וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
חלק יורה דעה · סימן א
שאלה שבאה מעוב"י צנעא יע"א וזה נוסחה:
אחרי עתרת החיים והשלום אותותינו אלה יעידון יגידון איך היום כמה שאנחנו כותבים אל מעכ"ת על ענין הקופות אשר נקבעו במח"ק מאז ומקדם בשתי בתי כנסיות בית אלכסאר ובית פאלח יב"ע אך בהגיע שני אנשים למח"ק מאחינו אנשי תימן יע"א שלוחים מעיה"ק ירושלם תובב"א רצו לקבוע קופות בכל בתי כנסיות ע"ש התנא הק' רמב"ה זיע"א והב' ע"ש התה"ק הרשב"י זיע"א וכו' ועמדנו בפרץ נגדם לבטל דבריהם בטענותינו שהקופות הא' מתבטלים בסבת הקופות החדשים ולא רצו לקבל וכו' וקבעו קופות הנז' לשם התנאים הנז' והתנו על הקופות הנז' שהמקובץ בהם יהיה לבנין בתי כנסיות ובתי מחסה בעיה"ק ירושלם תובב"א ע"ש אנשי תימן השוכנים שם וג"כ קבעו קופות בכל בית ובית אע"ך נתבטלו הקופות הקדמונים מטעם הנז' ואפי' יש איזה יחידים אשר עדיין רוצים להתנדב לאיזה שירצה אינו טורח לילך ולחפש אחר הקופות הישנים וכ"ש שהממונים הנז' אומרים להם שכבר נשאלה שאלה זו מחו"ר עיה"ק ירושלם תוב"ב והיתה תשובה' שהם יכולים לשנות אפי' הקופות הישנות מטעם פסק הרב חותם סופר אשע"ך באנו להודיע לרו"מ אם האמת אתם ונוכל לשנות הקופות הנז' וחתומים על הכתב כמה חכמים ויח"ס הי"ו יושבי העיר הנז' יע"א:
תשובה אני טרם אחלה לדבר ד"ת דבעייא העמדה והערכה אציעה שאו'ל ממרן דבשמיא רחמין למבעי ינחני במעגלי צדק למען שמו ומה גם דלא להוי ממהדורי מילי ומסמרטוטי והגם ששמעתי שיש פסק ארוך על העניינים הנז' מגדולי המורי'ם רבנן תקיפי ראשי אלפי אשר הם אמת דבריהם אמת ומה יענה עוד מאן דלא ידע לכוין אימר'ה ולאהדורי סברה כמוני קל שבקלים אבל כיון שאינו מצוי הפסק הנז' כעת בידינו אמרתי אלכה נא ואספתי באומרים מפי סופרים ומפי ספרים ומה שתעלה מצודתי כפי דעתי הקלה כמות שהיא אכתבינהו הא למגמר לא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמי בעלי ההוראה היושבים ראשונה לראש פנה ועמהם תמו'ט חכמה וזה החלי בס"ד:
הנה במגבת עניים רבו כמו רבו החילוקים והסברות אם יכולים בני העיר לשנותה כמבואר בטור יו"ד ובב"י סי' רנ"ו ורנ"ט ברם ראה ראיתי למוהריב"ל ח"א סי' מ"ט שכתב דהא דאמרו יכולים בני העיר לשנות ולזה הסכימו גדולי המורים אשר בית ישראל נכון עליהם. היינו דווקא ללוותה על מנת לפורעה אבל לשנותה בפסידא דלא הדרא אינם יכולים לשנותה ע"ש:
והגם שהרב מוהרמ"ג ז"ל בסי' ע"ו דחה דברי הרב מוהריב"ל ז"ל וכתב דלא נאמר דבר זה ללוות ולפרוע אלא אם רצו לשנותה לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יכולים לשנותה אפי' בפסידא דלא הדרא וכ"כ מהרד"ך ז"ל בתשובה ח"א סי' ל"ח וכ"כ רבינו הטור ז"ל סי' רכ"ט מ"מ הרי כתב רבינו הטור ז"ל בשם אביו הרא"ש ז"ל בה' הנז' וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל שהצדקות שהתנדבו לצורך בהכ"נ וכו' יכולים בני העיר לשנותה לצורך בהמ"ד או ת"ת אפי' הבעלים מעכבים אבל לא מת"ת לצורך בהכ"נ ע"כ וכתב הרב כמוהרמ"ג הנז' ז"ל בסי' קכ"ג ע"ז וז"ל והענין הוא שת"ת כנגד כל המצות ובזה נשיב לשאלה כל זה הוא שלא פירש כי אם לצדקה סתם אזי מחלקים עד שבא ליד הגבאי וכו' אבל אם פירש לאותו עני ידוע כבר חל הנדר על אותו סלע ואינו יכול לשנותו לדב"א וכו' והכא שפירש המקדיש לת"ח ששונים במקום פ' הו"ל כאלו פירש בפירוש לפלוני עני כאלו הם גוף א' בישיבה של חברים והוא הפריש והם התחילו לעסוק בתורה וכו' אפי' שנחרב המקום ביני ביני כיון שחזרו לקדושתם אין כח ביד שום אדם לשנות שהנה מבהכ"נ לת"ת יכולים לשנות אבל מת"ת לשום ד"א לא והנה המצוה הזאת היא ת"ת וכבר התחילו לזכות וחס וחלילה שיוכל שום אדם לשנות אפי' שלא יש שום גבאי כ"א המקדיש בעצמו וכ"ש אם זכה פ' לקבל מעות אלו לתתם ע"י וכו' ולכן כל יראי השם וחרד על דברו כי עיניהם תלויות שירחמו מן השמים עליהם כיון שזכו להחזיר עטרה ליושנה ימשך עד ביאת משיחינו בב"א כי"ר עכ"ל לשון הזהב:
ומה שתמה הרב מטה יוסף ז"ל ע"ד הרב הנז' מתשוב' מהריק"ו עיין בתשובות מרן בספר אבקת רוכל סי' כ"ג ובס' חקי חיים סי' מ"ז שאסף איש טהור סברות הפוסקים הא' ואחרונים וזה הלכה העלה וגם בהקדיש לאינם מבוררים כל שיצא הממון מרשותו ליתיה לא בחזרה ולא בשאלה וזה ברור עש"ב עכ"ל וגם הרב פרי האר"ץ ח"א סי' ו' פסק לה בסכינה חריפא כנז' וכן פסק הרב מהריט"ץ ז"ל סי' ע"ט ותמה על ההיא דמוהריק"ו ז"ל וכן העלה הרב חק"ל ז"ל בח' יו"ד ח"ג סי' ק"ה וז"ל בדף קכ"ב ע"ד הכלל העולה מכל מה שנתבאר דאיני רואה מקום לשנות בהקדש עניים עכ"ל:
והרב הגאון מפרשי הים בספרו הבהיר מאמר מרדכי סי' ט"ו כתב וז"ל והנה מ"ט נסתפק במה שראה הוראה יוצאה ממני דאין לשנות מצדקות ר"מ בעה"נ זיע"א כלל הלא מאז מפי רבותינו עומדים בפרץ גוזרי גזירה לנו נמסרה לקחת מזה להחיות בהם נפשות אביונים הנקיים היושבים על התורה ועל העבודה בארץ מטוהרה ולא לשנות מזה לצדקה אחרת כגון לעניי העיר אסור וכו' ומסיק וכתב אי לזאת נלפע"ד הדבר ברור שחלילה לשנות מהנמצא בקופות של רמב"ה זיע"א לצורכי העיר וענייה וכל העושה כן הוא כגוזל את העניים אשר עיניהם תלויות לפרוטה הבאה ממדינת הים ולהחיותם ברעב ובכן נזכרתי שהדבר מבואר ומפורש יוצא מפי גאון הדור מוהרי"ט ז"ל ח"א סי' ס"ג דאסור לשנות נדבות עניי א"י אפי' לבנין בהכ"נ ע"ש ואולם זהו טעם הגאונים בדורות שלפנינו אשר קבעו מסמרות לבלי לפגוע בצדקה זו אפי' פעם א' הלא המה רוב רבני פולין ופרסעם וגאוני חסידי עליון מרוסיא אשר נתנו בקולם קל כרוזא נפיק ואסרו איסר אפי' ליקח ממנו מעות ולהדליק בהם נרות על נשמת התה"ק רמב"ה זיע"א זולתי אם התנדבו בפירוש שמן ונרות וכו' וכל המשנה הרי הוא גוזל את העניים ואפי' למצוה גדולה מזו אין לשנות כמבואר במהרי"ק שורש ז' ובהגהת מוהרמ"א ז"ל סי' רנ"ו ס"ד וכל שחל עליו הקדושה אין המנהג מבטל ההלכה וכו' ולבסוף כתב יהי חלקי עם המסייעים לדבר מצוה הגדולה הזאת להחזיק בישוב הארץ וכבר נודע מ"ש הרמב"ן ז"ל והרב השל"ה ז"ל בגודל המצוה הזאת עכ"ל:
ותא חזי מה שנמצא כתוב בספר מטה יוסף חלק יו"ד סי' יו"ד בסוף התשובה והוצרכתי להעתיקו דשמא ספר הנז' אינו מצוי בידכם וז"ל טופס כתב הנמצא בספר הישר מזמן הגאונים המאורות הגדולים הקדושים אשר בארץ המה ז"ל ששים ושמחים לעשות רצון קונם ופניהם איש אחיו ויאמר חזק לעשות חסד וצדקה ולהשביע נפש שוקקה המה הגבירים הרמים נדיבי עמים משגיחי הקדש פ' ה' עליהם יחיו מעתה ועד עולם ימלא פינו שיח רינה ותפלה ברכות והודאות לשם קדשכם להשתבח בפעולת צדקתכם כהררי אל אשר אתם מפליאים לעשות עם תלמידי חכמים הקובעים למודם בעי"ק טברית"ו להוציא לאור פרי ישוה להם הגם שהלוא מצער היא בם יחי נפשם שחייהם תלויים להם מנגד עד עת בוא צדקתם וכמה ת"ח יש בניהם שנפשם ברעב ובצמא מתים הם וטפם וכל אשר להם:
ופליאה דעת ממנו מי ומי הוא זה ואיזה הוא
אשר מלאו ליבו לשלוח ידו בכסף הקדשים כל
אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם ואם הוא ביד
גוים אסור בכבלי ברזל כל ישראל מצוים לפדותו והנוגע
בקדש המקודש לשם טברת"ו כנוגע בבת עינו ונפש
המקדיש נ"ע יצעק עליו ככרוכייא וגם סנהדרי גדולה וגאוני
עולם הקבורים במקום הזה יקבוהו וחויא דרבנן דלית
ליה אסוותא ליטריקה לכן מעכ"ת יגלו אוזן הרבנים הע"י והם ימחו ביד הרוצים ליגע בכסף המקודש למקום הזה ואם ח"ו יתנו כתף סוררת לבלתי שומע לדברי הרבנים נר"ו יגלו את אזנינו ואנחנו ברשות השררה יר"ה וברשות ב"ד הצדק נלך שם לטברת"ו על קברי הסנהדרי גדולה ועל קברי רבי חייא ובניו רבי עקיבא ותלמידיו ונחרים אותם בתלת מאה ינוקי ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבוא ברכת טוב ולא ידענו בשלמי הרעה הגדולה הזאת שאינו בא למקום הקדוש הזה כ"א מחצית הנהוג ומה יתן זה לפני כמה ת"ח עניים מרודים רעבים גם צמאים לכן מעכ"ת ישתדלו שיחזור הדבר לאיתנו הרא' ביתר שאת וב"ע אל חי חלקינו צורינו יריק לכם ברכה עד בלי די ואל שדי יתן לכם רחמים ואורך ימים ושנות חיים ושלום ככל אות נפשכם הרמה המלאה צדקות ה' וכנפש אהובי שם קדשיכם חותמים פה צפת תוב"ב שנת תשצ"ח:
ישראל אשכנזי יום טוב צהלון. אברהם שלום. סלימאן אוחנה. משה קאשטולץ. אברהם די בוטון. יצחק די בוטון. ע"כ טופס הכתב הנז' והרוצה לידע כמה גדולים צדיקים הגאונים החתומים הנז' עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בהני ספרי דבי רב שם הגדולים ח"א וח"ב במערכת השמות ובמערכת הספרים איש על דגלו באותות ומשם בארה:
נמצינו למדים מדברי רבותינו הנז' שאין כח ביד שום אדם לשנות בקדש עניים ות"ח לשום דבר אחר בעולם ואפי' למצוה גדולה וכמש"ל וכל זה הוא כשלא הגיעו המעות לתוך כלי העניים אבל אם הגיעו לתוך כליהם הלוקחן משם הרי זה גזלן גמור מדאורייתא ויוצאה בדיינים כמ"ש מר"ן הש"ע ח"מ סי' רע"ג סעיף י"ג וז"ל ואם היה במצודה כלי ולקח מתוך המצודה הר"ז גזלן. ע"כ וכתב ע"ז הרב באר הגולה פשוט זה בגמרא לכ"ע וכן דעת ההלכות ומוסכם ע"כ:
והרב המחבר ס' מים רבים ז"ל בחלק ח"מ סי' י"ד ביאר פרט זה בארוכה וחילק אלו הדינים לארבעה חלקים וז"ל השייך לעניינו חלק הרא' והוא חמיר מכולהו היכא שבא כבר הדבר ליד חבירו הנוטלה אחריו הוי גזל גמור ויוצאה בדיינים ואפי' הדבר ההוא היה הפקר מתחילה ולא נתכוון הרא' לזכות בה כדגרסינן בפרק הנזקין דף ס"א ע"א גבי עני המנקף בראש הזית תנא אם לקט ונתן ביד הר"ז גזל גמור ופרש"י ז"ל אם לקט ונתן ע"ג קרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא ע"כ והתוספ' ז"ל כתבו נראה דאיצטריך לאשמועי' בתולש בידו ומפילן לארץ אעפ"י שלא אחז בהם אלא להפילם ולא נתכוון לזכות בהם עכ"ז הוי גזל גמור דאם לא כן פשיטא וכן הוא בירושלמי, דכוותה נמי היכא שבא הדבר לרשותו או לתוך כליו של הא' שכן גרסינן בפרק הנזקין גבי אוזלי ואהורי דכולי עלמא לא פליגי דהוי גזל גמור ופרש"י אוזלי רשתות של חוטין שיש להם תוך אוהרי של גמי וכו' דכ"ע לא פלויי דכיון שיש להם תוך קנה לו כליו והלוקחם משם גזל גמור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' זכייה ומתנה הלכה ב' והטור והש"ע ח"מ סי' ש"ע ע"ש עכ"ל:
וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח משאלה הביאה מרן ז"ל ח"מ סי' ש"א דכשהממון מופקד בידו לעניי מקום זה מקרי ממון שיש לו תובעים ואם פשע חייב ע"כ:
ולכן פשיטא דאין יכולים לשנותו דמקרי ממון שיש לו תובעים ואין אנחנו צריכים להאריך כ"כ בפרט זה וכותלי בהמ"ד יוכיחו דכמה ספרים רא' ואחרונים מלאים מזה וכ"ש וק"ו אם כבר הגיעו המעות ליד הגבאי שלוחינו הא וודאי לית דין ולית דיין דהנוגע בהם כנוגע בבת עינו וגזלן גמור דאורייתא מקרי ויוצאה בדיינים וכמ"ש ועיין להרב בית יאודה ח"ב סי' ט' והרב שער שלמה סי' ל"ה:
ומעתה מה שהביא ראיה וסמכו על הרב חותם סופר והיא התשובה דסי' כ"ז חלק ששי חלילה לאותו צדיק שיצא מפיו דבר זה ואדרבא כל בתר איפכא וז"ל אומר אני אם היו המתנדבים נותנים מתחילה ליד הרב לתנם לעניים לא הייתי ע'ט ממהר להשיב להתיר לשנוי הני זוזי ואע"ג דמוהרי"ק וכו' משא"ך כשנתנו מעות בעין לשלוח אותם זוזי בעינם לעניי א"י לא שייך הא דמהר"ם אלשיך ז"ל דאין כאן דבר שלא בא לעולם ולא דמוהרי"ק ומוהרימ"ט ז"ל דלא חיישינן בזמן קצר ימותו ח"ו או יתעשרו דמיתה ועושר לא שכיחי וכמבואר ס"פ כל הג'ט עכ"ל:
הרי לך בהדיא דברי הרב הנז' ז"ל הוא בעצמו אזיל ומודה דאם הונחו המעות ביד הרב לעניי א"י אינם יכולים לשנותם ואפי' לא היו לא בתוך כלי העניים ולא הגיעו ליד שלוחם ולא כתב הרב שיכולים לשנותם אלא בכגון נדון דידיה שלא התנדבו מתחילה לשום עני כ"א לנשמת רמב"ה או לצורך שמן ונרות ע"ז פסק הרב דיכולים ליתנם לעניי עירם דעניי עירם קודמין לעניי א"י והביא ראיה ע"ז מהא דכתב הב"ח דתני רב יוסף בב"מ דע"א עש"ב:
ואף גם זאת ראה ראיתי להרב הגאון מופת הדור חיד"א ז"ל בספרו הבהיר יוסף אומץ סי' י"ט שכתב ע"ז וז"ל אשר דרשת ממני אגיד לך מה כח לבני א"י לשלוח שלוחים לכל בני הגולה וכו' ואחזה אנכי חיים שאלה שור'י באר'ש יכתבו על אודות שלוחי א"י עלו בקב'ץ ולא חיישי לעניי אותה העיר לענות נפש שהעני אוכל פתו. ידי"ן תמהתי עליך כי ידעתיך בשם האמונה אזור חלציו צדיק באמונתו מדוע ככה עשית והי'ה בהני'ח הנח'ה סובר'ת כי מעולם לא היתה כזאת ולא קרב שליח לקופות עניי מתא וכו' ועתה אמת אגיד דשנינו בספרי פרשת ראה יושבי א"י קודמין ליושבי חו"ל וכתב הרב ב"ח ז"ל ביו"ד סי' רכ"א דעניי עירו קודמין לעניי א"י ומייתי ראיה מדתני רב יוסף בב"מ הנ"ל וכו' ואינה ראיה דהא דתני רב יוסף אקרא קאי אם כסף תלוה את עמי ושם לא יש רמז א"י אבל דספרי קאי אקרא דאחת שעריך בארצך ואימא דיושבי א"י קדמי ליושבי עירו א"כ הראיה שהביא הב"ח ז"ל אינה ראיה מכרחת והרי חזינן להרב ש"ך דאפקיה בלשון משמע ומהרש"ח ז"ל סי' ל"ה אמרה בלשון אפשר ויד הדוחה נטויה לקול תתו' ואולם שמענה ואתה דע לך דאמרו בספרי שקולה ישיבת א"י ככל המצות שבתורה אפי' בחורבנה והיה כשבתו ולדעת הרמב"ן ז"ל היא מכלל רמ"ח מצות דאורייתא ואין פוטר אותו ואם לסודו תדרוש קח לך בשמים ראש כי בא"י כל תפלה כל תחנה החלו עולין אל השמים מעל ועשה את עולתו לא כן בארץ העמים וכו' ובמה יתרצה עבד ה' להיות לו חלק בישיבת א"י ותורת א"י אם לא להחזיק ביד יושביה וגמירי גדול המעשה ועם ישרים סוכו ומעונתו עש"ב ובסוף התשובה כתב ואמינא ולא מסתפינא מי האיש החפץ חיים יחזיק ביד עניי א"י ומפליא לעשות משום ישוב א"י אשר ה' דורש אותה ע"כ דברי קדוש, הראת לדעת דאפי' מה שכתב הרב חותם סופר ז"ל ודן את הדין דעניי עירך קודמין לעניי א"י כמ"ש הב"ח דחויה היא כמ"ש הרב חיד"א ז"ל ואדרבא עניי א"י קודמין אפי' לעניי עירו ואפי' שגבו סתם לנרות ושמן כמ"ש אבל כשגבו לעניי א"י אפי' הרב הנז' מודה כמו שכתב הוא עצמו כנז' וכל זה הוא כשגבו מאליהם ומעצמם סתם ורוצים לשנותם אבל כגון נד"ד שהולכים הני שד"ר לן וקובעים קופות לשם עי"ק טברת"ו ומה שיתקבץ בהם ממנים עליו פקיד לקבצו עד שישלחינו לעי"ק ומוציאים הוצאות ע"ז והקופות הם שלנו הא ודאי לית דין ולית דיין דכיון שנתקבצו המעות בקופות שלנו כל הנוגע בהם גזלן גמור הוא מדאורייתא ויוצאה בדיינים וכמש"ל שזה הדין מוסכם לכ"ע וכ"ש וק"ו אם כבר הגיע ליד הגבאי שליחינו דכל הנוטל מידו כאלו חוטף מידינו דשלוחו של אדם כמותו ותמיה אני כיצד עלה על דעתם שיכולים לשנות המעות שנתקבצו בקופות הישנות שלנו דלא אמרה אדם מעולם וחלילה להם לומר שהרב חותם סופר שיפסוק הפך הדין המוסכם בגמרא ובפוסקים וק"ל:
ועל מה שקבעו קופות לשם האי תנא דידן רמב"ה זיע"א אשר אמרנו בצלו נחיה ועל דבר זה טרחו ויגעו ראשונים ואחרונים בהונם ואונם בגופם ובממונם לקבוע קופות רמב"ה זיע"א לשם עיה"ק טברת"ו להחיות נפש עניים אומללים והת"ח העוסקים בתורה בקבע בישיבת רמב"ה זיע"א כי לזה עיניהם תלויות דווקא כי אין להם שום מחיה בעי"ק הנז' זולת זה לא מלאכה ולא סחורה כידוע והחזיק בזה משנים קדמניות והוי אומנותייהו בכך כידוע לכל באי עולם והשתא בבא חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו ופסקו לחיותינו ע"כ באתי אני עני להפך בחררה זו הרמוצה ומה שיבוא ויטלנה שלא כדין תורתינו הקדושה יהי דינו חרוץ כרשע במדת הדין הקשה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:
הנה דבר זה נתבאר יפה בדברי הרא' כמלאכים אשר מימיהם אנו שותים ובצלם אנחנו מסתופפים ועל דעתם אנחנו נשענים ולא באתי כ"א ללקט מאורות דברי קדשם מאשר תמצא ידי בהני ספרי דבי רב הא' בקדש הגאון רש"ל זצ"ל בתשובה סי' ל"ו האריך הרחיב בדינים אילו ולבסוף חלקם לארבעה ראשים הביאם הרב משאת בנימין ז"ל סי' כ"ז וברוח מבינתו נשא ונתן בהם באמונה כדת מה לעשות באורך וברוחב ואלו הם פסקי דינים המסתעפים ממנו הדין הראשון הוא דין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע כדאמרינן בעובדא דרב גדל ויש מחלוקת בין הפוסקים אם מחויב הב' להחזירה לרא' אחר שנטלה או לא ורובא דרובא הכי ס"ל דאינו מחוייב להחזיר ורשע דווקא הוא דמקרי דאל"כ בתרי קטלי קטלת ליה יחזיר ורשע וכתוב בהגה' מיימוני בשם הרא"ם ז"ל שחזן הכנסת יכריז עליו ברבים. עוד כתבו בשם מהר"ם דדין עני לא שייך אלא א"כ פסקו הדמים ולא חסר רק הקניין ע"כ וכ"ז הובא בש"ע ומור"ם סי' נז"ל:
הדין ב' במציאה והפקר דרש"י ז"ל וסייעתו סוברים דגם בזה יש דין עני המהפך בחררה ור"ת ור"י והרא"ש והמרדכי כתבו דלא שייך דין זה במציאה דאם לא יקדימו לזכות בה לא ימצא אחרת ועיקר יסוד זה מההיא דבב"מ ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר ונטלה המינו הרי היא שלו וכן מההיא דפאה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו ולזה הסכים מהרי"ק ומורי מוהרש"ל ז"ל וכן פסק הרב רמ"א ז"ל בהגהת ש"ע סי' הנז' והמרדכי ומוהרי"ק ז"ל כתבו דלאו דוקא מציאה והפקר אלא כל דבר שקונה בזול הרבה הניכר לעינים דינו כמציאה וכן מי שקונה במצר שלו אפי' היה חבירו מהפך בה יכול לקנותה:
הדין הג' מי שטרח בדבר מה אסור לשני ליקח אותו דבר ואם לקח הוי גזל מדבריהם ואפי' בדבר הפקר דתנן בסוף פרק הנזקין עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור ואמרינן בגמרא למאי נ"מ להוציאו בדיינים ופסקו הפוסקים כת"ק דאינו יוצא בדיינים. וקשה והלא עני המנקף הוי הפקר כמ"ש הטור והש"ע סי' ש"ע ובמידי דהפקר קי"ל כר"ת דמותר אפי' לכתחילה וכמ"ש בדין ב' הנ"ל. כבר הקשו זה התוספות והרא"ש פרק האומר והמרדכי בשם אבי אסף ותירצו דשאני עני המנקף מפני שטרח העני והפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו:
מיהו עדיין קשה לפירוש ר"ת היכי משכחת לה הפקר לכתחילה דשרי לשני לקחתו דאי מיירי בלא טרח בה הראשון כלל והלא אפי' בחררה שהיא מכר ושכירות הדין כן דכל זמן שלא פסק דמים שרי אפי' לכתחילה לשני להקדימו וכמ"ש לעיל בדין הרא' בשם מהרא"ם ז"ל וכן מוכח ג"כ מדברי התוספות שכתבו בשם ר"ת גבי עני המהפך בחררה דדוקא בדטרח בה וזה לשונם כי למה מחזר על זה שטרח בה חבירו. ואי מיירי דטרח בה הא אמרינן דהוי גזל מדבריהם וא"כ היכי משכחת הפקר דשרי ובמכר ושכירות אסור:
ע"כ צריכין אנו לחלק בין היכא דטרח טרחה מעולה עד דסמכה דעתיה עלייהו כגון ההיא דמנקף דטרח עד שהפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו ובין היכא דלא טרח טרחה מעולה כגון ההיא דחררה נמצא לפי"ז היכא דטרח טרחה יתירא אין חילוק בין הפקר למכר ושכירות דתרווייהו שוים שיש בהם גזל מדבריהם והיכא דלא טרח כ"כ במכר ושכירות אם נטלה השני נקרא רשע כמ"ש גבי חררה ובהפקר מותר לכתחילה כמ"ש גבי פאה:
והגאון רש"ל ז"ל תירץ דשאני ההיא דעני המנקף שנשא נפשו למות וגם ההיא דמוהרי"ק ז"ל שהלך לעיר אחרת וכל הדרכים בחזקת סכנה לפיכך יש בהם גזל מדבריהם וכרבנן דקי"ל כוותייהו כנז':
והתוספות בפרק האומר כתבו משם מהר"ם אביו של ר"ת דטעמא דמרחיקין מצודות הדג מפני שהצייד הרא' הניח דגים מומתים במים למאכל שאר דגים וע"ז מתקבצים שם דגים ונוח לו לצוד אותם וכו' ואסור לשאר ציידים לפרוס שם מצודה כי הרא' הוא שהמציא שם דגים וכו'. ומזה דן הרב חותם סופר ח"מ סי' ע"ט וזיכה להמדפיסים הרא' שגזרו הרבנים שאין יכול שום א' להסיג גבולם שכדין עשו ואינם מפסידים לשאר המדפיסים דאם זה מדפיס ש"ס יכול האחר להדפיס רמב"ם או שאר ספרים ואלו עדיפי טפי ממצודה ורחיים של אבי אסף דזה הוציא הוצאות על הדפוס וכו' ע"ש באורך. ולפי"ז לא קשה מידי מ"ש דהעיקר הוא אם א' המציא איזה דבר אפי' עדיין לא הגיע לידו ולרשותו אסור לחבירו לנגוע בו כגון דגים ועני המנקף שהפיל אותם לארץ משא"ך בפאה ומציאה שהוא לא המציא אותם שם במקום זה ודו"ק:
הדין הד' היורד לתוך אומנות חבירו דמצי לעכב עליו כדאמרינן בפרק לא יחפור אמ"ר הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה אחריתי מאי תיק'ו ופסקו הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל דבר מבואה אבר מבואה אחריתי נמי לא מצי מעכב כיון דסלקא בתיקו וכן פסק רבינו הטור ומר'ן סי' קנ"ו וכתב הרב מ"ב הנז' וז"ל ונ"ל דעד כאן לא פליג רב הונא אלא כהאי גוונא דרחייא שעדיין הרא' עומד במקומו ולא נתבטלה מחייתו אלא שנחסר ממנה אבל היכא שעקרו ממקומו והסיג גבולו וביטל מחייתו בזה כ"ע מודו דמצי לעכב עליו וכ"כ מהרי"ך ז"ל בספרו שארית יוסף סי' י"ז ע"כ מלוקט מספר מ"ב ה' התוספות נופך ממ"א:
ולא תקשי ע"ז מהא דכתב מרן הב"י סי' קנ"ו וז"ל וכתב המרדכי ומבוי הסתום מג' צדדים רק בצד א' יכנסו לו וראובן דר אצל סופו הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד שאין הנכרי יכול לילך אם לא ילך תחילה לפני פתח שמעון. נראה דיכול לעכב עליו כרב הונא אבי אסף. וכ"כ הגה' מיימוני פרק ו' משכנים. ונראה דאבי אסף סבר דלא כרב הונא בריה דרב יהושע וא"כ לדידן דקי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע לא מצ' מעכב עליו עד כאן דברי מר"ן הב"י ז"ל וא"כ הוא הפך סברת הרב מ"ב הנז' שהרי הכא אפי' פסק לחיותיה שישב לו בפתח עכ"ז כתב מרן דלא מצי מעכב עכ"ז לא קשה מידי דנדון הרב מ"ב הנז' שבא להשיג גבולו ולדחותו ממקומו עדיפא מההיא דמר'ן ז"ל ובנדון הרב מ"ב הנז' ז"ל אפי' מר'ן הב"י ז"ל מודה וכמ"ש הרב פתחי תשובה סי' הנז' וז"ל והמעיין בתשובת הרב מ"ב שם יראה דלא מכח ההיא דאבי אסף הנ"ל כתב כן רק מסברא דנפשיה כתב לחלק בכך וכפי הנראה נדון הרב משאת בנימין בריא היזקא טפי מנדון אבי אסף הנ"ל דהתם אף שיושב זה נגד זה הפתח מ"מ אפשר שילכו הקונים גם להלאה ויקנו מהאחר אבל בנדון הרמ"ה מדחהו ממקומו לגמרי לקרוב לומר דבנד"ז גם הב"י מודה דיכול לעכב. ע"כ. וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל ח"מ סי' קנ"ו הגהת הטור אות י"ב וז"ל ודווקא בכגון זה שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלו אבל ברוצה ליכנס לתוך גבול חבירו ולדחותו ממחיצתו שהחזיק בה כמה שנים פשיטא דלאו כל כמיניה. עכ"ל וכ"כ ג"כ הרב מעיל שמואל סי' קל"ה וכתב דהכי איכא למידק מסוגיית הגמרא ולא נחלקו הני רבוותא אלא במי שבא לסמוך חנותו אצל חנות חבירו שזה אומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי אבל בנ"ד שבא השני לסלק הרא' ממה שהחזיק בו במוקטעה ה' כ"ע מודו דמצי לעכב עליו דאמ"ל קא פסקא לחיותאי עכ"ד עש"ב והוא מדברי הרב פרח מטה אהרן סי' ק"ב והרב הפר"ח מ"א הנז' ז"ל נשאל על א' שהחזיק במוקטעא כמה שנים ובא אחד להסיג גבולו בטענה שהוא עשיר ויכול ליתן השכ' מיד וכו' והשיב הרב בפשיטות שכל הבא להשיג גבול המוחזק הרי הוא נלכד ברשת חרם הרא' וכו' וא"ת והרי לא אמרו בעני המהפך בחררה אלא אם כבר פסקו הדמים והכ"נ עדיין הרא' לא גמר עם הגוי. וי"ל כיון שזה רגיל ליטול המוקטעא הו"ל מוחזק בכך ואין אחר יכול ליטלה משום דאמ"ל הא פסקת לחיותאי והביא ראיה ע"ז מהגמרא ומדברי הרשב"א ז"ל שהביא הבית יוסף ז"ל בסי' קנ"ה מחודש גבי עירוני ולמד הרב הנז' משם שני דברים א' דאע"ג דלא בא לידו כיון שהוא רגיל ליטול משם הו"ל כאילו בא לידו ומוחין באחר הבא להשיג גבולו. ועוד שנית דעני המהפך בחררה אין כאן כ"א הכרזה שמכריזין עליו אבל אין מוציאין מידו אבל היורד לאומנות חבירו מוחין ומוציאין מידו מטעם דקפסקת לחיותאי. וכ"כ הרד"ך בית ל"א חדר ג' עכ"ד ועיין עוד בזה להרב מים רבים סי' הנ"ל שהאריך בזה כנז':
ועוד דההיא דאבי אסף שהביא מרן ז"ל כמה מרבוותא דס"ל דהכי הלכתה אליבא דכ"ע והם המה הרא' מהרל"ח ז"ל הביא ע"ז הגהת ד"מ וז"ל ולענ"ד דגם רב הונא בריה דרב יהושע מודה בהאי דינא דכתב המרדכי דכיון דשמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא ילך לפני פתח שמעון מצי מעכב עליו וכ"כ המרדכי בהדיא שם ומשמע דדווקא מכח זה פסק שם כן דזה מקרי שפיר פסק לחיותיה ולא כשמעמיד החנות בצדו עכ"ל. והרב כנה"ג בהגהת ב"י אות ט"ו על מ"ש הב"י ונראה דאבי אסף וכו' כתב וז"ל אבל מהר"ם איסרילאש בתשובה סי' ט' כתב דבבריא היזקא כנדון המרדכי כ"ע מודו דהלכה כרב הונא וכו' ע"כ:
והרב חותם סופר ז"ל חלק ח"מ סי' קי"ח נשאל ע"ד שני דיינים שהיה להם פרנסה מאדון א' ובא רב א' לדחות אחד מהם וליכנס במקומו וע"ז האריך הרב שם בדין עני המהפך בחררה ובדין היורד לאומנתו של חבירו ובסוף התשובה הזכיר ההיא דאבי אסף הנז' וכתב דאע"ג דלא קימ"ל כרב הונא היינו במבוי מפולש שיכולים הקונים לבוא מצד אחר אבל במבוי סתום וכו' וכתב דכן משמע מרש"י ז"ל וכו' והואיל והמבוי סתום וזה יושב בראש המבוי וכו' ונמצא פוסק חיותו בזה כופין וכו' ושם בסי' ס"א עובדא כיוצא בזה ומסיק שם וכתב דזה א' מי"א חומרות שהעמיד דוד כל התורה עליהם וזהו ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ועוד בסי' ע"ט כתב קונטריס ארוך בדיני יורד לאומנות חבירו ושם הביא ג"ך ההיא דאבי אסף הנז' וקבע בה מסמרות נטועים ע"ש באורך ע"כ. ועדיפא מזו ראיתי להרב כרם שלמה שהביא משם הרב פ"מ שנרגש מדברי הרש"ך ח"א סי' נ"א ומהר"א סי' ס"ט ומהרשד"ם סי' שנ"ד דג' הרועים הללו בהסכמה עלי על מי שהחזיק במכס שכל מי שישיג גבולו מקרי רשע ועדיף מעני המהפך וכו' ולא מבעיא אם הבא רוצה לסלק למי שקדמו אלא אפי' למעט חלקו לא מצי שכבר זכה בו הרא' עכ"ל:
וכן פסק הרב דבר משה סי' כ"ז משם כמה רבנים עש"ב:
ועיין עוד להרב משאת משה בהשמטות דף קי"ט שכתב ולא אכחד שיש לצדד דדוקא בש"ע הוא שקבלנו הוראות מרן וכ"כ ג"כ הרב ח"ש משם רבו:
והרב שער שלמה בסי' ק"ל נשאל על האשכנזים יושבי א"י ששלחו שלוחים לקבץ להם נדבות מהספרדים שבחו"ל והספרדים יושבי א"י מעכבים באומרם דקא פסקי לחיותייהו והמה מוחזקים וכו'. והשיב הרב שמדין מערופיא יכולים הספרדים לעכב עלייהו והגם שכתב מור"ם ז"ל סי' קנ"ו יש מקומות שדנין דין מערופיא ויש מקומות שאין דנין מ"מ הרי ביאר מור"ם ז"ל בהדיא הטעם דאין דנין דנכסי הגוי הרי הם כהפקר משא"כ בנד"ד שהספרדים היו מוחזקים עם אחיהם שבגולה משנים קדמוניות והוי ממש דומיא דמערופיא ואלו באים ליקח המערופיא שלהם ואעפ"י שאינם לוקחים כולה מ"מ מחסרין קצת ממנה ומה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ונכסי ישראל אינם הפקר הוי דינא דלכ"ע יכולין לעכב עליהם, ובסוף התשובה כתב ולא דמי למ"ש הש"ע סי' רז"ל גבי עני המהפך וכו' הנ"מ במכר אבל במתנה לית לן בה דהתם באקראי פ"א ולא הוחזק בה מעולם מה שאין כן הכא בדבר הקבוע והוחזקו בה מימי עולם כממון הבא לידם דמי וכמציל מידה ממונם וכרודף דמי ע"כ יכולים הם לעכב בידם עכ"ל, וכעין חילוק זה שכתב הרב ש"ש ז"ל הנ"ל כן נראה ג"ך מדברי הרב משאת בנימין ז"ל כמו שנעתיק לשונו לקמן בעז"ה:
ומהשתא יצא משפטינו לאור דבנד"ד דכל הני ארבעה חילוקי דינים המפורשים לעיל מפי המורים כולהו איתנהו ביה כמו שנפרשם לקמן בס"ד:
ואלו הם הדין הא' בדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע, אין לך עני המהפך בחררה כנד"ד וכ"ת הני מילי במכר ובשכירות אבל במתנה לא כסברת ר"ת וסייעתו וכן פסק מר"ן ומור"ם סי' רז"ל הרי הרב שער שלמה הנז' והרב משאת בנימין ז"ל כתבו בהדיא דבכעין נד"ד שכבר מוחזקים משנים קדמוניות כ"ע דנין דין מערופיא והמשיג גבולם לא מלבד דנקרא רשע אלא יכולים ג"כ לעכב עליו ואין חילוק בין אם לוקחין כולה או מחסרין ממנה דמה לי קטלה כולה וכו' וכמ"ש הרב ש"ש הנז' וכמ"ש לעיל משם הרש"ך ז"ל ומהרי"א ז"ל ומהרשד"ם ז"ל דג' הרועים הללו בהסכמה עלו דאפילו למעט חלקו לא מצי שכבר זכה בו הר"א כמש"ל וכ"כ הרב חק"ל ח"מ סי' ק"ג במי שרגיל ליקח מהשר דבר מה מדי שנה בשנה אעפ"י שלא הפך ולא פסק דמים על שנה הבאה אפי' הכי הבאים אחריו קיימי בדין עני המ"ב עש"ב:
נמצינו למדין מדברי רבותינו הנז' דאפי' במתנה שייך דין עני המהפך היכא שכבר החזיק בה כנז' ולא תימא דיכולים הנותנים לחזור בהם ולא יתנו עוד לעניים המוחזקים כ"א לחדשים דזה אינו דכיון שהוחזקו העניים שנים ושלשה שנים לקבל מהנותנים נדר ונדבה שהם לשם רמב"ה זיע"א אינם יכולים הנותנים לחזור בהם כמ"ש הרב חלקם בחיים ז"ל דנ"ד שהביא משם הרב חק"ל במי שנתן לפלוני עני מנה לשנה שנים ושלשה שנים העלה דכיון דהחזיק ליתן לו ג' שנים אינו יכול לחזור בו וכ"כ משם הרב מחנה אפרים ז"ל והרב אורים ותומים ולבסוף כתב נקטינן דאם נתן שלשה פעמים עשה העני חזקה בו ולא מצי העשיר לחזור בו וע"ז פירש מדרש משלי וז"ל אל תגזול דל כי דל הוא וכי יש לו כלום אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד אימתי אני מספיק לזה ואתה מונע יד שלא ליתן לו אם עשית כן כאילו אתה גוזלו עכ"ל המדרש עש"ב, וכן יש להוכיח מדברי מר"ן הש"ע סי' רע"ח ס' ה' מדין מכירי כהונה וכן בש"ע יו"ד סי' ס"א דכמו שבאו לידו דמי ע"ש:
הדין הב' במציאה והפקר כבר כתבנו לעיל דבנד"ד אפי' הוא מתנה כ"ע מודו דשייך ביה דין עני המהפך אפי' לדעת ר"ת ור"י וסייעתו:
הדין הג' במי שטרח בדבר מה אסור לשני ליקח אותו דבר ואפי' הוא דבר הפקר ומסקינן דלדעת הרב מש"ב היינו בדטרח בה טרחא מעולה עד דסמכא דעתיה עלייהו, ולדעת הגאון רש"ל היינו שנשא נפשו למות שעלה לראש האילן או הלך בדרך דכל הדרכים בח"ס, ולדעת התוספות היינו שהמציא עם הדבר ההוא מה שלא היה מקודם במקום זה ע"כ, הלא תראה דכל הני סוגי איתנהו בנד"ד שטרחו ויגעו רא' ואחרונים בהונם ואונם בגופם וממונם עד שקבעו קופות רמב"ה זיע"א לשם עי"ק טברת"ו ענייה וחכמיה וגם שולחים שד"ר מהכא להתם בהוצאה מרובה עד שמחזק ומתקן הקופות כמאז ומקדם וגם הם המציאו ההכנסה ההיא שם ואינם מפסידים לאחרים דאם אלו קבעו לשם רמב"ה זיע"א יכולים אחרים לקבוע לשם תנאים אחרים ז"ל כמ"ש הרב חותם סופר הנז' גבי המדפיסים כמש"ל וא"כ כל הבא להשיג גבולם גזלן מדבריהם הוו כרבנן דרבי יוסי דקי"ל כוותייהו וכמ"ש הש"ע סי' רע"ג וסי' ש"ע עש"ב, ואפילו בחדא מהני טעמי וכ"ש בהצטרפם יחד וכמ"ש:
הדין הד' היורד לתוך אומנות חבירו דמצי לעכב עליו ומסקינן בשם הרב מש"ב ז"ל דאם עוקרו ממקומו ובטל מחייתו כ"ע מודו דמצי לעכב עליו וכ"כ מהרי"ך ז"ל והרב פ"ת כתב שאפילו מר"ן הבית יוסף מודה בזה וכ"כ הרב הכנה"ג משם רבו וכ"כ הרב מעיל שמואל וכ"פ הרב הפרח מ"א ז"ל וביאר בהדיא דמוחין ומוציאין מידו מטעם דקא פסקת לחיותאי ודבר זה מפורש יוצא ג"כ בדברי הרב מ"ב ז"ל סי' כ"ז וסי' מ"ג וז"ל על ההיא דפ' לא יחפור דתנן מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג ופי' רש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהאיר חוריו שאר הציידין מרחיקין מצודתם ממנו וכו' ע"כ, ונראה דהאי מרחקין לאו לכתחלה קאמר אלא אפי' כבר פירש השני מצודתו תוך מלא ריצת הדג מעכב עליו הראשון בדיינין דהא מניה מסייע לרב הונא דאמר האי בר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה חבירו קא מוקי גביה דינא הוא דמעכב עליו דאמ"ל קא פסקת לחיותאי ואי סלקא דעתך מרחיקין לכתחילה קאמר ואינו יוצא בדיינין מאי מסייע מינה לרב הונא הא סיועא ליכא לא תיובתא איכא אלא ודאי ש"מ דהאי מרחיקין לאו לכתחלה קאמר אלא אפי' יוצא בדיינין וק"ו למאי דמשני התם שאני דגים דיהבי סיירא דמשמע אפילו מאן דלית ליה דרב הונא דמצי מעכב מודה הוא גבי דגים משום דיהבי סיירא, ולפי זה האי דמרחיקין מצודת דגים עדיף טפי מהאי דבר מבואה דרב הונא וכו' ונמצא לכל השינויין של התוס' מיירי האי דמרחיקין אפי' בדיעבד ויוצאה בדיינים וכן כתבו התוס' לפ' הנזקין וכן כתבו הרא"ש והמרדכי ז"ל, והוא הדין נמי לכל דבר הפקר שאדם טורח עד שהרגיל אליו באופן שסמכא דעתיה עליו כאלו מטי לידיה ובדבר שהוא אומנותו בכך ובא אחר והקדימו דינא הוא כמו במצודת דגים שהראשון מוציא מהשני בדיינים ומהאי טעמא גופיה יש מקומות שדנין מערופיא כמ"ש המרדכי בפ' לא יחפור ומדמה להו לדגים וכהנה דאפי' אותם מקומות שאין דנין מודו הכא דשאני התם שמתירין לילך למערופיא של חבירו במידי שעדיין לא התחיל הנכרי בעסק זה עם ישראל הראשון ומשום שהיה רגיל עמו בשאר משא ומתן לא סמכא אדעתיה לעולם ולא דמי כלל לדגים וכו' אבל במשא ומתן או הלואה שכבר התחיל הנכרי עם הראשון הרגיל עמו כ"ע מודים שדנין ומוציאין מן השני הא ודאי דמי לצייד שנתן עיניו בדג כנז"ל עכ"ל:
אתאן לנד"ד דאומנותייהו בכך וע"ז סמכא דעתם כל חכמי ועניי העיר על הקופות הנז' משנים קדמוניות וכאלו בא לידייהו דמי כיון שהתחילו והחזיקו בזה ודמי ממש למכירי כהונה דחשיב ליה מוחזק בידם וזהו ודאי עדיף אפי' ממצודת הדג הנז' ומצי לעכב עלייהו וגם יוצאה בדיינים כנז' וכ"ש שעקרו אותם ממקומם ופסקו חיותם וביטלו הקופות הישנים הא ודאי דלית דין ולית דיין דיכולים לעכב עליהם וגם להוציא מידם מה שלקחו וכ"ש וק"ו להני רבוואתא דלעיל דסברי מרנן דההיא דאבי אסף הלכתא גמירי לה דאפי' אם א' יושב בראש המבוי שאפשר שילכו הקונים גם לשני ולא הוי כ"א מיעוט מחיותו וגם לא נטל חנות הרא' בעצמה ויכול לומר לו הב' אתה תעשה בתוך שלך ואני אעשה בתוך שלי עכ"ז מצי לעכב עליו כמ"ש הרבנים הנז"ל על אחת כמה וכמה נד"ד דפסקו לחיותייהו ועקרו אותם ממקומם שהם מוחזקים בו מכמה שנים וסמכא דעתם ע"ז והוי אומנותייהו בכך וכבא לידם דמי ברור הוא כשמש בצהרים דמצו לעכב עליהם ומוציאים מידם בדיינים, ועיין עוד בירושלמי פ"ח דפאה ופ"ה דשקלים על האי קרא וישכח ישראל וכו' ועיין הרב חק"ל יו"ד ח"ג סי' קי"ד ובא וראה מ"ש רבינו הרב המאירי ז"ל בש"מ לבב"ק ד"ק ע"ב עש"ב והרב הרוקח הביא דבריו רש"ל ז"ל ב"ק סי' פ"ט דכל המקפח פרנסתו של חבירו הוא בכלל ארור משיג גבול רעהו וכמ"ש הרב כנה"ג ח"מ סי' שמ"ו הגה"ט אות כ' ועיין להרב בירך יצחק די פאס סי' כ"ו וסי' ז', וציי"מ וימ"ן הנה נא ערכתי משפט לפני כל יודעי דת ודין לגומרה של תורה ולא למעשה עד אשר יסכימו בעלי ההוראה כנז' וההווה בש"א לחדש אב הנחמות שנת התרמ"ד ובא סי' טו"ב לא ימנע טו"ב להולכים בתמי"ם:
הצב"י
דוד א"א
יעקב ואעקנין סלי"ט
הסכמת
הרבנים הנה זאת חקרנוה כן היא כי מזה זמן ראשונים כמלאכים פסקו להאי דינא בסכינא חריפה בפסקא דדינא ארוכה מאר'ש מדה ולאהבת הקיצור עמד חד מינן מר דיינא מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא מגן "דוד" יהיה בעזרו ואסף איש טהור וזו הלכה העלה מפי סופרים ומפי ספרים לאסור איס'ר למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מאנשי עי"ק טבריא ת"ו לקבוע קבע משם האי תנא דידן המאיר לארץ העומד לנס עמים זיע"א וסמך את ידו ע"ד גאוני עולם אשר קדמוהו והמה בכתובים עלי באר רח'ב ורח'ב ומטוב ענותנותיה דמר שאול שאל האיש לנו להסכים על ידו ונראה אם דבר ה' בפיהו אמת:
והגם כי אין הדבר צריך חיזוק כי כבר קדמוהו בעלי תריסין והדבר יצא מפורש מגאוני עולם לקדושים אשר בארץ המה וכל דבריהם כגחלי אש ומי יערב אל לבו לבטל אפי' קוצה של יו"ד מפסק דינם, מ"מ להפקת רצון השואל הרב הנז' עברנו ע"כ דבריו דברי פי חכם חן וראינו שיפה דן ויפה זיכה ויפה אסר וכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרנו להוסיף תוס' נופך בקצירת הא'ומר עיין להרב חקקי לב סי' פ"ט מאשר האריך הרחיב בפרט זה, גם הרב הנז' גאון זמננו בספרו נפש חיים מערכת ה' אות י"ב ומשם תרוה צמאונך, הכ"ד צעירי צאן קדשים ב"ד דח"ל בש"א לחו' מנחם ש' התרמ"ד ליצירה וקיים. הצעיר
יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט הצעיר
אהרן אלחדיף ס"ט הצעיר
שלמה רחמים אבואלעפיא ס"ט