ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אורח חיים · סימן ב
העולה לקרות בתורה שאמר ברכו והפסיקוהו בפיוטים צריך לחזור ולומר ברכו פ"א כ"כ מהרי"ע בבית יהודה ס"ל הן לו הובא בס' י"א ח"ב סקמ"ו ובבר"י שם וכן בס' האמ"ל ולד"א וכן בס' מחזה אברהם דל"ב ובס' עיקרי הד"ט ובס' קמח סולת הביאם זכ"ל ח"ג ח"ג דמו"כ ויש מהם שרמזו טעמו בקיצור שזה דבוקה בזה וחדא ברכתא נינהו והרב ער"קש בהשמטותיו סקמ"ו הרגיש עליו ממ"ש הב"י סקל"ה ופסקו בקצר וכן מור"ם בדרכי משה והלבוש שם והוא מש"ות הרי"ף דאם נכנס הכהן לב"הכנ ומצא ישראל שאומר ברכו אין זה התחלה וקורא הכהן ועומד שם הישראל בתיבה עד שישלימו הכהן והלוי ואז קורא הוא ורמז עוד ממ"ש הרב ב"ד סש"מ בדיין האמת שאומר בט"ב העולה לס"ת. וראיתי לדקדק עוד בדבריו ששם שכתב דברכת התורה כברכת המצוה וכמו שבברכת המצוה אין לו להפסיק ביו ברכה למצוה דאם סח חוזר ומברך כדקי"ל כן בביעור חמץ ה"נ אם הפסיק בין ברכה להקריאה כ"ש ההפסקה באמצע הברכה וברכו עם ברכת אשר בחר בנו כולה חדא ברכתא היא שלא מצינו שתהא חלוקה לבדה מברכת אשר בחר בנו וכן הוא ביוצר תדע דהרי הריב"ש על אמירת קדיש בתרא בשחרית שבת ויו"ט קרא ערער מטעם דאין מצויים המתאחרים להתפלל תפלת יוצר דבשבילה נתקנה בחול אלמא דלעולם צריכה ברכו דבוקה לשום ברכה אחריה וא"ת מ"ש מבר"המז שאחד מפסיק לשנים ואצ"ל עמהם בר"המז י"ל שאני ההיא שנקראת ברכת זימון ועוד ששם אין כאן הזכרה בשם עכת"ד:
ואחר המח"ר מ"ש וכ"ש הפסקה באמצע הברכה אינו כן דאחר גמר כל הברכה הוא לכ"ע משא"כ באמצע הברכה פלוגתא דהרשב"א עם מהרי"ץ ן' גיאת היא נהי דהרשב"א סבור כאלו פסק אחר גמר הברכה אבל הרי"ץ ן' גיאת לא וכמ"ש הרב ער"הש בהשמטותיו סס"ו ודעת מרן בכ"מ בפ"י הל' תפלה לחד פירושא לזה נוטה דעת הרמב"ם וכן לפי' הלח"מ שם וכמ"ש זכ"ל ח"ג ד"ה והוא עצמו מהרי"ע במטה יהודה סנ"א כתב דיכול להפסיק בתוך ב"ש מפני היראה דלא אסרו כי אם בתוך התפלה או תוך בר"המז ע"כ ומדלא הוציא אלא את אלו נראה בתוך ברכה דעלמא לא דומיא דתוך ב"ש דקעסיק ביה אע"ג שבב"ש אינה פותחת בהזכרת ש"ומ וכן הוא האמת דברכות התורה אמת דדינייהו כברכות ק"ש וכמ"ש בב"י סק"מ מרבינו אפרים וברכות ק"ש באמצע הפרק כמ"ש מרן סס"ו ושם מבואר ששואל באמצע מפני היראה ובק"ש עצמה פסק מרן שם סס"ה קראה סירוגין שהתחיל לקרות והפסיק בין בדיבור בין בשתיקה אפילו שהה שיעור לגמור את כולה יצא ע"כ ואפילו סח במזיד וכמ"ש שם הער"הש וכ"מ שם דההפסק בשיחת חולין עדיף ממי שמשנה בסדר התפלה וכ"כ הרב חיד"א בבר"י שם והרב מא"מר ובב"י סק"ד כתב דלא שאני לן בין הפסקה ברשות או שלא ברשות ולא מצינו באם שהא לגמור את כולה זולתי בתפלה כמ"ש מרן שם וכן בבר"המז דהויא דאורייתא כנז' בסקפ"ג ועכ"ז כתב מור"ם שם דאם סח המברך בין ברכה לברכה יצאו וכ"כ כנ"הג שם מס' הל"ח והא"ר שם מספרו מלבושי יום טוב מה גם בברכות התורה דאע"ג דדינם כברכות ק"ש ס"ס דרבנן הוו וכמ"ש הפר"ח סקל"ט בפרט בנדונו שכתב והפסיקוהו בפיוטים כנראה שהעולה עצמו עמד בשתיקה והוא עצמו כתב שם במנהגים דק"ט מי שעלה לקרות בתורה והראו לו מקום הקריאה וברך ונמצא שטעו במראה שאינו חוזר ומברך דדעתו על כל הכתוב בס"ת שכ"כ הגו"ר כלל א' ס"ך והגו"ר שם כתב גם מטעם השהיה אין לחוש ומייתי ממ"ש בתוקע שבירך ולא יכול לתקוע ובשגם דעת מרן בזה לפי הכלל המסור בידינו דצריך לחזור ולברך עיין לו בסק"מ ור"ו רבו החולקים הרדב"ז ח"ב סרמ"ח והמג"א כתב שם דהב"י לא פסיקא ליה ולכן בסק"מ כתב השתי דעות ובסר"ו סתם דצריך לחזור ולברך ועיין מה שרמז הרב יד אהרן סק"מ וה' ער"הש שם וכן בסר"ו וכבר למדנו להועיל הרב חיד"א בבר"י ס"ה אף דבכל מילי נקטינן כפסק ש"ע אבל בספק ברכות לא וכן פסק הוא בזה בבר"י שם וכן בלד"א ס"ו ס"ג וכל זה אפילו לדידיה דחושב לברכו עם ברכת התורה חדא ברכתא היא אבל אינו כן דשתי ברכות הן כדמוכח מהירושלמי הובא בתוס' דפסחים ק"ד ע"ב ובחידושי הרשב"א שם וכ"כ בס' הפרדס לרש"י דנ"ט ובהרד"א דפ"ו ודקכ"ז דמקשי על ברכת אשר גאלנו של ליל פסח ועל ברכת הזן אמאי פותחין בברוך דהא קי"ל כל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך ומתרץ על ברכת הזן כיון דאם היו האוכלים ב' לא בעו זימון לכן תיקנו לעולם לפתוח בברוך ומיהו גם בברכות הסמוכות אם סח גדול עונו וכמ"ש בשב"הל ד"ד ע"ג מ"מ אינו חוזר וכמ"ש הא"ר סק"ד והנ"מ בברכו דבר"המז אבל בברכו דתפילה אינה כי אם כנטילת רשות כדמוכח מדברי ס' הפרד"ס והרד"א ששם וכן בברכו דס"ת וכמ"ש הלבוש סקל"ה וכן י"ל מהתו' דברכות דמ"ז שהקשו על ברכה אחרונה דס"ת למה פותחת בברוך הואיל וסמוכה לברכה ראשונה וממה שלא הקשו על ברכה ראשונה עצמה כיון דאומר לפניה ברכו משמע דלא חשבי לה ברכה וכ"נ יש להוכיח ממ"ש הב"י סמ"ז מרבינו יונה ומהרשב"ץ ח"ב סז"ך הטעם שבשחר פותח ביוצר אור בברוך משום דבס"ת אומרה בפ"ע ע"כ הרי דברכו דס"ת גריעא יותר משל יוצר דלא חשבי ברכו דס"ת ברכה כלל ומ"ש עוד להוכיח מהריב"ש במה שקרא ערער על אמירת ברכו בקדיש בתרא בשבת וביו"ט בשחרית הנה עיקר הריב"ש משום דהוי כחוכא לומר להם ברכו ואין שום אחד מהם שלא שמע כיון שכולם כבר התפללו משא"כ בחול דימצאו שעדין לא התפללו אע"פי שאינם אומרים שום ברכה תכף אחר ברכו וכמבואר בב"י סס"ט ובכ"מ ס"ח מהת"ת ליישב השגת הראב"ד משא"כ בברכו דס"ת אם לא יברך זה הרי העולים שאחריו מברכים ואפילו על מ"ש הב"י ובכ"מ שם פליג מור"ם שם בהגהתו וכן בדרכי משה והלבוש שם וכן הרמ"ע הביאו המג"א וכנ"הג שם וכן דעת הר' דרישה וה"ר נח"ץ הביאם הא"ר שם וכ"ד העט"ז שם וגם על ברכו בשחרית בשבת וי"ט בקדיש בתרא אע"ג דפסקו מרן להא דהריב"ש בסקל"ג וסרפ"ו עין רואה דהמנהג בכל מקום אינו כן ואפילו בארץ הצבי אתריה דמרן וכמ"ש הרב חיד"א במח"בר שם:
ומ"ש עוד מהרי"ע לחלק בבר"המז ואחרי בקשת מחילה הראויה איך לא זכר שר ממ"ש הטור ס"ר וה"ה לשלשה שמפסיקין לשבעה שרשאין אח"כ לאכול ובעשרה אומרים אלהינו ואם נאמר שסבור לחלק בין שם העצם שהוא נקרא אזכרה ולא שאר שמות זה אינו כמ"ש בהריב"ש סת"ח הביאו הזכ"ל ריש ח"ג והרב יד מלאכי די"ד וכן הרב חיד"א ביעיר אוזן ד"ז ובשיו"ב י"ד סרע"ו ובס' אהל ישרים ד"ך ודלא כהרדב"ז ח"ב סק"ב:
וראיתי אח"ז בס' נחמד למראה והוא חיבור להירושלמי דזרעים די"ב דאתשיל כמין נ"ד דהפסיקו השמש בהכרזה והביא דברי הב"י הנז"ל בסס"ט וכן מ"ש בסנ"ז דאם התחיל בברכו כאלו התחיל ביוצר ואין להפסיק ודברי העט"ז שחלק בזה וכן דעת הגאונים שהובאו בס"ס נהרות דמשק כנדון הרי"ף הנז"ל בכהן שנכנס לב"הכנ ומצא ישראל שאמר ברכו ומזה הרגיש על הב"ד סי' ש"ם דכתב דאין להפסיק בדיין האמת בט"ב בין ברכו להברכה ומזה תמה למהרי"ע הנז' איך כתב בסתמ"א דהוי הפסק כיון דהדבר שנוי במחלוקת ורמז מדברי הריב"ש הנז"ל ומדברי הרשב"ש סחל"ת ומסיק דרבים האומרים דהויא התחלה מהרי"א וספר המנהיג שכתבו הב"י סנ"ז וכ"ד המ"מ שהביא הש"ץ וכ"ד הריב"ש והרשב"ש והרב ב"ד ומהרי"ע נגד הגאונים ועט"ז והרמ"ע ועוד דעת התוס' והמרדכי דשתיקה הוי הפסק ולכן דן ידין בנדונו דצ"ל ברכו יעו"ש:
ואחר המח"ר לא ידעתי איך לא נזכר במור"ם בהגה"ה ובד"מ דסבר כהעט"ז ודעמיה ואחריו נגרר תלמידו הלבוש וכ"ה נחלת צבי והר' דרישה שהביאם הא"ר וכן דעת הרמ"ע שהביא המג"א והשיירי סנ"ז וממ"ש בשתיקה נראה דהכי סברי ומדברי הרשב"ש שהזכיר אין כאן ראיה דאע"ג שכתב ולפיכך כתבו שאין ראוי לאומרו בשבתות וי"ט הרי סיים וכל זה אין לו שורש בגמרא ולא בשום מדרש וכו' וא"כ אפוא לאידך גיסא דאלו הם רבים נגד מהרי"א וספר המנהיג והריב"ש והמ"מ שבס' ש"ץ והב"ד ומהרי"ע ונוסף גם הוא על העט"ז והרמ"ע ומור"ם סברת הגאונים שהביא ומיעוט רבים שנים וכן סברת הרי"ף בנדון ההוא עצמו של הגאונים ופסקו מרן ומור"ם בד"מ והלבוש וכ"ד הרשב"א ומהרי"א מספר א"ח אם היה כהן ולוי בב"הכנ וסבור הכהן שאין שם לוי והתחיל לברך ברכת התורה ב' אין מפסיקין אותו ופסקו מרן בסקל"ה מכלל דאם לא התחיל לברך רק אמר ברכו אינה התחלה וקורא הלוי. וכל זה לדעתו דמשוה ברכו דיוצר לברכו דס"ת ולא כן אנכי עמדי ממאי דחזינן למרן דבברכו דיוצר נראה דמסכים עם רבו מהרי"א דאם לא יברכו נראים ככופרים והוא עצמו פסק לההיא דהגאונים שהיא ממש נדון הרי"ף והרשב"א הנז"ל:
ובהיותי עסוק בזה ראיתי בספר מגד שמים סכ"ג אשר בסוף ס' מתן בסתר דברים מתמיהים שכתב יתר הגז'ם על בני אדם הבאים לישיבה ואחר לימודם עומד אחד ואומר ברכו. דמהר"י פינצי כתב דאיסור גמור הוא וראיה ממ"ש במגילה אין פורסין על שמע בפחות מעשרה ולמ"ד גם בשביל יחיד הנ"מ כשהיחיד ההוא מתחיל ברכת יוצר והאומרו בלא ברכה עובר משום ב"ת ולא מצינו בשום מקום לאומרו בלא ברכה רק בפורס ע"ש. ולזה כיוין הטור סרל"ז שאין יכול להפסיק אחר שחתם בא"י וכו' כי הוא כיוין לומר ברכו לאותם שלא שמעו וכו' בהיות שבא אחריו תכף תפלת י"ח והראיה ממ"ש הטור שאין לאומרו שם כדי שלא להפסיק והיה לו לומר ג"כ אין אומרים אותו אחר סיום התפלה וממה שלא כתב כן משמע דאין לאומרו אלא דרך פרוסה כמ"ש בסס"ט והעושה כן בר קטלא הוא כי הוא מבזה כתרו של מלך ה"נ אין לאומרו בסוף התפלה וראוי להיות בהתחלת התפלה וסיים איהו מדיליה ואחרי כל זאת אין לי אומר ודברים דמה אוסיף לך עוד אחר ראות עינינו כמה הזהיר הרב הנז' וכן אנו רואים בש"ות הריב"ש וכו' א"כ אפוא דאסור לבני הישיבה לומר ברכו בקדיש שאחר לימודם כי במקום תהלה הוי התולה וצחוק וכו' כי מנהג למפרע גיהנם עכת"ד:
ולא ידעתי איך לא זכר שר מהמחלוקת הנז"ל וכן מש"ות הרי"ף והרשב"א שפסקום הבאים אחריהם מר"ן ומור"ם והלבו"ש וכן רבינו עמרם שהביא הטור סרל"ז מדעת זה ובש"ות הגאונים והרי"ף שם מבואר דגם בברכו של קדיש כן אלא דלדידן לדעת מרן ברכו דס"ת שגיא וכנז"ל ובב"י סרל"ז כתב וכבר כתבתי בסס"ט בשם המנהיג ושם כתב וז"ל ולאחר שהתחיל הש"ץ ברכו דיוצר ובאין בני אדם לא יאמר להם ברכו עד אחר התפלה משא"כ ערבית ע"כ הרי דעיקר הטעם הוא זה ולא כמ"ש משום דבערבית תכף מתפללין י"ח אלא משום דבערבית רשאין להפסיק והרי"ף בתשובתו שם מביא מדברי רב עמרם הנז' לברכו דס"ת דאינה התחלה דאי איתא כדבריו שאני התם דהציבור תכף מתפללין י"ח ומ"ש להוכיח מלשון הטור שלא כתב ואין אומרים אותו אחר סיום התפלה ט"ס יש כאן וצ"ל והיו אומרים אותו אחר התפלה וממה שלא כתב כן נראה דלאחר התפלה אין לאומרו ואין ראיה מזה דהטור לא נחית להשמיענו אלא לענין הפסקה דאין דעתו מסכמת לרבינו עמרם לאומרו בערבית קודם י"ח ואין הכי נמי לאחר י"ח שפיר דמי:
ודע דמה שחיפש הרשב"ש שם סי' תל"ח שורש לזה ולא מצא גם במסכתות חיצוניות וכן הרב אביו ח"ב סי' י"ב ביקש סמך ולא מצא הנה הריב"ש סימן של"ד ביקש ומצא במסכת סופרים וידוע דהיא מכלל המסכתות חיצוניות:
ואיך שיהיה בנדון הרב הנז' לא ראיתי ריעותא בנדונו רק אם כבר שמעו כולם ואפילו שיש איזה יחיד שלא היה מסדר תפלתו עמהם כיון ששמע עמהם מספיק וצריך לעולם שלא יאמרוהו רק אם יש אחד שלא שמע וכמ"ש כנ"הג סי' נ"ז:
ובהיותי על אדמת הקדש מתפלל בבית מדרשו של שם מרן הב"י היה מתפלל עמנו הרב הכולל כמהר"א בן חסון זלה"ה מעו"בי שאלוניקי ובהיותו איש זקן מאד על הרוב ביאתו לב"הכנ באיחור היא ומסדר תפלתו בפ"ע ושומע עמנו קדיש וקדושה וברכו ואעפ"כ שאנו בגמר התפלה או שכבר גמרנו ואנו קוראים חק לישראל בהגיעו לישתבח עומד ואומר קדיש וברכו וכן בהגיעו לתפלת י"ח אומר תפלתו בקול רם עד גמר ברכת אתה קדוש ואני חרה לי ע"ז והייתי אני אז רך בשנים ואמרתי לו כמה פעמים שאין זה מן הצורך כיון שכבר שמע הכל בתפילתנו ולא רצה לשמוע לי עד שיום אחד הבאתי לו ס' כנ"הג הנז' והראיתיהו לו ומן אז חדל מעשות זאת. וכן השתא דקשישנא בחסדו יתברך אירע לי כן בעיר טראבלס עם הרב המקובל זר"ח שלוח מע"הק ירושלים תובב"א מהר"י הכהן זלה"ה שבא יום חו"המ של פסח להתפלל עמנו בבית מדרשי ושמע קדושת י"ח וקדושת כתר דמוסף עמנו וכשהסדיר תפלתו בהגיעו לתפלת י"ח אמר תפלתו בקו"ר עד גמר ברכת אתה קדוש וכן במוסף ואח"ך אמרתי בלשון רכה ונחת רוח לישרי לן מר שאין זה מן הצורך כיון שכבר שמע עמנו ושתק ולא ענני ומוכחא מלתא דנקיט ליה בלביה עלי ואני מוחל וסולח לכל והכי איבעי לן למילף נפשין בניחותא וכולי האי ואולי:
ואחר כמה ימים ראיתי בס' הנד"מ זה שמו פתח הדביר שבסי' קל"ג הביא דברי הרב הנז"ל ותמה עליו דאפילו לכת האומרת דצריך ברכה תכף לא כתבו אלא דאם לא כן נראה ככופרים אבל לא מ"ש עובר משום בל תשא וכן מ"ש קטלא חייב ושם אסף איש טהור כל הסברות שדיברו בזה ומכללא דמרן דאנן גרירי בתריה לא ס"ל כן בברכו דס"ת והאריך בזה יעו"ש ומסקנתו דהקבלה תכריע דסבר רבינו האר"י דבשחרית שבת ויו"ט בקדיש בתרא אומרים ברכו אע"ג דאין כאן שום ברכה אחריו דלא כהריב"ש ודעמיה וכל דבעידן צלותא אין כאן חשש אבל אם לא בעידן צלותא דינא קמשתעי הרב הנז"ל וגם רמז מדברי מהרי"ע הנז"ל ולא דקדק בהם כמ"ש:
ודע דבהיותי בליוורנו יע"א ראיתי בב"הכנ וכן בכמה בתי מדרשות בכל שחרית חוץ משבתות וי"ט שהציבור הבאים באיחור לב"הכנ מתאספים בקרן זוית ומסדרים תפלתם בפ"ע ובהגיע ציבור ראשון להתפלל תפלת י"ח אחר גמרם תפלת י"ח בלחש עומד אחד מהציבור שבאו באיחור ואומר קדיש וברכו בקול רם באופן שישמעו ציבור ראשון ואח"ך מתחיל הש"ץ של ציבור הראשון תפלתו בקו"ר וזה תדיר בכל יום ושאלתי להרבנים ששם על מה אדניה הטבעו המנהג הזה ולא השיבוני דבר המתיישב על הלב ועתה שקראתי בכל זה ידעתי טעם בעיקר דחיישי לדעת האומרים דצריך לברך איזה ברכה אחר ברכו וציבור שני עדיין לא הגיעו לברכה שעדיין הם בפסוקי דזמרה וכיוצא לכן עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וכדי שיהא ברכה אחריו ציבור ראשון מתחיל הש"ץ שלהם להתפלל בקו"ר אך תברה בצדה ממקום אחר דהא אין אומרים קדיש בלא תהלה לפניו כמ"ש מור"ם סי' נ"ד ומוטב שהם עצמם יסדרו תפלתם בבי עשרה ובהגיעם לישתבח יעמוד אחד מהם ויאמר קדיש וברכו אחר שיאמר ישתבח בקו"ר:
ובנדון מהרי"ע הנז"ל והרב נחמד למראה לדידי חזי דכל שעמד העולה בשתיקה ולא דיבר כלל אלא שאחרים הפסיקוהו אין צריך לחזור ולומר ברכו פעם אחרת ודלא כמ"ש הרב נח"ל מהתו' והמרדכי דסברי דשתיקה הויא הפסק דהרי רבים ועצומים פליגי כנז"ל ושאני מכהן שקרא במקומו ישראל ואמר ברכו דלא הויא התחלה דאמרינן דקורא הכהן והלוי ואח"ך יקרא הוא דמסתמות דבריהם משמע דחוזר ואומר. ברכו פ"א כשקורא דשאני התם דברכו שאמר בתחילה אינה על קריאה זו שלאחר כהן ולוי ודומיא דכהן שקרא במקום לוי דצ"ל פ"א ברכו וכ"הג בב"הכנ שאין שם מי שיודע לקרוא כי אם אחד דצריך אותו האחד לברך בכל פעם על כל קריאה כמנין העולים של אותו היום מסתמא אומר גם ברכו בכל פעם וכן אם יש מי שיודעי' ואינם רוצים לעלות וכמ"ש הרשב"ץ ח"ג סי' קס"ח וכן אם קרא ב' פסוקים דצ"ל ולקרות שלשה פסוקים הוא עצמו אם הוא בחול או במנחת שבת שאין יכולין להוסיף וכמ"ש המג"א סימן קל"ז צ"ל ולומר ברכו דקריאה ראשונה כמאן דליתא דמיא. ובשגם כתבנו דברכו דס"ת אינה אלא הזמנה בעלמא מ"מ יש שם הזכרת השם וכל שלא סח בדיבור אין לו לחזור ולאומרה כיון דרבים ועצומים סוברים דשתיקה אינה הפסק: