וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
חושן משפט · סימן ט
נדרשנו לחוות דעתינו עפ"י דין תוה"ק בענין מכירת הקרקעות לחלוטין בזה"ז שחזרו לכתבם בפנקס המטובילי ולהעבירם משם המוכר לשם הלוקח, ויען אשר צריך הוצאה מרובא לזה. לכן יש מהקונים שלבם נוקפם ואינם נותנים מעות המקח ביד המוכר אלא ביד שליש עד שיעבירנה ע"ש בפנקס המטובילי ויקח החוג'א ויש שמאמינים ונותנים מעותיהם למוכר וכותב עליו שחייב עצמו חו"ג כתחז"ל שבכל עי"ז שיתבענו הלוקח להעבירם ע"ש בפנקס המטובילי תכו"מ יעבירנה ע"ש בלתי שום עכוב ואיחור, וע"ז סומך הלוקח וכותב שטר כנהוג בדינינו ונותן המעות דמי המכר למוכר עספ"א ומחזיק בקרקעו, ובהני שטרי מכר הנהוגים כתוב בהם אחריות ומתחייב המוכר לסלק כל מין טומ"ן וכו' עד שתשאר מנוקה ומשופה ביד הלוקח וביד ב"ך, ולא נשאר לו שום שיור של זכות וכו'. וגם כותבין שכן אמ"ל המוכר ללוקח זיל חזק וקנה בכסף שקבלתי ממך ובשט"ד מבלי שתצטרך לשום זכייה וקנייה אחרת שבעולם ועוד כמה לישני מעליא וחיזוקים וכו' וכו'. ובסוף כתוב שקבל עליו המוכר סברת הפוסק המאשר ומקיים שט"ד בכל עניניו הגם שתהא סברה זרה ויחידאה נגד כל הפוס' ז"ל, ויש שמעכבים מקצת מעות מדמי המכר בידם עד שיכתוב החוג"א, וכל זה במכר מוחלט, לא כן בשטרי מכר ושכירות הנהוגים פה לא יש גם אחד שכותב החוג"א על שמו:
ויען אשר ת"ח אחד שיש עליו שטר מכר ושכירות וכשבא הלוקח לתבעו בשכירות ובחיוב ההטבה כנהוג פה מימי הראשונים לא רצה לפרעו, ויצא לטעון טעון שהשכי' הנז' היא רבית קצוצה יען שלא נכתב הקרקע בפנקס המטובילי ע"ש הלוקח ולא סמכה דעתיה ולא קנה והו"ל מעות הלואה גביה ושכר מעותיו עומד ונוטל ע"כ נתעוררו ע"ז במכירות החלוטות, לא כן בשטרי מכו"ש לא יש אפי' פוסק אחד שחשש לזה אדרבא כתבו בהדיא כיון שלא נהגו לכתוב החוג"א בשטרי ההטבות הו"ל כאתרא דלא כתבי ובכסף לחוד או בשטר ובחזקה ובק"ס קנה כמו שיתבאר לקמן בע"ה:
תשובה אני אמרתי בחפזי לאהדורי אפתחי דרבנן במקום שבעלי תשובה עומדים משער לשער ראשונים כמלאכים ואת אחרונים עד מקום שידי יד כהה מגעת לדעת מה יעשה ישראל, וכפי פרושות השמימה אל אלהינו זה קוינו לו ינחני במעגלי צדק למע"ש להוציא משפט זה לאשורו, וזה החלי בס"ד:
הנה עיקר האי חששא איתא בכמהר"י בסאן ז"ל סי' צ"א משם מהראנ"ח ז"ל אשר שאלו ממנו אם כתב המוטבילי דמיא לכתיבת השטר במקום שכותבין דקי"ל דיכולין לחזור בהם כ"ז שלא נכתב השטר:
והשיב הרב דבחנויות כיון דאם נכתב שמו יכול למוכרו אפי' לגויים כי כן דבר המלך בחנויות, א"כ כתב המוטבילי מעכב המכירה כמו שטר שלנו, אבל בבתים לא כיעוש"ב. וכ"כ הרב כמהר"ב אנג'יל ז"ל סי' י"ט שכן שמע משם כמהר"י בסאן ז"ל, וכ"כ הרב מוצל מאש סי' ט', וא"כ לכאו' נר' דטענתו טענה דהעברה בפנקס מעכבת המכירה:
אמנם נראה הגם דהני שטרי דמו לשטרי דידן באתרא דכתבי מ"מ לא דמו לגמרי שהרי מר"ן ח"מ סי' ס"ח כתב דשטרי מקח וממכר העשויים בערכאות כשרים, ובסוף הסעי' כתב אבל בשטרי מתנות כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה ע"י שטר הרי הוא כחרס, והחילוק בין רישא לסיפא מבואר בדברי מר"ן ז"ל שכתב דבמתנה עיקר הקנין נעשה ע"י השטר משא"ך ברישא שעיקר הקנין היה ע"י ק"ס או בכסף או בחזקה והשטר אינו אלא לראיה להכחישו, וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ג' וז"ל כלל הדברים כל דבר שנעשה ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר למוכר או קנהו בקנין או בכסף או בחזקה ואין השטר אלא לראיה בעלמא שקנהו בכסף או וכו' בזה מועיל השטר הנעשה בערכאות דאפי' דאין עדים זולתם והמוכר כופר ואומר מעולם לא הקנהו בקנין או בכסף וכו' אמרי' דעש"ג לא מרעינן וכו' אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י שטר לא קנה אפי' נעשה בערכאות דלא אלים כחיהו לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן, משא"כ בהני שטרי דידן דשטרי דקנין נינהו כמ"ש מר"ן ז"ל סי' ק"ץ והכי מסיק בב"י דעומדים לראיה ולקנין כיון שכתוב בהם מכרתי וע"כ כ"ז שלא נכתב השטר עדיין לא נתקיים המקח ולא נגמר, ולפיכך שניהם יכולים לחזור, משא"כ בהני שטרי דידן שכבר נגמר המקח בכסף ובשטר ובק"ס ולא הוצרכו לערכאות כ"א משום הכחשה בזה ודאי אמינא ולא מסתפינא דהמוכר אינו יכול לחזור משקבל המעות וכתב שטרא כהוגן וכתחז"ל בעדים ומקויים בב"ד יכב"ץ דלא תהיה כהנת כפונדקית שטרי דידהו נאמנים להכחישו אם כפר שטרי דידן לכ"ש:
ואחר החפוש בספרי הפוז"ל מצאתי ראיתי שכ"כ להדיא הרב מוצל מאש ז"ל סי' ט' בנדון דידיה והוא אודות א' שמכר לחבירו חצי ביתו בשטרי ישראל, ובחוג"א אינו כתוב כ"א הרביע ונמצא דהני שטרי סתרי אהדדי, והשיב הרב כי בודאי הגמור אפי' לאחרונים רבני זמנינו שכתבו דכתיבת פנקס המוטבילי מעכבת במכירה ולקניית הלוקח היינו משום דלא סמכה דעתיה דוקא והוא כ"א לקיום שטר הנעשה בדינינו וחוזק אבל לא שיבטל שטר שלנו ח"ו ולא תהיה שיחה בטילה שלהם כתורה שלימה שלנו דמאי דאמרו באתרא דכתבי שטרא לא קנה אלא בשטר לאו בשטרי ערכאות קמיירי ולא הצריכוהו חז"ל כ"א לחזק שטר שלנו השתא דשכיחי רמאי החוזרים בפתחי שערים וקומנטריסים של גוים לעות אדם בריבו ואפי' בשטרי מקח דקי"ל לא מרעי נפשיהו ושטרי ראיה נינהו כשטרי דידן בערכאות שבזמן הזה לא שנו דידענא בהו דמקבלי שוחדא ופסולים ודאי וכמ"ש הרמב"ם והראב"ד והרמ"ה ז"ל ולא אמרו דצריך להעבירו בפנקס המוטבילי כ"א משום דלא סמכא דעתיה דלוקח וכדכתיבנא ע"כ:
וכן מוכח ממ"ש מר"ן הש"ע ז"ל חו"מ סי' רמ"ג ס"ח וס"ט וז"ל אפי' אם מכר שדהו ואמר לשנים זכו לו בשדה וכתבו לו שטר והחזיקו בשדה יכול למחות מלכתוב השטר. והלוקח יכול לחזור בו ולו' לא קניתי אלא ע"מ שכתבת לי שטר ע"כ, מזה מוכח דהלוקח הוא דיכול לחזור במקח ולא המוכר:
וכן מפורש בהדיא בגמרא ב"ב ע"ז דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, וכתב הרב הנמק"י ז"ל וז"ל וא"ת והיכי אמרינן דאינו חוזר בשדה והא קי"ל דבמקום שכותבין השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר, וי"ל דהתם איירי בשטר קנין והכא שטר ראיה הוא, א"נ ההיא בכסף אבל הכא מיירי בזכה בחזקה וכיון שהחזיקו בתוכה גמר ומקני וזה נכון עכ'
הרי נתבאר דבשטרי ראיה הלוקח יכול לחזור ולא המוכר. והני שטרי שטרי ראיה נינהו כמש"ל וא"כ הלוקח יכול לחזור ולא המוכר. ולתירוץ השני ג"כ אפי' באתרא דכתב שטרא אם קנה בחזקה הדין כן דהלוקח יכול לחזור ולא המוכר וא"כ היכא דקנה בחזקה אפי' בשטרי קנין ולא כתב לו שטר קנה וכ"ש שטרי ראיה אם לא כתב לו דהלוקח יכול לחזור ולא המוכר, וכ"פ מר"ן ומור"ם ז"ל סי' קצ"ב סעי' ט"ו וז"ל חזקה לחודה בלא כסף ובלא שטר קניא וכו' וכתב מור"ם ז"ל ואפי' במקום שנהגו לכתוב את השטר, וסיים ומיהו אם התנה הכל לפי תנאו ע"כ, ופי' הכל לפי תנאו שכתב הרב משם רבי' ירוחם ז"ל רמז למ"ש בגמרא דאם אמר לשנים זכו בשדה זו לפ' וכתבו לו שטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה אבל הלוקח יכול לחזור וכמש"ל, אבל אם מכר לו סתם ולא הזכירו השטר והחזיק קנה ושניהם אינם יכולים לחזור:
וכן מצינו הדבר מפו' יוצא מפי קדוש רבי' בצלאל ז"ל בתשובה סי' י"ח שכתב ע"ד מר"ן הכ"מ בפ"א מה' מכירה שכתב דמדכתב הרמב"ם ז"ל במד"א קודם שיכתוב כיצד בחזקה נראה דס"ל דאף באתרא דכתבי שטרא קני בחזקה לחודה ע"כ, והרב הנז"ל כתב עליו דאין מזה ראיה דנקט כלשון הש"ס:
אך יש להביא ראיה דס"ל להרמב"ם ז"ל דבחזקה לחודה קני ממ"ש הריטב"א ז"ל עלה דההיא דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה דאמאי אינו חוזר בשדה הא אמרי' דבאתרא דכתבי שטרא לא קנה עד שיכתוב את השטר והכא ודאי מיירי באתרא דכתבי דאל"כ ליפלוג וליתני בדידה בד"א באתרא דלא כתבי אבל באתרא דכתבי אפי' בשדה יכול לחזור, אלא ודאי אפי' באתרא דכתבי אינו חוזר בשדה וקשה כמ"ש, ותירץ דמיירי במתנה ע"ש, ואילו הרמב"ם ז"ל הביאה בה' מכירה נר' דס"ל דגם במכירה מתוקמא וכמ"ש הה"מ ז"ל והדרא קו' לדוכתה אמאי אינו חוזר בשדה ואי אמרי' דס"ל דגם בחזקה לחודה קנה ולא בעי שטרא ניחא אלו תורף ד"ק ז"ל:
והיינו תירוץ השני שכתב הרב הנמק"י ז"ל וכתב עליו וזה נכון, ונר' דטעמו כמו שביאר הריטב"א ז"ל בקושיא דאל"ך ליפלוג וליתני בדידה, וקושיא זו תיקשי ג"כ לתרוץ א' של הנמק"י דליפלוג וליתני בדידה במד"א בשטרי ראיה אבל בשטרי מקח חוזר בזה ובזה ולכך כתב דהתירוץ הב' הוא הנכון דהכא מיירי שקנה בחזקה ולכך אינו חוזר בשדה:
וכן מפו' יוצא בכנה"ג מ"ב סי' רמ"ג אות י"ח וז"ל שיטה מ"ג והלכתא כחכמים וכו' אמר המאסף תימא דאף רשב"ג אינו חולק אלא בשטר קנין אבל בשטר ראיה כנדון הרא"ש ז"ל שהקנין היה בק"ס והשטר לא היה אלא לראיה בעלמא אפי' רשב"ג מודה דלא נתבטלה מתנתו וכ"כ הרא"ש עצמו בפסקיו ובתשו' כלל ס"ח ס"כ וכ"כ מהר"ש מטראני ח"ג סקל"ה וכו' ע"ש:
הרי נתבאר שאם השטר אינו אלא לראיה ולא רצה לכתוב לו השטר, אם אמ"ל לכתוב לו השטר וחזר בו יד הלוקח על העליונה, אבל המוכר אינו יכול לחזור בו, ואם לא הזכיר השטר וקנה בחזקה שניהם אונס יכולים לחזור, וכן ג"כ אם קנה בק"ס פסק מר"ן ז"ל סי' קצ"ה דקנה אעפ"י שלא החזיק ולא נתן הכסף ולא כתב השטר והרב כנה"ג ז"ל בסי' הנז' כתב שדעת כל הפוסקים דאלימתא מילתא דקנין אפי' באתרא דכתב שטרא לא בעינן ליה זולתי דעת חכם אחד הוב"ד במהרשד"ם ז"ל א"כ היכא דאיכא שניהם חזקה וקנין פשיטא אפי' באתרא דכתבי לכו"ע קנה בלי שטרא:
וכן מפו' יוצא בתשו' מהרימ"ט ז"ל סוס"י ס"ו בההיא דטענה שלא כתבה ללוקח כתב המטובילי ורצתה לחזור במכר, וכתב הרב עוד דאיכא חזקה וקנין דחזקה אלימתא כמו שכתב רשב"ם דכיון שבאתה לרשותו סמכה דעתיה שפיר ואפי' להרמב"ן ז"ל דפליג עליה בחזקה הכא דאיכא קנין בכל ענין מהני וכו' הלכך יראה דבחזקה וקנין לא צריך שטרא, והרב ב"ד בחו"מ סי' ק"י מודה בזה דבחזקה וקנין מהני בלי שטר המטובילי ע"כ:
ולפי מש"ל שיש חילוק בין שטרי קנין לשטרי ראיה לא קשה קושיית הרב ב"ד ז"ל שהקשה ע"ד מהרימ"ט שכתב בסוף התשובה הנז' דהכא קפידה דקונה הוא ויכול לו' ע"מ כן לקחתי ואי יוסיפו לי בשכירות הבתים לא איכפת לי וכו' דא"כ הא דאמרי' בפ"ק דקדושין אי פריש פריש כהא דרב אידי בר אבין כי זבן ארעא אמר אי בעינא בכספא אקני דאי בעיתו למהדר לא מציתו הדריתו וכתבו הטור סי' ק"ץ למ"ל תנאי הא אפי' בלא תנאי כיון דקפידא דלוקח הוא יכול לו' ע"מ כן לקחתי שיהיה מקחי בידי בלא שטר כי אני מרוצה בכך עכ"ל:
ולפי מש"ל ניחא דבשטרי קנין באתרא דכתבי אינו נגמר המקח עד דכתבי ושניהם יכולים לחזור הילכך צריך תנאי כמ"ש רב אידי משא"כ שטרי דאינם כ"א לראיה וכמש"ל אפי' אמר המוכר לכתוב לו חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, והרב מהרימ"ט מיירי בשטרי, דידהו שאינם אלא לראיה ולפיכך יד הלוקח עה"ע אם רצה יקיים המקח בלא שטר המטובילי ואם רצה לחזור חוזר:
ועוד כתב הרב מהרימ"ט ז"ל דטענת העברה בפנקס אינה טענה דהא אמרי' בגמרא דאי פריש פריש כי הא דרב אידי ב"א וכו' וכתב הרב הנמק"י ז"ל בפ' האומנין אהא דעיל ונפיק אזוזי וכו' כתב הרשב"א אי אמ"ל לך חזק וקני אין יכולין לחזור בהם אפי' עייל ונפיק אזוזי דהא אמ"ל שיקנה בכך לגמרי ומעתה המעות עליו כמלוה, וכמאן דאמר אי בעינא בשטרא איקני וכו' ע"כ, והני שטרי דידן דכתוב בהו וכך אמ"ל המוכר לקונה לך חזק וקנה וברשות המוכר עשה קפזי וזפטי וטצדקי, הרי מנו כאן ג' דרכי הקנייה כסף, וחזקה, ושטר, הרי נתרצו שניהם שיהיה שטר שלנו תצדיק במקום שטר שלהם ע"כ:
נקטינן מכל האמור דדוקא הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר, ומ"ש הרב מהרי"ב סי' צ"א דאפי' החזיק לא קנה ואפי' קנו מידו, דהתם הוא משום דלא סמכה דעתיה עד שיכתוב השטר וכשהחזיק או קנו מידו חזקתא אלימתא היא וסמכה דעתו כמ"ש כ"ז הר"ן בפ"ק דקדושין, אבל הכא לא קנה כלום כי כן דבר המלך וכו' וכו' ואפי' לא היה דבר זה ד"ד כיון שאין כח לשמעון כנגד הגוי בעל הקרקע לא סמכה דעתיה כמו שקנה מהגוי דלא סמכה דעתיה עד דכתב שטרא דסתם גוי אלם הוא כמבואר בפ' חזקת ובטור ח"מ סי' קצ"ד, ע"כ נר' דלא פסק הרב כמהרי"ב כן אלא אם חזר בו הלוקח וכמ"ש מר"ן בסי' רמ"ג כנז"ל אבל אם הלוקח שמח במקחו והחזיק בו וקנה או בחזקה ובשטר ובכסף וסמכה דעתיה במקחו אפי' כמהרי"ב מודה דקנה וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל דהרב כמהרי"ב מיירי בחזרת הלוקח ומהרימ"ט מיירי בחזרת המוכר ולפיכך כתב דקפידה דקונה הוא ויכול לו' ע"מ כן לקחתי, ואין לדחות ממ"ש הרב מכתב שלמה סי' י"ט שהרי הרב בי"ד ח"מ סי' ק"י לא ניח"ל בהאי דחיה ושווים אצלו כל המקח כמו מקצת מן המקח ולפיכך הקשה עליו כמש"ל, וכן מצאתי שדחה לו הרב כמהרש"ח ז"ל שם סי' כ':
ועוד יש לחלק בין מוכר לחבירו קרקעו שיש לו מולקי קרקע וחזקה דאי החזיק בו הלוקח או דר בו או משכירו אין מי שיגרשנו ממנו, משא"ך ההיא דמהרי"ב דהקרקע הוא של הגוי וחזקה של ישר' ובכל עת וזמן יכול בעל הקרקע לגרש ללוקח כיון שאין לו כתב ממנו ולפיכך כתב הרב דודאי לא קנה הלוקח כיון שהגוי בעל הקרקע יכול לגרשו בכל עוז, ואפי' בנדון הרב כמהרי"ב ז"ל שיש בהם שני טענות כנז' ד"ד ונמוסיהן שיכול בעל הקרקע לגרשו עכ"ז היכא דמתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח ומתנים כך קודם המכירה נראה דאינו מעכב כתב המוטבילי למכירה דסמכה דעתיה דלוקח ונגמר המקח:
וכן ראיתי להרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ס"ב אחר שהביא תשובת הרב כמהר"י בסאן ז"ל כתב וז"ל מ"מ למדנו מדבריו ז"ל דבמקומותינו דלעולם מתנים קודם המכירה ומתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח בפנקס המוטביל' ולעשות כל טצדיק לתת לקונה כתב המטובילי ומתנים מקודם מי יתן שכר המטובילי ולפעמים מפרישים המעות שנוהג ליקח המטובילי ומניחים אותם ביד הקונה או ביד שליש נראה בפי' מדברי הרב ז"ל דאינו מעכב למכירה המטובילי ונגמר המקח אף בלא כתב המטובילי דכ"כ ז"ל איברא עדיין יש מקום לבע"ד וכו' דהישראל הראשון אשר הבית כתוב עליו ה"ה זוכה כפי ד"ד ומכר זכותו לקונה והאמין הקונה בו כי יעמוד לימינו לזכותו מהגוי ויכתבנה לקונה אפי' יעבור זמן רב, ואם בין כך ימות ח"ו המוכר אם יש לו בנים אפי' קטנים ימתין עד אשר יגדלו ויכתבו עליו ואם זרע אין לו יאבד זכותו, והרבה עשו כן וכתבו חנויות שלהם ע"ש אחרים בדרך אמנה וכו', שהרב דחה זה שם, לאו מילתא היא וה"ט כמ"ש ז"ל דאין לנו לומר כן אלא במי שפירש שהוא מאמין למוכר אבל על הסתם לא, וכ"ש להוציא ממון מהקונה כמו שהוא בנד"ד עכ"ד:
נקוט מיהא דהיכא דהאמין הקונה למוכר כנז' המכר קיים, א"כ בהני שטרי מכר דידן שמשמעותם שע"ז סמך הלוקח דלעולם מתנה קודם המכירה דמתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח בפנקס המוטבילי ולעשות כל טצדיקי לתת לקונה כתב המוטבילי ולפעמים מפרישים מעות הנהוגים לתת להוצאת המוטבילי ומניחם אותם ביד הקונה או ביד שליש נראה בפי' מדברי הרב ז"ל דאינו מעכב למכירה המיטבולי ונגמרת המקנה אפי' בלא כתב המוטבילי דכ"כ ז"ל:
א"כ מבואר הוא דהיכא דפירש כמ"ש לית דין ולית דיין שיאמר דלא קנה הלוקח ויכול לחזור בו מטעמא דלא סמכה דעתיה ומינה נשמע דכבר נגמר המקח:
באופן שלמדנו מדברי הרב דכי היכי דמדין התלמוד קי"ל דאף במקום שכותבין את השטר אי פריש פריש וקנה בכסף לחוד או בשטר לחוד וכו' ה"ה נמי אי פריש לקנות בכסף או בשטר דידן אפ' בלא כתיבת פנקס המוטבילי קנה, ולא אמרי' דלא ס"ד עד שיקח כתב המוטבילי כיון דכך התנו בתחילה כמו שכן כותבין כמה פעמים בפנקס המוטבולי ע"ש אחרים בדרך אמנה כמ"ש הרב ז"ל וכ"כ הרב פ"מ ז"ל שם וכו' ומכאן תשובה לאדון משי"ח דקנה לוקח מטעם דהוי כאילו פירש לקנות בכסף השטר וק"ס בלא פתקא של המוטבילי כמבואר בדברי מהרי"ב ז"ל דאם פירש שהוא מאמין למוכר קנה ע"כ
ועוד יש לי להביא ראיה דאין כתיבת המטובילי מעכבת המכירה שנאמר דלא ס"ד ולא קנה עד שיקח כתב המטובילי, והוא ממה שראינו מעשים בכל יום שאדם מלוה לחבירו סך מה ולהנצל מאיסור רבית מוכר לו ביתו במכירה גמורה כתחז"ל וביני ביני המלוה אוכל פירות הבית כמבואר בספרי האחרו' ז"ל, ואפי' אין לו ללוקח כתב המטובילי, והיכי דייני דייני מימי עולם ובפרט היכא שלא יש שטר הטבה דמאמינים ביניהם דהפירות שאכל כדין אכל, ואם אי' דכל היכא דלא נכתב המכר בפנקס המטיבולי לא ס"ד דלוקח ולא קנה, הרי הפירות שאכל ביני ביני הם רבית קצוצה והיאך הדיינים אינם מוציאים מידם, ולא עוד אלא דאם אירע דהשכיר הקונה הבית למוכר מוציאין השכי' מיד המוכר בדיינים וכ"ז היה בדעתי מקדמת דנא:
והן עתה ראיתי שכדומה לזה כתב הרב מהרח"ש ז"ל בסוס"י הנז' יע"ש ובס' פ"מ סי' פ"ט עכ"ד:
ועל ראיה זו סמך הרה"ג מאריה דאתרא בעיר סאלוניקי יע"א הוב"ד בס' מכתב שלמה סי' ל' וז"ל באמצע התשו' אחר שהביא דברי מהרי"ב ז"ל ודקדק מהם דבפריש קנה כתב וראיה חותכת לזה ממ"ש הרב דב"מ סי' ס"ב בד"ה עוד ראיה אחרת וכו' כמש"ל והרב מכתב שלמה כתב פסק ארוך ע"ז דאי פריש מהני ואפי' לא פריש בהדיא רק בגילוי דעת מהני והסכים על ידו הרב מאריה דאתרא כנז' והרב כמהר"ש אמאריליה בנו של הרב ד"מ, ומר דודו כמהר"א אמאריליה, וגם הרב מר אביו של הרב דב"מ הסכים עמו כמ"ש בסי' ס', וגם הרב ידיו של משה ח"מ בסי' כ"ה וכו' הסכים לזה וז"ל בסי' כ"ה אעפ"י שהרב כמהרי"ב ז"ל סי' צ"א כתב דאפי' כתבו רוב הפוס' דבחזקה קנה מיד אפי' במקום שכותבין וכן בק"ס מ"מ בחנויות כל שלא נכתב בפנקס המטובילי אינו קונה אפי' החזיק ואפי' קנו מידו וכו' כי כן דבר המלך יע"ש:
הרי מהרימ"ט ז"ל ח"ב סי' ס"ו כתב בהך דפנקס דדינו שוה לשטר במקום שכותבין ואעפ"י שהרב דברי אמת בח"מ ס' י"ב כתב לטעם ב' כמהרי"ב אף דפריש לא מהני משום ד"ד יע"ש הרי מהרימ"ט ז"ל פליג עליה:
ועוד הביא ראיה הרב דב"מ שם סי' ס"ב מדברי מהרח"ש ח"א סי' יו"ד ומדברי פ"מ ח"ב ספ"ט דבפריש ובגילוי דעת להקנות אף בלא כתיבת המטובילי קנה, ועי' בדברי הרב חשק שלמה סוס"י ס"ח בתשובת שאלה וא"כ בנ"ד ודאי גדול כח המוחזק ולא מרע ליה הך פנקס ע"כ לסי' כ"ה, ובסי' כ"ו בנדון שמכר ראובן לשמעון ביתו ולא נתן עדיין מעות וחזר שמעון ועשאו משכונתא לראובן ועשו קנין ע"ז ועדיין לא נכתבו השטרות לא שטר מכר ולא שטר משכונתא ותנאי היה ביניהם שתשאר בשם ראובן בפנקס המטובילי עד שישלם מעותיו ונשרפה הבית ביני ביני ופסק הרב דהמכר קיים דהא דכתב מהרח"ש ז"ל דאם חזר והשכיר לו גילו דעתם שכבר נגמר המקח וכו' ואעפ"י שנשארה עדיין בפנקס המטובילי ע"ש ראובן:
ומ"ש הדברי אמת דלדעת מהרי"ב בטעם הב' דד"ד אפי' פירש לא קנה הרי חלקו עליו האחרונים ז"ל, ועוד מעשים בכל יום הפך דבריו וא"כ ודאי קנה עכת"ד ז"ל:
נקטינן מכל האמור דאם הלוקח קנה בקגו"ש עפ"י דת"ש ונתחייב לו המוכר בחיגי"ש כתחז"ל שבכל עו"ז שידרשנו להעבירה על שמו מחוייב להעבירה ע"ש סמכה דעתיה דלוקח בזה וקנה והמוכר מחוייב בכעו"ז שידרשנו להעבירה ע"ש כמו שנתחייב וכמ"ש לקמן בע"ה:
אמנם ראה ראינו מ"ש הרב ירך אברהם חלק חו"מ ס"א שכתב וז"ל דיש לדון ע"ד הד"מ ז"ל במה שהביא ראיה מדברי הפ"מ ממה שלא נכתב בפנקס המטובילי דבנדון ההוא דהפ"מ כו"ע יודו דאין כתיבת המטובילי מעכבת כיון דלא נהגו לכתוב בהני שטרי מכירות הנהוגות בזמן הזה שהן בהטבות כתב המטובילי וחזר הדין לדינא דגמ' דבאתרא דלא כתבי דקנה בלא שטר, ומה הוכיח יוכיח דא"כ הוי רבית קצוצה והיכי דייני דייני, והלא כיון שלא נהגו כן בהנך שטרי חזר להיות באתרא דלא כתבי ולא הוי טעמא משום דפריש כמ"ש הרב ז"ל והכי מתבאר מדברי הפ"מ ז"ל בסוס"י פ"ט וז"ל גם ממה שלא נכתב בפנקס המטובילי תניא דמסיע לן ואפשר כיון שהיתה מכירה בהטבה תלינן דמשו"ה לא נכתב בפנקס המטובילי וכו' המתבאר מדברי הרב ז"ל דכל כמה דלא נכתב מעכב המכירה, וההיא שאני דמכירה בהטבה היא ולא נהגו אבל במכירה בהחלט כנדון הרב ב"ד והרב ד"מ מה מקום לסמוך עליו בזה עכ"ל:
ואהמ"ר מכ"ת הרב ירך אברהם ז"ל נלע"ד דלאו דחיה היא חדא דכל שטרי מכר בהטבות הנהוגות כתב הרב פ"מ בסי' כ"ט הנז' משם כמה רבנים אשר מימיהם אנו שותים ועליהם אנו סומכין דעיקר ההיתר לאכול הלוקח פירות משום שאם רצה הלוקח לעמוד במקחו קודם שיכתוב לו ההטבה היה נחלט לו הקרקע עפ"י דת"ש וכנדון שהביא מהריב"ל ז"ל וגם הרב מהרי"ד ז"ל שהשיב על הד"מ ז"ל וכתב בסוס"י ס"א דנראה דלא אמרו אי פריש פריש וקנה בכסף לחוד או בשטר לחוד אלא לענין שיכתוב לו השטר אח"כ יקנה למפרע משעת נתינת הכסף או כשיתן הכסף אח"כ יקנה למפרע משעת כתיבת השטר אבל אם לא יכתוב לו שטר כלל לא מהני מידי מאי דפריש עכ"ל הרב ב"ד בס' ד"מ סי' ס"א כתב בספרו בית דוד יו"ד סי' פ"ט משם כמה רבנים דעיקר טעם ההיתר בשטרי מכר בהטבה היינו מטעם הנז' דאם רצה הלוקח לעמוד במקחו קודם ההטבה הדין עמו דהוי מכר גמור וכן הביא משם מהר"מ אלשיך ז"ל סי' נ"ג שכתב אכן ראיתי בעיר אלהינו זאת נוהגין היתר בדבר כל עוד שלא הכיר בדבר גם לרבנן קשישי ומצאתי במה שכתבתי טעם למנהגם:
הרי שכתב שנוהגין היתר בעיה"ק רבנן קשישי תקיפי ארעא דישראל במכירה כזו שחוזר לוקח ועושה לו הטבה. ובודאי שהמוכר סומך על כך שהרי כתב שם דמוכר בפחות ואי לאו דסמך לא היה מוכר בפחות אלא דמ"מ מקבל עליו שאם לא ירצה לוקח לחזור לא יחזור ולכן מותר כדכתיבנא, ומסיק משם כמה גדולים דהמכירה היא מכירה גמורה ואם רצה הלוקח שלא לעשות לו שטר הטבה הרשות בידו א"כ לפי"ז היינו הוכחת הרב ד"מ ז"ל מהני שטרי דכיון דטעם היתר אכילת פירות תלוי ברצון הלוקח שאם רצה להחזיק במקחו קודם שיכתוב לו ההטבה רשאי ונחלט לו הקרקע ע"ז כתב היאך נחלט לו הקרקע הרי החלטת הקרקע תלוי בכתב המטובילי כמ"ש מהרי"ד דאינו מתקיים המקח אעפ"י שפירשו עד שיכתוב שטר המטובילי וא"כ היאך מותר לאכול פירות שהרי הקנין אינו קנין לפי דעת מהרי"ד, ועוד שהוסיף הד"מ וכתב ובפרט כשלא יש שטר הטבה אלא מאמין המוכר ללוקח שיחזרנה לו והיתר אכילת פירות תלוי בזה כיון שיכול הלוקח לעכבה לעצמו, ואם שטר המטובולי מעכב המכירה היאך יוכל לעכבה לעצמו ולמה לא אמרי' דע"ז סמך המוכר שלא בקש ממנו שטר הטבה יען שכתובה ע"ש בפנקס המטובילי ולא הוי מכירה גמורה וא"כ לסברת מהרי"ד היאך הלוקח אוכל פירות, וגם אם חזר הלוקח והשכירה למוכר היאך מוציאין ממנו השכי' בדיינים:
אלא ודאי כל שפירש או שניכר מתוך מעשיהם שאינם רוצים כתב המטובילי או שנתחייב לו המוכר לעשות לו כתב המטובילי בכל עו"ז אשר ידרשנו סמכה דעתיה דלוקח ונתקיים המכר כמש"ל:
ומ"ש הרב ירך אברהם ומה מקום לסמוך עליו בזה הרי כמה וכמה רבנים דסברי מרנן דהלכתא כוותיה ומטעמיה, ומה גם דבס' אזן אהרן מערכת מ' דמ"ט כתב וז"ל ועתה נד"מ ס' פורת יוסף להרה"ג כמהרי"א ז"ל ובדף ט' ע"ד כתב דפשטא הוראה בק"ס כדעת רבני סאלוניק ז"ל דאי פריש דסמכה דעתיה בקנין קנה שלא כסברת הדברי אמת ז"ל ע"כ:
עוד תמה הרב ירך אברהם ז"ל עמ"ש הרב ד"מ בדס"ה וז"ל עוד תמהני עליו במ"ש עוד למדנו מדבריו דבמקומותינו דלעולם מתנים קודם המכירה ומתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח בפנקס המטובילי ומתנים מקודם מי יתן ההוצאות וכו' נראה בפי' מדברי הרב כמהרי"ב ז"ל דכתב המטיבולי אינו מעכב, דלפי ענ"ד יש לדון אחר שאלת מחי' כראוי לעוצם גדולת חכמתו הלא זה הדבר דהוא אמת בנד"ד הך דקמן לפום מאי דסלקא בידן אסמכות אדינא דגמ' באתרא דכתבי שטרא דלא קנה עד שיכתוב, וא"כ אפי' תימא דנתחייב בקגו"ש בתחי' אכתי יכול לחזור בו לפום מאי דסלקא בידן מתורתן של ראשונים כמלאכים דאפי' נטל קנין לכתוב לו שטר יכול לחזור, וז"ל הרא"ש בתשובה הביאה רבי' הטור בסי' רמ"ג סעי' י"ב וז"ל בסוף התשו' ואפי' המקנה לחבירו שיכתוב שטר על מכר נמי קנין דברים הוא שכבר נשתעבדו לו כל נכסיו משעת המכירה הילכך אין תקנה לשלא יוכל לחזור בו עד שיבוא השטר ליד המקבל מתנה, ועי' למר"ן הב"י ז"ל סט"ל דסיים וז"ל עד שיבוא השטר ליד הלוקח או מקבל מתנה ועי' להרב פמ"א סי' ק"ו:
ואחה"ר מכבוד הרב ירך אברהם ז"ל נלע"ד דאם אמ"ל זכה בשדה ואכתוב לך שטר בערכאות, וכ"ש אם נתחייב לו לכתוב לו הקרקע ע"ש דלא מצי מוכר למהדר ביה ומחוייב להעבירה ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי עפ"י דת"ש:
והוא עפ"י מ"ש מר"ן הב"י סי' רמ"ג משם הרא"ש בטעם שיכול לחזור המוכר בשטר, נראה דלא אמרו אלא בשטרי דידן שיש בהם אחריות נכסים וזילי נכסי דמוכר משא"ך בהני שטרי דידהו דאינם כ"א לראיה ולהכחיש המוכר ואין בהם אחריות נכסים ואין גובים בהם ממשעבדי, או כדי לחזק הני שטרי דידן כמ"ש הרב מוצל מאש והרב מהרח"ש ז"ל כמ"ש לקמן בע"ה וז"ל הרב ב"י ז"ל משם הרא"ש ז"ל וא"ת ומה חובה יש לו בדבר אם שטר מתנה הוא אין מפסיד כלום שאין עליו אחריות ואם מכר נמי הוא אינו מפסיד ואי משום אחריות אפי' בלא שטר נמי דאמרי' בפ' חזקת המוכ' שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים, ואי טעין לוה ואומר לא ימצא עדים לגבות ע"י ממשעבדי וע"י שטר יגבה בכל עת, כ"ש שאין לשמוע לו כיון דמן הדין גבי ממשעבדי וכוונת המוכר להפקיע דינו אנו מחוייבים לרדוף אחר הצדק שלא יפיק זממו לעות הדין, וי"ל משום דאית ליה טענה לנותן ולמוכר דאית ליה קלא לשטר יותר מלקנין ולא ניח"ל דליפשו שטרי עילויה משום דזילי נכסיה ע"כ:
ור"ת פי' דבשטר מתנה דוקא מיירי דלא ניח"ל דליפשו שטרי עילויה אבל בשטר מכר כשזכה לו בשדה מסתמא אדעתא דכתב ליה שטרא זכו ליה ואין יכול לחזור בו ע"כ, ועי' להרב בני אהרן דקל"ד שתרץ לקושיית הרא"ש על ר"ת:
והריב"א ז"ל פי' דהגמ' מיירי בשטר מכר שיש בו אחריות אבל בשטר מתנה שאין בו אחריות אינו יכול לחזור בו לא בשטר ולא בשדה, וכ"כ הרב בני אהרן ז"ל שכן הובא בשט"מ דבשטר מכר שלא באחריות ושטר מתנה שלא באחריות אינו יכול לחזור בו וכ"כ הרב ב"ד ז"ל דבשטר שיש בו אחריות מיירי:
ובש"ט להרשב"א ז"ל כתב אמאי יכול לחזור הא אמרי' התם מי שאבד שטרו אעפ"י שהעדים אומרים אנחנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין אבל בשטרי מו"מ כותבין חוץ מן האחריות שבו, ואם איתא דיוכל לומר לא ניח"ל דליפשו שטרי עילוואי וכו' אמאי כותבין, הא לאו מילתא היא דשאני התם דכבר הו"ל שטרא ומשום דאבד ליה ליכול הלא וליחדי וכו' ועוד דכבר נפק עליה קלא וסיים הרב דבלא טעם יוכל לחזור בשטר וכו' דשליחותיה עבדי וכיון דלא ניח"ל אין כותבין ע"כ, ובמס' קידושין כתב הרב שיש מפ' דהא דחוזר בשטר היינו משום דלא אמר לעדים שיחזיקו עד כתיבת השטר אלא תרי מילי קאמר להו שיחזיקו בקרקע ועוד שיכתבו לו השטר והלכך כל שלא כתבו השטר יכול לחזור בו דשלוחים שווינהו והרי הוא מבטל שליחות, אבל בשטר דלא אקנייתא אם פי' שיכתבו השטר והחזיקו בקרקע ע"ד כן שוב אינו יכול לחזור בו וכותבין לו השטר בע"כ ע"כ:
והרב בני אהרן הביא שיש מהרבנים ז"ל דס"ל דלעולם אינו יכול לחזור בו מלכתוב את השטר ל"מ במכר שנתן מעותיו דלא שדי אניש זוזי בכדי אלא אפי' במתנת חנם אינו יכול לחזור בו מלכתוב השטר שהוא לראיה ולזכות לו ולזרעו והאי דקאמר חוזר בשטר אינו ר"ל מגוף השטר אלא משום דקי"ל שהלוקח נותן שכר הסופר וכו' וזה המוכר ייפה כח הלוקח בשביל שאמר לעדים זכו בשדה זו לפ' וכתבו לו עלי את השטר כלו' שאני נותן שכר הסופר ומזה רצה לחזור אה"ן שיכול לחזור בו, ובשטר הראשון יכתבו השטר ויתקיים המקח ויפרע הלוקח שכי' הסופר ובשטר השני כיון שתלה מכירתו בזה הויתור וכו' יכול לחזור וכו' רבינו יונתן ז"ל ע"כ:
ומשם רבותי' הצרפתים ז"ל כתב וכו' כמש"ל בדברי הרשב"א וסיים משם י"מ מיהו אם אמר ללוקח זכה בשדה זו ואכתוב לך את השטר אינו יכול לחזור בו דלוקח ודאי אדעתא דשטרא אחזיק:
והשתא נ"מ דלכל הפי' הנאמרים מצד הדין מחוייב המוכר להעבירה ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי אם אמ"ל לך חזק וקנה ואנא אכתוב לך חוג"א במלכות על שמך, וכ"ש אם נתחייב לו חו"ג וכמ"ש לקמן שהרי לטעם הרא"ש ז"ל דזיילי נכסיה ולא ניח"ל דליפשו שטרי עילויה היינו בשטרי דידן שיש בהם אחריות ושעבוד נכסים ואפי' בלא אחריות פי' הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ס"ה משום דזילי נכסיה וסבורים העולם דשטרי הלואה הם ונכסיה משועבדים ולא יוכל למוכרם כך ראיתי כל רבותי פוסקים עכ"ל:
א"כ בהני שטרי דידהו דליכא בהם לא שעבוד ולא אחריות ולא הלואה כידוע לכל ואינם אלא להחזיק המכר שכבר נכתב עליו שטר המכירה בשעבוד ואחריות ובכל חיזוק סופרי בדי"ץ ונפק עליה קלא פשיטא ופשוט דאינו יכול לחזור בו ומחוי' להעבירה על שמו כמו שאמ"ל כמש"ל, וכ"פ מר"ן הש"ע ז"ל סי' מ"א במי שנמחק שטר חובו או בשטרי מקח וממכר בלא אחריות שיכתבו בפירוש וז"ל או לכתוב בשני שטר זה לא נכתב לטרוף בו ממשעבדי וכו' אלא כדי להעמיד שדה זו ביד מקבל מתנה או הלוקח שלא יוציאנה מידו הנותן או המוכר, והני שטרי דידהו דמו ממש להאי שטר הנז' אפי' לא אמ"ל המוכר לכתוב, וכ"ש אם אמר ללוקח לך חזק וקנה אדעתא שאכתוב לך שטר המטובילי לעת שתרצה והלך זה והחזיק שאינו יכול לחזור בה, וכ"ש לס' ר"ת דבשטר מתנה איירי אבל המכר אינו יכול לחזור בו, וכן לס' הריב"א דבשטרי מתנה או מכר בלא אחריות שאינו יכול לחזור בו אפי' בשטרי דידן שיש לחוש לשומעים שיסברו שהם שטרי הלואה כמ"ש הרא"ש ז"ל, וכן לס' הרב בני אהרן משם הרבנים ז"ל שאינו חוזר כ"א בשכר הסופר ובנד"ד ההוצאה כבר היא מפורשת בניהם, וכ"ש וק"ו לסברת הרשב"א ז"ל דחילק בין שטרי מו"מ כמש"ל דכל הני טעמי איתנהו בנד"ד ועדיפא מינייהו דהלא יש לו שטר בשעבוד ואחריות וכבר נפק עליה קלא דמכר והחזיק ע"ד לכתוב לו השטר פשיטא שאינו יכול לחזור בו:
וכ"פ מר"ן ז"ל בש"ע סי' רמ"ג ס"ט בשם יש מי שאומר וז"ל יש מי שאומר דהא שחוזר בשטר היינו דוקא כשאומר לאחרים זכו לפ' אבל אם אמר ללוקח או למקבל מתנה עצמו זכה ואכתוב לך שטר כיון שזכה אינו יכול לחזור בו מלכתוב את השטר, והיא ס' רבי' יונה שהביאה רבי' הטור סי' נ"ז סי"א:
וכתב הרשב"ש ז"ל סי' תפ"א וז"ל ולולי שאיני כדאי הייתי מכריע כדבריו מדנקט בגמ' לישנא דזכו בשדה זו לפ' דמשמע דשלא בפניו היה דאלו היה בפניו הי"לל האומר לחבירו זכה בשדה זו ואמר לעדים כתבו לו את השטר, ומדאמר לעדים זכו אלמא במוכר לו ע"י אחר מיירי:
הרי נתבאר דאם אמ"ל המוכר זיל חזק וקנה אדעתא שאכתוב לך שטר לא מצי למהדר ביה ומחוייב עפ"י הדין לכתוב לו שטר, וכ"ש אם נתחייב המוכר בחיו"ג בלשון חיוב דל"מ הדר ביה וכמ"ש הרב לחם רב סי' ר"ח וסי' ר"י דאם הקנין היה בלשון חיוב לא הוי קנין דברים, וכ"כ הרב ב"ד חיו"ד שכן מוכח מתשובת המבי"ט ח"ב סקנ"ג דאם כתב לו לשון חיוב בהטבה לא הוו קנין דברים דאע"ג דכתב הרשב"א ז"ל הביאה הרב"י סי' ר"ו דמי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו דהוי קנין דברים עכ"ז אם כתוב בלשון חיוב מהני והוכיח כן מתשו' אחרת של הרשב"א ומדברי הטור סי' קצ"ז שאין הקנין נופל על החיוב דמשמע מינה דכשמזכיר לשון חיוב בשטר מהני הקנין עליה ע"כ:
והרב אזן אהרן ז"ל מערכת ק' אות ל"ח כתב קנין דברים בלשון חיוב מהני לכו"ע ונשתעבדו נכסיו הרב חקי חיים ז"ל דע"ח וכו' וסוגין דעלמא אזלא כוותיה דהרב אג"ן ז"ל וכן דנים בכל הב"ד מעשים בכל יום דלשון חיוב מהני:
א"כ כפי"ז אזדא לה השגת הרב ירך אברהם ז"ל על הרב דב"מ שהרי הרב דב"מ כתב כנד"ד שנוהגים להתנות קודם המכר ומתחייב המוכר להעבירה כ"ש הלוקח וכו' א"כ אחרי שהחזיק בקרקע ונתן המעות דמי המכר וכתב שטר וקנין ונתחייב המוכר להעבירה ע"ש אינו יכול לחזור וכופין אותו עפיה"ד להעבירה ע"ש וכיון שכן אין לך סמיכה גדולה מזו שסומך הלוקח עפ"י דת"ש שמחוייב להעבירה ע"ש וגמר וקנה קנין גו"ש מהשתא ושניהם אינם יכולים לחזור ומותר הלוקח לאכול הפירות בשופי וכמ"ש:
ועוד הביא ראיה הדב"מ מהא דכתב מהרח"ש ז"ל בח"א מסי' ק"ח ס' יו"ד שנשאל על ראובן שמכר לשמעון חנות אחת בחוג"א ברשות המטובילי ואח"כ השכיר לראובן החנות ונשא ונתן הרב שם אי מהני מכירה זאת בחוג"א וכתב שם ד"י ע"ג וז"ל אמנם יראה דכד מעיינן שפיר חזינן דהדבר פשוט דהדין עם שמעון שהמכר קיים אף ששט"ז נעשה בערש"ג יהיה נחשב כחספא בעלמא, ואע"ג דקי"ל דבאתרא דכתבי שטרא דלא קנה בדמים עד שיכתבו את השטר, היינו דוקא על הסתם אמרינן דלא ס"ד ויכולים לחזור כ"ז שלא גילו דעתם אבל גילו הדבר בפי' בקיום המקח בכסף לחוד בלא שטר פשיטא דסגי והכא כיון דהשכיר שמעון לראובן החנות וקבלה ראובן בשכי' הרי גילו בפירוש דהחנות נקנית לשמעון לגמרי וס"ד בדמים שקבל ממנו ודמי למאי דאמרי' דאי פריש פריש:
הרי דאפי' באומד אמרי' דסמכא דעתיה כ"ש היכא דאיכא גילוי דעת בפירוש דס"ד דסגי וכו' הרי נתבאר דכי אמרינן דבפריש בלא שטר קנה הוא אפי' לא כתב השטר עכ"ד הדב"מ ז"ל:
ובגוף תשו' הרב מהרח"ש ז"ל ראה ראינו שכתב עוד טעמא אחרינא וז"ל גם מטעמא אחרינא שכתב המוכר ללוקח בפי' שמכר לו וחזר ושכר ממנו מפיו אנו חיין דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והרי הודה שמכר לו מכו"ג ונתחייב בשכירות, ועוד שאם לא גמר להקנות לו ולא הוי מכר א"כ מה שנתחייב בשכי' הוא בשביל המתנת מעות שלקח משמעון והויא רבית ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן הילכך המכר קיים ומחוייב ראובן ליתן לו השכי' עספ"א ע"כ תוד"ק:
כלל העולה מכל מש"ל דאפי' לס' הרבנים הסוברים דכתב המטובילי מעכב המכירה כדין שטר באתרא דכתבי היינו דוקא בדלא פי' דכוונתו לקנות בקנינים שלנו בדיני ישראל, אבל בדפי' או דאיכא גילוי דעת או אומדנא לבד דכוונתם לקנות בלא חוג"א, או שנתחייב לכתוב לו חוג"א לעת שידרשנו קנה, ושניהם אינם יכולים לחזור, וכ"ש לדעת מר"ן ז"ל דבחזקה לבד או בק"ס לבד קנה, וכ"ש וק"ו אם עשה כל הד' קניינים, ואפי' אם ת"ל שיש חולקים ע"כ מש"ל מ"מ הרי כתב הרב נדיב לב ח"ב סי' מ"ב דפ"ו ע"ב וז"ל עוד זאת דהסכמת רבני אחרוני זמנינו דמאן דקאי בתוך הקרקע הוא המוחזק דשב וא"ת וכמ"ש ה' דב"מ ז"ל ח"ב סו"ס ס' ויו"ד סי' ל"ז דמי שהוא תוך הבית המוחזק ולא אמרי' אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ובעוללות הכרם סי' י"ד והרב בני אברהם סי' נ"א וכן הסכים הרב בתי כהונה ח"א סכ"א אחר שהביא מחלוקת ר"י ורשב"ם הסכים גם לדברי ר"י דהיכא דקאי ארעא תקום, וכן פשט"ל להגאון מ"ח ז"ל בחקרי לב ח"מ ח"א סו"ס פ"ח ובח"ב ויו"ד סי' פ"א ופ"ב, והרב אהל יצחק דמ"ב ומ"ה וכמה אחרונים רבו מלמנות וכמו שהבאתי דברי כולם קרוב לחמשים רבנים ז"ל דסברי כן להלכה ולמעשה עכ"ל:
הראת לדעת דאף לדידהו דאית להו דגל הקי"ל עכ"ז היושב תוך הבית הוא המוחזק וכ"ש לדידן דבתריה דמר"ן ז"ל גרירן:
אחר זמן מה בא לידי ס' חקי חיים ז"ל וראיתי לו בסי' כ"ה דהני שטרי דידן הנהוגים פה לכתוב מכר ושכי' וחיוב הטבה למוכר שאחר זמן הנועד בכל עו"ז שירצה הלוקח למכרה מחוייב המוכר לחזור ולקנותה ממנו בסך הנז' אפי' שלא תהיה שוה בזמן הנז' יו"ד גרוש בדרך פשט ולא בד"ג זהו ממש מנהג עיה"ק ירושת"ו ופסק הרב שם דלית בהו לתא דרבית כלל לכ"ע וגם חייב המוכר לחזור ולקנותה בדמים שקנה כמו שנתחייב אפי' נשרפה כיון שכתוב בשטר בין חריבה בין מליאה דכל תנאי שבממון תנאו קים עכ"ד:
המורם מכל האמור דאפי' בשטרי מכר מוחלט שנהגו בזה"ז להעביר המקח ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי ולכתוב לו חוג"א בשמו עכ"ז הסכמת הפוס' ז"ל דאי פריש, או בגילוי דעת לבד קנו ואין שום אחד מהם יכול לחזור ואם חזר הלוקח והשכירה למוכר הוי גילוי דעת גמור שכבר נגמרה המכירה בניהם בלתי שום שיור ומחויב המוכר לפרוע ללוקח השכירות עספ"א וכמו שמפו' יוצא לעי' מתורתו של הרה"ג מהרח"ש ז"ל וכמה וכמה פוס' הביאו דבריו להלכה ולמעשה כמ"ש:
וכ"ש וק"ו הני שטרי מכר ושכי' והטבה הנהוגים פה עי"ק טבריא ת"ו מימי עולם ומשנים קדמוניות דלא מלבד דאית בה כל הני לישני שפירי שכתבו עליהם הפוס' ז"ל דמוכח מנייהו דהוי כאלו פירשו בהדיא דאי בעינא בשטרא איקני ואי בעינא בכספא איקני, אלא שכתוב בהם בהדיא שכך אמ"ל המוכר ללוקח זיל זכה וקנה בכסף שקבלתי ממך ובשט"ד מבלי שתצטרך לשום זכיה וקניה אחרת שבעולם, וגם חזר והשכיר לו הלוקח למוכר בסך מה בשטר גמור בשעבוד ובאחריות ובנאמנות גו"ש א"כ אפי' באתרא דקנו בשטרא והוי האי שטרא דערכאות כשטרא דידן, עכ"ז כיון דפירשו והשכיר לו קנו ושניהם אינם יכולים לחזור כמ"ש:
ומה גם שכתוב בסוף השטר שקבל עליו המוכר ס' הפוסק המאשר ומקיים שט"ד בכל עניניו הגם שתהא ס' זוי"ח נגד כל הפוס' ז"ל וכתב הרב שער אשר חיו"ד ס"ט דט"ו וז"ל אם קבל עליו ס' הפוסק המתיר עסקא זו שפיר מהני לכו"ע בלי שום פקפוק וכמו שעמדו והסכימו הרבנים שקדמונו הרב מהר"א נחמייאס ז"ל ומהרב"ג ומהר"י שמואל ומוה"ר כמהר"א קובו ומהרח"מ זלל"ה כולהו סברי מרנן דמהני קבלת ס' הפוסק להציל מטענת קי"ל כמ"ש בס' באר מים חיים ח"ב יו"ד ס"ה ע"כ:
ובפרט לדידן דאתכא דמר"ן ז"ל סמכינן ולית לן דגל הקי"ל ולדעת מר"ן ז"ל קנה אפי' בק"ס לחוד כמש"ל, אלא אעיקרא דדינא לא נהגו בהני שטרי מכר ושכי' והטבה להעבירה ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי ואפי' בזה"ז שנהגו לכתבה ע"ש הלוקח דוקא במכר מוחלט אבל בשטרי מכו"ש לא נהגו להעביר המכירה ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי אלא כל הלוקחים סומכים סמיכה מעליא על הני שטרי דידן ומוסרים מעותיהם למוכר ואין בהם גם אחד לתבוע למוכר שיכתוב לו חוג"א בשמו, א"כ הו"ל כאתרא דלא כתבי שטרא שכתבו הפוס' ז"ל דקנו בכסף לחוד וכ"ש דנדו"ד איכא כסף ושטר וקנין סודר ושכי' שהשכיר הלוקח למוכר פשיטא דקנו, וכמו שמפו' יוצא לעיל מפי הפוס' ז"ל שכן נהגו בעוב"י סאלוניקי יע"א ובעוב"י קושטא יע"א שלא נהגו להעביר המקח בפנקס המטובילי בשטרי מכר בהטבה, וכתבו דהו"ל כאתרא דלא כתבי ושניהם אינם יכולים לחזור:
וכתב הרב דב"מ ז"ל שם בסי' הנז' שכן נוהגין לדון בכל הבתי דינין לגבות מן המוכר השכי' טספ"א באין אומר ודברים כו"ע, וע"ע להרב שמש וצדקה דג"ל וע"ע להרב תומת ישרים סי' קע"א והגאון הרא"ש ז"ל שכתבו דמנהג ידוע וברור לא בעי תנאה ולא גילוי דעת לא קודם מעשה ולא בשעת מעשה, ואנן סהדי דאדעתא דמנהגא עבד, ואע"ג דהשתא צווח ואמר לא נתכוונתי לכך ולא נתרצתי מעולם בזה אפי"ה אמרי' דאנן סהדי דלא עשה אלא עפ"י המנהג והשתא הוא דקהדר ביה ולאו כל כמיניה:
והרב כנה"ג ז"ל הביא משם הרב משא מלך ז"ל וז"ל כל מנהג שיתוקן מבני העיר לתקנתם בעסקם וקנייתם אינו צריך שיהיה קבוע עפ"י ותיקין אלא כיון שהוא פשוט בין הסוחרים די ע"כ:
א"כ דון מינה לנד"ד שהוא עפ"י הדין כמ"ש וכו' ולא יהיה אלא כאסטומותא דאמרי' בפ' איזהו נשך דקניה וכתב שם הרשב"א שמעינן מהכא דהמנהג מבטל הלכה בכל כיוצא בזה שכל דבר שבממון קונים ומקנים, הילכך בכל דבר שנוהגים התגרים לקנות קונים, וכתב הרב תומת ישרים ז"ל דאין סברא לחלק בין קרקע למטלטלים דהא בשכי' קרקע דהוי ממכר ליומיה כתב הרמב"ן ז"ל דמסירת מפתח קונה כיון שכן נהגו, וכ"פ רבי' הטור ומר"ן הק' ז"ל חח"מ סי' ר"א וכתב הרב ש"ך דאם נהגו לקנות גם בקרקעות קנו לכו"ע, וכן מוכח מתשו' רש"ל ומור"ם סי' ט"ו ובהמבי"ט ז"ל ח"א וח"ב והרב ח"ס ח"מ סי' ב' כתב דאסטומותא הוי מדאורייתא ובתשו' המיוחסות סי' רכ"ה כתב דקנין ממנהג הוי דאורייתא וכ"כ הרא"ש ז"ל כלל י"ג ס"ך, א"כ מכל מש"ל פשיטא ופשוט דהני שטרי מכו"ש הנהוגים פה חזקים וכשרים אליבא דכו"ע:
ומעתה בואו ונחזיק טובה לרבותינו הק' נ"נ אשר הורונו הדרך הטובה והישרה אשר נלך בה בהני שטרי מכו"ש הנהוגים פה שאין בהם שום צד איסור רבית ולא אבק רבית כלל ועיקר וזהו תקון גדול לעם בני ישראל עניים ועשירים כמו תקון הפרוזבול ממש:
וכבר הרב הגאון רש"ל יש"א ברכה נר"ו כתב בספרו הבהיר שמחה לאיש סי' ט"ו דהני שטרי מכו"ש דידן אין בהם חשש רבית ולא אבק רבית כו"ע ובכל האופנים חזקים כראי מוצק וצ"י י"מ וימ"ן אכי"ר:
הצב"י וידבר דוד סלי"ט ת"ו ש"ל ב"ע
פירוש מהרב המחבר וידבר דוד ז"ל על החידה
שהביא הרב ישמח משה ז"ל: וז"ל חידה חדתי על ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וכו' מאה ושבעה מיותר אלא א"א למאה בלא שמונים ועדין שבעה ועשרים מיותר אלא להורות שהכל שווים לטובה מאחד וחמשים עד ארבעה וששים וכו' עכ"ד:
ופי' הרב וידבר דוד ז"ל עפ"י מ"ש במס' גיטין מי שהביא גט והניחו זקן נותנו לה בחזקת שהוא קים וכו' לא שנו אלא לשלא הגיע לגבורות אבל אם הגיע לגבורות אינו נותנו לה דחיישינן שמא מת, אבל אם הוא בן מאה שנה אין חוששין למיתה שכיון דפלג פלג ע"כ:
והשתא קשה ממ"ן אם ההקש הוא על המאה ושבעה שאחר העשרים הראשונים שאינה בת עונשים, א"כ קשה מאה ושבעה מיותר למה צריך ההקש לשבעה כיון שהם אחר המאה הוחזקו בכשרות כמ"ש בזקן כיון דפלג פלג, אלא ההקש הוא על המאה שמשוום הוולדה עד המאה וכוונת ההקש הוה ללמד דווקא על השמונים שהם תשלומי המאה הראשונים, וזהו א"א למאה בלא שמונים מ"מ עדיין קשה שבעה ועשרים מיותר כיון שלמדנו על המאה שהיא בחזקת כשרות תו לא צריך ללמד על הכ"ז הנשארים דכיון שהוחזקה בת מאה בכשרות הוחזקה תמיד כמ"ש גבי זקן, אלא ודאי אין צריך ההקש כ"א מאחד וחמשים שהם רוב המאה עד ששים וארבע שהם רוב ימיה וכיון שעברו רוב שנותיו ש"א ולא חטא שוב אינו חוטא כמ"ש רז"ל ולמה צריך כל ההקש אלא לומר לך שכולם שווים לטובה בכשרות וביופי ודו"ק:
א"נ אפ"ל החידה הנז' דהנה הרב הנז"ל הוק"ל על ההקש שהקיש מאה לעשרים מה בת עשרים לא חטאה אף בת מאה וכו' מהו פי' המאה אם פי' שהיא המאה שאחר העשרים קשה הרי נשארו שבעה שנים בלא הקש וזהו מאה ושבעה מיותר שלא יש הקש כ"א למאה ונשאר שבעה מיותר, ואם פירוש המאה שמיום הוולדה עד היותה בת מאה ונמצא לא הועיל ההקש כ"א לשמונים וז"א שא"א למאה בלא שמונים, א"כ עדיין קשה שבעה ועשרים מיותר בלא הקש ומנ"ל שלא חטאה בהכ"ז שאחר המאה, ולזה תירץ אלא להורות שכולם שווים לטובה דהיינו עפ"י מ"ש במס' גיטין מי שהביא גט וכו' וכיון שעברו רוב וכו' שוב אינו חוטא, וכיון שכן לא צריך לן הקש כ"א עד אחד וחמשים שהוא רוב המאה או עד רוב שנותיה שהם ארבעה וששים, וזהו מ"ש מאחד וחמשים עד ארבעה וששים ומשם ואילך כיון שלא חטאה שוב אינה חוטאת, אלא ודאי מוכח שכולם שווים לטובה ודו"ק:
סי'
אני יעקוב בן דוד חזק. לחן אערוך מהלל ניבי
אשירה שיר תהלה, לאל נורא עלילה,
לכבוד מצות המילה אליהו
הנביא נגלה: נתן לנו את בריתו, אשר כרת באהבתו, לאברהם וילידי ביתו, להיות לעם סגולה:
לכבוד וכו'
יום השמיני למילתו, בעצם היום ימול אותו, ודוחה שבת מילתו, לאיש אשר לו ערלה:
לכבוד וכו'
יכין כסא יפה וטוב, לאליהו זכור לטוב, הנביא מבשר טוב ומשמיע הגאולה:
לכבוד וכו'
על מצות המילה, יברך בתחילה, ויכרות בשר הערלה, ויפרע העטרה כולה:
לכבוד וכו'
קודם ברכת שהחינו, יברך אשר קדשנו, להכניסו בברית אברהם אבינו, כי הוא יסוד המעלה:
לכבוד וכו'
ויברך על כוס תמים, ועל מיני בשמים, ויקרא שם לחתן דמים, ואברכך ואגדלה:
לכבוד וכו'
ברוכים כל הבאים, השומעים והרואים, נמחלים מכל חטאים גם בחור גם בתולה:
לכבוד וכו'
ביום שמחת המילה, עושים סעודה קלה, על המחיה והכלכלה, הבו דלא להוסיף עלה:
לכבוד וכו'
נכון לנוהגים לעשות סעודת דגים, אוכלים ושותים וחוגגים, כסעודת חתן וכלה:
לכבוד וכו'
דעו וזכרו לכם, נסיון אברהם אביכם, וחוסו על ענייכם, לשמחם במקום גילה:
לכבוד וכו'
וילכו המזומנים, גם זקן ונשוא פנים כתקנת הראשונים, חזו מאי הוי עלה:
לככוד וכו'
דעת זקנים נוחה מהם, וה' הולך לפניהם, ומברכתו יברך אתהם, ויצילם מאש הגדולה:
לכבוד וכו'
חזק הוא אדון עולם, יזכור לנו ברית עולם, וישובו בנים לגבולם, אל המנוחה ואל הנחלה:
לכבוד וכו' סי'
אנכי יעקב ואעקנין חזק. לחן אפתח פי ברנה
יום זה נהדר מכל ימים. כי בו בחר חי העולמים: אנכי אשירה ואזמרה, לפני אל חי גדול ונורא, אשר נתן לנו שבת היקרה לנו לנחלה מכל העמים:
יום זה
יגיל וישמח בביאתו, כחתן יוצא לקראת כלתו, ישיש ויאמר בקבלתו, בואי כלה שלש פעמים:
יום זה
ענגהו ושמרהו, ועל היין תזכרהו, זה אלי ואנוהו, על כוס יין חי מלא ותמים:
יום זה
קדש ואכול שלש סעודות, גם הרביעית בלחם חמודות, בזכותם תנצל מג' חרדות, וגם מחבוט בשר ועצמים:
יום זה
בשר שמן ודגים תביא, ויין טוב ישמח לבבי, אשלים מאה ברכות בכל לבי במיני פירות ומיני בשמים:
יום זה
ולומדי תורה תביא ביתך, ישבו ישרים סביב שלחניך, ישבעון ירויון דשן ביתך, לחם אלהיך כעולות ושלמים:
יום זה
אמור יאמרו דברי תורה, וזמירות ישמיעו על שלחן הטהרה, ולך יחשב מזבח כפרה, זבח ומנחה וקטרת הסמים:
יום זה
עשה נרות מפוארים, יפים וגדולים מאירים ומזהירים, טוב עין יבורך בבנים זכרים, בנים הנבונים חכמים מחוכמים:
יום זה
קדש עצמך מערב שבת, וטבול גם בבקר חק בל יושבת, ובא והתפלל שחרית של שבת, מוסף וגם מנחה יחדיו יהיו חמים:
יום זה
נתן לנו את תורתו, ללמוד וללמד סדר עבודתו, ולדרוש מידי שבת בשבתו, חכמה ומוסר ולשון חכמים:
יום זה
יחדש חידושים, בארבע שרשים בפרד"ס התורה קדש קדשים לבנות ולנטוע שמים חדשים, ובנו בתים ונטעו כרמים:
יום זה
נותנים לאביו יקר וגדולה, כמה וכמה טובה כפולה, ועטרת תפארת זהב גדולה, על ראשו מלמעלה הללוהו במרומים:
יום זה
חזק הוא ונורא אל עליון, יחוס וירחם על דל ואביון, ויבנה מהר את הר ציון בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים:
סימן מאיר וואעקנין חזק.
אפתח פי בשיר ותהלה, לאדון רם המעלה, לו נאה לזמרה, כי הוא קדמון לכל גברא:
מלך עליון רם ונורא, לו יאה גדולה וגבורה, צר התבל ככדורה, והכל רק באמירה:
אמירות עשר מעולות, לקבל שכר כפולות, מאהבת עלת העלות, לזרע אברהם הנקרא:
ימים ששה האל ברא, ויום השביעי גמרה, נכנס בו כחוט השערה, הלומדה יודעה ומכירה:
רצה צורי ומושיעי, להרגיעי בשביעי, ובתורתו יהי שעשועי, ותהי בו נשמה יתרה:
והודיע לעם סגולה, בשבת תלויה הגאולה, כי היא האות הגדולה, יסוד האמונה ועיקרה:
והשומרו כהלכה, בתוספת קדמא וחשכא, מזלו יעלה לברכה, וינצל מכל צרה:
אל עליון על כל עליונים הצל גזע האיתנים, ופדה אותם מאסונים, בזכות שבת הטהורה:
עם אהובך אויביהם הדק, ושמור וחזק את בדק
חברת שערי צדק, והרם דגלם במהרה:
קולי לך בשיר ושבחים, יהיו כקרבן ניחוחים נא שמור
אגודת אחים, ותהי ברה ומאירה:
נפשי אותה בחשק, נא הצילם מכל עושק
לחברת אחיעזר דמשק, והיה להם מגן ועזרה:
יה אלי זכור עדת מי מנה, וקבצם בזאת השנה, ואם לא עתה עד אנה שפחה כי תירש גבירה:
נועם הוד זיוך הראנו, על הר ציון מקדשנו ובן דוד הוא מלכנו, חיש החזר העטרה:
חזקו זרע ישראל חכו לבנין אריאל, כי סוף יבוא הגואל, ויבנה את בית הבחירה:
סוף הספר