שפשטה הוראת כנ"הג בקצת מקומות נכון הדבר שלא יברך המפטיר ברכות ההפטרה ויקראנה בלא ברכה עכת"ד:

ואחר המח"ר מלבד דהרב כנ"הג כתב דלדברי הב"י שומעין וכ"כ הרב פרח שושן כלל ב' סי' ג' בדעת מרן ומהרש"ל בס' ב"ד של שלמה דף ח"י ע"ד ומהרי"ע במטהו יפרח סי' רפ"ד אע"פי שראה שם דברי המג"א וגם הביא שם דברי הרב לקט הקמח סיים ואין לנטות מדברי הב"י כ"ש שהסכים עמו כנ"הג וכ"כ בס' גן המלך סי' ס"ב. והרב מאמר מרדכי סימן רפ"ד כתב דפשיטות דברי הרשב"א כמ"ש בב"י אבל באמת מש"ות שהביא הרב לקט הקמח לא משמע הכי אך י"ל דהא והא איתא דיש להפטיר על ס"ת שנמצא פסול ויש להפטיר בהפטרה שאינה כתובה בגלילה כספר ובזה איירי תשובה שהביא ה' לקט הקמח ותשו' הכולבו שהביא הב"י מייתי לקרות ההפטרה בברכות אף שקראו בס"ת שנפסל ולא עוד אלא כל זה בשגם נמצא הטעות בשאר העולים דאכתי לא נשלמה חובת היום דהא סתמא קאמר ואם באנו להחמיר לחוש לספק ברכה אף שנאמר דאנן בתר מרן גרירי מ"מ בענין ספק ברכות שאני דבזה לא קבלנו הוראותיו כמ"ש הרב חיד"א בבר"י א"ח סי' ה' בפרט שיש פנים לומר בכוונת הרשב"א כמ"ש המג"א והרב לקט הקמח ובנפל היסוד נפל הבנין אבל במה שרצה לעשות מעשה כן גם כשקרא המפטיר או המשלים ג' פסוקים בהכשר במקום שנהגו כהוראת כנ"הג שהוא הוא המפטיר הא מנליה שגם בזה יפטיר בלי ברכות דהרשב"א לא איירי בהכי ומדברי הרב לקט הקמח שהביא ממנו מבואר חילוק הזה ומבואר ברור מדברי הרב חיד"א בלד"א סימן י"ט וכן הוא במהר"ם מלובלין סי' פ"ד דאתשיל בנמצא טעות אחר קריאת השביעי בקרא שלשה פסוקים בהכשר ואין להם ס"ת אחר והם מנהגם לקרות עשרה בכל יום שבת וכתב דאין להעלות עוד אחר ואותו השביעי יגמור עד סוף הפרשה ויברך אחריה וכתב הרב א"ר סי' קמ"ג על דבריו ויפטיר הפטרה בברכותיה ועדיפא מינה כתב החק"ל בשיירי א"ח אשר בסוף ח"ב מי"ד סי' ח' לאתרוותא דנהגו כהוראת כנ"הג הנז' שהשביעי הוא המפטיר אם לא ידע להפטיר יקרא אחר ג' פסוקים בספר הפסול בלי ברכה ויפטיר בברכות וכ"ד הרב שע"א דף י"א ומ"ש מס' מהר"א אלקלעי שם על מ"ש מהר"י סיד בס' אות אמת הנז"ל דסברת האמ"ל סברא יחידאה היא ואינו כן דהא איכא האמ"ל שהביא מהמג"א ולקט הקמח דלא ס"ל כהב"י מי איכא ספיקא דלא מצו למימר קי"ל דאעיקרא לא מצינו מי שיאמר שיברך זולת הכולבו מהרשב"א ודבריו סתומים וכו' ולא ידעתי מאי קאמר וכמ"ש בחיבורי השומר אמת שם דאנן בקריאת המשלים לאתרוותא דנהיגי ככנ"הג עסקינן שכבר קרא שלשה פסוקים בהכשר או לדידן בקריאת המפטיר ומה ענין זה לשאר העולים שבזה קאי הרשב"א שהביאו הכולבו וכן מג"א ולקט הקמח ושם מבואר כמ"ש ואיהו נגרר אחרי האמ"ל בדבריו הנז"ל. ולא דקדק בענין ודברי מהר"י סיד שם בהכי איירי למקומות דנהיגי כהוראת כנ"הג הנז' וכן לדידן בנמצא טעות במפטיר ומ"מ בנ"ד יודה בו מהר"א אלקלעי הנז' דע"כ לא קאמר דאין להוציא ס"ת אחר. אלא בנדונו שכבר קראו. הטעות ההוא ומקודם חשבו שאינו פוסל ועתה בקריאת המפטיר הביטו וראו שהוא פוסל והוי דיעבד משא"כ נ"ד דאכתי לא נראה הפיסול כלל ומהיכא תיתי לקרות בו לכתחילה:

ואין לומר בנ"ד כיון דהפיסול בסדר אחר אין לחוש דהרי

קי"ל ס"ת שנמצא בו טעות הרי הוא כחומש בעלמא וכמ"ש מרן סי' קנ"ג ואע"ג דאפשר לתקנו וכמ"ש הבא"הט שם וחומשים אין לקרות בהם בברכה וכמ"ש מור"ם סי' קמ"ג איברא דדעת מור"ם שם והוא לקוח מהר"ן בשעת הדחק כשהחומש אחד כשר קורין בו אף שיש פיסול בשארה והיינו בחסר ויתר וכמ"ש הרב א"ר והא ודאי לדידן ליתה. וכמ"ש הרב שע"א ועכ"פ מהא שמעינן כל שהפיסול בחומש אחד בשגם שאינו בסדר היום אין מי שמתיר לקרות בסדר הכשר ענין השייך ליום ההוא:

ודע דהרב חיד"א בלד"א סי' י"ב סכ"א כתב מספר מ"וק וספר מעיל צדקה אם בשבת ידע שיש טפות שעוה בפרשיות אחרות כל שבסדר היום אין בו שרי לקרות בו ע"כ ואין זה ענין לנ"ד דשאני התם דאין כאן שום פיסול באותיות אלא שהאות מכוסה וכמ"ש בס' חזון למועד בש"ות שבסופו סי' י"ג דף ר"ך מהרב שבות יעקב. שכ"כ מס' הפרדס. ותו ממה דקי"ל כל הראוי לבילה וכו' וכמ"ש הרב אמ"ל ואע"פי שדחהו תיסגי לן אם הוא בסדר ההוא וכשהוא מסיר השעוה אין כאן לתא דחק תוכות וכמ"ש הפר"ח בהלכות גטין סימן קכ"ה סט"ו מהמג"א סי' ל"ב סכ"ג:

ומה שהרגיש הרב חיד"א שם בלד"א על האמ"ל שכתב זה מהמג"א שאינו אלא לשון הפר"ח סי' קכ"ה לא על האמ"ל תלונתו אלא על הפר"ח שכן כתב מהמג"א והאמ"ל כיון דמצא כן הפר"ח שכתב כן משם המג"א כתב גם הוא מהמג"א עצמו ואע"ג דהמג"א לא כתב אלא אם נטף שעוה וסלקה מותר כמ"ש בסי' ש"ם מינה מוכח דאין כאן חק תוכות כדברי הפר"ח ואע"פי שאין האות ניכרת בין שנפלה על האות או בתוך האות ועל כרחין כשאין האות ניכרת דאל"כ מאי אתא לאשמועינן דכ"הג אפילו בדיו שרי ודלא כהרב גט פשוט שם שנסתפק בטיפת שעוה אם חשיב חק תוכות בהסרתה וכבר מהרי"ן בגט מקושר שם הרגיש עליו מהפר"ח ומג"א הנז':

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה