ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר
ערכין · דף ז.
בגמ' האשה שנהרגה וכו' עיין להרשב"א ז"ל בתשובה סי' ש"ל דכתב דרב ורנב"י לא פליגי בעיקר הדין אלא באוקימתא דמתני' דרב דייק לשון המשנה שנהרגה ולכן לא מצא לה היתר אלא באומרת ובפאה נכרית ורנב"י דייק לשון שערה ולכן צ"ל שגזזה אותו קודם מיתתה, וכתב עוד וז"ל אח"כ בדקתי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה שלו ומצאתיו שאסר וכו' ואעפ"י שאף שם נ"ל שלא כיון להלכה מפני שהוא תפס שתי הלשונות של רב ור"נ יעוי"ש. ואם כי אני יודע ערכו עלי בקוע"ד ומיעוט שכלי וחוסר השגתי בכדי לבא להרהר אחר דבריו הק' אך אין כוונתו חס וחלילה להשיג על דבריו אלא שלא זכיתי להבינם ולא הביישן למד והנני רושם הדברים שלא זכיתי להבינם בכדי שעליהם יבואו הישובים מרבותי. א) השגתו על פירוש המשניות שתפס ב' הלשונות וכו' הנני להביא בזה ביאור ר"ג דכתב דגם לרנב"י שער אשה שמתה אסור בהנאה אלא אם אמרה תנו וכו' דמותר יעי"ש, ונ"ל לתת טעם לפירושו והוא דלא היה גורס באוקימתא ראשונה באומרת תנו וכו' אמר רב אלא כגירסת הרב לח"מ בסוף הלכות אבל הלכה כ"א דאוקימתא זו סתמא דתלמודא תירצה ואוקימתא השנית בפאה נכרית בשם רב או כגירסת הב"ח ביו"ד סי' שמ"ט דתירוץ באומרת תנו בשם רב ותירוץ בפאה נכרית בשם רבה, ולכן רנב"י הוקשה לו רק על האוקימתא בפאה נכרית דלא דמי לבהמה וכו' ולא על אוקימתא ראשונה באומרת וכו' דגם הוא סובר דרק באומרת נהנים, ובזה סרה השגתו על פירוש המשניות דלא תפס שתי הלשונות בפרט לפי גרסתו של הרשב"א עצמו דתירוץ בפאה נכרית רב פפא אמרה ולא רב. ב) כתב עוד וז"ל ומתה דקתני ולא קתני יוצאה ליהרג משום דמיתה אוסרתה ולא גמר דין עכ"ל ולא זכיתי להבין דאדרבה אם היה תני יוצאה ליהרג מותר ממילא הוה ידעינן דאין גמר דין אוסרתה אבל השתא דתנו נהרגה נוכל לטעות דאף לאחר מיתה מותר, ועוד תינח משנתינו דתני נהרגה נוכל לומר פירושה יוצאה ליהרג וקמ"ל דאין גמר דין אוסרתה, אבל מה נענה על הברייתא דנקט באשה מתה ובבהמה נהרגה דמשמע דבאשה אפילו מתה מותה טבעית נהנים בשערה ועוד לפי פירושו שגזזה אותם קודם פשיטא וכי יאסרו כל שערות נשים שבעולם משום דלמחר ימותו ויהיו אסורים ג) כתב עוד וז"ל ועוד שאילו חלק רנב"י לומר ששער המת מותר א"כ מאי זו וזו דקאמר וכי היתה עיקר הקושיא מאשה לבהמה עד שיבא ר"נ לפרש מה בין בהמה לאשה והלא עיקר הקושיא לא היתה אלא דשער המת אסור משום איסור הנאה ואילו היה ר"נ חולק על זה לא היה לו לומר אלא שער המת מותר עכ"ל, אחהמ"ר גם לפירושו קשה דלא היה לו לומר אלא דמשנתינו איירי שגזזה את שערה קודם מיתה ולמה לו לומר אלא שזו וזו כאילו רב חולק בזה וסובר דגמר דין אוסר גם באשה עד שהוצרך ר"נ לחלק הלא לפי פירושו גם רב מודה בזה אלא ודאי דהוקשה לר"נ דמה הפרש בין אשה לבהמה דאפילו בהמה שמותרת בהנאה לאחר מיתה גמר דין אוסרתה אשה דאסורה בהנאה אחר מיתה כ"ש דגמר דין יהא אוסרתה ואותו דבר נוכל לומר לפרש"י דעיקר תירוץ ר"נ הוא שאשה מיתתה אוסרתה ושער דלא משתנה מותר אפילו אחר מיתה אלא דבמשנתינו נקט בשניהם נהרגה דכאילו האיסור תלוי בהריגה ע"ז בא לומר דבאשה אין גמר דין אוסרתה אלא רק בבהמה, ועוד ק' דעיקר תירוץ רב נחמן דגזזה חסר מן הספר כתב עוד וז"ל תדע לך שזה דבר פשוט שלא נחלק בו אדם מדתניא מתה אין נהנים בשערה מפני שהמת אסור בהנאה עכ"ל ולא זכיתי להבין מה ראיה היא זו דברי ברייתא זו תני אותה לוי כוותיה דרב והוא מפרש מתה ולא אמרה תנו אין נהנים דסבר דשערה הוי כגופה והמת אסור בהנאה וכנגד זה יש לנו הברייתא דתנו כוותיה דר"נ מתה נהנים בשערה ויכולתו לבאר כוונתו דבשלמא לפירושו שתי הברייתות לא חולקות כמו שרב ורנב"י לא חולקים בעיקר הדין אבל לפי פירוש רש"י ז"ל מוכרחים לחלוק אף על עיקר הדין אם נחשב השער כגוף המת אם לא, אבל זה לא דוחק כמו שרב ורב נחמן חולקים בזה גם הברייתות חולקות. ועל עיקר פירושו דאין חילוקי דינים בין רב לרנב"י אלא באוקימתא של המשנה וכו' קשה לי דיותר כדאי היה לו לרב לוותר על לשון שנהרגה ולבארה יוצאה ליהרג כמו נהרגה בבהמה דפירושה יוצאה ליהרג ולא לפרש שערה דהוא פאה נכרית וגם באומרת תנו וכו' שאין לזה רמז. ועל פירוש רבינו גרשום ז"ל קשה לי דא"כ דרב נחמן נמי מצריך שתאמר תנו וכו' מה זו הלשון דקאמר ומה הפרש בין זו לזו וכו' הלא ההפרש בולט דאשה אמרה תנו ובהמה לא אמרה אולי דגם לפירוש רש"י ז"ל יקשה דאמאי לא הוקשה לו לרב נחמן גם על אוקימתת באומרת דלא דמו לבהמה וכו' אלא די"ל דעיקר קושייתו היא על על המשפט בעצמו שדאינו דומה דבאשה איירי בפאה נכרית ובהמה בשערה ממש. אבל ענין שהאשה אמרה זה לא נכלל בהמשפט אלא תנאי חיצוני:
שם בגמ' תני לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו וכו' נותנים מתה אין נותנים עיין לשיטה מקובצת דכתב דהוה מצו למימר או כולו בהריגה או כולו במיתה ולי נראה לומר דלהתיר יוצאה ליהרג הוא יותר חידוש דאף לאחר גמר דין אם אמרה תנו נותנים, ולאסור הוה מיתה יותר חידוש: