ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אורח חיים · סימן יד
מעשה שהיינו בסעודה אחת של ליל המילה ואחר שאכלו רוב המסובין הביאו על השלחן לקנוח סעודה תמרים לחים והיה שם ת"ח אחד ונטל מהם ובירך בתחילה ואחר שאכל כ"כ קפץ ובירך ברכה מעין ג' בקול רם ויאמר אברהם מדוע בירך באחרונה ויהי כמשיב שכן ראה בס' הבר"י בסי' קע"ז ממהר"י זיין שכתב אף אם אינן מסלקין את השלחן כיון שמשכו ידיהם מן הפת יברך על הפירות לפניהם ולאחריהם ע"כ ולפי שעה שלא היה מצוי ספר שם לפנינו דחיתיו בקש דהרב חיד"א למדנו לעיל שכל כוונתו בחיבורו זה אינו אלא להקל מהמעיין הטורח כדרך כנ"הג והיד אהרן וכמ"ש הרב חיד"א עצמו בח"ש ח"א סי' ח' דף י"ב וז"ל העידותי בכם היום שכל דין מהראשונים ואחרונים אשר הבאתי בספרי בר"י אין כוונתי כד"ל מסכים לענין דינא דאפשר דלא עמדתי בתשובה או בדין ההוא כפי עיוני הקצר רק אגב ריהטא עין לו ראתה והבאתיו להקל מעל המעיין טורח החיפוש ומזקנים אתבונן הרב כנ"הג והרב יד אהרן ואביזרייהו כי כל ישעם להורות משפט גבר איה מקום כבודו ולא שבא הדין ההוא במצרף כור חכמתם שהם מסכימים עמו וזה נודע לכל וגם אני בעניי זה דרכי וכשאומר וכן עיקר וכיוצא אז אני מגלה דעתי הקצרה אבל בלאו הכי רק שאני כותב בסתם הדין ההוא בשם אומרו עדיין טעון לינה בעומקה של הלכה עכת"ד וכ"כ בהקדמתו למח"בר על מה שכותב שם ועל מה שכותב בשיורי ברכה יעו"ש. ובחזרתי לביתי עמדתי ואתבונן על מה שסיים שם אחר הביאו דברי מהר"י זיין כתב ועיין בהרב הלבוש ובהרשב"ש סי' תמ"ד ע"כ מה בא לומר אם כוונתו לומר דהלבוש כתב דהעיקר תלוי בהמשכת ידיהם מן הפת כמהר"י זיין משא"כ הרשב"ש דכתב דתלוי בעקירת השלחן וכמ"ש וז"ל ואי בתר סלוקי תיבה או אמרו הב לן ונבריך או נט"י ורצה לאכול מברך לפניהם ולאחריהם ע"כ הרי דתלה הדבר בעקירת שלחן דוקא ולא בהמשכת ידיהם מן הפת ודלא כמהר"י זיין וכוונתו דסברת מהר"י זיין לא נפקא מידי ספיקא ואם כך כוונתו אחר המח"ר דמבואר בתו' דפסחים דף ק"ד וברכות דף מ"א ע"ב ובפסקי הרא"ש ששם דאין עיקר מעקירת שלחן אע"ג דכתבו עקירת שלחן בתחילת דבריהם ממה שסיימו שאין דרכנו למשוך ידינו מן הפת עד בר"המז משם באר'ה דבזה תליא מילתא וכמ"ש מרן גם בש"ע שם כן ונקטו עקירת שלחן משום דבימיהם כך היו נוהגים לעקור שלחן שאכלו עליו ולסדר אחר בפירות ולכן גם הרשב"ש נקט האי לישנא ונמצא דדברי מהר"י זיין מכוונים אליבא דכ"ע דהעיקר משיכת ידיהם מן הפת אך אכתי צריכה רבה לפי מ"ש הב"י שם מהתו' והרא"ש וכ"כ הא"ח דדין זה אינו מצוי בינינו דאין דרכנו למשוך ידינו מן הפת עד בר"המז זולתי בסעודות גדולות וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו שם והרב חיד"א שם . בבר"י ממהר"ש אלגאזי ואנן אתכא דמרן סמיכנא שכ"כ בש"ע מה גם בספק ברכות בפרט במקום מנהג דהכי נהגו כ"ע דאין לברך אחריהם וזה אינו נכנס בכלל ספק וכמ"ש במח"בר א"ח סי' ז' ממהרימ"ט מה גם בתמרים שנא ושנא דהרב כנ"הג שם הביא מהרשב"א אם באו לאחר הסעודה בר"המז פוטרתן ואין צריך ברכה מעין ג' לפוטרם דאמרינן בברכות דמיזן זייני ע"כ ובודאי במשכו ידיהם מן הפת קאמר דאל"כ מה בא לומר והרי שאר פירות נמי דינא הכי דא"צ ברכה לאחריהם אבל במשכו ידיהם נשתנו תמרים דהרי מיזן זייני ובדיעבד אם בירך לאחריהם בר"המז במקום מעין ג' יצא וכמ"ש הטור והש"ע סי' ר"ח ולא עוד אלא בנ"ד איכא ב"א בשלחן שעדיין אוכלים ואם הוא לבדו הסיח דעתו מלאכול בטלה דעתיה לגבייהו ואפי' רוב שגמר אכילתם אולי דעתם עדיין לאכול: