אור ברסלב
ויקרא אברהם אורח חיים › סימן טו

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אורח חיים · סימן טו

סימן יד

כתב מרן א"ח סי' ש"ו מותר להכריז בשבת על האבידה אפילו על דבר שאסור לטלטלו ע"כ ופירושו מי שאבדה לו אבידה שיכריזו למי שמצאה שיחזירנה לו כמבואר בלשון הרשב"א שבב"י שם שממנו מקור דין זה והנה בפה העירה מימי נעורי אני יודע שמכריזין גם מתוך פתקאות הכתובים מהב"ד וגם מזכירים שם חרם או נדוי ע"ז וכן נהגנו אחריהם וחדשים מקרוב באו ערערו על הזכרת נדוי וחרם ממ"ש מור"ם שם וז"ל אין מחרימין בשבת כי אם ממה שהוא צורך שבת ע"כ והוא לקוח מס' העתים שהביאו הרב המגיד פ' כ"ג דשבת כמ"ש מור"ם בדרכי משה ולא כמ"ש המציין על מור"ם מס' האגודה. הן אמת שכן הבין הרשב"ש סי' רג"ל לנדות ולהחרים אדם וכן בנו בס' יכין ובועז ח"ב סי' ז' ממה שלא כתב בנדונו מס' העתים כמ"ש הרב חיד"א בברית עולם דף קמ"ז וכן מהרשד"ם סי' ח' הביאו מהריק"ש בהגהותיו וכן המג"א שם ומהרי"ע בבית יהודה סי' כ"ט וכן ה' ער"הש סי' ש"ו וכ"כ הט"ז על מ"ש מרן סי' של"ט ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין וכן הבין כנ"הג שם וכן בשיירי אות י"ד. ובאמת דמריהטא דמור"ם בהגהה הכי משמע ממ"ש קודם לזה מותר להתיר חרמי ציבור וכו' וע"ז סיים אבל אין מחרימין וכו' אבל הרואה יראה בדרכי משה שכתב וז"ל והרב מגיד משנה פ' כ"ג דשבת מס' העתים שאסורים ציבור להחרים שום דבר אא"כ הוא לצורך השבת ע"כ ולשון זה ברור להחרים חפץ קאמר כמו ששנינו לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ואע"ג שכתבה מרן בסי' של"ט כתבה מור"ם כאן לפי דמשתעי בצרכי ציבור ודלא כמ"ש הט"ז סימן של"ט וכבר תפס עליו בס' נהר שלום והתימה על כל הרבנים הנז' איך לא הביטו אחרי משה מני"ר בדרכי משה ופירשו בלשונו במפה מה שאינו בדרכי משה וכן מוכח מה' המגיד בהביאו דברי ס' העתים על מ"ש הרמב"ם שם אין דנין וכו' ואין מעריכין ואין מחרימין שהוא לשון המשנה וכן ראיתי למז"ה בס' מעשה רקח ח"א שם תמה על מהרשד"ם במה שהבין בדברי הרב ס' העתים. והרב יד אהרן סי' של"ט תריץ יתיב שגם מהרשד"ם אזיל ומודה שהרב ס' העתים במחרים חפץ קאמר וכ"כ כנ"הג סי' של"ט מספר שארית יהודה בפירוש דברי הרב ס' העתים אבל לנדות אדם שרי ושכ"כ מהרי"א סי' שי"ח וכנ"הג שם כתב מהגאונים שמותר לנדות ולהחרים בשבת ובי"ד סי' של"ד הג"הט אות י"א כתב שכן המנהג פשוט וכ"כ הרב חיד"א שם בברית עולם ושם יישב מה שנתקשה כנ"הג על פירוש זה בדברי ה' ספר העתים וכן שם נתקשה בדברי מהרשד"ם ועיין לו עוד בס' ח"ש ח"ב סי' ל"ח סוף אות פ"א שכתב שאם נהגו להחרים אדם אין למחות בידם שהגאונים מתירים להדיא ע"כ וכ"כ הא"ר סי' ש"ו מכל שכן בנ"ד דאין כאן חרם או נדוי על אדם פרטי. ובאגב ראיתי למהריק"ש סי' של"ט שכתב מהרמב"ם ולא שום עונש ע"כ ולשון זה ליתיה בהרמב"ם אלא כתב ואין עונשין הרי שנתחייב מיתת ב"ד או מלקות וכו' וה"ה לשאר עונשין ואימא דבר שבגופו דוקא דומיא דמיתה ומלקות משא"כ נדוי וחרם אינו דבר הנרגש בגוף וכ"ע שם מדברי מהרשד"ם הנז' ומתשובת רב שרירא גאון שהביא הב"י סימן רס"ג ופסקה מור"ם שם האמת דמהרשד"ם הכי סבור דאין לנדות ולהחרים אדם אבל רב שרירא גאון על בית הסוהר קאמר ואין להוכיח מזה לנדות ולהחרים אדם. ומ"ש מהרי"ע שם מתשובת רב שרירא גאון ואין מחרימין להד"מ וכמו שכבר הרגיש עליו הרב חיד"א שם בברית עולם ואילו הזכיר חרם איך מור"ם שפסקה לתשו' רב שרירא גאון הנז' השמיט זה ממנה הראת לדעת דמנהגם של ראשונים להכריז בנדוי וחרם מיוסד על אדני האמת והצדק ובמהרי"א שם מבואר דחרם ונדוי בציבור התרו פשוט יותר משל יחיד ומה שקורין הכרזה מתוך הכתב אע"ג דהכנ"הג קרא ערער ע"ז וכן הב"ח קרא תגר שם סי' ש"ו הנה הרב מג"א והרב ט"ז נטו להיתר בפרט כשהוא צרכי רבים כמ"ש הרב ב"ד סי' קכ"ח וכבר העד העיד בנו הרב חיד"א בלד"א סי' כ"ה שכבר נהגו בכל תפוצות ישראל כמעט שקורין הסכמות בכתב וקוראם הש"ץ או השמש מתוך הכתב. וכתב בס' שדה הארץ ח"ג סי' כ"א דאין לערער עליהם הביאו בס' דבר אמת ואע"ג דבנ"ד לצורך יחיד שאבד ממנו החפץ מ"מ כיון דאיכא מצוה וגם למגדר מלתא שלא יעשו עוד כדבר הזה ולכן מאיימין בנדוי וחרם דהוי כמו צורך רבים:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה