שיעורים לפי נפח · מקורות מהאחרונים
וכן הוכיח החיד"א במחב"ר (סי' תפ"ו אות ב') שהמדידה בנפח, מדברי הרמ"א בהלכות פסח (סימן תפ"ו סעיף א') שכתב "ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק, ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם" ומוכח שהמדידה בנפח, דאי במשקל אין נפק"מ באויר. ועיין בפאת דוד (שם). וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק ג') שה"ה אם יש חלל במצה אינו מצטרף לשיעור כזית וצריך למעכו, ע"ש.
ועיין עוד בשו"ת זרע יעקב (סימן ס"ח הובאו דבריו בספר ברכת ה' ח"ב פ"א הערה 20), שכתב "שאלת אם כזית שטעון ברכת המזוןמשערים אותו בכמות או במשקל? תשובה, משנה ערוכה(פ"ב דעוקצין) עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהם ריר, משתערים בכמות שהן, אם יש בהם חלל ממעך החלל. פת סופגנית משתערת כמות שהיא, אם יש בה חלל ממעט החלל וכו', הרי מבואר להדיאדמשערים בכמות וכו', דאי אמרת במשקל, אמאי ממעך את החללהרי המשקל אינו מבחין בין מעוך לשאינו מעוך וכו', וא"כ למרן שפסק בשו"ע (או"ח סי' תפ"ו) שיש אומרים דכזית שיעורו חצי ביצה שהוא שליש רביעית, צריך לשער חצי ביצה בכמות, וראיתי מי שכתב שכזית תשעה דרהם, כפי חשבון הרמב"ם בהלכות עירובין שהרביעית מחזקת מן המים והיין משקל י"ז דינרים וחצי דינר בקירוב, ורצו לשער כזית של מצה במשקל תשעה דרהם. וטעות היא שיש מצה שהיא ככובד אבן, ואפשר שכמות שליש ביצה ישקול תשעה דרהם ולא יצא ידי חובת מצה. גם לענין ברהמ"ז אם ישקול ממנה תשעה דרהם ויברך עליה ברכת המזון הרי בירך לבטלה. גם בפת סופגנית אם ישקול ממנה שמונה דרהם לא יברך ברכת המזון (לשיטה זו), ובכמות הרי אכל יותר מכזית ועבר על מצות חכמים שתקנו לברך ברהמ"ז על כמות כזית וכו" ע"ש.
וכן כתב הפר"ח (יור"ד סי' צ"ט ס"ק ו') לשער בנפח והוסיף שהמשערים במשקל טעות הוא בידם, וכ"כ הבית דוד (או"ח סימן פ"ב), וכתב המחב"ר (סימן תפ"ו אות ב') שכן דעת השער אפרים ושכן הסכימו מהר"י מולכו בתשובה כת"י, ומהר"י פראג'י בתשובה כת"י מדברי הרב פתח הדביר (סימן ק"צ), ומהר"מ חאגיז והזרע יעקב, וכ"כ החסד לאלפים (סי' קס"ח אות ה'), ומחצית השקל (סי' תנ"ו), ונר מצוה (סי' טו"ב), ובתי כנסיות (סי' תפ"ו), ואהל מועד (הלכות יוה"כ) ובספר שעורי תורה (סי' א'), [ונביא לשונו לקמן]. וכן כתב הגאון רבי דוד משרקי זצ"ל מחבר ספר שתילי זיתים בספרו ראשי בשמים( יור"ד סי' צ"ט ס"ק י"ג) דאין לסמוך לעולם על המשקל אלא יקח באומד נכון.
ובשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח) האריך והביא עוד פוסקים שהשיעור הוא ע"י נפח, והם דעת הפר"ת (יור"ד סימן צ"ט סוף סק"ד) שכבר העלה הלחם חמודות מפי גדולי המורים שאין לשער במשקל אלא בכמות, וכ"כ המנחת יעקב (כלל פ"ה ס"ק נ"ח), גם בשו"ת בית דוד (סי' מ"ג) הביא כן בשם השערי אפרים (סימן נ"א) וחתנו בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן ל'), שהשיעור לבטל בס' במדידה ולא במשקל. וכדמוכח בב"י (סימן צ"ח) בשם המרדכי, וכן כתב החיד"א בשיורי ברכה (סימן צ"ט ס"ק ב). ובספר לב אברהם (פ"ט הערה 63) כתב שכן דעת הרשב"ץ (ח"ב סי' רצ"א) ושו"ת היד הלוי (יור"ד סי' ר"י) וציין לעיין עוד באינצקלופדיה תלמודית. (ביצה ב' ד"ה בקביעת השיעורים עמ' קמ"ד).
וכן ציין בקונטרס ילקוט יוסף כללי ספק ברכות (עמ' קצז) שכן כתבו בבית לחם יהודה (אות ו'). ובמנחת יעקב על התורת חטאת (כלל פ"ה אות נ"ח) וכתב שהמשער ע"י משקל טועה. וכ"כ הרב מטה יהודה שבסוף הספר (דף ל"ה) ובשולחן גבוה (סי' צ"ט אות א') ובחכמת אדם (כלל נ"ב אות ג') וכתב שהמתיר ע"י משקל מאכיל טריפות.וכ"ה בפתחי תשובה (סי' צ"ח אות ב').וכן מבואר בשערי תשובה (סי' ר"י סק"א).
וכן כתב החזון אי"ש (או"ח סימן ל"ט אות ד') וז"ל: "ואמנם השיעוריםשנאמרו במדה לא נתנו לחכמים לקבוע מדתן אלא במדה, ולא ניתןליחיד לשער אלא במדה וכו', אבל אם ישקלו חכמים מדת הקמחשל שיעור חלה, או ישקלו רביעית יין לנזיר, וימסרו משקלן לדורות, לא יהיה זה בכלל השיעור של תורה, ששינוי שנעשה בין דורות הראשונים לאחרונים במשקל הקמח, מצד שינוי הקמח, או מצד האגוז או השעורה שנקבעו למשקולת, הוא עיוות באמיתתהשיעור, ואין זכות הטבע שבשינוי מזכה את השיעור להיות שיעור אמת, כיון שהשיעור לא נאמר על המשקל אלא על המדה, וכבר רמז על זה הר"מ בפירוש המשנה חלה (פ"ב מ"ו) וכו'.
ובאות ח' כתב: "ולא יתכן לקבוע השיעור במשקל של הרמב"ם, שהרי אין קובעין דבר שנתנה בו תורה שיעור מדה, במשקל. ואין דברי הרמב"ם במשקל הרביעית קביעות שיעור, אלא סימנא למקומו ושעתו וכו', והמשקל שמסר הרמב"ם ודאי אי אפשר שישמש לנו לסימנא, וכמו שכתב הרמב"ם שזו טעות גלויה לשמש במשקל, ובודאי יש אפשרות של שינוי בין בכובד המים, ובין בכובד השעורים, ובין בכובד הקמח, ולא היתה כוונת הרמב"ם שישמשו בשיעור חלה במשקל גם במקומו ושעתו, רק אחר הדקדוק שיהיה הקמח על תכונה ידועה, והיין על תכונה ידועה, ולהחמיר בספק, אבל לדידן, ודאי אין לנו ממשקל הרמב"ם כלום, ואין לנו אלאקביעות המדה עפ"י מדידת האצבעות וכו'.
ואמנם, אפשר למסור משקל להמון עם, על פי פיקוח חכמי הדור, בכל שעה שיהיה מכוון לפי המדה, ולהעיר את הציבור בזמן שיוכנס שינוי במשקל הקמח, לסיבות המשנות, ואם מצאנו מנהג בישראל במשקל, סתמא הוא על פי פקוח חכמים, אבל אם יודע לך שנויים בקמח, כגון שבאו מארץ אחרת או שבא בקמח תערובות או שנשתנה מסולת לקמח מסובין, ולא שינו משקלם, אין למנהג זה ממש וכו', ע"ש.
ועיין עוד שו"ת דברות יעקב (ח"ב בקונטרס השיעורים עמ' רמ"ב) שדייק מהרמב"ם שמה שכתב משקל הדרהם זה למקומו ושעתו. (וכמו שכתב החזו"א הנ"ל). שהרי בהלכות ביכורים (פ"ו הט"ו) כתב שהם משקל תק"כ זוזים "מזוזי מצרים" "בזמן הזה" ורואים שלא קבע מידה זו לדורות, ואילו לגבי שעורי האצבעות שמוזכר בש"ס (פסחים ק"ט) כתב שיעור אדם בינוני, ודבר זה קיים לעולם (והיינו שיעור נפח).
ועיין עוד בספר שיעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (סימן א' סעיף א') ובהערה (שם), וז"ל: "ידוע ומפורסם בספרי הפוסקיםראשונים ואחרונים שכל שעורי התורה, כגון שיעורי חלה רביעית כביצה כזית וכו', אינם נחשבים במשקל, רק על פי מדת גודל בכמות, כמפורש ברמב"ם וכו', וראיות ברורות לזה וכו', ואין להאריך בדבר פשוט כזה ברמב"ם ובכל הפוסקים", ע"ש.
וכן בשו"ת עולת יצחק (ח"א סי' מ"ד שאלה ג') נשאל האם הכזית וכו' הם לפי נפח או משקל. וז"ל: "פשוט שעיקר המדידה היא לפי נפח, שהרי משתנה משקלו בכל מין ומין, ואפילו באותו מין עצמו משתנה בין ארץ זו לארץ אחרת כנודע. ומה שמקובל ומפורסם על פי משקל, היינו לפי שקל יותר לרבים לשער בזה מודיעים להם במשקל אחרי שעמדו חכמי הדור על המשקל לפי הנפח" וכו'.
והנה בשו"ת חזון עובדיה (ח"א עמ' תקי"ח), הביא את דברי הגאון ר' שמואל גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן נ"ז) שכתב: דלדינא אין זה מעכב שבין במדידה בין במשקל בטל בשישים, אלא כיון דתנן (פ"ד דתרומות) המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלושתן, משמע דלכתחילה השוקל עדיף, שהוא מוציא מידי כל ספק בשיעורי האיסור וההיתר. עכ"ל.
והנה נ"ל פשוט, שאין כוונתו שבעלמא עדיף משקל, אלא רק כאן בענין איסור והיתר, וכגון שנפח האיסור ונפח ההיתר שוה, וכגון מין במינו (וכן הסביר לנו הגר"מ מאזוז שליט"א בתשובה כ"י בכוונת המשפטי צדק), אז אין נפק"מ אם מודד אחד משישים ע"י משקל או ע"י נפח, ולכן עדיף משקל שזה יותר מדוייק, וזה בדיוק כמו הראיה שהביא ממסכת תרומות, דמיירי לענין מעשרות שלוקחים מין ממינו, שאין נפק"מ אם מודד ע"י נפח או משקל, ואז עדיף ע"י משקל (או שהרב שם עוסק בדבר שלא שייך בו מידה כמו שכתב שם), אבל לענין ברכה אחרונה, בדבר שיש בו הבדל בין הנפח למשקל ודאי שמודה הרב שצריך למדוד ע"י נפח, וכדעת כל הפוסקים שודאי שיש הבדל בין נפח למשקל.
בזה נ"ל ליישב מה שהקשה בספר דרך אמונה (ח"ב פ"ג שער הציון ס"ק קע"ב), על מה שפסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ג הלכה י"א) לעניין תרומות, שהשוקל משובח יותר מהמודד והמונה. וצ"ע מה הטעם. וע"ש מה שתירץ. והנה לפי מה שכתבנו הדבר ברור, היות שזה מין במינו, אז אין נ"מ אם שוקל או מודד. וא"כ ודאי שעדיף לשקול, שיוצא יותר מדויק. ושלחנו לגר"ח קניבסקי שליט"א, וכתב לנו "אולי אפשר ליישב כך".
ועיין עוד בשו"ת דברות יעקב (ח"ב בקונטרס השעורים עמ' רמ"ב) שכתב: מצינו לרבים ועצומים שכתבו שאין לזוז משיעור אצבע המבואר בגמ' (פסחים ק"ט) ואפי' על מדידת הביצים אין לסמוך, כגון גבי שיעור חלה שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה, משום שיש ביצים קטנות ויש ביצים גדולות, וכן גבי משקל זוזים אין לסמוך כיוון שעלולים להשתנות ואין איש שם על לב, וכמבואר בכל בו (הלכות חלה סי' פ"ט) בשם הראב"ד, וכן בספר המנהיג הלכות פסח (סי' ל"ה), ובשיבולי הלקט (סי' רי"ב), ובספר העיטור הלכות מצה ומרור (דף קכ"ח ע"א), ובריטב"א פרק אלו עוברין (דף מ"ח), ובמאירי פרק ערבי פסחים (דף ק"ט), וביתר שאת ויתר עוז הרשב"ץ. (בתשובה ח"ג סי' ל"ג), ובספריו יבין ושמועה מאמר חמץ (דל"א) קרא ערער על מאן דמשער בביצים וכיוצ"ב דאנן בתר אצבעות אזלינן. ע"ש.
ועיין עוד בדברות יעקב (שם עמ' רמ"ו) שכתב שמצינו כמה שינויים ג"כ לענין משקל הדרהם (ע"ש שהביא השיטות בזה), וסיים: "ומעתה שא עיניך וראה דכל מי שיש לו מוח בקודקודו, יבין ללבו עד כמה רחוק רחוק מי ימצאנו לעמוד על משקל הדרהם ששיעורו בו הרמב"ם והשו"ע ושאר חכמי ספרד. ורק בדבר שמצינו שמדדו חכמי הדור ושקלו ויצא משקלו שוה למשקל המים, בזה שפיר אפשר לתת שיעור במשקל וכמו שכתב הפתח הדביר. וכו' וע"ש עוד שהאריך בזה בטוב טעם ודעת.
ועיין עוד בספר בירור הלכה (או"ח ח"ג עמ' רנ"ד ס"ק א') שכתב וז"ל: "וכך הוא סוגיין דעלמא בהרבה מקומות בגמ' וראשונים ואחרונים לשער במדה. וצווחו על הטועים לשער במשקל", ועיין עוד שם (עמ' רס"ב ס"ק ה') באורך מה שהעיר על החמדת ימים שהוא הראשון שהזכיר את הדרהם במשקל המצות, ועיין עוד בירור הלכה (ח"ו עמ' קצ"ד).
ועיין עוד באור תורה (אייר התשד"ם סי' פ"א) שנשאל הגר"מ מאזוז שליט"א אם שיעור כזית מצה ומרור וכן כזית לברכת המזון כל השנה בנפח או במשקל? וענה בזה"ל: "ברור שכל שיעורים שאמרו חכמים כזית כביצה רביעית וכו' הם שיעורי נפח ולא במשקל ובהמשך כתב: ומה שנהוג אצל האברכים לומר שחכמי הספרדים משערין הכל במשקל, טעות היא בידם, אלא שמתרגמין הנפח למשקל.
וכן הראני בני יקירי וחביבי יהונתן הי"ו, שכן הביא בפשטות הרב אברהם חשין שליט"א בפרוש המשניות ביצה (פ"א משנה א'), שהמדידות בנפח ולא במשקל, אשריו שמסביר המשניות לילדי ישראל אליבא דאמת.
והנה סיבת הדבר ששיעורי אוכלים נקבעו על פי מידת נפחים כתב בספר שיעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (עמ' כ"ח) ז"ל: "וגם נראה דלא נתנה התורה השיעורים במשקל. ובהקדמה לספרו כתב בזה"ל: וא"ת למה לא הודיעו לנו חז"ל את שיעור הרביעית במשקל הסלעים והדינרים להקל על המון העם?
ותירץ: "לפי שהמשקל הוא סימן קללה כגמ' (מנחות פ"ז ע"ב) חביתי כ"ג במה מחלקן לחלות ביד או בכלי, פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס? ויכניס, כיון דבקללה כתיב (והשיבו לחמכם במשקל, רש"י) לאו אורח ארעא". ובהקדמה שם כתב "היות והתמעטו הלבבות עמדו הגאונים והרמב"ם משום עת לעשות לה' ונתנו, השיעורים במשקל בדברים שעמדו על נפחם". ע"ש .
ובספר מידות ושיעורי תורה (פי"א עמ' קצ"ה) כתב הטעם שקבעו חז"ל המדות בנפח. נראה, הואיל וכך היא חשיבותם ואופן הנאתם, וכך הוא גם התייחסות בני אדם בלשונם אל המאכל, פרוסת לחם, צלחת תבשיל. וע"ש עוד מה שכתב (הערה 7 והערה 16) בשם רש"י (סוכה מ"ט ע"ב) ושיבולי הלקט (סי' קנ"ד) ושו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' כ"ז).