ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אורח חיים · סימן ד
סומא בקס"ת דעת מרן סי' קל"ט שאינו קורא :
בתורה ובב"י סי' קמ"ו ביאר משום דקי"ל דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ ומוכח לה מש"ות הרא"ש שכ"כ בעל העיטור וכ"כ רבינו ירוחם מהרשב"א וכ"כ שב"הל וכן משמע מדברי הרמב"ם פ' י"ב וכן משמע מש"ות הרא"ש ושכ"כ הריב"ש סי' ר"ד ומהר"י בן חביב דלא כמ"ש הנ"י מס' האשכול וכ"כ בס' האגודה ואין לסמוך על דבריהם כנגד כל הני רבוותא ע"כ. ומור"ם שם בדרכי משה הסכים כן וסיים ודלא כמהרי"ל אלא דבהגהתו כתב דברי מהרי"ל וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' י"ב בתוך התשובה וכן בנו הרשב"ש סי' תכ"ח וכתב כנ"הג שם שכן הוא המנהג ועיין לו בשיירי מה שרמז וכן יד אהרן שם ח"א וח"ב. ולדידן אין לזוז מדברי מרן וכן ראיתי בע"הק צפת תוב"ב בת"ח כהן וזקן והיה פתוח ונסתמא שמיום שנסתמא לא העלוהו לס"ת:
וזה ראיתי למהר"י בס' כסא אליהו סימן קל"ט שתמה על מרן אמאי לא סמך על דברי התו' שהביא הוא עצמו סי' מ"ט וכן הרא"ש שכתבו הטור שם דהא דקי"ל דדברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' הני מלי אם רוצה להוציא הציבור י"ח ושהוא הביא ראיה ממ"ש בתענית דף כ"ח שאמרו וכי יחיד יכול לקרות בע"פ בציבור. ועכשיו מי שעולה לס"ת אינו להוציא שום אדם שהש"ץ הוא הקורא והוא המוציא אלא שצריך לקרות עמו כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה ופשיטא דלסברא זו יכול סומא לקרות בתורה ועוד הא דדברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' הוא איסור דרבנן ומדוע לא סמך בזה על דברי התו' והרא"ש ושאר פוסקים דמתירין לקרות סומא והוא פלא ושראה בס' זרע אברהם שמתיר לקרות סומא עכת"ד:
ואחר המח"ר הפלאה זו איני יודע ואדרבה תימה על תמיהתו במה שחילק בין זמנם לזמנינו זה שקורא הש"ץ ואינו כן ומהמציאה שמצא שם בתענית כבר מצאה הרא"ם בתשובה ח"ב סי' י"ג ורמזו כנ"הג סי' קמ"א לאידך גיסא ששם נשאל על מי שעלה לקרות בתורה ונמצא שאינו יודע לקרות גם לא להכיר צורת האותיות שכתב דצריך להעלות אחר תחתיו ושכ"כ רבינו ירוחם מהרא"ש דצריך לקרות בנחת עם הש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה ולפ"ז מי שאינו יודע לקרות אינו עולה וכו' והתו' שכתבו בפ' הקורא עומד ועכשיו נמי לא התקינו אלא שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות ואינו ר"ל שאינו יודע לקרות כלל כנ"ד שזה פחות יותר מהקורא ע"פ ומ"ש במגילה קראה ע"פ לא יצא אתיא זכירת זכירה דמשמע דאי לאו ג"ש יכול לאומרה ע"פ כבר תירץ הסמ"ג דג"ש זו אצטריך למי שמוציא עצמו בלבד וכו' אבל בנ"ד שצריך להוציא הרבים י"ח היאך יכול להוציאם והלא בהדיא אמרו בתענית היאך יחיד יכול לקרות בציבור בע"פ אע"פי שהקורא להוציא את אחרים הוא יודע לקרות ע"פ מעצמו כ"ש זה שאינו יודע לקרות לא בכתב ולא בע"פ וכו' עכת"ד. הרי מבואר ההפך דגם האידנא שקורא הש"ץ העולה הוא המוציא את הרבים י"ח ומסכים לזה דברי התו' והרא"ש שבזמנם כבר היה מנהג זה שיקרא הש"ץ. ועוד בהכרח שכן הוא ממה דקי"ל בנשתתק העולה הבא אחריו צריך לחזור ולברך גם בתחילה ויתחיל ממה שהתחיל הראשון לקרות ואי איתא לדבריו אמאי צריך העולה לברך בתחילה והרי הש"ץ הקורא פקח הוא ומדבר ושומע שהוא העיקר המוציא לרבים י"ח אלא ודאי העולה המברך הוא המוציא י"ח אע"פי שאינו קורא הוא בעצמו דמטעם זה כתב הב"י סימן ק"מ מרבינו יונה דאם בירך העולה בלחש צ"ל ולברך בקו"ר כדי להוציא י"ח לאחרים שלא שמעו ועוד אין לאומרו כי אם בעשרה וכשאמרו בלחש יחיד הוא ע"כ וכ"מ ממה דקי"ל דאף אם בירך על התורה בתפלתו ותכף קראוהו לעלות בתורה צ"ל ולברך שנתקנה ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה וז"ל הרא"ש בתשו' כלל ב' בס"ת שנמצא בו פיסול כיון שהקריאה אינה כלום גם הברכה אינה כלום והקוראים בכשרים צריכים לברך כי נתקנה ברכה לקריאה זו להוציא הרבים י"ח אע"פי שהקורא בתורה בפרשת קרבנות בירך כבר חוזר ומברך על קה"ת ע"כ הרי שברכת העולה להוציא י"ח הציבור היא אע"ג דהש"ץ הוא הקורא דבימיו כבר נתקנה תקנה זו. ותו הרי קי"ל כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח כמ"ש במס' נזיר דף י"ב ובמס' בבא קמא דף ק"י וזה מוסכם ומאי דתרגמה מהרימ"ט בח"מ סי' כ"ג עיין להרב משאת משה ח"ב י"ד סי' י"א מה שכתב עליו ובשגם שיש לחלק בין איסורא דאורייתא לאיסורא דרבנן וכמ"ש המש"ל בפ' ראשון מהלכות ביאת מקדש מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא וכמ"ש החק"ל א"ח סי' מ' דף ע"א ע"ד ומהרא"י עצמו בס' ארעא דרבנן דף ל' ע"ד הביא דברי המש"ל הנז' וכתב עליו דבלשון אפשרות אמרה והוכיח מהרב אביו בתשובה מח"ב הנז"ל דאין חילוק בדבר וא"כ בשגם הש"ץ הוא המוציא מ"מ שלוחו של העולה הוא וכיון דהעולה לא מצי עביד אם הוא ע"ה או סומא גם הש"ץ קריאתו אינה כלום:
ומה שכתב עוד איך לא סמך על התו' והרא"ש ושאר פוסקים דסברי דסומא יכול לקרות ע"פ דברים אלו לא תוכל האר"ש שאתו דלשון זה משמע שכ"כ בפירוש בסומא ולא היו דברים מעולם אלא מכללא שמיע ליה כן ממ"ש דהא דדברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' היינו דוקא במה שמוציא הרבים י"ח ורצה ללמוד מזה וה"ה בקריאת סומא בתורה לדידן היום דהש"ץ הוא הקורא והוא המוציא לרבים י"ח ואין דמיונו עולה יפה דגם תמול גם היום שקורא הש"ץ אינו אלא שלוחו של העולה דלפי דמיונו תקשי הרא"ש עצמו מתשו' הנז"ל וכן התו' עצמם שרמזם הרא"ם בנח"ל ובהכרח דקריאת ס"ת לדידהו הויא נמי מוציא הרבים י"ח ולפ"ז אין טעם במ"ש מדוע לא סמך מרן על דברי התו' והרא"ש ואדרבה הם עצמם מבעלי סברא זו ויפה כתב דאין לסמוך על ס' האשכול שהביא הנ"י ועל ס' האגודה כנגד רבים שחלקו שהזכיר שם:
ומה שכתב עוד דהא דדברים שבכתב הוא דרבנן מסתמות דבריו משמע שזה דבר מוסכם והוא עצמו בספרו קול אליהו ח"א סי' ב' כתב דלהר"א ממיץ הוי דרבנן ולהסמ"ג הוי דאורייתא אבל הרב חיד"א כתב בבר"י סי' מ"ט דגם הסמ"ג סבור דהויא דרבנן וכן סבר המרדכי וכדעת מהר"א ממיץ שהזכירו בעין זוכר דף כ"ג ושם כתב דספר חרדים סבר שהיא דאורייתא ומהרח"א סתר דבריו מ"ש במק"ק למ"ש בישרש יעקב יעו"ש. ובספרו חיים שאל ח"ב סימן ל"ח הביא דברי מהרא"י הנז' אשר בס' קול אליהו שכתב שם שהסמ"ג הקשה למה לי ג"ש דזכירה זכירה דליתה לזה בהסמ"ג ואחר המח"ר איך לא נזכר שם מש"ות הרא"ם הנז"ל שהזכיר פסק דינו ששם מהרא"ם בלד"א סימן ה' ס"ט שכן כתב בדברי הסמ"ג ובהכרח שמפרש כן בדבריו והכי מוכח ממ"ש הרא"ם בתוספתיו למגילה שמ"ש הסמ"ג אלא להוציא אחרים אבל להוציא עצמו יצא משא"כ במגילה דגם עצמו לא יצא ע"כ. וזה מוכרח ממה דהוצרך לג"ש דזכירה זכירה משמע דאי לאו ג"ש היה יכול לומר בע"פ ומהיכא תיתי לומר כן והא דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' אם לא שמוכרח דהא דברים שבכתב להוציא הרבים י"ח והכא איירי להוציא עצמו דאי לאו ג"ש זו ש"ד. והאמת שגם מהרא"י בקול אליהו ג"כ שם לא הזכיר מדברי הרא"ם ועיין בחק"ל א"ח סי' י"ב וסי' י"ג מ"ש בפרט זה ולקושייתו על מרן לא קשה אף דהוי דרבנן מ"מ אחר שמצא רבים ועצומים דסברי בקס"ת הכי פסק כוותייהו ולא חשש ליחידים מה גם במידי דספק ברכות דאין לקרותו לכתחילה מיהא מכ"ש דאין סברא זו דהויא דרבנן לכ"ע. והרב ער"הש סי' מ"ט כתב דסתמות הסוגייא דסוטה דף ל"ג מוכח דאיסור זה דאורייתא לפי פירוש ר"ח שכתבו התוספות שם וכן סבר הרשב"ץ הביאו החק"ל שם וכן בנו הרשב"ש שהביאו הוא עצמו בקול אליהו שם:
ומה שהקשה מהרא"י הנז' בספרו ארעא דישראל דף י"ט על מהרי"ע בבני יהודה סי' א' דכתב בפשיטות דאיסור זה הוי דאורייתא דהרי הר"א ממי"ץ כתב דהוי דרבנן לא קשה כלום דמהרי"ע עירו ארגיל דנקטי בשיפולי גלימייהו דהריב"ש והרשב"ש כנודע ובנדון זה הרשב"ץ ובנו סברי דהוי איסור דאורייתא ולכן מסתם עלה סתומי. ועליה דידיה דמר בכסא אליהו הנז"ל יותר קשה דכתב בסתמות דהוי דרבנן:
ומ"מ לדעתי הקלושה גם לדעת מרן אם עברו וקראוהו וכבר קרא בתורה מאי דהוה הוה דבספק ברכות לא נקטינן כמרן כמ"ש הרב חיד"א
בבר"י סי' ה' ואע"ג דרבים הם האומרים שאין קריאתו כלום בספק ברכות חיישינן ליחידים האומרים שלא לברך כמ"ש הרב זכור לאברהם ח"א דף חי וח"ג דף כ"ב מה גם בהצטרפות מ"ד דהא איסורא דדברים שבכתב וכו' אינו אלא דרבנן ובחשש ברכה לבטלה איכא מ"ד דהויא דאורייתא וכל זה בחול או במנחת שבת או בחו"המ שאין יכולין להוסיף. משא"כ בשחרית שבת וי"ט שיכולין להוסיף יקראו אחר שאין כאן שום הפסד ושום חשש :