דיבוקים הנמצאים בתפילין ומזוזות לאחר כמה שנים · סעיף ח'
עיין בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' ב') ובספרו בן איש חיל (קונטרס שני אליהו דף כ"ב ע"א). שכתב, הנה לפעמים המצא תמצא באיש שכתב תפילין ונתנו למגיה חשוב הממונה על זאת, ועשה לו הגהה, ומקרה היה לו טירדה אחת שהיה טרוד המגיה ההוא ושגג בהגהתו שנעלם ממנו טעות התפילין בחסרון או ביתרון תיבה אחת או אות אחת. וזה לבשו לפי תומו כמה שנים וכאשר פתח אותו לבודקו פעם שנית נמצא בו טעות הנזכר, ונמצא שלא קיים המצוה כמה שנים, ובירך ברכה לבטלה. ואיך זה האיש תם וישר יהיה ערום ממצוה יקרה זאת. כי גם עוד אפשר שלא נרגשו בטעות זו עד אחרי מותו, וא"כ הלך ערום מן המצוה הזאת לבית עולמו ועוד בידו שגגת ברכה לבטלה, גם זה דבר קשה מאוד לסובלו בשכל ?!!
ועל זאת מצאתי תרופה אשר יצאה מפי רב קדמון שהביאו הגאון החיד"א זצ"ל "בדבש לפי" והעתיק דבריו מורנו הרב חיים פלאג'י בספר לב חיים (ח"ב סי' י') שגם הוא נתעורר בזה, וכתב וז"ל: הנה ראיתי להרב הגדול החיד"א ז"ל בספר "דבש לפי" (מערכת ד' אות ד') שהביא משם ספר שבולי הלקט (ח"א כ"י שבולת ח') וז"ל: וכל איש ישראל מקבל שכר כל מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים, שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולים כדאמר פרק אלו הלוקין (דף י"א ע"א) אמר רב, חזינן לתפילי דבי חביבי דתפרי בכיתנא, ולית הלכתא כוותיה. ובודאי דרבי חייא הגדול היה לו שכר תפילין כשאר החסידים ואע"פ שתפורות בפשתן עכ"ל.
והוסיף הרב פעלים "הרי נראה דאפילו דכפי ההלכה היו תפילין פסולין, עם כל זה, כל שלדעתו מכוין לשמים לקיים המצוה יש לו שכר". וע"ש עוד מה שכתב בזה.
ושמעתי מידידי הרב יוסף בן עטר שליט"א ששמע מהגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א שפטר את הסופר מלשלם דמי התפילין על פי דברי שו"ת רב פעלים הנ"ל, היות ונחשב לו שעשה המצוה בשלמות. (אך צ"ע, הרי רוצה לקיים המצווה מכאן ואילך ומדוע לא יצטרך לשלם לו).
ואמנם עיין בספר יביע אומר (ח"ז סי' ה' אות ב') מה שהעיר על דברי הרב פעלים.
וכן הביא דברי הדעת קדושים (סי' ל"ט ס' ט') ושו"ת פרי השדה (ח"ג סי' קי"ז) ושו"ת משנה הלכות (ח"ה סוף סי' א') שהביאו ראיות ללמד זכות על נידון זה. והעיר עליהם (ע"ש).
ומ"מ כתב, שאע"פ שאינו נחשב לו כמצוה גמורה אבל מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו') חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו כאילו עשאה.
ועיין עוד (שם אות ג') שהביא שבשו"ת חשב האפוד (ח"ב סי' נ"ד) כתב על זה "כי למעשה אין צורך כאן בכפרה כלל, כיון שאינו אלא שגגת עשה. וגם מצד ברכה לבטלה כבר כתב הפנים מאירות להקל על פי התוס' והרא"ש דלא הוי אלא מדרבנן ודי לו בוידוי דברים ותשובה" עכ"ד.
ולכאורה אף לפי הרמב"ם ומרן השו"ע שאיסור ברכה לבטלה מהתורה, מ"מ כבר כתב בספר שיעורין של תורה בשם החזו"א, שכל זה רק בזורק ברכה מפיו סתם אך לא כשמתכוין לברך כדין.ע"ש
ואף שבשו"ת יביע אומר (ח"ט סי' פ"ו הערה י"ב) העיר שמצאנו ברמב"ם בתשובה בשו"ת פאר הדור (סי' ק"ה) שסובר שברכה לבטלה מהתורה. מ"מ עיין בספר ברכת ה' (ח"א פ"א הערה 8) בשם ר' אליהו ישראל זצ"ל המובא בברכ"י (או"ח סי' מ"ו אות ו') שמצינו כנגד זה תשובה אחרת בשו"ת פאר הדור (סי' כ"ו) שמשמע שסובר הרמב"ם שברכה לבטלה מדרבנן. ועיין עוד בספר ברכת ה' מה שכתבו האחרונים בזה.
ועכ"פ, אף אם נסבור שכוונת הרמב"ם שברכה לבטלה מהתורה ממש. מ"מ כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ז סי' ה' אות ג') שיש לנו כעין ס"ס, שמא הלכה כרוב הפוסקים שאיסור ברכה לבטלה אינו אסור אלא מדרבנן, ואת"ל כהרמב"ם, שמא הלכה כמ"ש הרמב"ן על התורה (פרשת ויקרא) ש"בשגגת לאו" אין עליו נשיאת חטא, וכן כתב בחידושי הר"ן (סנהדרין פ"ד), וא"כ הוי ס"ס שלא צריך כפרה.
ואף שמהתוס' (ביצה כ"ה ע"ב) נראה שסוברים שגם שגגת לאו צריכה כפרה, מ"מ עיין בשו"ת חת"ן סופר (סי' ה') ושו"ת מהרש"ם (ח"א ס"ס ק"פ) שזהו דווקא באיסור אכילה.
והנה הטעם שהבאנו כל זאת ואע"פ שאינו דומה לנידון שלנו, היות שכל הפוסקים הנ"ל עוסקים כשנמצא פסול גמור כגון של חסר או יתר.
אך מ"מ מצינו בכמה אחרונים שכתבו שנחשב לו הנחתן כמצוה גמורה כמ"ש לעיל, א"כ ק"ו בנידון דידן. ואף להגאון היביע אומר שס"ל שרק נחשב לו כאילו קיים המצוה, מ"מ בנידון דידן לאחר שראינו כל מה שכתבנו עד כאן וראינו שיש פוסקים שהכשירו, ודאי שכולם יודו שנחשב לו שקיים המצוה ממש.
ונעתיק כאן מה שכתב הגר"ש שבדרון זצ"ל בהקדמה לספר תכלת מרדכי (להגאון מהרש"ם מברז'אן זצ"ל סבו של הגר"ש שבדרון) מה שמצא בכתבי המהרש"ם הקשור מאוד לעניננו וז"ל "פעם אחת חלמתי בחול המועד סוכות בהיותי ישן בסוכה, שהייתי לפני ב"ד של מעלה, וראיתי שישבו כחצי גורן עגולה, והביאו איש אחד לדין שעבר עבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמים, אלא שיש שתי דעות אם חייבים מיתה על עוון זה. והיו מיימינים ומשמאלים, ונחלקו אם בספק פלוגתא של פוסקים יש לפטור בידי שמים, דספקא כלפי שמיא ליכא. והשטן היה עומד לשטנו. ושמעתי קול שאמר שנשאל לב"ד של מטה, ושאלו אותי על זה, והשבתי כי גם בדיני שמים פטור ושכן מבואר בכסף משנה.
והשטן רצה לדחוף אותי באומרו מה לך להתערב במשפט ב"ד העליון, ואמרתי פסוק "יגער ה' בך" וכו', וגם כי הלא נדרשתי לאשר שאלוני.
ויצא הפסק לפוטרו, ואיקץ והוא שם, דלא זכר איה מקומו עד שחיפש ומצא והוא בכסף משנה (פט"ז מפסה"ק ה"ט). ובזה פירש הפיוט "להוגה דיעות בדין לוותיק ועושה חסד" וכו', דבכל דבר שיש דעות להקל הוא פוטר מספק ועושה חסד ביום הדין מצד היושר והטוב" עכ"ל.
ונסיים בראיה חזקה שסיים בה הרב פעלים (שהזכרנו לעיל).
בגמ' הוריות (דף י' ע"ב) גרסינן "אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שנאמר "תבורך מנשים יעל". הרי כאן המעשה עצמו עבירה היא, עכ"ז כיון שהכוונה הייתה לשם שמים יש לה שכר גדול, וכ"ש היכא שהיה פסול במצוה דאין כאן עבירה, דאזלינן בתר כוונתו שהוא כיון לשם שמים לעשות מצוה, כי למראה עיניו זו היא מצוה גמורה ושלמה ועשאה לש"ש, דודאי יש לו שכר שלם. ואפילו היכא דהיה בה נמי עבירה, כגון, ברכה לבטלה בעניין פסול התפילין וכיוצא, מ"מ, הנה זה נקרא עבירה לשמה ולא גרע מהא, והרי אמרינן עבירה לשמה יש לה שכר גדול דכתיב "מנשים באהל תבורך" מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה. וגם לפי המסקנא, הא מסיק דעבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה דיש לה שכר ודוק היטב עכ"ל.
ודרך אגב לפעמים קורה שמוצאים מזוזה שהונחה בטעות הפוכה ולא הרגישו בה אלא רק לאחר זמן כשמסרו המזוזה לבדיקה. ולמעשה על מה יש לסמוך כל אותם שנים שהיתה המזוזה הפוכה?!!
ראה בספר שכל טוב (סי' רפ"ט אות קל"ז) שהביא בשם כמה אחרונים שמזוזה הפוכה פסולה. מ"מ ציין שבספר מזוזות ביתך (שעה"צ אות ס"ב) להגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א כתב ללמוד מדין תפילין, שכמו ששם אין פוסל אם הניחם בשכיבה, ה"ה אם היפך הפרשיות (עיין מ"א סי' ל"ב ס"ק ס"ב), א"כ ה"ה לעניין מזוזה בדיעבד לכאורה כשרה, ולכן כשמורידה והופכה אין לו לחזור ולברך.
וכן כתב בפשטות בספר שולחן גבוה (סי' ל"ב ס"ק קי"ב), והסביר כן בדעת השו"ע שכל הדין שצריך שלא יהיה התפילין ומזוזות הפוכות היינו לכתחילה אך בדיעבד כשר ע"ש.
וכשם שלימדנו בס"ד זכות בנושא זה, כך בורא עולם ידון אותנו לכף זכות אמן.