וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
חלק יורה דעה · סימן ג
שאלה בענין מקוה אם אפשר לעשות מקוה ממים הנשאבים ע"י טרומבא השואבת מלמטה למעלה ע"י מאקינא של פאפור גדולה בכח הגלגלים המתגלגלים בהבל העולה מרתיחת האש כידוע כי בכח החבוב נמשך זכרות הפומבא למעלה וקנה הפומבא שואב כדי יכלתו ועולה דבר הסותם פי הקנה הנז' כדי שלא ישובו המים למוצאיהם ונשאר סתום עד שנשפכים המים שבו לתוך צנור גדול וממנו עולים אל ההר ונשפכים לתוך בריכה גדולה וחוזר הקנה הנז' נפתח וממלא ומערה כנז' וכ"ז עושה בזריזות נמרץ וסתימת פי הפומפה הנז' כפי הנשמע היא סתימה מעליא ובתוך הבריכה הנז' יש כלי גדול של ברזל קבוע בארץ ונקוב הוא מן הצד כמה נקבים לעבור משם מים אל הצנורות הדבוקים בו לחלקם לכל בני העיר וסותמין הנקבים הנז' ופותחים אותם בעת הצורך וכו' וסתימת פי הצנורות הנמשכים לעיר לא סגי בלא ברזא ע"כ והאריך השואל בכמה מיני ספיקות ע"כ:
תשובה ראה ראינו את השאלה שאלת חכם דמצדד אצדודי בכמה מיני ספיקות איכא מינייהו דפשט"ל ואיכא מנייהו דמספק"ל וכח"ה דהתירא עדיף ליה כדמ"ל, והנה מאי דפשט"ל לכת"ר כיון דהפומבא מחוברת לשאר כלים המחוברים בקרקע לא הוי ממשיך בדבר המק"ט עיין תוס' ב"ב דס"ה ע"א ד"ה ולא מכר דלא כל חבור מבטל הטומאה ועיין בשבת דקכ"ה גבי תנור של מתכת, ומכאן קשה על הרא"ם פ' שמיני ולכך נייד הר"ש מפירוש המפרשים במשנה א"ב פ"ה דכלים דאזיל בשיטת התוספות הנז' ופירש פירוש אחר וכן ראיתי בספר אמרי איש שכתב דלא כל חבור בקרקע מבטל הטומאה מ"מ לא ראינו להאריך בפרט זה כיון דאיתיה בתקנתא דהמשכה כמ"ש בש"ע, ומ"ש כת"ר דברור הוא דכלים אלו תחילת עשייתם הוא לקובעם בקרקע ולא מקבלי טומאה גם קודם חבורם, עיין להגאון נו"ב ז"ל מ"ק ס"ס צ"ד ומ"ב קל"ח וקל"ט שכתב דתרתי בעינן מחוברים ותחילת עשייתם לכך, וכן מוכח ממס' שבת דנ"ח ע"ב ורמב"ם ז"ל פ"ח מהל' כלים הל' י"ב וכן ראיתי לכמה מהאחרונים ועיין בפתחי תשובה ס"ק כ' ודגול מרבבה שכתב שכן מפורש בתשובות הרא"ש ז"ל:
ועל מ"ש כת"ר אי חשיב תפיסת ידי אדם או לא, שאלה זו עצמה נשאלה לפני הרב מהר"ם שי'ק ז"ל והוא תלמיד מובהק להגאון חותם סופר ז"ל וכה אמר מר בסי' קצ"ו אשר נדרתי למעלתו שאי"ה אכתוב לו דעתי בענין מקוה שנעשה באופן שהמים באים לחפירה א' מהנהר ע"י גלגל המסבב ע"י שבני אדם מסיקים תחתיו וע"י קיטור מסבב הגלגל ומוליך מים לצנור ומן הצינור לחפירה גדולה ומן החפירה הנז' נמשך ע"י צנורות למקוה ובכל אלו אין חשש משום הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה שכל הצנורות קבועים בקרקע וגם לא חשש כלי שיקראו שאובין ע"י כלי אלא דיש לדון לפסול מכח שהויית המקוה ע"י אדם ואנו דרשי' בת"כ דלכך נאמר מעין או בור מה מעין בידי שמים אף בור בידי שמים וכן כתב הרמב"ם מ"ו בפ"ב דמקו' ופסק כן בחבורו פ"ה דין ז' וכן הוכיח הרב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש וכ"כ הרא"ש בהל' מקו' וכן הביא הב"י בסי' ר"א בשם הרשב"א ז"ל ופסק כן ביו"ד סי' ר"א סעיף ט"ל דכל שבא ע"י ידיו ורגליו של אדם ואפי' ע"י דבר שאינו נעשה לקבל מים אם נעשה מקוה ע"י ואפי' בג' לוגין פוסל אם באה ע"י אדם ואחר דשקיל וטרי בעל ידי אדם אי חשיב פסול דאורייתא או דרבנן מסיק וכתב דהכא בנד"ד חשיב כמה פעמים כח כחו ודמי לההיא דקנקנים ועדיפא מינייהו דההיא לא חשיב כ"א כחו ואפשר דאפי' הר"ש מודה:
ועוד מייתי ראיה ממ"ש מהרי"ט סי' י"ז דע"כ לא פלפל שם הרב כ"א לענין הכלים אבל לענין שנעשה ע"י אדם פשט"ל דכה"ג לא חשיב ע"י אדם ממש אלא סיוע ידי אדם במקצת ובסוף כתב אם אמנם שאין דעתו מכרעת מ"מ הנראה לע"ד כתבתי שאם אין בכלים הנז' בית קיבול כלל ובאו באופן הנז' ע"י המשכה למקוה והצנורות נעשים לקרקע וקבועים לקרקע ה"ז סיוע וכשר, וכ"כ הרב נפש חיה דחשוב זה סיוע וכשר:
ובענין תפיסת ידי אדם הנה הגאון זכרון יוסף מצא לו היתר ע"י השקה שהמים הנוזלים מבאר למקוה יהיה בלי הפסק ואפי' לבסוף לבד יוכשרו ע"י השקה והגאון מהר"ם הקשה ע"ז מדברי הרב"ד ממה דמייתי ראיה מפ"ו מ"ח מסילון דלא מהני השקה לתי"א וכמו דסב"ל להרשב"א דלא מהני השקה לעניין הוייתו ע"י טהרה ותו דהרי נצוק אינו חבור לטהר ע"י השקה ע"כ:
ואפשר לומר דכוונת הגאון זכרון יוסף לטהר תי"א ע"י המשכה והשקה דהוי ס"ס ואפי' בדאורייתא שפי"ד והוא דדילמא כהרב"ד דע"י המשכה כשר אע"ג דבשאוב לא מהני המשכה אבל בתפיסת ידי אדם מהני אפילו אם הוא דאורייתא וכמ"ש בב"י ר"ס ר"א או דילמא כהרא"ש דהשקה מהני וק"ל, והגאון מהר"ם התיר ע"י המשכה בקרקע דאע"ג דשאובין שהמשיכו כולו פסול אבל אם אינן שאובין רק ע"י תפי"א מהני המשכה בכולו וכן פירש הב"ח דעת הש"ע הגם דמשמעות הב"י להחמיר, אך קשה על היתר זה ממ"ש הט"ז ע"ק כ"ח וז"ל אבל להרא"ש והטור ותשובה להרמב"ן דלעיל ותה"ב דס"ל דכל שמתחת ידי אדם יש פסול אפילו בלא שאיבה בכלי א"כ אפילו אם הוליכם ע"ג קרקע לא מהני אלא אם רוב המקוה בהכשר ע"כ:
ואחר החיפוש ראיתי להרב המחבר א"א שהביא משם כמוהרי"ו תירוץ ע"ז והוא דיש לדחות דהמ"ז עפי"ד המרדכי הובאה בכת"י וז"ל כתב בספר יראים שמעתי שהלמ"מ הוא ל"ש המשכה ע"ג קרקע וכו' וא"כ לדברי האומרים דכולו אינו ניתר ע"י המשכה ע"כ צ"ל חדא מתרתי או דהלמ"מ בא להתיר איסור תורה דהיינו שאובה כולה וכדעת הר"ם הובאה בתוספות ב"ב דס"ו ד"ה מכלל, והא דתמורה די"ב דאינו מכשיר כ"א בהביא והמשכה מדרבנן, או דהל"מ בא כשבא שלא ע"י כלי רק דנעשית שאובה שבא מכח אדם ובדברי הרב"ד דבתפיסת אדם מהני המשכה בכולה ומעתה אין שום ראיה דניהוו חולקין הפוסקים הנז' בדברי הט"ז על דברי הרב"ד דסוברין דע"י אדם חשובים שאובין בג' לוגין דמ"מ אינו מוכרח שחולקין ע"מ שהתיר כולה בהמשכה ע"י תי"א משום דסב"ל דכולה בהמשכה יש בו איסור תורה וע"כ הלמ"מ לא בא אלא על תפיסת אדם ע"כ:
ומעתה בנדו"ד הגם דליכא השקה מ"מ המשכה איתא והו"ל כמה ספקי וש"ד להתיר אף בדאורייתא וק"ל:
ועל מ"ש דהפומבא לא חשיבא כלי כמ"ש הרב ויאמר יצחק ז"ל זה הספר אינו מצוי בידינו כעת לעיין בו ברם הנראה פשוט דהטרונבא דמיא להני דאו"ח סי' קע"ו והוא הטטרוס דפ"ב מכלים מ"ו ופסקו הפוסקים הלכה כר"י ועוד בפ"ד דמס' כלים שולי קורפיות ושולי קוסים וכו' אעפ"י שאינם יכולים לישב שלא מוסמכים טמאין שלכך נעשו מתחילתן והם המה הראיות שהביא הרא"ש לכלי הנקוב דסימן קנ"ט, ומ"ש כת"ר משכנה"ג דכלי המחובר בזפת וכו' ל"ד כלל דהתם משום החבור הנסרים בזפת לא שמיה חיבור דבקל הוא מתפרך משא"ך בטטרוס ה' ובפוממבא דנעשו מתחלה לכך ואינם מתפרקים הא ודאי דכלים נינהו ומ"ש מעולת תמיד ומסילת בלולה שמדברים בפי הקנים לא על גב הכלי ששואב המים אין מדבריהם ראיה דבקל יד הדוחה נטויה:
ויש להביא ראיה עוד לזה ממ"ש פ"ד דמקואות מ"ג גבי סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה ופירש הרמב"ם ז"ל אע"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהיה כלי קבול ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחוזק אשר מפורש מדבריו ז"ל שאם כוונתו לקבלה היה פוסל הגם שהסילון הולך ואינו פוסק עכ"ז כיון שיש בו עכבת מים אם כוונתו לקבלה היה פוסל וא"כ בנד"ד שכוונתו לקבלה כדי שלא יחזרו המים למוצאיהם ובסתימה מעולה הא ודאי דחשיב כלי ומאחר שראינו שגדולי הפוסקים מחמירים בשאובה כולה ואמרו שהיא דאורייתא אפי' לא יהיה נד"ד כ"א ספק הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא כמ"ש מור"ם ס"ג ועיין למר"ן הקדוש בספר אבקת רוכל מוסר חותך בענין זה והרב חיד"א זצ"ל בשיו"ב אות ה' כתב וז"ל הרב מהר"ר בן צחייח ז"ל בתשובה הובאה בתשובת מר"ן בס' אבק"ר סי' נ"ד שרצה להקל במקוה של עיר חמת אף שאינו כדעת הרמב"ם ז"ל בשאובה שהמשיכוה ועוד הכשיר בגלגול ע"י כלים בנקב כ"ש וכו' ומר"ן הקדוש שם סי' נ"ה דחה כל דבריו ופסל המקוה עש"ב ועיין בתשו' הרדב"ז דפוס ויניציאה סי' פ"ה שהאריך וכתב כל הסברות בענין מים שאובין ומסיק דצריך לתקן המקוה לדעת כל הפוסקים לכתחלה דאיסור כרת הוא ובדיעבד יש לסמוך היכא שמיעוט מים שאובים שהמשיכום ע"כ, וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא שיכול להקל אפילו בדיעבד במשיכה כולה:
וז"ל הרב זכרון יוסף ז"ל הרב בית לחם יהודה ושער אפרים כתב בסי' ר"א ס"ק ט"ו דאין לעשות מקוה ע"י הפלומפא ל"מ דאם היא נמשכת ע"י אדם אלא אפילו ע"י גלגל אסור כי יש כמה וכמה ריעותות בזה וכן פסק הגאון חותם סופר ז"ל וז"ל ואם הבאר דנד"ד נעשה בתחבולה ע"י כלים וכן שמעתי באמת שכל הבארות יש תוך או סמוך למעין כלי א' שקורין מנעול ולכלי זה יעלו המים תחלה ונתלשים מן הבאר ומן אותו כלי יעלו למעלה עד יצאו לחוץ וכו' ויגעתי ומצאתי וכו' מהא דתנן במס' מקואות רפ"ח מעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול וכו' ופירשו הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל ושאר מפרשים שגם המים היוצאים חוץ לשוקת פסולים לגמרי והא דלא מתכשרי בהשקה משום שהשוקת שהוא כלי שיש לו בית קיבול ואינו מנוקב בשוליה מפסיק בין מעין וכו' ותכף בבוא המים לשוקת ה' נעשים שאובים בכלי ולא מטהרי בהשקה ומקצת פירשו הטעם משום גזרת כלים דחיישינן שמא יטבול בכלי מלא מים. בלתי מחוברים למעין ומהאי טעמא נמי שנינו בתוס' שהביאו הרא"ש והר"ש ובב"י שם וז"ל מעין היוצא לתלמי ומשם לבריכה ראשונים ראשונים פסולים פי' שכל המים שיכנסו ראשון ראשון לתלמי נפסלו ונעשים שאובים וכו' הא קמן דלפי זה מקוה דנד"ד פסול כיון שמי הבאר נכנסים תחלה לכלי ונפסקין מהמעין ועולים למעלה ויצאו לחוץ ולבסוף מסיק וכתב היוצא מכל מה שכתבתי דנראה ברור שאם נודע ע"י חקירה ודרישה שהמים שיעלו מן הבאר דנד"ד בלתי אמצעות כלי קבול כלל שיכנסו שם המים תחלה טרם יעלו וגם הניצוק מחבר תמיד המים לית דין ולית דיין דמותר לכתחילה, אבל אם קבוע כלי קבול מצד המעין דדינו כמעין שהעבירו ע"ג השוקת דאפי' השקה לא מהני לרוב הפוסקים אזי אין לעשות כן מקוה לכתחלה אלא בשעת הדחק שאין להם מקוה אחרת וצריך להשגיח שיהיה מחובר אחר שיתמלא עם המעין ע"י הסילון והניצוק מן הכלי למעין ע"כ והביא דבריו הנז' הרב כרם שלמה גם כתב עיין בספר מאמר מרדכי מ"ש בשם הגאון מהר"ם האמבורג ז"ל שהיה אב"ד בקהלתנו וז"ל ואגב אמרתי מה שנשאלתי בענין מקוה אם מותר לטבול תוך מקוה הנגבהים ע"י שאיבת הווסערקונסט אם הוא כמים השאובים או לא ונראה פשוט לאסור לפי מה דאיתא בגמ' דיומא דל"א אמר אביי עין עיטם גבוה מהקרקע כ"ג אמות ופירש"י עין עיטם שממנו באה אמת המים ע"ג חומת העזרה ע"כ וכיון שכן ע"כ מוכח דנפסל המקוה ע"י הנבגבהין ווסע, דאל"כ תקשי מנ"ל דעין עיטם גבוה כ"כ דילמא היו נגבהין ע"י הכלי הנז' אלא ודאי דנעשו שאובין ע"י הגבהתם בכלי הנז' וכו' ע"ש, והרב כרם שלמה ה' קרא ערער על ראייתו הנז':
והרב אמרי איש סי' פ"ו כתב בענין משאב מים הנק' פלומפא האם מותר להריק מים ע"י ולעשות מקוה טהרה ב"י ע"י המשכה גמורה כמשפט ומעכ"ת התבונן במעשה הפלומפא ותחבולותיה וירא כי אין שם ניצוק המחבר בין המעין ובין מים אשר יצאו חוצה וכפ"ז נסתר היתר של הגאון בעל זכרון יוסף לזאת קם והתעודד לבקש היתר מבלעדי זה וכבר עשה מעשה בשעת הדחק וכו' ע"כ, ואחר דשקיל וטרי בענין שאובה שהמשיכוה כולה חזר לענין הפלופין וכתב הגם שהם קבועין בקרקע ולא מקבלי טומאה מ"מ לענין שאובין לא פקע מנייהו והאריך בזה ולבסוף מסיק וכתב מעתה כיון דדעת רוב הגאונים דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה הר"ש שהביא במספר המכשירין כתבנו לעיל דאינו וגם הרי"ף כתב הב"י דסובר דפסול ועיין נו"ב תניינא סי' קל"ט וגם הרז"ה בהשגותיו לבעל הנפש גם הוא כתב כן לדעת הרי"ף וכבר כתבנו דלדעת הרא"ש אליבא דהר"ש איסור דאורייתא בשאובה שהמשיכוה כולה ושכן דעת האחרונים בש"ע ואחר שביארנו לעיל דאף אם הפלופין אינו מק"ט מ"מ איכא למימר כיון שנעשה לקבלה פוסל הוא אפי' מדאורייתא כי אפילו בכלים טהורים יש שאובה להרא"ש מן התורה ועיין להגאון נו"ב תניינא סי' ק"מ דכתב דאפשר דאסור גם להר"ן אליבא דהר"ש ולפי"ז יש תרתי חששות לעשות מקוה ע"י הפלומפא אם מפני שאיבתן בכלי ואם מפני ביאת מים ע"י אדם היפך טבען ממטה למעלה מעתה מי ימלאו לבו לעשות מקוה בתחילה הרחמן יצילנו משעת הדחק בכיו"ב וכ"ש שלא בשעת הדחק והרי הגאון בעל זכרון יוסף אוסר והביא דגם הגאון מהר"ד אפענהיים אסרו ובית לחם יהודה אוסר ובכל קהלות קדושות אשר טורחים בצנורות להביא מי גשמים לעשות מקוה ולא עלה על לב א' מהגדולים להתיר ע"י פלומפין ובזה לא ראינו ראיה גדולה ומה טוב לפע"ד אם יתאמץ מעכ"ת נ"י שיעשו בני עירו מקוה טהרה ככל הנהוג בישראל וה' יעזור לו עכ"ל:
והרב אהל אברהם סי' ל"ד נשאל ע"ז וז"ל הנה כפי מה שהעריך במכתבו ידידי הרב כהן צדק הדבר לפני מלאכת מחשבת הוא בענין זה שהסילון אשר ע"י המים באים למקוה מהמעין מונח לאורכו ומצד המקוה יש להסילון ברזא שקורין פיפין ומצד המעין יש כפתור עגול מעשה כברה וע"ז נסתפקו אם יש לסילון דין כלי אם מפאת הכברה אם מפאת הברזא, עוד נוסף ע"ז שיש בתוך הסילון מלאכת אומן כעין דלתות לסגור פי הסילון הנוטה לצד המעין שלא יחזרו המים לאחוריהם ובסוף מסיק וכתב לדעתי ברור הדבר שהסילון הנז' יש עליו תורת כלי אם מצד הברזא שהוא כלי לנט"י ומצד השני הכפתור אשר מסתמא אין הנקבים סמוך לסילון ויש שם עכבת מים כ"ש וגם שאר חששות מוסף על זה הדלתות הנז' הנסגרים דלכך נעשה לקבל שלא יצאו המים וא"כ לדעתי אין לסמוך כלל אפילו על ההשקה כזה עכ"ל:
המורם מכל האמור דדבר זה רוב הפוס' ראשונים ואחרונים מחמירים בו, ומי יוכל להכניס את ראשו בין ההרים הגדולים וצ"י יצ"מ וימ"ן אכי"ר:
הצב"י וידבר דוד סלי"ט