דיבוקים הנמצאים בתפילין ומזוזות לאחר כמה שנים · סעיף ז'
במקרים שבעין רגילה נראה שהאותיות נוגעות, אבל ע"י זכוכית מגדלת ניכר שיש עדיין הפסק ביניהם.
בספר משנת הסופר (בביאור הסופר עמ' ק"ב ד"ה שלא) וביריעות שלמה (ח"א פ"ט הערה 37), כתבו שבספר דובר מישרים (ח"א סי' א') החמיר בזה. אך בשו"ת שארית ישראל (סי' י"א –י"ב) הכשיר. והביא עדות של סופר מובהק שהעיד שכן נהגו סופרים מובהקים שבעיה"ק ירושלים ת"ו להכשיר בלי פקפוק, רק שיהא ניכר אפילו ע"י זכוכית מגדלת. והאריך לדחות דברי המגיד מישרים.
וכן בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' ט"ו פי"ד אות י') כתב, שראה להגאון צבי פסח פרנק זצ"ל שהיה בודק פרשיות תפילין ומזוזות דרך זכוכית מגדלת, להווכח על פירודים ודיבוקים.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סי' ז' אות ח') כתב דהא דלא סמכינן על זכוכית מגדלת דווקא במי שיש לו ראות טובה ובריאה, אבל אנו הרבה פעמים משתמשים בזכוכית מגדלת כדי להשלים את קוצר הראייה שבעין, באופן כזה הזכוכית מגדלת מעמידה את הראות רק על הראות הטבעית.
וכ"כ הגר"מ מאזוז שליט"א (ירחון אור תורה תשמ"ו עמ' רל"א בהערה) וז"ל: "המנהג בתוניס כפי שראיתי אצל אמה"ג זצ"ל שאם נסתפקו אם יש דיבוק או פירוד, וזה אומר בכה וזה אומר בכה, מביאין זכוכית מגדלת ומסתכלים היטב".
והוסיף, "ונראה שאין זה עניין למה שכתבו האחרונים שאין לחוש להבטה במיקרוסקופ לא להתיר ולא לאסור. דבזכוכית מגדלת שלנו שמגדילה רק פי שנים ושלשה תלינן שחדי הראות יכולים להבחין גם בלעדיה, ובפרט כשהיה הדבר מסופק לפני כן, ודמי למשקפיים אצל קצרי הראות דודאי סמכינן עליהו".