אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) ערכין › דף יא.

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

ערכין · דף יא.

דף ז.

תוס' בד"ה השיר מעכב וכו' וז"ל ונראה לפרש שיר מעכב את הקרבן היינו ניסוך שאם אין שירה אין ניסוך עכ"ל לכאורה משמע דר"ל מעכב את הניסוך שבא בפני עצמו, ודבר זה הוא בעיא לקמן דף י"ב ע"א אי נסכים הבאים בפני עצמם טעונים שירה או לא ואולי דלזה נתכוון הגאון שדה יאושע על הירושלמי שכתב וצ"ע בדברי התוס' אלו דמאי קאמרי וכו' עי"ש, ולי נראה דכוונתם על נסוך הבא עם הקרבן והייתי רוצה להגיה בדבריהם היינו עם ניסוך ועיין לש"מ שפירש כן:

שם תוס' בד"ה אל תקרי וכו' כתבו וז"ל וי"ל דבעי לאשכוחי דשירה מן התורה לכך דייק ליה מהך קרא דכתיב ישור במשא וכתיב עבודת משא עכ"ל ובד"ה מהכא וכו' כתבו ובקרא כתיב ותקעתם בחצוצרות אלמא איכא שירה מן התורה עכ"ל (ואין להקשות לרנב"י ור' יצחק איזה סמכות יש להם מן התורה די"ל דמלת ישאו עם מלת משא הויא סמיכות להורות דמשא הויא שירה ותנא מייתי לה מהכא דמצא בתורה מלת ישאו ומיותרת ולרב אשי הוצרכו למצא סמיכות ותקעתם בחצוצרות) ובשיטת מים קדושים כתב וז"ל ואין לדקדק דא"כ ר"י ורנב"י דמייתו דקרא מתהלים אמאי לא מייתו קרא מדברי הימים דכתיב בהדיא וי"ל דלא הקפידו התוס' להקשות אלא לחזקיה דמייתי קרא מדברי הימים אמאי לא מייתי האי קרא דבדברי הימים דכתוב בהדיא אבל לאינך אמוראי דלא מייתו קרא מדברי הימים לא קשה ולכך כתבו בד"ה מהכא וכו' דהאי קרא בדברי הימים כתיב דחקו עצמם לאשכוחי סמך מן התורה עכ"ל ורא"ג כמוהרר"י הכהן שאקו יצ"ו השיב שאין מקום לדקדוקו כיון דקושיית התוס' על חזקיה היא למה ליה לדחוקי ולומר אל תקרי ישור אלא ישיר וכו' כיון דיש כתובים בהדיא בני פלוני משוררים וע"ז תרצו משום דרצה להביא סמך מן התורה שיש בו מלת משא אבל לר"י ולרנב"י אין מקום להקשות כיון דבכתובים שהביאו מפורש זמרה ורנה ומכ"ש דלרב אשי דהביא מקרא דכתוב בו בהדיא משוררים דאין מקום להקשות אלא דרצו למצוא סמך מן התורה ולא משום שהרגישו איזה קושיא (שייך לע"ב) ב"ח. ירושלים יום ו' י' לחו' אלול תרצ"ט אל כבוד ידידי עוז הרה"ג וכו' מוה"ר יוסף שאול אלישר שליט"א. היום נתכבדתי וקבלתי את מכתבו עם תשובתו וכאשר בעת שפגשתיו אמרתי לו כי בהקדמת תפארת ישראל על משניות קדשים הנקרא חומר בקודש בפ"ו אות י"א כותב בזה הלשון בר"ח אמרו בנסכי מוסף שיר מיוחד כדמוכח בסוכה נ"ד ולא נזכר בש"ס איזו היה ונשכח בעוונינו עכ"ל ובתשו' רמ"ע מפאנו סי' כ"ה מביא בשם הזוהר כי אמרו בלא נסכים אבל מביא ממס' סופרים פרק י"ח שאמרו וישב עליהם את אונם וכוי אשר זה באמת פליאה נשגבה כי הפירוש למה אמרו בכל חודש היינו שיר בלא קרבן ובלא נסכים יע"ש ויראה את הפליאה הנשגבה כ"ק המחבר ויע"ש בנחלת יעקב העתיק לשון הירושלמי ובסוף השמיט שורה ר' יוחנן אמר שירו של יום ור' שמעון בן לקיש אמר שירו של אתמול וכל המפרשים לא ירדו לכוונת הירושלמי ולדעתי הפירוש פשוט רבי יוחנן פושט מזה שאמרו בשעת החורבן וישב עליהם וכו' ואם היו זה מחמת הנסכים שמקודם אז צריך שיר של יום הבאת הנסכים שהיו ביום א' אלא מדאמרו שיר וישב מוכח דאומרים שיר בלא נסכים ור"ל סובר דאומרים השיר של יום הבאת הקרבן אשר בשבילו מביאים את הנסכים א"כ אפשר הביאו אז את הנסכים מאיזה יום ד' מקודם י"ז בתמוז שמאז בטל התמיד ועיין בתוס' ערכין דף י"ב ע"א דיה ותסברא. קצרתי מאד מחמת טרדת עש"ק ולחכם שכמותו יספיק הקיצור. ידידו עוז שמשון אהרן פולונסקי וזאת תשובתי אליו בימי הרחמים יכתב לאורך ימים ושנים ובחו' הסליחות יחתם לשובע שמחות הגאון הגדול מעוז ומגדול רוח ד' מפעמו גדול מרבן שפו מהרש"א פולונסקי שליט"א אחרי השלום כדין וכהלכה נתכבדתי ביקרת מכתבו במילי דאורייתא מה שחידש בחכמתו ופנה אל האזוב מרוב ענותנותו ירבו כמותו תרב גדולתו. קראתי בכל לב פליאתו הנשגבה על הגאון הרמ"ע מפאנו ז"ל שהביא מס' סופרים שאמרו וישב עליהם את אונם וכו' ומזה נמשך כת"ר שליט"א לבאר כונת הירוש' תענית פ"ד ה"ה והאמת שקצר בלשונו, והנני להרחיב מעט ביאורו, דר"י סבר דלא היו נסכים דאם היו נסכים היה להם לומר שיר של יום שהביאו הנסכים כיון שהם באים להשלים את הקרבן וכאילו היום נקרב הקרבן, אבל אם אין נסכים אומרים השיר של יום הבאת הקרבן ומדאמרו שיר של יום ד' מוכח דלא היו נסכים והיינו משום דאומרים שיר שלא על הקרבן, ור"ל סבר דגם אם היו נסכים אומרים השיר שהיה שייך ליום הקרבת הקרבן ויוכ"ל שהיו נסכים ובשביל זה אמרו שיר של יום ד' אבל אם לא היו נסכים לא היו אומרים שיר, זה נראה לי ברור בכונתו, וצריכים אנו לפיע"ד לדברי הגאון יפה עינים במס' תענית כ"ט ע"א דגם הוא כתב כמ"ש כת"ר דאין במפרשים פי' נכון ע"ז והוצרך להפוך הסברות בירוש' מר"י לר"ל ומדאמרו בסוגיין דערכין כדר"ל דאומרים שירה בלא על הקרבן שהם לפי הירוש' דברי ר"י נראה דצריך להפוך הסברות גם לפי ביאורו של כת"ר או דאין קשר לת"ד עם הירוש', וכת"ר לא נגע בסוג' דערכין רק ציין בסו"ד להתוס' ד"ה ותסברא וכו' דכתבו וז"ל ואי נמי נסכים הבאים בפ"ע טעונים שירה היינו שיר של יום הנסכים שמביאים אותם ולא שיר שהיה ראוי ביום הבאת הקרבן עכ"ל, ולפי ביאורו רבא דאמר ותסברא וכו' היינו לסברת ריו"ח דבירוש' ולפי"ז קשים דברי רבא דאמר ותסברא וכו' כאילו דבר זה מוסכם לכ"ע שאין מי שיחלוק עליו והלא ר"ל פליג ע"ז וסבר דאומרים שיר של יום הבאת הקרבן אף ביום שהביאו הנסכים וראיתי להגאון חשק שלמה ז"ל בשי' על ערכין שהוא פירש לשון הירוש' משם אחיו ז"ל כמ"ש כת"ר שליט"א אלא שהוא עצמו ביאר כונת סוגיתינו דאמרו כר"ל היינו כת"ק דר' אבהו דבירוש' דאמר דר"י ור"ל לא נחלקו כ"א ר"ל בעא מר"י והוא פשט לו דאומרין שירה בלא נסכים מהברייתא דאמרו וישב וכו' ור"ל קבלה מר"י ומאי דאמרו כדר"ל משום דהוא היה בעל הבעיא וכיון שקבלה מריו"ח נקרא על שמו עי"ש, וע"ז באו דברי רבא ותסברא וכו' כיון שאין חולק בזה, ולפי"ז אין צורך להחליף גרסאות דשניהם סוברים דאומרים שירה שלא על הקרבן היינו אם הקרבן קרב קודם ואח"ז כמה ימים אומרים שירה, אבל אין לפרש שלא על הקרבן שלא היה שום קרבן דזה לא מצינו מי שיסבור כן, אך את זה ק"ל דמה יענה על מס' סופרים שהביא כת"ר דאמרו למה אמרו בכל חודש ר"ל כיון שאין קרבן ותירצו כדר"ל אף דהלשון מראה כמ"ש החשק שלמה מ"מ זהו דוקא כשקרב הקרבן אבל בלי הקרבת קרבן אין מי שיסבור שאומרים שירה, ועוד לפירושו דת"ד סמך על הירוש' וכמו שרוב המפרשים פירשו כן מאי הקשו בגמ' אי הכי בעולת נדבה נמי לימא וכו' כיון דר"י ור"ל דס"ל דכן אומרים שיר היינו דוקא על עולת חובה שנקרב וכ"כ ק' לקמן דהקשו אי"ה נסכים נמי לימא וכו' אבל מדברי אחיו ז"ל שהביא החשק שלמה נראה דהוא חולק עליו וסבר דת"ד חולק על הירוש' ואינו סומך עליון ולא ידעתי באיזה מקום אמר ר"ל דאומרים שירה וכו' דאמרו כדר"ל. ועיין להשי"מ ערכין ד' י"א ע"ב אות ט' דכתב וז"ל ויש להסתפק כשאין מביאים נסכים עם הזבח אם היום אומרים שיר של יום הקרבת הקרבן או שיר של יום הבאת הנסכים וכו' ובסו"ד אלא שהשיר של יום הבאת הנסכים צריך לאומרו עכ"ל, והוא פלא שלא זכרו את הירוש' הנז'. ועיין להגאון כמוהרי"ב בס' שדה יהושע על הירוש' דהצריך עיון בדברי ריו"ח דאמר נשמעיניה מן הדא וכו' דבערכין אמרו דאליא נפל וכו', ואחה"ר לא זכיתי להבין דבריו די"ל דר"י סמך ע"ז דדייקו שם והא עומדים על הדוכן קתני, ועוד בדיבור שאח"ז כתב דר"י גרס דיום ד' היה או שלא גרס וברעתם יצמיתם וכו' יעי"ש דדבריו צ"ע מלבד דצריך למחוק כל הספרים, וגם קרבן העדה הסתבך בפי' הירוש' ואח"ז חזר מפי' יעו"ש. והננו מבקש סליחתו אם לא כונתי לדעתו ובידו לתקן את אשר העויתי. כ"ד מוקירו ומכבדו באמת וישר יוסף שאול אלישר דף י"ד ע"א בגמ' אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות וכו' ראיתי להרב אמר יוסף בליקוטים על מס' ערכין דכתב וז"ל וק"ל טובא דהא מדברי רב הונא מבואר דמשום הכי פודה האילנות בשויין כיון דבשעת הקדש הקרקע היו נטועים בו האילנות הקדיש גם האילנות מצד עצמם ולא דיחול קדושה אגב ארעייהו וזה הוא דדייק הש"ס אלמא ס"ל לרב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש דהדבר תלוי בשעת הקדש ולפי זה מאי פריך בגמ' מברייתא דאין לי אלא בית זרע שדה גפנים ושדה אילנות מנין ת"ל וכו' לימא דהך ברייתא איירי דבשעת הקדש לא היו בו גפנים ואילנות ואח"כ נטעו דבזה מודה רב הונא דלא תל הקדש על האילנות מצד עצמם דלא שייך לומר בעין יפה מקדיש וכו' וכעת צריך הדבר תלמוד עכ"ל, ולא זכיתי להבין דבריו א' דאם ההקדש נטע האילנות איך אפשר לומר שיפדה אותם אגב קרקע ויפסיד ההקדש ב' דאין רשות להקדש להשתמש בקרקע אפילו ליפותה כמו שמצינו במשנה דאמרו אין להקדש אלא מקומו ושעתו ואם בנכסים השייכים כבר להקדש אמרו כ"ש בשדה אחוזה שבכל רגע יוכלו הבעלים לגאול אותה שאין להם רשות לגבאי ההקדש להשתמש בה ולנטעה ועדיפא מינה משני דהברייתא לא דברה על האילנות אלא על הקרקע אבל האילנות אין הכי נמי דפודה וחוזר ופודה: שם בגמ' הכא נמי פודה וחוזר ופודה עיין בפירוש רגמ"ה שכתב ע"ז וז"ל כלומר שלאחר שפדה השדה פודה את האילנות עכ"ל וצ"ע אמאי פירש היפך המימרא של רב הונא דאמר פודה אילנות בשווין וחוזר ופודה קרקע וכל הסוגיא חזרה כמה פעמים על הסדר הזה והוא בעצמו הגיה ככה בלשון הגמ'. רש"י בד"ה בעין יפה מקדיש אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע עכ"ל, הוצרך רש"י לפרש כן אף דבכל הש"ס פירש בעין יפה מקדיש היינו שבשעה שהקדיש הקדיש אף דבר שלא פירש היינו משום דשיטת הש"ס כשאומר אלמא וכו' מקשה על אותו הדין המחודש מסברא וכאן לא מצינו בהתיובתא שאותיבו לר"ה היפך דין זה היינו שלא הקדיש אילנות והתיובתא מהברייתות היא רק על זה דאמר פודה האילנות בשוויהן, ועוד דרב הונא לא בא לאשמועינן דאם לא הקדיש האילנות עם הקרקע דאמרינן דקדשו משום דמקדיש בעין יפה מקדיש דהוא נקט הקדוש שדה מלאה אילנות משמע דהוא הקדיש השדה כמות שהיא מלאה אילנות והעיקר דהשמיענו דפודה האילנות בשווין וע"ז תלו הטעם משום דבעין יפה מקדיש, ועוד אולי הוקשה לרש"י ז"ל אמאי דיוקא הגמרא לומר אלמא קסבר רב הונא וכו' דמבלי זה היה יכול להקשות על עיקר הדין מהברייתות דמצינו דאין צורך לפדות האילנות בשווין אלא דהוצרך לזה משום דבעו לאוקמא כר"ש דסבר בעין רעה הוא מקדיש ובשביל זה אינו פודה האילנות בשווין נמצא דכשאמרינן פודה בשווין תלוי במקדיש בעין יפה הוא מקדיש וכמו כן להיפך ועל זה מקשה מהברייתות ודו"ק:

שם ע"ב תוס' בד"ה יאמרו וכו' ומאי שנא דהכא מזכיר בגמ' בת מלכים ובמשנה תנא גדולה שבכהונה עכ"ל והנה יש לדקדק בגמ' דבעי ואימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי מאי מתרץ יאמרו וכו' כיון דהוי גזרת הכתוב וכדאמרו במשנה בעל בת גדולה שבכהונה וכו' אלא דהמתרץ ידע דיש הפרש בין חמשים דאונס דהוא משלם בעד הנאת שכיבה דבזה אין הפרש בין גדולה שבכהונה שהוא היותר קדישה והוא חלל וטמא אותה לבין קטנה שבישראל אבל הבושת שהוא לפי המתבייש בודאי שיש הפרש בין בת מלכים לבת כהן ולזה נקט במשנה באונס ומוציא שם רע גדולה שבכהונה מטעם דחלל קדושתה וכמ"ש לעיל דף י"ד ע"א מקדש הוא דקדישי כהנים טפי ובענין בושת נקט בת מלכים:

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה