אור ברסלב
וידבר דוד חלק אורח חיים

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

חלק אורח חיים

סימן א

א.ה. תחילת הספר חסר

קדושת בה"כ אלא מדרבנן. כל ספק שיסתפק בזה הענין ראוי להקל בו ע"כ ע"כ מצאנו פתח תקוה לתור ולחפש בספרי הפוסקים ז"ל מהני מילי מעלייתא דאמרו רבנן בבי כנישתא להתיר מכירת הקלויז הנ"ל:

ראשון בקדש מרן הקדוש ז"ל בב"י הביא משם המרדכי ישן אפי' בהכ"נ של כרכים אס בנו אותה משלהם יכולים למוכרה ומוכח לה מהירושלמי דתניא מעשה ברבי צדוק שלקח בהכ"נ של אלכסנדרייא ועשה בה צרכיו ומוקי לה שעשו אותה משלהם וכתב מרן ז"ל דהמרדכי לטעמיה אזיל דהוא מפרש דטעמא דכרכים משום דשמא יש אחד בסוף העולס שנתן בה וחלקו מעכב וכבר כתבתי שהרמב"ם והרא"ש ז"ל אינם תופסים פירוש זה עיקר אלא אעפ"י שעשו אותה משלהם כיון דבכרך היא אדעתא דכ"ע עבדו לה. וההיא דבהכ"נ של אלכסנדרייא שקנה רבי צדוק בכפר היה. וא"נ בכרך אבל קיימא לן שלא עשאוהו אלא לצורך עצמם לבד וכעין בהכ"נ של טרסיים דגמרא דידן עכ"ל וביאור דברי מרן ז"ל דהני שני תירוצים כך הוא דלתרוץ הא' שכתב בכפר היה צ"ל דס"ל דגם בכפר צריך להיות שלא נתנו אחרים בבניינו כ"א דווקא בני הכפר שהרי שס בירושלמי כשהקשה מההיא דרבי צדוק מוקי לה שעשו אותו משל עצמם וזהו הפך ממ"ש במרדכי ישן בשס ראבי"ה דאפי' בנו אותו משל אחרים יכולים למכרו והביאו מרן הב"י ובש"ע סי' הנז' ס"ז הוגה על הש"ע בזה"ל ואפי' בנו אותה משל אחרים משמע דאף מר"ן מודה לזה. ואפשר דלזה נתכוון הרב מ"א ז"ל שכתב על ההגה הנז' וז"ל ואחרים נתנו להם המעות שיעשו הם בהם מה שירצו וכוונתו רצויה דדוקא כה"ג הוא דמותרים למכור אבל אס נתנו להם לצורך בנין בהכ"נ אסורים למכור וכפ"ז ניחא דאוקי הירושלמי ההיא דרבי צדוק שבנאוהו משל עצמם ומוקי לה מרן ז"ל בכפר דלא בא הירושלמי אלא לאפוקי שנתנו בה אחרים לצורך הבניין דאז אסור למכור אפי' בשל הכפר אבל אם נתנו להם מעות שיעשו הם בהם מה שירצו וכמ"ש במ"א שרי למכור וק"ל:

ועל תירוץ השני שכתב מרן ז"ל לדעת הרמב"ם וכו' א"נ בכרך אבל קיימא לן שלא עשאוהו אלא לצורך עצמם לבד צ"ל דכך אמרו בפירוש בשעת הבנין שאינם עושים אותו כ"א לצורך עצמם לבד ואין לזרים אתם דבזה הוא דאמרינן אפי' בכרך יכולים למכור אבל כשבנאוהו סתמא ולא פירשו בהדיא דהוא לצורך עצמם לבד אמרי' מסתמא אדעתא דכל העולם בנאוהו דאי אמרינן אפי' בנאוהו סתמא אדעתא דידהו בנאוהו וכ"ש שפירשו בהדיא אדעתא דידהו דמותר למוכרו מה יענו שפתי צדיק לההיא דכתב הרמב"ם בפי"א מהל' תפלה וז"ל במד"א שמותר למכור בהכ"נ של כפרים שלא עשו אותה אלא על דעת בני הכפר לבדם וכן הביא בשולחנו הטהור סי' קנ"ג סעי' ז' שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם ואם הוא מפרשה שבנו סתמא וכ"ש פירשו אמרינן שהוא לצורך עצמן דווקא והלא גם בכרכים הדין כן כמ"ש ואם הוא מפרשה דפירשו בהדיא לצורך עצמם הוא דמוכרין בני הכפר אבל סתמא לא קשה ביותר וכו' אלא וודאו הדבר ברור שמה שכתב מרן א"נ בכרך אבל קיי"ל שלא עשאוהו אלא לצורך עצמם לבד צ"ל דכך אמרו בפירוש בשעת הבניין שאינם עושים אותו כ"א לצירך עצמם אבל סתמא אדעתא דכל העולם הוא וזהו החלוק שבין בהכ"נ של כרכים לשל כפרים אבל אס פירשו בהדיא דבנו אותו לצורך עצמם לבד אין חילוק בין של כרכים לשל כפרים דשניהם יכולים למכור: ולקמן בע"ה נבאר אם יצאו המעות לחולין או לא:

נקטינן מן כל האמור דבני הכפרים שבנאו סתמא אמרינן לצורך עצמן לבד בנו אותו ואפי' אחרים נחנו להם מעות שיעשו בהם מה שירצו ובנו בהם בהכ"נ יכולים למוכרה וכ"ש אם פירשו בהדיא דלצורך עצמם לבד בנו אותה שיכולים למוכרה ובהכ"נ של כרכים אם פירשו בהדיא דלצורך עצמם לבד בנו אותה וגם לא נתנו אחרים בבניינה יכולים למוכרה אבל אם בנו אותה סתמא אפי' בנו אוחה מכיסם ומממונם לבד אמרינן דאדעתא דכל העולם בנו אותה ואינם יכולים למוכרה:

ובענין איזה מקרי בהכ"נ של כרכים או של כפרים לענין זה ראה ראינו להרב משאת בנימין ז"ל סי' ג"ל שפירש בו כל הצריך וז"ל אך נראה דכל מקום כשבונין בית הכנסת אם אין בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים עוברים ושבים דאתו מעלמא זהו נקרא כפר ואף על גב דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעי בעיר אלא דרך עראי באים עוברים ושבים לאו כרך הוא אלא כפר ואפי' שבני העיר לא בנו אותה מכיסם לבד אלא גם אחרים שבחוץ לעיר סייעו להם לבנין בית הכנסת אין בכך כלום מאמר שאותן אחרים שסייעו לא שכיחי התם רק לפרקים ודאי אדעתא דבני העיר נתנו להם לעשות בבית הכנסת מה שירצו בני העיר דלהכי לאו כרך הוא אלא כפר וכהאי גוונא כתב הרב ב"י בסי' קנ"ג בשם המרדכי וראבי"ה וז"ל דבכפרים אפי' אחרים נתנו להם כיון שאין רגילות לבוא שם רוב עם אדעתא דידהו יהבי דמאי דבעו עבדי ביה ע"כ. וז"ל הטור א"ח סי' קנ"ג והא דביהכ"נ נמכרת הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים ולא נעשית אלא לבני הכפר לבדם אבל של כרכים שבאים שם אנשים ממקומות אחרים אפי' בנו אופה משלהם אינה נמכרת ומשמע בהדיא דכל שבאים אנשים לשם ממקומות אחרים זהו נקרא כרך ואם לאו נקרא כפר ועוד אמרינן בפרק בני העיר מעשה בבית הכנסת של טרשיים שהיה בירושלים ומכרוהו ואע"ג דירוש' כרך הוא אפי"ה כיון דלא בנו אלא לצורך טרשיים לבד נדון ככפר אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאים להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצים שם תדיר לסחורה מסתמא מתחילה כשבנו בית הכנסת אדעתא דידהו ג"כ בנאוהו והקדישוהו ויש לו דין כרך וכו' אבל אי בריר לן דלא בנו אלא אדעתא דבני העיר לבדן אע"ג דשכיחי רבים דאתו מעלמא מאחר דלא סייעו בבנין גם לא בנו אדעתא דאחרים שמחיץ לעיר אין לה אלא דין כפרים ואע"פ שמלשון הרא"ש ורבינו ירוחם משמע דכל שרבים באו להתפלל שם מסתמא בני העיר הקדישו לדעתם ולא בעינן שיהיה דעת בני העיר בשעת הבנין אדעתא דרבים מ"מ לשון התוס' והרמב"ן והר"ן ז"ל משמע בהדיא דבשעת בנין תליא מלתא ואפשר דגם הרא"ש ורבינו ירוחם ס"ל הכי אלא שקצרו לשונם עכ"ל:

ונראה שמה שכתב הרב הנז' ואפי' שבני העיר לא בנו אותה מכיסם לבד וכו' צריך לפרש דבריו כמו שפירשנו לעיל בדברי מר"ן ז"ל דהיינו שנתנו להם מעות לעשות בהם מה שירצו ולא שנתנו אחרים להם לצורך הבנין שהרי הוא בעצמו מייתי ראיה מדברי מרן הנז' וכוונת מרן ז"ל רצויה כנז' בהכרח אכן פשט לשונו לא משמע הכי כלל אלא מוכח מדברי קדוש שאפי' נתנו להם לצורך בנין בהכ"נ עכ"ז כיון שאינם קבועים בעיר לסחורה או לד"א אמרינן אדעתא דבני העיר נתנו שכל מה שירצו יעשו בבהכ"נ ולפ"ז קשה מהירושלמי הנז' דמוקי ההיא דרבי צדוק שבנו אותה משלהם ומוקי לה מרן ז"ל בכפר כמש"ל והכפר אינם קבועים בו עוברים ושבים כמ"ש הרב מ"ב הנז' ונראה דהרב מ"ב הנז' לית ליה תירוץ רא' שתירץ מרן על ההיא דר' צדוק אלא כתירוץ שני דבכרך איירי וכן מוכח מדבריו שהרי בתרוץ שני כתב מרן ז"ל וכעין בהכ"נ של טרסיים דגמרא דידן ע"כ וההיא דטרסיים הביאה הרב מ"ב ה' וכתב אע"ג דירושלים כרך היה וכו' כיון שלא בנו אותה אלא לצורך עצמם יכולים למוכרה והוא תירוץ שני שכתב מר"ן על ההיא דרבי צדוק הרי לך הוכחה גמורה מדברי קדשו דכתירוץ שני סב"ל ונ"מ דדוקא בכרך שבנו אותה לצורך עצמם הוא דבעינן שלא יהיה בנין בהכ"נ כ"א משלהם אבל בכפר אפי' סייעו בבנין יכולים למכור וכמ"ש:

ומ"ש הרב אמנם כל מקום דשכיחי רבים וכו' מסתמא מתחילה כשבנו אדעתא דדידהו בנו וכו' אבל אי בריר לן דלא בנו אלא אדעתא דבני העיר לבדן וכו' ואע"פ שמלשון הרא"ש ורבינו ירוחם משמע דכל שרבים באו להתפלל שם מסתמא בני העיר הקדישו לדעתן ולא בעינן שיהיה דעת בני העיר בשעת הבנין אדעתא דרבים מ"מ וכו' עכ"ל נראה דהכי פירושו דהיינו היכא שבנו בכרך בהכ"נ סתמא ולא פירשו בהדיא דדווקא אדעתא דידהו בני אמרינן מסתמא אדעתא דרבים בנו. וזה שכתב הרב אמנם היכא דשכיחי רבים וכו' מסתמא וכו' ומ"ש אבל אי בריר לן וכו' פירוש דהכי פירשו בהדיא בשעת הבנין שאינם בונים כ"א לצורך עצמם לבד ואין לזרים אתם אזי אע"ג דשכיחי רבים שמתפללים שם לא אמרינן שחזרו בני העיר בשעה שבאו להתפלל עמהם והקדישוה לדעתם מאחר שפירשו בהדיא בשעת הבנין שהיא לצורך עצמן לבד הרי גילו דעתם בשעת הבנין דשעת הבנין עיקר ומ"ש הרב ואע"פ שמלשון הרא"ש ז"ל וכו' מסתמא בני העיר הקדישו לדעתם וכו' פירוש משמע דאחר שבנו לצורך עצמם לבד בשעה שבאו אחרים להתפלל עמהם אמרינן דמסתמא חזרו והקדישו לדעתם משעה שבאו להתפלל עמהם וזה הפך ממה שכתב הוא ז"ל. וע"ז מסיק מ"מ לדעת התוספ' והר"ן והרמב"ן ז"ל מוכח בהדיא דבשעת בנין תליא מלתא וכיון דבשעת בנין פירשו בהדיא שבנו לצורך עצמם דוקא אפי' שיבואו אחרים ויתפללו עמהם לא אמרי' שחזרו והקדישוהו לדעתם כיון שכבר גילו דעתם בשעת הבנין וכמ"ש וזה נראה ברור בכוונת הרב מ"ב ז"ל הנז' וכפ"ז נסתלקה תמיהת הרב מ"א מעל הרב מ"ב הנז' דתמה הרב מג"א וכה אמר מר ולא הבינותי דלכ"ע אפי' בנו סתם אמרינן אדעתא דכ"ע בנאוהו עכ"ל וכפי האמור ניחא דגם הרב מ"ב הנז' מודה בזה דאם בנו סתם אמרינן אדעתא דכ"ע בנאוהו ולא בא הרב לדון כ"א על נדון שפירשו בהדיא בשעת הבנין לצורך עצמם דוקא ואח"כ באו אחרים להתפלל עמהם וכמ"ש ועיין מג"א ובמה שפירש בו הרב מחצ"ה וק"ל:

נקטינן מדברי רבותינו הנז' דאפי' בהכ"נ של כרכים שבנו אותה מתתילה בהדיא לצורך עצמן דוקא דין בהכ"נ של כפרים יש לה וכן פסק הרב בי"ד סי' ס"ד וז"ל בקצור דבסלני'ק אע"פ שהיא כרך גדול מ"מ בתי כנסיות שבה נדונים כבכ"נ של הכפרים מפני שכל קהל וקהל שבסלני'ק מיוחד להם בהכ"נ שלהם לבדם כי הם ואבותיהם ואבות אבותיהם בנו אותו ואין לזרים אתם ואין בני שום קהל שולטים בקהל שאינו שלו ויכולין כל אחד למחות בחבירו שלא יקרבו זה אל זה לא בהכנסתם ולא בהוצאתם נמצא כל קהל כעיר בפני עצמה וכ"כ מוהרד"ב ז"ל בלחם רב וכ"כ הרב השכנה"ג ביו"ד סי' של"ד הגהת הטור אות נ"ב והגהת ב"י אות ב' ולכן אע"פ שסלני'ק כרך גדול אין לבתי כנסיות שבו דין בהכ"נ של כרכים לענין מכר אלא דין בהכ"נ של כפרים שהוא מיוחד להם לבדם עכ"ל. ולענ"ד כוונת הרב בי"ד היא כנז' דהיינו שהם בנו אותה מכיסם ומממונם הם ואבותיהם ואין לזרים אתם פירוש ששום אדם לא סייע להם בבניינה וגם שלא בנו אותה כ"א לצורך עצמם דוקא והראיה שאינם מתקרבים זל"ז וגם כל א' יכול למחות בחבירו מזה מוכח דלצורך עצמם דווקא בנו אותה והויא כבהכ"נ של רבי צדוק שבאלכסנדריא שהיא כרך גדול וכבהכ"נ של טרשיים שבירושלים שהיא כרך גדול ועכ"ז כיון שמכיסם בנו אותה וגם לצורך עצמם עשאוה יכילום הם למוכרה אליבא דכ"ע כנז"ל. והגם שהרב חק"ל ז"ל בחלק יו"ד ח"ב בשיורי או"ח דחה דברי הרב בי"ד הנז' מהלכה היינו אם נפרש דבריו בפנים אחרים אבל אם נפרש דבריו כמ"ש גם הרב הנז' אזיל ומודה וכן כתב הוא עצמו שם דף ט' ע"ג עש"ב:

וגדולה מזו ראיתי להרב זקן אהרן סי' קי"ד וז"ל התשובה בזה מה שראוי לדעת מעיקרא דדינא דלאו כל בתי כנסיות שבכרכים דינם כשל כרכים. אבל צריך לדעת שבתי כנסיות שחבורות עושית להתפלל אפי' בכרך גדול דינו ככפר וראיה מההיא דפרק בני העיר מעשה בבהכ"נ של טרסיים שהיה בירושלם שמכרוה לר"א ועשה בו כל צרכיו ופריך יהא הכא דכרכים היה ומתרץ ההיא בי כנישתא זוטא הוא ואינהו דעבדי מדידהו עבדי: מהכא איכא למידק דלאו סתם של כרכים אסור אלא היכא שבנאוהו מעיק' ע"ד שיהיה מיוחד לכך שיתפללו כל הבאים שם דאקדשוה לכל והא דאמר בגמרא והני מילי של כפרים אבל של כרכים לא מצי מזבני לה מ"ט דמעלמא קא אתו לה ר"ל שעל דעתם נבנית וכן כתב הרמב"ם בפי' אבל חבורה אחת או יותר שעשו בתי כנסיות דינם כשל כפרים דאדעתא דידהו אתי והיו טפל לגבייהו דהא בכפרים נמי אתו ואפי' הכי לא חיישינן וכו' ואפי' איכא חד ותרי דאשתתיף בבנינה ואזיל ליכא למיחש להו דבטלי לגבי השאר ואדעתא דשארה יהבי דאי לא תימא הכי תקשי לך דכפר נמי וראיה מבי כנישתא דמתא מחסיא דקאמר רב אשי אע"ג דמעלמא קא אתו לה אדעתא דידי קא אתו לה ומצינא לזבונה וע"כ אפי' נתנו בבניינה קאמר וכו' ע"כ והביא דבריו הנז' הרב חק"ל ז"ל בסוף התשובה הנז' לפסק הלכה על בהכ"נ של חברת בקור חולים וכה אמר מר וכל אותם שהורגלו להתפלל בבכ"נ המיוחד להם יבנו אותו מקופת החברה וא"כ אפוא יש לצדד דבהכ"נ זה אפי' אם בכרך הוא דין בהכ"נ של כפר יש לו כבכיכ"נ של טרסיים שהתירו בירו' אף שהוא כרך ואמרו הטעם דבי כנישתא זוטא הוא ואינהו עבדוה ה"נ אינהו עבדוה להנאת החברה ואע"ג דלא יבצר דגם האורחים נתנו בה עכ"פ לדעת חברת בקור חולים נתני דכל הנאת ההכנסה להם ולא חשיב זה כבהכ"נ של רבים אלא כשל יחידים וגם בכרך שרו וכ"נ ממ"ש בתשובת זקן אהרן סי' קי"ד שלמד מדין בהכ"נ של טרסיים דבהכ"נ של חבורות גם בכרך שרי דאדעתא דידהו עבדי וכו' כי ע"כ כונתו דבהכ"נ של חבורות כעין שלנו שהוקדש לבני חברה אחת דבכי האי י"ל דדמי לבהכ"נ של טרסיים דשרי עכ"ל:

הרי לך מפורש יוצא מדברי רבותינו הנז' עדיפא ממש"ל דאפי' לא פירשו בהדיא דלצורך עצמם לבד בנו אותה אלא ע"ש חברה אתת ונקרא ע"ש חשבינן לה כאילו פירשו בהדיא דדוקא לצורך עצמן עשו אותה ואפי' נתנו אתרים בה בטלים הם לגבייהו ויכולים למוכרה וכ"ש אם פירשו בהדיא דדוקא לצורך עצמם בנו אותה דיכולים הם למוכרה:

ועוד כתב הרב מ"ב ז"ל בסי' הנז' וז"ל ועוד נראה דדוקא בימי חכמי התלמוד לא היה כח ביד הזט"ה במא"ה למכור בהכ"נ של כרכים וכו' אבל בזמן הזה שמנהג הקהלות להעמיד עליהם מנהיגים ופרנסים ונותנים בידם מקל ורצועה על כל אנשי הקהלה לעשות כרצונם בכל עסקי הקהלה מעכשיו אין חילוק בין כרכים לכפרים ובכל ענין יש כח ויכולת ביד אותם מנהיגים למכור בהכ"נ ואפי' למשתי ביה שיכרא וגם הדמים יוצאים לחולין אפי' כשאנשי העיר מוחין בידם אין בכך כלום דהוא מתחילה כשבנו בהכ"נ אדעתא דמנהיגי קהילה בנו וגם אותם דאתו מעלמא לא עדיפי מאנשי העיר, והמנהיגים הם ממש דמו לרב אשי דאמר אי בעינא מזבנינא להו וכ"כ האגודה בפר"ק דב"ב ובפ' בני העיר גם מרן ז"ל הביא סברא ה' בב"י בשם מרדכי ישן עכ"ל ושם בב"י בדברי המרדכי מבואר והוא שעשו אותו משלהם. ואע"פ שמר"ן ז"ל כתב ע"ז וכבר כתבתי שהרמב"ם והרא"ש ז"ל אינם תופסים פירוש זה עיקר וכמו שכתבנו לעיל עכ"ז עין רואה למהר"ם די בוטון סי' נ"א שכתב דאפשר דאף הרמב"ם והרא"ש דפליגי על ראבי"ה וסב"ל דפירוש שני עיקר ואפי' בנו אותו מממונם אדעתא דכ"ע בנאוהו יודו לראבי"ה בזה דאי בני הכרך ביררו טובי העיר הו"ל כתלו אותו בדעת יחיד כמ"ש הטור דאף בשל כרכים שרי ופירש הב"י דגבי רב אשי מסתמא תלו דעתם בו משא"ך באתר דבעינן דבפי' יתלו דעתם בו ע"ש וא"כ אם הקהל ביררו ברורים מתחילה הו"ל כתלו דעתם בפירוש להם את"ד ז"ל וכן פסק הרב פני יהושע או"ת סי' ז' ומהר"ם מלובלין סי' נ"ט ופרמ"א ח"א סוף סי' קי"ח:

והנה מה שדימו הרבנים הנז' מנהיגי הקהלה כתלו אותו בדעת יחיד שיכול היחיד למכור אפי' בשל כרכים חזי הוית להרב מ"א ז"ל שכתב עלה דההוא שתלו אותו בדעת היחיד בס"ק י"ב וז"ל נ"ל דזה קאי כשבנאוהו משלהם אבל אם נדבו אחרים לזה אין מועיל מה שתלו הם בדעת היחיד דשמא יש אחד בסוף העולם שאין דעתו נוחה בזה דבשלמא מר בר רב אשי מסתמא היו כל ישראל הקרובים והרחוקים מסכימים לו מש"כ באחרים וכו' ע"ש והביא ראיות ע"ז וכ"כ מהר"ם דיבוטון ז"ל בסי' ה' וז"ל דתרתי בעינן בבהכ"נ של כרכים כדי למוכרו ולעשות ג"ך במעות מה שירצו וגם הלוקח יעשה אפי' בארבעה דברים שאסרו לעשותו הא' דבני הכרך יבנו אותו משלהם דאז מותר למכור והב' דבני הכרך ביררו שבעה טוב"ה או פחות או יותר כענין שבוררין בני הכרכים ראשי הקהל בזמן הזה ואז עושים במעות מה שירצו אפי' בכרכים עכ"ל. נמצא שסברת רבותינו הנז' שכתבו דדוקא שבנאוהו משלהם הפך מסברת הרב מ"ב הנז' ז"ל שכתב וגם אותם דאתו מעלמא לא עדיפי מאנשי העיר והמנהיגים דמו ממש למר בר רב אשי ומדמדמי להו למר בר רב אשי מוכח דאפי' אחרים נתנו בבניינו עכ"ז בטלים הם לגבי בני העיר וכמ"ש הפוסקים וגם הרב חק"ל הביא לנו להקת הפוסקים דסברי מרנן דבהכ"נ של כרכים אין היתר למוכרו כ"א כשבנו אותו משלהם ותלו אותו בדעת היחיד אבל ע"פ המנהיגים וטובי העיר אינו נמכר וכתב שהסוברים כן הם הרוב ומאן חשיב להתיר כדעת המעוט עכ"ל: ועיין להרב דברי מנחם שהביא תשובת מהרי"ג כ"י שהשיג על הרב חק"ל וקיים דברי הב"ד אמנם חזיתיה להגאון הגדול כמוהר"ר נחום טריביטש זצ"ל בספר קובץ על היד החזקה המודפס בתוך הרמב"ם בפרק י"א מהל' תפלה הלכה ט"ז וז"ל ובהא דאמר רבא במס' מגילה דף כ"ו אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו זט"ה במא"ה ופירש הרא"ש והטור דרבא לח קאי אלא בכפר אבל בכרכים לא מהני זט"ה במא"ה אבל מדברי רש"י ז"ל שלא כתב כן משמע דס"ל דרבא קאי גם אכרכים וכן בתוספות ג"כ מפרשי הכי דקאי נמי אכרכים דהכי מוכח מדבריהם בב"ב דכ"ג ע"א בד"ה אחולי וכו' והתם קאי אר"ה של כל העולם ועכ"ז מייתי ראיה דמגילה אלמא ס"ל דרבא אכרכים נמי קאי ובסוף דבריו כתב וגוף דין זה דקדושת בהכ"נ אינו אלא מדרבנן כדמו' מדברי הר"ן בפרק בני העיר ומדרבנן שמעינן להקל ולא להחמיר והיינו טעמא מה שפסק הרב מ"ב שבזמנינו כולם דין כפרים יש להם ואין להם דין בהכ"נ של כרכים משום דכל קדושת בהכ"נ דרבנן הוא וסמכינן דהזט"ה במא"ה בזמנינו יש להם כח למכור אפי' בשל רבים ובמ"א ז"ל דחה דבריו ולענ"ד דבריו כנים וברורים עכ"ל:

נקטינן מכל האמור בענין בהכ"נ של כרכים אם נמכרת ע"י זט"ה במא"ה שלש מחלוקות בדבר הרבה מהפוסקים סוברים דאינה נמכרת לעולם ואפי' בנו אותה משלהם לבד וכמ"ש הרב חק"ל ויש מתירים למוכרה ע"י טובי העיר במא"ה ובתנאי שלא נתנו אחרים בבניינה כלל ואף אחד שנתן בה חלקו מעכב ואפי' תלו אותה בדעת היחיד עכ"ז צריך דוקא שלא בנו אותה כ"א משלהם לבד וחלקו של א' מעכב וכמ"ש המ"א ז"ל ויש מתירים למכור בזט"ה במא"ה אפי' נתנו אחרים בה בטלי לגבי בני העיר וכ"ש אם תלו בדעת היחיד שיכול למכור וכמ"ש הרב מ"ב ז"ל והרב נ"ט הנז' זצ"ל כנ"ל:

ובעינן דתלו בדעת היחיד דמותר למכור אפי' בכרכים הנה מרן ז"ל ביאר בהדיא בב"י דאם תלו בפירוש בדעת היחיד אפי' יהיה קל שבקלים יכול למכור ואם הוא גדול הדור אפי' מסתמא אמרינן דכ"ע מסכימים לדעתו ומ"ש מרן בש"ע בהסכמת הצבור והיא לקוחה מע"ש הר"ן על ההיא דרב אשי וההיא דרב אשי פירשה מרן ז"ל בסתמות כמ"ש והא דרבינו הטור שפסק מרן איירי שפירשו בהדיא דתלו בדעת היחיד וא"כ מה צריך הסכמת הצבור עיין בזה להרב שאמר מרדכי סי' ה' ס"ק ט' שהאריך בזה:

ועל המעות היכא דמכר היחיד אם יצאו לחולין או לא עיין להרב ב"ח והפרישה ז"ל שכתבו דבין בכרכים שתלו בדעת היחיד ובין בכפרים אפי' תלו בדעת היחיד המעות נשארין בקדושתן ואסור להוציאן לחולין ועיין גם בזה להרב מאמר מרדכי עש"ב:

וע"ע אם מותר למכור בהכ"נ כדי לקנות בהכ"נ אחרת יותר חשובה מהרא' הנה מרן ז"ל בש"ע סי' קנ"ג סעיף ד' כתב אם מותר לקנות בדמי' קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירים ע"כ וכתב המ"א סק"ד משם הב"ח דלא פליגי וכו' ע"ש דיש אוסרים היא סברת הר"ן ויש מתירים היא סברת הרמב"ם ומשמע מלשונו שכתב בני הכפר שרצו למכור בהכ"נ או לבנות בדמיה בהכ"נ אחרת עכ"ל דאפי' לכתחילה מותר וכו' ע"ש והרב יד אפרים כתב על דברי המ"א וז"ל ומ"ש בש"ע מותר לקנות ר"ל למכור ע"ד כן לקנות קדושה אחרת כיוצא בה ולכן כתב הב"י דיש מתירים היינו דעת הרמב"ם דמתיר כהאי גוונא אפי' לכתחילה דאם כבר מכר לכ"ע שרי לקנות קדושה כיוצא בה ע"כ. אמנם הרב שער המלך ז"ל דקדק מדברי מרן הש"ע שכתב אם מותר לקנות בדמי קדושה א' וכו' משמע דבדיעבד איירי שכבר מכרו ובהא פליגי אם מותר לקנות בדמים כיוצא בה או לא אבל לכתחילה לכ"ע אסור למכור כדי לקנות כיוצא בה וכו' ולבסוף כתב ואחרי כתבי מצאתי למרן הב"י בסי' קנ"ד בספר בד"ה וז"ל ולפי מ"ש בסי' קנ"ג משם ה"ר יונא ז"ל דבעיין נקטינן לקולא ולא בעינן עילויא אפי' במניחים בבתים ואח"כ מקדישים מותר להכניסו בס"ת אחד עכ"ד ולפי הנראה שהבין מרן ז"ל שדעת הר"י והטור ז"ל שכתב מהרי"א דאפי' בלכתחילה נקטינן לקולא ואם הדבר כן צ"ע דנמצא הטיר ז"ל סותר את עצמו ממ"ש ביו"ד סי' ע"ד וכן קשה על הש"ע ז"ל דבסי' קנ"ד סעיף ט' בדין מטפחת כתב ויש מתירין והיינו דעת הר"י שכתב בבד"ה ואילו ביו"ד סי' הנז' סתם דאסור למכור ס"ת ישן כדי לקנות חדש וצ"ע עכ"ד:

ויש לדקדק דאמאי לא קשיא ליה למר דבס"א קנ"ג כתב יש אוסרין ויש מתירין ולפי הכלל העיקר כמתירין ובסי' קנ"ד גבי מטפחת כתב סברת האוסרים בסתם מאי אמרת משום די"ל דגבי ס"ת נראה לו להחמיר משא"כ בבהכ"נ נ"ל להקל וכמ"ש מ"א הכא נמי נימא דגבי מטפחת נראה לו להקל וכתב בה ויש מתירין אבל ביו"ד גבי ס"ת נ"ל להחמיר ולכך כתב סתם אסור למכור ישן וק"ל:

אחר כ"ז מצאתי ראיתי לגדולי האחרונים שכתבו בפשוטות דלכתחי' לכ"ע אסור למכור קדושה א' כדי לקנות קדושה אחרת כיוצא בה ופלוגתייהו דווקא בדיעבד ה"ה הרה"ג מהרח"א ז"ל בספר מקראי קדש והרב כמוהר"י עייאש ז"ל בספר בית יאודה סי' י"ב והרה"ג כמוהר"ר חיד"א זצ"ל בספר ברכ"י סי' קנ"ג והרב מאמר מרדכי סי' הנז' א"כ מאן חשיב למעבד עובדא נגד רבותינו הנז' ז"ל:

אכן שוב ראיתי להרב חיד"א ז"ל בברכ"י חיו"ד סי' ע"ר שכתב משם הרב בי"ד ז"ל על מ"ש הש"ע אסור למכור ס"ת ישן כדי לקנית חדש ע"כ אם החדש יש לו עדיפות דכשרות שרי למכור ולהפקיד דמיו עד שיקנה החדש עכ"ד א"כ כפ"ז כ"ש בבהכ"נ שאם רצו לקנות משובחת יותר ממנה וליתן דמי הישנה בחדשה דשרי אלא שראיתי להפוסקים ז"ל שכתבו דשאני ההיא דס"ת אפי' שימכרו אותו עכ"ז בקדושתו עומד מה לי ביד ישראל זה או ביד ישראל אחר אבל בהכ"נ שרוצים להוציאה לחולין לא דמיא כלל לס"ת וכמ"ש בב"י בשם הרא"ש והמרדכי והרמ"א. וכפ"ז אם רוצה להוציאה לחולין רוב האחרונים ז"ל ס"ל דלכתחילה אסור למוכרה אפי' לקנות היותר משובחת ממנה וכמ"ש:

ואסיפא דמלתא ראיתי להביא עוד מ"ש מרן הב"י ז"ל בשם המרדכי דאם ראובן נתן קרקע לבנות עליה בהכ"נ ועכבו הגוים וכו' ואם ראובן הנז' מבני העיר עומד וצוח אינם רשאים לשנות בלי דעתו אלא א"כ יש חבר עיר כרב אשי בדורו במתא מחסיא דכל מה דאתי אדעתא דידיה אתי וכ"כ בש"ע סי' הנז' סעיף י"ד וסיים בעל ההגה ושבעה טובי העיר דינם כחבר עיר ועיין מ"ש במ"א על הגהה זו, ונראה דדוקא על הזט"ה כתב כן אבל על חבר עיר מודה הוא שיכול למכור דהא רב אשי עצמו אמר אי בעינא מזביננא לה כיון דאדעתא דידי אתו ע"ש וכמ"ש מר"ן הב"י לעיל דכיון דרב אשי מסתמא כ"ע מסכימין לדעתו אע"פ שלא פירשו בהדיא ומהשתא הבוא נבוא לנד"ד שעי"ק טברת"ו פשיטא דלענין בהכ"כ נחשבת ככפר שהרי לא יש בינינו סוחרים הקבועים שנאמר דאדעתא דידהו נבנית בהכ"נ ואפי' יש עוברים ושבים לא איכפת וכמ"ש הרב משאת בנימין כנז"ל ואפי' לא פירשו בהדיא בשעת הבנין או בשעת הקניין דאדעתא דידהו דווקא עבדי לה אמרי' מסתמא אדעתא דידהו דווקא עבדי לה וכמו שדקדקנו לעיל מדברי מרן הב"י בתירוצו על הרמב"ם והרא"ש ז"ל. האמנם אם נתנו אחרים בבניינו או בקניינו זהו במחלוקת שנויה וכפי הנראה הוא דאחרים הנותנים להם מעות לא לצורך בהכ"נ נותנים להם אלא לעשות בהם מה שירצו וכפ"ז לכ"ע יכולים למכור וכמ"ש הרב ע"א הנז"ל ואפי' שנתתי להם לצורך בהכ"נ עכ"ז רובא דרובא סברי מרנן כיון שאינם קבועים בעיר בטלי לגבי בני העיר ואדעתא דידהו יהבי לעשות בבה"נ מה שירצו וכמ"ש הרב מ"ב והרב ז"א והרב חק"ל בבהכ"נ הנבנית מקופת החברה כנז"ל וכיון דמידי דרבנן הוא אזלינן לקולא כמש"ל: ואף את"ל דעי"ק טברת"ו נחשבת ככרך עכ"ז לגבי בהכ"נ כיון שכל קהל וקהל מיוחד להם בהכ"נ לעצמם ואין לזרים אתם נדונת היא ככפר וכמ"ש הראב"ד והרב ז"א והרב חק"ל וחברת בק"ח וכ"ש היכא דפירשו בהדיא שלא בנו אותה כ"א לצורך עצמם לבד כנד"ד שאומרים שכך היה בפירוש בשעת הקנין וגם תלו אותה בדעת האדמו"ר לעשות בה מה שירצה וכולם מסכימים למכור וג"כ רוצים למכור כדי לקנות בהכ"נ אחרת והגם שיש אחרים שנתנו בבניינה כיון דאיכא האדמו"ר דאדעתא דידיה נותנים כידוע לכל ומה שירצה יעשה א"כ הרי בנ"ד איכא כמה צדדי להתירה ובהתחברם יחד ודאי כ"ע מודו דלית דין ולית דיין דמצי מזבני כנז"ל בדברי רבותינו הנ"ל ואם מכרו אותה במא"ה והתנו בפי' אפי' לארבעה דברים יכולים הם למוכרה כמ"ש מרן ז"ל וכבר כ"ז מפורש לעיל בדברי רבותינו הנז"ל הנלע"ד כתבתי בש"א לחדש אב הנחמות שנת לא ימנע טוב להולכים בתמים שהיא שנת התרמ"ד לפ"ג וצ"י י"מ וימ"ן כיר"א:

הצב"י דוד ואעקנין ס"ט.

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה