ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אורח חיים · סימן טז
בשתיית הקאה"פי בשבת בחנויות הנכרים כתב הרב פרי האדמה ח"ד דף ג' שבתוככי ירושלים נלאו הראשונים ולא יכולו הן מיראת המוכר הן שהכל חולים אצל הקור והוא רחום
וכו' ועיין להרדב"ז ח"ב סי' רי"ג שכל דבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו מלקות דאורייתא לענין שבת א"כ אם הקאה"פי כתושה מאתמול שנאכלת כמות שהיא חיה וע"י נכרי הוי איסורא דרבנן באיסורא דרבנן ע"כ. ומהרא"י בספרו כס"א סי' שי"ח הביא דבריו וכתב עליו ולא ידעתי מה תיקן על המע' של הקאה"פי דהא מבשל חייב כמ"ש אחד הביא את האור ואחד הביא את המים וכו' וכתב הרמב"ם בפ"ט מה' שבת דמחמם את המים הרי הוא בכלל האופה ותו דהרי איכא הבערה שהיא אב מלאכה ותו במ"ש מהרדב"ז היינו דוקא בנתבשל מאליו אבל לא במרבה בשבילו שעושה מעשה גמור והתקנה הוא שישתה דוקא מהקאה"פי אשר כבר עשהו הגוי שלא בפניו קודם בואו דאפילו מכירו אינו אסור אלא בפניו כמו שיעו"ש אפילו את"ל שכל הפוסקים חולקים וכו' והרב חיד"א בטוב עין הביא דבריו וכתב שגם הוא תמה על הרב פרי האדמה ח"ד הנז' כשנראה בעליל לארץ ועל היתר שהזכיר קרא ערער דאין היתר כי אם בחנויות שאינם הולכים היהודים והכל נעשה לגוים אז אפילו אם מכירו מותר כיון שאין חשש שירבה בשבילו אבל בשבת שני וכ"ש יותר אין היתר ע"כ:
והנה מהא דהמחמם את המים יש להשיב בשגם הפר"ח במ"ח ובי"ד סי' ס"ח סי"ט הביא לו ראיה ממ"ש בביצה דף ל"ד אחד הביא את האור וכו' דשנייא ההיא דכל אחד עושה דבר מצרכי הבישול שאינו נאכל כמות שהוא חי וכמ"ש הרב בס' טל אורות דף ל"ז אבל בבישל מים לבד מנלן. ומ"ש הרב הנז' ממ"ש בשבת דף ע"ד האי מאן דשדי סכתא לאתונא חייב משום מבשל משום דערפא רפי והדר קמיט והיינו משום דמי הסכתא מתבשלים ע"כ הנה מפירש"י שם לא משמע כן אלא אסכתא עצמה קאמר דערפא רפי היא עצמה שהיתה גוף קשה ונעשית רפויה וחוזרת ומתקשת מה גם להרמב"ם דביה עסקינן הוא מפרשה להא דסכתא מבשל כלי אדמה שיעשו חרס כמבואר באותו פרק וכמ"ש ה"ה שם והרי"ף מפרשה בכלי גללים. ומ"ש עוד הרב הנז' ממ"ש בשבת דף מ' מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן משמע שאם מחמם את המים חייב משום מבשל וכמ"ש רש"י שם ע"כ. הנה דקדק בדבריו דכתב משמע וכו' משום דאין זה מוכרח ברש"י דחימום מים הוי איסורא דאורייתא דילמא מ"ש לא יניחם עד שיחמו דאז איסורא דרבנן מיהא הוי ומ"ש מדברי הטור ססרנ"ד לא ימלא נחתום חבית של מים סמוך לחשיכה ויניחה בתוך התנור וכו' דבעי להו ללישה איירי וכמ"ש הרב א"ר בשם הר"י והרא"ש וה"המ מ"מ כל זה הוא דבעי להו לרחיצה כמובן מדברי הפר"ח שם במ"ח. וכן מוכח מלשון הרמב"ם דנתן שיעור בזה דהיינו כדי לרחוץ אבר קטן אבל במים לשתיה מבואר במס' עבודה זרה דף ל"ח דאין בהם משום בשולי גוים ופירש"י שם שאינם משתנים מברייתן ואדרבה מבושלים רעים ביותר וכמ"ש בחולין דף פ"ד ודוקא אדם חשוב יש לו להחמיר אם בשלם נכרי וכמ"ש בשבת דף נ"א והרב פרי האדמה קאמר למנהג העולם שנהגו בהיתר הקאה"פי של גוים דמפרשי בההיא דע"ז הנז"ל דלא במים חמין איירי דהא פשיטא אלא אפילו עירבו באותם מים איזה דבר מותר אע"ג דנשתנו מראיתן דס"ס מברייתן לא נשתנו וכמ"ש כנ"הג סי' קי"ג בהג"הט אות טו"ב וכן במה שהקשה מהרא"י והרי איכא הבערה דהיא אב מלאכה י"ל במ"ש הרדב"ז בלשונות הרמב"ם בח"ב סימן י"ז בדעת הרמב"ם בסוגיא דביצה הנז"ל דכל שנתכוון לבשל אינו חייב על ההבערה דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכ"כ הלח"מ שם בפ"ט במסקנת דבריו והנכרי העושה הקאה"פי אין כוונתו להבערה בלבד כי אם לבשל והרי הבישול בזה לדעתו אין בו איסור דאורייתא. איברא דבס' טל אורות דף צ"ב נפק דק ואשכח דמחלוקת הוא בש"ס ירושלמי יעו"ש באורך אבל אנן לדעת הרדב"ז בפירוש דברי הרמב"ם איירינן דבדברי הרדב"ז קעסיק הרב פ"הא וכן מ"ש מהרא"י דהרדב"ז איירי בנתבשל מאליו דוקא לא כן לעשות כן לכתחילה אמת שהוא כן אבל כוונת הרב פ"הא ממנו נקח כמ"ש שאין בו איסור תורה וכיון שכן היכא שיש סיבה והכרח בדבר אי משום איבת הנכרים ואי משום קצת חולי בקור יש להתיר לכתחילה:
אבל אי קשיא הא קשיא על הרב פ"הא מה זו סמיכה בקאה"פי ממ"ש הרדב"ז בח"ב שם הלא הרדב"ז עצמו בח"ג סי' תרל"ז לא כתב להתיר קאה"פי של גוים מטעם שנאכל כמות שהוא חי רק מטעם שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת ולפיכך אין בו משום בשולי גוים ואף לא מגיעולי גוים יעו"ש ולטעם זה מה יושיענו טעם זה להתיר בישולו מדאורייתא ועל הרוב מה שלא כתב טעם דנאכל כמות שהוא חי ממ"ש כנ"הג בתשובה שרמז שם והיא בי"ד סי' קנ"ה שכיון שהיא יבשה כעץ ואינה ראויה לאכילה כי אם ע"י קלייה אין זה נאכל כמות שהוא חי שהוא באיסורא של הקלייה עומד:
ותו קשה על הרדב"ז גופיה שכתב שם ראיה לזה דבדבר שנאכל כמות שהוא חי אין בו מלקות מדבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שאין בו חיוב עליו בשבת וטעמא כיון דאיכא מאן דאכיל ליה הכי שוב לא מחייב על בישולו וכ"ש בדברים הנאכלים חיים לכל אדם ע"כ וכ"כ בח"ג סי' קי"א במאכל בן דרוסאי והוא פלא איך שנה משנתו דלא כהרמב"ם מאריה דאתריה כמבואר לו בפ"ט דין ג' ואיך תפס לו דעת הרשב"א וקצת מפרשים שהזכיר שם ה"המ וכמו שכבר עמד ע"ז הרב חיד"א בבר"י סי' שי"ח ולא עוד אלא דמצא לו בח"ה סי' ש"א רט"ו שתפס לו שיטת הרמב"ם אבל מה שהקשה עליו עוד שם דמדברי הרמב"ם משמע דדבר הנאכל כמות שהוא חי שהוא חייב מדלא פטר אלא דבר שאינו צריך בישול כלל ומוכח דהכי אורחיה דלא מבשלי ליה כלל אז פטור אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי ואורח ארעא לבשולי אפשר דחייב וצריך להתיישב בדבר ע"כ. הנה בטור ססרנ"ז מבואר דבדבר הנאכל כמות שהוא חי יותר הם טובים בלא בישול כלל כמאכל בן . דרוסאי ע"כ מוכח דהם עדיפי בלא בישול כלל ומשמע בשגם אורחייהו לבשלם ודעת מרן הם עדיפי ממאכל בן דרוסאי ולכן מותר ליתנם סביב הקדירה אע"פי שאי אפשר שיצלו קודם חשיכה משא"כ בהגיע למאכל ב"ד וכמ"ש בס' ער"הש סי' רנ"ג:
והנה כנ"הג בתשובה הביאו ה' חיד"א שם וכן הרב יד אהרן מ"ב שם ומהרא"י בס' קול אליהו ח"א סי' י"ד וזכ"ל דף קל"ח כתב בקאה"פי שכבר נתבשל מע"ש ובא לחממו אם הניחו הגוי על האש ממש אסור ואפילו אם הניחו מעצמו ואם אינו כנגד האש ממש אפילו ישראל מותר לעשותו ואפילו במקום שהיד סולדת בו ואם להניחו ע"ג הפטפוט אם היד סולדת בו אסור ע"כ וממה דלא אתשיל כי אם במבושל מע"ש מוכח דלא כמ"ש ה' פ"הא הש"ל והוא עצמו הרגיש בחולשת דבריו ולכן כתב והוא רחום וכו' ואפי' על היתר זה של כנ"הג המה ראו כן תמהו מהרא"י וזכ"ל שם דמה זו סמיכה סמך לו על דברי הרשב"א והר"ן דסברי דבלח נמי אין בישול אחר בישול אף אם נצטנן כיון דרבים ועצומים פליגי עלייהו כמבואר בב"י וכוותייהו פסק מרן דדוקא ביבש הוא דשרי ובדוחק אומר אני עם מ"ש הרב חיד"א בשיו"ב אשר שם בב"י סי' שי"ח ממהר"ש ש בשער אריה וממהרי"ל יואלי על מ"ש מרן דין א' יש בו משום בישול אחר בישול אם נצטנן בב"י מבואר דהרשב"א והר"ן סברי כיון דמבושל כל צרכו מותר להחזיר אפילו נצטנן וא"כ נראה דע"י גוי שרי וכמ"ש רבינו ב"י סי' שי"ד גבי שבירת פותחת תיבה ע"י גוי דאין להחמיר כיון דאיכא מ"ד דשרי אפילו ע"י ישראל ע"כ. ומ"ש ואם אינו כנגד האש ממש אפילו ע"י ישראל מותר לעשותו וכו' ר"ל כיון דאיכא מאן דשרי ע"י ישראל ולעולם ע"י גוי קאמר דוקא וכמ"ש בתחילת דיבר אם הניחו הגוי וכו' אבל אעיקרא אני מהסס על דברי הר"ש ומהרי"ל הנז' דמה דמות יערכו מ"ש מרן בסי' שי"ד בשבירת פותחת דשאני התם דהוא מחלוקת שקול בין ה"ר אלעזר ובין הר"י כמבואר שם בטור לא כן כאן דרבים ועצומים חולקים על הרשב"א והר"ן. ומרן הב"י פסק כהרוב בש"ע ושם בפותחת פסק להתיר ע"י נכרי. האמת שכיוצא בזה מצאתי להרב"י בסי' תק"ה בחלב שחלבו גוי בי"ט שחל אחר השבת בפני הישראל והיא בהמת ישראל דשרי לאכילה והחלב אינו מוקצה שמוכן הוא שאפשר ע"י ישראל נמי מותר וסיים ע"ז מרן וכיון דמידי דרבנן נקטינן כדברי המתירים. והרואה יראה בב"י שם שרבו החולקים אלא דבש"ע שם העלים היתר זה וכמ"ש שכנ"הג שם ולכן כתב שם שגער בחכם שהתיר להן:
והנה מהרא"י שם בקולו קול עוז הקשה על מ"ש מרן שם סימן שי"ח אחר מ"ש כל הדיעות שנאמרו בחימום אינפאנד"א אם יש בו משום נולד סיים שגם לבע"הת שאסר לחמם קדירה שיש בה שומן כמו פשטי"דא שהשומן נקרש הוא לבדו בעין ואינו מתערב שם שום דבר והוא ניכר אבל קדירה שיש בה שומן קרוש עם מרק כשהוא נימוח מתערב עם המרק ואינו ניכר ושרי כמו דשרי בסיפא דברייתא ליתן הכוס ע"כ שלא ידע לאיזה תכלית כתב זה דאם יש בו רוטב אף על פי שאין בו משום נולד אכתי יש בו משום בישול אחר בישול מפני הרוטב עכ"ל. ולא ידעתי איך לא זכר שר מהמג"א שם סי' מ"א והובא בבא"הט דנפקא מינה לסברת המתירין הנז' שם בסי' ט"ו ואנ"הנ להאוסרים אסור מה"ט ושם הרב חיד"א הביא לנו ממהרימ"ט בתשו' כ"י באלו המילייאנ"אס ותרנגולות שאין בהם מרק לכ"ע שרי ואין לחלק בין כנגד המדורה לתוך התנור דכיון דהתנור שלנו פתחו מן הצד כעין בית הוא וכשנותנו שם ואין שם מדורה גרע טפי מכנגד המדורה ומנתינה בכלי א' ומה שסותמין התנור כדי לשמור חומה עושין כדי שלא יכנס אויר קר ויצנן אותו ע"כ ונראה דה"ה בתנורים של פה העירה שגם הם פתחיהן מן הצד אלא שמסיקין אותן מלמטה והמעזיבה ששם אופין הפת חומה מקרקעיתה ה"נ דשרי ועיין בספר בא"הט ססרנ"ג. ולדברי כנ"הג הנז"ל דכנגד המדורה אפילו שהיד סולדת בו שרי ה"נ לדעת רבו מהרימ"ט תוך התנור שרי דכתב דכל שאין בו מדורה גרע טפי מכנגד המדורה ושרי לפ"ז לחמם שם הקאה"פי שנתבשל מע"ש. ובשגם כתבנו דהיתר זה לא סליק שפיר לדעת מרן דפסק דלא כהרשב"א והר"ן יש לסמוך על הרא"ש שהוא רבן של בני ספרד כמ"ש מרן א"ח סי' רט"ו ושם סי' שצ"א כתב ראוי לסמוך עליו בכל התורה כולה והוא שכתב הב"י בשמו בסי' שי"ח וישראל אדוקים במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר והנח להם במנהג שנהגו כפי הפוסקים שפסקו כחנניה ובקאה"פי היום אדוקים כל העולם כמ"ש הפר"ח א"ח סי' פ"ט על אנשי מצרים ומה שגינהו הרדב"ז בח"ג סי' תרל"ז בזמנו לא נתפשט כ"כ אף שהוא היה במצרים ומדור לדור נשתנו המזגים והטבעים וירדה חולשא לעולם אבל מה שנתחכמו קצת בני אדם לצוות לנכרי לחמם אותה על הרמץ שגורף ביום שבת כדי להסיק התנור מחדש כי לדעתם כיון שהוא של יום ששי מותר לא עשו ולא כלום דהרמץ תולדת האש והרי הוא כאש וכדאיתא בשבת דף ט"ל והרמב"ם פי"א ומ"ל אם האש דלוק מהיום או מאתמול דס"ס אפילו אם הודלק היום דאיכא אב מלאכה דהבערה מ"מ כל דלאו לצורך ישראל הדליקו בעל התנור כי אם לאפות בו לנכרים איסורא דרבנן מיהא איכא כמו על האש של היום או על הרמץ של אתמול אבל לתוך התנור דהוי כנגד המדורה ע"י גוי ש"ד כיון דאיכא מ"ד דאפילו ע"י ישראל שרי: