אור ברסלב
וידבר דוד חושן משפט

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

חושן משפט

אבן העזר

סימן א

ראה ראיתי מ"ש הרב דומ"ץ דק"ק האשכנזים הי"ו אודות הפתח שפתח כה"ר יצחק כהן הי"ו בראש המבוי בתוך ארבעה אמות הסמוכה לר"ה שהיה לו שם חלון גדול כנגד פתח חצר השכנים ממש ועתה סתם חציו וחציו הניח אותו פתח ומזה הפתח אינו נראה שום חצר של השכנים כ"א מעט מן שער החצר ומקודם היה נראה להדיא כל פתח החצר של השכנים מן החלון, והשיב הרב הנז' יצ"ו מתלת טעמי יכולים השכנים לעכב עליו א' מפני היזק ראיה ב' בטענת מרבה עלי' את הדרך ג' שמצר להם את הדרך, ומסיק שיכולין השכנים לעכב עליו כמ"ש בנייר ששלח לי וז"ל:

בנידון מי שבא לפתוח פתח למבוי המשותפת לו ולחבריו, פשוט דדבר שחברו יכול לעכב עי' מתלת טעמי א' מפני היזק ראיה, ב' בטענת שמרבה עליו את הדרך, ג' שמיצר לו את הדרך, ועתה אבאר ט' כל טענה וטענה בפרוטרוט:

טענה

א' היזק ראיה הנה הרב המחבר סי' קנ"ד ס"ג כתב דלפתוח פתח או חלון למבוי יש מי שאומר כל שיש למטה ממנו ג' בתים דינו כרה"ר. וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כרה"ר, ומדכתב דיעה א' בלשון יחיד יש מי שאו' ודיעה ב' בלשון רבים וי"א משמע דס"ל כדיעה ב' דמבוי שאינו מפולש דינו לענין היז"ר כחצר, ובנד"ד אין המבוי מפולש, וגם אי הוה ס"ל כדיעה א' אפי"ה דין המבוי דנד"ד כחצר שאין למטה ממנו ג' בתים, והרב רמ"ה מדשתק ולא הגיה כלום ע"ד המחבר אודוי אודי ליה וא"כ דינו כחצר ויכול למחות כמבואר שם ס"ג:

ואין להק' דא"כ דיש טענת היז"ר במבוי שאינו מפולש למ"ל למחבר לכתוב בסי' קס"ב ס"ג הט' מפני שמרבה עליהם את הדרך והא בלא"ה יכול למחות מט' הז"ר י"ל דכתב ט' ריבוי הדרך לאשמעי' דאפי' היכא דמסלק ההיז"ר כגון שבנה כותל לפני הפתח באופן שלא יוכלו לראות משם בחצר אפי"ה יכול למחות מחמת ריבוי הדרך ומה שיש להעיר בזה מסי' קס"ב יבואר לקמן בע"ה, ואין מועיל מה שכבר היה חלון בכותל זה כמ"ש סי' קכ"ד סי"ג:

טענה

ב' שמרבה עליו הדרך וכשבא למחות בטענה זו אין יכול למחות כ"א כשפותח פתח אבל לא כשפותח חלון ואע"ג דהרב בסי' קס"ב ס"ז בהגה א' פסק כהרשב"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה במבוי, מ"מ בנד"ד גם הרשב"א מודה דלא קאמר רק בריבוי הדרך של אותם בני המבוי אבל בריבוי דריסת הרגל של בני מבוי אחר מבואר בהרשב"א הביאו הד"מ סי' קס"ב או"ג דהוי טענה, וכ"פ המחבר בש"ע סי' קס"ב ס"ג, וכ"פ הב"ח סי' הנז' ס"ז ע"כ בנד"ד יכול למחות מט' ריבוי הדרך אפי' אם הפתח שבא לפתוח לא יהיה לחנות רק לבית מ"מ גם בבית יכול למחות כיון שיכנסו למבוי דרך הפתח שפותח עתה אותן שיכנסו לבית דרך פתח הראשון, ואעפ"י דמסתמא לא הפקיר רשותו לעשותו קפנדריא וכמ"ש בבד"ה סי' קס"ב ס"ח, וכ"ש כשפותח חנות דיש בזה טענת רבוי הדרך כשהוא בחצר גם בפתח א' אפילו אם עשהו כבר ולא מיחה, הרי דבחנות יש יותר קפידא מבבית, ופשוט דיכול לטעון טענת רבוי הדרך במבוי שאינו מפולש כבנד"ד, ואע"ג דבריש סי' קנ"ו חולק הרב על המחבר וס"ל דבמבוי שאינו מפולש אינו יכול לטעון טענת ריבוי הדרך באותם הענינים האמורים שם, ע"כ צ"ל דס"ל להרב דהתם בסי' קנ"ו כיון שלא הוסיף בנין חדש לא אלימא כ"כ טענת ריבוי הדרך, [ונהי דבחצר הוי טענה דזה מבואר בגמ' מ"מ במבוי לא הוי טענה] וכמו שחילק הרב חי' זה בסי' קנ"ד ס"ב בחצר יעו"ש, אבל בנד"ד שהוסיף בנין חדש דהרי עושה פתח חדש ודאי דמודה הרב דגם במבוי הוי טענת ריבוי הדרך טענה, מדשתק להמחבר בסי' קס"ב ס"ג:

טענה

ג' שמיצר לו הדרך שהמקום שיוצאים בו מהמבוי לרה"ר כשיתאספו שם ב"א דחוק המקום לצאת ולבוא דרך שם ומבואר בסי' קס"ב ס"ז בהגה א' דיכול למחות בטענה זו ובטענה זו אין שום ס' לחלק בין מבוי ובין מקו"א ויעוין בנתיבות המשפט שם מה שפי' בדברי הרב, ובפרט דשכיחי שם זכרים ונקבות וזמנין תמצא אשה נדה בתחי' נדתה ויש בזה חשש סכנה כמבואר בפסחים קי"א דהורגת א' מהם וגם אם יעבור הוא בין ב' נשים גם ע"ז הזהירו בגמ' ובפרט כשיתאספו ערלים שטופי זמה ובנות הבית יצטרכו לצאת ולבוא בניהם יש בזה קפידה רבה:

והא דמצינו בסס"י קס"ב דס"ל להמחבר שאין החיצונה מעכבת על הפנימית מלפתוח פתח ולמה לא ימחה משום היז"ר, ונהי דט' ריבוי הדרך לא שייך שם דהא מיירי בפנימי שהוא דר במבוי לצד שאינו מפולש וגם בלא"ה לא שייך ט' ריבוי הדרך שם כמובן, רק עכ"פ למה לא ימחה מט' היז"ר, לק"מ דהא מיירי שכל החצרות הם בדיוטא א' וכדפרש"י בב"ב י"א ד"ה חמש חצרות וכיון שאין לחיצון שום תשמיש לפנים מחצרו ע"כ כשהפנימי פ"פ הרי הוא פותח למקום שאין לפנימי שום זכות וחלק בזה משא"כ בנד"ד שיש להמוחה זכות ותשמיש במבוי הזה בכל הרוחב וזה פותח עליו פתח:

אך עדיין ילה"ק מדברי הרב בהגה סס"י קס"ב דס"ל דגם הפנימי על החיצון אין יכול למחות והא הפנימי יש לו תשמיש גם נגד החיצון רק י"ל בזה כיון דבתחלה כשבנו את החצרות במבוי היה הרשות ביד החיצון לפ"פ חצרו סמוך לצד פנימי של המבוי ע"כ גם כשפתח פתחו לצד חוץ לא אבד זכותו לענין שלא יוכל לחזור לפתחו לצד פנים, וס' זו כתבה הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק' רק שיש שם ט"ס:

ע"כ פשוט הדבר מכל הלין תלת טעמי שכתבתי שיכול למחות בנד"ד, והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכבר הביא בעל המאור בהקדמתו הנדפסת במס' ברכות דברי הפילוסוף שאמר בלשון זה ריב לאמת עם אפלאטון ושניהם אהובינו אך האמת אהוב יותר עכ"ל, ואת אשר ראו עיני עפ"י התורה כתבתי וחתמתי כ"ב לירח כסלו ש' התרנ"ה ליצירה פה עיה"ק טבריא ת"ו

יחיאל מיכל מו"ץ לקהל אשכנזים הי"ו

ואען ואומר דלפי ענ"ד נראה עפ"י ד"ת הק' שאינם יכולים לעכב עליו ואפרש שיחתי בדרך קצרה יען שאין הפנאי מסכים וזה החלי בס"ד:

גרסינן בגמ' בפ' חזקת דף נ"ט ע"ב משנה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין, גמרא מאי איריא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי, לא לא מבעיא קאמר לא מבעיא לחצר חברו דלא אבל לחצר השותפין דאמ"ל סו"ס הא קא בעית איצטנועי מינאי בחצר קמל"ן דאמ"ל עד האידנא בחצר הוה בעינא איצטנועי מינך השתא אפי' בבית נמי בעינא איצטנועי מינך ע"כ, ופירש רשב"ם בד"ה אבל לחצר השותפין איכא למימר דשרי לפתוח דבלא"ה בעי אצטנועי מחבירו בחצר שזה יכול לראותו דרך פתח ביתו הפתוח לחצר ולא מזקי ליה חלונות מדי קמ"ל מתני' דלא יפתח דאמ"ל האי לבעל החלונות עד האידנא כי הוה משתמש בחצר הוה בעינא לאיצטנועי מינך שלא תראני דרך פתח ביתך ואי הוינא בבית לא הוה בעינא לאצטנועי מינך שהרי לא היו עושים פתח כנגד פתח כדקתני מתני' אבל השתא אפי' בבית בעינא לאצטנועי כדי שלא תראני דרך חלונותיך שהן גבוהות, א"נ עד האידנא כי הוית בחצר בעינא לאצטנועי מינך כי הוית בבית לא בעינא לאצטנועי מנך השתא אפי' כשאתה בבית בעינא לאצטנועי מנך עכ"ל:

ונ"מ בין שני הפירושים שפירש רשב"ם דלפי' הא' אם בעל החלונות אינו רואה מן החלון כ"א החצר ואינו רואה הבית של חבירו אינו יכול לעכב עליו אע"ג דהשתא רואה החצר מב' או ג' מקומות מן פתח ביתו ומן החלונות עכ"ז אינו יכול לעכב עליו, ולפי' השני אם רואה מן החלונות החצר יכול לעכב עליו דאמ"ל מתחי' לא הוה בעי אצטנועי ממך כ"א כשתהיה בחצר ועכשיו אפי' תהיה בתוך ביתך בעינא לאצטנועי ממך, והתו' כתבו משם הרשב"א כפי' שני והק' על פי' הא' וז"ל אבל פי' אחר שפ"ה כשאני בבית וכו' אין נראה לרשב"א דהשתא נמי לא בעי אצטנועי בתשמיש הבית דהא האי חלון דפתח אינו לא כנגד הפתח ולא כנגד החלון דהא תנן אין פותחין חלון כנגד חלון וכו' עכ"ל, וא"כ לפ"ז פירוש השני עיקר כמ"ש התוס' ומצי בעל החצר לעכב אעפ"י שאינו מזיקו כ"א בחצר, ואולם עין רואה להר"ן ז"ל ע"ד הרי"ף שפי' כפי' הא' ועל מה שהקשו התוס' נלע"ד דהרשב"ם לשטתיה אזיל דפירש אמתני' דאין פותחין חלון כנגד חלון אלא ירחיק משהו זה שלא כנגד זה וכתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו טעמו של הרב דאע"ג דכי מרחיק משהו אכתי חזי ליה כיון שאין רואהו בדרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו לפי שאינו יכול לומר לו שלא תסתכל בי משום דאמ"ל אי בעינא לאסתכולי בך יכול אני לעמוד בחצר ולהסתכל בך ולפיכך אינו יכול למחות בו ע"כ, א"כ זה שבא לפתוח היינו חלון שלא כנגד חלון ואע"ג דאכתי חזי ליה וכיון שאין לו רשות לפתוח או שאין לו חזקה על החלון קמ"ל מתני' דאינו יכול לפתוח אפי' זשכ"ז אבל אם אינו רואה כלל לבית כ"א לחצר יכול לפתוח וגם אם יש לו חזקת חלון או נתנו לו רשות לפתוח יכול לפתוח אפי' כנגד הבית זשכ"ז, ובצאתי לחפשי בספרי הפוס' ראיתי להרב פמ"א ח"ב ס"ג שכ"כ לתרץ דברי רשב"ם עש"ב, כלל העולה דבהז"ר דחצר השותפים מחלוקת הפוסקים אם יכולין לעכב או לא ובבית אם היה מוחזק בזה ההיזק או נתנו לו רשות לפתוח יכול לפתוח זשכ"ז וכ"כ הרמ"ה בשטתו דנ"ט ס' סי' רע"ו וז"ל ושמעינן מינה דכל מאי דבעי לחדושי מידי דאתי מיניה היזק ראיה אי איתיה לההוא הזיקא גופיה בלא חידוש מאנפא אחרינא לא מעכבינן עליה וכו' ומר"ן הק' בב"י סי' קנ"ד הביא שני פירושי הרשב"ם ולא הכריע כחד מנייהו וגם בש"ע לא יש הכרע כחד מהני הפירושים שיכול להתפרש שלא יפתח לחצר כפי' הא' שלא יזיק לבית ולפ"ז נ"מ לנד"ד שהיה לו חלון גדול במקום זה בעצמו דהיה כנגד כל הפתח ממש ועכשיו שסתם כנגד הפתח ופתח פתח שלא כנגד הפתח לית מאן דפליג דאפילו לפי' בתרא שיש היזק ראיה בחצר עכ"ז כיון שמוחזק בזה ההיזק אין יכולין לעכב עליו ובפרט שהיה פכ"פ ועכשיו פתח שלא כנגד הפתח ומיעט ההיזק ממה שהיה מקודם וכן פסק מר"ן ז"ל סי' קנ"ד וז"ל ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח רשאי והוא שלא יפתח פכ"פ או חכ"ח אלא ירחיק משהו זה מכנגד זה ע"כ, הרי לך בהדיא שאם נתנו לו רשות יכול לפתוח וכ"ש שהיה מוחזק בהיזק גדול חלון כנגד פתח ממש ועכשיו פשכ"פ לכ"ע אינם יכולים לעכב עליו וש"ת דהיזק חלון קיל טפי מהזק הפתח ויכולין לעכב לא היא שהרי כתב הרב הכנה"ג סי' קנ"ד אות י"ט משם מהריב"ל ז"ל דדוקא בפכ"פ מהני הרחקה משהו אבל בחכ"ח לא מהני ע"כ, הרי לך דהזק דחלון יותר גרע מהז"ר דפתח:

וכל זה הוא נראה דוקא בחצר השותפים אבל במבוי כה"ג שפתח פתח שלא כנגד הפתח נראה דלכ"ע אינם יכולים לעכב משום הז"ר והוא ממ"ש מר"ן ז"ל סי' קנ"ד מחי' ב' וז"ל כתב הרשב"א ז"ל בתשובה במשנתנו לא שנו לא יפתח אדם פתח כנגד פתח במבוי אבל לא יפתח פכ"פ בחצר דמשמע אבל במבוי פותח ובירושלמי נחלקו אם יש במבוי הז"ר בפותח פכ"פ כבחצר או אין בו הז"ר כבר"ה ע"כ:

הראת לדעת דלהרשב"א ז"ל במבוי אין בו הז"ר, ובירושלמי שנחלקו היינו בפכ"פ אם הוא כחצר או כר"ה אבל פתח שלא כנגד פתח כו"ע מודו דמותר ודב"ז מדוקדק מדברי מר"ן ז"ל בש"ע שכתב ולמבוי כל שיש למטה ממנו ג' בתים יש מי שאומר שדינו כר"ה ע"כ ופי' דקאי אדלעיל אבל פותח אדם לר"ה פתח כנגד פתח וכתב דלמבוי שיש למטה ממנו ג' בתים דינא הכי שיכול לפתוח פכ"פ ואח"כ כתב וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כר"ה ומדלא קאמר שכל שאינו מפולש דינו כחצר כמ"ש ביש מי שאומר וכתב דינו כר"ה ש"מ דס"ל דאין דינו כחצר ממש דאילו בחצר אם לא נתנו לו רשות אפי' פתח שלא כנגד הפתח מעכבינן עליו ובמבוי לא מצו לעכובי עליה אפי' בלי רשותם כיון שהוא פתח שלא כנגד פתח וסברא היא כיון דבחצר יש מחלוקת כמש"ל אם יש בחצר משום הז"ר או לא ובמבוי יש מחלוקת אם דינו כחצר או כר"ה וכיון דאית ביה תרי ספיקי אם דינו כר"ה ומותר לפתוח פכ"פ או דינו כחצר ובחצר גופיה דילמא כפי' הא' של רשב"ם ואין בחצר משום הז"ר א"כ די לנו בחומרא זו שלא יפתח פכ"פ אבל פתח שכ"פ מותר אפילו בלי רשותם זהו הנלע"ד, עיין בלבוש שכתב סתם י"א דינו כחצר וי"א דינו כר"ה ולא חלק בין יש למטה ממנו ג' בתים או לא ובנד"ד אין אנו צריכין לכל הנז' דבלא"ה מוחזק הוא בהז"ר ממקום הנז' בעצמו מחלונו וגם שהוא במבוי ופתח שכ"פ הא ודאי דיכול לפתוח, ומה שראיתי להרב הפוסק נ"י דכללא כייל בדברי מר"ן אם כתב בשם יש מי שאומר שהוא לשון יחיד וי"א שהוא לשון רבים דעתו לפסוק כי"א שהם רבים ע"כ, עיין להרב יד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע אות ט"ז שכתב כן משם הרב גו"ר ובסוף כתב אמנם בשיירי כנה"ג בכללי הפוס' אות כ"ז כתב שדרך הפוס' לומר יש מי שאומר אפי' הם שנים וכיון שכן לא תציתו להך כללא ע"כ:

אמנם מה שיש לעיין בזה הוא מ"ש מר"ן ז"ל שם וז"ל ואעפ"י כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד וכו' לפיכך צריך להרחיק כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל ע"כ, וכתב הסמ"ע לאו דוקא כנגד אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק ע"כ, א"כ בנד"ד נמי אם רצה הרי"ץ הנז' הי"ו לעשות פתח זה פתח חנות יכולים השכנים לעכב עליו ואפי' בפתח שלא כנגד הפתח יכולים לעכב כמ"ש, תא חזי מ"ש הרב כמהרמ"ג ז"ל סי' ן' וז"ל עוד אומר אני מענ"ד שאם הפתח שכנגד החנות אינו נוכח הבית ומגלה כל סתרי הבית שאינו נקרא הזק לכ"ע ע"כ, והרב עדות ביעקב סי' נ"ב הוכיח כן מדברי מהר"ם בתשובות הגדולות סי' תרפ"ד וגם הביא דברי מהרמ"ג ז"ל הנז' וכתב שהעיד מר אביו ז"ל שכן היו נוהגים לדון הקדמונים בעוב"י סלוניקי יע"א ואחר דשקיל וטרי בדברי הרב מהרמ"ג ז"ל והק' דזה הפך דברי מר"ן ז"ל ודברי הסמ"ע וכמש"ל אשר צריך להרחיק עד שלא יהא יכול לראות בו כלל ולבסוף מסיק וכתב לכן נ"ל דתשובת מהר"ם ומהרמ"ג מיירי דאינו רואה כ"א בחצר ובחצר הוא דקאמרי שאין תשמיש החצר קבוע בכל החצר ולפיכך אם אינו מגלה כל סתרי החצר אינו נקרא היזק אבל בבית דהתשמיש קבוע בכל הבית תדיר הנה גם הוא יודה דל"ש הכי ול"ש הכי מקרי היזק לכ"ע ע"כ לפ"ז מ"ש מר"ן ז"ל לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו, פירוש כנגד פתח הבית או חלון הבית ועל זה מסיק שצריך להרחיק עד שלא יראה בו כלל משא"ך לחצר דאינו נק' היזק עד דמגלה כל סתרי החצר וכמ"ש וכ"מ מהתוספתא שהביא הרי"ף ז"ל ס"פ חזקת וז"ל אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצר חבירו כדי שלא יהא יושב ורואה מה שבחצרו של חבירו ע"כ, הרי שכתב חנות כנגד חצר דמוכח שרואה איתו להדיא שאין פתח שהוא כנגד ממש שלא יראה כל מסתרי החצר וגם ממה שכתוב שלא יהא יושב ורואה מה שבחצרי משמע כל מה שבחצרו מעתה בנד"ד שאינו רואה כ"א מעט מפתח השער לית דין ולית דיין שאינם יכולים לעכב עליו:

ועיין עוד בספר משפטים ישרים הנ"מ ח"ב סי' קפ"ב שכתב מי שרצה לפתוח פתח חנות במבוי אפי' יהיה פתח החנות כנגד פתח החצר כיון שאינו רואה מה שבחצר כלל יען שיש כותל אחד בפנים שחוצץ בפני העין מלראות מה שבחצר יכול לפתוח ואינם יכולים בעלי החצר לעכב עליו ע"כ, הנך רואה שאפי' פתח חנות כנגד פתח החצר זכ"ז כיון שיש כותל מפסיק שאינו רואה מה שבחצר יכול לפתוח וכ"ש נד"ד דפתח שלא כנגד פתח ואינו רואה כ"א מקצת משער החצר ויש כותל בפנים שחוצץ בפני העין מלראות מה שבחצר כלל פשיטא ופשיטא שאינם יכולים לעכב עליו

עיין רואה להרב מהרש"ך ז"ל סי' קצ"ה הביאו הרב כנה"ג סי' קנ"ד הגה' הטור אות כ"ג וז"ל אם ברה"ר מותר לפתוח פכ"פ כ"ש במבוי אשר בסוף המבוי הוא דרך ומעבר לרבים העוברים דרך שם הרש"ך ח"ב סי' קצ"ה ומכאן תשובה למ"ש הרב הפוסק הי"ו שכתב ובנות הבית יצטרכו לצאת וכו' דנד"ד בראש המבוי שפתח הוא מעבר לרבים וגם זה הפתח הוא בתוך ארבעה אמות הסמוכה לרה"ר ומ"ש שמא אשה נדה תעבור בניהם צאינה וראינה בנות ציון בשוקים וברחובות ודי בזה נאם כת'ר יוכל לתקן זה הנה מ"ט ומ'ן ותהי משכורתו שלמה:

ומה שטענו משום שמרבה עליהם את הדרך ויכולין לעכב כמ"ש מר"ן הש"ע סי' קס"ב סעיף ג' וז"ל מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך ע"כ והוא לשון הרמב"ם בפ' ה' מהל' שכנים הל' יו"ד וכתב שם ה"ה וז"ל נתבאר בפ"ק די"א בסוגיא דאינו רשאי לפתוח לכתחילה עכ"ל ומ"ש ה"ה דלכתחלה מצי לעכב מש"ך בדעבד כן מוכח מלשון הרמב"ם עצמו שכתב מי שבקש לפתוח משמע שעדין לא פתח וקשה אמאי מעכבין עליו לכתחילה והלא גבי חמש חצרות בסוף הסי' כתב מרן ז"ל לשון הרמב"ם שבסוף פרק הנז' אבל אם פתח בינו ובין הג' הפנימית מעכבת עליו ודייק מרן ז"ל בב"י וז"ל משמע שאם פתח בינו ובין החיצונה אין הפנימית מעכבת עליו דאל"כ הו"ל למפלג ולמתני בדידה אין החיצונ' מעכבת עליו אבל הפנימית מעכבת עליו וכו' וקשה אמאי אין הפנימית מעכבת עליה הרי אמרו הפנימית משמשת עם כולם ותירץ הרב וז"ל ואפשר לומר דאע"פ שאמרו הפנימית משתמשת עם כולם כיון שהשניה יכולה להשתמש מפתחה ולחוץ הרי הוא רשאי לפתוח פתח בינה לחיצונה שהיא והפנימית שותפין בתשמיש המקום ההוא עכ"ל אלמא אם שניהם משתמשים במקום א' יכול לפתוח אפי' לכתחילה במקום שיש לו תשמיש והיאך כתב בה' י"ד הנז' בני מבוי מעכבין עליו וע"ק דאמאי בסי' קנ"ו ס"א כתב א' מבני המבוי שאינו מפולש שבקש וכו' והוא לשון הרמב"ם והכא בסי' קצ"ב כתב מי שבקש לפתוח פתח וכו' והוא ג"כ לשון הרמב"ם ולא כתב א' מבני המבוי ולכן אמינא ולא מסתפינא דאילו הב' קושיות חדא מתרצת חברתה דמ"ש גבי חמש חצרות היינו כולם בני המבוי ולפיכך במקום שיכול להשתמש יוכל לפתוח לכתחי' ובסי' קס"ב מיירי בא' שבקש לפתוח שאינו מבני המבוי וכיון שאינו מבני מבואם יכולים לעכב עליו לכתחי', אבל אין לתרץ ולומר דמ"ש בסי' קס"ב מי שביקש לפתוח היינו אחד מבני מבואם ורצה לפתוח למעלה מפתחו שאין לו שם תשמיש ולפיכך מעכבים עליו והתינח לדעת מרן ז"ל שאינו יכול לפתוח מפתחו ולפנים אבל לדעת מור"ם ז"ל שכתב דכל כנגד חצרו יכול לפתוח בין כלפי פנים בין כלפי חוץ מא"ל דאין לומר דגם בזה פליג דא"כ הו"ל להגיה כמו שהגיה בסעיף ז' גבי חמש חצרות ועוד כתב וכן מעכבין זא"ז וכו' מזה משמע דמודה הוא למ"ש מרן דיכולים לעכב וקשה כמ"ש ולכן נלע"ד דהנכון הוא כמ"ש דמי שביקש לפתוח היינו אחד שאינו מבני מבואם שאין לו שום תשמיש במבוי אבל בני המבוי שיש להם תשמיש במבוי והפנימים אינם יכולים לסתום יכולים אפי' החיצונים לפתוח וכמ"ש הרשב"א בתשו' שהביא מר"ן ז"ל סי' קס"א וכלל דבריו דאין טענת רבוי הדרך בבני המבוי ויכולין לפתוח פתח חדש בכ"מ שיש לו תשמיש וכתב וכ"ש אם בני העיר יש להם דרך במבוי ליכנס בכל עת במבצרים וכבר אמרו שכל שאין הפנימי יכול לסתום כנגד פתחו אינו יכול לעכב על שותפי המבוי משום רבוי הדרך וכ"ש בראש המבו' הפתוח לר"ה שרגל הרבים מצויה בו וכ"ש אם דין המלכות שם להיות כל הדרכים שלהם בין מפולשין ובין שאינם מפולשין ובתשו' אחרת הסמוכה לה חילק ממש כמש"ל וז"ל אם היה לשמעון פתח באותו מבוי וכו' שאין טענת רבוי הדרך לשותפי המבוי אלא לשותפי חצרות ודוקא לבני המבוי אבל לבני מבוי אחר מעכבין מפני רבוי הדרך כדמוכח בפ"ק וכו' ע"ש וכן פסק מור"ם להדיא סי' קס"ב ס"ז ע"ש:

אתאן לנד"ד כולהו איתנהו ביה דהיינו שכבר פתח ופתח במקום שיש לו תשמיש ובראש המבוי הפתוח לר"ה שרבים דוחקים ונכנסים בו והוא א' מבני המבוי ודינא דמלכותא דינא והם נתנו לו רשות לפתוח כי השוקים והרחובות שלהם וכמ"ש הרשב"א ז"ל ופסקה מהר"מ ס' קס"ב ע"ש מכל הנז' נלע"ד שאינם יכולים לעכב ומ"ש הרב הפוסק בר"ו דלא קאמר הרשב"א רק בריבוי הדרך של אותם בני מבוי ע"כ בנד"ד יכול למחות מטעם רבוי הדרך אפי' אם הפתח שבא לפתוח לא יהא לחנות רק לבית מכל מקום גם בבית יכול למחות וכו' מפני אוהביו וכו' שעושים ביתו קפנדריא וכ"ש בחנות וכו' עכ"ל:

אחרי המחילה מכבוד תורתו נראה שלא עיין בתשו' הרשב"א גופה שהביא מר"ן הב"י סי' קס"א וז"ל כתב הרשב"א ז"ל בתשו' אין רבוי הדרך במבוי ואפי' אינו מפולש וכו' דבחצר הוא דיכול לעכב שותף על חבירו אבל במבוי לא וזהו ששנינו בפ' לא יחפור תנור שבחצר יכול למחות בידו וכו' ואוקימנא סיפא בחצר אחרת כלומר שאינו עושה החנות באותה חצר השותפין ממש אלא בחצר אחרת שבמבוי השותפין ואין שותפי המבוי יכולין למחות בידו משום רבוי הדרך עכ"ל, הראת לדעת דאפי' פותח חנות אינם יכולים בני המבוי לעכב עליו משום הנכנסים והיוצאים, ומה שהביא ראיה מדברי מור"ם ד"מ סי' קס"ב ס"ק ג' לא דמי דהתם איירי שהיה לו פתח במבוי אחר ורוצה לעשות פתח בזה המבוי ויבואו בני המבוי האחר דרך פתחו הא' לעבור דרך פתחו החדש וזה ודאי כיון שהם בני מבוי אחר יכולים לעכב בטענת רבוי הדרך כמ"ש הרשב"א ז"ל משא"כ בחנות כמ"ש ובנד"ד לא יש כ"א פתח א' ועוד אשר חצרות השכנים כולם יש להם שני פתחים לשני מבואות ולעולם הם קפנדריא, וגם מתשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל תשו' יוצאת למה שכתב הרב הפוסק הי"ו דבפתח חדש יכול לטעון טענת רבוי הדרך אפי' במבוי:

ומ"ש בטענה ג' שמצר לו את הדרך כמ"ש מור"ם סי' קס"ב סעי' ז' בהגה א' והיא תשו' הריב"ש סי' רנ"ג הנה דברי מור"ם בעצמם קשה להבינם דמתחלה כתב וי"א שאין טענת רבוי הדרך טענה א"כ היאך חזר וכתב יכול למחות בטענת שמצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך והנכון כמו שפי' הרב משה"א ז"ל בדברי מור"ם דמ"ש בטענת שמצר לו את הדרך היינו אפי' לדעת הרשב"א ופי' שמצר שמוסיף ספסלין בדרך ומ"ש שמרבה עליהם הדרך תליא בפלוגתא ולדעת הרשב"א אינה טענה אפילו לפתוח חלון ואכמ"ל, ועיין עוד להרב מ"ב ז"ל סי' ד' אחר דשקיל וטרי בדברי הריב"ש מסיק וכתב וז"ל א"כ יצא לנו מכל הני שקלי וטרי שאפי' בתשמיש הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין יחיד יכול לטעון טענת רבוי הדרך או טענת דוחק וצר ואפי' בשביל כרמים דאיכא קצת תשמיש כיון שאינו תשמיש גמור וכ"ש במקום שאין בו תשמיש כלל והביא דבריו הנז' הרב צ"צ ז"ל סי' צ"ד וגם הוא חילק בדברי הריב"ש בין מקום המיוחד לאדם א' לבדו ובין מקום המיוחד לכל השותפין עש"ב:

נקטי' מן האמור דאם אינו מצר המבוי בבנין כ"א פתח פתח אפי' הוא פתח חנות לדעת הרשב"א או אפי' מצר לדעת הרב מ"ב אם הוא מקום שאין בו תשמיש או שאינו מיוחד לאדם א' לדעת הרב צ"צ אינם יכולים לעכב עליו, ובנד"ד כל הני תלתא לטיבותא איתנהו ביה ולא מצו לעכב עליה ואפי' אמת"ל שבכל מ"ש לעיל איכא פלוגתא דרבוותא תא חזי מ"ש הרב תורת חסד סי' קצ"ב דפסק דהמזיק הוא המוחזק כשבונה ברשותו אף בנזק ברור בלי מחלוקת והסכים עמו הרב אהל יצחק וה"ד הרב הון רב ז"ל סוף סי' י"א וסוף סי' ל"ב למעשה וכתב שכן נראה מדברי מהרש"ך והרב משנת ר"א ח"א ד"ח ע"א כתב וז"ל וכבר נודע דדיינינן בשלי אני בונה והרב לחם שלמה כתב שכן היא דעת מהרא"י ז"ל בכתביו סי' קל"ז והרב כנה"ג בסי' קנ"ג אות א"ך כתב דמסתמא קאמר מהרא"י בין היזק מבורר בין היזק שאינו מבורר בין היזק גדול בין קטן בין בתוך שלו וכו' והרב כנה"ג ז"ל שם פלפל בחכמה בדברי מהרא"י הנז' אם דוקא בעושה בתוך שלו וממנו נמשך היזק לחבירו או אפילו בתוך של חבירו עש"ב, והגם שהרב לחם שלמה אסף וקבץ סברות רבנן סבוראי ארבעה סברות בענין זה וכמעט רוב דעות סברי מרנן דאם בונה בתוך שלו וממנו נמשך ספק היזק לחבירו המזיק הוא המוחזק והרב מהר"א די ביטון ז"ל סי' קמ"ו כתב דאם בא לפתוח אין מניחין אותו ואם פתח אין כופין אותו לסתום, כללא דמלתא נלע"ד מכל מש"ל שזכה הרי"ץ הנז' בפתח שלו הנז' ולית מאן דימחי בידיה וציי"מ וימ"ן כ"ח כסלו שנת התרנ"ה בא ס"ט בצר הרחב"ת ל"י לפ"ק פעה"ק טבריא ת"ו והשו"ב יקיים:

הצב"י ע"ה ב"ה

דוד א"א יעקב

ואעקנין סלי"ט

ראה ראינו האי פסקא דדינא אשר שקיל וטרי מע' הרב ראש ב"ד מקודש הרב המופלא כמהר"ר מגן דוד הי"ו אודות הפתח אשר פתח הרי"ץ הכהן הי"ו אשר ערער עליו שכנו כי הוא מזיקו וירד לעומקא של הלכה, וזו הלכה העלה לפו"ד מפי סופרים ומפי ספרים שאין בטענת שכנו ממש והלכה רווחת שהרשות נתונה ביד הרי"ץ הכהן נר"ו לעשות הפתח כאשר האריך למעניתו, נפלאות מתורתו, ואנן ב"ד עברנו ע"כ דברי פי חכם חן וראינו שיפה דן ויפה זיכה כך שורת הדין נותנת כוותיה ומטעמיה ודבריו נפלאו מאד להלכה ולמעשה, ולראית אמו"ץ ח"ש אנן ב"ד היום ר"ח טבת דהאי שתא התרנ"ה לפ"ג והשו"ב וקים:

ע"ה

יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט ע"ה יהודה רבוח ס"ט ע"ה יעקב הכהן סקלי ס"ט

סימן ב

תשובה על מ"ש דיין האשכנזים נר"ו אודות ח"ר משה גיגי נר"ו שרצה לפתוח פתח לרה"ר בכותל חצרו שהוא לצד דרום ושכנו הקרוב אל ביתו יש לו חלון בכותל מזרח חלון הסמוך לארץ וגבהו קרוב לשלשה אמות והשכן הנז' מעכב על הר"מ גיגי הנז' נר"ו מלפתוח פתחו לרה"ר באומרו שיש לו היז"ר והלך השכן אצל דיין האשכנזים שלהם וכתב לו שיכול לעכב עליו מלפתוח

וזה נוסח הכתב ששלח לי לא ידעתי מה היה לו להדיין הספרדי שבא להתיר לפתוח פתח אשר יכול להביט בה לבית חבירו דרך החלון ואם כי שם הוא דרך שבני אדם הולכים שם עכ"ז אין לומר בזה ההיתר שמבואר במשנה ופסקי המחבר בסי' קנ"ד ס"ג משום דבנד"ד הראש העליון של החלון הוא גבוה מקומת אדם ואין ההולכים יכולים לראותו כל הולכים דרך הלוכם ואם כי החלון של המוחה מתחיל סמוך לארץ מ"מ הרי הש"ך בס"ק ד' חולק על הסמ"ע וגם הנתיבות מסכים להש"ך והסברא היא נכונה כמ"ש הנתיבות סק"ז ע"כ בנד"ד שראש העליון הוא גבוה באופן שאין ההולכים יכולים לראות יכול למחות וא"ל כיון דההולכים לא יוכלו לראות גם הבא לעשות הפתח לא יוכל לראות אין לומר כן מטעם שרשיפא כמ"ש המחבר סי' קנ"ב ס"ו ויעוין מ"ש הרמב"ן לחלק בין דין דס"ו לחצר ואף דהראש העליון של החלון כעת הוא סתום מ"מ כל שלא נטל הפצימין דינו כפתוח ובנד"ד ליכא טעמא שכ' ס"כ דגילה דעתו וגם כללא הוא כשכותבים הפוסקים שני טעמים אין ללמוד מזה לענין אחר אלא כששייכים שני הטעמים וכאן פשוט דהטעם השני לא שייך כאן ע"כ יכול בעל החלון למחות מלעשות הפתח ובאתי עה"ח יום ב' ד' כסלו תרנ"ז פעיה"ק טברי' תוב"ב:

יחיאל מיכל דומ"ץ לעדת האשכנזים דפה עיה"ק הנ"ל

והנראה מדבריו שבא לכלל כעס ולא בא בפיו מקרא שכתוב פתח דבריך יאיר ותחילת דבריו כתב לא ידעתי מה היה לו לדיין הספרדי וכו' ובעבור זה נעלם ממנו האמת ולא דק להבין דברי הש"ע ודברי הש"ך ז"ל על בוריין כמ"ש לקמן בע"ה

הנה כתב מר"ן הש"ע ז"ל סי' קנ"ד ס"ו דמי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו וכו' בעל החצר מעכב עליו ואעפ"י שהוא גבוה תעלה בסולם ותראה ע"כ וק' מהא דפסק מר"ן לקמן סעיף כ"ד אם עשה גג משופע אצל חלון חבירו אעפ"י שאין עליו תשמיש קבוע צריך להשפיל ממנו ארבע אמות ע"כ, וממה שכתב שאין עליו תשמיש קבוע מבואר דיש עליו תשמיש עראי וכמ"ש רבי' הטור ז"ל וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"ט וז"ל הטעם דגם עליו עולין לפעמים ואז יראו לתוך החלון ולזה הצריכו להשפיל הגג ד"א וכו' ע"כ וק' דאמאי לא חששו הכא שיעלה בסולם ויראה, וגם לקמן בסי' הנז' סכ"ו בכותל המפסיק בין שתי חצרות לא הצריכו להגביה הכותל יותר מד"א ואמאי לא חששו שיעלה בסולם ויראה לחצר חבירו:

וצריך לתרץ ולחלק כמ"ש הפוס' ז"ל דשאני ההיא דסעיף ו' שפותח החלון בתוך ביתו לחצר חבירו וכיון שהוא בתוך ביתו לא מכסיף אם יעלה בסולם ויראה לחצר חברו שאין רואהו, משא"כ במקום פרוץ שנראה לעין כגון חצר וגג מכסיף להביא סולם ולעלות לראות בחלון חבירו או בחצרו הלכך לא חיישי רבנן לשרשיפא

אתאן לנ"ד שהוא פותח לרה"ר פשיטא ופשוט דלא חיישינן לשרשיפא דהשתא אפי' בחצר וגג לא חיישינן כ"ש ברה"ר דלא חיישינן שיעלה בסולם לראות בחצר או בביתו של חבירו דמכסיף הוא לעשות שרשיפא וכמ"ש:

והשתא אפילו לפי דבריו אין כאן חשש כלל לשרשיפא והרי הוא ממש כבני רה"ר בלתי שום תוספת היזק כלל, אבל לפי האמת לא יש באורך החלון אפילו שלש אמות שהלכנו וראינו ומדדנו ולא מצינו אפילו ג' אמות אורך החלון הנז' מראשו הסתום ועד הארץ, (והא ודאי שהוא סמך ע"ד התובע ולא ראה בעיניו החלון הנז') ומה גם שאינו ניכר שום סתימה וזה הלכה קבועה באמת ופשוט ועיין להכנה"ג שם אות ל"ד:

ומ"ש שהש"ך חולק עם הסמ"ע אעפ"י שמחלוקתם לא שייך לנד"ד עכ"ז באתי לפרש במאי פליגי ומינה תדע דלא שייך זה לנד"ד, הנה בגמ' בב"ב דנ"ט קאמר קבעית לאצטנועי מבני רה"ר, ופירש רשב"ם והרא"ש ז"ל בד"ה מבני רה"ר רוכבי סוסים וגמלים רואים בתוך חלונותיו, ונ"מ דכל שהחלונות מתחילין למטה מגמל ורוכבו אינו יכול לטעון טענת היז"ר כיון דסו"ס בעי לאצטנועי מבני רה"ר:

אמנם הרמב"ן בחידושיו והרשב"א ורבי' ירוחם ז"ל פי' דדוקא בחלונות גמורים שכל בני רה"ר מזיקים להם בראיה בין רוכבים בין שאינם רוכבים הוא דאינו יכול לטעון היז"ר וכ"פ מר"ן ז"ל ס"ג, והשתא יש להסתפק אם יש כותל סתום מן הארץ עד שלש אמות ומשם ולמעלה פתוח החלון בענין שבני רה"ר אינם רואים כ"א העומדים בבית ולא היושבים, והבא לפתוח כנגד חלון זה רואה את כל אשר בבית בין העומדים ובין היושבים, מי אמרי' דמצי מעכב עליו כיון שמזיקו יותר מבני רה"ר או"ד כל שתחילתו היא למטה מד"א לא מצי מעכב, מי אמרי' דלא אתו רבנן הנז' כ"א לאפוקי מפי' רשב"ם ז"ל שפי' אפי' אם רק רוכבי סוסים וגמלים רואים אותו אין כאן היז"ר אבל כל שרואים אותו ההולכים ברה"ר אפי' כנדון הנז' גם הם מודים דאין כאן היז"ר, או"ד סברי מרנן כל שמוסיף היזק על בני רה"ר מצי מעכב עליו:

ועיין מ"ש הרב ד"מ וב"ח שכתבו לפרש דברי בעל העיטור וז"ל דלא שרי אלא במקום שאין פתחו של זה מזיק יותר רואה ולא מינכר היזקא שלו משאר בני רה"ר אבל אם מינכרא הזיקא שלו כגון שהיו גבוהים קצת או כדומה לזה שניכר שמזיק לו יותר מבני רה"ר אסור וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ועיין הש"ך שם סק"ז:

ונראה דפשיט"ל להו לרבנן דכל שמוסיף היזק יותר מבני רה"ר מצי מעכב עליו והיינו ממ"ש רבינו הטור בשם הרמב"ן ז"ל שכן נראה פשט דבריו, וכן נראה פשט דברי הרשב"א ז"ל, אבל יכולין להתפרש דברי מרנן ז"ל הנז' כמ"ש שלא באו אלא לאפוקי מפי' רשב"ם והרא"ש ז"ל, וזהו המחלוקת שבין הסמ"ע והש"ך אבל אם החלון למטה עד שכל עוברים ושבים רואים בין העומדים ובין היושבים כנד"ד כו"ע מודו שזהו מ"ש בגמ' ובפוס' אבל ברה"ר פותח אדם פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, וזהו דבר ברור לפי דעתי הקלה כמות שהיא וצ"י יצי"מ וימ"ן אכי"ר בש"א לחו' כסלו התרנ"ז ליצירה בס' את והב בסופ"ה:

הצב"י וידבר

דוד סלי"ט

סימן ג

שאלה הר' דוד אלקובי נר"ו קנה חצר באמצע השוק מזה ששה שנים ויש לחצר הנז' שני פתחים א' לרוח דרום לרה"ר וא' לרוח מערב בקרן זוית לאויר שאחורי כותל שכנתו ויש לו מדרגות בקרן זוית הנז' סמוך לכותל שכנתו הנז' שבהם יוצא ונכנס לפתחו המערבי הנז' ומיום שקנה החצר הנז' והוא משתמש במדרגותיו הנז' ואין מוחה בידו לא לוקח הראשון שקנה חצר שכנתו הנז' ולא היא עצמה, ולעת עתה רצתה שכנתו הנז' לסתור כל אורך הכותל הנז' עד סמוך ממש לפתח החצר של הר"ד הנז' ועל המדרגות הנז' באומרה שזהו רה"ר ויכולה לפתוח כל פתח שתרצה ורצונה לפתוח שם פתח החנות, ומה שפתח ראובן המוכר להר"ד הנז' ובנה המדרגות שלא כדין פתח ובנה כיון שגם היא היתה יכולה לפתוח וחזקתו היא חזקה שאין עמה טענה, והר"ד הנז' משיב שחזקתו חזקה גמורה יען שהוא לוקח וכו':

ועוד טוען שיש לו היזק גדול בפתח החנות שרוצה לפתוח סמוך לפתחו יען כאשר יבואו בני אדם לקנות מן החנות יעמדו על מדרגותיו סמוך לפתחו ולא ישאר לו מקום לעבור לפתחו הנז' ועוד כמה טענות שהיו ביניהם, ולפי שעה אמרתי לה שלא תפתח הפתח הנז' ע"כ אורך הכותל כ"א ע"ס מדרגותיו כדי שישאר לו מקום לעבור לפתחו הנז' עד שאשנה פרק זה ואראה להיכן הדין נוטה:

והנה לכאורה היה נר' לומר שהדין עם שכנתו הנז' והוא ממ"ש רבי' הטור ז"ל סי' קנ"ד סי"א וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן הוציא בליטת עלייתו לחוץ וברוחב הבליטה מן הצד פתח חלון והחזיק בו, לסוף נמלך שמעון שכנו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וראובן טוען שירחיק בניינו מחלונו ד"א כדי שלא יאפיל עליו וכן דנו הדיינים וכו' והשיב הרב דלא החזיק ראובן בחלונו הנז' דלא הוי האויר שלפני בית שמעון הפקר ושלא כדין פתח ראובן כיון ששמעון גם הוא יכול להוציא בניינו וכו' עכ"ל, דון מינה ג"כ לנד"ד כיון שהיתה השכנה הנז' יכולה לפתוח פתח החנות ע"כ אורך הכותל שלה לכן לא החזיק המוכר להר"ד הנז' ושלא כד"ת פתח ובנה:

ואולם ראה ראיתי להקת הפוס' ז"ל רא' ואחרונים הביאם מר"ן ז"ל בב"י ובש"ע סי' קנ"ד דכולהו ס"ל דלא כוותיה דהרא"ש ז"ל וכתב דכוותייהו נקטינן והראשון שפתח הוי כזוכה מן ההפקר ולא שנא פתח מן הצד או כנגדו, וכמ"ש הסמ"ע ז"ל ס"ק ל"ד ע"ש, ובהדיא תנן בפ' לא יחפור לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה ופסקה מר"ן ז"ל סי' תי"ז וכתב מור"ם ז"ל דאפילו יאמר המוכר שאין הקרקע שלו אינו נאמן:

ומ"ש מר"ן ז"ל אבל פותח אדם פתח לרה"ר וכו' היינו במה שהוא ניזוק מבני רה"ר דוקא יכול שכנו להזיקו וכמ"ש בגמ' ובפוס' שיוכל לומר לו הרי אני כאחד מבני רה"ר שמזיקים אותך משא"כ בנד"ד שאינו ניזק מבני רה"ר כלל יען שקרן זוית הנז' לא ניחא תשמישתה לבני רה"ר שאין אדם מניח דרך ישר לפניו וילך דרך עקלתון וגם מצד המדרגות שהם גבוהים מרה"ר, ולא כן עכשיו שפתחה שכנתו פתח החנות הנז' באים בנ"א לקנות ועומדים ממש על המדרגות נגד פתח הר"ד הנז' ולא ישאר לו מקום לא לעבור לפתחו ולא למכור בפתחו הנז':

ולדעתי זהו גזלת קרקע ממש וזה ג"כ נלמוד ממ"ש הב"ח הטעם בחמש חצרות שאם פתח בעל השניה בינו ובין השלישית הפנימית מעכבת עליו הט' דסו"ס מתקרבים הנכנסים והיוצאים לפנימית בפתח החדש יותר מן הישן וזמנין דדחקי רבים ועיילי לפני הפנימית, ומינה ק"ו לנד"ד כנז', וכעין זה ראיתי להרב משפטים ישרים סי' רז"ל שכתב שזה גרע מן הנכנסים והיוצאים שבסי' קנ"ו שאין להם חזקה וכ"ש שיוכל למחות לכתחי' וכל הקודם זכה ואין שכנו רשאי להזיקו עש"ב:

ועוד נראה לענ"ד דבנד"ד אפי' הרא"ש ז"ל אזיל ומודה שהרי כתבו הפוס' ז"ל דלא כתב הרא"ש ז"ל אלא שיכול חבי' להוציא בניינו ולהאפיל עליו אבל אינו יכול לפתוח חלון כנגד חלונו ולהזיקו וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל חו"מ סי' הנז' דאפי' להרא"ש ז"ל אינו יכול שמעון רק להוציא בליטה לפני ביתו ולהאפיל על ראובן אבל לא לפתוח שם חלון ולהזיקו, וכ"כ מר"ן ז"ל בס' אבק"ר סי' ק"ז ז"ל ועוד אפ"ל דגם הרא"ש ז"ל לא קאמר אלא שאין צריך להרחיק בניינו אבל לפתוח חלון נגד חלון דשניהם ניזוקין אפ' דמודה לענין זה דמהני קדימה ואת הב' כופין לסתום ע"כ

דון מינה לנד"ד נמי אשר ניזוק הראשון מהשני כנז' וסותם פתחו בפניו כמ"ש כופין את הב' לסתום כנגד מדרגות הראשון דלהכי מהני קדימת הרא' כמ"ש מר"ן ז"ל ומהרשד"ם ז"ל בפתח כנגד פתח ונד"ד עדיפא כנז':

ומ"ש שהיא חזקה שאין עמה טענה יפה השיב לה הר"ד הנז' נר"ו דבר ידוע הוא דטענינן ליורשים וללקוחות וכמ"ש מר"ן ז"ל סי' קמ"ו דהלוקח אין צריך שום טענה, ובחפשי בספרי הפוס' ז"ל מצאתי שו"ת כגון נד"ד מ"ש בס' מהריב"ל ז"ל סי' ל"ד וז"ל ראובן בנה סולם ולקח מרה"ר כמו אמה וחצי ומכר הבתים לשמעון ומת ובא אחד מבני המבוי ומחה ביורשים שיהרסו ויסתרו הבנין וכו' וכתב הרב פלוגתא בזה אי אמרי' גבי בתים אחולי אחלו גביה ומצי המוחזק לומר קי"ל ומסיק וכתב דהדין עם היורשים ממ"ש הרשב"א ז"ל שהדרכים הם של המלך והמלך עושה בהם כרצונו, וטענינן ללקוחות וליורשים דילמא הראשון שבנה הסולם נטל רשות מאת הממשלה יר"ה, עיין כנה"ג סי' תי"ז הגב"י סק"ה, ועוד כתב הכנה"ג ז"ל בנדפס סי' קנ"ה ס"ק ל"ג ע"פ הנז' משם הרב הנז' דטעני' עוד ליורשים דבני המבוי מחלו לבעה"ב שבנה הסולם ע"כ:

דון מינה לנד"ד בכ"ש וק"ו כי הלא עינינו הרואות שאין שום אדם יכול לפתוח שום פתח בשה"ר או לבנות איזה בנין בלא רשות הממשלה יר"ה ובלי נתינת הדמים הקצובים לפתוח ולחלון וכו' והעובר ע"ז קונסים אותו בכפלי כפלים א"כ בלי ספק דטעני' ללוקח הנז' שראובן המוכר להר"ד הנז' שפתח ובנה ברה"ר בודאי שנטל רשות מן הממשלה יר"ה ונתן כל הדמים הקצובים כדמ"ל עד שנתנו לו הרשות לפתוח ולבנות הלא"ה לא היו מניחים אותו לעשות שו"ד:

נמצינו למדין שזכה הר"ד הנז' נר"ו בפתחו ובמדרגותיו הנז' ומצי לעכב על שכנתו הנז' כנז' זהו הנלע"ד אם יסכימו עמי בעלי ההוראה, ולאפס הפנאי הלכתי אחרי הקוצרים וצ"י יצי"מ וימ"ן אכי"ר הצב"י וידבר

דוד סלי"ט

סימן ד

אנחנו חו"מ נדרשנו לחוות דעתינו בדברי הטענות שבין האשה מ' חוה לאה תם עם בע"ד כה"ר נח אשכנזי נ"י דהיינו שהאשה הנז' יש לה כיפה בחצרה וגג הכיפה הנז' עשוי לדירה דהיינו שהוא בשוה וראוי לתשמיש ולא משופע והוא נמוך קרוב לאמצעה של חצר וכה"ר נח הנז' יש לו חלון פתוח על גג הכיפה הנז' וכעת רוצה האשה הנז' לבנות מדרגות על גבי גג הכיפה שלה הנז' בריחוק מקום מן החלון הנז' יותר מד"א ולעלות בהם לגגים שלה לעת הצורך וכה"ר נח הנז' נ"י בעל החלון הנז' מעכב בידה באו' שעי"ז ניתוסף לו היזק ראי' ממנה או מן שכניה הדרים בחצר שלה הנז' בכל עת שירצו לעלות על הגנים ואף היא תשיב אמריה אליו כיון שהגג של הכיפה שלה ומשתמשת בו בכל עת שתרצה היא או שכניה הדרים בחצרה ואינה מוספת עתה שום בנין חדש או חלון חדש אלא גג הכיפה הרי הוא כמו שהי' וממקום שהי' ניזוק בראייה גם עתה הוא ניזוק ע"כ ומע' הרב הדיין של ק"ק אשכנזים הי"ו שרטט וכתב שיכול ה"ר נח הנז' נ"י לעכב עליה ועתה יורונו המורים לצדקה כפי מה שהדין נותן ויבא שכמ"ה:

תשובה התם שאלו הימים ימי המעשה אשר ימי החג הק' קרבו ויאתיון וטרודים אנחנו בצרכי החג ואין הפנאי מסכים לכתוב כל הדברים בעיקרן ובשרשן מ"מ הנלע"ד לענין דינא שיכולה האשה הנז' לעשות המדרגות הנז' ע"ג הכיפה שלה כנ"ל ובריחוק מקום ד"א מן החלון הנז' ולית מאן דימחי בידה ואמינא לה ממ"ש רבי' הטור סי' קנ"ג בשם רב"י ישעי' ז"ל וז"ל וכתב הר"ר ישעי' ז"ל וכ"ז לא מיירי לא בחצ' חברו שאין לו פתח ולא חלון אבל בחצ' של שותפין שיש עליו פתחים וחלונו' אם רוצה להוציא זיז לפני חלונו לשמש עליו לפני חלונו אין יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק וגם לבנות כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו הילכך יכול להוציא גם הזיז עכ"ל, דברי ה"ר כמוה"ר ישעי' ז"ל הנז' הביאם רבי' הטור ז"ל בלי שום חולק וכ"פ מרן ז"ל בסי' קנ"ג בשם יש מי שכתב בלי שום חולק והרב מהר"ש יונה ז"ל בס' שי למורא דקל"ב כתב ע"ז וז"ל וק' דאעפ"י שיש לו חלונות הדין היה שלא יכול להוציא הזיז משום דמוסיף לו היזק ראייה דעד השתא לא הוה חזי ליה אלא כשהוא מהלך בתוך ביתו אבל השתא שמוציא זיז לתשמישי עומד עליו תמיד לעשות תשמישו על הזיז ויתרבה ההיזק ובשלמא אם יש לו פתח א"ש דכיון שהוא יוצא ונכנס בתוך החצר אין לך היזק גדול מזה עכ"ל:

הרי לך להדיא אפילו לדברי כמהר"ש יונה ז"ל שהק' לרבי' ישעיה ז"ל אזיל ומודה הוא שאם יש לו פתח ונכנס ויוצא בו שיכול להוציא הזיז הגם שמשתמש בו תמיד ומוסיף לו ההיזק כמ"ש ודון מינה ומינה לנד"ד ואפי' אין פתח משמש כניסה ויציאה ועי' מ"ש ה"ר פמ"א ז"ל ח"ב סי' ג' ע"ד הר"ש יונה ז"ל וז"ל ואינו מבין דבריו דמי יאמר לו דאף בלא הוצאת זיז ישב בחלונו ויזיקנו בהיזק ראייתו ויכול להכניס ראשו בחלונו ולהשקיף בכל הצדדין וכן אמרו במשנה איזהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכה וכו' דמשמע דכל שהחלון רחב שראשו של אדם נכנס לתוכה יש לו חזקה ואפי' יש לחלון זה מקלות של ברזל שאינו יכול להוציא ראשו לחוץ יכול להסירם ולהניחו פתוח כ"ז שירצה וכו' וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו פ' חזקת הבתים שיכול להסיר הדלתות ולהניחו פתוח וה"ה שיכול להסיר המקלות וזה פשוט חוזרני אל דברי כמהר"ש יונה ואומר דאף לדבריו מודה הוא שאם יש לו פתח בחצר וכו' דיכול להוציא זיזין לפני חלונו כ"ש שאין לבטל דברי רבי' ישעיה ז"ל מפני קישיותיו של מהר"ש יונה עכ"ל:

הרי שנתבאר להדיא שאם היה רואה בו מקודם באקראי וכעת רוצה לעשותו בקבע שיוכל לעשות ולהוציא הזיז ולהשתמש בו בכל עת שירצה:

דון מינה לנד"ד שלא הוסיפה שום בנין ולא שום הז"ר חדש יותר ממה שהיה מקודם דלית דין ולית דיין שאינו יכול לעכב עליה:

שוב ראינו שכ"פ ה"ר ד"מ ח"ב סי' ל"ז בנידון דידיה במי שהחזיק בחלון שבלמצנדרא שאינו בית קבוע לדור כו' ועתה רוצה לעשותה בית ועליה קבועים לדירה, והביא ע"ז מחלוקת הפוס' ז"ל מערכה מול מערכה וגם הביא תשו' הרמב"ן ז"ל וכתב עליה שבדברי הרמב"ן הנז' נראה מדברי המרדכי בפ' לא יחפור ובסו"ס צ"ח כתב ג"כ על נדון כזה וה"ר לחם שלמה ד' קכ"א כתב ע"ד ה"ר ד"מ הנז' נראה אשר דעתו לפסוק בההיא תשו' דהרמב"ן ז"ל ויכול לעשות מהלמצנדרא בית קבועה כיון שהי' לו חזקת היזק ראייה מקודם הגם שהיה באקראי מקודם וכ"ן מתשו' ה"ר בי"ד חוש"מ סי' פ"ה שהביא שם כל לשון המרדכי דפ' לא יחפור וגם ה"ר מהרח"ש ז"ל בתורת חסד סי' קפ"ח אזיל בשיטה זו וז"ל ולענין מה ששואל שראובן עשה אצטבא בורנדר"ו שלו נגד פתחו של שמעון ומזיקו בראייה איני יודע כונת שמעון בהמחאה זו כי לכאורה נר' דאין לו טעם וריח שהרי אם ירצה ראובן לכוין ראייתו בבית שמעון באותו מקום יכול לעשות כן גם שיסיר משם האצטבא ומהאי טעמא מותר לפתוח פתח כנגד פתח בחצר השותפין ובלבד שירחיק כל שהוא כמ"ש רשב"ם ז"ל והסכים עמו הרמב"ן ז"ל והכא שאין כאן פתח מחדש מאיזה טעם ירצה למחות עליו ואולי נאמר שחושש שמעון שעי"ז האצטבא יעשה ראובן קביעות מקום וישב בה כרצונו ומתוך ישיבתו שם יבוא להסתכל בביתו בלא כונה וכדאמרי' בפתיחת חנות נגד פתח ברה"ר דאסור דקביע תשמיש בעל החנות יותר מתשמיש פתח כנגד פתח וה"נ ע"י בנין האצטבא יהי' לו ישיבת קבע בזה המקום יותר ממה שהיה מקודם אמנם נלע"ד דמאחר שלא מצינו בגמ' מחאה כזאת אלא בחנות נגד פתח אין לאסור נמי כה"ג דהיזק ראי' דחנות הוא יותר גדול וקבוע תמיד שם כל היום כולו ואף אם ירצה ליזהר מלהסתכל בבית חבירו לא יבא מידו שהעין אינו ברשותו מהביט במה שאין רוצה בו משא"כ בישיבת האצטבא שהיא אינה תמידית וגם יכול לישב בה באופן שלא יתכוין נגד הפתח ממש וכו' באופן שאינו רואה ט' נכון להמחאת שמעון על ראובן בבניין האצטבא מחמת היז"ר ע"כ ודברי ה"ר מהרח"ש ז"ל הנ"ל הביאם ה"ר לחם שלמה ז"ל סי' הנ"ל וה"ר קנין פירות ערך נזקי שכנים וז"ל ראובן עשה אצטבא בורנדרו שלו נגד פתחו של שמעון ומזיקו בראייה אינו יכול לעכב בידו כיון שהיה רואהו מקודם אע"ג דהשתא הוא תמידי דדוקא חנות כנגד פתח הוא דאמרו דלא ומדהביאו הרבנים הנז' ז"ל דברי קדוש הנ"ז ז"ל ושתקו מוכח דהכי ס"ל:

נקטינן מכל האמור ומדובר לעיל מדברי הרבנים הפוס' הנז"ל שאם אינו מוסיף לו היזק ממקום אחר אלא ממקומו הראשון הגם שמתחי' היה באקראי עכשיו תדיר אינו יכול, לעכב עליו וכ"ש וק"ו בנד"ד דעליית המדרגות אינו תדיר והגג הנז' עשוי לדירה וניחא תשמישתי' שהוא נמוך וקרוב לאמצעה של חצר ואינה מוספת היזק ממקום אחר אלא ממקומה הראשון והוא באקראי כנז' בודאי שלא יקרא תוספת היזק כלל:

וגדולה מזו ראינו להרמב"ן ז"ל במיוחסות סי' צ"ב הביאה מר"ן ז"ל סי' קנ"ד וז"ל בגוף התשו' מה שטען שמעון שהיה מגולה אינך יכול לעמוד שם בגשם בשלג ועכשיו אתה נכנס שם בכל שעה וכו' אינה טענה וכו' ועוד שהטענה עצמה אינה טענה דכיון שאדם משתמש בביתיו ויכול להשתמש בהם בכל עת וזמן שירצה אין מן הדין שנאסר עליו שלא לקרות ביתו שאין אומרים לאדם שלא יתקן דירתו ובלבד שלא יוסיף שם פתחים וחלונות וחשש זה לא שמענו בשום מקום בגמ' ואדרבא לכאו' יראה היפך מזה בגמ' מדתנן פ' חז"ה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין ואמר בגמ' מאי איריא לחצר השות' אפי' לחצר חבירו נמי לא מיבעיא קאמר ל"מ לחצר חבירו דלא אבל דשותפין יכול לומר לו סו"ס הא בעית לאצטנועי מינאי בחצר קמ"ל דעד האידנא בעי בחצר לאצטנועי פי' בחצר לבד אבל בבית לא השתא אפי' בבית נמי בעי לאצטנועי ממך כלומר אפי' כשאתה בבית צריך אני ליזהר ממך כי אתה מוסיף נזק שני אלמא דוקא כשיש עליו טענה שהוסיף עליו היזק מחדש ממקום אחר אבל מפני שלא היה רואה אותו אלא ממקום מגולה ועכשיו ממקום מכוסה הראוי לדירה בכל עת אין זו טענה דאל"ך היה לבעל הגמרא לחשוב ולומר כל הנזקין שישב דבר וכו' עכ"ל:

הראת לדעת אשר בהדיא כתב הר' שאינה נקראת טענה אלא דוקא כשהוסיף עליו היזק מחודש ממקום אחר אבל אם לא הוסיף הנזק ממ"א רק ממקומו הראשון אותה טענה אין בה לא ריח ולא טעם והרב פמ"א ח"א סי' פ"א הביא תשו' הנז' וכתב לכאורה נראה שדברי הרמב"ן ז"ל בעצמו סתראי נינהו מן התשו' לחידושיו ועוד כתב אשר כמה פוס' חולקים על תשו' זו ולאחר שהביא פלוגתא דרבוותא כתב וז"ל ובתשו' אחרת כתבתי ישוב לתשו' זו של הרמב"ן ז"ל ואינו סותר דבריו אדבריו גם הרשב"א והרא"ש ז"ל אינם חולקים עם הרמב"ן בתשו' זו גם כתבתי קצת ישוב לדברי הריב"ש ז"ל שנראים דבריו נגדיים לתשו' הרמב"ן הנ"ל ושם נתבאר הכל באר הטב היכי לידיינו דייני להאי דינא ע"כ ולבסוף מסיק וכתב ומיהו לאחר זמן רב בא לידי נדון זה וכתבתי שראוי לפסוק כדברי הרמב"ן ז"ל בהאי תשו' ושאין חולק מן הראשונים על דבריו והסכמתי דבריהם לדברי הרמב"ן ז"ל ואין חולק בזה כ"א הריב"ש יע"ש מ"ש ע"ז ומ"מ דברי תשו' זו אינה זזה ממקומה מצד הט' השני עכ"ל והט' השני הוא מ"ש לעיל:

אתאן לנדו"ד נלע"ד דכ"ע מודו ביה שאין בו שו"ד על מי יחול הספק דכל הנדונות הנ"ז שכתבו הפוס' ז"ל והצרכו לפסקים יש בהם דבר שיש להסתפק בו כגון ההיא דרבי' ישעיה ז"ל שעשה זיז חרס באויר החצר של השות' וכן ההיא דד"מ שהיה מוחזק בחלון שבלמצנדרא שאינו בית קבוע לדור בו ועתה רוצה לעשותו בית קבוע ועליה לדירה וכן ההיא דמהרח"ש ז"ל שהי"ל חלון גביה ולא הי' רואה ממנו כ"א באקראי ועכשיו בנה תחתיו אצטבא דבר חדש לישב בה בקבע וההיא דהרמב"ן ז"ל שהיה מקום פרוץ בלי מחיצות ורצה לעשות בית קבוע דבר חדש מה שלא הי' מקודם וכן ההיא דהריב"ש דסי' ת"ט שהביא ה"ר פמ"א ז"ל שהיא מנגדת לתשו' הרמב"ן ז"ל מיירי נמי שפתח חלון על גג הבית מה שלא הי"ל מקודם וכל הנדונות הנז' כיון שיש בהם דבר חדש איכא לספוקי בהו, כמ"ש והוצרכו הרבנים ז"ל לפסקים משא"ך בנד"ד שלא עשתה שום תוס' היזק ממקום חדש ולא בנין חדש כ"א מדרגות שעולות בהן לעת הצורך בלי שום קבע הא ודאי פשיטא ופשוט דכ"ע מודו שאין שכנה יכול לעכב עליה:

ומעתה אין צריך להשיב ע"ד הרב הפוסק נ"י שכל דברי הרבנים הנז"ל עומדים לנגדו ומה שדחה תשו' הרמב"ן ז"ל שהביא מר"ן הב"י בסי' קנ"ד כנראה שלא ראה מקור הדברים בגוף התשו' וכבר העתקנו גוף התשו' לעיל דמינה מוכח סתירה לדבריו ומה שהביא כדמיון ראיה מהסמ"ע סי' קנ"ט סק"ו הרואה יראה במפ' ז"ל ובפרישה ודרישה שם דאין הנדון דומה לראיה כלל, ומ"ש בטענה הב' שמחמת המדרגות יוזק ג"כ מבעה"ב הב' העולה על המדרגות לא ידענו מי גילה לו רז זה שאין בני החצר רשאין להשתמש בגג הכיפה הנז' ואין לבעה"ב רשות להשתמש כ"א הוא לבדו בכיפה הנז' שלו ולא שכניו, אטו כשנתנו רשות לבעל החלון לפתוח היה תנאי בניהם שלא יוכל לעלות על הגג הנז' ולהשתמש בו כ"א הוא לבדו ולא שכניו וזהו דבר שאין הדעת סובלתו:

ותא חזי מ"ש מור"ם ז"ל רס"י קנ"ד דאפי' שותף בחצר יכול למלאת ביתו אכסנאין ודיורין כל שאינו מוסיף בנין חדש אפי' יש לחוש מטעמא דחסרון קרקע, וכ"ש בנד"ד שאין לבעל החלון שום זכות בגג שלה כ"א חזקת חלונו הפתוח על גגה ולמה שהחזיק הוא שאינה יכולה לבנות כנגדו ולהאפיל עליו עד שתעשה הרחקה כפיה"ד, והמדרגות הנז' המה רחוקים הרבה מן החלון הנז' יותר מד"א של תורה, גם זה הגג הוא בשוה ונמוך וניחא תשמישתיה מסתמא אמרינן דינו כחצר להשתמש בו כל הדרים בחצר, ועיין מ"ש הרב דו"פ מ"ש בדברי הרמ"א ז"ל:

ומעתה אף אם ת"ל שבכל מה שכתבנו יש פלגותא דרבוותא מערכה מול מערכה מ"מ עין ל'ו ראתה להר' לח"ש סי' י"ו שכתב וז"ל היכא דאיכא פלגותא דרבוותא בנזקי שכנים מי המוחזק נפל המחלוקת בין הפוס' ז"ל די"א דהמזיק הוא המוחזק והוא דעת מהרא"י ז"ל בכתביו סי' קל"ז וכתב הכנה"ג ז"ל בסי' קנ"ג אות כ"א דמסתמא קאמר מהרא"י בין בהיזק מבורר בין בשאינו מבורר בין בנזק גדול בין קטן וכו' והסברא הב' היא היפך מזה שהניזק הוא המוחזק והיא ס' מהרשד"ם ז"ל הס' הג' היא ממוצעת דכל שהנזק מבורר הניזק הוא המוחזק, וכל נזק שאינו מבורר המזיק הוא המוחזק, והיא דעת מהריב"ל ומהר"א ששון ז"ל, הס' הד' היא דבנזקין גדולים כקוטרא ובהכ"ס ודכוותייהו הניזק הוא המוחזק בין מבורר בין שאינו מבורר ובנזקין קטנים המזיק הוא המוחזק בין מבורר בין שאינו מבורר עכ"ל:

נקטינן מדברי הפוס' הנז"ל דרובא דרובא ס"ל בדבר שאינו מבורר ולא הוי נזק גדול כקוטרא ובהכ"ס וכו' המזיק הוא המוחזק, ומה גם אם בונה בתוך שלו כמ"ש הרב כרם שלמה ז"ל סי' ג"ל ונפקא מינה לנדו"ד שאין ההיזק מבורר ואינו נזק גדול והוא באקראי ובונה בתוך שלו לית דין ולית דיין שהיא הנקראת מוחזקת:

ומעתה כל ישר הולך עיניו יחזו עפעפיו יבחנו שאין בטענות הר' נ"י הנ"ל שום טענה מספקת לעכב על האשה הנז' מלבנות המדרגות שלה, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר, הכ"ד החותמים פה עיה"ק טבריא ת"ו רועה צאן קדשים ער"ח ניסן התרנ"ה ובה ס"ט צדיק כתמ"ר יפרח לפ"ג והשו"ב וקים:

הצב"י

דוד א"א יעקב

ואעקנין סלי"ט הצעיר יעקב הכהן סקלי ס"ט מקום החותם הב"ד

וזאת תשו' הרב דיין האשכנזים הי"ו

הנה מע' הרבנים הספרדים האריכו למעניתם שאין הר' נח יכול למחות בידה בטענה הראשונה ותמצית דבריהם כי ההיזק הוא במקום הראשון והרבה פוסקים סוברים שאין יכול למחות בטענת הוספת היזק וגם רוב הפוסקים ס"ל דהיכא שאין ההיזק מבורר ולא הוי נזק גדול כקוטרא וביהכ"ס המזיק הוא מוחזק ובפרט כשבונה בתוך שלו, ומביאים ראיה מדברי רבינו ישעי' שבטור סי' קנ"ג ועוד מתשובות האחרונים:

ואשר אני אחזה לי כי הגדולים שהביאו מהם ראיה לא דמי כלל לנד"ד דמרבינו ישעיה אין ראיה דהא רבינו ישעיה כתב טעם הדבר שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק עכ"ל, ואם איתא דטעם רבינו ישעיה הוא משום דס"ל דכיון שגם מקודם היה מזיקו שוב רשאי להוסיף לו היזק, איך כתב רבינו ישעיה בלשונו ומה היזק יעשה לו לשון זה מורה שאין שם היזק כלל ואמאי הא ודאי עושה לו היזק, ובאמת יש כמה פוסקים שמטעם הוספת ההיזק יוכל למחות ואם רבינו ישעיה לא ס"ל כן מכל מקום כיון דמוסיף בהיזק הרי יש עכ"פ שם היזק וא"כ אין הדבר פשוט כ"כ להיתרא עד שיכתוב בלשונו ומה היזק יעשה לו:

לכן נראה לפענ"ד דכו"ע מודו דאסור להוסיף היזק לחבירו דעכ"פ מזיקו עכשיו במידי דלא אחזיק להזיקו ואיך נתיר לו להזיק לחבירו וכמבואר בדברי המחבר סי' קנ"ג ס' י"א דעה ראשונה, וטעם דעה ב' הוא משום דאין זה היזק ממש כמבואר בב"ח, אבל היזק ראיה הוי היזק ממש, והא דאחזיק להירודי אחזיק לכשורי התם היינו טעמא דלאותן הפוסקים דס"ל דבעינן חזקה וטענה שקנה ממנו או נתן לו במתנה לא שכיח שיהיה לחצאין כדכתב הב"י סכ"ב וכן להרמב"ם דס"ל דמתורת מחילה נגעו בה אמרינן שמי שמתרצה להניח קורה בכותלו ל"ש לו בין גדולה לקטנה כדכתב הב"י סכ"ה, וטעם רבינו ישעיה הוא דס"ל דלאו תוס' היזק הוא כלל דגדר תוס' היזק הוא לא לפי ערך אדם המשתמש רק לפי ערך המקום שמשתמשים שם כפי מה שהוא ראוי ועומד לכך, וכשרוצה לחדש ענין ולהשתמש תשמיש שלא היה ראוי ועומד לתשמיש זה ומחמת זה יש לחבירו תוספת נזק הו"ל מוסיף היזק ופשוט דבית שיש בו חלונות רק שהדרים בבית הם חלושי הראות ולכן הם מונעים א"ע מלהסתכל בחלונות כלל ואח"כ נתרפאו ונתחזק כח ראייתם, האם יעלה על הדעת שימחה הלה ויעכב עליהם מלהסתכל בחלון לצורך תשמישתם בטענה דממילא הוא ניזוק ע"י הסתכלותם לצרכם, זה ודאי לא יאמר אדם מטעם כיון דחלון בר אסתכולי הוא, (ואל תשיבני מדברי הרא"ש שהובא בסמ"ע סי' קנ"ד ס"ק כ"ג שלאורה עשוי ולא להסתכל לחצר חבירו דבאמת אם אין לו צורך להסתכל אסור להסתכל לחצר חברו אבל אם צריך להסתכל אפי' כל היום אינו יכול למחות) ומניעת ההסתכלות הי' ע"י הדרים שם ודאי דלא אבדו זכות ההסתכלות מחמת שמנעו א"ע מלהסתכל מחמת חלושת ראייתם, וכן כל מקום שראוי ועומד להשתמש שם אנו דנין כפי התשמיש שהיה ראוי אעפ"י שיש איזה ענין המונע מלהזיק מ"מ אנו דנין על המקום עצמו אם עומד וראוי לתשמיש המזיקו, ודוגמא לזה כ' בדרישה סי' קנ"ד סי"ח בכוונת דברי הריב"ש לענין חזקה יעי"ש לכן ס"ל לרבינו ישעיה כיון דחלון בר איסתכולי תדירי הוא אם היה צריך להסתכל לצרכו ולא אדעתא להזיק את חבירו כגון שאלו היה לו גנות ופרדסים יהיה צריך להשגיח דרך החלון שלא יפסידום היה החלון ראוי לזה הרי שחלון עומד וראוי לתשמיש שחברו ניזוק על ידו בראייתו והסתכלותו רק כשאין לו צורך להסתכל כלל אסור לו להסתכל מחמת שחבירו ניזוק ע"י ההסתכלות כמבואר בטור סי' קנ"ז ס"ט ובדברי הרב סי' קנ"ד ס"ז בהגה וס"ל לרבינו ישעיה כיון שלענין עשיית הזיז להשתמש שם בלא היזק ראי' אינו יכול למחות בו, ואנו דנין רק על ההיזק ראיה שיצמח מזה שוב אנו אומרים כיון שאלו יצטרך להסתכל דרך החלון לצורך שמירת גנות ופרדסים וממילא היה בעל החצר ניזוק לא היה יכול לעכב על ידו, משו"ה אע"ג דאין לו גנות ופרדסים כבר נתבאר דהיכא שאין מניעת ההסתכלות מחמת עצמות החלון רק מצד האדם שאין לו גנות ופרדסים לא אבד זכות ההסתכלות לכן גם כשצריך להסתכל בשעה שמשתמש בזיז כיון שעל עשיית הזיז והשתמשותו עליו אין יכול למחות ועל ההסתכלות הצריך לו לצרכו ג"כ אין יכול למחות לכן שוב אין מזיק לו בזיז זה ואין שם היזק כלל על זה ומהר"ש יונה ס"ל דיכול בעל החצר לומר לו כיון דכעת אין לך גנות ופרדסים או איזה ענין אחר שיהיה מותר לך מחמת זה ההסתכלות רק אתה רוצה לעשות זה וע"י הזיז יהיה מותר לך להסתכל הרי אתה מזיקני בעשיית הזיז דהזיז עושה לך היתר להסתכל בי ממילא, ולולא הזיז אסור לך להסתכל בי ואף שהדין הוא שאיני יכול למחות בך מלעשות הזיז ולהשתמש בלא היזק ראיה וגם להסתכלותם יש היתר אם יקנה גנות ופרדסים מ"מ כהיום הזה שאין לך היתר להסתכל ורוצה אתה לעשות זיז בחצרי ועי"ז בא לי היזק לכן איני מניחך לעשות הזיז, ורבינו ישעיה המתיר הוא רק משום דהחלון בעצמותו בר איסתכולי ביה הוא ויש היתר להסתכלות כשיהיה צריך להסתכל לצרכי עצמו,

משא"כ בנד"ד דגג הקטן אינו ראוי להשתמשות בגדים לייבשם ולכיוצא בזה ועתה רוצה לעשות המדרגות ועי"ז תעלה לשם כשתצטרך לייבש בגדים על הגג הגדול יכול למחות ולעכב:

וגם מנדון דהרמב"ן אין ראיה לא מבעיא לשני טעמים הראשונים שכתב הרמב"ן שגם אותה שקיפה הוי תשמישתו קבועה א"כ כיון דגם בלא"ה הוי תשמישתו קבועה אינו יכול למחות, רק אפילו לטעם השלישי ס"ל לרמב"ן דהעדר התיקון הוא כמניעה מהצד לא מצד עצמות מקום השימוש כיון שהמקום עומד לתיקון וכבר כתב הרשב"א הובא בב"י סי' קנ"ד מחודש י"ז דחורבות עשויות להבנות ובתים עשויים להגביה ומניעת מצד עצמו לא הוי רק כשאינו עשוי כלל מתחלה לתשמיש זה אבל כשעשוי לתשמיש זה רק שנפל בו קלקול כיון שעומד לתיקון כמתוקן הוא וזה לא שייך בגד"ד כיון שהגג הקטן הזה מתחלת עשייתו לא הוי עומד לבא לשם לצורך תשמיש יבשות בגדים וכיוצא בזה:

ומההוא דהרב ד"מ שרוצה לעשות מהמלצנדרא דירה קבועה, הנה שם מלצנדרא לא ידעתי ומהו תשמישתו, והדברים נראים שאין צריך להוסיף בבנין לתקנו לצורך דירה תדירית רק שעד אז לא היה דר שם ועכשיו רוצה לדור שם ופשוט שאינו יכול לעכב עליו כיון שלא היה המניעה בעצמות המלצנדרא שלא היתה עומדת וראויה לתשמיש ודירה תדירי רק מצד האדם שלא היה דר שם וכבר נתבאר דלא אבד זכותו עי"ז:

ומההוא דתורת חסד סי' קפ"ח ודאי דאין ראיה דהא שם מבואר (דגם כשיסיר האצטבא) בצירוף טעם ההיתר שיכול לישב בה באופן שלא יתכוון נגד הפתח ובנד"ד בעת רדתה מהגג א"א שלא יהי' פניה נגד החלון, וכבר כ' בכללים בדרכי הפוסקים מבעל כנה"ג כלל נ"ח בשם הרדב"ז דכשכותב איזה פוסק כמה טעמים על איזה דין, אין אנו למדין מזה למקום אחר דלא שייכי כולהו טעמי יעו"ש, וגם מ"ש דרובא דרובא דהפוסקים ס"ל דבדבר שאין מבורר ולא הוי נזק גדול המזיק הוא המוחזק, אין זה שייך כלל לנד"ד דבנד"ד ההיזק הוי ברור שהרי מוסיפה היא בהיזק ראייתה, וגם לפי דבריהם שיש ספק בזה מחמת פלוגתא שיש מתירים להוסיף היזק מ"מ כיון דאין הספק בעצמות ההיזק רק הספק הוא בחזקת ההיזק שמא מחמת שהוחזק להזיקו מעט אחזיק גם להיזק גדול זה הוי ספק בחזקת ההיזק וגם מהריב"ל מודה בזה כיון דההיזק הוי ודאי, וכל מה שדברנו עד כה הוא רק לענין טענה הראשונה שיתרבה זמן תשמיש הגג שלא במקום מחודש אולם באמת יש לה"ר נח שלשה טענות אחרות:

הטענה הב' דכשעומדת על שתי מדרגות הראשונות רואה בו גם דרך לוחות זכוכית העליונות בזה הוי היזק ממקום מחודש וכחלון אחר דמי והוי כבונה נגד חלון אחר בענין שיוכל להסתכל בו, וגם הא כתב הרב ב"ד ח"מ סי' פ"ה דבמגביה התקרה הוי כאלו היה החלון גבוה והשפילו, רק התם מיירי בחלון של המזיק, ובנד"ד הוי החלון של הניזוק ומ"ש זה מזה:

גם הטענה הג' אם מתחלה לא היה לבני הבית השלישי תשמיש על הגג ועתה יעלו על גגם דרך הגג הקטן ודאי דמוסיף לו עין רואים ויכול למחות בטענת ריבוי הדרך, עיין ח"מ סי' קנ"ד ס"ח וס"ב דטעמא הוא דליכא צניעות כדמעיקרא כמ"ש הרשב"ם ב"ב דף ס' רע"א ד"ה שמרבה עליהן:

והטענה הד' ודאי דטענה חזקה היא דהא מוספת ממש בנין חדש ותוכל לראותו משם בעת רדתה מהמדרגות, ועיין בס' מטה שמעון ס' קנ"ד אות ח"י על דברי הב"י דאפי' הוציא מן הצד ואינו מכוון כנגד שייך היזק ראיה ועיין בתשו' מהרי"ט רס"י קי"ד שמתחלה היה לכ"א מחבירו היזק ראיה באלכסון ודן שם מהרי"ט בענין חזקת היזק ראיה ולא רפרף לומר כיון שלא היה מכוון כנגד לא הוי היזק ראיה וממילא לא הוי חזקה אלא ודאי דגם שלא כנגד ממש שייך היזק ראיה, עיין בדרישה סי' קנ"ד ס"ס ל"ב ועי' בבאר הגולה חו"מ סי' קנ"ד סכ"ב אות ח' ובתוס' ב"ב דף כ"ב ע"ב ד"ה במדיר את כותלו ובפרישה שם סל"ב:

וגם יש מקום לדון על חזקת היזק ראיה של הגג, עיין בנתיבות המשפט בסי' קנ"ד ס"ח ס"ק י"ב דבין גג לחצר לא הוי חזקה, וכיון דלא הוי חזקה כלל י"ל דיכול לכופו שלא ישתמש שם, וגם הקצ"ח ס"ל כן רק מטעם אחר, ועיין בפסחים כ"ו ע"א דקאמר שאני היכל דלתוכו עשוי ועיין בר"ן ע"ז על הלכה אלף רס"ז בשם הראב"ד דל"ש לי' בין היכל לשאר בתים, וי"ל דה"ה גם לענין הקירוי אמרינן כן שעשוי רק לתוכו וגבו נעשה ממילא, עיין פנים מאירות ח"א סי' פ"א כתוב ג"כ דהתקרה של האכסדרה הוי היזק דממילא רק שם כתוב הטעם שסבור שיעשה הכותל, ובנ"ד אפשר דליכא למימר הכי משום דהכותל יאפיל עליו אולם יכול לטעון לא הנחתיך לעשות הקירוי רק שתשמש בתוכו ולא על גבו ועדיין יש לדון בזה, אולם עשיית המדרגות בודאי יכול למחות גם בטענה הראשונה וכ"ש משלשה טענות האחרונות הנזכרים לעיל:

ה' יאיר עינינו בתורתו שלא נכשל בדבר הלכה, ולהניח אל תוך בתינו ברכה, הכ"ד המדבר במשפט ידוע דאיהו רחמי וחותם לכבוד התורה ולומדיה בדר"ח זיו שנת תרנ"ה לפ"ק פעה"ק טבריא תו"ב והשו"ב וקיים:

יחיאל מיכל היילפרין ראב"ד לעדת ק"ק אשכנזים הי"ו

תשובה מאהבה עוד הפעם חזרה ונשנית יען אשר ראה ראינו מ"ש הדיין דק"ק אשכנזים הי"ו הוסיף שנית ידו לחזק דבריו הרא' וגם יצא לידון בדבר חדש מה שלא היה בשאלה הרא' והיה מהראוי שלא להשיב על דבריו פעם אחרת יען שלא דרך דרך הרבים ועדיין ידו נטויה לדחות בקש ובגבבא וצריך היה הדבר לעלות וליראות לפני גדולי המורים ויען אשר צריך לזה הוצאות ועלובה אשה שאינה יכולה על זה, לזה חזרנו להשיב ע"ד אולי הפעם יודה על האמת וא"ל כיון שאנחנו הרבים על שפנה כה"ר נח הנז' מוטל להוציא עליו הוצאות הצריכים ולהראות הפסקים הנז' גם את הראשון גם את הב' לבעלי ההוראה וכאשר יגזרו אומר כן יקום דבר וזה החלי בס"ד:

תחילת דבר כתב דמרבינו ישעיה אין ראיה דהא רבי' ישעיה כתב טעם הדבר שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק הא ודאי יעשה היזק וכו' וא"כ אין הדבר פשוט כ"כ להתירה עד שיכתוב בלשונו ומה היזק יעשה לו עכ"ל, לא ידענו מה הוסיף הוא להקשות בדברי רבי' ישעיה יותר ממה שהק' כמהר"ש יונה על דברי רבי' ישעיה כמו שהעתקנו לשונו בפסק הרא' וז"ל וק' דאעפ"י שיש לו חלונות הדין היה שלא להוציא הזיז משום דמוסיף לו היז"ר דעד השתא לא חזי ליה אלא כשהוא מהלך בתוך ביתו אבל השתא שמוציא זיז לתשמי' עומד עליו לעשות תשמי' על הזיז ויתרבה ההיזק עכ"ל, ופשוט הוא אשר הרב כמהר"ש יונה הבין בדברי רבי' ישעיה אשר מתרבה ההיזק בעשיית הזיז ולכן הק' היאך כתב דמה היזק יעשה לו והלא מתרבה ההיזק כמ"ש וא"כ לא הוסיף הרב הפוסק הנז' על קושיית כמהר"ש יונה כלום, ואפילו כפי הבנת כמהר"ש יונה בדברי רבי' ישעיה שמתרבה לו ההיזק בעשיית הזיז עכ"ז כתב הרב פמ"א ז"ל שאין לבטל דברי רבי' ישעיה מפני קו' של כמהר"ש יונה וכמ"ש בפסק הקודם לעיל ועוד כבר כתבנו בפסק הרא' דאפילו כמהר"ש יונה אזיל ומודה בנד"ד שכ"כ להדיא וז"ל ובשלמא אם יש לו פתח א"ש שהוא יוצא ונכנס בתוך החצר ואין לך היזק גדול מזה עכ"ל, הרי לך להדיא שאם יש לו פתח והוא נכנס ויוצא יכול להוציא הזיז אע"ג דמתרבה ההיזק דאמ"ל קא בעית לאצטנועי מנאי בלא"ה, דון מינה לנד"ד שעולה ויושבת בגגה הנז' ויכולה היא לישב בגגה כל היום כולו ולהסתכל בו לא גרע הגג הנז' מן החצר ואדרבא בחצר אין בה ישיבת קבע כ"א יוצא ונכנס כמ"ש משא"ך בגג ה' אשר יכולה לישב בו ישיבת קבע ולית מאן דימחא בידה מן העוברים ושבים כמו החצר ואין לך היזק גדול מזה ומ"ש לכן נלע"ד דכו"ע מודו וכו' אחר המחי' לא על דעתי אנחנו סומכים אלא ע"ד רבותינו בעלי ההוראה כנז' ומ"ש מסי' קנ"ג לא דמי נד"ד לראיה הנז' כלל ועיין מ"ש הרב פ"ת משם הרב כמוהר"ר עקיבא איגר ז"ל ומ"ש שמדברי הרמב"ן אין ראיה שהשקיפה הוי תשמיש קבועה משא"ך בגג הכיפה הנז' כיון שגג הקטן הנז' מתחי' עשייתו לא היה עומד לבוא לשם לצורך תשמיש יבשות בגדים ע"כ דברים אלו תמוהים הרבה דמי גילה לו רז זה שהגג הנז' אינו עשוי הוא עצמו לשטוח בו בגדים וכ"ש לעלות ממנו לגגות לשטוח בגדים וגם הרמב"ן לא כתב שלא להשתמש בשקיפה כ"א בדבר שהיה משתמש בו מקודם דדבר פשוט הוא שיכול אדם להשתמש במקומו כל מין תשמיש שיערב לו וכבר הוא עצמו כתב דכל החרבות עשויות להבנות והבתים להגביה וכמו כן זה הגג הגדול לא קטן הוא שיש בו יותר משבעה אמות של תורה וראוי להיות בית גדול רק מפני חלונו של שכנה ולכן יכולה היא להרחיק ד' אמות ולעשות שם בית התבשיל או סוכה או אצטבא לישב ולישן כל ימות הקיץ או לעשות מדרגות כמו שעשתה עכשיו דודאי יכול האדם לעשות בשלו כחו"ר וכבר כתבנו מ"ש מר"ן ז"ל סי' קנ"ד שהגגים שלנו שהם שוים ולא משופעים עשויים הם לתשמיש וגם כבר בארנו אשר זה הגג דינו כחצר כיון שהוא נמוך וקרוב לקרקעית החצר וגם יש בכותל מערבי כזאיין א"כ ראוי הוא לכל תשמיש:

ובוא וראה מ"ש הרב מהרש"ג הובאו דבריו בס' שי למורא דקל"ה דכל דבר שאדם עושה בתוך שלו אעפ"י שבא לעשות מחדש מה שלא היה מקודם מקרי מוחזק והביא ראיות חזקות וטובות על זה וכן דן את הדין הרב פמ"א ח"ב סי' ג':

ומ"ש דמההיא דדב"מ הנה שם אלמסנדרא לא ידעתי וכו' ואח"כ כתב נראים הדברים שאיני מוסיף בנין חדש ע"כ, הרואה יראה שכל עצמו לדחוק אע"ג דלא ידע וטוב היה לו לקיים מ"ש רז"ל יפה שתיקה לחכמים ועיין מ"ש לקמן בדברי הרב לח"ש:

ומ"ש ומההיא דתורת חסד סי' קפ"ח כתב בצירוף טעם ההיתר שיכול לישב בה באופן שלא יתכוין נגד הפתח משא"ך בנד"ד שבעת רדתה מן הגג א"א שלא יהיה פניה נגד החלון עכ"ל, כבר כתבנו שכל עצמו וחפצו הוא לדחות מן הבא בידו אפי' שאינו אמת שהרי אם איתא כדבריו שהרב תורת חסד לא התיר כ"א בצירוף שני הטעמים א' שאינו קבוע שנית שיכול לישב בה באופן שלא יתכוין נגד הפתח מה יענה לפתח כנגד הפתח בר"ה שהוא מותר משא"כ בחנות נגד פתח שאסור ומה הפרש יש בין זה לזה והלא בפתח כנגד פתח אינו יכול להזהר כמו שיכול ליזהר בישיבת האצטבא שיכול להזהר כמ"ש ומ"ט התירו אלא ודאי כל שאינו דבר קבוע כמו החנות כל היום כולו מותר וכ"כ הרב תורת חסד דלא מצי' בגמרא מחאה אלא חנות נגד הפתח עכ"ל, ונתן טעם לדבר דהיזק ראיה דחנות גדול ותדיר וקבוע כל היום כולו ובזה יש הפרש בין פתח החנות לשאר פתחים שהם מותרים וכן מבואר בטור סי' קנ"ד:

ומ"ש הרב ת"ח הנז"ל וגם שיכול לישב בה שלא יתכוין נגד הפתח ממש בהרחקת כל שהוא שירחיק ישיבתו מן הפתח די כמו שאמרו בחצר השותפין דבהרחקת משהו פתח כנגד הפתח די עכ"ל, זהו לתוספת טובא באצטבא כתב הרב טעם זה אבל בל"ז מטעם שאינו קבוע לבד מותר כמ"ש בפתחים וכמו שביאר רבי' הטור וגם לא כתב הרב כ"א להרחיק משהו:

אתאן לנ"ד שאין עליית האשה במדרגות הנז' מכוונת כנגד החלון הנז' שהרי בעלייתה פניה לדרים והחלון במערב וברדתה פניה לצפון והחלון במערב א"כ אין לך הרחקה כל שהוא יותר מזה ואין כאן שום היז"ר לא מבורר ולא שאינו מבורר מידי דהוא חצר השותפין דבהרחקה משהו סגי וכמ"ש הרב תורת חסד כנז' ומעתה אזדא לה הטענה שחידש עתה הפעם שכתב כשעומדת על שני מדרגות הרא' רואה בו גם דרך לוחות זכוכית העליונות ובזה הוי היזק מחודש עכ"ל דלפי מ"ש אין כאן היזק כלל ומ"ש בטענה הג' דמוסיף לו עין רואים כבר כתבנו מקודם על דבר זה וכבודו העלים עין מזה ולא השגיח לא בדברי רבינו הטור ולא בדברי מור"ם אשר כל ק"ק אשכנזים הי"ו גרירי אבתריה ומה לנו לכפול הדברים:

ומ"ש הטענה הד' החזקה דהיא מוספת היזק ברדתה וכו' כבר השבנו ע"ז כמ"ש, ומ"ש מהרב מט"ש סי' קנ"ד אוח"י התם לא בחצר השותפים מיירי עיין בגוף תשו' הרשב"א ח"ג סי' קע"ח:

ומ"ש מהרב נתיבות משפט דבין גג לחצר לא הויא חזקה ע"כ ומזה תוליד כיון דלא הויא חזקה כלל י"ל דיכול לכופו שלא ישתמש שם עכ"ל, לא ידענו מי יכוף למי דעל מ"ש מר"ן ז"ל בחצר השותפין כיון דממילא אין להם חזקה ויכול כ"א לכוף חבירו לעשות מחיצה ביניהם כתב הרב נתיבות משפט דגם בין גג לחצר הדין כן שאם א' גגו גבוה ורואה לחצר חבירו ועמדו כך שנים רבות כיון דממילא הוא ולא עשו שום מעשה אין לו חזקה ויכול לכופו לעשות מחיצה, ותשמיש מאן דכר שמיה בכאן, ולפי דבריו מי, שיש לו חלון על חצר חבירו או על גגו יכול למונעו מלהשתמש בחצרו או בגגו וזהו דבר שאין לו קיום והעמדה כלל:

ומ"ש משם הרב פנים מאירות לא הנחתיך לעשות קירוי רק שתשתמש בתוכו לא ע"ג, אתמהא דמי הגיד לו שהחלון קדם אדרבא מן הלכזאיין שיש בכותלי הגג הנז' של הכיפה הנז' מוכח לעיני כל שהיה ע"ג הכיפה הנז' בית ולא היה שום חלון אלא אח"ך נתן רשות בעל הבית לפתוח חלון וכפ"ז להפך הוא שיכול בעל הבית לומר לבעל החלון לא הנחתיך לפתוח אלא כדין חלון לא לעכב עלי מלהשתמש בגג וזיל קרי בי רב הוא שכל מי שיש לו חלון על החצר או על הגג של חבירו בעל הגג הוא שמשתמש בגגו ובעל החצר בחצרו ואין מי שיעכב עליו ואדרבא מחוייב בעל החלון לעשות ברזל או רישא לחלונו כדי שלא להשתמש ברשות חבירו וזה ג"כ גג בית הוא לא גג אכסדרא:

ועתה הפעם ראי' להעתיק לו תשו' הרב לח"ש ומינה סתירה לכל מה שכתב וז"ל הרב בקונט' חזקת הבתים דקכ"ד ראובן היה לו חלון פתוח לחצר אחרים והיה גבוה שלא היה יכול לראות משם לחצר אחרים אם לא ע"י סולם ועתה הגביה תקרת ביתו ורואה מחלון הנז' דרך הלוכו בבית לחצר אחרים בלא סולם ע"ז נשאל הרב ב"ד וכתב דיש מי שכתב שאין אחרים יכולים למחות שאדם בתוך ביתו יכול לעשות מה שירצה דאטו מי שיש לו חלון גבוה על חצר חבירו אינו יכול לעשות אצטבא תוך ביתו בשביל שע"י האצטבא רואה דרך הלוכו בלי סולם ע"כ, והגם שהרב"ד לא הסכים לזה הנה הרב לח"ש כתב וז"ל ולענ"ד נראה דבין בנד"ד הנז' ובין בבונה אצטבא תוך ביתו אין בני החצר יכולים למחות שהרי הרב תורת חסד בסי' קפ"ח כתב דיכול לעשות אצטבא בלמסנדרא והרב ד"מ והרפמ"א כתב דיכול לעשות מהלמסנדרא בית קבוע וה"ה הכא דכללא הוא דאדם בתוך שלו יכול לעשות מה שירצה כל שאינו עושה חלון חדש או פתח חדש ונראה דגם הרב ב"ד חזר והסכים שאינם יכולים למחות בו מדהביא ההיא דפרק לא יחפור עכ"ל, ונ"מ לנד"ד דבמקום המדרגות יכולה היא לעשות אצטבא קבועה ולעמוד ולישב עליה כל עת וזמן שתרצה וכ"ש המדרגות שהם באקראי לעת הצורך ואין צריך עוד להאריך בענין זה וצ"י י"מ וימ"ן אמן:

הצב"י וידבר

דוד סלי"ט

סימן ה

שאלה כה"ר אהרן מרגליות ז"ל היו לו בתים וחצרות סמוכים זל"ז בנויים ומשוכללים והיה לו חלון א' פתוח מבית א' להחצר השניה שלו ויש לחלון הנז' דלת של זכוכית ואח"כ מכר כהר"א הנז' חצר אחת מהנז' אשר החלון הנז' פתוח לה לה"ר משה מרדכי ז"ל ואחר המכר הנז' נשאר לו הבית השניה שיש בה החלון הנז' והחלון הנז' נשאר פתוח כמו שהיה קודם המכר יותר משלשה שנים ואח"כ מכרה אל' כה"ר משה ה' הבית והחצר שקנה בעלה הנז' לה"ר מרדכי זאב נר"ו ואח"כ מכר כהר"א מרגליות ה' ז"ל הבית והחצר השניה שיש בה החלון הנז' לכה"ר בכור בוחבוט נר"ו ולע"ע עמד כהר"ם זאב הנז' נר"ו ורוצה לסתום החלון הנז' או להזיקו לבעל החלון הנז' בעשן בלי שום הרחקה באומרו כי אין לזה חזקת חלון וכה"ר בכור הנז' משיב ע"ז שיש לו חזקת חלון מכמה טעמי תריצי חדא שהר"א הנז' כבר החזיק בחלון אחר המכר הר"א יותר משני חזקה ועוד שהחלון הנז' צריך לבית ואדעתא דהכי לא מכר כדי לסתום החלון הצריך לו את"ל דע"מ כן מכר דילמא חזר ולקחו ממנו והראיה שעדיין הוא פתוח בלי שום המחאה ע"כ:

וע"ז השיב הרב המופלא אב"ד דק"ק אשכנזים נר"ו תשובה שלמה וז"ל לראיה ביד בעלה כה"ר מרדכי זאב נ"י אשר קנה הדירה מהאלמנה מ' רחל חנה ת"ם אשר קנה המנוח כה"ר משה מרדכי ז"ל מאת הר"א מרגליות ז"ל בדבר החלון הקטן שבכותל המפסיק בין הבית של הר"א מרגליות ה' ז"ל ובין בית הרמ"ז הנז' נר"ו שהחלון הקטן הזה סתום הוא במחיצה של זכוכית מיום שקנה הרמ"מ ה' מהר"א מרגליות הנז' ז"ל והרמ"ז הנז' נר"ו יש בידו מכתב ראיה שחצי עובי הכותל שלו א"כ לפי הדין יכול לבנות על חצי עובי הכותל הנז' ולסתום החלון הנז' כי ידוע שהר"א הנז' לא קנה זכות החלון בחזרה ואם קנה לא היה מניח הכתב תח"י הרמ"ז הנז' מלבד זה המוכר הנז' הוא הר"א מרגליות הנז' ז"ל והוא עצמו מכר החצר הנז' לבעלה של האלמנה הנז' ושייר הבית לעצמו ומוכר בעין יפה הוא מוכר כמ"ש מר"ן הב"י ז"ל סי' קנ"ד בכהאי גוונא יכול הקונה חצר לבנות בפני חלונו של בית המוכר ואף הי"א דשם מודים בנד"ד למר"ן ב"י כאמור עיין ט"ז שם באופן שאין ספק בנד"ד וחלון הקטן הנז' אין לו חזקת חלון כלל ועיקר עפ"י ד"ת ויכול לעשות עשן בחצרו תחת החלון הנז' וכ"ש שאין צריך הרחקה ד"א כשירצה לבנות בחצרו כי החלון הנז' צריך שיהיה סתום אך חלל החלון ה' שייך לפנים להבית של הר"א הנז' עכ"ל, וחתום על הנז' כה"ר אברהם צבי הלוי נר"ו, ועתה יורנו המורה לצדקה איזה הדרך ישכון אור ויבא שכמ"ה

תשובה יציבא מילתא שלא היה בדעתי ליטפל בענין הנ"ל יען כבר דברתי פה אל פה עם הרב המורה הנז' נר"ו לעשות שלום ביניהם ברם כשראה כה"ר בכור הנז' שיש פסק דין בין הרמ"ז הנז' כנז' והרמ"ז הנז' צועק במרה שה"ר בכור הנז' לא ציית לדינא ע"כ הכריחוני לשנות פרק זה ולחוות דעתי הקלה כמות שהיא ובהורמנימייהו דרבנן קדישי אלה ראשי קא נחיתנא לערוך שלחן לפני מלכים יושבים ראשונה לראש פנה והמה יגידו את דבר המשפט באמת ואמונה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

הנה עיקרא דהאי מלתא איתא בגמרא דב"ב ד"ז וזהו לשון הגמרא הנז' מעשה בהנהו תרי אחי דפלגי בהדי הדדי חד מטיה אספלידא (פירוש טרקלין) וחד מטייה טרביצא (פירוש גינה) אזל דמטייה טרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא אמ"ל אידך קא מאפלת עלי אמ"ל בדידי קא בנינא ע"כ, ופרש"י ז"ל בד"ה בדידי וכו' בשלי אני בונה ואתם איין לך עלי חזקת אורה של שלש שנים דהשתא הוא דפלגינהו עכ"ל, והרב הנמק"י ז"ל הביא דברי רש"י ז"ל הנז' בההיא דאחין שחלקו בסוף ד"ה ולא אמת המים וז"ל ומיהו כי אמרינן אין להם חלונות זע"ז פרש"י ז"ל דדוקא בשלא החזיק בחלונות ג"ש אחר החלוקה אבל אם החזיק מעכב עליו שלא לבנות כנגדו וטעמא דמלתא משום שמחל דאל"כ הו"ל למחות ולומר איני מוחל לך בפתיחת החלונות שתחזיק עלי בהם ולזה שכתבנו הסכימו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל עכ"ל, וכ"כ בעל העיטור ז"ל בהלכות חלוקת קרקעות וז"ל ובפ"ק דב"ב אמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להם חלונות זע"ז וכו' והזהרו בהם שהם הלכות קבועות והלכך בונה כנגדו ודוקא בדלא אחזיק בתר חלוקה אבל אחזיק ג"ש הויא חזקה בטענה ודוקא שחלקו ירושה א' אבל חלקו שני ירושות זו בפני עצמה וזו בפ"ע והאחת יש לה שעבוד על חברתה יש להם חלונות זע"ז כמו שהיו בתחלה עכ"ל:

ומ"ש הרב בעהע"ט ז"ל הנז' הויא חזקה בטענה היינו טענת מחילה דכיון ששתק מחל וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל כנז' דטעמא הוי משום שמחל ומדכתב הרב הנמק"י שכן דעת הרשב"א ז"ל כנז' ובתשובות הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן סי' קע"ג הוזכרו דברי בעהע"ט והחכים הרשב"א ז"ל לדעתו אלמא דטעמא דבעהע"ט ז"ל הוי משום מחילה וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל וכן פסק הגאון שהביא דבריו רבינו הטור סי' קנ"ד סעיף ט"ל וז"ל שני אחים שירשו קרקע ולא' נפל החצר החיצון ובו אמת המים וכו' וטען הפנימי שכבר החזיק בהעברת המים על החיצון דכיון ששתק ולא מיחה מחל לו והויא חזקה מיד, ומה שטוען שלא הניחו לעבור אלא דרך שאלה אינה טענה אלא מסתמא כיון ששתק מחל, ומה שטוען שלא ידע שהיה לו למחות לא מהימנן ליה ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכח מלתא דבטעות הואי הויא מחילה עכ"ל, והגם שמר"ן ז"ל בס' ב"ה גמגם בתשו' הגאון וכתבו הפוס' ז"ל שמר"ן ז"ל חולק ומשום הכי השמיט תשובת הגאון בספר הקצר, עיין כנה"ג מ"ק סי' קנ"ד הגה"ט אוצ"א צ"ב ומ"ב סי' קע"ג הגה' ב"י אות ו' שכתב דלא חלק מר"ן על הגאון ז"ל אלא במה שכתב הגאון דמחילה בטעות כי האי לא מוכחא מלתא דטעות הוא דאדרבא מוכחא מלתא דטעות הוא כיון שהוא דין זר וכמ"ש בס' ב"ה אבל הב"ח יישב דברי הגאון וכתב דהכי נקטינן וכן נראה מדברי מורי הרב ז"ל ח"א והקשה מתשובת כמהר"י ן' הרא"ש ז"ל דסי' קע"ג ותירץ דשאני תשובת הגאון דאיירי שהחזיק אחר מיתת אביהם וחלקו דאע"ג דאחין שחלקו אין להם חזקה זע"ז לא דרך ולא וכו' כשהחזיק אחר מיתת אביהם וחלקו חזקתו חזקה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שהביא הרב"י ז"ל מחודשין א' עש"ב והרב לח"ש הלכות חזה"ב סי' ח' הסכים לדברי הב"ח הנז' וכתב דהכי נקטינן כתשובת הגאון אפי' במה שכתב דמחילה בטעות כנז' והביא ראיה ממהריק"ש ז"ל שכתב בשם מהרי"ל ז"ל ח"ב סי' ע"ג דהיכא דמספק"ל אי מחל משום דלא גמר מוקמינן ליה אחזקיה למחילה ולא אמרינן דבטעות הייתה עש"ב:

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה