אור ברסלב
וידבר דוד חלק יורה דעה

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

חלק יורה דעה

חלק אורח חיים

סימן א

שאלה שבאה מעוב"י צנעא יע"א וזה נוסחה:

אחרי עתרת החיים והשלום אותותינו אלה יעידון יגידון איך היום כמה שאנחנו כותבים אל מעכ"ת על ענין הקופות אשר נקבעו במח"ק מאז ומקדם בשתי בתי כנסיות בית אלכסאר ובית פאלח יב"ע אך בהגיע שני אנשים למח"ק מאחינו אנשי תימן יע"א שלוחים מעיה"ק ירושלם תובב"א רצו לקבוע קופות בכל בתי כנסיות ע"ש התנא הק' רמב"ה זיע"א והב' ע"ש התה"ק הרשב"י זיע"א וכו' ועמדנו בפרץ נגדם לבטל דבריהם בטענותינו שהקופות הא' מתבטלים בסבת הקופות החדשים ולא רצו לקבל וכו' וקבעו קופות הנז' לשם התנאים הנז' והתנו על הקופות הנז' שהמקובץ בהם יהיה לבנין בתי כנסיות ובתי מחסה בעיה"ק ירושלם תובב"א ע"ש אנשי תימן השוכנים שם וג"כ קבעו קופות בכל בית ובית אע"ך נתבטלו הקופות הקדמונים מטעם הנז' ואפי' יש איזה יחידים אשר עדיין רוצים להתנדב לאיזה שירצה אינו טורח לילך ולחפש אחר הקופות הישנים וכ"ש שהממונים הנז' אומרים להם שכבר נשאלה שאלה זו מחו"ר עיה"ק ירושלם תוב"ב והיתה תשובה' שהם יכולים לשנות אפי' הקופות הישנות מטעם פסק הרב חותם סופר אשע"ך באנו להודיע לרו"מ אם האמת אתם ונוכל לשנות הקופות הנז' וחתומים על הכתב כמה חכמים ויח"ס הי"ו יושבי העיר הנז' יע"א:

תשובה אני טרם אחלה לדבר ד"ת דבעייא העמדה והערכה אציעה שאו'ל ממרן דבשמיא רחמין למבעי ינחני במעגלי צדק למען שמו ומה גם דלא להוי ממהדורי מילי ומסמרטוטי והגם ששמעתי שיש פסק ארוך על העניינים הנז' מגדולי המורי'ם רבנן תקיפי ראשי אלפי אשר הם אמת דבריהם אמת ומה יענה עוד מאן דלא ידע לכוין אימר'ה ולאהדורי סברה כמוני קל שבקלים אבל כיון שאינו מצוי הפסק הנז' כעת בידינו אמרתי אלכה נא ואספתי באומרים מפי סופרים ומפי ספרים ומה שתעלה מצודתי כפי דעתי הקלה כמות שהיא אכתבינהו הא למגמר לא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמי בעלי ההוראה היושבים ראשונה לראש פנה ועמהם תמו'ט חכמה וזה החלי בס"ד:

הנה במגבת עניים רבו כמו רבו החילוקים והסברות אם יכולים בני העיר לשנותה כמבואר בטור יו"ד ובב"י סי' רנ"ו ורנ"ט ברם ראה ראיתי למוהריב"ל ח"א סי' מ"ט שכתב דהא דאמרו יכולים בני העיר לשנות ולזה הסכימו גדולי המורים אשר בית ישראל נכון עליהם. היינו דווקא ללוותה על מנת לפורעה אבל לשנותה בפסידא דלא הדרא אינם יכולים לשנותה ע"ש:

והגם שהרב מוהרמ"ג ז"ל בסי' ע"ו דחה דברי הרב מוהריב"ל ז"ל וכתב דלא נאמר דבר זה ללוות ולפרוע אלא אם רצו לשנותה לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יכולים לשנותה אפי' בפסידא דלא הדרא וכ"כ מהרד"ך ז"ל בתשובה ח"א סי' ל"ח וכ"כ רבינו הטור ז"ל סי' רכ"ט מ"מ הרי כתב רבינו הטור ז"ל בשם אביו הרא"ש ז"ל בה' הנז' וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל שהצדקות שהתנדבו לצורך בהכ"נ וכו' יכולים בני העיר לשנותה לצורך בהמ"ד או ת"ת אפי' הבעלים מעכבים אבל לא מת"ת לצורך בהכ"נ ע"כ וכתב הרב כמוהרמ"ג הנז' ז"ל בסי' קכ"ג ע"ז וז"ל והענין הוא שת"ת כנגד כל המצות ובזה נשיב לשאלה כל זה הוא שלא פירש כי אם לצדקה סתם אזי מחלקים עד שבא ליד הגבאי וכו' אבל אם פירש לאותו עני ידוע כבר חל הנדר על אותו סלע ואינו יכול לשנותו לדב"א וכו' והכא שפירש המקדיש לת"ח ששונים במקום פ' הו"ל כאלו פירש בפירוש לפלוני עני כאלו הם גוף א' בישיבה של חברים והוא הפריש והם התחילו לעסוק בתורה וכו' אפי' שנחרב המקום ביני ביני כיון שחזרו לקדושתם אין כח ביד שום אדם לשנות שהנה מבהכ"נ לת"ת יכולים לשנות אבל מת"ת לשום ד"א לא והנה המצוה הזאת היא ת"ת וכבר התחילו לזכות וחס וחלילה שיוכל שום אדם לשנות אפי' שלא יש שום גבאי כ"א המקדיש בעצמו וכ"ש אם זכה פ' לקבל מעות אלו לתתם ע"י וכו' ולכן כל יראי השם וחרד על דברו כי עיניהם תלויות שירחמו מן השמים עליהם כיון שזכו להחזיר עטרה ליושנה ימשך עד ביאת משיחינו בב"א כי"ר עכ"ל לשון הזהב:

ומה שתמה הרב מטה יוסף ז"ל ע"ד הרב הנז' מתשוב' מהריק"ו עיין בתשובות מרן בספר אבקת רוכל סי' כ"ג ובס' חקי חיים סי' מ"ז שאסף איש טהור סברות הפוסקים הא' ואחרונים וזה הלכה העלה וגם בהקדיש לאינם מבוררים כל שיצא הממון מרשותו ליתיה לא בחזרה ולא בשאלה וזה ברור עש"ב עכ"ל וגם הרב פרי האר"ץ ח"א סי' ו' פסק לה בסכינה חריפא כנז' וכן פסק הרב מהריט"ץ ז"ל סי' ע"ט ותמה על ההיא דמוהריק"ו ז"ל וכן העלה הרב חק"ל ז"ל בח' יו"ד ח"ג סי' ק"ה וז"ל בדף קכ"ב ע"ד הכלל העולה מכל מה שנתבאר דאיני רואה מקום לשנות בהקדש עניים עכ"ל:

והרב הגאון מפרשי הים בספרו הבהיר מאמר מרדכי סי' ט"ו כתב וז"ל והנה מ"ט נסתפק במה שראה הוראה יוצאה ממני דאין לשנות מצדקות ר"מ בעה"נ זיע"א כלל הלא מאז מפי רבותינו עומדים בפרץ גוזרי גזירה לנו נמסרה לקחת מזה להחיות בהם נפשות אביונים הנקיים היושבים על התורה ועל העבודה בארץ מטוהרה ולא לשנות מזה לצדקה אחרת כגון לעניי העיר אסור וכו' ומסיק וכתב אי לזאת נלפע"ד הדבר ברור שחלילה לשנות מהנמצא בקופות של רמב"ה זיע"א לצורכי העיר וענייה וכל העושה כן הוא כגוזל את העניים אשר עיניהם תלויות לפרוטה הבאה ממדינת הים ולהחיותם ברעב ובכן נזכרתי שהדבר מבואר ומפורש יוצא מפי גאון הדור מוהרי"ט ז"ל ח"א סי' ס"ג דאסור לשנות נדבות עניי א"י אפי' לבנין בהכ"נ ע"ש ואולם זהו טעם הגאונים בדורות שלפנינו אשר קבעו מסמרות לבלי לפגוע בצדקה זו אפי' פעם א' הלא המה רוב רבני פולין ופרסעם וגאוני חסידי עליון מרוסיא אשר נתנו בקולם קל כרוזא נפיק ואסרו איסר אפי' ליקח ממנו מעות ולהדליק בהם נרות על נשמת התה"ק רמב"ה זיע"א זולתי אם התנדבו בפירוש שמן ונרות וכו' וכל המשנה הרי הוא גוזל את העניים ואפי' למצוה גדולה מזו אין לשנות כמבואר במהרי"ק שורש ז' ובהגהת מוהרמ"א ז"ל סי' רנ"ו ס"ד וכל שחל עליו הקדושה אין המנהג מבטל ההלכה וכו' ולבסוף כתב יהי חלקי עם המסייעים לדבר מצוה הגדולה הזאת להחזיק בישוב הארץ וכבר נודע מ"ש הרמב"ן ז"ל והרב השל"ה ז"ל בגודל המצוה הזאת עכ"ל:

ותא חזי מה שנמצא כתוב בספר מטה יוסף חלק יו"ד סי' יו"ד בסוף התשובה והוצרכתי להעתיקו דשמא ספר הנז' אינו מצוי בידכם וז"ל טופס כתב הנמצא בספר הישר מזמן הגאונים המאורות הגדולים הקדושים אשר בארץ המה ז"ל ששים ושמחים לעשות רצון קונם ופניהם איש אחיו ויאמר חזק לעשות חסד וצדקה ולהשביע נפש שוקקה המה הגבירים הרמים נדיבי עמים משגיחי הקדש פ' ה' עליהם יחיו מעתה ועד עולם ימלא פינו שיח רינה ותפלה ברכות והודאות לשם קדשכם להשתבח בפעולת צדקתכם כהררי אל אשר אתם מפליאים לעשות עם תלמידי חכמים הקובעים למודם בעי"ק טברית"ו להוציא לאור פרי ישוה להם הגם שהלוא מצער היא בם יחי נפשם שחייהם תלויים להם מנגד עד עת בוא צדקתם וכמה ת"ח יש בניהם שנפשם ברעב ובצמא מתים הם וטפם וכל אשר להם:

ופליאה דעת ממנו מי ומי הוא זה ואיזה הוא

אשר מלאו ליבו לשלוח ידו בכסף הקדשים כל

אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם ואם הוא ביד

גוים אסור בכבלי ברזל כל ישראל מצוים לפדותו והנוגע

בקדש המקודש לשם טברת"ו כנוגע בבת עינו ונפש

המקדיש נ"ע יצעק עליו ככרוכייא וגם סנהדרי גדולה וגאוני

עולם הקבורים במקום הזה יקבוהו וחויא דרבנן דלית

ליה אסוותא ליטריקה לכן מעכ"ת יגלו אוזן הרבנים הע"י והם ימחו ביד הרוצים ליגע בכסף המקודש למקום הזה ואם ח"ו יתנו כתף סוררת לבלתי שומע לדברי הרבנים נר"ו יגלו את אזנינו ואנחנו ברשות השררה יר"ה וברשות ב"ד הצדק נלך שם לטברת"ו על קברי הסנהדרי גדולה ועל קברי רבי חייא ובניו רבי עקיבא ותלמידיו ונחרים אותם בתלת מאה ינוקי ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבוא ברכת טוב ולא ידענו בשלמי הרעה הגדולה הזאת שאינו בא למקום הקדוש הזה כ"א מחצית הנהוג ומה יתן זה לפני כמה ת"ח עניים מרודים רעבים גם צמאים לכן מעכ"ת ישתדלו שיחזור הדבר לאיתנו הרא' ביתר שאת וב"ע אל חי חלקינו צורינו יריק לכם ברכה עד בלי די ואל שדי יתן לכם רחמים ואורך ימים ושנות חיים ושלום ככל אות נפשכם הרמה המלאה צדקות ה' וכנפש אהובי שם קדשיכם חותמים פה צפת תוב"ב שנת תשצ"ח:

ישראל אשכנזי יום טוב צהלון. אברהם שלום. סלימאן אוחנה. משה קאשטולץ. אברהם די בוטון. יצחק די בוטון. ע"כ טופס הכתב הנז' והרוצה לידע כמה גדולים צדיקים הגאונים החתומים הנז' עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בהני ספרי דבי רב שם הגדולים ח"א וח"ב במערכת השמות ובמערכת הספרים איש על דגלו באותות ומשם בארה:

נמצינו למדים מדברי רבותינו הנז' שאין כח ביד שום אדם לשנות בקדש עניים ות"ח לשום דבר אחר בעולם ואפי' למצוה גדולה וכמש"ל וכל זה הוא כשלא הגיעו המעות לתוך כלי העניים אבל אם הגיעו לתוך כליהם הלוקחן משם הרי זה גזלן גמור מדאורייתא ויוצאה בדיינים כמ"ש מר"ן הש"ע ח"מ סי' רע"ג סעיף י"ג וז"ל ואם היה במצודה כלי ולקח מתוך המצודה הר"ז גזלן. ע"כ וכתב ע"ז הרב באר הגולה פשוט זה בגמרא לכ"ע וכן דעת ההלכות ומוסכם ע"כ:

והרב המחבר ס' מים רבים ז"ל בחלק ח"מ סי' י"ד ביאר פרט זה בארוכה וחילק אלו הדינים לארבעה חלקים וז"ל השייך לעניינו חלק הרא' והוא חמיר מכולהו היכא שבא כבר הדבר ליד חבירו הנוטלה אחריו הוי גזל גמור ויוצאה בדיינים ואפי' הדבר ההוא היה הפקר מתחילה ולא נתכוון הרא' לזכות בה כדגרסינן בפרק הנזקין דף ס"א ע"א גבי עני המנקף בראש הזית תנא אם לקט ונתן ביד הר"ז גזל גמור ופרש"י ז"ל אם לקט ונתן ע"ג קרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא ע"כ והתוספ' ז"ל כתבו נראה דאיצטריך לאשמועי' בתולש בידו ומפילן לארץ אעפ"י שלא אחז בהם אלא להפילם ולא נתכוון לזכות בהם עכ"ז הוי גזל גמור דאם לא כן פשיטא וכן הוא בירושלמי, דכוותה נמי היכא שבא הדבר לרשותו או לתוך כליו של הא' שכן גרסינן בפרק הנזקין גבי אוזלי ואהורי דכולי עלמא לא פליגי דהוי גזל גמור ופרש"י אוזלי רשתות של חוטין שיש להם תוך אוהרי של גמי וכו' דכ"ע לא פלויי דכיון שיש להם תוך קנה לו כליו והלוקחם משם גזל גמור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' זכייה ומתנה הלכה ב' והטור והש"ע ח"מ סי' ש"ע ע"ש עכ"ל:

וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח משאלה הביאה מרן ז"ל ח"מ סי' ש"א דכשהממון מופקד בידו לעניי מקום זה מקרי ממון שיש לו תובעים ואם פשע חייב ע"כ:

ולכן פשיטא דאין יכולים לשנותו דמקרי ממון שיש לו תובעים ואין אנחנו צריכים להאריך כ"כ בפרט זה וכותלי בהמ"ד יוכיחו דכמה ספרים רא' ואחרונים מלאים מזה וכ"ש וק"ו אם כבר הגיעו המעות ליד הגבאי שלוחינו הא וודאי לית דין ולית דיין דהנוגע בהם כנוגע בבת עינו וגזלן גמור דאורייתא מקרי ויוצאה בדיינים וכמ"ש ועיין להרב בית יאודה ח"ב סי' ט' והרב שער שלמה סי' ל"ה:

ומעתה מה שהביא ראיה וסמכו על הרב חותם סופר והיא התשובה דסי' כ"ז חלק ששי חלילה לאותו צדיק שיצא מפיו דבר זה ואדרבא כל בתר איפכא וז"ל אומר אני אם היו המתנדבים נותנים מתחילה ליד הרב לתנם לעניים לא הייתי ע'ט ממהר להשיב להתיר לשנוי הני זוזי ואע"ג דמוהרי"ק וכו' משא"ך כשנתנו מעות בעין לשלוח אותם זוזי בעינם לעניי א"י לא שייך הא דמהר"ם אלשיך ז"ל דאין כאן דבר שלא בא לעולם ולא דמוהרי"ק ומוהרימ"ט ז"ל דלא חיישינן בזמן קצר ימותו ח"ו או יתעשרו דמיתה ועושר לא שכיחי וכמבואר ס"פ כל הג'ט עכ"ל:

הרי לך בהדיא דברי הרב הנז' ז"ל הוא בעצמו אזיל ומודה דאם הונחו המעות ביד הרב לעניי א"י אינם יכולים לשנותם ואפי' לא היו לא בתוך כלי העניים ולא הגיעו ליד שלוחם ולא כתב הרב שיכולים לשנותם אלא בכגון נדון דידיה שלא התנדבו מתחילה לשום עני כ"א לנשמת רמב"ה או לצורך שמן ונרות ע"ז פסק הרב דיכולים ליתנם לעניי עירם דעניי עירם קודמין לעניי א"י והביא ראיה ע"ז מהא דכתב הב"ח דתני רב יוסף בב"מ דע"א עש"ב:

ואף גם זאת ראה ראיתי להרב הגאון מופת הדור חיד"א ז"ל בספרו הבהיר יוסף אומץ סי' י"ט שכתב ע"ז וז"ל אשר דרשת ממני אגיד לך מה כח לבני א"י לשלוח שלוחים לכל בני הגולה וכו' ואחזה אנכי חיים שאלה שור'י באר'ש יכתבו על אודות שלוחי א"י עלו בקב'ץ ולא חיישי לעניי אותה העיר לענות נפש שהעני אוכל פתו. ידי"ן תמהתי עליך כי ידעתיך בשם האמונה אזור חלציו צדיק באמונתו מדוע ככה עשית והי'ה בהני'ח הנח'ה סובר'ת כי מעולם לא היתה כזאת ולא קרב שליח לקופות עניי מתא וכו' ועתה אמת אגיד דשנינו בספרי פרשת ראה יושבי א"י קודמין ליושבי חו"ל וכתב הרב ב"ח ז"ל ביו"ד סי' רכ"א דעניי עירו קודמין לעניי א"י ומייתי ראיה מדתני רב יוסף בב"מ הנ"ל וכו' ואינה ראיה דהא דתני רב יוסף אקרא קאי אם כסף תלוה את עמי ושם לא יש רמז א"י אבל דספרי קאי אקרא דאחת שעריך בארצך ואימא דיושבי א"י קדמי ליושבי עירו א"כ הראיה שהביא הב"ח ז"ל אינה ראיה מכרחת והרי חזינן להרב ש"ך דאפקיה בלשון משמע ומהרש"ח ז"ל סי' ל"ה אמרה בלשון אפשר ויד הדוחה נטויה לקול תתו' ואולם שמענה ואתה דע לך דאמרו בספרי שקולה ישיבת א"י ככל המצות שבתורה אפי' בחורבנה והיה כשבתו ולדעת הרמב"ן ז"ל היא מכלל רמ"ח מצות דאורייתא ואין פוטר אותו ואם לסודו תדרוש קח לך בשמים ראש כי בא"י כל תפלה כל תחנה החלו עולין אל השמים מעל ועשה את עולתו לא כן בארץ העמים וכו' ובמה יתרצה עבד ה' להיות לו חלק בישיבת א"י ותורת א"י אם לא להחזיק ביד יושביה וגמירי גדול המעשה ועם ישרים סוכו ומעונתו עש"ב ובסוף התשובה כתב ואמינא ולא מסתפינא מי האיש החפץ חיים יחזיק ביד עניי א"י ומפליא לעשות משום ישוב א"י אשר ה' דורש אותה ע"כ דברי קדוש, הראת לדעת דאפי' מה שכתב הרב חותם סופר ז"ל ודן את הדין דעניי עירך קודמין לעניי א"י כמ"ש הב"ח דחויה היא כמ"ש הרב חיד"א ז"ל ואדרבא עניי א"י קודמין אפי' לעניי עירו ואפי' שגבו סתם לנרות ושמן כמ"ש אבל כשגבו לעניי א"י אפי' הרב הנז' מודה כמו שכתב הוא עצמו כנז' וכל זה הוא כשגבו מאליהם ומעצמם סתם ורוצים לשנותם אבל כגון נד"ד שהולכים הני שד"ר לן וקובעים קופות לשם עי"ק טברת"ו ומה שיתקבץ בהם ממנים עליו פקיד לקבצו עד שישלחינו לעי"ק ומוציאים הוצאות ע"ז והקופות הם שלנו הא ודאי לית דין ולית דיין דכיון שנתקבצו המעות בקופות שלנו כל הנוגע בהם גזלן גמור הוא מדאורייתא ויוצאה בדיינים וכמש"ל שזה הדין מוסכם לכ"ע וכ"ש וק"ו אם כבר הגיע ליד הגבאי שליחינו דכל הנוטל מידו כאלו חוטף מידינו דשלוחו של אדם כמותו ותמיה אני כיצד עלה על דעתם שיכולים לשנות המעות שנתקבצו בקופות הישנות שלנו דלא אמרה אדם מעולם וחלילה להם לומר שהרב חותם סופר שיפסוק הפך הדין המוסכם בגמרא ובפוסקים וק"ל:

ועל מה שקבעו קופות לשם האי תנא דידן רמב"ה זיע"א אשר אמרנו בצלו נחיה ועל דבר זה טרחו ויגעו ראשונים ואחרונים בהונם ואונם בגופם ובממונם לקבוע קופות רמב"ה זיע"א לשם עיה"ק טברת"ו להחיות נפש עניים אומללים והת"ח העוסקים בתורה בקבע בישיבת רמב"ה זיע"א כי לזה עיניהם תלויות דווקא כי אין להם שום מחיה בעי"ק הנז' זולת זה לא מלאכה ולא סחורה כידוע והחזיק בזה משנים קדמניות והוי אומנותייהו בכך כידוע לכל באי עולם והשתא בבא חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו ופסקו לחיותינו ע"כ באתי אני עני להפך בחררה זו הרמוצה ומה שיבוא ויטלנה שלא כדין תורתינו הקדושה יהי דינו חרוץ כרשע במדת הדין הקשה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

הנה דבר זה נתבאר יפה בדברי הרא' כמלאכים אשר מימיהם אנו שותים ובצלם אנחנו מסתופפים ועל דעתם אנחנו נשענים ולא באתי כ"א ללקט מאורות דברי קדשם מאשר תמצא ידי בהני ספרי דבי רב הא' בקדש הגאון רש"ל זצ"ל בתשובה סי' ל"ו האריך הרחיב בדינים אילו ולבסוף חלקם לארבעה ראשים הביאם הרב משאת בנימין ז"ל סי' כ"ז וברוח מבינתו נשא ונתן בהם באמונה כדת מה לעשות באורך וברוחב ואלו הם פסקי דינים המסתעפים ממנו הדין הראשון הוא דין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע כדאמרינן בעובדא דרב גדל ויש מחלוקת בין הפוסקים אם מחויב הב' להחזירה לרא' אחר שנטלה או לא ורובא דרובא הכי ס"ל דאינו מחוייב להחזיר ורשע דווקא הוא דמקרי דאל"כ בתרי קטלי קטלת ליה יחזיר ורשע וכתוב בהגה' מיימוני בשם הרא"ם ז"ל שחזן הכנסת יכריז עליו ברבים. עוד כתבו בשם מהר"ם דדין עני לא שייך אלא א"כ פסקו הדמים ולא חסר רק הקניין ע"כ וכ"ז הובא בש"ע ומור"ם סי' נז"ל:

הדין ב' במציאה והפקר דרש"י ז"ל וסייעתו סוברים דגם בזה יש דין עני המהפך בחררה ור"ת ור"י והרא"ש והמרדכי כתבו דלא שייך דין זה במציאה דאם לא יקדימו לזכות בה לא ימצא אחרת ועיקר יסוד זה מההיא דבב"מ ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר ונטלה המינו הרי היא שלו וכן מההיא דפאה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו ולזה הסכים מהרי"ק ומורי מוהרש"ל ז"ל וכן פסק הרב רמ"א ז"ל בהגהת ש"ע סי' הנז' והמרדכי ומוהרי"ק ז"ל כתבו דלאו דוקא מציאה והפקר אלא כל דבר שקונה בזול הרבה הניכר לעינים דינו כמציאה וכן מי שקונה במצר שלו אפי' היה חבירו מהפך בה יכול לקנותה:

הדין הג' מי שטרח בדבר מה אסור לשני ליקח אותו דבר ואם לקח הוי גזל מדבריהם ואפי' בדבר הפקר דתנן בסוף פרק הנזקין עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור ואמרינן בגמרא למאי נ"מ להוציאו בדיינים ופסקו הפוסקים כת"ק דאינו יוצא בדיינים. וקשה והלא עני המנקף הוי הפקר כמ"ש הטור והש"ע סי' ש"ע ובמידי דהפקר קי"ל כר"ת דמותר אפי' לכתחילה וכמ"ש בדין ב' הנ"ל. כבר הקשו זה התוספות והרא"ש פרק האומר והמרדכי בשם אבי אסף ותירצו דשאני עני המנקף מפני שטרח העני והפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו:

מיהו עדיין קשה לפירוש ר"ת היכי משכחת לה הפקר לכתחילה דשרי לשני לקחתו דאי מיירי בלא טרח בה הראשון כלל והלא אפי' בחררה שהיא מכר ושכירות הדין כן דכל זמן שלא פסק דמים שרי אפי' לכתחילה לשני להקדימו וכמ"ש לעיל בדין הרא' בשם מהרא"ם ז"ל וכן מוכח ג"כ מדברי התוספות שכתבו בשם ר"ת גבי עני המהפך בחררה דדוקא בדטרח בה וזה לשונם כי למה מחזר על זה שטרח בה חבירו. ואי מיירי דטרח בה הא אמרינן דהוי גזל מדבריהם וא"כ היכי משכחת הפקר דשרי ובמכר ושכירות אסור:

ע"כ צריכין אנו לחלק בין היכא דטרח טרחה מעולה עד דסמכה דעתיה עלייהו כגון ההיא דמנקף דטרח עד שהפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו ובין היכא דלא טרח טרחה מעולה כגון ההיא דחררה נמצא לפי"ז היכא דטרח טרחה יתירא אין חילוק בין הפקר למכר ושכירות דתרווייהו שוים שיש בהם גזל מדבריהם והיכא דלא טרח כ"כ במכר ושכירות אם נטלה השני נקרא רשע כמ"ש גבי חררה ובהפקר מותר לכתחילה כמ"ש גבי פאה:

והגאון רש"ל ז"ל תירץ דשאני ההיא דעני המנקף שנשא נפשו למות וגם ההיא דמוהרי"ק ז"ל שהלך לעיר אחרת וכל הדרכים בחזקת סכנה לפיכך יש בהם גזל מדבריהם וכרבנן דקי"ל כוותייהו כנז':

והתוספות בפרק האומר כתבו משם מהר"ם אביו של ר"ת דטעמא דמרחיקין מצודות הדג מפני שהצייד הרא' הניח דגים מומתים במים למאכל שאר דגים וע"ז מתקבצים שם דגים ונוח לו לצוד אותם וכו' ואסור לשאר ציידים לפרוס שם מצודה כי הרא' הוא שהמציא שם דגים וכו'. ומזה דן הרב חותם סופר ח"מ סי' ע"ט וזיכה להמדפיסים הרא' שגזרו הרבנים שאין יכול שום א' להסיג גבולם שכדין עשו ואינם מפסידים לשאר המדפיסים דאם זה מדפיס ש"ס יכול האחר להדפיס רמב"ם או שאר ספרים ואלו עדיפי טפי ממצודה ורחיים של אבי אסף דזה הוציא הוצאות על הדפוס וכו' ע"ש באורך. ולפי"ז לא קשה מידי מ"ש דהעיקר הוא אם א' המציא איזה דבר אפי' עדיין לא הגיע לידו ולרשותו אסור לחבירו לנגוע בו כגון דגים ועני המנקף שהפיל אותם לארץ משא"ך בפאה ומציאה שהוא לא המציא אותם שם במקום זה ודו"ק:

הדין הד' היורד לתוך אומנות חבירו דמצי לעכב עליו כדאמרינן בפרק לא יחפור אמ"ר הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה אחריתי מאי תיק'ו ופסקו הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל דבר מבואה אבר מבואה אחריתי נמי לא מצי מעכב כיון דסלקא בתיקו וכן פסק רבינו הטור ומר'ן סי' קנ"ו וכתב הרב מ"ב הנז' וז"ל ונ"ל דעד כאן לא פליג רב הונא אלא כהאי גוונא דרחייא שעדיין הרא' עומד במקומו ולא נתבטלה מחייתו אלא שנחסר ממנה אבל היכא שעקרו ממקומו והסיג גבולו וביטל מחייתו בזה כ"ע מודו דמצי לעכב עליו וכ"כ מהרי"ך ז"ל בספרו שארית יוסף סי' י"ז ע"כ מלוקט מספר מ"ב ה' התוספות נופך ממ"א:

ולא תקשי ע"ז מהא דכתב מרן הב"י סי' קנ"ו וז"ל וכתב המרדכי ומבוי הסתום מג' צדדים רק בצד א' יכנסו לו וראובן דר אצל סופו הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד שאין הנכרי יכול לילך אם לא ילך תחילה לפני פתח שמעון. נראה דיכול לעכב עליו כרב הונא אבי אסף. וכ"כ הגה' מיימוני פרק ו' משכנים. ונראה דאבי אסף סבר דלא כרב הונא בריה דרב יהושע וא"כ לדידן דקי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע לא מצ' מעכב עליו עד כאן דברי מר"ן הב"י ז"ל וא"כ הוא הפך סברת הרב מ"ב הנז' שהרי הכא אפי' פסק לחיותיה שישב לו בפתח עכ"ז כתב מרן דלא מצי מעכב עכ"ז לא קשה מידי דנדון הרב מ"ב הנז' שבא להשיג גבולו ולדחותו ממקומו עדיפא מההיא דמר'ן ז"ל ובנדון הרב מ"ב הנז' ז"ל אפי' מר'ן הב"י ז"ל מודה וכמ"ש הרב פתחי תשובה סי' הנז' וז"ל והמעיין בתשובת הרב מ"ב שם יראה דלא מכח ההיא דאבי אסף הנ"ל כתב כן רק מסברא דנפשיה כתב לחלק בכך וכפי הנראה נדון הרב משאת בנימין בריא היזקא טפי מנדון אבי אסף הנ"ל דהתם אף שיושב זה נגד זה הפתח מ"מ אפשר שילכו הקונים גם להלאה ויקנו מהאחר אבל בנדון הרמ"ה מדחהו ממקומו לגמרי לקרוב לומר דבנד"ז גם הב"י מודה דיכול לעכב. ע"כ. וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל ח"מ סי' קנ"ו הגהת הטור אות י"ב וז"ל ודווקא בכגון זה שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלו אבל ברוצה ליכנס לתוך גבול חבירו ולדחותו ממחיצתו שהחזיק בה כמה שנים פשיטא דלאו כל כמיניה. עכ"ל וכ"כ ג"כ הרב מעיל שמואל סי' קל"ה וכתב דהכי איכא למידק מסוגיית הגמרא ולא נחלקו הני רבוותא אלא במי שבא לסמוך חנותו אצל חנות חבירו שזה אומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי אבל בנ"ד שבא השני לסלק הרא' ממה שהחזיק בו במוקטעה ה' כ"ע מודו דמצי לעכב עליו דאמ"ל קא פסקא לחיותאי עכ"ד עש"ב והוא מדברי הרב פרח מטה אהרן סי' ק"ב והרב הפר"ח מ"א הנז' ז"ל נשאל על א' שהחזיק במוקטעא כמה שנים ובא אחד להסיג גבולו בטענה שהוא עשיר ויכול ליתן השכ' מיד וכו' והשיב הרב בפשיטות שכל הבא להשיג גבול המוחזק הרי הוא נלכד ברשת חרם הרא' וכו' וא"ת והרי לא אמרו בעני המהפך בחררה אלא אם כבר פסקו הדמים והכ"נ עדיין הרא' לא גמר עם הגוי. וי"ל כיון שזה רגיל ליטול המוקטעא הו"ל מוחזק בכך ואין אחר יכול ליטלה משום דאמ"ל הא פסקת לחיותאי והביא ראיה ע"ז מהגמרא ומדברי הרשב"א ז"ל שהביא הבית יוסף ז"ל בסי' קנ"ה מחודש גבי עירוני ולמד הרב הנז' משם שני דברים א' דאע"ג דלא בא לידו כיון שהוא רגיל ליטול משם הו"ל כאילו בא לידו ומוחין באחר הבא להשיג גבולו. ועוד שנית דעני המהפך בחררה אין כאן כ"א הכרזה שמכריזין עליו אבל אין מוציאין מידו אבל היורד לאומנות חבירו מוחין ומוציאין מידו מטעם דקפסקת לחיותאי. וכ"כ הרד"ך בית ל"א חדר ג' עכ"ד ועיין עוד בזה להרב מים רבים סי' הנ"ל שהאריך בזה כנז':

ועוד דההיא דאבי אסף שהביא מרן ז"ל כמה מרבוותא דס"ל דהכי הלכתה אליבא דכ"ע והם המה הרא' מהרל"ח ז"ל הביא ע"ז הגהת ד"מ וז"ל ולענ"ד דגם רב הונא בריה דרב יהושע מודה בהאי דינא דכתב המרדכי דכיון דשמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא ילך לפני פתח שמעון מצי מעכב עליו וכ"כ המרדכי בהדיא שם ומשמע דדווקא מכח זה פסק שם כן דזה מקרי שפיר פסק לחיותיה ולא כשמעמיד החנות בצדו עכ"ל. והרב כנה"ג בהגהת ב"י אות ט"ו על מ"ש הב"י ונראה דאבי אסף וכו' כתב וז"ל אבל מהר"ם איסרילאש בתשובה סי' ט' כתב דבבריא היזקא כנדון המרדכי כ"ע מודו דהלכה כרב הונא וכו' ע"כ:

והרב חותם סופר ז"ל חלק ח"מ סי' קי"ח נשאל ע"ד שני דיינים שהיה להם פרנסה מאדון א' ובא רב א' לדחות אחד מהם וליכנס במקומו וע"ז האריך הרב שם בדין עני המהפך בחררה ובדין היורד לאומנתו של חבירו ובסוף התשובה הזכיר ההיא דאבי אסף הנז' וכתב דאע"ג דלא קימ"ל כרב הונא היינו במבוי מפולש שיכולים הקונים לבוא מצד אחר אבל במבוי סתום וכו' וכתב דכן משמע מרש"י ז"ל וכו' והואיל והמבוי סתום וזה יושב בראש המבוי וכו' ונמצא פוסק חיותו בזה כופין וכו' ושם בסי' ס"א עובדא כיוצא בזה ומסיק שם וכתב דזה א' מי"א חומרות שהעמיד דוד כל התורה עליהם וזהו ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ועוד בסי' ע"ט כתב קונטריס ארוך בדיני יורד לאומנות חבירו ושם הביא ג"ך ההיא דאבי אסף הנז' וקבע בה מסמרות נטועים ע"ש באורך ע"כ. ועדיפא מזו ראיתי להרב כרם שלמה שהביא משם הרב פ"מ שנרגש מדברי הרש"ך ח"א סי' נ"א ומהר"א סי' ס"ט ומהרשד"ם סי' שנ"ד דג' הרועים הללו בהסכמה עלי על מי שהחזיק במכס שכל מי שישיג גבולו מקרי רשע ועדיף מעני המהפך וכו' ולא מבעיא אם הבא רוצה לסלק למי שקדמו אלא אפי' למעט חלקו לא מצי שכבר זכה בו הרא' עכ"ל:

וכן פסק הרב דבר משה סי' כ"ז משם כמה רבנים עש"ב:

ועיין עוד להרב משאת משה בהשמטות דף קי"ט שכתב ולא אכחד שיש לצדד דדוקא בש"ע הוא שקבלנו הוראות מרן וכ"כ ג"כ הרב ח"ש משם רבו:

והרב שער שלמה בסי' ק"ל נשאל על האשכנזים יושבי א"י ששלחו שלוחים לקבץ להם נדבות מהספרדים שבחו"ל והספרדים יושבי א"י מעכבים באומרם דקא פסקי לחיותייהו והמה מוחזקים וכו'. והשיב הרב שמדין מערופיא יכולים הספרדים לעכב עלייהו והגם שכתב מור"ם ז"ל סי' קנ"ו יש מקומות שדנין דין מערופיא ויש מקומות שאין דנין מ"מ הרי ביאר מור"ם ז"ל בהדיא הטעם דאין דנין דנכסי הגוי הרי הם כהפקר משא"כ בנד"ד שהספרדים היו מוחזקים עם אחיהם שבגולה משנים קדמוניות והוי ממש דומיא דמערופיא ואלו באים ליקח המערופיא שלהם ואעפ"י שאינם לוקחים כולה מ"מ מחסרין קצת ממנה ומה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ונכסי ישראל אינם הפקר הוי דינא דלכ"ע יכולין לעכב עליהם, ובסוף התשובה כתב ולא דמי למ"ש הש"ע סי' רז"ל גבי עני המהפך וכו' הנ"מ במכר אבל במתנה לית לן בה דהתם באקראי פ"א ולא הוחזק בה מעולם מה שאין כן הכא בדבר הקבוע והוחזקו בה מימי עולם כממון הבא לידם דמי וכמציל מידה ממונם וכרודף דמי ע"כ יכולים הם לעכב בידם עכ"ל, וכעין חילוק זה שכתב הרב ש"ש ז"ל הנ"ל כן נראה ג"ך מדברי הרב משאת בנימין ז"ל כמו שנעתיק לשונו לקמן בעז"ה:

ומהשתא יצא משפטינו לאור דבנד"ד דכל הני ארבעה חילוקי דינים המפורשים לעיל מפי המורים כולהו איתנהו ביה כמו שנפרשם לקמן בס"ד:

ואלו הם הדין הא' בדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע, אין לך עני המהפך בחררה כנד"ד וכ"ת הני מילי במכר ובשכירות אבל במתנה לא כסברת ר"ת וסייעתו וכן פסק מר"ן ומור"ם סי' רז"ל הרי הרב שער שלמה הנז' והרב משאת בנימין ז"ל כתבו בהדיא דבכעין נד"ד שכבר מוחזקים משנים קדמוניות כ"ע דנין דין מערופיא והמשיג גבולם לא מלבד דנקרא רשע אלא יכולים ג"כ לעכב עליו ואין חילוק בין אם לוקחין כולה או מחסרין ממנה דמה לי קטלה כולה וכו' וכמ"ש הרב ש"ש הנז' וכמ"ש לעיל משם הרש"ך ז"ל ומהרי"א ז"ל ומהרשד"ם ז"ל דג' הרועים הללו בהסכמה עלו דאפילו למעט חלקו לא מצי שכבר זכה בו הר"א כמש"ל וכ"כ הרב חק"ל ח"מ סי' ק"ג במי שרגיל ליקח מהשר דבר מה מדי שנה בשנה אעפ"י שלא הפך ולא פסק דמים על שנה הבאה אפי' הכי הבאים אחריו קיימי בדין עני המ"ב עש"ב:

נמצינו למדין מדברי רבותינו הנז' דאפי' במתנה שייך דין עני המהפך היכא שכבר החזיק בה כנז' ולא תימא דיכולים הנותנים לחזור בהם ולא יתנו עוד לעניים המוחזקים כ"א לחדשים דזה אינו דכיון שהוחזקו העניים שנים ושלשה שנים לקבל מהנותנים נדר ונדבה שהם לשם רמב"ה זיע"א אינם יכולים הנותנים לחזור בהם כמ"ש הרב חלקם בחיים ז"ל דנ"ד שהביא משם הרב חק"ל במי שנתן לפלוני עני מנה לשנה שנים ושלשה שנים העלה דכיון דהחזיק ליתן לו ג' שנים אינו יכול לחזור בו וכ"כ משם הרב מחנה אפרים ז"ל והרב אורים ותומים ולבסוף כתב נקטינן דאם נתן שלשה פעמים עשה העני חזקה בו ולא מצי העשיר לחזור בו וע"ז פירש מדרש משלי וז"ל אל תגזול דל כי דל הוא וכי יש לו כלום אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד אימתי אני מספיק לזה ואתה מונע יד שלא ליתן לו אם עשית כן כאילו אתה גוזלו עכ"ל המדרש עש"ב, וכן יש להוכיח מדברי מר"ן הש"ע סי' רע"ח ס' ה' מדין מכירי כהונה וכן בש"ע יו"ד סי' ס"א דכמו שבאו לידו דמי ע"ש:

הדין הב' במציאה והפקר כבר כתבנו לעיל דבנד"ד אפי' הוא מתנה כ"ע מודו דשייך ביה דין עני המהפך אפי' לדעת ר"ת ור"י וסייעתו:

הדין הג' במי שטרח בדבר מה אסור לשני ליקח אותו דבר ואפי' הוא דבר הפקר ומסקינן דלדעת הרב מש"ב היינו בדטרח בה טרחא מעולה עד דסמכא דעתיה עלייהו, ולדעת הגאון רש"ל היינו שנשא נפשו למות שעלה לראש האילן או הלך בדרך דכל הדרכים בח"ס, ולדעת התוספות היינו שהמציא עם הדבר ההוא מה שלא היה מקודם במקום זה ע"כ, הלא תראה דכל הני סוגי איתנהו בנד"ד שטרחו ויגעו רא' ואחרונים בהונם ואונם בגופם וממונם עד שקבעו קופות רמב"ה זיע"א לשם עי"ק טברת"ו ענייה וחכמיה וגם שולחים שד"ר מהכא להתם בהוצאה מרובה עד שמחזק ומתקן הקופות כמאז ומקדם וגם הם המציאו ההכנסה ההיא שם ואינם מפסידים לאחרים דאם אלו קבעו לשם רמב"ה זיע"א יכולים אחרים לקבוע לשם תנאים אחרים ז"ל כמ"ש הרב חותם סופר הנז' גבי המדפיסים כמש"ל וא"כ כל הבא להשיג גבולם גזלן מדבריהם הוו כרבנן דרבי יוסי דקי"ל כוותייהו וכמ"ש הש"ע סי' רע"ג וסי' ש"ע עש"ב, ואפילו בחדא מהני טעמי וכ"ש בהצטרפם יחד וכמ"ש:

הדין הד' היורד לתוך אומנות חבירו דמצי לעכב עליו ומסקינן בשם הרב מש"ב ז"ל דאם עוקרו ממקומו ובטל מחייתו כ"ע מודו דמצי לעכב עליו וכ"כ מהרי"ך ז"ל והרב פ"ת כתב שאפילו מר"ן הבית יוסף מודה בזה וכ"כ הרב הכנה"ג משם רבו וכ"כ הרב מעיל שמואל וכ"פ הרב הפרח מ"א ז"ל וביאר בהדיא דמוחין ומוציאין מידו מטעם דקא פסקת לחיותאי ודבר זה מפורש יוצא ג"כ בדברי הרב מ"ב ז"ל סי' כ"ז וסי' מ"ג וז"ל על ההיא דפ' לא יחפור דתנן מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג ופי' רש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהאיר חוריו שאר הציידין מרחיקין מצודתם ממנו וכו' ע"כ, ונראה דהאי מרחקין לאו לכתחלה קאמר אלא אפי' כבר פירש השני מצודתו תוך מלא ריצת הדג מעכב עליו הראשון בדיינין דהא מניה מסייע לרב הונא דאמר האי בר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה חבירו קא מוקי גביה דינא הוא דמעכב עליו דאמ"ל קא פסקת לחיותאי ואי סלקא דעתך מרחיקין לכתחילה קאמר ואינו יוצא בדיינין מאי מסייע מינה לרב הונא הא סיועא ליכא לא תיובתא איכא אלא ודאי ש"מ דהאי מרחיקין לאו לכתחלה קאמר אלא אפי' יוצא בדיינין וק"ו למאי דמשני התם שאני דגים דיהבי סיירא דמשמע אפילו מאן דלית ליה דרב הונא דמצי מעכב מודה הוא גבי דגים משום דיהבי סיירא, ולפי זה האי דמרחיקין מצודת דגים עדיף טפי מהאי דבר מבואה דרב הונא וכו' ונמצא לכל השינויין של התוס' מיירי האי דמרחיקין אפי' בדיעבד ויוצאה בדיינים וכן כתבו התוס' לפ' הנזקין וכן כתבו הרא"ש והמרדכי ז"ל, והוא הדין נמי לכל דבר הפקר שאדם טורח עד שהרגיל אליו באופן שסמכא דעתיה עליו כאלו מטי לידיה ובדבר שהוא אומנותו בכך ובא אחר והקדימו דינא הוא כמו במצודת דגים שהראשון מוציא מהשני בדיינים ומהאי טעמא גופיה יש מקומות שדנין מערופיא כמ"ש המרדכי בפ' לא יחפור ומדמה להו לדגים וכהנה דאפי' אותם מקומות שאין דנין מודו הכא דשאני התם שמתירין לילך למערופיא של חבירו במידי שעדיין לא התחיל הנכרי בעסק זה עם ישראל הראשון ומשום שהיה רגיל עמו בשאר משא ומתן לא סמכא אדעתיה לעולם ולא דמי כלל לדגים וכו' אבל במשא ומתן או הלואה שכבר התחיל הנכרי עם הראשון הרגיל עמו כ"ע מודים שדנין ומוציאין מן השני הא ודאי דמי לצייד שנתן עיניו בדג כנז"ל עכ"ל:

אתאן לנד"ד דאומנותייהו בכך וע"ז סמכא דעתם כל חכמי ועניי העיר על הקופות הנז' משנים קדמוניות וכאלו בא לידייהו דמי כיון שהתחילו והחזיקו בזה ודמי ממש למכירי כהונה דחשיב ליה מוחזק בידם וזהו ודאי עדיף אפי' ממצודת הדג הנז' ומצי לעכב עלייהו וגם יוצאה בדיינים כנז' וכ"ש שעקרו אותם ממקומם ופסקו חיותם וביטלו הקופות הישנים הא ודאי דלית דין ולית דיין דיכולים לעכב עליהם וגם להוציא מידם מה שלקחו וכ"ש וק"ו להני רבוואתא דלעיל דסברי מרנן דההיא דאבי אסף הלכתא גמירי לה דאפי' אם א' יושב בראש המבוי שאפשר שילכו הקונים גם לשני ולא הוי כ"א מיעוט מחיותו וגם לא נטל חנות הרא' בעצמה ויכול לומר לו הב' אתה תעשה בתוך שלך ואני אעשה בתוך שלי עכ"ז מצי לעכב עליו כמ"ש הרבנים הנז"ל על אחת כמה וכמה נד"ד דפסקו לחיותייהו ועקרו אותם ממקומם שהם מוחזקים בו מכמה שנים וסמכא דעתם ע"ז והוי אומנותייהו בכך וכבא לידם דמי ברור הוא כשמש בצהרים דמצו לעכב עליהם ומוציאים מידם בדיינים, ועיין עוד בירושלמי פ"ח דפאה ופ"ה דשקלים על האי קרא וישכח ישראל וכו' ועיין הרב חק"ל יו"ד ח"ג סי' קי"ד ובא וראה מ"ש רבינו הרב המאירי ז"ל בש"מ לבב"ק ד"ק ע"ב עש"ב והרב הרוקח הביא דבריו רש"ל ז"ל ב"ק סי' פ"ט דכל המקפח פרנסתו של חבירו הוא בכלל ארור משיג גבול רעהו וכמ"ש הרב כנה"ג ח"מ סי' שמ"ו הגה"ט אות כ' ועיין להרב בירך יצחק די פאס סי' כ"ו וסי' ז', וציי"מ וימ"ן הנה נא ערכתי משפט לפני כל יודעי דת ודין לגומרה של תורה ולא למעשה עד אשר יסכימו בעלי ההוראה כנז' וההווה בש"א לחדש אב הנחמות שנת התרמ"ד ובא סי' טו"ב לא ימנע טו"ב להולכים בתמי"ם:

הצב"י

דוד א"א

יעקב ואעקנין סלי"ט

הסכמת

הרבנים הנה זאת חקרנוה כן היא כי מזה זמן ראשונים כמלאכים פסקו להאי דינא בסכינא חריפה בפסקא דדינא ארוכה מאר'ש מדה ולאהבת הקיצור עמד חד מינן מר דיינא מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא מגן "דוד" יהיה בעזרו ואסף איש טהור וזו הלכה העלה מפי סופרים ומפי ספרים לאסור איס'ר למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מאנשי עי"ק טבריא ת"ו לקבוע קבע משם האי תנא דידן המאיר לארץ העומד לנס עמים זיע"א וסמך את ידו ע"ד גאוני עולם אשר קדמוהו והמה בכתובים עלי באר רח'ב ורח'ב ומטוב ענותנותיה דמר שאול שאל האיש לנו להסכים על ידו ונראה אם דבר ה' בפיהו אמת:

והגם כי אין הדבר צריך חיזוק כי כבר קדמוהו בעלי תריסין והדבר יצא מפורש מגאוני עולם לקדושים אשר בארץ המה וכל דבריהם כגחלי אש ומי יערב אל לבו לבטל אפי' קוצה של יו"ד מפסק דינם, מ"מ להפקת רצון השואל הרב הנז' עברנו ע"כ דבריו דברי פי חכם חן וראינו שיפה דן ויפה זיכה ויפה אסר וכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרנו להוסיף תוס' נופך בקצירת הא'ומר עיין להרב חקקי לב סי' פ"ט מאשר האריך הרחיב בפרט זה, גם הרב הנז' גאון זמננו בספרו נפש חיים מערכת ה' אות י"ב ומשם תרוה צמאונך, הכ"ד צעירי צאן קדשים ב"ד דח"ל בש"א לחו' מנחם ש' התרמ"ד ליצירה וקיים. הצעיר

יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט הצעיר

אהרן אלחדיף ס"ט הצעיר

שלמה רחמים אבואלעפיא ס"ט

סימן ב

אנחנו ב"ד דח"ל נדרשנו מאת ק"ק עדתנו הספרדים היו לעיין בטענות השוחטים האשכנזים הי"ו שהיו שוחטים מזה כמה שנים ועתה הסכמנו ומנינו ג' שוחטים ספרדים מומחים סמוכים יראים וחרדים מק"ק עדתנו הי"ו יען שיש לנו כמה טעמי תריצי, חדא כי מתחלה היה מע' הרב אב"ד שלהם מטפל בכל ענייני השחיטה והבדיקות וכל מין ספק היו מריצין לו, ועל פיו היה נחתך הדין להתיר או לאסור ועליו היינו סומכים, לא כן עתה בעו"ה שנלב"ע וחלי"ש הראב"ד שלהם ז"ל נראה בעינינו למנות שוחטים ספרדים, ועוד טעם ב' לסלק המכשלה הגדולה אשר בינינו זה, והיא כי הני נשי האשכנזיות הם המה שקונים הבשר ודוחקים בין האנשים בלתי שום בושה ופעמים שגם האנשים הפחותים דוחקים ונכנסים ביניהם והוי ערבוביא גדולה אנשים ונשים וכו' וכו' ולא מצאנו שום תרופה לקלקלה זו כ"א עד שנפריד המקולין ונעשה מקולין לנו לבדנו ויהיו שוחטים ספרדים ואזי ישבות דין וקלון כי הם אומרים שאינם אוכלים משחיטת הספרדים, ומזה שתי שבועות שהפרדנו המקולין שלנו לבדנו כל קהל עדתנו מצאו נח"ר כי הרחיב ה' לנו ומצאנו ידנו ורגלנו היכן נעמוד בריוח בלתי שום בושה וכו' ועוד יש לנו כמה סיבות וטעמים וכו':

וקודם שמנינו השוחטים הספרדים החדשים נתקבצו כמעט רוב הת"ח והיח"ס ושלחנו אחר השוחטים האשכנזים ואחר הממונים שלהם ואמ"ל במעמד רבים שאנחנו רוצים למנות שוחטים ספרדים לשאת עמכם במקולין בלתי כסף ובלתי מחיר ועלינו שכט"ו ולא יהיה לכם שום הפסד מהם, ועכ"ז לא רצו לקבל בשו"א ואמרו שהם אינם אוכלים משחיטת הספרדים, וע"כ קמנו ונתעודד ליקבה"ו ומנינו ג' שוחטים ספרדים ת"ח יראים ושלמים והייתה הרוחה

וכראות השוחטים האשכנזים את כל זה שלחו אלינו גם במכתב לאמר שאין אנחנו יכולים למנות שוחטים חדשים כי להם משפט החזקה מזה כמה שנים שהם שוחטים מוחזקים ומי יוכל לעקור אותם מחזקתם,

וגם על השוחטים שמנינו כתבו עליהם שטנה לאמר שהם משיגי גבול ואסור לאכול משחיטתם, ועתה נא רבותינו בי דינא רבא ויקירא אשר בית ישראל עומד עליהם הורונו לצדקה הדרך הטובה והישרה עם מי האמת והצדק וכתורה נעשה ושכמ"ה:

תשובה ראה ראינו מ"ש בספרי הפוס' ז"ל ראשונים ואחרונים, ולכאורה היה נראה לומר שאינם יכולים להעביר השוחטים הראשונים יען מה יען שהחזיקו בזה כמה שנים וכמ"ש הרב כנה"ג ז"ל באו"ח סי' ג"ן וז"ל וה"ה לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חזן הן שוחט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למנותם לזמן ידוע שאין מסלקים אותם אם לא נמצא בהם פיסול, וה"ה נמי דאם יש לו בן ממלא מקום אבותיו שיורש את מקומו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' כלי בהמ"ק ופ"א מה' מלכים, והרשב"א ז"ל סי' ש' והריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"א ובפסקים הכתובים סי' קכ"ח ומהרימ"ט ז"ל ח"ג סי' ק"ב הרש"ך ח"ג סי' מ"ז הר"י אדרבי ז"ל סי' קי"ז משפט צדק ח"א וח"ג סי' י"ד ובכנה"ג חו"מ סי' קנ"ו הגה"ט כתב שהשוחט שהחזיק לשחוט במקו"א הוי חזקה, וכ"כ הרב מטה שמעון עי' הנז' הגב"י אות מ"ח נחלה ליהושע סי' ר"ט דל"א ע"ש, וכ"פ מר"ן ז"ל בש"ע או"ח סי' ג"ן ספ"ה וז"ל אין מסלקין את החזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול ע"כ, והיא היא תשו' הרשב"א ז"ל סי' ש' שהביא בב"י באורך ואפילו אם החזיק מעצמו בלי מינוי מהקהל הויא חזקה, וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' רע"א ופסקה מור"ם ז"ל ביו"ד סוס"י רמ"ה וז"ל ומי שהוחזק לרב בעיר אפי' החזיק מעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אעפ"י שבא לשם אחר גדול ממנו ע"כ, והרב ברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' הנז' או"ט כתב אין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן בהכנ"ס אא"כ עבר עבירה בפרהסיא, ואם לא יתברר עליו זה אינו מן הדין להסירו ולא לפרסמו הרמב"ם ז"ל בתשו' כ"י הביאה הרדב"ז ז"ל ע"כ, והגם שהרב מוהרשד"ם ז"ל פליג עליה דהריב"ש וס"ל דאם החזיק מעצמו לא הויא חזקה, עין רואה להרב דבר משה ח"א שכתב משם כמה רבוותא דסברי מרנן כס' הריב"ש ז"ל, וכתב שאם ראה הרב מהרשד"ם דברי הריב"ש ז"ל לא הוה פליג עלייהו ע"כ:

נמצינו למדין דאפילו החזיק מעצמו הויא חזקה לרובא דרבוותא, והא דכ' הלק"ט סי' ט"ל דשוחט שהיה מושכר לרבים ובא אחר ונתן מעות לקהל ליכנס במקומו והשיב דמאן דאלים גבר דהשוחט אומנות בעלמא הוא עי' להרב חק"ל או"ח שהרבה להשיב ולדחות דברי הלק"ט עש"ב, א"כ לפי"ז מכל הני רבוותא מוכח שחזקת השוחטים הנז' חזקה מעליא הוא ואינם יכולים לסלקם ולמנות אחרים במקומם:

האמנם עין רואה מ"ש הרב כנה"ג ז"ל על הא דרבי' שמחה שפסקה מר"ן ז"ל סי' ג"ן סי"ט וז"ל אפי' יחיד יכול לעכב ולו' אינו רוצה שיהיה פ' חזן אם לא הסכים עליו מתחילה ע"כ, וכתב הכנה"ג ע"ז וז"ל הא דאמר ר' שמחה דיחיד שהסכים במינוי החזן בתחי' אין ערעורו ערעור היינו דוקא יחיד אבל רבים מערערים אפי' הסכימו בתחי' הרב מהר"א די בוטון ז"ל בתשו' נתיב י"ד ס"ב, וכ"כ רש"ל בתשו' ס"כ עש"ב שמובן מדבריו שאם כל הקהל או רובם מערערים יכולים להעבירו, אכן צריכים הם לשלם לו שכרו ע"ס זמנו אם לא שמחל להם:

אך קשה ממה שפסק מר"ן ז"ל סנ"ז סכ"ה וז"ל אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול והיא היא תשו' הרשב"א שהביאה מר"ן ז"ל סנ"ז סכ"ה וז"ל אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פיסול ויש ראיות לדבר, ועוד דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמ' משום חשדא ע"ש, וא"כ אפי' יסכימו כל הקהל היאך יכולין לסלקו והלא חיישינן לחשדא ואיך הרבנים הנז"ל כתבו דאם כל הקהל או רובם מסכימים יכולים לסלקו, ואולם מתשו' רש"ל ל"ק מידי דנד"ד איירי שקבלוהו לזמן כמו שמפורש בדבריו והוי כמ"ש הרשב"א ז"ל דאם הוא לזמן ליכא חשדא:

אך על הרב מהראד"ב ז"ל קשה כנז' ואולם ממ"ש הרב כנה"ג בסי' הנז' משם הרב מהראד"ב ז"ל עצמו לק"מ והוא שכתב סמוך לתשו' הרשב"א ז"ל וז"ל הרב מהראד"ב ז"ל בתשובה כ"י ע"ב כתב ע"ז אני חוכך בזה דדילמא היינו דוקא בזמנו דהרשב"א שהיו משנים החזנים מזמן לזמן אבל בזמנינו זה כל ש"צ שמסלקים אותו אם אינו נכנס בקהל אחר ודאי חושדים אותו ע"כ, הרי שכתב הראד"ב ז"ל עצמו שאם נכנס לשרת בקהל אחר ליכא שום חשדא, א"כ כל מ"ש מע' הרבנים הנז"ל שחזקתו חזקה ואין מסלקין אותו היינו משום דאיכא חשדא וא"כ היכא דליכא חשדא יכולים לסלקו באין או"ד:

דון מינה ואוקי באתרין כיון שהשוחטים האשכנזים הראשונים נשארו משרתים בק"ק שלהם במלאכתם כמקדם קדמתא הא ודאי דליכא בזה שום חשדא וכמ"ש מהראד"ב ז"ל דאם ח"ו יש בהם שום פיסול אפי' ק"ק האשכנזים שלהם לא היו מניחים אותם בחזקתם:

ועוד כיון שהם רבים שנים ג' אנשים לא יש בהם שום חשדא כמ"ש הפוס' ז"ל וכ"כ הרב משפט צדק ח"ג סי"ד בסוף התשובה וז"ל וכ"ת הרי בנדו"ד סו"ס הרי נשאר שוחט ובודק בקהל אחד ורק קהל אחר רוצים לסלקו ולשים אחר תחתיו ליכא חשדא שאם היה חשד לא נשאר בשום קהל לשו"ב כדין מי שיצא טריפה מת"י ע"כ.

הרי לך בהדיא שאם נשאר שו"ב באיזו קהלה ליכא שום חשדא ויכולים הם לסלקו בפשיטות באין אומר ודברים כו"ע וכמ"ש ופשוט:

ועל מה שטענו שהם משיגים גבולם עי' להרב מ"ץ הנז' בסי' הנז' שכתב שאם הקהל שהם הבעלים אינם רוצים בו ורוצים לשים אחר תחתיו ואינו מחמת אחר המסית להקהל וכו' אין לתת בו דין הלזה דעני המהפך בחררה, והביא ראיות ע"ז ממעשה דרב גידל בפ' האומר ומהתוס' ע"ש, ובסוף דחה דבריו דהוקש"ל מתשו' מהרש"ך ז"ל ח"ב סצ"ה ומסיק דאין לאחר להשיג גבולו ולקפח פרנסתו וגם משום חשדא יש כאן עכ"ד:

ולענ"ד אחר המחי"ר מכבוד תורתו שנראה שהחילוק שחילק בתחלה הוא חילוק אמיתי וכמ"ש הרב בעי חיי חלק חו"מ ס"פ בסו' התשו' וז"ל דהכא כיון שהק"ק רוצים בשוחט הב' ומסירים את הראשון לכו"ע אין לנכנס דין עני המה"ב וכמ"ש התוס' בפירוש אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו:

הרי לך בהדיא שאם כל הקהל או רובם אינם חפצים בו ורוצים בשני אין על על השני דין עני המה"ב ולא שום השגת גבול וכחילוק הרב שחילק מתחי' ומה שסתר הרב ז"ל את דברי עצמו מתשו' מהרש"ך ז"ל לענ"ד נראה דלאו סתירה היא שהרי הרש"ך לא מיירי שערערו עליו רבים וז"ל הרב מהרש"ך ז"ל ויען שמעה אזני ותבן לה שיש בקרב עדתם ד' אנשים מבקשים לבלע ולהשחית כבוד החכם וכו' ומסיק כי ע"כ להודיע למע' הח' הרוצה עתה לבוא שמה שאם ירצה להשיג גבול החכם הקודם לו בהסכמת הק"ק [פי' שנתמנה הראשון בהסכמת כל הק"ק משא"כ הב' שאינם מרוצים ממנו כ"א ד' אנשים] הרי הוא רשע וחוטא כדין עני המה"ב ובא אחר ונטלה הימנו וכו' וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' האומר וז"ל מכאן נראה להרב יצחק שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו כ"ז שהמלמד בביתו שמאחר שהוא שכיר שם ילך למקו"א להשתכר שם, אם לא שיאמר בעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו ע"כ:

הרי לך בהדיא שלא היו מערערים על החכם הראשון כ"א ד' אנשים מהק"ק ודן את הדין אחרי רבים להטות, משמע שאם כל הקהל או רובם היו מערערים היו יכולים גם הם לסלקו ולמנות אחר במקומו ואין בזה משום השגת גבול, וכן מוכח ג"כ ממה שהביא ראיה מדברי התוס' ז"ל שכתבו אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו, וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בס' בעי חיי כנז' וכן פסק מר"ן ז"ל בשלחנו הטהור חו"מ סי' רז"ל ס"ב וז"ל אסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו אם לא שיאמר בעה"ב אין רצוני לעכב המלמד שלי, הרי מבואר שאם בעה"ב מסלקו ורוצה באחר מותר למלמד הב' להשכיר לו עצמו ואין בזה משום עני המהפך בחררה ולא משום השגת גבול ופשוט וכ"כ הכנה"ג סי' רז"ל הגה"ט אות ו' וז"ל לא אמרו עני המהפך בחררה אלא במי שבא ליטלה מיד המהפך בה אבל אם בעל החררה נתנה לו בעצמו בלי תביעתו לא, מהר"מ אלשיך ז"ל סק"ז מהר"א גאליקו ז"ל בתשו' כ"י וגם זה נלמוד ממעשה דרבין חסידא ע"כ:.

עוד כתב הכנה"ג ז"ל בסי' הנז' בסוף או"ח וז"ל ונ"ל דאם הראשון לא השכיר עצמו לזמן קצוב אלא בסתם והשכיר אחר עצמו לאותו בעה"ב במקום שיש שם הרבה קהלות מישראל אין בו דין עני המהפך בחררה:

כלל העולה מכל האמור היכא דליכא חשדא לנדו"ד יכולים הק"ק כולם או רובם לסלקם ולמנות אחרים במקומם אפי' אם עושים הדבר בלי טעם, וכן מפורש יוצא בתשו' הרב לחם רב וז"ל אבל רבים ודאי יכולים למחות, אבל כיון שעושים הדבר בלי טעם שלא מצאו בו שום פיסול אין ראוי לביישו ולסלקו, ומ"מ אני אומר כיון שרוב הקהל חפצים באחרון ומינו אותו ישמשו שניהם עכ"ד:

מפורש יוצא שמצד הדין אם הם רבים יכולים לערער אפי' בלי טעם רק עצה טובה קמ"ל שישמשו שניהם כאחד:

וא"כ בנד"ד ג"כ הא ודאי שלא יש שום תלונה על השוחטים החדשים שמינו אותם הק"ק כיון שהם מינו אותם מעצמם ואינם חפצים בראשונים והם לא הסיתו אותם ואפי' בלי טעם יכולים לסלק הא' ולמנות החדשים כנז', וכ"ש וק"ו שיש להם כמה טעמים כמש"ל, הא' שהרה"ג המורה שלהם נלב"ע וחלי"ש וזו טענה אלימתא דיש לחוש למ"ש הפוס' ז"ל משם הכנה"ג שהשו"ב צריך שיהיה בקי לישא וליתן בש"ס ובפוס' ומר"ן הב"י ז"ל ביו"ד ס"א הביא ס' זו בשם רב עמרם גאון ז"ל שצריך שיהיה בקי בכ"ד ספרים וכו' והגם שמרן ז"ל בש"ע לא פסקה, וגם מורם ז"ל כתב שלא נהגו כן, מ"מ כתב הלבוש אבל מזהירין אותו שיחמיר בכל ספקותיו וישאל לחכם וכ"כ הט' בסוף אות ל"ה וא"כ שפיר עבוד השו"ב הראשונים שהיו מריצים כל ספיקותיהם להרב המו"ץ ועליה דידיה היו סומכים כמ"ש:

וטעם ב' לאפרושי מאיסורא כמש"ל בשאלה, עי' להרב רוח חיים בי"ד ס"א שכתב כל שנראה לו לחכם המו"ץ שבאותו המקום שיש סיבה למנות שוחט אחר כדי לאפרושי מאיסורא אפי' שתהיה חששא רחוקה החיוב מוטל על כל בני העיר לכופם שיקחו עוד שוחט אחר ע"ש:

ועוד טעם ג' שקודם שימנו שוחטים חדשים שלחו אחריהם ואמ"ל שרצוננו למנות עמכם שוחטים חדשים ושכט"ו עלינו ולא יהיה לכם שום הפסד ועכ"ז לא קבלו, ועי' להרב הנז' שם שכתב כל שאינו מגיע נזק לראשון בענין דררא דממונא יכולים למנותו, ואם השוחט הראשון מסרב מעבירין אותו, וכתב זה משם כמה פוס' ע"ש, ויען שדבר זה סובל אריכות הרבה שרוב הפוס' מליאים מזה ואין הפנאי מסכים מטרדות הזמן ועול צבור שעלינו, ומה גם שכבר מינו שוחטים חדשים מזה ב' שבועות וכבר שחטו ומה שעשו עשוי כמ"ש הפוס' ז"ל, וכ"כ מור"ם ז"ל ח"מ בסי' קנ"ו תשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י ז"ל לזה באנו בקצירת האומר וכו"ח מה שנלענ"ד:

אך צריכים אנו לדעת מ"ש השוחטים האשכנזים שאסור לאכול משחיטת השוחטים החדשים שמינו הק"ק, לא ידענו שורש דבר זה אם ממה שכתבו רבני איזמיר יע"א והם המה הרב משא חיים ומר בריה ויען אברהם ז"ל היינו דוקא בנדון דידהו שעשו ההכמה וחרם שלא ישחטו כ"א הממונים מן הק"ק ופסלו בפירוש כל שחיטת השוחט בלעדם וכמו שמפורש יוצא בדבריהם ז"ל וכמ"ש מר"ן ז"ל יו"ד ס"א סי"א בשם י"א וז"ל אם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה ע"כ, והרש"ך כתב דאפי' בלא חרם שחיטתו אסורה כיון שהקהל פיסלו שחיטת הכל בפירוש, משא"כ בנדו"ד שאין לנו שום הסכמה לא בחרם ולא בפיסול הא ודאי שאין כאן שום איסור ואם כוונתם לומר משום דלפי דעתם השיגו גבולם והמשיג גבול עבירה היא בידו ואסור לשחוט ושחיטתו אסורה, עין רואה מ"ש מר"ן ז"ל יו"ד ס"ב ס"ו וסי' קי"ט ס"ז שמובן משם שאפילו החשוד על הגזל מותר לאכול משחיטתו וכ"ש בממון אחרים ונוטל שכר מן הטריפות כמו מן הכשרות, וכ"ש שבאמת לא השיגו גבולם כמ"ש והאריכות בזה אך למותר וצ"י יצ"מ וימן אכי"ר ולראית אמו"ץ ח"ש פה עיה"ק טבריא ת"ו בש"א לחדש כסלו שנת צדיק

כתמ'ר יפרח לפ"ג והשו"ב וקיים:

הצב"י

דוד ואעקנין ס"ט הצעיר

שמואל בן קיקי ס"ט הצעיר

יעקב הכהן סקלי ס"ט

והואיל ואתא לידן ענין זה צריך לדעת איך עי"ק טבריא ת"ו אוכלים בשר נפיחה הפך דעת מר"ן ז"ל ביו"ד סי' ט"ל, וגם בעיה"ק ירושת"ו אינם אוכלים בשר נפיחה ומהראוי להיותנו נגררים אחריהם, ומה גם שהמיסד הראשון שיסד עיה"ק טבריא ת"ו הוא ניהו מר ניהו רבה הרה"ג עץ חיים אבואלעפייא ז"ל והוא היה דר בעוב"י אזמיר יע"א ובא לפה והביא אחר עמו מנין מעי"ת הנז' יע"א, ובעי"ת איזמיר אינם אוכלים בשר נפיחה כמנהג עיה"ק ירושת"ו ומסתמא בבואו לכאן נהג כל המנהגים שהיה נוהג בהם בעירו הנז' כמ"ש מר"ן יו"ד סי' רי"ד ובשיירי יו"ד הגה"ט או"ז וא"כ לפי"ז על מי סומכין שאוכלין בשר נפיחה:

ואחר שחפשתי חיפוש מחיפוש מצאתי און לי הוא ניהו הרב נאמן שמואל ז"ל סל"א בסוף התשו' וז"ל ויש אתי פסק של הרה"ג מהרח"ש ז"ל שהתיר הנפיחה לבני איזמיר יע"א ע"י שאלת חכם ואתו עמו פסק של הרה"ג מהר"מ אלקלעי ז"ל ושם נאמר די"ג שנה נתפשט בעוב"י איזמיר יע"א להתיר לעשות נפיחה עפ"י הוראת הרה"ג מהרח"ש ז"ל, וגם כמוהר"ר דניאל ז"ל הסכים להתיר וכתב שגם מהר"א מוטל ז"ל הסכים להתיר, וכן הרב כמהר"ב אנג'יל ז"ל הסכים להתיר, באופן דה' מלכים הנז' הנקובים בשמות מלבד מה שכתב כמהר"מ אלקלעי ז"ל דיש הרבה רבנים אשר הסכימו עם מהרח"ש ז"ל עש"ב, א"כ מי יבא אחרי המלכים האדירים האלה לדבר דבר ואפילו חצי דבר, וכיון דאפי' בעוב"י איזמיר יע"א התירו וכ"ש וק"ו בעי"ק טברת"ו שרוב האנשים הבאים לה הם ממזרח וממערב וכו' וכו' שרוב מקומותיהם אוכלים בשר נפיחה:

ועוד שעי"ק טבריא ת"ו עיר שרובה ישראל בפ"י ואם לא יאכלו בשר נפיחה לא ימצאו למי ימכרו בשר הנפיחה, שאפי' בשר טריפה גמורה אינם מוצאים למי ימכרו אותה לשליש ולרביע אם לא בדוחק כי הנכרים מועטים בעיקת"ו וכמה פעמים מוליכים בשר טריפה לכפרי הנכרים ומוכרים אותו בהקפה לנכרים על ספק אם יגבו מהם או לא, כ"ש אם נאסור ג"כ בשר נפיחה וכו' ע"כ הסכימו להתיר:

וכן ראיתי להרב בי"ד חלק יו"ד הלכות שחיטה פ"ה דמטעם זה התיר לאנשי יאנינא לאכול בשר נפיחה אעפ"י שהיה מנהגם בתחלה שלא לאכול, וכ"כ הרב דבר משה ח"א יו"ד סל"ד:

ולכן הגם שהפרישו הספרדים המקולין שלהם לבדם עכ"ז הנח להם לישראל לנהוג מנהגם כאשר היה מקדם קדמתא שהיו כמה רבנים ולא ערערו על המנהג הזה והיו אוכלים בשמחה באין פוצה פה ומצפצף:

ומה גם הרי לפנינו עיה"ק צפת ת"ו אתריה דמר"ן ז"ל ואפי"ה אוכלים בשר נפיחה בלתי שום ערעור כו"ע:

אך ורק צריכים למנות שוחטים מובהקים יראים את ה' מרבים ויהיה בידם סמיכה גם על המיעוך ועל הנפיחה מאת זובחי הזבח האומנים והבקיאים בכך כמ"ש הפוס' ז"ל הרב דבר משה ונאמן שמואל ובני חיי חיו"ד ס"א, זהו הנלע"ד להליץ בעד ק"ק עדתנו שרצו למנות שוחטים ספרדים ולמנהגי העיר, וצ"י יצ"מ וימ"ן אכי"ר:

הצב"י וידבר

דוד סלי"ט מ

סימן ג

שאלה בענין מקוה אם אפשר לעשות מקוה ממים הנשאבים ע"י טרומבא השואבת מלמטה למעלה ע"י מאקינא של פאפור גדולה בכח הגלגלים המתגלגלים בהבל העולה מרתיחת האש כידוע כי בכח החבוב נמשך זכרות הפומבא למעלה וקנה הפומבא שואב כדי יכלתו ועולה דבר הסותם פי הקנה הנז' כדי שלא ישובו המים למוצאיהם ונשאר סתום עד שנשפכים המים שבו לתוך צנור גדול וממנו עולים אל ההר ונשפכים לתוך בריכה גדולה וחוזר הקנה הנז' נפתח וממלא ומערה כנז' וכ"ז עושה בזריזות נמרץ וסתימת פי הפומפה הנז' כפי הנשמע היא סתימה מעליא ובתוך הבריכה הנז' יש כלי גדול של ברזל קבוע בארץ ונקוב הוא מן הצד כמה נקבים לעבור משם מים אל הצנורות הדבוקים בו לחלקם לכל בני העיר וסותמין הנקבים הנז' ופותחים אותם בעת הצורך וכו' וסתימת פי הצנורות הנמשכים לעיר לא סגי בלא ברזא ע"כ והאריך השואל בכמה מיני ספיקות ע"כ:

תשובה ראה ראינו את השאלה שאלת חכם דמצדד אצדודי בכמה מיני ספיקות איכא מינייהו דפשט"ל ואיכא מנייהו דמספק"ל וכח"ה דהתירא עדיף ליה כדמ"ל, והנה מאי דפשט"ל לכת"ר כיון דהפומבא מחוברת לשאר כלים המחוברים בקרקע לא הוי ממשיך בדבר המק"ט עיין תוס' ב"ב דס"ה ע"א ד"ה ולא מכר דלא כל חבור מבטל הטומאה ועיין בשבת דקכ"ה גבי תנור של מתכת, ומכאן קשה על הרא"ם פ' שמיני ולכך נייד הר"ש מפירוש המפרשים במשנה א"ב פ"ה דכלים דאזיל בשיטת התוספות הנז' ופירש פירוש אחר וכן ראיתי בספר אמרי איש שכתב דלא כל חבור בקרקע מבטל הטומאה מ"מ לא ראינו להאריך בפרט זה כיון דאיתיה בתקנתא דהמשכה כמ"ש בש"ע, ומ"ש כת"ר דברור הוא דכלים אלו תחילת עשייתם הוא לקובעם בקרקע ולא מקבלי טומאה גם קודם חבורם, עיין להגאון נו"ב ז"ל מ"ק ס"ס צ"ד ומ"ב קל"ח וקל"ט שכתב דתרתי בעינן מחוברים ותחילת עשייתם לכך, וכן מוכח ממס' שבת דנ"ח ע"ב ורמב"ם ז"ל פ"ח מהל' כלים הל' י"ב וכן ראיתי לכמה מהאחרונים ועיין בפתחי תשובה ס"ק כ' ודגול מרבבה שכתב שכן מפורש בתשובות הרא"ש ז"ל:

ועל מ"ש כת"ר אי חשיב תפיסת ידי אדם או לא, שאלה זו עצמה נשאלה לפני הרב מהר"ם שי'ק ז"ל והוא תלמיד מובהק להגאון חותם סופר ז"ל וכה אמר מר בסי' קצ"ו אשר נדרתי למעלתו שאי"ה אכתוב לו דעתי בענין מקוה שנעשה באופן שהמים באים לחפירה א' מהנהר ע"י גלגל המסבב ע"י שבני אדם מסיקים תחתיו וע"י קיטור מסבב הגלגל ומוליך מים לצנור ומן הצינור לחפירה גדולה ומן החפירה הנז' נמשך ע"י צנורות למקוה ובכל אלו אין חשש משום הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה שכל הצנורות קבועים בקרקע וגם לא חשש כלי שיקראו שאובין ע"י כלי אלא דיש לדון לפסול מכח שהויית המקוה ע"י אדם ואנו דרשי' בת"כ דלכך נאמר מעין או בור מה מעין בידי שמים אף בור בידי שמים וכן כתב הרמב"ם מ"ו בפ"ב דמקו' ופסק כן בחבורו פ"ה דין ז' וכן הוכיח הרב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש וכ"כ הרא"ש בהל' מקו' וכן הביא הב"י בסי' ר"א בשם הרשב"א ז"ל ופסק כן ביו"ד סי' ר"א סעיף ט"ל דכל שבא ע"י ידיו ורגליו של אדם ואפי' ע"י דבר שאינו נעשה לקבל מים אם נעשה מקוה ע"י ואפי' בג' לוגין פוסל אם באה ע"י אדם ואחר דשקיל וטרי בעל ידי אדם אי חשיב פסול דאורייתא או דרבנן מסיק וכתב דהכא בנד"ד חשיב כמה פעמים כח כחו ודמי לההיא דקנקנים ועדיפא מינייהו דההיא לא חשיב כ"א כחו ואפשר דאפי' הר"ש מודה:

ועוד מייתי ראיה ממ"ש מהרי"ט סי' י"ז דע"כ לא פלפל שם הרב כ"א לענין הכלים אבל לענין שנעשה ע"י אדם פשט"ל דכה"ג לא חשיב ע"י אדם ממש אלא סיוע ידי אדם במקצת ובסוף כתב אם אמנם שאין דעתו מכרעת מ"מ הנראה לע"ד כתבתי שאם אין בכלים הנז' בית קיבול כלל ובאו באופן הנז' ע"י המשכה למקוה והצנורות נעשים לקרקע וקבועים לקרקע ה"ז סיוע וכשר, וכ"כ הרב נפש חיה דחשוב זה סיוע וכשר:

ובענין תפיסת ידי אדם הנה הגאון זכרון יוסף מצא לו היתר ע"י השקה שהמים הנוזלים מבאר למקוה יהיה בלי הפסק ואפי' לבסוף לבד יוכשרו ע"י השקה והגאון מהר"ם הקשה ע"ז מדברי הרב"ד ממה דמייתי ראיה מפ"ו מ"ח מסילון דלא מהני השקה לתי"א וכמו דסב"ל להרשב"א דלא מהני השקה לעניין הוייתו ע"י טהרה ותו דהרי נצוק אינו חבור לטהר ע"י השקה ע"כ:

ואפשר לומר דכוונת הגאון זכרון יוסף לטהר תי"א ע"י המשכה והשקה דהוי ס"ס ואפי' בדאורייתא שפי"ד והוא דדילמא כהרב"ד דע"י המשכה כשר אע"ג דבשאוב לא מהני המשכה אבל בתפיסת ידי אדם מהני אפילו אם הוא דאורייתא וכמ"ש בב"י ר"ס ר"א או דילמא כהרא"ש דהשקה מהני וק"ל, והגאון מהר"ם התיר ע"י המשכה בקרקע דאע"ג דשאובין שהמשיכו כולו פסול אבל אם אינן שאובין רק ע"י תפי"א מהני המשכה בכולו וכן פירש הב"ח דעת הש"ע הגם דמשמעות הב"י להחמיר, אך קשה על היתר זה ממ"ש הט"ז ע"ק כ"ח וז"ל אבל להרא"ש והטור ותשובה להרמב"ן דלעיל ותה"ב דס"ל דכל שמתחת ידי אדם יש פסול אפילו בלא שאיבה בכלי א"כ אפילו אם הוליכם ע"ג קרקע לא מהני אלא אם רוב המקוה בהכשר ע"כ:

ואחר החיפוש ראיתי להרב המחבר א"א שהביא משם כמוהרי"ו תירוץ ע"ז והוא דיש לדחות דהמ"ז עפי"ד המרדכי הובאה בכת"י וז"ל כתב בספר יראים שמעתי שהלמ"מ הוא ל"ש המשכה ע"ג קרקע וכו' וא"כ לדברי האומרים דכולו אינו ניתר ע"י המשכה ע"כ צ"ל חדא מתרתי או דהלמ"מ בא להתיר איסור תורה דהיינו שאובה כולה וכדעת הר"ם הובאה בתוספות ב"ב דס"ו ד"ה מכלל, והא דתמורה די"ב דאינו מכשיר כ"א בהביא והמשכה מדרבנן, או דהל"מ בא כשבא שלא ע"י כלי רק דנעשית שאובה שבא מכח אדם ובדברי הרב"ד דבתפיסת אדם מהני המשכה בכולה ומעתה אין שום ראיה דניהוו חולקין הפוסקים הנז' בדברי הט"ז על דברי הרב"ד דסוברין דע"י אדם חשובים שאובין בג' לוגין דמ"מ אינו מוכרח שחולקין ע"מ שהתיר כולה בהמשכה ע"י תי"א משום דסב"ל דכולה בהמשכה יש בו איסור תורה וע"כ הלמ"מ לא בא אלא על תפיסת אדם ע"כ:

ומעתה בנדו"ד הגם דליכא השקה מ"מ המשכה איתא והו"ל כמה ספקי וש"ד להתיר אף בדאורייתא וק"ל:

ועל מ"ש דהפומבא לא חשיבא כלי כמ"ש הרב ויאמר יצחק ז"ל זה הספר אינו מצוי בידינו כעת לעיין בו ברם הנראה פשוט דהטרונבא דמיא להני דאו"ח סי' קע"ו והוא הטטרוס דפ"ב מכלים מ"ו ופסקו הפוסקים הלכה כר"י ועוד בפ"ד דמס' כלים שולי קורפיות ושולי קוסים וכו' אעפ"י שאינם יכולים לישב שלא מוסמכים טמאין שלכך נעשו מתחילתן והם המה הראיות שהביא הרא"ש לכלי הנקוב דסימן קנ"ט, ומ"ש כת"ר משכנה"ג דכלי המחובר בזפת וכו' ל"ד כלל דהתם משום החבור הנסרים בזפת לא שמיה חיבור דבקל הוא מתפרך משא"ך בטטרוס ה' ובפוממבא דנעשו מתחלה לכך ואינם מתפרקים הא ודאי דכלים נינהו ומ"ש מעולת תמיד ומסילת בלולה שמדברים בפי הקנים לא על גב הכלי ששואב המים אין מדבריהם ראיה דבקל יד הדוחה נטויה:

ויש להביא ראיה עוד לזה ממ"ש פ"ד דמקואות מ"ג גבי סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה ופירש הרמב"ם ז"ל אע"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהיה כלי קבול ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחוזק אשר מפורש מדבריו ז"ל שאם כוונתו לקבלה היה פוסל הגם שהסילון הולך ואינו פוסק עכ"ז כיון שיש בו עכבת מים אם כוונתו לקבלה היה פוסל וא"כ בנד"ד שכוונתו לקבלה כדי שלא יחזרו המים למוצאיהם ובסתימה מעולה הא ודאי דחשיב כלי ומאחר שראינו שגדולי הפוסקים מחמירים בשאובה כולה ואמרו שהיא דאורייתא אפי' לא יהיה נד"ד כ"א ספק הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא כמ"ש מור"ם ס"ג ועיין למר"ן הקדוש בספר אבקת רוכל מוסר חותך בענין זה והרב חיד"א זצ"ל בשיו"ב אות ה' כתב וז"ל הרב מהר"ר בן צחייח ז"ל בתשובה הובאה בתשובת מר"ן בס' אבק"ר סי' נ"ד שרצה להקל במקוה של עיר חמת אף שאינו כדעת הרמב"ם ז"ל בשאובה שהמשיכוה ועוד הכשיר בגלגול ע"י כלים בנקב כ"ש וכו' ומר"ן הקדוש שם סי' נ"ה דחה כל דבריו ופסל המקוה עש"ב ועיין בתשו' הרדב"ז דפוס ויניציאה סי' פ"ה שהאריך וכתב כל הסברות בענין מים שאובין ומסיק דצריך לתקן המקוה לדעת כל הפוסקים לכתחלה דאיסור כרת הוא ובדיעבד יש לסמוך היכא שמיעוט מים שאובים שהמשיכום ע"כ, וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא שיכול להקל אפילו בדיעבד במשיכה כולה:

וז"ל הרב זכרון יוסף ז"ל הרב בית לחם יהודה ושער אפרים כתב בסי' ר"א ס"ק ט"ו דאין לעשות מקוה ע"י הפלומפא ל"מ דאם היא נמשכת ע"י אדם אלא אפילו ע"י גלגל אסור כי יש כמה וכמה ריעותות בזה וכן פסק הגאון חותם סופר ז"ל וז"ל ואם הבאר דנד"ד נעשה בתחבולה ע"י כלים וכן שמעתי באמת שכל הבארות יש תוך או סמוך למעין כלי א' שקורין מנעול ולכלי זה יעלו המים תחלה ונתלשים מן הבאר ומן אותו כלי יעלו למעלה עד יצאו לחוץ וכו' ויגעתי ומצאתי וכו' מהא דתנן במס' מקואות רפ"ח מעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול וכו' ופירשו הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל ושאר מפרשים שגם המים היוצאים חוץ לשוקת פסולים לגמרי והא דלא מתכשרי בהשקה משום שהשוקת שהוא כלי שיש לו בית קיבול ואינו מנוקב בשוליה מפסיק בין מעין וכו' ותכף בבוא המים לשוקת ה' נעשים שאובים בכלי ולא מטהרי בהשקה ומקצת פירשו הטעם משום גזרת כלים דחיישינן שמא יטבול בכלי מלא מים. בלתי מחוברים למעין ומהאי טעמא נמי שנינו בתוס' שהביאו הרא"ש והר"ש ובב"י שם וז"ל מעין היוצא לתלמי ומשם לבריכה ראשונים ראשונים פסולים פי' שכל המים שיכנסו ראשון ראשון לתלמי נפסלו ונעשים שאובים וכו' הא קמן דלפי זה מקוה דנד"ד פסול כיון שמי הבאר נכנסים תחלה לכלי ונפסקין מהמעין ועולים למעלה ויצאו לחוץ ולבסוף מסיק וכתב היוצא מכל מה שכתבתי דנראה ברור שאם נודע ע"י חקירה ודרישה שהמים שיעלו מן הבאר דנד"ד בלתי אמצעות כלי קבול כלל שיכנסו שם המים תחלה טרם יעלו וגם הניצוק מחבר תמיד המים לית דין ולית דיין דמותר לכתחילה, אבל אם קבוע כלי קבול מצד המעין דדינו כמעין שהעבירו ע"ג השוקת דאפי' השקה לא מהני לרוב הפוסקים אזי אין לעשות כן מקוה לכתחלה אלא בשעת הדחק שאין להם מקוה אחרת וצריך להשגיח שיהיה מחובר אחר שיתמלא עם המעין ע"י הסילון והניצוק מן הכלי למעין ע"כ והביא דבריו הנז' הרב כרם שלמה גם כתב עיין בספר מאמר מרדכי מ"ש בשם הגאון מהר"ם האמבורג ז"ל שהיה אב"ד בקהלתנו וז"ל ואגב אמרתי מה שנשאלתי בענין מקוה אם מותר לטבול תוך מקוה הנגבהים ע"י שאיבת הווסערקונסט אם הוא כמים השאובים או לא ונראה פשוט לאסור לפי מה דאיתא בגמ' דיומא דל"א אמר אביי עין עיטם גבוה מהקרקע כ"ג אמות ופירש"י עין עיטם שממנו באה אמת המים ע"ג חומת העזרה ע"כ וכיון שכן ע"כ מוכח דנפסל המקוה ע"י הנבגבהין ווסע, דאל"כ תקשי מנ"ל דעין עיטם גבוה כ"כ דילמא היו נגבהין ע"י הכלי הנז' אלא ודאי דנעשו שאובין ע"י הגבהתם בכלי הנז' וכו' ע"ש, והרב כרם שלמה ה' קרא ערער על ראייתו הנז':

והרב אמרי איש סי' פ"ו כתב בענין משאב מים הנק' פלומפא האם מותר להריק מים ע"י ולעשות מקוה טהרה ב"י ע"י המשכה גמורה כמשפט ומעכ"ת התבונן במעשה הפלומפא ותחבולותיה וירא כי אין שם ניצוק המחבר בין המעין ובין מים אשר יצאו חוצה וכפ"ז נסתר היתר של הגאון בעל זכרון יוסף לזאת קם והתעודד לבקש היתר מבלעדי זה וכבר עשה מעשה בשעת הדחק וכו' ע"כ, ואחר דשקיל וטרי בענין שאובה שהמשיכוה כולה חזר לענין הפלופין וכתב הגם שהם קבועין בקרקע ולא מקבלי טומאה מ"מ לענין שאובין לא פקע מנייהו והאריך בזה ולבסוף מסיק וכתב מעתה כיון דדעת רוב הגאונים דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה הר"ש שהביא במספר המכשירין כתבנו לעיל דאינו וגם הרי"ף כתב הב"י דסובר דפסול ועיין נו"ב תניינא סי' קל"ט וגם הרז"ה בהשגותיו לבעל הנפש גם הוא כתב כן לדעת הרי"ף וכבר כתבנו דלדעת הרא"ש אליבא דהר"ש איסור דאורייתא בשאובה שהמשיכוה כולה ושכן דעת האחרונים בש"ע ואחר שביארנו לעיל דאף אם הפלופין אינו מק"ט מ"מ איכא למימר כיון שנעשה לקבלה פוסל הוא אפי' מדאורייתא כי אפילו בכלים טהורים יש שאובה להרא"ש מן התורה ועיין להגאון נו"ב תניינא סי' ק"מ דכתב דאפשר דאסור גם להר"ן אליבא דהר"ש ולפי"ז יש תרתי חששות לעשות מקוה ע"י הפלומפא אם מפני שאיבתן בכלי ואם מפני ביאת מים ע"י אדם היפך טבען ממטה למעלה מעתה מי ימלאו לבו לעשות מקוה בתחילה הרחמן יצילנו משעת הדחק בכיו"ב וכ"ש שלא בשעת הדחק והרי הגאון בעל זכרון יוסף אוסר והביא דגם הגאון מהר"ד אפענהיים אסרו ובית לחם יהודה אוסר ובכל קהלות קדושות אשר טורחים בצנורות להביא מי גשמים לעשות מקוה ולא עלה על לב א' מהגדולים להתיר ע"י פלומפין ובזה לא ראינו ראיה גדולה ומה טוב לפע"ד אם יתאמץ מעכ"ת נ"י שיעשו בני עירו מקוה טהרה ככל הנהוג בישראל וה' יעזור לו עכ"ל:

והרב אהל אברהם סי' ל"ד נשאל ע"ז וז"ל הנה כפי מה שהעריך במכתבו ידידי הרב כהן צדק הדבר לפני מלאכת מחשבת הוא בענין זה שהסילון אשר ע"י המים באים למקוה מהמעין מונח לאורכו ומצד המקוה יש להסילון ברזא שקורין פיפין ומצד המעין יש כפתור עגול מעשה כברה וע"ז נסתפקו אם יש לסילון דין כלי אם מפאת הכברה אם מפאת הברזא, עוד נוסף ע"ז שיש בתוך הסילון מלאכת אומן כעין דלתות לסגור פי הסילון הנוטה לצד המעין שלא יחזרו המים לאחוריהם ובסוף מסיק וכתב לדעתי ברור הדבר שהסילון הנז' יש עליו תורת כלי אם מצד הברזא שהוא כלי לנט"י ומצד השני הכפתור אשר מסתמא אין הנקבים סמוך לסילון ויש שם עכבת מים כ"ש וגם שאר חששות מוסף על זה הדלתות הנז' הנסגרים דלכך נעשה לקבל שלא יצאו המים וא"כ לדעתי אין לסמוך כלל אפילו על ההשקה כזה עכ"ל:

המורם מכל האמור דדבר זה רוב הפוס' ראשונים ואחרונים מחמירים בו, ומי יוכל להכניס את ראשו בין ההרים הגדולים וצ"י יצ"מ וימ"ן אכי"ר:

הצב"י וידבר דוד סלי"ט

סימן ד

שאלה ע"ע מקבלי מתנות שנשתהו בעל כרחם מלקבל מתנותיהם כמה שנים ובהמשך הזמן עלה על המעות ריוח מן הגוים ברבית ומקבלי המתנות תובעים קרנא ופירי יען שמיום שנלב"ע הנותן זכו במתנותיהם והו"ל כשנים שהטילו לכיס זה מאה וזה מאתים שחולקים לפי מעותיהם והללו משיבים שאם היו בעלי דינים האחרים זוכים בדין לא היה נשאר ליורשים כ"א דבר מועט ובעלי המתנות לא היו מפסידים כלום והיו נוטלים מתנותיהם ע"ס פ"א ואיך עתה שזכו בדין היורשים שיטלו בעלי המתנות ג"כ מן הריוח א"כ הו"ל קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד ולכן אין להם לקבל מן הריוח ע"כ לשון השאלה

תשובה ידעתי בני ידעתי כי קצור קצרה ידי אני עניתי מאד ולא בינת אדם לי להבין ולהורות בדבר הלכה אמנם מצות הרבנים היו על שוויוה חובה ולכן אמרתי אלקטה נא ואספתי באומרים מפי סופרים ומפי ספרים ומה שתעלה מצודתי הקלה כמות שהיא ארשום בכתב אולי יישר בעיני הרבנים גדולי ישראל הע"י וזה החלי בס"ד וה' יעזור לי וינחני במעגלי צדק למען שמו כיר"א:

תחילת דבר אשורה נא ואראה אם האמת אתם במה שטוענים שאם היו מפסידים לא היה מגיע ההפסד גם לבעלי המתנות והוא דאיתא בגמרא גטין, דס"ו גניבא יוצא בקולר הוה כי הוה נפיק אמר הבו ד' מאה זוזי לרבי אבינה מחמרא דנהר פניה וכו' ומסיק רבי אבא הכי קא קשיא ליה חמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר מחמרא קאמר ואידך מחמרא כדי ליפות כחו שלחו מתם מחמרא כדי ליפות כחו ע"כ. ופרש"י ז"ל כדי ליפות את כחו לכך לא פירש לא זו ולא זו כדי ליפות את כחו שיהיה לו כל היין שלו אחריות שאם אמר תנו לו יין בארבע מאה זוז אם החמיץ מן היין מאה חביות הוו היורשים אומרים לו שלך החמיץ, ואם אמר מדמי חמרא ומכרו ממנו קצת ואבדו המעות אומרים לו אבדו מעותיך הילכך אמר מחמרא דמשמע יין ודמיו שהכל אחריות לו ע"כ. וכתבו התוס' בד"ה כדי ליפות כחו פי' הקונטרי' שיהיה כל היין שלו באחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיצה חבית אחת מן היין היו היורשים אומרים לו שלך החמיץ ע"כ ונראה שלא רצה לומר שיהיה כל ההפסד שלו דמן הדין אין לו להפסיד אלא לפי החשבון אבל השתא דהכל באחריות אינו מפסיד כלל. וכן כתב הרא"ש וז"ל' ונראה דלא פירש כן בשביל שיהיה כל ההפסד עליו דמן הדין אינו מפסיד אלא לפי החשבון אבל השתא הכל באחריות היין והמעות ואינו מפסיד כלל ע"כ. והביא דברי הריצב"א ז"ל שכתב שכל ההפסד על המקבל כפשט דברי רש"י ז"ל ודחה אותם עי' בב"י סי' רנ"ג והר"ן ז"ל פירש דברי התוס' הנז' וכה אמר מר פי' לפירושם דאע"ג דאמרינן בית בביתי אני מוכר לך שור משוורי אני מוכר לך וכו' מראהו נפול מראהו מת כדאי' במנחות דק"ח התם לפי שכל בית וכל שור עומדים בפני עצמם משום הכי מראהו מת או מראהו נפול אבל הכא שלא זיכה לו חביות כ"כ אלא חמרא הרי היין כולו מעורב ואיך יאמרו לו שלך החמיץ ע"כ וכתב מר"ן ז"ל דדעת הרשב"א ז"ל כדעת הרא"ש ז"ל וכן כתב הרב המגיד פרק י"א מהל' זכייה ומתנה, ודעת הרמב"ן ז"ל כדעת הריצב"א ז"ל דכל ההפסד על המקבל, ורבינו הטור ז"ל פסק דההפסד לפי החשבון כמ"ש התוספות והרא"ש והר"ן והרשב"א ז"ל וכן פסק מר"ן בש"ע סי' רנ"ג סעי' י"ג דההפסד לפי החשבון, ובסי' רי"ד סי"ב פסק באומר בית מביתי אני מוכר לך וכו' דכל ההפסד על המקבל ומוכרח דס"ל כחילוק הרא"ש והר"ן ז"ל כנז':

ועוד כתב מר"ן ז"ל התם משם הר"ן ז"ל דהיכא שאין לו מנה מיוחד ואמר מנה לפלוני ואפי' אמר מנכסי ונאבד א' מהם לא הפסיד המקבל זה כ"א לפי החשבון כדתניא בתוספתא דמציעא ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים נגנב או נאבד מהם חולקין לפי החשבון ומה שאמר מנכסי אין זה יפוי כח וכן כתב מר"ן ז"ל שם משם הרשב"א מחו' ג' דאפי' אמר מנכסי אין זה יפוי כח וכן פסק בש"ע סי' הנז' סי"ט וכן העלה הרב חותם סופר ז"ל סי' קל"ה כעין נד"ד דההפסד לפי החשבון עש"ב גם ביאר הרב חותם סופר הנז"ל טעם פלוגתייהו דרבנן דפליגי באמר מדמי חמרא אי סליק כוליה פסידא על המקבל לבד כמ"ש הריצב"א והרמב"ן ז"ל או כפי החשבון כמ"ש תליה אם יש ליורש דין שותף עם מקבלי המתנות או לא ונמצא כפ"ז אנן דקי"ל כפי החשבון כמש"ל דין שותפין יש להם וכמו שביאר הר"ן ז"ל מהתוספתא א כנז' וכ"כ הרב פ"ת סי' הנז' ס"ק י"ג דבשעת מיתת הנותן ממש זכה היורש בירושתו והמקבל מתנה במתנתו והו"ל כשנים שהטילו לכיס ואם הפסידו לאמצע כפי החשבון ועיין עוד במור"ם סי' רצ"ב סעיף י' באופן נקטינן מכל האמור דאפי' אמר מנכסי אין זה יפוי כח אלא כאומר משלי וכן הגיה הרב מהריק"ש ז"ל על סי"ט וז"ל מנכסי ולא דמי לאומר תנו מאתים זוז מייני שייחד לו היין מתוך נכסיו אבל אומרו מנכסי הוי כאילו אמר משלי ולא יפה כחו בזה ע"כ:

אלא מעתה מה שטוענים היורשים שאם היו מפסידים לא היו מקבלי המתנות מפסידים כלום לא צדקו בטענתם כנז' דכל ההפסד הוא לאמצע כפי החשבון כמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן והרשב"א ורבינו הטור ומר"ן ז"ל דכיון דלא דמי מנכסי למחמרא ולא יפה כחו הוי ההפסד לפי החשבון ולא הוי קרוב לשכר וכו' כמו שטענו אלא קרוב לזה ולזה וספרי הפוסקים מלאים מזה דההפסד לפי החשבון ואין צריך להאריך בזה:

ועוד דבלאה"נ ליכא הכא שום רבית כלל והוא ממ"ש מר"ן הש"ע יו"ד סי' קפ"ז סעי' י"ט במי שהפקיד אצל חבירו ונתנם לגוי ברבית אם הנפקד רוצה לתת למפקיד מן הריוח אין בו משום רבית ע"כ וכתב הט"ז ס"ק כ"ה אין בו משום רבית כיון שלא נתנם לו בתורת הלואה ולא בתורת מקח ולא שייך לומר קרוב לשכר ורחוק להפסד אלא היכא שהתנה עמו להיות כן כ"כ ב"י בשם המרדכי סוף פרק המפקיד וכ"כ כל מפרשי הש"ע ע"ע וחזרה ונשנית בח"מ סי' רצ"ב סעי' ז' בהגה שכתב מור"ם שאם הרויח במעות אין צריך לתת מן הריוח לבעל המעות וכתב הסמ"ע דקדק וכתב א"צ הא אם רוצה לתת לו הרשות בידו כיון שלא באו לידו בתורת הלואה ע"כ:

הרי לך בהדיא דבנד"ד שלא באו המעות לידם בתורת הלואה אין בהם משום קרוב לשכר וכו' אפי' שיהיה במונח כדברי הטוענים שלא היו מפסידים מקבלי המתנות כלום ואפי' היו היורשים בעצמם מתעסקים במעות והרויחו בהם עכ"ז יכולים הם לתת ריוח לבעלי המעות ואין בזה שום רבית וכ"ש בנד"ד שהוכחנו לעיל שגם הם נכנסים בכלל ההפסד וגם הריוח מעלמא אתי אין כאן שום חשש רבית כלל, וכל זה הוא למקבלי מתנות אבל בהקדשות עיין לקמן:

ונראה דהא דכתב מר"ן ומור"ם ז"ל דתלוי בדעת הנפקד אם ירצה מדעתו לתת הריוח לבעל המעות אין בו משום רבית ואם אינו רוצה ליתן הרשות בידו היינו דוקא שהנפקד בעצמו הוא היה מתעסק וע"י טרחתו הוא דאתי הריוח אזי תלוי בדעתו אבל אם הריוח ממילא אתי כגון נד"ד שהוא רבית דאתי מן הגוים ממילא ע"י עיכוב המעות של המפקיד ביד הגוים בזה אמרינן דהריוח כולו לבעל המעות, ואמינא לה מהא דכתב רבינו הטור ז"ל בסי' שס"ג בשם הרמ"ה ז"ל גבי ספינה דאם השכירה הגזלן לאחרים השכר לבעלים והגם שהרב"י ז"ל תמה על פסק זה של הרמ"ה עיין בד"מ שמיישבו ועוד מייתי ליה ראיה מסי' ש"ז השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה או נאנסה וכו' תחזור לבעלים הראשונים והא התם דאילו עשה בה מלאכה הוא בעצמו ומתה פטור ואילו השאילה לאחר התשלומין חוזרים לבעלים הרא' משום דהו"ל הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ה"נ ל"ש ע"כ וכן פסק בהגה סי' הנז':

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה