אור ברסלב
ויען אליהו שיעורים לפי נפח

ויען אליהו

שיעורים לפי נפח

בעניין לימוד הלויים

שאלה י"ט: האם שיעורי חז"ל בעניני אכילה כגון כזית לברכה אחרונה וככותבת לעניין חולה ביוה"כ וכד' משערים לפי נפח (גודל) או לפי משקל?

תשובה: שנינו במשנה בכלים (פי"ז משנה ו') "כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית. רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן בתוך המים, וחולק את המים". ופרשו המפרשים "ונותן לתוך המים" ממלא כוס מים, ונותן לתוכו גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, וחולק את המים היוצאים (שהם כשיעור שתי הביצים) לשני חלקים, וכל חלק שיעורו כביצה בינונית. מבואר דשיעור כביצה משערים בנפח ולא במשקל.

וכן שנינו עוד משנה בעוקצין (פרק ב' משנה ח') "עלי בצלים ובני בצלים וכו' אם יש בהם חלל ממעך את חללן, פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא, אם יש בה חלל ממעך את חללה וכו". הרי מבואר שמשערים בנפח, שאם תאמר במשקל למה ממעך את החלל הרי המשקל אינו מבחין בין מעוך לשאינו מעוך.

וכן שנינו עוד בתוספתא (תחילת פ"ד דנזיר) "נזיר שאכל מכל האסורים לו וכו', וכמה שעורו בכזית, כולן מצטרפים בכזית, יין וחומץ כיוצא בהם, כיצד הוא עושה? מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו (ששמנו אגור בתוכו ולא יבש, (מנחת ביכורים)) ונותן לתוכו ושופע (ונשפך מן הכוס, (מנחת ביכורים)) אם שתה כיוצא בהן, חייב".

והביאו התוספות תוספתא זו (סוכה דף ו' עמוד א' ד"ה גפן), וכן רש"י חולין (דף ק"ח ע"ב ד"ה חצי) וז"ל: "הכי משערינן יין וחלב וכל משקה לשערו בכזית, מביא כוס מלא משקין ומביא זית, ונותן לתוכו הזית והמשקה יוצא לחוץ. וההוא דנפיק הוי כזית, וכך היא שנויה בתוספתא (פרק נזיר שאכל)".

וכן רש"י בפסחים (מ"ד ע"ב ד"ה דילמא) ובסידור רש"י (הלכות פסח סי' שס"ו) הביא תוספתא זו, ע"ש. ומוכח מכל זה שמודדים ע"פ נפח.

ובספר שיעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (סימן א' הערה א') הביא בשם ספר אהל מועד (הלכות יוה"כ) מדאמרו (יומא ע"ג ע"ב) "ככותבת הגסה כמוה וכגרעיניתה", ואיתא על זה בירושלמי (מובא בתוס' שם ע"ט ע"א ד"ה כותבת) שצריך למעך החלל שבין הכותבת לגרעין. ואם משערים במשקל הרי ממילא אין החלל בכלל השיעור שאינו שוקל כלום,וא"כ למה ממעך.

וכן ראיה מקושית רבי זירא (שם פ' ע"ב) "בשר שמן בככותבת ולולבי גפנים בככותבת?" ואי במשקל משערים מאי קושיה שהרי בשר שמן לא הוי אלא שיעור קטן.

וכן בגמ' פסחים (ק"ט) אמרו את שיעור "רביעית" לפי מדת האצבעות: ב' אצבעות ,על ב' אצבעות, בגובה ב' אצבעות וחצי אצבע וחומש אצבע, וזהו מדת נפח.

והוסיף בספר שעורי תורה (שם) שהטעם שטומאת אוכלים בכביצה, משום ששערו חכמים, (יומא פ' ע"א) שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת, ושיעור בית הבליעה בודאי הוי בשטח ולא במשקל.

מקורות מהגאונים והראשונים

וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (חלה פ"ב מ"ו) לענין שיעור הפרשת חלה, וז"ל: "כבר ביארנו בסוף פאה כי האצבע שמשערים בו המידה הוא הגודל, אם כן כל מידה שיהיה בחללה זה השיעור הנזכר יתחייב בחלה, אבל אם באנו לשער מה שתכיל זאת המדה במשקל, ישתנה כפי שינוי דבר המדוד, לפי שאין כובד משקל השעורים והחיטים שוה, ולא מיני הקמח כולם משקלם שוה אע"פ שהם ממין אחד, ולא נתנו לו שעור חלה במשקל אלא במדה כמו שתראה, והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה ומקום טעותו גלוי מאוד".

וכן כתב בפירוש המשניות לעדיות (פ"א משנה ב') וז"ל: "וכבר ביארנו בפרק שני ממסכת חלה, ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינויי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע"פ שהמדה אחת."

וכן כתב עוד בפירוש המשניות למסכת טהרות (פ"ג משנה ד', לשון תרגום הר"י קפ"ח) שהשיעורים כולם הולכים בהם לפי הגודל, וז"ל: "השמיעך כאן כלל והוא שכל השיעורים אין הולכים בהם אלאאחר שיעור הגודל, ואין חוששים אם מחולחלין או מוצקים, לא לענין הטומאה ולא לענין האיסור וההיתר". (ומובא בספר מדות ושיעורי תורה פי"א עמ' קצ"ה).

וכן עיין עוד בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא (על המשנה שם) וז"ל: כל השיעורים בתר גודליהו אזלינן. וכן עיין עוד תפארת ישראל (על המשנה שם אות כ"ו), שמוכח מהמשנה שם שהמדה בנפח, וז"ל: "ע"י קרירות מי גשמים חזרה החתיכה להתפשט ושב האויר הפנימי למקומו", וכן כתב לפני זה "והאויר ההוא מצטרף להשלים השיעור", ופשוט שכל זה שייך בנפח ולא במשקל שודאי האויר לא מוסיף במשקל כלום.וכן כתב המשנה אחרונה בפירושו למשניות עוקצין (פ"ב מ"ח ד"ה אם יש בהם חלל) וז"ל: וכן בכל השיעורין שבתורה כדמוכח בפ"ח דיומא וכו'

וכן כתב הרמב"ם בחיבורו (פרק ה' מהלכות חמץ ומצה הלכה י"ב): "ששיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה כגוף הביצה הבינונית ולא כמשקלה".

וכתב הרב המגיד שם "וכתב רבינו כגוף הביצה הבינוני ולא כמשקלה, והדבר ברור הוא שאין גופה ומשקלה שוין, ומוכרח הוא במדה ולא במשקל".

וכן כתב עוד הרמב"ם (פ"ו הלכות ביכורים הלכה ט"ו) וז"ל: "נמצאת למד, שמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשיע אצבע בקירוב, הוא העומר", והובא בשו"ת חת"ס (סי' קכ"ז).

וכן כתב עוד הרב המגיד (פ"א מהלכות עירובין הלכה י"ב) וז"ל: "דע ששיעורי המשקין והאוכלין הנמדדים, לא נתבאר משקלם בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל, ואע"פ שהן ממין אחד, אבל הגאונים דקדקו בזה מדעתם ולקחו הבינוני הנמדד, ועלה להם משקלו כשיעור מה שכתבו, ורבינו (הרמב"ם) היה מן המדקדקים וכו'.ע"ש.

ובספר מידות ושיעורי תורה (פי"א הערה 11) כתב לעיין בשו"ת הגאונים הרכבי (סי' רס"ח) וז"ל "ואם תאמר במשקל, לא פרשו רבותינו משקל ולא דקדק עמנו הקב"ה במשקל". ובספר האשכול (אלבק עמ' 52) תשובה לרש"ג וז"ל: "הוו יודעין שאיןלאלו שיעורים משקל כסף, לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כלעיקר, ואלו בקשו לתת שיעור משקל מן הדברים היו עושים מעיקרא" וכעין זה בחמשה קונטרסים לרנ"ג קורניל (דל"ו).

מקורות מהטור והשו"ע

כתב הטור (הלכות פסח סי' תנ"ו) "שיעור העיסה של פסח שלשין בפעם אחת, הוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה בינונית, וכן ישער אותו, ימלא כלי מים ויתן אותו לתוך כלי ריקן, ויכניס לתוכו ארבעים ושלש ביצים בנחת אחת לאחת, והמים היוצאים כלי המחזיק אותם הוא שיעור המידה, או ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר, ואחר כך יתן בו מ"ג ביצים, ויחזיר בו המים שעירה ממנו, והמים שיותירו הן המידה", וסיים הטור שהשיטה השניה זה יותר מדוייק ויותר טוב, ע"ש.

והובא בהגהות והערות בהטור החדש (שם אות ב') בשם ספר יד אהרון שכתב, שהדרך הראשון שכתב הטור הוא מרש"י פסחים (מ"ד ע"ב ד"ה דילמא), והוא מתוספתא דנזיר (פ"ד ה"א), וכן הובא בתשובות רש"י (סי' רצ"ד), מחזור ויטרי (ח"א עמ' 258 סימן ט"ו), הפרדס (עמ' מ"א), סידור רש"י (סי' שס"ו), האורה (ח"ב סי' כ"ט), איסור והיתר (סי' ט"ו). והמקור לדרך השני שכתב הטור, הוא ברוקח (שם), ועיין בראבי"ה (סי' תצ"ב עמ' 115 ובהערה 14), ומוכח מכל אלו הפוסקים שהמדידה בנפח.

והב"י (שם) כתב עוד דרך שלישית בשם ר' ירוחם (נ"ה ח"ג מ"א ע"ג) שכתב: "וכך מודדים אותה, לוקח ביצה בינונית ונוקבה ומוציא מה שבתוכה, וממלאה מים ארבעים ושלש פעמים, ואותן המים משימין בכלי, והכלי המחזיק אותן המים הוא המידה". עכ"ל.

וכתב הב"י שרבינו ירוחם כתב ג"כ את הדרך הראשונה שכתב הטור, וסיים "והכל עולה למדה אחת או בקירוב". אמנם עיין בד"מ (אות א') ובב"ח שתמהו, שהרי יש הפרש גדול בין שיטת הטור שמודד עם הקליפות לבין ר' ירוחם שמודד בלי הקליפות, שלשיטתו חסר בנפח ארבעים ושלש קליפות ביצים ע"ש. וע"ש עוד בב"י שהביא עוד כמה ראשונים שמדדו בנפח.

והנה השו"ע (סי' תנ"ו ס' א') הביא להלכה את המדידה כדרך השני שפסק הטור, וכתב כף החיים (שם אות ט') שהטעם שכתב מרן כן,היות וכתב הטור שזה הדרך הנכונה יותר למדוד. עיין מחצית השקל (סי' ר"י ס"ק ב') הטעם שהדרך הזאת יותר נכונה (הובאו דבריו בספר מדות ושיעורי תורה פי"ב הערה 20).

וכתבו המשנה ברורה (שם ס"ק ג') וכף החיים (אות י') דמרן שכתב "ישער אותה וכו'" בא לאפוקי ולא ע"י משקל, והביא כף החיים לשון הרמב"ם: "והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה וכו', דבגוף הביצה הבינונית משעריןולא במשקלה, ושכן הסכים המ"מ שם, וכן הוא הסכמת האחרונים כפסק הרמב"ם והשו"ע, וכן השיעור לבטל בס' הוא באומד ומדידה ולא במשקל", ע"ש.

הרי מוכח שכן פסק מרן השו"ע שהמדידה בנפח ולא במשקל, וכן כתב מרן בשו"ת אבקת רוכל (סוף סימן נ"ג). ז"ל: "ומ"מ אין לנולסמוך על המשקל במקום שיהיה סותר למדה כי המדה היא העיקרויתד תקועה". והביאו ג"כ בספר לב אברהם (פ"ט עמ' ק"ג).

מקורות מהאחרונים

וכן הוכיח החיד"א במחב"ר (סי' תפ"ו אות ב') שהמדידה בנפח, מדברי הרמ"א בהלכות פסח (סימן תפ"ו סעיף א') שכתב "ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק, ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם" ומוכח שהמדידה בנפח, דאי במשקל אין נפק"מ באויר. ועיין בפאת דוד (שם). וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק ג') שה"ה אם יש חלל במצה אינו מצטרף לשיעור כזית וצריך למעכו, ע"ש.

ועיין עוד בשו"ת זרע יעקב (סימן ס"ח הובאו דבריו בספר ברכת ה' ח"ב פ"א הערה 20), שכתב "שאלת אם כזית שטעון ברכת המזוןמשערים אותו בכמות או במשקל? תשובה, משנה ערוכה(פ"ב דעוקצין) עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהם ריר, משתערים בכמות שהן, אם יש בהם חלל ממעך החלל. פת סופגנית משתערת כמות שהיא, אם יש בה חלל ממעט החלל וכו', הרי מבואר להדיאדמשערים בכמות וכו', דאי אמרת במשקל, אמאי ממעך את החללהרי המשקל אינו מבחין בין מעוך לשאינו מעוך וכו', וא"כ למרן שפסק בשו"ע (או"ח סי' תפ"ו) שיש אומרים דכזית שיעורו חצי ביצה שהוא שליש רביעית, צריך לשער חצי ביצה בכמות, וראיתי מי שכתב שכזית תשעה דרהם, כפי חשבון הרמב"ם בהלכות עירובין שהרביעית מחזקת מן המים והיין משקל י"ז דינרים וחצי דינר בקירוב, ורצו לשער כזית של מצה במשקל תשעה דרהם. וטעות היא שיש מצה שהיא ככובד אבן, ואפשר שכמות שליש ביצה ישקול תשעה דרהם ולא יצא ידי חובת מצה. גם לענין ברהמ"ז אם ישקול ממנה תשעה דרהם ויברך עליה ברכת המזון הרי בירך לבטלה. גם בפת סופגנית אם ישקול ממנה שמונה דרהם לא יברך ברכת המזון (לשיטה זו), ובכמות הרי אכל יותר מכזית ועבר על מצות חכמים שתקנו לברך ברהמ"ז על כמות כזית וכו" ע"ש.

וכן כתב הפר"ח (יור"ד סי' צ"ט ס"ק ו') לשער בנפח והוסיף שהמשערים במשקל טעות הוא בידם, וכ"כ הבית דוד (או"ח סימן פ"ב), וכתב המחב"ר (סימן תפ"ו אות ב') שכן דעת השער אפרים ושכן הסכימו מהר"י מולכו בתשובה כת"י, ומהר"י פראג'י בתשובה כת"י מדברי הרב פתח הדביר (סימן ק"צ), ומהר"מ חאגיז והזרע יעקב, וכ"כ החסד לאלפים (סי' קס"ח אות ה'), ומחצית השקל (סי' תנ"ו), ונר מצוה (סי' טו"ב), ובתי כנסיות (סי' תפ"ו), ואהל מועד (הלכות יוה"כ) ובספר שעורי תורה (סי' א'), [ונביא לשונו לקמן]. וכן כתב הגאון רבי דוד משרקי זצ"ל מחבר ספר שתילי זיתים בספרו ראשי בשמים( יור"ד סי' צ"ט ס"ק י"ג) דאין לסמוך לעולם על המשקל אלא יקח באומד נכון.

ובשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח) האריך והביא עוד פוסקים שהשיעור הוא ע"י נפח, והם דעת הפר"ת (יור"ד סימן צ"ט סוף סק"ד) שכבר העלה הלחם חמודות מפי גדולי המורים שאין לשער במשקל אלא בכמות, וכ"כ המנחת יעקב (כלל פ"ה ס"ק נ"ח), גם בשו"ת בית דוד (סי' מ"ג) הביא כן בשם השערי אפרים (סימן נ"א) וחתנו בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן ל'), שהשיעור לבטל בס' במדידה ולא במשקל. וכדמוכח בב"י (סימן צ"ח) בשם המרדכי, וכן כתב החיד"א בשיורי ברכה (סימן צ"ט ס"ק ב). ובספר לב אברהם (פ"ט הערה 63) כתב שכן דעת הרשב"ץ (ח"ב סי' רצ"א) ושו"ת היד הלוי (יור"ד סי' ר"י) וציין לעיין עוד באינצקלופדיה תלמודית. (ביצה ב' ד"ה בקביעת השיעורים עמ' קמ"ד).

וכן ציין בקונטרס ילקוט יוסף כללי ספק ברכות (עמ' קצז) שכן כתבו בבית לחם יהודה (אות ו'). ובמנחת יעקב על התורת חטאת (כלל פ"ה אות נ"ח) וכתב שהמשער ע"י משקל טועה. וכ"כ הרב מטה יהודה שבסוף הספר (דף ל"ה) ובשולחן גבוה (סי' צ"ט אות א') ובחכמת אדם (כלל נ"ב אות ג') וכתב שהמתיר ע"י משקל מאכיל טריפות.וכ"ה בפתחי תשובה (סי' צ"ח אות ב').וכן מבואר בשערי תשובה (סי' ר"י סק"א).

וכן כתב החזון אי"ש (או"ח סימן ל"ט אות ד') וז"ל: "ואמנם השיעוריםשנאמרו במדה לא נתנו לחכמים לקבוע מדתן אלא במדה, ולא ניתןליחיד לשער אלא במדה וכו', אבל אם ישקלו חכמים מדת הקמחשל שיעור חלה, או ישקלו רביעית יין לנזיר, וימסרו משקלן לדורות, לא יהיה זה בכלל השיעור של תורה, ששינוי שנעשה בין דורות הראשונים לאחרונים במשקל הקמח, מצד שינוי הקמח, או מצד האגוז או השעורה שנקבעו למשקולת, הוא עיוות באמיתתהשיעור, ואין זכות הטבע שבשינוי מזכה את השיעור להיות שיעור אמת, כיון שהשיעור לא נאמר על המשקל אלא על המדה, וכבר רמז על זה הר"מ בפירוש המשנה חלה (פ"ב מ"ו) וכו'.

ובאות ח' כתב: "ולא יתכן לקבוע השיעור במשקל של הרמב"ם, שהרי אין קובעין דבר שנתנה בו תורה שיעור מדה, במשקל. ואין דברי הרמב"ם במשקל הרביעית קביעות שיעור, אלא סימנא למקומו ושעתו וכו', והמשקל שמסר הרמב"ם ודאי אי אפשר שישמש לנו לסימנא, וכמו שכתב הרמב"ם שזו טעות גלויה לשמש במשקל, ובודאי יש אפשרות של שינוי בין בכובד המים, ובין בכובד השעורים, ובין בכובד הקמח, ולא היתה כוונת הרמב"ם שישמשו בשיעור חלה במשקל גם במקומו ושעתו, רק אחר הדקדוק שיהיה הקמח על תכונה ידועה, והיין על תכונה ידועה, ולהחמיר בספק, אבל לדידן, ודאי אין לנו ממשקל הרמב"ם כלום, ואין לנו אלאקביעות המדה עפ"י מדידת האצבעות וכו'.

ואמנם, אפשר למסור משקל להמון עם, על פי פיקוח חכמי הדור, בכל שעה שיהיה מכוון לפי המדה, ולהעיר את הציבור בזמן שיוכנס שינוי במשקל הקמח, לסיבות המשנות, ואם מצאנו מנהג בישראל במשקל, סתמא הוא על פי פקוח חכמים, אבל אם יודע לך שנויים בקמח, כגון שבאו מארץ אחרת או שבא בקמח תערובות או שנשתנה מסולת לקמח מסובין, ולא שינו משקלם, אין למנהג זה ממש וכו', ע"ש.

ועיין עוד שו"ת דברות יעקב (ח"ב בקונטרס השיעורים עמ' רמ"ב) שדייק מהרמב"ם שמה שכתב משקל הדרהם זה למקומו ושעתו. (וכמו שכתב החזו"א הנ"ל). שהרי בהלכות ביכורים (פ"ו הט"ו) כתב שהם משקל תק"כ זוזים "מזוזי מצרים" "בזמן הזה" ורואים שלא קבע מידה זו לדורות, ואילו לגבי שעורי האצבעות שמוזכר בש"ס (פסחים ק"ט) כתב שיעור אדם בינוני, ודבר זה קיים לעולם (והיינו שיעור נפח).

ועיין עוד בספר שיעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (סימן א' סעיף א') ובהערה (שם), וז"ל: "ידוע ומפורסם בספרי הפוסקיםראשונים ואחרונים שכל שעורי התורה, כגון שיעורי חלה רביעית כביצה כזית וכו', אינם נחשבים במשקל, רק על פי מדת גודל בכמות, כמפורש ברמב"ם וכו', וראיות ברורות לזה וכו', ואין להאריך בדבר פשוט כזה ברמב"ם ובכל הפוסקים", ע"ש.

וכן בשו"ת עולת יצחק (ח"א סי' מ"ד שאלה ג') נשאל האם הכזית וכו' הם לפי נפח או משקל. וז"ל: "פשוט שעיקר המדידה היא לפי נפח, שהרי משתנה משקלו בכל מין ומין, ואפילו באותו מין עצמו משתנה בין ארץ זו לארץ אחרת כנודע. ומה שמקובל ומפורסם על פי משקל, היינו לפי שקל יותר לרבים לשער בזה מודיעים להם במשקל אחרי שעמדו חכמי הדור על המשקל לפי הנפח" וכו'.

והנה בשו"ת חזון עובדיה (ח"א עמ' תקי"ח), הביא את דברי הגאון ר' שמואל גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן נ"ז) שכתב: דלדינא אין זה מעכב שבין במדידה בין במשקל בטל בשישים, אלא כיון דתנן (פ"ד דתרומות) המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלושתן, משמע דלכתחילה השוקל עדיף, שהוא מוציא מידי כל ספק בשיעורי האיסור וההיתר. עכ"ל.

והנה נ"ל פשוט, שאין כוונתו שבעלמא עדיף משקל, אלא רק כאן בענין איסור והיתר, וכגון שנפח האיסור ונפח ההיתר שוה, וכגון מין במינו (וכן הסביר לנו הגר"מ מאזוז שליט"א בתשובה כ"י בכוונת המשפטי צדק), אז אין נפק"מ אם מודד אחד משישים ע"י משקל או ע"י נפח, ולכן עדיף משקל שזה יותר מדוייק, וזה בדיוק כמו הראיה שהביא ממסכת תרומות, דמיירי לענין מעשרות שלוקחים מין ממינו, שאין נפק"מ אם מודד ע"י נפח או משקל, ואז עדיף ע"י משקל (או שהרב שם עוסק בדבר שלא שייך בו מידה כמו שכתב שם), אבל לענין ברכה אחרונה, בדבר שיש בו הבדל בין הנפח למשקל ודאי שמודה הרב שצריך למדוד ע"י נפח, וכדעת כל הפוסקים שודאי שיש הבדל בין נפח למשקל.

בזה נ"ל ליישב מה שהקשה בספר דרך אמונה (ח"ב פ"ג שער הציון ס"ק קע"ב), על מה שפסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ג הלכה י"א) לעניין תרומות, שהשוקל משובח יותר מהמודד והמונה. וצ"ע מה הטעם. וע"ש מה שתירץ. והנה לפי מה שכתבנו הדבר ברור, היות שזה מין במינו, אז אין נ"מ אם שוקל או מודד. וא"כ ודאי שעדיף לשקול, שיוצא יותר מדויק. ושלחנו לגר"ח קניבסקי שליט"א, וכתב לנו "אולי אפשר ליישב כך".

ועיין עוד בשו"ת דברות יעקב (ח"ב בקונטרס השעורים עמ' רמ"ב) שכתב: מצינו לרבים ועצומים שכתבו שאין לזוז משיעור אצבע המבואר בגמ' (פסחים ק"ט) ואפי' על מדידת הביצים אין לסמוך, כגון גבי שיעור חלה שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה, משום שיש ביצים קטנות ויש ביצים גדולות, וכן גבי משקל זוזים אין לסמוך כיוון שעלולים להשתנות ואין איש שם על לב, וכמבואר בכל בו (הלכות חלה סי' פ"ט) בשם הראב"ד, וכן בספר המנהיג הלכות פסח (סי' ל"ה), ובשיבולי הלקט (סי' רי"ב), ובספר העיטור הלכות מצה ומרור (דף קכ"ח ע"א), ובריטב"א פרק אלו עוברין (דף מ"ח), ובמאירי פרק ערבי פסחים (דף ק"ט), וביתר שאת ויתר עוז הרשב"ץ. (בתשובה ח"ג סי' ל"ג), ובספריו יבין ושמועה מאמר חמץ (דל"א) קרא ערער על מאן דמשער בביצים וכיוצ"ב דאנן בתר אצבעות אזלינן. ע"ש.

ועיין עוד בדברות יעקב (שם עמ' רמ"ו) שכתב שמצינו כמה שינויים ג"כ לענין משקל הדרהם (ע"ש שהביא השיטות בזה), וסיים: "ומעתה שא עיניך וראה דכל מי שיש לו מוח בקודקודו, יבין ללבו עד כמה רחוק רחוק מי ימצאנו לעמוד על משקל הדרהם ששיעורו בו הרמב"ם והשו"ע ושאר חכמי ספרד. ורק בדבר שמצינו שמדדו חכמי הדור ושקלו ויצא משקלו שוה למשקל המים, בזה שפיר אפשר לתת שיעור במשקל וכמו שכתב הפתח הדביר. וכו' וע"ש עוד שהאריך בזה בטוב טעם ודעת.

ועיין עוד בספר בירור הלכה (או"ח ח"ג עמ' רנ"ד ס"ק א') שכתב וז"ל: "וכך הוא סוגיין דעלמא בהרבה מקומות בגמ' וראשונים ואחרונים לשער במדה. וצווחו על הטועים לשער במשקל", ועיין עוד שם (עמ' רס"ב ס"ק ה') באורך מה שהעיר על החמדת ימים שהוא הראשון שהזכיר את הדרהם במשקל המצות, ועיין עוד בירור הלכה (ח"ו עמ' קצ"ד).

ועיין עוד באור תורה (אייר התשד"ם סי' פ"א) שנשאל הגר"מ מאזוז שליט"א אם שיעור כזית מצה ומרור וכן כזית לברכת המזון כל השנה בנפח או במשקל? וענה בזה"ל: "ברור שכל שיעורים שאמרו חכמים כזית כביצה רביעית וכו' הם שיעורי נפח ולא במשקל ובהמשך כתב: ומה שנהוג אצל האברכים לומר שחכמי הספרדים משערין הכל במשקל, טעות היא בידם, אלא שמתרגמין הנפח למשקל.

וכן הראני בני יקירי וחביבי יהונתן הי"ו, שכן הביא בפשטות הרב אברהם חשין שליט"א בפרוש המשניות ביצה (פ"א משנה א'), שהמדידות בנפח ולא במשקל, אשריו שמסביר המשניות לילדי ישראל אליבא דאמת.

והנה סיבת הדבר ששיעורי אוכלים נקבעו על פי מידת נפחים כתב בספר שיעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (עמ' כ"ח) ז"ל: "וגם נראה דלא נתנה התורה השיעורים במשקל. ובהקדמה לספרו כתב בזה"ל: וא"ת למה לא הודיעו לנו חז"ל את שיעור הרביעית במשקל הסלעים והדינרים להקל על המון העם?

ותירץ: "לפי שהמשקל הוא סימן קללה כגמ' (מנחות פ"ז ע"ב) חביתי כ"ג במה מחלקן לחלות ביד או בכלי, פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס? ויכניס, כיון דבקללה כתיב (והשיבו לחמכם במשקל, רש"י) לאו אורח ארעא". ובהקדמה שם כתב "היות והתמעטו הלבבות עמדו הגאונים והרמב"ם משום עת לעשות לה' ונתנו, השיעורים במשקל בדברים שעמדו על נפחם". ע"ש .

ובספר מידות ושיעורי תורה (פי"א עמ' קצ"ה) כתב הטעם שקבעו חז"ל המדות בנפח. נראה, הואיל וכך היא חשיבותם ואופן הנאתם, וכך הוא גם התייחסות בני אדם בלשונם אל המאכל, פרוסת לחם, צלחת תבשיל. וע"ש עוד מה שכתב (הערה 7 והערה 16) בשם רש"י (סוכה מ"ט ע"ב) ושיבולי הלקט (סי' קנ"ד) ושו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' כ"ז).

בירור בדברי ספר כף החיים

עד כאן ראינו מכל אלו הפוסקים שהמדידה היא בנפח ולא במשקל, אמנם הרב כף החיים דיבר בזה בכמה מקומות וצריכים להבין דבריו, ואעתיק תחילה דבריו.

הנה בסימן קס"ח (אות מ"ו) כתב: "ומה שכתב הב"ד דמשערינן ביצה במשקל, כל ביצה י"ח דרהם, הוא ממ"ש הרמב"ם במסכת עדיות. והבאנו דבריו לעיל. (סי' פ"א אות ג', ע"ש), וכ"כ הרב מט"י (סי' א') דשיעור כזית לברכה אחרונה הוא במשקל ולא בכמות יעוש"ב, וכ"ה דעת החיד"א שמשערין במשקל כמ"ש באות הקודם, וכ"כ הפתה"ד (בסי' ק"צ) בשם כמה פוסקים דסברי לשער במשקל, וכן הסכים לדינא יעוש"ב, וכן המנהג עכשיו פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים, דהיינו כזית מצה בפסח וכזית מרור, וכזית לשיעור ברכה אחרונה, ואתרוג כביצה. וששה ביצים של עירובי חצירות, כולם במשקל לפי חשבון ביצה י"ח דרהם, וכזית חצי ביצה תשעה דרהם, ואין לשנות, ועיין עוד לקמן". (סי' ק"צ אות ט"ז) עכ"ל.

ובסי' תנ"ו (אות י') על דברי מרן השו"ע שכתב לשער שיעור חלה ארבעים ושלש ביצים ע"י נפח, כתב כף החיים "ולא במשקל, והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה. הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת חלה (פ"ב משנה ו') וכו', וכן הוא הסכמת האחרונים כפסק הרמב"ם והשו"ע. וכן השיעור לבטל בס', הוא באומד ובמדידה ולא במשקל, ורק אם שניהם שוים במשקל האיסור וההיתר אז יש לשער במשקל, כמ"ש בספר זבחי צדק על יו"ד (סימן צ"ח אות ד' וסי' צ"ט אות י"א) בשם כמה אחרונים". עכ"ל.

ובסימן תפ"ו (אות א' בסוף דבריו) כתב: "וכבר כתבנו לעיל סי' קס"ח אות מ"ו, דלדעת הרמב"ם וכמה פוסקים דשיעור הביצה הוא י"ח דרהם מצריות, ובמידי דאכילה כגון כזית מצה בליל פסח או כזית מרור, או כזית לשעור ברכה אחרונה וכו', כולם משערינן במשקל לחשבון הביצה י"ח דרהם, וכזית חצי ביצה תשעה דרהם, יעו"ש שכתבנו זה בשם כמה פוסקים, וכן הוא המנהג כדי לצאת י"ח המצוה לכ"ע, וגם משום ספק ברכות".

וכן (שם, באות ג') סיים על דברי הרמ"א, שכתב לשער את הירקות ע"י מיעוך האויר, וכתב המ"א (ס"ק א) שה"ה אם יש חלל במצה אינו מצטרף, ושכן כתבו החק יוסף (אות ג'), ור"ז (אות ב'), וכתב כף החיים משמע דאין משערים כזית במשקל אלא במדה, אמנם כבר כתבנו לעיל דעכשיו המנהג לשער במשקל במידי דאכילה, כדי לצאת אליבא דכ"ע, וגם משום ספק ברכות, ובודאי שאין צריך לשקול, רק שיאכל הרבה בעניין שודאי יש בו שיעור הנזכר, אכן מי שאינו חפץ לאכול כ"א כשיעור מחמת איזה סיבה, יש לשקול מערב יו"ט כזית מצה או מרור ויאכל כמדתו בלילה, ולענין שאר איסורים אם משערים במדה או במשקל, עיין לעיל (סימן תנ"ו אות יו"ד). עכ"ל.

ובסימן שס"ח (אות כ') לעניין שיעור עירוב, ציין לעיין בסימן קס"ח אות מ"ו, דמשערין במשקל וכל ביצה י"ח דרהם, ע"ש.

ובסימן תרי"ח (אות ל"ז) לענין חולה שצריך לאכול פחות מכשיעור ביוה"כ כתב: "ואם כן לפי מ"ש לעיל (סי' קנ"ח אות ח') דשיעור ביצה בלא קליפה י"ג דרהם ומחצה, יהיה שיעור שני שלישי ביצה תשעה דרהם", ע"ש.

והנה לכאורה צ"ע, שמדבריו יוצא שלעניין ביטול באיסורים משערים בנפח וכמו שכתב בסימן תנ"ו, ולענין שיעורי אכילה וברכה משערים במשקל, וכמו שכתב בסימן תפ"ו, ולכאורה מה ההבדל?

ועוד צ"ע, מדוע חלה שזה ג"כ מידי דאכילה כתב (סימן תנ"ו אות י') שמשערים בנפח, ושכן הוא הסכמת האחרונים, (וכן בסימן קס"ח (אות מ"ו) כתב כמה דברים שמשערים במשקל, ולא הביא הפרשת חלה).

ועוד יותר קשה, שהנה המקורות מהפוסקים שהביא בסימן קס"ח (אות מ"ו) שמשערים במשקל ולא בנפח, אין ראיה כלל מדבריהם שהולכים לפי משקל, כיון שלעולם הם שערו בנפח ולאחר מכן שקלו.

שהרי ציין מקור משו"ת בית דוד (סי' פ"ב) ושם כתב להדיא ששיעור ג' וד' ביצים הוא על פי ראות העין וז"ל: "וצריך לשער הפת כדמות ג' ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין", ואח"כ כתב "ובמשקל הם נ"ד דרהם למ"ד ג' ביצים, וע"ב דרהם למ"ד ד' ביצים".

וכן החיד"א במחזיק ברכה (סי' תפ"ו), כתב להדיא ששיעור כזית לברכה אחרונה הוא לפי נפח. ושכן כתבו הפוסקים. ע"ש.

וכן מה שציין כף החיים מקור מהמטה יוסף (סי' א'), ע"ש שתמה על המשערים כזית לפי משקל וז"ל: "ולעניין זה השתוממתי, איך אפשר שכל זה הוא השיעור יהיה שיעור כזית אם הוא ט' דרהם לר"י בעל התוס' ז"ל, והרי עינינו הרואות דהוא שיעור גדול כמעט כביצה בכמות וכו' ונראה שטעות נפל בפי הכל ונתחלף להם שיעור הלח לשיעור היבש, דבלח הוא דאמרינן שיעור הביצה ח"י דרה"ם כגון במים או יין. והא לך לשון הרמב"ם ז"ל וכו' ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת" וכו'.

אח"כ ראינו שכן הקשה בספר שעורי תורה לגר"ח נאה זצ"ל (סי' א' הערה א'), וז"ל: "כתבתי כל זה לאפוקי מדברי כף החיים (סימן קס"ח אות מ"ו), ומה שכתבו הפוסקים האחרונים שהביא שם לשער במשקל, היינו בדברים שכבר עמדו על הכמות, ואח"כ שיערו משקלו כגון מים ויין ופת וכו', אבל אין זה כלל על הדברים שלא נתבאר משקלם בפוסקים". וכן ראינו שהקשה בשו"ת עולת יצחק (ח"א סי' מ"ד שאלה ג').

ועוד קשה, שכתב בסימן קס"ח לעיין לעיל סימן פ"א אות ג' ששם הביא את דברי הרמב"ם בפירושו למסכת עדיות שמוכח שמשערים במשקל, וזה תמוה, שהרי הרמב"ם שם מפורש מדבר בנפח, שהרי חילק בין משקל המים למשקל הקמח, וכמו שהעתיק כף החיים לשונו שם, והעתקנו דבריו לעיל ע"ש.

ועוד קשה איך כתב בסימן תרי"ח לענין חולה ביוה"כ לשער ע"י משקל , והרי יכול להיות שבנפח יהיה שיעור יותר מככותבת, ויוצא שמאכיל את החולה שיעור שלם ח"ו. (כגון ביסקויט פתי בר ראה טבלה בסוף הקונטרס. אם יתן מהם לחולה 30 גרם נמצא מאכיל את החולה למעלה מכביצה).

והנה בסייעתא דשמיא הראני ידידי הרב אביגדור גרנשטיין שליט"א, שבספר וזאת הברכה (עמ' 208) העיר כן על כף החיים והוסיף שנבוכו הפוסקים להכריע (בדברי הכף החיים), ואח"כ ראיתי שכן העירו בפסקי תשובות (ח"ו סי' תרי"ח הערה 33), ובספר ברכת השם (ח"ב פ"א הערה 23) והביא שכן העיר בספר שעורי תורה (שהזכרנו לעיל).

וכעת שיצא לאור אור לציון ח"ג ראיתי שהעיר כן (במבוא ענף ב'), ושם אף הוסיף להקשות (וכן בספר ברכת השם שם) שרבינו הבן איש חי בפרשת שמיני (אות א') לענין שיעור כביצה פת, כתב שהוא י"ח דרהם, וכן בפרשת פנחס (אות י"ט) לענין פת הבאה בכיסנין כתב, שהאוכל עד נ"ד דרהם מברך מעין שלש, ומע"ב דרהם מברך המוציא וברכת המזון, וכן בפרשת מסעי (אות ב') כתב וז"ל: "שיעור כזית לברך אחריו ברכה אחרונה, הן מעין שלש הן בורא נפשות רבות, הוא תשעה דרהם, עכ"ל, וכן בעוד מקומות הזכיר ג"כ דרהם, ולכאורה תמוה מדוע לא הזכיר מדידות בנפח?

והנה באור לציון (שם) כתב שהדברים מבוארים בפתח הדביר, שעל דבריו הסתמך כף החיים לשער במשקל, שבסימן ק"צ כתב קונטרס ארוך (כסא דחיי), לחזק מה שנהגו לשער הרביעית במשקל כ"ז דרהם, ודלא כהמערערים שערערו על משקל זה וכתבו שיש להוסיף עליו. ובתוך הדברים כתב, שאף שעיקר המדידה של השיעורים הוא במדה ולא במשקל, שהשיעור במדה הוא הנכון וכמו שכתבו הפוסקים, מ"מ כשהמדה והמשקל שוין אפשר לשער במשקל.

ומה שכתב מרן בשו"ת אבקת רוכל (סוף סימן ג"ן) שאין לסמוך על המשקל, היינו במקום שסותר את המדה, אבל במקום שאינו סותר את המדה הרוצה לשער במשקל הרשות בידו, כיון דלא נפקא מינא מידי, ואדרבא בכה"ג השוקל משובח, שהשוקל לא יכזב כמו המשער באומדנא, ועדיף טפי לומר להמון העם בדור הזה השיעור במשקל, כל עוד המשקל והמדה שוין, כדי שלא יטעו בהשערת גודל בינוני, וגם דלא כ"ע בקיאי בתנאי המדה, ופעמים שיש חלל שאינו מצטרף ולאו אדעתיה.

ובזה ביאר את דברי הרב בית דוד (או"ח סימן פ"ב), שבתחילה כתב לשער בכמות ולא במשקל, ולבסוף הורה לשער במשקל, והיינו קודם שידענו שיעורו אין לשער במשקל, משום דעבידי דטעי, אבל לאחר שידענו שיעורו, בודאי רשאין אנחנו מעתה לשער במשקל דרהם וכו'.

וכתב האור לציון הרי לנו שדעת הרב בית דוד והחיד"א ופתח הדביר, שעליהם סמכו שהשיעור במשקל, שהעיקר גם לדעתם שהשיעור בנפח, ורק לאחר ששיערו חכמים את הנפח של אותו מאכל שקלו אותו, ואפשר וטוב לשער תמיד במשקל, שבו לא תיפול טעות וכו', וא"כ חזינן דכל מה שנהגו לשער במשקל, הוא משום ששיעורים אלו מסורים לכל, וחששו שאם ישערו באומד יבואו לידי טעות, ולא שיערו במשקל אלא לחומרא. אבל הבקי במדידת הנפח מודד לפי נפח הדבר, וכשרואים בדבר מסוים שאין נפחו ומשקלו שוה, אין לסמוך על המשקל אלא על המדה, ואין שיעור הכזית משקל עשרים ותשעה גרם, אלא נפח עשרים ותשעה סמ"ק, שהוא משקל עשרים ותשעה גרם מים, וה"ה לשיעור ביצה וכדומה.

והנה מה שכתב האור לציון, דבריו ברורים ומאירים [וכן בשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח) הביא את דברי הבית דוד ופתח הדביר הנ"ל].

משמע שהרב אור לציון רוצה ליישב, שגם הבן איש חי וכף החיים, מודים שבדבר שאין נפחו ומשקלו שוה משערים בנפח, ומה שכתבו לשער במשקל היינו בדבר שמשקלו שוה לנפחו ולחומרא. וכעין זה כתבו בשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח) ובפסקי תשובות (ח"ו סימן תרי"ח הערה 33) ובספר מידות ושיעורי תורה (פ"א הערה 2) ובספר וזאת הברכה (עמ' 348) ובספר באר חיים (במילואים לסימן י"א)ועיין עוד בשו"ת עולת יצחק. (ח"א סי' מ"ד שאלה ג').

והנה יחד עם הבחור החשוב משה קשאני הי"ו נראה דעלה בידנו לפרש בס"ד את דברי כף החיים. וזאת בהקדים דברי הרב פתח הדביר (בסי' ק"צ דף קצ"ו עמ' ג') שהביא דברי הרב משה הכהן נכד הגאון הרב חיים פלאג'י זצ"ל, שרצה לומר שאף בדבר שנפחו שווה למשקלו או דבר שעמדנו על נפחו וידענו משקלו אין לילך אחר המשקל. (ונראה טעמו כדי שלא תשתכח תורת הנפח במשך הזמן, וכמו שאכן קרה) והוכיח שם הרב פתח הדביר שכן אפשר לילך אחר המשקל בדבר שהנפח שווה למשקלו, או לאחר שעמדנו על נפחו וידענו משקלו. והראיה מהרמב"ם שאף שכתב שמי שהולך אחר המשקל טועה, מ"מ מדד הרמב"ם בעצמו וכתב משקלים לזמנו לכמה דברים כמו שכתב בעדיות, (פ"א מ"ב) שהרביעית מן המים כ"ז דרהם ומן הקמח י"ח דרהם וכו'.

א"כ רואים שאפשר לתת משקלים בדבר שעמדנו על נפחו וידענו משקלו. וזאת כדי להקל על העם.

ועפ"ז נראה בס"ד שכונת כף החיים שאפשר לילך אחר המשקל, בדברים שעמדנו על נפחם וידענו משקלם. ואין צריך לילך רק אחר הנפח בלבד לפי ראות העין.

ועל כן כתב כף החיים לילך אחר המשקל כיון שלפי משקל אפשר יותר לדייק, ולאפוקי השיטות שאף בשווה משקלו לנפחו או בידוע משקלו גם לא הולכים אחר משקל.

ולפי זה מובנים כל ראיות כף החיים, שכפי שכבר הבאנו לעיל שכל ראיותיו תמוהים וכמו שהעיר הגר"ח נאה זצ"ל שהרי אין שום ראיה מהפוסקים שהביא, שהולכים אחר המשקל. ובפרט מהרמב"ם בעדיות ופתח הדביר שכתבו מפורש לילך אחר הנפח.

אך לפי האמור שכל שאנו יודעים שהנפח שווה למשקל, או עמדנו על הנפח וידענו משקלו אפשר לתת המידות במשקל, ניחא. דחזינן דהרמב"ם עצמו תירגם את הנפח למשקל בכמה דברים ידועים. וכן החיד"א ופתח הדביר וכו'.

ומוכח שאפשר לילך אחר המשקל בדברים שעמדנו על נפחם ותרגמנו משקלם, אך ודאי שאין כוונת כף החיים ליתן משקל שווה לכל המאכלים שזו טעות גמורה וכמו שכתב הרמב"ם. (ומה שהזכיר כף החיים בלשונו בסי' תפ"ו "כדי לצאת אליבא דכ"ע" כוונתו לענין גודל הזית, לשער לפי תשע דרהם ולא פחות. וכמו שכתב להדיא בסוף ס"ק א' ודוק).

וכפי שכבר כתבנו, הדבר פשוט שיש למדוד לפי הנפח, ובפרט בימינו שיש כל כך הרבה מוצרים שבמשקל מועט כבר צריכים לברך עליהם ברכה אחרונה, וכמו שכתב האור לציון (ח"ג במבוא ענף ב' אות י"א), שבפופקורן (תירס תפוח) פחות מחמישה גרם ממנו יש נפח 30 סמ"ק, וכן בפחות מעשרה גרם פירכיות אורז או בשלוה יש 30 סמ"ק, וכן בכעשרה גרם במבה יש שיעור כזית. ואם כן איך אפשר שבמוצרים אלו וכיוצא בהם יאכל אדם כשעור ולא יברך, ויעבור על תקנת חכמים, ובפרט במזונות שברכתן האחרונה מעין שלש, שיש דעות שמעין שלש הוא מהתורה, וכמובא בב"י (סימן ר"ט בסופו) שכן דעת הטור והרשב"א והרא"ש וההלכות גדולות, וכן כתב הבן איש חי (פרשת מסעי סעיף י"ג): "ברכה מעין שלש יש לברך אותה מיושב, מפני דיש אומרים שהיא מדאוריתא וכו' ". ואם כך איך יתחייב אדם בברכת מעין שלש ולא יברך, או ח"ו להיפך, שיאכל פחות מהשיעור, (כגון במיני מאכל קטנים וכבדים) ויברך ברכה אחרונה כשחסר לו מהשיעור, וכל זה בגלל חוסר ידיעה.

ועיין ילקוט יוסף (ח"ג עמ' ש"ה) וז"ל מודדים לשיעור כזית לפי הנפח. וכו' ומאחר שיותר קל לשקול את המאכלים, כתבו הפוסקים שמודדים במשקל. כי מן המשקל נדע את הנפח בקירוב.

וציין (בהערה י"ז) שכן העלה מרן הראשל"צ שליט"א בתשובה בכתב יד. והובא פסיקתו בספר לב אברהם (פ"ט עמ' ק"ד) ע"ש.

והנה עיינו בספר לב אברהם, וז"ל: "והסביר לי הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א שלמעשה, אין מי שחולק שעיקר המדידה הוא לפי הנפח, אולם בגלל שלמעשה יותר קל לשקול את האוכל, כתבו הפוסקים שמודדים במשקל, כי מן המשקל נדע את הנפח בקירוב".

וציין בהערה 65 שמקור הגר"ע יוסף שליט"א מספר זבחי צדק (סי' צ"ח ס"ק ד')

וז"ל הזבחי צדק: ואנחנו מנהגינו כשיבוא דבר איסור לפנינו, וצריך לשער, כגון בשר שנפל בתוך חלב, או איפכא, או כבד שנפל לתבשיל, דרכנו לשקול האיסור לבדו וגם ההיתר לבדו כדי שנדע אם יש שישים, הגם דלא סמכינן אמשקל אלא אמדידה, מ"מ מן המשקל נדע אם יש שישים במדידה או באומד. דהיינו שאם ראינו שבמשקל יש יותר משישים הרבה, אז נדע ודאי שבמדידה יש שישים. עד כדי שייצא הספק מלבנו, עכ"ל.

ולא זכינו להבין הראיה מהזבחי צדק.

הנה הזבחי צדק עוסק באיסור והיתר וכמו הדוגמאות שהביא. כגון בשר שנפל בתוך חלב, או כבד שנפל לתבשיל, ואיך נלמד מכאן שכל המוצרים והמאכלים נפחם ומשקלם קרובים זה לזה ?

ועוד הרי הזבחי צדק כתב "שאם ראינו שבמשקל יש יותר משישים הרבה, אז נדע שבמדידה יש שישים". וא"כ רואים שהדגיש וכתב שאם יש הרבה משישים במשקל אז אומרים שמסתמא יש גם בנפח.

יוצא שאפילו באיסור ובהיתר סובר הרב שאין משקלם ונפחם שוה. וכל שכן בשאר כל המוצרים והמאכלים של ימינו. וודאי שהזבחי צדק לא יאמר דבריו במציאות של ימינו שאנו רואים שאין הנפח קרוב למשקל בהרבה מוצרים ומאכלים .

ובתורת היולדת (עמ' שמ"ג) כתב לענין אכילת חולה שיש בו סכנה, שאכילה פחות מכשיעור היא 30 גרם. ובהמשך כתב: "מזון שמשקלו שלושים גרם בדרך כלל הוא אינו עולה על נפח של שני שליש ביצה. עוגת טורט במשקל שלושים גרם, עולה על נפח של שני שלישי ביצה. לכן יולדת האוכלת עוגה זו תאכל פחות משלושים גרם כדי שלא יגיע לנפח הנ"ל". עכ"ל.

משמע מדבריו ששאר המאכלים חוץ מעוגת טורט וכדו' בדרך כלל משקלם שווה פחות או יותר למשקל המים. וזה נגד המציאות של ימינו שהרי רוב המוצרים ממיני המזונות, רחוקים הרבה ממשקל המים. כמו שנראה בטבלה לקמן. ולפעמים ב-30 גרם יש למעלה מ-60 סמ"ק ויותר, ומה שכתבו "בדרך כלל מזון ששוקל שלושים גרם אינו עולה וכו' " אפשר לאמר זאת בפירות חיים שבדרך כלל משקלם שוה למשקל המים.

והנה מ"מ בסיעתא דשמיא לאחר כל הנ"ל, ברור הדבר מעל כל ספק, שלכו"ע עיקר המדידה הוא בנפח.

והנה לאחרונה פורסם שיש שרצו להביא ראיות שהולכים לפי משקל. נכתוב לפניכם את דבריהם, ואת מה שיש לענ"ד להשיב על הדברים.

א. הביאו ראיה מהרמב"ם (בעדיות פ"א משנה ב') שהזכיר דרהם לעניין הפרשת חלה.

וטענו "וכי הרמב"ם רצה להכשיל אותנו ח"ו שכתב שיעור הפרשת חלה לפי משקל".

הנה הדבר פשוט שמה שהזכיר הרמב"ם דרהם היינו לאחר שתרגם הנפח של הקמח למשקל, וכמו שכתב (שם) שעשה כלי בתכלית הדקדוק ע"י האצבעות ויצא לו המשקל כך.

ועוד, שהרי כתב הרמב"ם ששיעור הפרשת חלה הוא תק"כ דרה"ם. והרי לפי משקל של 43 ביצים וחומש ביצה לפי שיעור ביצה 18 דרהם, א"כ יוצא השיעור תשע"ז דרהם, וא"כ איך כתב הרמב"ם שהשיעור תק"כ דרהם?

אלא הדבר פשוט שהיות ומשקל הסגולי של הקמח הוא שליש פחות ממשקל המים כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (שם), לכן יוצא שיעור הפרשת חלה תק"כ דרהם. ורואים להדיא שהרמב"ם שיער לפי נפח.

ומה שהזכיר הרמב"ם שיעור בהפרשת חלה לפי משקל הוא בקמח של מצרים בלבד ואין זה הוראה לכל המקומות ולכל הדורות וכמו שכתב הרב ראש יוסף (הל' פסח פ"א ס"ק ג' עמ' י"ב) שהרמב"ם כתב משקל לפי דרהם רק למקומו לפי הקמח של מצרים ולפי הדרהם של מצרים בלבד.

וכן כתב בשו"ת בית דוד (סי' מ"ג) בשם ספר גבורות ה' וז"ל "השמר לך ושמור נפשך מאוד שלא לשער מדת מקוה וחלה ורביעית כי אם למנין הביצים והאצבעות הנ"ל, כי אין לעשות שיעור המדות הצריכות וכו' כמ"ש הרמב"ם פ"ב דחלה. הגם כי רבו מהרבה הראיות הראויות לחזק כראי מוסק דבר זה, השמטנו מלהזכיר כי אין זה מקום להאריך".

ובהמשך הביא הרב בית דוד את לשון הרמב"ם בפ"ו הל' ביכורים שכתב "ומדה שמכילה במשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדים בכל המקומות".

וכתב הבית דוד "רואים שכל מה שאהני משקל הרמב"ם זה רק לעניין שיעשה אדם כלי המחזיק תק"כ דרהם וכו' לא שישקול כל אדם במקומו תק"ך דרהם קמח, כי יש קלה או כבידה יותר משל מצרים".

וכן כתב הרב פתח הדביר (ח"א בקונטרס כסא דחיי דף קצ"ו טור ד') וז"ל "ומ"מ השינוי הזה שבין שני המקומות, אין אחריותו על הרמב"ם ז"ל כי הוא לא נתן שיעור המשקל כ"ו דרהם לכל המקומות, דאדרבא זוהי אזהרתו שלא ניתן השיעורין בדרהם קצובים לכל המקומות רק כוונתו בהשערת הדרהם אינה אלא להשערת המדה" וכו'.

והדברים מוכרחים, שאל"כ יצא שהרמב"ם סותר את עצמו, שהרי כתב בפרוש המשניות (חלה פ"ב מ"ו) שמי שהולך אחר המשקל טועה וטעותו גלוי מאוד.

ב. ולעניין מה שהביאו בשם הרב המגיד (פ"א הל' עירובין הל' י"ב) .

כבר ביאר בפשטות הרב פתח הדביר (בקונטרס כסא דחיי דף קצ"ה ע"ב טור ד' וקצ"ו ע"ב טור ד') שהרב המגיד בא לבאר לנו מדוע הגאונים והרמב"ם תירגמו את הנפח למשקל, והרי שיעורי המשקין והאוכלין לא נתבאר משקלן בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל ואע"פ שהן ממין אחד. ומדויק בלשונו שכתב "והייתה כוונת הגאונים בזה בהיות נקלה יותר ידיעת המשקל מידיעת המדות. (נקלה מלשון קל,עיין תהילים פרק ל"ח פסוק ח' ופרש"י שם).

ועוד, אם נאמר שמהגאונים שהביא הרב המגיד מוכח שצריך לשער לפי משקל תמיד, בכל המוצרים ומבלי לעמוד על הנפח (כמות), נמצא שהרב המגיד סותר עצמו מהסיפא לרישא, שהרי כתב בזה הלשון, "דע ששיעורי המשקין והאוכלין הנמדדין לא נתבאר משקלן בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל ואע"פ שהן ממין אחד".

דהיינו לדברי הרב המגיד מהגמ' מוכח שאי אפשר לתת משקל קבוע לכל המוצרים. וחייבים לעמוד על הנפח לפני ששוקלים כיון שהמשקל הסגולי של המוצרים אינו שוה.

וזה לשון הפתח הדביר (שם) ז"ל "נמצא לפי זה דלכל המקומות לא מסר להם משקל היין שהם ישקלו במקומם בארצותם לפי משקלם, אלא הורה להם שיחזיקו המדה שמדד וכו' אין להם לזוז מהמדה, זוהי כוונת הרמב"ם ז"ל בפשיטות שלא ביקש אלא להקל מעל המודד על דרך מה שכתב הרב המגיד פ"א דעירובין".

ג. לעניין מה שהביאו בשם הרב שרירא גאון (בסי' נ') שמשם רואים שחז"ל לא דקדקו בעניין השיעורים לפי נפח. והבין כן מפני שכתב הגאון "אם יחסר ואם יותר".

הנה אם נסביר כך בכוונת הגאון, יסתור הדבר שלושה מקומות בש"ס, והם, הגמ' בכתובות (ק"ד ע"א) מנחות (ק"ג ע"ב) ובראש השנה (י"ג ע"א) שאמרו שם "כל מידות חכמים כך הוא וכו' כביצה מטמא טומאת אוכלים, כביצה פחות שומשום אין מטמא טומאת אוכלין".

רואים עד כמה השיעור מדוייק בתכלית הדקדוק. אלא ודאי כוונת הגאון שכתב "אם יחסר ואם יותר", היינו מפני שלפני כן הביא, שרב הילאי גאון שיער ומדד ששיעור משקל מים של ביצה הוא ט"ז גיראות של כסף.

ועל זה כתב הגאון שאם רוצים אפשר לסמוך על מה ששיער רב הילאי גאון ולא לשער בעצמנו. אך אם רוצים לשער בעצמנו אפשר, ואם השיעור שיצא לנו יהיה פחות ממה ששיער רב הלאי או יותר, זהו השיעור בדיוק, כי קי"ל כרבי יוסי (כלים פי"ז משנה ו') דהכל לפי דעתו של רואה ומה שאנו רואים את הביצה הבינונית ויצא לנו שיעורו, זהו השיעור בדיוק וממנו אין להחסיר כלל וכמו שראינו בגמ' הנ"ל. ולעולם השיעור מדוייק. וזאת ע"י דעתו של רואה שזה מידת נפח, שהרי לא כתוב במשנה ובגאון "הכל לפי משקל" אלא "הכל לפי דעתו של רואה" שזה גודל ונפח דהיינו מה שהעין רואה. (שהרי לא יתכן שהעין רואה "גרמים").

וכן ביאר להדיא בספר שיעורין של תורה בדברי הגאון.

ועוד כתב הרב שרירא גאון, שכל מה שאמר רב הילאי משקל המים של הביצה זה רק לכמויות גדולות כמו קב ואיפה וכו' אך לא לעניין כזית וכגרוגרת וככותבת ששם השאירו לדעתו של רואה. ע"ש.

רואים שלא נתנו לנו שיעור משקל לכזית כלל. וכן לא מצינו אצל אף אחד מן הגאונים או אחד הראשונים שכתב לנו משקל לכזית.

ד. וכן מה שהביאו בשם הרב פתח הדביר בקונטרס כסא דחיי שהאריך הרבה בזה ומסקנתו ללכת לפי משקל.

הנה בס"ד עברנו על כל דברי הרב פתח הדביר, ושם חזר וכתב מספר פעמים שאפשר ללכת אחר המשקל רק בדבר שהנפח והמשקל שווה בלבד, וז"ל (עמ' קצ"ז ע"א טור ב') "ואפשר דעדיף טפי לומר להמון העם השיעור במשקל כל זמן שהמדה והמשקל שווים" וכו'

וכן הזכיר דבריו בשו"ת אור לציון (ח"ג במבוא ענף ב' עמ' כ"ח אות ה').

ה. וכן מה שהביאו בשם הרב כף החיים (סי' קס"ח ס"ק מ"ו) שכתב שמשערים לפי משקל.

הנה המתבונן בכל המקורות של הכף החיים אחת לאחת רואה במפורש שכולם לפי נפח.ונציין את המקורות

1. באות מ"ו כתב הכה"ח לעיין לעיל בסי' פ"א אות ג' בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות לעדיות (שם פ"א משנה ב') .

הנה הרמב"ם כתב שם במפורש מדידה לפי נפח שהרי עשה חילוק בין משקל רביעית של יין לרביעית של מים ושל קמח.

2. עוד ציין מקור משו"ת בית דוד (ס' פ"ב) שחידש שיעור לקביעות סעודה לפי ג' וד' ביצים וכתב שהשיעור בדרהם נ"ד וע"ב דרהם.

הנה המתבונן שם בתשובה רואה שיצא לו שיעור זה ע"י שתרגם את הנפח למשקל וז"ל "וצריך לשער הפת כדמות ג'ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין, אבל לשער ע"י משקל כגון שנאמר שכיון שכתב הרמב"ם וכו' אלא נראה לשער פת גופיה בכמות ג' ביצים או ד' ביצים, ובמשקל הוא" וכו'.

רואים ששיער את נפחם של הג' וד' ביצים ע"י ראות העין, ואח"כ שקל אותם ויצא משקלם כפי מה שכתב. וכן כתב לפרש כך בדבריו, הרב פתח הדביר (ח"א סי' ק"ץ דף קצ"ו ע"א)

3. עוד ציין מקור מהברכ"י (בסי' קס"ח) שהזכיר ג"כ נ"ד דרהם וע"ב דרהם.

הנה מלבד שמקור החיד"א הוא בבית דוד הנ"ל שמקורו נפח וכנ"ל.

המעיין בדברי החיד"א (מחזיק ברכה (סי' תפ"ו)) רואה מפורש שלאחר שכתב בפשטות בשם גדולי הפוסקים שהולכים לפי נפח, סיים "וכן הסכים הרב הכולל כמהר"י בן נאים נר"ו בתשובותיו ספר זרע יעקב סי' ס"ח, עיין בדברי ברבנים הנז' באורך דברים על בוריין ועל מתכונתן".

ואם נאמר שהחיד"א סובר שצריך לשער לפי משקל א"כ יוצא שהחיד"א סותר את עצמו, אלא ע"כ שבברכ"י שכתב משקל הוא למאכלים שהנפח והמשקל שווה, או שתרגמנו הנפח למשקל.

4. עוד ציין מקור מהפתח הדביר בסי' ק"צ (בקונטרס כסא דחיי). כבר ציינו לעיל את דברי הפתח הדביר (אפשר לשלוח לכם העתק מחלק דברי פתח הדביר לאחר שהקלדנו דבריו בכתב ברור ועם הגהות להסבר דבריו).

5. עוד ציין מקור לדבריו מהמטה יוסף (סי' א'). אעתיק לכם את לשונו "בשיעור כזית שחייב אדם לברך אחריו בין מפת בין משאר האוכלין האי כברכתיה והאי כברכתיה, יען כי ראיתי שגור בפי הכל שהוא תשעה דרהם, שכתוב בחמדת ימים פ"ו מחג הפסח וז"ל כזית שאמרו היינו כחצי ביצה לשיטת ר"י בעל התוס' ולהרמב"ם ז"ל שיעור כזית שליש ביצה בקירוב דהיינו תשעה דרהם לשיטת ר"י , ולהרמב"ם ששה דרהם, וכבר נהגו כדעת ר"י בעל התוס' וכו' יע"ש.

והוסיף הרב "מטה יוסף",

ולעניין זה השתוממתי איך אפשר שכל זה השיעור יהיה שיעור כזית אם הוא ט' דרהם לר"י בעל התוס' ז"ל, והרי עינינו הרואות דהוא שיעור גדול כמעט כביצה בכמות וכו' ונראה שטעות נפל בפי הכל ונתחלף להם שיעור הלח לשיעור היבש, דבלח הוא דאמרינן שיעור הביצה ח"י דרה"ם כגון במים או יין. והא לך לשון הרמב"ם ז"ל וכו' ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה, תכיל מן היין קרוב כ"ו כספים הנקראים דרהם. ומן המים קרוב לשבעה ועשרים דרהם. ומן החטה קרוב לכ"א דרהם. ומקמח החטה קרוב לי"ח דרהם. ומצאתי שיעור חלה באותה המדה תק"ך דרהם בקירוב מקמח חטים, ואלה הדרהם כולם מצריות, עכ"ל יע"ש.

הרי בהדיא העיד הרמב"ם ז"ל, שדקדק שמה שתכיל ממדת המים ברביעית כ"ז דרהם, תכיל מקמח החטה י"ח דרהם. והרביעית הוא ביצה ומחצה, ומפני זה כתב בראשית דבריו, ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינוי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם, אע"פ שהמדה אחת. כלומר, שלא נטעה לומר כיון שרביעית ממים הוא כ"ז דרהם, כן יהיה מן הקמח כ"ז דרהם. אלא תלוי במדה, מה שתכיל מן המים כ"ז דרהם, באותו כלי נמדד הקמח, ותמצא שתכיל י"ח דרהם והוארביעית. אע"פ שבמשקל לא יהיו שוים, כיון שבמדה הם שוים הרי זו רביעית. ונמצא שבדבר לח כגון יין או מים הביצה הוא ח"י דרהם אבל בדבר יבש כגון קמח הביצה הוא י"ב דרהם. ע"ש.

ובהמשך דבריו בדף מ"ט ע"א טור א', כתב הרב מטה יוסף, שעשה מדידות לכזית בכמה סוגי מאכלים. וכתב שם את משקל הכזית שיצא לומכל מאכל. (לפי הפוסקים שלדעת הרמב"ם שיעור כזית כשליש ביצה, וכדלעיל).

א'. בפת, משקל הכזית ד' דרהם ומעה (בדרהם יש ד' מעות).

ב'. בפת הבאה בכסנין הנקרא בשיקוג"ו, משקל הכזית ג' דרהם ורובע דרהם.

ג'. במצה, משקל הכזית ג' דרהם וחצי, ופחות כחצי מעה.

רואים אנו מדברי הרב מטה יוסף, (שחי לפני כמאתיים שנה), שאותם שהולכים אחר משקל של תשעה דרהם במאכלים היבשים, טועים, היות וכל מה שאמרו תשעה דרהם הוא רק בלח, וכנ"ל.

ועוד ציין, שיעור כזית בג' מאכלים לפי נפח.

וא"כ,מכל הנ"ל יוצא עוד הכרח להסברו של הגאון הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל בשו"ת אור לציון ח"ג (עיין לעיל במבוא לפתח הדביר), שע"כ הרב כף החיים שכתב שאפשר ללכת אחר המשקל, היינו רק בדברים שהנפח והמשקל שווים בלבד. שהרי מקורו הוא מדברי הרב מטה יוסף הנ"ל. והדברים פשוטים.

ומה שהביאו עוד בשם הרב עזרא עטיה זצוק"ל שלא הזכיר נפח. הנה לא מצינו מפורש שאמר שלא ללכת לפי נפח. והטעם שהזכירו משקל היות ורוב מיני המאכלים שהיו בזמנם היה משקלם קרוב לנפחם, ובדרך כלל המשקל היה קרוב מאוד לנפחם, משא"כ כיום שרבו המוצרים ובפרט במיני המזונות היבשים שבמשקל מועט יש נפח כזית ואף ע"י מעוך החללים בדוחק עצום יש הבדל גדול בין נפחם למשקלם.

כעת נביא מגדולי רבותינו אחרוני הספרדים מהדורות הקודמים ששיערו לפי נפח

א) הרב יוסף אישקאפה זצוק"ל שנולד לפני 439 שנים (בשנת ש"ל) בעיר איזמיר בספרו ראש יוסף (או"ח דף י"ב ע"א ומובא בספר פתח הדביר סי' ק"ץ דף קצ"ו טור ד') כתב, הרמב"ם שכתב משקל הוא רק לזמנו ושעתו בלבד. ולא לשאר הדורות שודאי צריכים למדוד בכלי מדה.

ב) הרב אברהם אזולאי זצוק"ל סבו של הרב חיד"א שנולד לפני 439 שנים (בשנת ש"ל) בספרו חסד לאברהם מעיין ב' עין הקורא נהר חן כתב וז"ל "ושיעור כמות הכלי המחזיק רביעית אצבעיים על אצבעיים".

ג) הרב חיים בנבנשתי זצוק"ל בעל הכנסת הגדולה שנולד לפני 405 שנים (בשנת שס"ג) בספרו פסח מעובין הובא בספר פתח הדביר (ח"א סי' ק"ץ דף ר' טור ד') כשבא לבאר לנו שיעור הכוס סתם לן תנא ולא כתב אלא אצבעיים על אצבעיים" וכו'

ד) הרב ישמעאל הכהן זצוק"ל בספרו שו"ת זרע אמת (ח"א סי' ס"ח) דן לעניין פת ספגונין שעשוי כספוג שתפח באפייתו האם משערים נפחו כמות שהוא לאחר שתפח או שמשערים נפחו לפי מה שהיה לפני שתפח. ע"ש.

ה) הרב אברהם הלוי זצוק"ל שנולד לפני 369 שנים (בשנת ת') מגדולי הפוסקים במצרים בספרו גינת ורדים (בקונטרס גינת המלך סי' קכ"ב) וז"ל "בדבר שדרכו לשרותו במים והוא תופח ומתרבה וכך היא דרך הנאתו שפיר חשיב ליה האי תפיחה לשיעור לכל מילי" וכו'

ו) הרב יוסף דוד זצוק"ל חי לפני כשלוש מאות וחמישים שנים (שנת תי"ז) בעיר שאלוניקי בספרו שו"ת בית דוד (סי' פ"ב) וז"ל "וצריך לשער הפת כדמות ג'ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין, אבל לשער ע"י משקל כגון שנאמר שכיון שכתב הרמב"ם וכו' אלא נראה לשער פת גופיה בכמות ג' ביצים או ד' ביצים, ובמשקל הוא" וכו'.

ז) הרב יעקב בן נאים זצוק"ל שחי לפני למעלה משלש מאות שנים בספרו שו"ת זרע יעקב (ח"א סי' ס"ח) וז"ל "וראיתי למי שכתב שכזית ט' דרהם כפי חשבון רמב"ם בהל' עירובין וכו' ורצו לשער כזית של מצה במשקל ט' דרהם. וטעות הוא וכו' ולעניין הלכה כן שלא לשער במשקל".

ח) הרב חיים יוסף דוד אזולאי זצוק"ל שנולד לפני 285 שנים (בשנת תפ"ד) בספרו מחזיק ברכה (סי' תפ"ו ס' ב') וז"ל הגהה ובירקות צריך למעך חלל האויר וכו' מהכא משמע דאין משערין הזית במשקל. וכן לעניין האיסורין כתב הרב פרי חדש סי' צ"ט ס"ק ו' דאין לשער במשקל וכ"כ הרב שער אפרים סי' נ"א והנמשך ע"ש באריכות. וכן הסכימו הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו זלה"ה בתשובותיו כ"י סי' כ"ו. והרב מהר"י פראגי בתשובות כ"י סי' ט"ל. והרב מהר"ם חאגיז בהלק"ט ח"א סי' ז"ך"

ט) רבי אליעזר פאפו זצוק"ל שנולד לפני 224 שנים (בשנת תקמ"ה) בעיר סאראייבו במדינת בוסניה בספרו חסד לאלפים (סי' ר"י ס' י') וז"ל "בשיעור כזית, כבר כתבתי לעיל דאם הוא דבר קל שנאפה יפה לא משערינן במשקל אלא בכמות חצי ביצה" וכו'

י) הרב חיים פלאג'י זצוק"ל שנולד לפני 221 שנים (בשנת תקמ"ח) מרבני תורכיה בהסכמתו לקונטרס כסא דחיי המובא בספר פתח הדביר (סי' ק"ץ דף רי"ד טור ג') וז"ל "ואת זה אגיד כי אני בעוניי זה ארבעים שנה עמדתי על האי דינא וכפי מה שקריתי ושניתי ומדדתי הוא שיעור רביעית של תורה דאיתמר בגמ' אצבעיים על אצבעיים וכו' בלוקח מדה וכו' וכן היו אבותינו רבותינו הרבנים הגדולים קדושים אשר בארץ המה מימי עולם ושנים קדמוניות שכולם היו משערים שיעור רביעית בז"ך דרהם ששיערו במידת גודל אדם בינוני ככתוב אצלי בראש אמי'ר".

י"א) הרב משה הכהן זצוק"ל נכדו של הגר"ח פלאג'י שחי לפני כ- 200 שנים מובא בספר פתח הדביר ח"א סי' ק"ץ וז"ל "דלפי דברי הש"ס בפרק ערבי פסחים (דף ק"ט ע"א) ודברי הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' ס"ת ה"ט) דיש למדוד רוחב גודל רוחב ז' שעורות הרי שיעורא דכסא דידן" וכו'.

תוכן העניינים

ויען אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה