שיעורים לפי נפח · בירור בדברי ספר כף החיים
עד כאן ראינו מכל אלו הפוסקים שהמדידה היא בנפח ולא במשקל, אמנם הרב כף החיים דיבר בזה בכמה מקומות וצריכים להבין דבריו, ואעתיק תחילה דבריו.
הנה בסימן קס"ח (אות מ"ו) כתב: "ומה שכתב הב"ד דמשערינן ביצה במשקל, כל ביצה י"ח דרהם, הוא ממ"ש הרמב"ם במסכת עדיות. והבאנו דבריו לעיל. (סי' פ"א אות ג', ע"ש), וכ"כ הרב מט"י (סי' א') דשיעור כזית לברכה אחרונה הוא במשקל ולא בכמות יעוש"ב, וכ"ה דעת החיד"א שמשערין במשקל כמ"ש באות הקודם, וכ"כ הפתה"ד (בסי' ק"צ) בשם כמה פוסקים דסברי לשער במשקל, וכן הסכים לדינא יעוש"ב, וכן המנהג עכשיו פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים, דהיינו כזית מצה בפסח וכזית מרור, וכזית לשיעור ברכה אחרונה, ואתרוג כביצה. וששה ביצים של עירובי חצירות, כולם במשקל לפי חשבון ביצה י"ח דרהם, וכזית חצי ביצה תשעה דרהם, ואין לשנות, ועיין עוד לקמן". (סי' ק"צ אות ט"ז) עכ"ל.
ובסי' תנ"ו (אות י') על דברי מרן השו"ע שכתב לשער שיעור חלה ארבעים ושלש ביצים ע"י נפח, כתב כף החיים "ולא במשקל, והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה. הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת חלה (פ"ב משנה ו') וכו', וכן הוא הסכמת האחרונים כפסק הרמב"ם והשו"ע. וכן השיעור לבטל בס', הוא באומד ובמדידה ולא במשקל, ורק אם שניהם שוים במשקל האיסור וההיתר אז יש לשער במשקל, כמ"ש בספר זבחי צדק על יו"ד (סימן צ"ח אות ד' וסי' צ"ט אות י"א) בשם כמה אחרונים". עכ"ל.
ובסימן תפ"ו (אות א' בסוף דבריו) כתב: "וכבר כתבנו לעיל סי' קס"ח אות מ"ו, דלדעת הרמב"ם וכמה פוסקים דשיעור הביצה הוא י"ח דרהם מצריות, ובמידי דאכילה כגון כזית מצה בליל פסח או כזית מרור, או כזית לשעור ברכה אחרונה וכו', כולם משערינן במשקל לחשבון הביצה י"ח דרהם, וכזית חצי ביצה תשעה דרהם, יעו"ש שכתבנו זה בשם כמה פוסקים, וכן הוא המנהג כדי לצאת י"ח המצוה לכ"ע, וגם משום ספק ברכות".
וכן (שם, באות ג') סיים על דברי הרמ"א, שכתב לשער את הירקות ע"י מיעוך האויר, וכתב המ"א (ס"ק א) שה"ה אם יש חלל במצה אינו מצטרף, ושכן כתבו החק יוסף (אות ג'), ור"ז (אות ב'), וכתב כף החיים משמע דאין משערים כזית במשקל אלא במדה, אמנם כבר כתבנו לעיל דעכשיו המנהג לשער במשקל במידי דאכילה, כדי לצאת אליבא דכ"ע, וגם משום ספק ברכות, ובודאי שאין צריך לשקול, רק שיאכל הרבה בעניין שודאי יש בו שיעור הנזכר, אכן מי שאינו חפץ לאכול כ"א כשיעור מחמת איזה סיבה, יש לשקול מערב יו"ט כזית מצה או מרור ויאכל כמדתו בלילה, ולענין שאר איסורים אם משערים במדה או במשקל, עיין לעיל (סימן תנ"ו אות יו"ד). עכ"ל.
ובסימן שס"ח (אות כ') לעניין שיעור עירוב, ציין לעיין בסימן קס"ח אות מ"ו, דמשערין במשקל וכל ביצה י"ח דרהם, ע"ש.
ובסימן תרי"ח (אות ל"ז) לענין חולה שצריך לאכול פחות מכשיעור ביוה"כ כתב: "ואם כן לפי מ"ש לעיל (סי' קנ"ח אות ח') דשיעור ביצה בלא קליפה י"ג דרהם ומחצה, יהיה שיעור שני שלישי ביצה תשעה דרהם", ע"ש.
והנה לכאורה צ"ע, שמדבריו יוצא שלעניין ביטול באיסורים משערים בנפח וכמו שכתב בסימן תנ"ו, ולענין שיעורי אכילה וברכה משערים במשקל, וכמו שכתב בסימן תפ"ו, ולכאורה מה ההבדל?
ועוד צ"ע, מדוע חלה שזה ג"כ מידי דאכילה כתב (סימן תנ"ו אות י') שמשערים בנפח, ושכן הוא הסכמת האחרונים, (וכן בסימן קס"ח (אות מ"ו) כתב כמה דברים שמשערים במשקל, ולא הביא הפרשת חלה).
ועוד יותר קשה, שהנה המקורות מהפוסקים שהביא בסימן קס"ח (אות מ"ו) שמשערים במשקל ולא בנפח, אין ראיה כלל מדבריהם שהולכים לפי משקל, כיון שלעולם הם שערו בנפח ולאחר מכן שקלו.
שהרי ציין מקור משו"ת בית דוד (סי' פ"ב) ושם כתב להדיא ששיעור ג' וד' ביצים הוא על פי ראות העין וז"ל: "וצריך לשער הפת כדמות ג' ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין", ואח"כ כתב "ובמשקל הם נ"ד דרהם למ"ד ג' ביצים, וע"ב דרהם למ"ד ד' ביצים".
וכן החיד"א במחזיק ברכה (סי' תפ"ו), כתב להדיא ששיעור כזית לברכה אחרונה הוא לפי נפח. ושכן כתבו הפוסקים. ע"ש.
וכן מה שציין כף החיים מקור מהמטה יוסף (סי' א'), ע"ש שתמה על המשערים כזית לפי משקל וז"ל: "ולעניין זה השתוממתי, איך אפשר שכל זה הוא השיעור יהיה שיעור כזית אם הוא ט' דרהם לר"י בעל התוס' ז"ל, והרי עינינו הרואות דהוא שיעור גדול כמעט כביצה בכמות וכו' ונראה שטעות נפל בפי הכל ונתחלף להם שיעור הלח לשיעור היבש, דבלח הוא דאמרינן שיעור הביצה ח"י דרה"ם כגון במים או יין. והא לך לשון הרמב"ם ז"ל וכו' ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת" וכו'.
אח"כ ראינו שכן הקשה בספר שעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (סי' א' הערה א'), וז"ל: "כתבתי כל זה לאפוקי מדברי כף החיים (סימן קס"ח אות מ"ו), ומה שכתבו הפוסקים האחרונים שהביא שם לשער במשקל, היינו בדברים שכבר עמדו על הכמות, ואח"כ שיערו משקלו כגון מים ויין ופת וכו', אבל אין זה כלל על הדברים שלא נתבאר משקלם בפוסקים". וכן ראינו שהקשה בשו"ת עולת יצחק (ח"א סי' מ"ד שאלה ג').
ועוד קשה, שכתב בסימן קס"ח לעיין לעיל סימן פ"א אות ג' ששם הביא את דברי הרמב"ם בפירושו למסכת עדיות שמוכח שמשערים במשקל, וזה תמוה, שהרי הרמב"ם שם מפורש מדבר בנפח, שהרי חילק בין משקל המים למשקל הקמח, וכמו שהעתיק כף החיים לשונו שם, והעתקנו דבריו לעיל ע"ש.
ועוד קשה איך כתב בסימן תרי"ח לענין חולה ביוה"כ לשער ע"י משקל , והרי יכול להיות שבנפח יהיה שיעור יותר מככותבת, ויוצא שמאכיל את החולה שיעור שלם ח"ו. (כגון ביסקויט פתי בר ראה טבלה בסוף הקונטרס. אם יתן מהם לחולה 30 גרם נמצא מאכיל את החולה למעלה מכביצה).
והנה בסייעתא דשמיא הראני ידידי הרב אביגדור גרנשטיין שליט"א, שבספר וזאת הברכה (עמ' 208) העיר כן על כף החיים והוסיף שנבוכו הפוסקים להכריע (בדברי הכף החיים), ואח"כ ראיתי שכן העירו בפסקי תשובות (ח"ו סי' תרי"ח הערה 33), ובספר ברכת השם (ח"ב פ"א הערה 23) והביא שכן העיר בספר שעורי תורה (שהזכרנו לעיל).
וכעת שיצא לאור אור לציון ח"ג ראיתי שהעיר כן (במבוא ענף ב'), ושם אף הוסיף להקשות (וכן בספר ברכת השם שם) שרבינו הבן איש חי בפרשת שמיני (אות א') לענין שיעור כביצה פת, כתב שהוא י"ח דרהם, וכן בפרשת פנחס (אות י"ט) לענין פת הבאה בכיסנין כתב, שהאוכל עד נ"ד דרהם מברך מעין שלש, ומע"ב דרהם מברך המוציא וברכת המזון, וכן בפרשת מסעי (אות ב') כתב וז"ל: "שיעור כזית לברך אחריו ברכה אחרונה, הן מעין שלש הן בורא נפשות רבות, הוא תשעה דרהם, עכ"ל, וכן בעוד מקומות הזכיר ג"כ דרהם, ולכאורה תמוה מדוע לא הזכיר מדידות בנפח?
והנה באור לציון (שם) כתב שהדברים מבוארים בפתח הדביר, שעל דבריו הסתמך כף החיים לשער במשקל, שבסימן ק"צ כתב קונטרס ארוך (כסא דחיי), לחזק מה שנהגו לשער הרביעית במשקל כ"ז דרהם, ודלא כהמערערים שערערו על משקל זה וכתבו שיש להוסיף עליו. ובתוך הדברים כתב, שאף שעיקר המדידה של השיעורים הוא במדה ולא במשקל, שהשיעור במדה הוא הנכון וכמו שכתבו הפוסקים, מ"מ כשהמדה והמשקל שוין אפשר לשער במשקל.
ומה שכתב מרן בשו"ת אבקת רוכל (סוף סימן ג"ן) שאין לסמוך על המשקל, היינו במקום שסותר את המדה, אבל במקום שאינו סותר את המדה הרוצה לשער במשקל הרשות בידו, כיון דלא נפקא מינא מידי, ואדרבא בכה"ג השוקל משובח, שהשוקל לא יכזב כמו המשער באומדנא, ועדיף טפי לומר להמון העם בדור הזה השיעור במשקל, כל עוד המשקל והמדה שוין, כדי שלא יטעו בהשערת גודל בינוני, וגם דלא כ"ע בקיאי בתנאי המדה, ופעמים שיש חלל שאינו מצטרף ולאו אדעתיה.
ובזה ביאר את דברי הרב בית דוד (או"ח סימן פ"ב), שבתחילה כתב לשער בכמות ולא במשקל, ולבסוף הורה לשער במשקל, והיינו קודם שידענו שיעורו אין לשער במשקל, משום דעבידי דטעי, אבל לאחר שידענו שיעורו, בודאי רשאין אנחנו מעתה לשער במשקל דרהם וכו'.
וכתב האור לציון הרי לנו שדעת הרב בית דוד והחיד"א ופתח הדביר, שעליהם סמכו שהשיעור במשקל, שהעיקר גם לדעתם שהשיעור בנפח, ורק לאחר ששיערו חכמים את הנפח של אותו מאכל שקלו אותו, ואפשר וטוב לשער תמיד במשקל, שבו לא תיפול טעות וכו', וא"כ חזינן דכל מה שנהגו לשער במשקל, הוא משום ששיעורים אלו מסורים לכל, וחששו שאם ישערו באומד יבואו לידי טעות, ולא שיערו במשקל אלא לחומרא. אבל הבקי במדידת הנפח מודד לפי נפח הדבר, וכשרואים בדבר מסוים שאין נפחו ומשקלו שוה, אין לסמוך על המשקל אלא על המדה, ואין שיעור הכזית משקל עשרים ותשעה גרם, אלא נפח עשרים ותשעה סמ"ק, שהוא משקל עשרים ותשעה גרם מים, וה"ה לשיעור ביצה וכדומה.
והנה מה שכתב האור לציון, דבריו ברורים ומאירים [וכן בשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח) הביא את דברי הבית דוד ופתח הדביר הנ"ל].
משמע שהרב אור לציון רוצה ליישב, שגם הבן איש חי וכף החיים, מודים שבדבר שאין נפחו ומשקלו שוה משערים בנפח, ומה שכתבו לשער במשקל היינו בדבר שמשקלו שוה לנפחו ולחומרא. וכעין זה כתבו בשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח) ובפסקי תשובות (ח"ו סימן תרי"ח הערה 33) ובספר מידות ושיעורי תורה (פ"א הערה 2) ובספר וזאת הברכה (עמ' 348) ובספר באר חיים (במילואים לסימן י"א)ועיין עוד בשו"ת עולת יצחק. (ח"א סי' מ"ד שאלה ג').
והנה יחד עם הבחור החשוב משה קשאני הי"ו נראה דעלה בידנו לפרש בס"ד את דברי כף החיים. וזאת בהקדים דברי הרב פתח הדביר (בסי' ק"צ דף קצ"ו עמ' ג') שהביא דברי הרב משה הכהן נכד הגאון הרב חיים פלאג'י זצ"ל, שרצה לומר שאף בדבר שנפחו שווה למשקלו או דבר שעמדנו על נפחו וידענו משקלו אין לילך אחר המשקל. (ונראה טעמו כדי שלא תשתכח תורת הנפח במשך הזמן, וכמו שאכן קרה) והוכיח שם הרב פתח הדביר שכן אפשר לילך אחר המשקל בדבר שהנפח שווה למשקלו, או לאחר שעמדנו על נפחו וידענו משקלו. והראיה מהרמב"ם שאף שכתב שמי שהולך אחר המשקל טועה, מ"מ מדד הרמב"ם בעצמו וכתב משקלים לזמנו לכמה דברים כמו שכתב בעדיות, (פ"א מ"ב) שהרביעית מן המים כ"ז דרהם ומן הקמח י"ח דרהם וכו'.
א"כ רואים שאפשר לתת משקלים בדבר שעמדנו על נפחו וידענו משקלו. וזאת כדי להקל על העם.
ועפ"ז נראה בס"ד שכונת כף החיים שאפשר לילך אחר המשקל, בדברים שעמדנו על נפחם וידענו משקלם. ואין צריך לילך רק אחר הנפח בלבד לפי ראות העין.
ועל כן כתב כף החיים לילך אחר המשקל כיון שלפי משקל אפשר יותר לדייק, ולאפוקי השיטות שאף בשווה משקלו לנפחו או בידוע משקלו גם לא הולכים אחר משקל.
ולפי זה מובנים כל ראיות כף החיים, שכפי שכבר הבאנו לעיל שכל ראיותיו תמוהים וכמו שהעיר הגר"ח נאה זצ"ל שהרי אין שום ראיה מהפוסקים שהביא, שהולכים אחר המשקל. ובפרט מהרמב"ם בעדיות ופתח הדביר שכתבו מפורש לילך אחר הנפח.
אך לפי האמור שכל שאנו יודעים שהנפח שווה למשקל, או עמדנו על הנפח וידענו משקלו אפשר לתת המידות במשקל, ניחא. דחזינן דהרמב"ם עצמו תירגם את הנפח למשקל בכמה דברים ידועים. וכן החיד"א ופתח הדביר וכו'.
ומוכח שאפשר לילך אחר המשקל בדברים שעמדנו על נפחם ותרגמנו משקלם, אך ודאי שאין כוונת כף החיים ליתן משקל שווה לכל המאכלים שזו טעות גמורה וכמו שכתב הרמב"ם. (ומה שהזכיר כף החיים בלשונו בסי' תפ"ו "כדי לצאת אליבא דכ"ע" כוונתו לענין גודל הזית, לשער לפי תשע דרהם ולא פחות. וכמו שכתב להדיא בסוף ס"ק א' ודוק).
וכפי שכבר כתבנו, הדבר פשוט שיש למדוד לפי הנפח, ובפרט בימינו שיש כל כך הרבה מוצרים שבמשקל מועט כבר צריכים לברך עליהם ברכה אחרונה, וכמו שכתב האור לציון (ח"ג במבוא ענף ב' אות י"א), שבפופקורן (תירס תפוח) פחות מחמישה גרם ממנו יש נפח 30 סמ"ק, וכן בפחות מעשרה גרם פירכיות אורז או בשלוה יש 30 סמ"ק, וכן בכעשרה גרם במבה יש שיעור כזית. ואם כן איך אפשר שבמוצרים אלו וכיוצא בהם יאכל אדם כשעור ולא יברך, ויעבור על תקנת חכמים, ובפרט במזונות שברכתן האחרונה מעין שלש, שיש דעות שמעין שלש הוא מהתורה, וכמובא בב"י (סימן ר"ט בסופו) שכן דעת הטור והרשב"א והרא"ש וההלכות גדולות, וכן כתב הבן איש חי (פרשת מסעי סעיף י"ג): "ברכה מעין שלש יש לברך אותה מיושב, מפני דיש אומרים שהיא מדאוריתא וכו' ". ואם כך איך יתחייב אדם בברכת מעין שלש ולא יברך, או ח"ו להיפך, שיאכל פחות מהשיעור, (כגון במיני מאכל קטנים וכבדים) ויברך ברכה אחרונה כשחסר לו מהשיעור, וכל זה בגלל חוסר ידיעה.
ועיין ילקוט יוסף (ח"ג עמ' ש"ה) וז"ל מודדים לשיעור כזית לפי הנפח. וכו' ומאחר שיותר קל לשקול את המאכלים, כתבו הפוסקים שמודדים במשקל. כי מן המשקל נדע את הנפח בקירוב.
וציין (בהערה י"ז) שכן העלה מרן הראשל"צ שליט"א בתשובה בכתב יד. והובא פסיקתו בספר לב אברהם (פ"ט עמ' ק"ד) ע"ש.
והנה עיינו בספר לב אברהם, וז"ל: "והסביר לי הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א שלמעשה, אין מי שחולק שעיקר המדידה הוא לפי הנפח, אולם בגלל שלמעשה יותר קל לשקול את האוכל, כתבו הפוסקים שמודדים במשקל, כי מן המשקל נדע את הנפח בקירוב".
וציין בהערה 65 שמקור הגר"ע יוסף שליט"א מספר זבחי צדק (סי' צ"ח ס"ק ד')
וז"ל הזבחי צדק: ואנחנו מנהגינו כשיבוא דבר איסור לפנינו, וצריך לשער, כגון בשר שנפל בתוך חלב, או איפכא, או כבד שנפל לתבשיל, דרכנו לשקול האיסור לבדו וגם ההיתר לבדו כדי שנדע אם יש שישים, הגם דלא סמכינן אמשקל אלא אמדידה, מ"מ מן המשקל נדע אם יש שישים במדידה או באומד. דהיינו שאם ראינו שבמשקל יש יותר משישים הרבה, אז נדע ודאי שבמדידה יש שישים. עד כדי שייצא הספק מלבנו, עכ"ל.
ולא זכינו להבין הראיה מהזבחי צדק.
הנה הזבחי צדק עוסק באיסור והיתר וכמו הדוגמאות שהביא. כגון בשר שנפל בתוך חלב, או כבד שנפל לתבשיל, ואיך נלמד מכאן שכל המוצרים והמאכלים נפחם ומשקלם קרובים זה לזה ?
ועוד הרי הזבחי צדק כתב "שאם ראינו שבמשקל יש יותר משישים הרבה, אז נדע שבמדידה יש שישים". וא"כ רואים שהדגיש וכתב שאם יש הרבה משישים במשקל אז אומרים שמסתמא יש גם בנפח.
יוצא שאפילו באיסור ובהיתר סובר הרב שאין משקלם ונפחם שוה. וכל שכן בשאר כל המוצרים והמאכלים של ימינו. וודאי שהזבחי צדק לא יאמר דבריו במציאות של ימינו שאנו רואים שאין הנפח קרוב למשקל בהרבה מוצרים ומאכלים .
ובתורת היולדת (עמ' שמ"ג) כתב לענין אכילת חולה שיש בו סכנה, שאכילה פחות מכשיעור היא 30 גרם. ובהמשך כתב: "מזון שמשקלו שלושים גרם בדרך כלל הוא אינו עולה על נפח של שני שליש ביצה. עוגת טורט במשקל שלושים גרם, עולה על נפח של שני שלישי ביצה. לכן יולדת האוכלת עוגה זו תאכל פחות משלושים גרם כדי שלא יגיע לנפח הנ"ל". עכ"ל.
משמע מדבריו ששאר המאכלים חוץ מעוגת טורט וכדו' בדרך כלל משקלם שווה פחות או יותר למשקל המים. וזה נגד המציאות של ימינו שהרי רוב המוצרים ממיני המזונות, רחוקים הרבה ממשקל המים. כמו שנראה בטבלה לקמן. ולפעמים ב-30 גרם יש למעלה מ-60 סמ"ק ויותר, ומה שכתבו "בדרך כלל מזון ששוקל שלושים גרם אינו עולה וכו' " אפשר לאמר זאת בפירות חיים שבדרך כלל משקלם שוה למשקל המים.
והנה מ"מ בסיעתא דשמיא לאחר כל הנ"ל, ברור הדבר מעל כל ספק, שלכו"ע עיקר המדידה הוא בנפח.
והנה לאחרונה פורסם שיש שרצו להביא ראיות שהולכים לפי משקל. נכתוב לפניכם את דבריהם, ואת מה שיש לענ"ד להשיב על הדברים.
א. הביאו ראיה מהרמב"ם (בעדיות פ"א משנה ב') שהזכיר דרהם לעניין הפרשת חלה.
וטענו "וכי הרמב"ם רצה להכשיל אותנו ח"ו שכתב שיעור הפרשת חלה לפי משקל".
הנה הדבר פשוט שמה שהזכיר הרמב"ם דרהם היינו לאחר שתרגם הנפח של הקמח למשקל, וכמו שכתב (שם) שעשה כלי בתכלית הדקדוק ע"י האצבעות ויצא לו המשקל כך.
ועוד, שהרי כתב הרמב"ם ששיעור הפרשת חלה הוא תק"כ דרה"ם. והרי לפי משקל של 43 ביצים וחומש ביצה לפי שיעור ביצה 18 דרהם, א"כ יוצא השיעור תשע"ז דרהם, וא"כ איך כתב הרמב"ם שהשיעור תק"כ דרהם?
אלא הדבר פשוט שהיות ומשקל הסגולי של הקמח הוא שליש פחות ממשקל המים כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (שם), לכן יוצא שיעור הפרשת חלה תק"כ דרהם. ורואים להדיא שהרמב"ם שיער לפי נפח.
ומה שהזכיר הרמב"ם שיעור בהפרשת חלה לפי משקל הוא בקמח של מצרים בלבד ואין זה הוראה לכל המקומות ולכל הדורות וכמו שכתב הרב ראש יוסף (הל' פסח פ"א ס"ק ג' עמ' י"ב) שהרמב"ם כתב משקל לפי דרהם רק למקומו לפי הקמח של מצרים ולפי הדרהם של מצרים בלבד.
וכן כתב בשו"ת בית דוד (סי' מ"ג) בשם ספר גבורות ה' וז"ל "השמר לך ושמור נפשך מאוד שלא לשער מדת מקוה וחלה ורביעית כי אם למנין הביצים והאצבעות הנ"ל, כי אין לעשות שיעור המדות הצריכות וכו' כמ"ש הרמב"ם פ"ב דחלה. הגם כי רבו מהרבה הראיות הראויות לחזק כראי מוסק דבר זה, השמטנו מלהזכיר כי אין זה מקום להאריך".
ובהמשך הביא הרב בית דוד את לשון הרמב"ם בפ"ו הל' ביכורים שכתב "ומדה שמכילה במשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדים בכל המקומות".
וכתב הבית דוד "רואים שכל מה שאהני משקל הרמב"ם זה רק לעניין שיעשה אדם כלי המחזיק תק"כ דרהם וכו' לא שישקול כל אדם במקומו תק"ך דרהם קמח, כי יש קלה או כבידה יותר משל מצרים".
וכן כתב הרב פתח הדביר (ח"א בקונטרס כסא דחיי דף קצ"ו טור ד') וז"ל "ומ"מ השינוי הזה שבין שני המקומות, אין אחריותו על הרמב"ם ז"ל כי הוא לא נתן שיעור המשקל כ"ו דרהם לכל המקומות, דאדרבא זוהי אזהרתו שלא ניתן השיעורין בדרהם קצובים לכל המקומות רק כוונתו בהשערת הדרהם אינה אלא להשערת המדה" וכו'.
והדברים מוכרחים, שאל"כ יצא שהרמב"ם סותר את עצמו, שהרי כתב בפרוש המשניות (חלה פ"ב מ"ו) שמי שהולך אחר המשקל טועה וטעותו גלוי מאוד.
ב. ולעניין מה שהביאו בשם הרב המגיד (פ"א הל' עירובין הל' י"ב) .
כבר ביאר בפשטות הרב פתח הדביר (בקונטרס כסא דחיי דף קצ"ה ע"ב טור ד' וקצ"ו ע"ב טור ד') שהרב המגיד בא לבאר לנו מדוע הגאונים והרמב"ם תירגמו את הנפח למשקל, והרי שיעורי המשקין והאוכלין לא נתבאר משקלן בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל ואע"פ שהן ממין אחד. ומדויק בלשונו שכתב "והייתה כוונת הגאונים בזה בהיות נקלה יותר ידיעת המשקל מידיעת המדות. (נקלה מלשון קל,עיין תהילים פרק ל"ח פסוק ח' ופרש"י שם).
ועוד, אם נאמר שמהגאונים שהביא הרב המגיד מוכח שצריך לשער לפי משקל תמיד, בכל המוצרים ומבלי לעמוד על הנפח (כמות), נמצא שהרב המגיד סותר עצמו מהסיפא לרישא, שהרי כתב בזה הלשון, "דע ששיעורי המשקין והאוכלין הנמדדין לא נתבאר משקלן בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל ואע"פ שהן ממין אחד".
דהיינו לדברי הרב המגיד מהגמ' מוכח שאי אפשר לתת משקל קבוע לכל המוצרים. וחייבים לעמוד על הנפח לפני ששוקלים כיון שהמשקל הסגולי של המוצרים אינו שוה.
וזה לשון הפתח הדביר (שם) ז"ל "נמצא לפי זה דלכל המקומות לא מסר להם משקל היין שהם ישקלו במקומם בארצותם לפי משקלם, אלא הורה להם שיחזיקו המדה שמדד וכו' אין להם לזוז מהמדה, זוהי כוונת הרמב"ם ז"ל בפשיטות שלא ביקש אלא להקל מעל המודד על דרך מה שכתב הרב המגיד פ"א דעירובין".
ג. לעניין מה שהביאו בשם הרב שרירא גאון (בסי' נ') שמשם רואים שחז"ל לא דקדקו בעניין השיעורים לפי נפח. והבין כן מפני שכתב הגאון "אם יחסר ואם יותר".
הנה אם נסביר כך בכוונת הגאון, יסתור הדבר שלושה מקומות בש"ס, והם, הגמ' בכתובות (ק"ד ע"א) מנחות (ק"ג ע"ב) ובראש השנה (י"ג ע"א) שאמרו שם "כל מידות חכמים כך הוא וכו' כביצה מטמא טומאת אוכלים, כביצה פחות שומשום אין מטמא טומאת אוכלין".
רואים עד כמה השיעור מדוייק בתכלית הדקדוק. אלא ודאי כוונת הגאון שכתב "אם יחסר ואם יותר", היינו מפני שלפני כן הביא, שרב הילאי גאון שיער ומדד ששיעור משקל מים של ביצה הוא ט"ז גיראות של כסף.
ועל זה כתב הגאון שאם רוצים אפשר לסמוך על מה ששיער רב הילאי גאון ולא לשער בעצמנו. אך אם רוצים לשער בעצמנו אפשר, ואם השיעור שיצא לנו יהיה פחות ממה ששיער רב הלאי או יותר, זהו השיעור בדיוק, כי קי"ל כרבי יוסי (כלים פי"ז משנה ו') דהכל לפי דעתו של רואה ומה שאנו רואים את הביצה הבינונית ויצא לנו שיעורו, זהו השיעור בדיוק וממנו אין להחסיר כלל וכמו שראינו בגמ' הנ"ל. ולעולם השיעור מדוייק. וזאת ע"י דעתו של רואה שזה מידת נפח, שהרי לא כתוב במשנה ובגאון "הכל לפי משקל" אלא "הכל לפי דעתו של רואה" שזה גודל ונפח דהיינו מה שהעין רואה. (שהרי לא יתכן שהעין רואה "גרמים").
וכן ביאר להדיא בספר שיעורין של תורה בדברי הגאון.
ועוד כתב הרב שרירא גאון, שכל מה שאמר רב הילאי משקל המים של הביצה זה רק לכמויות גדולות כמו קב ואיפה וכו' אך לא לעניין כזית וכגרוגרת וככותבת ששם השאירו לדעתו של רואה. ע"ש.
רואים שלא נתנו לנו שיעור משקל לכזית כלל. וכן לא מצינו אצל אף אחד מן הגאונים או אחד הראשונים שכתב לנו משקל לכזית.
ד. וכן מה שהביאו בשם הרב פתח הדביר בקונטרס כסא דחיי שהאריך הרבה בזה ומסקנתו ללכת לפי משקל.
הנה בס"ד עברנו על כל דברי הרב פתח הדביר, ושם חזר וכתב מספר פעמים שאפשר ללכת אחר המשקל רק בדבר שהנפח והמשקל שווה בלבד, וז"ל (עמ' קצ"ז ע"א טור ב') "ואפשר דעדיף טפי לומר להמון העם השיעור במשקל כל זמן שהמדה והמשקל שווים" וכו'
וכן הזכיר דבריו בשו"ת אור לציון (ח"ג במבוא ענף ב' עמ' כ"ח אות ה').
ה. וכן מה שהביאו בשם הרב כף החיים (סי' קס"ח ס"ק מ"ו) שכתב שמשערים לפי משקל.
הנה המתבונן בכל המקורות של הכף החיים אחת לאחת רואה במפורש שכולם לפי נפח.ונציין את המקורות
1. באות מ"ו כתב הכה"ח לעיין לעיל בסי' פ"א אות ג' בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות לעדיות (שם פ"א משנה ב') .
הנה הרמב"ם כתב שם במפורש מדידה לפי נפח שהרי עשה חילוק בין משקל רביעית של יין לרביעית של מים ושל קמח.
2. עוד ציין מקור משו"ת בית דוד (ס' פ"ב) שחידש שיעור לקביעות סעודה לפי ג' וד' ביצים וכתב שהשיעור בדרהם נ"ד וע"ב דרהם.
הנה המתבונן שם בתשובה רואה שיצא לו שיעור זה ע"י שתרגם את הנפח למשקל וז"ל "וצריך לשער הפת כדמות ג'ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין, אבל לשער ע"י משקל כגון שנאמר שכיון שכתב הרמב"ם וכו' אלא נראה לשער פת גופיה בכמות ג' ביצים או ד' ביצים, ובמשקל הוא" וכו'.
רואים ששיער את נפחם של הג' וד' ביצים ע"י ראות העין, ואח"כ שקל אותם ויצא משקלם כפי מה שכתב. וכן כתב לפרש כך בדבריו, הרב פתח הדביר (ח"א סי' ק"ץ דף קצ"ו ע"א)
3. עוד ציין מקור מהברכ"י (בסי' קס"ח) שהזכיר ג"כ נ"ד דרהם וע"ב דרהם.
הנה מלבד שמקור החיד"א הוא בבית דוד הנ"ל שמקורו נפח וכנ"ל.
המעיין בדברי החיד"א (מחזיק ברכה (סי' תפ"ו)) רואה מפורש שלאחר שכתב בפשטות בשם גדולי הפוסקים שהולכים לפי נפח, סיים "וכן הסכים הרב הכולל כמהר"י בן נאים נר"ו בתשובותיו ספר זרע יעקב סי' ס"ח, עיין בדברי ברבנים הנז' באורך דברים על בוריין ועל מתכונתן".
ואם נאמר שהחיד"א סובר שצריך לשער לפי משקל א"כ יוצא שהחיד"א סותר את עצמו, אלא ע"כ שבברכ"י שכתב משקל הוא למאכלים שהנפח והמשקל שווה, או שתרגמנו הנפח למשקל.
4. עוד ציין מקור מהפתח הדביר בסי' ק"צ (בקונטרס כסא דחיי). כבר ציינו לעיל את דברי הפתח הדביר (אפשר לשלוח לכם העתק מחלק דברי פתח הדביר לאחר שהקלדנו דבריו בכתב ברור ועם הגהות להסבר דבריו).
5. עוד ציין מקור לדבריו מהמטה יוסף (סי' א'). אעתיק לכם את לשונו "בשיעור כזית שחייב אדם לברך אחריו בין מפת בין משאר האוכלין האי כברכתיה והאי כברכתיה, יען כי ראיתי שגור בפי הכל שהוא תשעה דרהם, שכתוב בחמדת ימים פ"ו מחג הפסח וז"ל כזית שאמרו היינו כחצי ביצה לשיטת ר"י בעל התוס' ולהרמב"ם ז"ל שיעור כזית שליש ביצה בקירוב דהיינו תשעה דרהם לשיטת ר"י , ולהרמב"ם ששה דרהם, וכבר נהגו כדעת ר"י בעל התוס' וכו' יע"ש.
והוסיף הרב "מטה יוסף",
ולעניין זה השתוממתי איך אפשר שכל זה השיעור יהיה שיעור כזית אם הוא ט' דרהם לר"י בעל התוס' ז"ל, והרי עינינו הרואות דהוא שיעור גדול כמעט כביצה בכמות וכו' ונראה שטעות נפל בפי הכל ונתחלף להם שיעור הלח לשיעור היבש, דבלח הוא דאמרינן שיעור הביצה ח"י דרה"ם כגון במים או יין. והא לך לשון הרמב"ם ז"ל וכו' ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה, תכיל מן היין קרוב כ"ו כספים הנקראים דרהם. ומן המים קרוב לשבעה ועשרים דרהם. ומן החטה קרוב לכ"א דרהם. ומקמח החטה קרוב לי"ח דרהם. ומצאתי שיעור חלה באותה המדה תק"ך דרהם בקירוב מקמח חטים, ואלה הדרהם כולם מצריות, עכ"ל יע"ש.
הרי בהדיא העיד הרמב"ם ז"ל, שדקדק שמה שתכיל ממדת המים ברביעית כ"ז דרהם, תכיל מקמח החטה י"ח דרהם. והרביעית הוא ביצה ומחצה, ומפני זה כתב בראשית דבריו, ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינוי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם, אע"פ שהמדה אחת. כלומר, שלא נטעה לומר כיון שרביעית ממים הוא כ"ז דרהם, כן יהיה מן הקמח כ"ז דרהם. אלא תלוי במדה, מה שתכיל מן המים כ"ז דרהם, באותו כלי נמדד הקמח, ותמצא שתכיל י"ח דרהם והוארביעית. אע"פ שבמשקל לא יהיו שוים, כיון שבמדה הם שוים הרי זו רביעית. ונמצא שבדבר לח כגון יין או מים הביצה הוא ח"י דרהם אבל בדבר יבש כגון קמח הביצה הוא י"ב דרהם. ע"ש.
ובהמשך דבריו בדף מ"ט ע"א טור א', כתב הרב מטה יוסף, שעשה מדידות לכזית בכמה סוגי מאכלים. וכתב שם את משקל הכזית שיצא לומכל מאכל. (לפי הפוסקים שלדעת הרמב"ם שיעור כזית כשליש ביצה, וכדלעיל).
א'. בפת, משקל הכזית ד' דרהם ומעה (בדרהם יש ד' מעות).
ב'. בפת הבאה בכסנין הנקרא בשיקוג"ו, משקל הכזית ג' דרהם ורובע דרהם.
ג'. במצה, משקל הכזית ג' דרהם וחצי, ופחות כחצי מעה.
רואים אנו מדברי הרב מטה יוסף, (שחי לפני כמאתיים שנה), שאותם שהולכים אחר משקל של תשעה דרהם במאכלים היבשים, טועים, היות וכל מה שאמרו תשעה דרהם הוא רק בלח, וכנ"ל.
ועוד ציין, שיעור כזית בג' מאכלים לפי נפח.
וא"כ,מכל הנ"ל יוצא עוד הכרח להסברו של הגאון הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל בשו"ת אור לציון ח"ג (עיין לעיל במבוא לפתח הדביר), שע"כ הרב כף החיים שכתב שאפשר ללכת אחר המשקל, היינו רק בדברים שהנפח והמשקל שווים בלבד. שהרי מקורו הוא מדברי הרב מטה יוסף הנ"ל. והדברים פשוטים.
ומה שהביאו עוד בשם הרב עזרא עטיה זצוק"ל שלא הזכיר נפח. הנה לא מצינו מפורש שאמר שלא ללכת לפי נפח. והטעם שהזכירו משקל היות ורוב מיני המאכלים שהיו בזמנם היה משקלם קרוב לנפחם, ובדרך כלל המשקל היה קרוב מאוד לנפחם, משא"כ כיום שרבו המוצרים ובפרט במיני המזונות היבשים שבמשקל מועט יש נפח כזית ואף ע"י מעוך החללים בדוחק עצום יש הבדל גדול בין נפחם למשקלם.