אור ברסלב
וידבר דוד חלק יורה דעה › סימן ב

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

חלק יורה דעה · סימן ב

סימן א

אנחנו ב"ד דח"ל נדרשנו מאת ק"ק עדתנו הספרדים היו לעיין בטענות השוחטים האשכנזים הי"ו שהיו שוחטים מזה כמה שנים ועתה הסכמנו ומנינו ג' שוחטים ספרדים מומחים סמוכים יראים וחרדים מק"ק עדתנו הי"ו יען שיש לנו כמה טעמי תריצי, חדא כי מתחלה היה מע' הרב אב"ד שלהם מטפל בכל ענייני השחיטה והבדיקות וכל מין ספק היו מריצין לו, ועל פיו היה נחתך הדין להתיר או לאסור ועליו היינו סומכים, לא כן עתה בעו"ה שנלב"ע וחלי"ש הראב"ד שלהם ז"ל נראה בעינינו למנות שוחטים ספרדים, ועוד טעם ב' לסלק המכשלה הגדולה אשר בינינו זה, והיא כי הני נשי האשכנזיות הם המה שקונים הבשר ודוחקים בין האנשים בלתי שום בושה ופעמים שגם האנשים הפחותים דוחקים ונכנסים ביניהם והוי ערבוביא גדולה אנשים ונשים וכו' וכו' ולא מצאנו שום תרופה לקלקלה זו כ"א עד שנפריד המקולין ונעשה מקולין לנו לבדנו ויהיו שוחטים ספרדים ואזי ישבות דין וקלון כי הם אומרים שאינם אוכלים משחיטת הספרדים, ומזה שתי שבועות שהפרדנו המקולין שלנו לבדנו כל קהל עדתנו מצאו נח"ר כי הרחיב ה' לנו ומצאנו ידנו ורגלנו היכן נעמוד בריוח בלתי שום בושה וכו' ועוד יש לנו כמה סיבות וטעמים וכו':

וקודם שמנינו השוחטים הספרדים החדשים נתקבצו כמעט רוב הת"ח והיח"ס ושלחנו אחר השוחטים האשכנזים ואחר הממונים שלהם ואמ"ל במעמד רבים שאנחנו רוצים למנות שוחטים ספרדים לשאת עמכם במקולין בלתי כסף ובלתי מחיר ועלינו שכט"ו ולא יהיה לכם שום הפסד מהם, ועכ"ז לא רצו לקבל בשו"א ואמרו שהם אינם אוכלים משחיטת הספרדים, וע"כ קמנו ונתעודד ליקבה"ו ומנינו ג' שוחטים ספרדים ת"ח יראים ושלמים והייתה הרוחה

וכראות השוחטים האשכנזים את כל זה שלחו אלינו גם במכתב לאמר שאין אנחנו יכולים למנות שוחטים חדשים כי להם משפט החזקה מזה כמה שנים שהם שוחטים מוחזקים ומי יוכל לעקור אותם מחזקתם,

וגם על השוחטים שמנינו כתבו עליהם שטנה לאמר שהם משיגי גבול ואסור לאכול משחיטתם, ועתה נא רבותינו בי דינא רבא ויקירא אשר בית ישראל עומד עליהם הורונו לצדקה הדרך הטובה והישרה עם מי האמת והצדק וכתורה נעשה ושכמ"ה:

תשובה ראה ראינו מ"ש בספרי הפוס' ז"ל ראשונים ואחרונים, ולכאורה היה נראה לומר שאינם יכולים להעביר השוחטים הראשונים יען מה יען שהחזיקו בזה כמה שנים וכמ"ש הרב כנה"ג ז"ל באו"ח סי' ג"ן וז"ל וה"ה לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חזן הן שוחט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למנותם לזמן ידוע שאין מסלקים אותם אם לא נמצא בהם פיסול, וה"ה נמי דאם יש לו בן ממלא מקום אבותיו שיורש את מקומו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' כלי בהמ"ק ופ"א מה' מלכים, והרשב"א ז"ל סי' ש' והריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"א ובפסקים הכתובים סי' קכ"ח ומהרימ"ט ז"ל ח"ג סי' ק"ב הרש"ך ח"ג סי' מ"ז הר"י אדרבי ז"ל סי' קי"ז משפט צדק ח"א וח"ג סי' י"ד ובכנה"ג חו"מ סי' קנ"ו הגה"ט כתב שהשוחט שהחזיק לשחוט במקו"א הוי חזקה, וכ"כ הרב מטה שמעון עי' הנז' הגב"י אות מ"ח נחלה ליהושע סי' ר"ט דל"א ע"ש, וכ"פ מר"ן ז"ל בש"ע או"ח סי' ג"ן ספ"ה וז"ל אין מסלקין את החזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול ע"כ, והיא היא תשו' הרשב"א ז"ל סי' ש' שהביא בב"י באורך ואפילו אם החזיק מעצמו בלי מינוי מהקהל הויא חזקה, וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' רע"א ופסקה מור"ם ז"ל ביו"ד סוס"י רמ"ה וז"ל ומי שהוחזק לרב בעיר אפי' החזיק מעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אעפ"י שבא לשם אחר גדול ממנו ע"כ, והרב ברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' הנז' או"ט כתב אין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן בהכנ"ס אא"כ עבר עבירה בפרהסיא, ואם לא יתברר עליו זה אינו מן הדין להסירו ולא לפרסמו הרמב"ם ז"ל בתשו' כ"י הביאה הרדב"ז ז"ל ע"כ, והגם שהרב מוהרשד"ם ז"ל פליג עליה דהריב"ש וס"ל דאם החזיק מעצמו לא הויא חזקה, עין רואה להרב דבר משה ח"א שכתב משם כמה רבוותא דסברי מרנן כס' הריב"ש ז"ל, וכתב שאם ראה הרב מהרשד"ם דברי הריב"ש ז"ל לא הוה פליג עלייהו ע"כ:

נמצינו למדין דאפילו החזיק מעצמו הויא חזקה לרובא דרבוותא, והא דכ' הלק"ט סי' ט"ל דשוחט שהיה מושכר לרבים ובא אחר ונתן מעות לקהל ליכנס במקומו והשיב דמאן דאלים גבר דהשוחט אומנות בעלמא הוא עי' להרב חק"ל או"ח שהרבה להשיב ולדחות דברי הלק"ט עש"ב, א"כ לפי"ז מכל הני רבוותא מוכח שחזקת השוחטים הנז' חזקה מעליא הוא ואינם יכולים לסלקם ולמנות אחרים במקומם:

האמנם עין רואה מ"ש הרב כנה"ג ז"ל על הא דרבי' שמחה שפסקה מר"ן ז"ל סי' ג"ן סי"ט וז"ל אפי' יחיד יכול לעכב ולו' אינו רוצה שיהיה פ' חזן אם לא הסכים עליו מתחילה ע"כ, וכתב הכנה"ג ע"ז וז"ל הא דאמר ר' שמחה דיחיד שהסכים במינוי החזן בתחי' אין ערעורו ערעור היינו דוקא יחיד אבל רבים מערערים אפי' הסכימו בתחי' הרב מהר"א די בוטון ז"ל בתשו' נתיב י"ד ס"ב, וכ"כ רש"ל בתשו' ס"כ עש"ב שמובן מדבריו שאם כל הקהל או רובם מערערים יכולים להעבירו, אכן צריכים הם לשלם לו שכרו ע"ס זמנו אם לא שמחל להם:

אך קשה ממה שפסק מר"ן ז"ל סנ"ז סכ"ה וז"ל אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול והיא היא תשו' הרשב"א שהביאה מר"ן ז"ל סנ"ז סכ"ה וז"ל אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול ויש ראיות לדבר, ועוד דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמ' משום חשדא ע"ש, וא"כ אפי' יסכימו כל הקהל היאך יכולין לסלקו והלא חיישינן לחשדא ואיך הרבנים הנז"ל כתבו דאם כל הקהל או רובם מסכימים יכולים לסלקו, ואולם מתשו' רש"ל ל"ק מידי דנד"ד איירי שקבלוהו לזמן כמו שמפורש בדבריו והוי כמ"ש הרשב"א ז"ל דאם הוא לזמן ליכא חשדא:

אך על הרב מהראד"ב ז"ל קשה כנז' ואולם ממ"ש הרב כנה"ג בסי' הנז' משם הרב מהראד"ב ז"ל עצמו לק"מ והוא שכתב סמוך לתשו' הרשב"א ז"ל וז"ל הרב מהראד"ב ז"ל בתשובה כ"י ע"ב כתב ע"ז אני חוכך בזה דדילמא היינו דוקא בזמנו דהרשב"א שהיו משנים החזנים מזמן לזמן אבל בזמנינו זה כל ש"צ שמסלקים אותו אם אינו נכנס בקהל אחר ודאי חושדים אותו ע"כ, הרי שכתב הראד"ב ז"ל עצמו שאם נכנס לשרת בקהל אחר ליכא שום חשדא, א"כ כל מ"ש מע' הרבנים הנז"ל שחזקתו חזקה ואין מסלקין אותו היינו משום דאיכא חשדא וא"כ היכא דליכא חשדא יכולים לסלקו באין או"ד:

דון מינה ואוקי באתרין כיון שהשוחטים האשכנזים הראשונים נשארו משרתים בק"ק שלהם במלאכתם כמקדם קדמתא הא ודאי דליכא בזה שום חשדא וכמ"ש מהראד"ב ז"ל דאם ח"ו יש בהם שום פיסול אפי' ק"ק האשכנזים שלהם לא היו מניחים אותם בחזקתם:

ועוד כיון שהם רבים שנים ג' אנשים לא יש בהם שום חשדא כמ"ש הפוס' ז"ל וכ"כ הרב משפט צדק ח"ג סי"ד בסוף התשובה וז"ל וכ"ת הרי בנדו"ד סו"ס הרי נשאר שוחט ובודק בקהל אחד ורק קהל אחר רוצים לסלקו ולשים אחר תחתיו ליכא חשדא שאם היה חשד לא נשאר בשום קהל לשו"ב כדין מי שיצא טריפה מת"י ע"כ.

הרי לך בהדיא שאם נשאר שו"ב באיזו קהלה ליכא שום חשדא ויכולים הם לסלקו בפשיטות באין אומר ודברים כו"ע וכמ"ש ופשוט:

ועל מה שטענו שהם משיגים גבולם עי' להרב מ"ץ הנז' בסי' הנז' שכתב שאם הקהל שהם הבעלים אינם רוצים בו ורוצים לשים אחר תחתיו ואינו מחמת אחר המסית להקהל וכו' אין לתת בו דין הלזה דעני המהפך בחררה, והביא ראיות ע"ז ממעשה דרב גידל בפ' האומר ומהתוס' ע"ש, ובסוף דחה דבריו דהוקש"ל מתשו' מהרש"ך ז"ל ח"ב סצ"ה ומסיק דאין לאחר להשיג גבולו ולקפח פרנסתו וגם משום חשדא יש כאן עכ"ד:

ולענ"ד אחר המחי"ר מכבוד תורתו שנראה שהחילוק שחילק בתחלה הוא חילוק אמיתי וכמ"ש הרב בעי חיי חלק חו"מ ס"פ בסו' התשו' וז"ל דהכא כיון שהק"ק רוצים בשוחט הב' ומסירים את הראשון לכו"ע אין לנכנס דין עני המה"ב וכמ"ש התוס' בפירוש אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו:

הרי לך בהדיא שאם כל הקהל או רובם אינם חפצים בו ורוצים בשני אין על על השני דין עני המה"ב ולא שום השגת גבול וכחילוק הרב שחילק מתחי' ומה שסתר הרב ז"ל את דברי עצמו מתשו' מהרש"ך ז"ל לענ"ד נראה דלאו סתירה היא שהרי הרש"ך לא מיירי שערערו עליו רבים וז"ל הרב מהרש"ך ז"ל ויען שמעה אזני ותבן לה שיש בקרב עדתם ד' אנשים מבקשים לבלע ולהשחית כבוד החכם וכו' ומסיק כי ע"כ להודיע למע' הח' הרוצה עתה לבוא שמה שאם ירצה להשיג גבול החכם הקודם לו בהסכמת הק"ק [פי' שנתמנה הראשון בהסכמת כל הק"ק משא"כ הב' שאינם מרוצים ממנו כ"א ד' אנשים] הרי הוא רשע וחוטא כדין עני המה"ב ובא אחר ונטלה הימנו וכו' וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' האומר וז"ל מכאן נראה להרב יצחק שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו כ"ז שהמלמד בביתו שמאחר שהוא שכיר שם ילך למקו"א להשתכר שם, אם לא שיאמר בעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו ע"כ:

הרי לך בהדיא שלא היו מערערים על החכם הראשון כ"א ד' אנשים מהק"ק ודן את הדין אחרי רבים להטות, משמע שאם כל הקהל או רובם היו מערערים היו יכולים גם הם לסלקו ולמנות אחר במקומו ואין בזה משום השגת גבול, וכן מוכח ג"כ ממה שהביא ראיה מדברי התוס' ז"ל שכתבו אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו, וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בס' בעי חיי כנז' וכן פסק מר"ן ז"ל בשלחנו הטהור חו"מ סי' רז"ל ס"ב וז"ל אסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו אם לא שיאמר בעה"ב אין רצוני לעכב המלמד שלי, הרי מבואר שאם בעה"ב מסלקו ורוצה באחר מותר למלמד הב' להשכיר לו עצמו ואין בזה משום עני המהפך בחררה ולא משום השגת גבול ופשוט וכ"כ הכנה"ג סי' רז"ל הגה"ט אות ו' וז"ל לא אמרו עני המהפך בחררה אלא במי שבא ליטלה מיד המהפך בה אבל אם בעל החררה נתנה לו בעצמו בלי תביעתו לא, מהר"מ אלשיך ז"ל סק"ז מהר"א גאליקו ז"ל בתשו' כ"י וגם זה נלמוד ממעשה דרבין חסידא ע"כ:.

עוד כתב הכנה"ג ז"ל בסי' הנז' בסוף או"ח וז"ל ונ"ל דאם הראשון לא השכיר עצמו לזמן קצוב אלא בסתם והשכיר אחר עצמו לאותו בעה"ב במקום שיש שם הרבה קהלות מישראל אין בו דין עני המהפך בחררה:

כלל העולה מכל האמור היכא דליכא חשדא לנדו"ד יכולים הק"ק כולם או רובם לסלקם ולמנות אחרים במקומם אפי' אם עושים הדבר בלי טעם, וכן מפורש יוצא בתשו' הרב לחם רב וז"ל אבל רבים ודאי יכולים למחות, אבל כיון שעושים הדבר בלי טעם שלא מצאו בו שום פיסול אין ראוי לביישו ולסלקו, ומ"מ אני אומר כיון שרוב הקהל חפצים באחרון ומינו אותו ישמשו שניהם עכ"ד:

מפורש יוצא שמצד הדין אם הם רבים יכולים לערער אפי' בלי טעם רק עצה טובה קמ"ל שישמשו שניהם כאחד:

וא"כ בנד"ד ג"כ הא ודאי שלא יש שום תלונה על השוחטים החדשים שמינו אותם הק"ק כיון שהם מינו אותם מעצמם ואינם חפצים בראשונים והם לא הסיתו אותם ואפי' בלי טעם יכולים לסלק הא' ולמנות החדשים כנז', וכ"ש וק"ו שיש להם כמה טעמים כמש"ל, הא' שהרה"ג המורה שלהם נלב"ע וחלי"ש וזו טענה אלימתא דיש לחוש למ"ש הפוס' ז"ל משם הכנה"ג שהשו"ב צריך שיהיה בקי לישא וליתן בש"ס ובפוס' ומר"ן הב"י ז"ל ביו"ד ס"א הביא ס' זו בשם רב עמרם גאון ז"ל שצריך שיהיה בקי בכ"ד ספרים וכו' והגם שמרן ז"ל בש"ע לא פסקה, וגם מורם ז"ל כתב שלא נהגו כן, מ"מ כתב הלבוש אבל מזהירין אותו שיחמיר בכל ספקותיו וישאל לחכם וכ"כ הט' בסוף אות ל"ה וא"כ שפיר עבוד השו"ב הראשונים שהיו מריצים כל ספיקותיהם להרב המו"ץ ועליה דידיה היו סומכים כמ"ש:

וטעם ב' לאפרושי מאיסורא כמש"ל בשאלה, עי' להרב רוח חיים בי"ד ס"א שכתב כל שנראה לו לחכם המו"ץ שבאותו המקום שיש סיבה למנות שוחט אחר כדי לאפרושי מאיסורא אפי' שתהיה חששא רחוקה החיוב מוטל על כל בני העיר לכופם שיקחו עוד שוחט אחר ע"ש:

ועוד טעם ג' שקודם שימנו שוחטים חדשים שלחו אחריהם ואמ"ל שרצוננו למנות עמכם שוחטים חדשים ושכט"ו עלינו ולא יהיה לכם שום הפסד ועכ"ז לא קבלו, ועי' להרב הנז' שם שכתב כל שאינו מגיע נזק לראשון בענין דררא דממונא יכולים למנותו, ואם השוחט הראשון מסרב מעבירין אותו, וכתב זה משם כמה פוס' ע"ש, ויען שדבר זה סובל אריכות הרבה שרוב הפוס' מליאים מזה ואין הפנאי מסכים מטרדות הזמן ועול צבור שעלינו, ומה גם שכבר מינו שוחטים חדשים מזה ב' שבועות וכבר שחטו ומה שעשו עשוי כמ"ש הפוס' ז"ל, וכ"כ מור"ם ז"ל ח"מ בסי' קנ"ו תשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י ז"ל לזה באנו בקצירת האומר וכו"ח מה שנלענ"ד:

אך צריכים אנו לדעת מ"ש השוחטים האשכנזים שאסור לאכול משחיטת השוחטים החדשים שמינו הק"ק, לא ידענו שורש דבר זה אם ממה שכתבו רבני איזמיר יע"א והם המה הרב משא חיים ומר בריה ויען אברהם ז"ל היינו דוקא בנדון דידהו שעשו ההכמה וחרם שלא ישחטו כ"א הממונים מן הק"ק ופסלו בפירוש כל שחיטת השוחט בלעדם וכמו שמפורש יוצא בדבריהם ז"ל וכמ"ש מר"ן ז"ל יו"ד ס"א סי"א בשם י"א וז"ל אם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה ע"כ, והרש"ך כתב דאפי' בלא חרם שחיטתו אסורה כיון שהקהל פיסלו שחיטת הכל בפירוש, משא"כ בנדו"ד שאין לנו שום הסכמה לא בחרם ולא בפיסול הא ודאי שאין כאן שום איסור ואם כוונתם לומר משום דלפי דעתם השיגו גבולם והמשיג גבול עבירה היא בידו ואסור לשחוט ושחיטתו אסורה, עין רואה מ"ש מר"ן ז"ל יו"ד ס"ב ס"ו וסי' קי"ט ס"ז שמובן משם שאפילו החשוד על הגזל מותר לאכול משחיטתו וכ"ש בממון אחרים ונוטל שכר מן הטריפות כמו מן הכשרות, וכ"ש שבאמת לא השיגו גבולם כמ"ש והאריכות בזה אך למותר וצ"י יצ"מ וימן אכי"ר ולראית אמו"ץ ח"ש פה עיה"ק טבריא ת"ו בש"א לחדש כסלו שנת צדיק

כתמ'ר יפרח לפ"ג והשו"ב וקיים:

הצב"י

דוד ואעקנין ס"ט הצעיר

שמואל בן קיקי ס"ט הצעיר

יעקב הכהן סקלי ס"ט

והואיל ואתא לידן ענין זה צריך לדעת איך עי"ק טבריא ת"ו אוכלים בשר נפיחה הפך דעת מר"ן ז"ל ביו"ד סי' ט"ל, וגם בעיה"ק ירושת"ו אינם אוכלים בשר נפיחה ומהראוי להיותנו נגררים אחריהם, ומה גם שהמיסד הראשון שיסד עיה"ק טבריא ת"ו הוא ניהו מר ניהו רבה הרה"ג עץ חיים אבואלעפייא ז"ל והוא היה דר בעוב"י אזמיר יע"א ובא לפה והביא אחר עמו מנין מעי"ת הנז' יע"א, ובעי"ת איזמיר אינם אוכלים בשר נפיחה כמנהג עיה"ק ירושת"ו ומסתמא בבואו לכאן נהג כל המנהגים שהיה נוהג בהם בעירו הנז' כמ"ש מר"ן יו"ד סי' רי"ד ובשיירי יו"ד הגה"ט או"ז וא"כ לפי"ז על מי סומכין שאוכלין בשר נפיחה:

ואחר שחפשתי חיפוש מחיפוש מצאתי און לי הוא ניהו הרב נאמן שמואל ז"ל סל"א בסוף התשו' וז"ל ויש אתי פסק של הרה"ג מהרח"ש ז"ל שהתיר הנפיחה לבני איזמיר יע"א ע"י שאלת חכם ואתו עמו פסק של הרה"ג מהר"מ אלקלעי ז"ל ושם נאמר די"ג שנה נתפשט בעוב"י איזמיר יע"א להתיר לעשות נפיחה עפ"י הוראת הרה"ג מהרח"ש ז"ל, וגם כמוהר"ר דניאל ז"ל הסכים להתיר וכתב שגם מהר"א מוטל ז"ל הסכים להתיר, וכן הרב כמהר"ב אנג'יל ז"ל הסכים להתיר, באופן דה' מלכים הנז' הנקובים בשמות מלבד מה שכתב כמהר"מ אלקלעי ז"ל דיש הרבה רבנים אשר הסכימו עם מהרח"ש ז"ל עש"ב, א"כ מי יבא אחרי המלכים האדירים האלה לדבר דבר ואפילו חצי דבר, וכיון דאפי' בעוב"י איזמיר יע"א התירו וכ"ש וק"ו בעי"ק טברת"ו שרוב האנשים הבאים לה הם ממזרח וממערב וכו' וכו' שרוב מקומותיהם אוכלים בשר נפיחה:

ועוד שעי"ק טבריא ת"ו עיר שרובה ישראל בפ"י ואם לא יאכלו בשר נפיחה לא ימצאו למי ימכרו בשר הנפיחה, שאפי' בשר טריפה גמורה אינם מוצאים למי ימכרו אותה לשליש ולרביע אם לא בדוחק כי הנכרים מועטים בעיקת"ו וכמה פעמים מוליכים בשר טריפה לכפרי הנכרים ומוכרים אותו בהקפה לנכרים על ספק אם יגבו מהם או לא, כ"ש אם נאסור ג"כ בשר נפיחה וכו' ע"כ הסכימו להתיר:

וכן ראיתי להרב בי"ד חלק יו"ד הלכות שחיטה פ"ה דמטעם זה התיר לאנשי יאנינא לאכול בשר נפיחה אעפ"י שהיה מנהגם בתחלה שלא לאכול, וכ"כ הרב דבר משה ח"א יו"ד סל"ד:

ולכן הגם שהפרישו הספרדים המקולין שלהם לבדם עכ"ז הנח להם לישראל לנהוג מנהגם כאשר היה מקדם קדמתא שהיו כמה רבנים ולא ערערו על המנהג הזה והיו אוכלים בשמחה באין פוצה פה ומצפצף:

ומה גם הרי לפנינו עיה"ק צפת ת"ו אתריה דמר"ן ז"ל ואפי"ה אוכלים בשר נפיחה בלתי שום ערעור כו"ע:

אך ורק צריכים למנות שוחטים מובהקים יראים את ה' מרבים ויהיה בידם סמיכה גם על המיעוך ועל הנפיחה מאת זובחי הזבח האומנים והבקיאים בכך כמ"ש הפוס' ז"ל הרב דבר משה ונאמן שמואל ובני חיי חיו"ד ס"א, זהו הנלע"ד להליץ בעד ק"ק עדתנו שרצו למנות שוחטים ספרדים ולמנהגי העיר, וצ"י יצ"מ וימ"ן אכי"ר:

הצב"י וידבר

דוד סלי"ט מ

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה